אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן צ

סימן פט

להשו"ב המופ' מ' חיים נ"י מבארדזען.

הנה שמעתי לאמר שמועה לא טובה, שכבודו חותר חתירה מתחת כסא הכבוד, של מרא דאתרא, ה"ה הרה"ג וכו' האב"ד דמחנ' שליט"א, ומשתדל להתקבל במחנ' בתור דיין. היתכן לעשות כן? הלא נודע אז"ל (ברכות ס"ג ע"א) „באתר דאית גבר, תמן לא תהוי גבר“. וכל המשיג גבול רעהו, מלבד איסור השגת גבול, ומלבד האפקירותא, איננו זוכה לסייעתא דשמיא, להורות כהלכה כמפורש יוצא מחכמינו ז"ל, בכתובות ס' ע"ב דאמר אביי:

האי מילתא דאמור רבנן, אפי' ביעתא בכותחא, לא לישרי אינש במקום רבו, לא משום דמיחזי כאפקירותא, אלא משום דלא תסתייעא מילתא, שיורה כהלכה (כפירש"י ז"ל שם). ובתוס' שם ד"ה כי. כתבו:

דנפק"מ שהיכא שהרב מוחל על כבודו, דשרי, ואפ"ה אל יורה, דלא מסתייע מילתא, הואיל ורבו אצלו. עכ"ל. ובתשו' בית יעקב ס' קמ"א, הוכיח מהתוס' הנ"ל, שפי' הא דאמרו:

לא משום דמיחזי כאפקירותא אלא משום דלא מסתייע מילתא. הכוונה, רלא משום דמיחזי כאפקירותא לחוד הוא, אלא גם משום דלא מסתייע מילתא ע"ש. וכן מצאתי בתוס' רי"ד (שבגליון הש"ס דפוס ווילנא) שפי' כן להדיא ע"ש. ומצאתי בדמש"א פא"ט סי' ו', שכתב וז"ל:

ורשות ביד חכם העיר להתיר מה שאסר חכם אחר, ואפי' אם האוסרים רבים, הקב"ה מצליח לחכם העיר יותר. ואפי' אם איזה ת"ח שבעיר, שאינו ממונה (על הוראה) אוסר, רשות לחכם הממונה להתיר, אפי' אינו רבו של האוסר, ואם אסר חכם הממונה, אין לחבירו להתיר. והביא מכמה מקומות דקאמרו:

אתרי' דמר הוא (עיין עירובין צ"ד ע"ב. חולין נ"ג ע"ב). וטעמו משום דחכם הממונה הו"ל כרבו. והביא בשם רי"ו שפסק ג"כ:

דהחכם במקומו יכול להתיר מה שאסר ת"ח אחר יע"ש. ותמהני על הדמש"א שלא הביא הא דמפורש יוצא בירושלמי גיטין פ"א ה"ב דתלמיד שכורה אפילו כהלכה, אין הוראתו הוראה. וב„קרבן עדה“ שם בפי' הב', פי':

דאפילו באו"ה קאמר, לענין הא דקייי"ל חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר. אבל הוראת תלמיד לאו הוראה היא, ויכול חכם להתיר מה שאסר ע"ש. ועיין בשו"ת מהרמ"ע מפאנ"ו סי' ק"ח בסופו, שנראה שהבין מה שאמרו בברכות ס"ג ע"ב כי היכי דלא נגררו בתרי', רשאי חכם לטהר מה שטמא חבירו, וכן רשאי להתיר מה שאסר חבירו. כלומר כי היכי דלא לגררו בתרי', רשאים להתיר האיסור שאסר חבירו, אף שהוא מן הדין לאסור יעוש"ה. ועיין בס' יד שאול על יו"ד סי' רמ"ב ס"ק כ"ג שפי' פירוש אחר בש"ס. דבאמת הוא שלא כדין טמא ואסר. ורק מפני כבודו של חכם אין רשאי להתיר. אבל כל דסני שומעני', כי היכי דלא נגררו אבתרי', לא הקפידו על כבודו ע"ש. ותימה שלא העירו מהירושלמי ולפרשו עפ"י דעתם וסברתם בד"ז. ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' ר"ל. שכתב:

דבזה"ז אסור לשום אדם לקפח פרנסת הרב, והרי זה כגוזל ממש ע"ש. על כן אני מזהיר את כ', בכח תורתנו הקדושה, שאסור לו להורות, אפילו ביעתא בכותחא, כאמור:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה