אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן פה

סימן פד

כבוד הרב המופלג בתו"י מוה"ר פסח ליב שווארין נ"י, שטעפאנעשט.

ע"ד השאלה, אשר כת"ר עלה ונסתפק, לענין להיות מונה עם גדול הבית, המבואר ביו"ד סי' שע"ה סעיף ח'. אם הוא דוקא כשלא נודע לו עד שבא אצל האבלים ומצא גדול הבית אצלם, אז מונה עמהן. או דלמא גם אם לא נודע לו, רק עד שבא לאותה העיר, אשר גדול הבית נמצא שם. אע"ג שאיננו בא כלל לבית אֵבל. מ"מ מונה עמהן? וכת"ר כתב דמלשון המחבר בש"ע שם שכתב:

„שבא למקום שמת שם המת“. ולא כתב „לבית שמת שם“ וכו'. משמע דכיון שנודע לו באותה העיר, אשר גדול הבית נמצא שם, הרי הוא נגרר אחריו. אבל מסיום לשון הש"ע שם שכתב:

אם מצא מנחמים אצל גדול הבית וכו' משמע שלא נודע לו, רק עד שבא אצל גדול הבית וכת"ר הורה להקל בזה:

תשובה

(א) הנה מפשט לשון הש"ס בבלי וירושלמי מצינו למידן. דדוקא כשלא נודע לו, עד שבא לבית אֵבל אשר גדול הבית נמצא שם, אז מונה עמהן. כמבואר במ"ק. כ"א ע"ב בא ממקום קרוב מונה עמהן וכו' ארחב"א אר"י והוא „שיש גדול הבית בבית“ ע"ש. וכן בירושלמי מ"ק פ"ג ה"ה, מובא גם בתוס' מ"ק כ"ב ע"א ד"ה דאתא. וז"ל:

הרי שבא „ומצא אבל בתוך ביתו“ וכו' ר"ש אומר אפי' בז' משלים עמהן וכו' „כשיש גדול המשפחה בבית“ וכו' ע"ש הרי מבואר להדיא כדאמרן וכ"מ לשון הטור סי' שע"ה שם וז"ל אחד מהאבלים שלא הי' עם האחרים בשעת מיתת המת, ואח"כ בא אצלם, אם הי' קרוב להם תוך י' פרסאות, והיה גדול הבית בבית וכו' מונה עמהם וכו' עכ"ל. אכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' אבל ה"ד. סתם בלשונו בריש דבריו שם. וז"ל: מי שמת לו קרוב „ולא ידע עד שבא“, אם הי' מקום קרוב וכו' עכ"ל. והנה לא כתב לאמר לאיזה מקום בא. אמנם מסוף דבריו הכל נשמע כמשמעות לשון הש"ע הנ"ל:

אולם לפי מה דאסברא לן רש"י והגאונים ז"ל טעם ד"ו. איכא למישמע דגם אם איננו בא לבית אבל. מ"מ כיון שבא לאותה העיר אשר קרוביו האבילים נמצאים שם. הרי הוא נגרר אחריהם שהרי ברש"י מ"ק כ"א ע"ב ד"ה מונה עמהן עם האבילים שבאותו מקום. הואיל דבמקום קרוב הוה, ויכול לבא בתחלת האבילות, חשבינן ליה כמו דאתא וכו' עכ"ל. וכן ברש"י חולין נ' ע"א ד"ה בא ממקום קרוב וכו'. וז"ל:

בתוך מהלך יום א', וראוי הוא לדעת בו ביום, אעפ"י שלא ידע, חל אבילות עליו וכו' עכ"ל. וכ"מ ברא"ש פ"ג דמ"ק סי' פ"ה, שכתב וז"ל:

ופירשו הגאונים ז"ל כמה מקום קרוב וכו'. כיון דאי שמע הוי מטי הכא בחד יומא. כמאן דאיתיה בהדי דמי עכ"ל. וא"כ כיון דחשבינן לי' כמו דאתא, הרי הוא יכול למנות עם שאר האבילים, אעפ"י שאיננו בא אצלם:

ועפ"י טעם זה של רש"י והגאונים ז"ל. יעלה ויבא על נכון דעת הרמב"ן ז"ל. מובא בטור סי' שע"ה שם. שכתב וז"ל:

כ' הרמב"ן שאין חילוק בין אם זה הבא שמע מיתת המת באיתו מקום שהיה שם תחלה, בין אם שמע עליו באותו מקום שנכנס, שם. בין אם לא שמע, עד שמצא האבילים בביתם וכו' עכ"ל. ועפ"י האמור אתי שפיר. דטעמו ונימוקו של הרמב"ן ז"ל הוא משום דס"ל כפירש"י והגאונים הנ"ל הואיל דבמקום קרוב הוה, ויכול לבא בו ביום, חשבינן לי' כמו דאתא. ולהכי אין שום חילוק דבכ"ע מונה עמהן, אעפ"י שאיננו בא אצלם:

ולפענ"ד נראה שכן נוטה גם דעת הראב"ד ז"ל (שהביאו הרא"ש בפ"ג דמ"ק סי' פ"ה שם). שכתב וז"ל:

ולמחר שדר לי' שליח ומודע לי' וכו' ע"ש. ופשט לשונו משמע דגם אם נודע לו שמת לו מת, באותו מקום שהיה שם תחלה. מ"מ מונה עמהן. ועיין בק"נ שם אות פ"ט. ולפי מה שכתבתי יתפרש דברי הראב"ד ז"ל בפשיטות על נכון. דס"ל כדעת הרמב"ן הנ"ל, שהוא תנא דמסייע לי' כנזכר. הגם שהרא"ש ז"ל שם השיא את דברי הראב"ד לדרך אחר. מ"מ לפענ"ד נראה משמעות פשט לשון הראב"ד ז"ל דנוטה יותר כדאמרן. והדברים ראוים למי שאמרם מלתא בטעמא כפירש"י והגאונים הנ"ל:

ועפ"י האמור י"ל דעכ"פ אם לא נודע לו, עד שבא לאותה העיר אשר גדול הבית נמצא שם. אעפ"י שאיננו בא אצלו. עכ"ז הרי הוא נגרר אחריו. וחזי לאיצטרופי גם מש"כ בס' עקרי דנים סי' ל"ו אות י"ח באמצע תשו' הרבנים, שכתב:

כיון שבא בהעיר ששם גדול הבית, ואז התחיל להתאבל, מונה עמו יע"ש. ואם כן, יתכן הוראת כת"ר בהלכות אבל כדברי המיקל:

(ב) ובדרך אגב, הערותי בזה לומר, דעפ"י טעמו של רש"י והגאונים הנ"ל. יש לפשוט ספיקו של הגאון מלבוב ז"ל, בהגהות יד שאול, יו"ד סי' שע"ה שם, לענין השיעור מקים קרוב שהוא מהלך עשרה פרסאות. וכתב וז"ל:

ואף שנתחדש כעת נתיב הברזל ויכול ללכת ארבעים פרסאות ויותר ביום אחד. אפ"ה אין משערין רק כפי הנהוג בלי תחבולות. וכן לענין קרבן פסח ה' מילין ג"כ אין משערין רק בהילוך הפשוט. וראיה מיבמות (דף קט"ז) בתוס' שם. וכדאמרו במנות (דף ה') מ"ד נחוש לגמלא פרחא קמ"ל. ומיהו צ"ע דאבלות אפשר דספק אבילות להקל, עכ"ל. ולכאורה יש להביא עוד ראי' לזה מפסחים צ"ד ע"א דאמרינן שם:

היה עומד חוץ למודיעים ויכול ליכנס בסוסים ובפרדים יכול יהא חייב, ת"ל ובדרך לא היה. והלה היה. ע"ש בפירש"י. הרי מבואר דאעפ"י שהיה יכול לבא במרוצה. אפ"ה מקרי דרך רחוקה. וע"כ משום דאין משערין רק בהילוך הפשוט. שוב נזכרתי מדברי הגאון בעל בתפארת ישראל על משניות בפסחים פ"ט מ"ב, בהלכתא גבורתא שם. שכתב כשנזכה לעשות הפסח אי"ה לעת קץ המשיח יב"ב. ואם יהיה דרך ברזל אייזענבאהן בארץ הקדושה, אזי יהי' דין דרך רחוקה משונה וכו' ע"ש. ובסוף המשניות נדפס השמטה שחזר מזה. מפני שנזכר מהגמרא פסחים צ"ד ע"א הנ"ל, יעוי"ש אולם לפי מה שהבאתי טעמו של רש"י והגאונים הנ"ל, יש לומר דאין ראי' מכל הנ"ל דשאני הא דפסחים הנ"ל. דדרך רחוקה, גזירת הכתוב הוא. ולהכי אין הדבר תלוי כלל אם היה יכול לבא במרוצה, או לא. משא"כ לענין אבילות דעיקר הטעם הוא משום דבמקום קרוב היה יכול לבא בו ביום. וחשבינן ליה כמו דאתא, כנזכר. וא"כ עפי"ז כיון שעכ"פ הדרך קרובה לבא בו ביום ע"י נתיב הברזל, מכש"כ בזמננו שנתפשטה נתיבות הברזל בכל מקום, ודאי הילוך פשוט מקרי. ולהכי מסתברא דהוי כמקום קרוב ממש. והדבר ממילא מובן דאין לו שום דמיון כלל לגמלא פרחא. וזה פשוט וברור א):

**(א) אמר בן המחבר:

על פי האמור, יש מקום להשיב כהלכה להשואל כענין בימינו אלה, אשר רבים נוסעים ממקום למקום, ב„מגדל הפורח באויר“ „לופטבאלאן“ „אעראפלאן“ „שזעפעלין“ וכדומה, אשר כצפרים עפות ממהרים לרוץ באויר, הרבה עשרות ומאות פרסאות ביום אחד. הנה לפי טעמם ונימוקם של רש"י והגאונים הנ"ל. הסברא נותנת להקל בכיוצא בזה, בספק אבילות להיות מונה עם גדול הבית הואיל ויכול לבוא על ידם בו ביום, „חשבינן ליה כמו דאתא“, והוי כמקום קרוב:

צופה הייתי בספר שבט שמעון (הל' אבילות סי' שע"ה) שהביא דברי „הגהות יד שאול“ הנ"ל, והשיג עליו דגמלא פרחא לא שכיחא, ורק אחד מרבבות הולך בגמלא פרחא. אבל ברכב ברזל כמעט כל בני אדם הולכים, ולמה לא ימנה עמהם יע"ש. אם כן, לפי דבריו ז"ל, אם רבים הם בנ"א הנוסעים ב„אעראפלאנים“ יכול הוא הנוסע על ידם למנות עם גדול הבית. ואין לנו לדמותם „לגמלא פרחא“ אשר לא שכיחא כלל. (עי' שד"ח הל' אבילות אות ע"ג):

הלום ראיתי בשו"ת מהר"ם שיק יו"ד סי' שס"א שכתב, דאם יש לצדד עוד סברות וקולות, ראוי לצרף גם קולא זו. ובסוף דבריו הביא בשם ספר שומר ציון לאסור, דלעולם תיקון חז"ל שוה יע"ש. וצ"ע:

חנוך העניך שאפראן, רב בבאקארעשט.)**

ולא אחדל מהביא פה, מה שהערותי עוד בזה, על גליון הש"ס שבירושלמי פ"ג דמ"ק ה"ה הנ"ל. דשם איתא לפנינו בירושלמי דר"ש אומר אפילו ברביעי משלים עמהן. וכתב דנראה שטעות דסופר יש כאן. וצ"ל אפילו בז'. וכן הוא בבבלי [כנ"ל] וכן הביאו התוס' כ"ב ע"א ד"ה דאתא, עכ"ל. ואני מצאתי ב„אור זרוע הגדול“ הל' אבילות סי' תכ"ד, שהביא להירושלמי דר"ש אומר אפילו ברביעי וכו'. כמו שהיא הגירסא לפנינו. ויש לפלפל בזה עפ"י סברת הראב"ד ז"ל המובא ברא"ש הנ"ל, ודו"ק:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה