שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן פט
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר אורי שרגא פייבול טויבש [ז"ל] אבד"ק יאסי.
מכתבו לנכון הגיעני. והנני להשיבו על אתר מפני הכבוד. בדבר שאין בו חפץ. והאמת אגיד ולא אכחד תחת לשוני, שאני לא רציתי ליתן ליד פלוני אלמני „תעודה“ על תורת זבח שלו. אם כי אני מכיר אותו ש„בר אוריין“ הוא. עכ"ז אמרתי לו בתורת עצה טובה, שלדעתי לא נכון הדבר לפני ה' ואנשים, שילמוד כעת מלאכת הזביחה. כיון שעבר עליו חמשים שנה, ולא עסק ללמוד מלאכה זו. וכבר נודע. מש"כ הב"ח. מובא גם בבאה"ט יו"ד סי' א' ס"ק כ"ו, דאם הוא תש כח לא ישחוט אפילו מבן חמשים שנה ע"ש. ופלוני הנ"ל הוא בכלל תַשֵי כח יֵחָשֵב, כיון שהוא שח מגבהות האדם, ושפל מרום אנשים, וכמעט בשר אין על עצמותיו, והולך שחוח, שפיל ואזיל, שייף ונפק, ומה שלא אבד הוא בחוש [כשבת קנ"ב ע"א] וגם עקמומיות גסה, לו בגבו כגביהא בן פסיסא. [כסנהדרין צ"א ע"א] וגם לוים שאין מומין פוסלין בהם [כחולין כ"ד ע"א] נאמר בהן מבן חמשים שנה ישוב מצבא עבודה [עיין רש"י תענית ה' ע"ב ד"ה ימיו] קו"ח ב"ב של קו"ח ללמוד לאחר חמשים שנה מלאכת השחיטה. לדלג על העיר יאסי, ולקפץ שם על הלולין של תרנגולים, של החימות הגבוהות, ולשמוע שם קול תרנגול, וקול אומרת קרא מקרה אחד לזובח. זה ודאי לא נכון (וי"ל בדרך צחות במשנה סופ"ה דאבות:
בן חמשים לעצה בן ששים לזקנה בן שבעים לשיבה כו'. פי' שמבן חמשים ואילך ישית עצות בנפשו לשוב מכל עבודות עוה"ז, ותמונת ה' יביט, כיון שקרבו לו ימי הזקנה, וסמוכים ונראים לו ימי השיבה]. וגם כיון שעברו לו רוב שנותיו ולא היה גבר אשיד דמא, אזלי לא נולד כלל במאדים כשבת קנ"ו ע"א. ועיין בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' קנ"ח באד"ה ובעזהי"ת. שכתב דבמאדים גופי' איכא הטייות מזל כו'. ע"ש בח"ס חאו"ח סי' קצ"ו]. מה טוב ומה נעים לפלוני אלמוני להיות אוחז ביד קסת „הסופר“ סת"ם, אשר מזה התפרנס רוב שנותיו. ואני אמרתי להוכיח מהגמרא סנהדרין י"ו ע"ב, גבי עיר שאין בה עשרה דברים שאין ת"ח רשאי לדור בתוכה, ולגירסת רבינו חננאל (שבדפוס ווילנא) „טבח ולבלר“ היו שני בני אדם. ע"ש ברש"י ד"ה ב"ד. ובמהרש"ל שם ד"ה רופא. וברמב"ם פ"ד מהל' דיעות הכ"ג. וברמב"ם הל' סנהדרין פ"א ה"ט ובלח"מ שם, מש"כ בדעת רש"י וצ"ע [ועיין בתנדב"א ח"ב סא"ז פט"ז, חשיב העשרה דברים באופן אחר ע"ש] וקירא אני על „פלוני“ הנ"ל:
„אי סייפי לא ספרא. אי ספרא לא סייפי“ [כע"ז י"ז ע"ב]. ועיין בפמ"ג או"ח בפתיחה לסי' ס"ב, שהסופר צריך להיות ירא וחרד לדבר ה' יותר משוחט ע"ש, וכיון שהגיע לאת ה' אלקיך תירא, יפרוש. ויקבל שכר על הפרישה [כפסחים כ"ב ע"ב] מתורת זבח. וזה היה טעמי ונימוקי שלא אסקינא סהדותי על „פלוני“! בצלאל זאב שאפראן