אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן פב

סימן פא

כבוד הרה"ח וכו' מוה"ר דוד העללער נ"י סקרן (בסרביא)

ע"ד אשר שאל לדעת, אם בבית המועד לכל חי, יתכן ג"כ השאלה של „מי בראש“, שלא יהיו רשאין להוסיף מן הצד (יה"ר שנזכה ב"ב, שיהיה „בלע המות לנצח“):

תשובה

(א) הנה, ברייתא מפורשת תנינא בתענית כ"א ע"ב, דר' יוסי אומר, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא אדם מכבד את מקומו וכו' ע"ש. וכן הוא במכילתא פ' יתרו, עה"פ:

„במשוך היובל המה יעלו בהר“. וא"כ עפי"ז בנידון ביה"ח, אין שום מעלה וכבוד, להנקבר בראשונה, ע"י מקים הראשון, שנזדמן לו בתחלה. דאין זאת משים כבודו, רק הזדמנות בעלמא. וכעין זה פירשו ה„יד אפרים“ והמחצהש"ק, דברי המג"א באו"ח סי' קל"ז סק"א, שכתב בשם המהרש"ל עכשיו שהחזן קורא, לא יקרא לאמצעי ארבעה, שלא לבייש האחרים, עכ"ל. והיא"פ שם כתב וז"ל:

והטעם נ"ל משום דאם הוא קורא לראשון ד' אין זה ביוש לאחרים. שדרך הוא בגדולה נותן יותר לראשון שפוגע תחלה וכו' ע"ש. וכ"כ המחצהש"ק וז"ל:

כי זה ידוע לכל דהעולה ראשון יש לו מעלה, מצד עלייתו שהיא ראשונה. וא"כ אין בזה כבוד לראשון מה שקראו לו ד', כי אין זה משום כבוד עצמו, כי אם משום כבוד עלייתו וכו' ע"ש. והכא נמי בביה"ח אין הנקבר במקום הראשון, נתכבד כל כך ע"י מקומו ואדרבה קיי"ל לענין קבר משפחה, דהגדול נקבר באמצע כמפורש יוצא בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, דאבית דרך הסב הן קבורין. ע"ש בק"ע שכתב:

דאברהם באמצע, ויצחק למעלה ממנו, ויעקב למטה ממנו, עכ"ל. והפ"מ כתב:

אברהם באמצע, יצחק מכאן, ויעקב מכאן. (ע"ש במרה"פ ד"ה אבות, מש"כ בזה, וצ"ע). ע"ש בירושלמי כיצד סדר הסבה, בזמן שהן שלש מטות, הגדול שבהו עולה ומיסב, בראש האמצעית. וכן הוא בש"ס בבלי ברכות מ"ו ע"ב. ועיין בלח"מ על הרמב"ם בפ"ז מהל' ברכות ה"א, שכתב וז"ל:

וא"ת למה לא ישב גדול בראש, ואחריו השני, ואחריו השלישי וכו'. וי"ל דכבוד לו לגדול לעמוד באמצע, עכ"ל [וכ"ה בעירובין נ"ד ע"ב, וביומא ל"ז ע"א, ובמס' דא"ר פ"ד, דהרב באמצע וכו' וכ"ה בירושלמי ברכות פ"ה ה"ד:

ממצעין את החבר. ע"ש בפי' מבעל ספר חרדים ז"ל. וכן במגילה כ"א ע"ב, ובמנחות צ"ח ע"ב, אמרו שאמצעי משובח. ע"ש בתוס' מנחות צ"ח ע"ב ד"ה שאמצעי. מש"כ בד"ז. וי"ל שלא הביאו מהא דתניא בסדר ההסבה. וי"ל]. וא"כ מצינו למידן דדרך הסבה היא, שהגדול באמצע, בזמן שהם שלש. והכא נמי האבות דרך הכבה הם קבורים. וכן מצינו בקברי ר' חייא ובניו (שהם דוגמת האבות, עה"ש. כב"מ פ"ה ע"ב). דר' חייא באמצע, ויהודה גני מימיניה, ויחזקיה משמאליה. כמ"ק כ"ה ע"א. וכן הוא בירושלמי פ"ט דכלאים ה"ג, וכתובות פי"ב ה"ג (ע"ש עובדא זו קצת בשינוי. ועיין בתוס' מ"ק כ"ה ע"א ד"ה ר' חייא ובמרה"פ בכלאים ובכתובות, ד"ה כד דמך ע"ש. ותימה שלא העירו דגופי' דעובדא זו, היא בירושלמי קצת בשינוי, עש"ה וצ"ע, ובשיר"ק בכתובות שם ד"ה שמע, ע"ש וצ"ע). שוב מצאתי בס' מעבר יבק (במאמרי שפת אמת פ"י). שכתב וז"ל: וכמו שבעולם הזה יש סדר ההסבה וכו'. וכן יש לשמור הסדר הזה בקבורה וכו', עכ"ל. ולא העיר שכן שמרו זה הסדר גם בקברי ר' חייא ובניו, כאמור:

(ב) ויש להעיר מב"ב ק"כ ע"א, דא"ר אמי, בישיבה הלך אחר החכמה, ובמסיבה הלך אחר זקנה וכו' ע"ש. ובירושלמי רפ"ט דשבועות, ופ"ב דמגילה ה"ב, אמרו:

דחברייא לא ידעו, מי הוא הקודם, הגדול בחכמה, או הגדול בשנים. וא"ל שפחה של בית רבי היכנסו לשנים. ופי' הק"ע. כלומר מי שהוא גדול בשנים יכנס תחלה (וע"ש בפ"מ), וצ"ע לענין הסדר בקבורה כנ"ל, אי הולכין אחר החכמה, או אחר הזקנה. ועיין בש"ע יו"ד סי' רמ"ד סעיף י"ת, ובט"ז שם סק"י, ובש"ך ס"ק י"ד ע"ש א) **(א) ועפי"ז אפשר לפרש הא דאמרינן בסנהדרין ק"ב ע"א, שתפשו הקב"ה לירבעם בבגדו. וא"ל:

חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ט. א"ל מי בראש. בן ישי בראש. אי הכי לא בעינא. דהנה ידוע מש"כ המפרשים ז"ל, דהא דא"ל הקב"ה נטייל בג"ע. היינו בפרדס התורה והחכמה אשר „עדן“ שמו. וכבר אמר החכם. כי אין עדן ושמחה, כהתרת הספיקות (יעיין ברמב"ם פ"ח מהל' תשובה ה"ב, שכתב, דהעטרה שבראש, שאמרו חכז"ל, בעוה"ב, היא „הדעת“ ע"ש). ויתכן לומר, דמש"ה לא רצה ירבעם שבן ישי יטייל בראש, מטעם דבישיבה הלך אחר החכמה. וירבעם ידע בנפשו דהוא חכם גדול בתורה כאחז"ל בסנהדרין ק"ב ע"א „והוא מתכסה בשלמה חדשה“, מה שלמה חדשה אין בה שום דופי, אף תורתו של ירבעם לא הי' בה שום דופי (ופירש"י: גימגום בגמ') וכו' „ושניהם לבדם בשדה“ שכל ת"ח דומין לפניהם כעשבי השדה וכו' ע"ש (וז"ש ש„תפשו הקב"ה בבגדו“, כלומר בשלמה חדשה, דהיינו תורתו שאין בה שום דופי). משא"כ על דוד המלך ע"ה, אז"ל בסנהדרין ק"ז ע"א שנתעלמה ממנו הלכה ע"ש. וכן בסוטה ל"ה ע"א, אז"ל:

שנכשל דוד המלך ע"ה בדבר שאפי' תינוקות של בית רבן יודעין אותו ע"ש. ומהאי טעמא אמר ירבעם:

„לא בעינא“. אמנם הקב"ה שפיר קאמר „בן ישי בראש“. משום דדוד כתיב בי':

„יראיך יראוני וישמחו“ כאז"ל בעירובין נ"ג ע"א דוד גלי מסכתא, והקים עולה של תשובה „הוא עדינו העצני, יושב בשבת תחכמוני“, זה דוד. כמ"ק ט"ז ע"א. „וה' עמו“ שהלכה כמותו בכל מקום. כסנהדרין צ"ג ע"א. וגם היה בר אוריין, ובר אבהן, יאי ויאי. כמנחות נ"ג ע"א. ומהאי טעמא כנהו הקב"ה לדוד בכאן, בשם „בן ישי“, ולא בשמו העצמי דוד כלומר:

דמש"ה „דוד בראש“, משום שהוא „בן ישי“, שמת בעטיו של נחש כשבת נ"ה ע"א, וב"ב י"ז ע"א ע"ש בגה"ש, ויען דדוד הוא בר אוריין, ובר אבהן, ע"כ יאי ויאי להיות דוד בראש. כמ"ק כ"ה ע"א שאמר גם ההוא טייעא. דדינא היא, דרבה בר הונא ליעול ברישא. ע"ש במהרש"א בחיא"ג. וזה נכון ודו"ק:)**:

(ג) תבנא לדינא, מה שנוגע לנידון שאלתו, שאין שום מעלה וכבוד, להנקבר בראשינה, ע"י שנזדמן לו מקום הראשון, כאמור:

אולם כשנזדמנו שני בני אדם יתד, ומכבדים לאחד במקום ראשון, מפני שהוא קודם במעלה יתירה מחבירו, בחכמה או ביחוס משפחתו וכיו"ב (כדרך שאמרו בברכת מ"ו ע"ב, ובירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, לענין סדר הסבה, בזמן שהן שתי מטות, גדול מסב בראש) לכאורה נראה דאין רשאין להוסיף עוד מקום אחד, לפני מקומו הראשון. אפי' עבור אדם הגדול במעלה יתירה מהראשון דמאחר שכבר זכה זה הראשון, למקום הראשון, אין רשאין לעשותו שני ולכאורה יש להעיר דמצינו כעין ד"ז בירושלמי שבת פי"ב ה"ג. והוריות פ"ג ה"ה. וז"ל:

דמשפחות דר' הושעיא, ודבר פזי, היו שואלין בשלום הנשיא בכל יום. והיו אלו דר' הושעיא רגילין לכנוס תחלה ולצאת תחלה, קודם אלו דבר פזי אזלין אלו דבר פזי והתחתנו בנשיא. ואתו ורצו לכנוס תחלה. ושאלו לר"א. א"ל ר"א:

„והקמות את המשכן כמשפטו“. וכי יש משפט לעצים אלא, איזה קרש שזכה להנתן בצפון, ינתן בצפון. בדרום, ינתן בדרום וכו' ע"ש. והק"ע שם. ד"ה אישתאלית לר"א. כתב וז"ל:

הואיל והני דר"ה מתחלה מעלתם, היתה לפי שהתחתנו בנשיא נכנסו תחלה. ועתה רצו לתקן שיהיו שניהם שוים. מי שירצה יכנס תחלה. ואר"א דהני דר"ה לא ידחו ממקומן. כיון שזכו במעלה. אע"ג שעכשיו שניהם שוים, עכ"ל. והפ"מ שם ד"ה אילין, כתב וז"ל:

ואותה משפחה דר' הושעיא היו מנהגם להכנס בראשונה, שהיו יותר חשובים מבני המשפחה דבר פזי, והלכו אלו דבר פזי והתחתנו במשפחת הנשיא, ורצו עכשיו להקדים לפניהם. שנעשו יותר חשובים מהם וכו'. דלמדין אנו מכאן שאין לשנות הסדר וכו', עכ"ל. וא"כ לפי' הפ"מ, שמעינן מהירושלמי, דס"ל, דמי שזכה באיזה קדימה, אין מסלקין אותו לעשותו שני. ואפי' לתת הקדימה לאחר הגדול מהראשון. אין רשאין ומצאתי בשו"ת הריב"ש סי' רע"א, באד"ה שנית, שהוכיח כן להדיא מהירושלמי הנ"ל. וכתב וז"ל:

שמעינן מיהא שמי שהחזיק באיזה שררה, או דין קדימה, אין נוטלין אותה ממנו, לתתה לאחר גדול ממנו מכיון שכבר זכה בה וכו', עכ"ל. ומוכח דהריב"ש ז"ל ס"ל כפי' הפ"מ. ולא כפי' הק"ע. ועפי"ז י"ל גם על הי"מ, מובא בשירי קרבן על הירושלמי פי"ב דשבת ה"ג הנ"ל, ד"ה א"ל ר"א. שכתב וז"ל:

ואולי החיתון (שהתחתנו אלו דבר פזי במשפחת הנשיא) הי' רחוק. שלא היו כדאים בשביל זה לזכות למעלה. אלא שהי' הנשיא רוצה לכבדם. וא"ל ר"א:

דלא מצי, כיון דחב לאחרים, שכבר זכו במקומם. ע"כ. והשיר"ק תמה עליו. וכתב וז"ל:

והדבר תימה לגנות המשפחות, וגם הנשיא, שהי' רוצה לעשות שלא כדין ע"ש. ומהריב"ש הנ"ל מבואר, דלא שמיע לי', כלומר לא ס"ל כהי"מ הנ"ל. והבן:

(ד) אמנם אני בעניי נלפענ"ד להצדיק את הצדיק הי"מ, ולהצילו מהשגת השיר"ק ז"ל. עפ"י מה שמצאתי דעת רב האי גאון ז"ל. בתשו' הגאונים סי' מ"ט. דסבירא לי':

דשם „פזי“, היא נקבה, בתו של ר' חייא יע"ש. ומקורו טהור מהא דאמרינן ביבמות ס"ו ע"א פזי, וטוי, אחוותא. ופירש"י ד"ה אחוותא, שבנותיו של ר' חייא היו ע"ש. וכ"מ בתוס' ב"ב קמ"ט ע"א ד"ה רב, שכתבו וז"ל:

ומה שקורא אותו על שם אמו, לפי שרוצה לייחסו אחר שמואל וכו' וכן ר' שמעון בן פזי וכו', עכ"ל ונראה דהתוס' ס"ל ג"כ כפירש"י ורב האי גאון ז"ל דפזי בתו של ר' חייא היתה. וייחסו לר' שמעון בן „פזי“ על שם אמו, בכדי לייחסו אחר ר' חייא (ודברי רש"י ביבמות, ותשו' הגאונים הנ"ל, נעלמו במחכת"ה מהגאון בעל בסדר הדורות ז"ל בשם ר' יהודה בן פזי. ע"ש). ובכתובות ס"ב ע"ב, אמרו:

דרבי איעסק לי' לברי', בי' ר' חייא (ופירש"י. להשיא בתו של ר' חייא) כי מטא למיכתב כתובה, נח נפשה דרביתה, אמר רבי:

ח"ו פסולא איכא (ופירש"י: שלא היו מהוגנים לזוג אחד) יתיבי ועיינו במשפחות רבי אתי משפט ה בן אביטל, ור' חייא אתי משמעי אחי דוד (ופירש"י:

וזה הפסול, שרבי הי' מבית דוד, ולא היתה בת הבאה משמעי, הוגנת לבנו, שלא היתה בת מלכים). וכן בשבת נ"ו ע"א, איתא:

דרבי אתי מדוד ע"ש ב). **(ב)

ובירושלמי פ"ט דכלאים ה"ד, ובכתובות פי"ב ה"ג. איתא:

דרבי אתי מצד האב מבנימין, ומצד האם מיהודה, מבית דוד, ע"ש ובתוס' סנהדרין ה' ע"א ד"ה דהכא ועיין בהגהות מהריעב"ץ ז"ל בכתובות ס"ב ע"א, שכ' וז"ל:

ודילמא ר' חייא נמי מנקבות דשמעי אתי וכו' ע"ש. ומצאתי במרה"פ על הירושלמי הוריות פ"ג ה"ה ד"ה אל תאמין. שכ' דהא דכתיב (מלכים ב' כ"ה. ירמיה מ"א) „מזרע המלוכה“. ממשפחת אמו הוא ע"ש, הרי מבואר דגם ממשפחת אמו נקרא „מזרע המלוכה“. וא"כ רבי דאתי מדוד, אפי' אם נימא דמצד אמו אתי מדוד מ"מ הי' מיוחס טפי מר' חייא, דאתי מנקבות שמעי כנ"ל ובירושלמי תענית פ"ד ה"ב, איתא, דמגילת יוחסין מצאו בירושלים, וכתיב בה, הלל מדוד וכו' ע"ש. וכ"ה במד"ר פ' ויחי פ' צ"ח סי' ח' ע"ש ביפ"ת שכ' דאפשר לא אתי רבי מהלל, אלא מן האם, ע"ש ובחי' הרש"ש מש"כ בזה. ואני מצאתי לרבינו נסים גאון ז"ל, בברכות כ"ח ע"א, שכ' דרבי הי' שביעי להלל וכו' ע"ש ומצאתי עוד בהקדמת המעתיק לפיהמ"ש להרמב"ם ז"ל על יבמות, שכ' דרבי יהודה הנשיא הי' מזרע דוד, ולא מבני שלמה, אלא מבני שפטיה בן אביטל וכו' ע"ש ותימה שלא העיר דבירושלמי תענית הנ"ל איתא דר' חייא אתי משפטיה:)** וא"כ אלו דבר „פזי“ שהתייחסו אחר אמם „פזי“ שהיתה בת ר' חייא, דאתי משמעי, אחי דוד, כאמור. ולא הי' משפחתם כדאי כל כך להתחתן עם הנשיא, שהי' מבית דוד מזרע המלוכה כמו שלא היתה בת ר' חייא בעצמה, הוגנת לבנו של רבי מטעם שלא היתה מזרע המלוכה', כנזכר. ועפי"ז יתפרש לן שפיר מה שאמרו בירושלמי סוף סוטה, ובע"ז פ"ג ה"א, בהעובדא שהי' אחד מן אלו דבית פזי, שהיו רוצין ממשפחת הנשיא וכו', ע"ש בק"ע. ועפ"י מה שכתבתי אתי שפיר, מה שאמר זה של בית „פזי“, שאינו כדאי להתחתן עם משפחת הנשיא. לפי שעיקר יחוסו הוא, ע"י אמו „פזי“ שהיתה בת ר' חייא, דאתי משמעי, ואיננו כדאי להתחתן כם הנשיא שהי' „מזרע המלוכה“, כדבר האמור. וא"כ בהעובדא של הירושלמי פי"ב ה"ג הנ"ל דאלו דבר „פזי“ התחתנו באמת במשפחת הנשיא, יתכן לומר סברת הי"מ הנ"ל שכ':

דהחיתון הי' רחוק, שלא היו אלו דבר פזי, כדאים להתחתן עם משפחת הנשיא. מטעם האמור. ואזדא תמיהת השיר"ק שהשיג עליו וכ' דהדבר תימה, לגנות המשפחות וכו' כנ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתיה הגמרא מפורשת בכתובות ס"ב ע"ב הנ"ל, דאמר רבי:

ח"ו פסולא איכא במשפחת ר' חייא ויתיבי ועיינו במשפחות וכו' כנזכר. (אמנם כן, יש לתמוה על הי"מ, שכ' זאת מסברא דנפשי', ולא העיר מכל הנ"ל. אבל רוח הקודש הופיע בבית מדרשו שזכה לכוון סברא אמתית בלי שום ראי'):

איברא דאם נימא כהי"מ, דהחיתון דבר פזי, עם משפחת הנשיא, לא הי' כדאי כל כך. שוב ליכא להוכיח מהירושלמי הנ"ל, דאין רשאין לתת הקדימה לאחר הגדול מהראשון. דהדרא קושיא לדוכתה, כמו שהקשה הי"מ, מה לקרשים שלא נשתנו למעליותא. אבל אם בא אחר, גדול מהראשון, מנין לנו, שאין רשאין לתת לו דין קדימה אולם יש להוכיח ד"ז מהירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, דאיתא שם, דשמואל, ואלו דבית שילה, היו שואלין בשלום הנשיא בכל יום. והיו הנך דבית שילה נכנסין תחלה, ויושבין תחלה. ולבסוף היו חולקין כבוד לשמואל, שיהי' הוא תחלה. ואח"כ, כשנכנס רב לא"י, חלק לי' שמואל כבוד, והושיבו תחלה. ואמרו אלו דבית שילה, אנחנו לא נזוז ממקומינו להיות שניים כמקודם. וקבל שמואל על עצמו להיות שלישי. ע"ש בק"ע ובפ"מ. הרי מבואר מהירושלמי דאפי' לתת הקדימה לאחר הגדול מהראשון, אין רשאין, אם לא שהראשון מוחל. כמו שמחלו הנך דבית שילה לשמואל, להיות שניים, אבל, עוד יותר לא רצו למחול, אפי' לשמואל שהי' גדול מהם. והי' מוכרח שמואל להיות שלישי, ולא דחו אותם יותר, והבן:

אמנם כן אין להביא ראי' גמורה, מהנך עובדות דירושלמי שבת פי"ב ה"ג. ופ"ב דתענית ה"ב הנ"ל. לנידון שהתחלנו באות ג'. היכא, שמכבדים לאחד, בתור אדם המעלה, במקום הראשון. ואח"כ, בא עוד אחד, הגדול יותר במעלה מהראשון, דאין רשאין להוסיף עוד מקום א', לפני מקומו הראשון. דשאני בהנך עובדות דירושלמי הנ"ל, דרצו לדחות אותם ממקומן הראשון, ולהורידן, שלא יהיו נכנסין בכל יום תחלה לפני הנשיא, רק לעשותן שניים. בד"ז שפיר אמרינן, דכיון שזכו להיות ראשונים, אין דוחין אותם ממקומן. משא"כ בנידון שהתחלנו, דאדם המעלה, שכבדוהו במקום ראשון. עדיין במקומו עומד, בלי שום דחיה ועקירה, ממקום למקים. רק שרצו להוסיף עוד מקום א' לפני מקומו. שפיר י"ל דרשאין לעשות כן:

(ה) אבל יש להעיר בד"ז, מברכות כ"ח ע"א, בעובדא דר"ג וראב"ע, דא"ל דביתהו דראב"ע, לראב"ע:

דלמא מעברין לך וכו'. ופירש"י ז"ל, ד"ה:

ה"ג דלמא מעברין לך וכו'. ול"ג מעלין בקודש, עכ"ל ובמהרש"א בחיא"ג שם, כתב לקיים גירסת הספרים הישנים, דראב"ע השיב לה באמת, מעלין בקודש ע"ש. וראה זה מצאתי בספר „ברכה משלשת“, ב„תוספת ר' יהודה החסיד“ ז"ל, בברכות כ"ח שם, שגרס גירסא הישנה „גמירי מעלין בקודש“, וכתב וז"ל:

כלומר מעלין בקודש ולא יעברוני, אם לא בפשיעתי, ומסקנא נמי הכי הוה, שלא העבירוהו, אלא הי' גם הוא נשיא. וא"צ למוחקו כפירש"י ז"ל, עכ"ל. וכן מצאתי עור שם, בתוספת הרא"ש“ ז"ל, שגם הוא ז"ל כתב לקיים הגירסא הישנה, כמעט ככתבו וכלשינו של תוס' ר"י החסיד ז"ל הנ"ל. ברוך יוצר המאורות, שהאיר לנו אור חדש, לקים גירסא זו הישנה. ומצאתי עוד בשו"ת הריב"ש ז"ל, בסי' רע"א, באד"ה שלישית. שגרם ג"כ גירסא זו. הרי תלתא נביאי, שהתנבאו בסגנון אחד, דגירסא הישנה היא אמת לאמתה של תורה. ומצאתי בירושלמי פ"ו דפסחים ה"א. בהא דאמרו:

ג' הניחו כתרן בעוה"ז. ואמר רבי, דראב"ע תניין הוה (עיין בב"מ פ"ה ע"א, דשם רבי לא הזכיר כלל מראב"ע. וצ"ע). והק"ע בפי' הב' שם, פי', דראב"ע תניין הוה. כלומר דהוא הי' השני אחר ר"ג. שלא העבירו לראב"ע, אלא ר"ג דרש שתי שבתות, וראב"ע שבת שלישי. וכן פי' הפ"מ שם. אבל הגירסא שלפנינו בגמ' ברכות כ"ח ע"א, דר"נ הי' דורש תלתא שבתא, וראב"ע חדא שבתא. והגאון רי"ב ז"ל הגיה בגליון הש"ס שם, דיותר נכון לגרום, דר"ג הי' דורש שתי שבתות. כמש"כ בהקדמת הרמב"ם לפיהמ"ש ביבמות. ומהק"ע והפ"מ הנ"ל, מוכח ג"כ דס"ל כגירסא זו ועפי"ז אתי שפיר דלא קשה מידי קושית המהרש"א בחיא"ג ברכות כ"ח ע"א ד"ה אלא, שכתב וז"ל:

ולא ידענא דכיון דהוה ראוי להיות כל אחד דורש בחדא שבתא, אלא משום קנאה לא עשו כן וכו'. אכתי תסגי לי' לר"ג תרי שבתא, וראב"ע חד שבתא, עכ"ל. ועפ"י מה שכתבתי באמת כן הי', כאמור. וא"כ ממילא מוכח, דאין זאת הורדה לראב"ע, דכיון שלא העבירוהו מלהיות נשיא. ועדיין במקום כבודו הוא עומד, בתור נשיא. אלא שהקדימו לר"ג, להעדיפו ביותרת הכבוד, שידרוש שתי שבתות. וראב"ע יהיה „שני“ לו. כלשון הירושלמי „תניין הוה“. זאת לא מיקרי העברה והורדה ג) **(ג)

ועפי"ז יש להעיר על השו"ת מבי"ט בשניות שבח"ב סי' ר', שפסק דבכל השררות, כמו שאין יכולים להעבירו, כן אינם יכולים לשתף אחר עמו, כמו גבי מלך דכתיב „שום תשים עליך מלך“ „מלך“ ולא שנים. וממנו אנחנו לומדים לשאר שררות, שדבר אחד לדור, ולא שנים (כסנהדרין ח' ע"א) ואפי' יש ראוי אחר יותר ממנו וכו' עכ"ל ועיין בשו"ת גו"ר חיו"ד כלל ג' סי' ז' שפסק דיוכלו לשתף אחר עמו ובסי' ח' חלק עליו מהר"י אריפיל ז"ל ופסק דבמינוהו הקהל, אין לשתף אחר עמו ע"ש. ועפ"י האמור קשה, האיך היו משתפים לר"ג ולראב"ע שיהיו שניהם נשיאים, וצ"ע:)** וראה זה מצאתי בירושלמי ברכות פ"ד סוה"א, דשם איתא, דלא הורידוהו לראב"ע מגדולתו, אלא מינו אותו אב בית דין. וכ"ה בירושלמי תענית פ"ד סוה"א [והפ"מ על הירושלמי ברכות ותענית הנ"ל. פי':

דר"ג חזר לנשיאתו, עכ"ל. ותימה שהרי בתוס' ר"י החסיד ז"ל, ובתוס' הרא"ש ז"ל, כתבו להדיא, דראב"ע גם הוא היה נשיא, יחד עם ר"ג, כנזכר. וצע"ג] ועפי"ז י"ל דכש"כ בנידון שבאית ג' היכא שכבדו לאדם המעלה, במקום ראשון ועדיין במקומו עומד. רק רוצים להוסיף עוד מקום אחד, לפני מקומו, דרשאים לעשות כן. ודו"ק:

(ו) ועתה אבא העירה בדברי כת"ר. שמדמה לכאורה נידון שאלתו להא דפסק הרמ"א בש"ע חו"מ סי' קע"א סעי' א', לענין רבים היושבים על ספסל אחד בביהכ"נ. והיו"ר רוצה להוסיף עוד מקום א', אצל מקומו. והיושב אצלו מוחה, באמרו שעכשיו הוא שני אצל הראש. ואם יוסיף יהי' שלישי. דהדין עמו, ויכול למחות. והוא הדין בנידון דידן. ע"כ:

במחילת כת"ר, לא עיין היטב בד"ז. צאו נא וראו בנה"מ במקומו, במשה"א סק"ג, ביאר שם להדיא, דבסתם שאינו ידוע שמסיבת הראשון, הוא חשוב יותר מהשני. אמרינן דאין המקום מכבד את האדם. ובלא עשיית מחיצה, מותר היו"ר להושיב אחר אצלו, אפי' במקום שידוע, שמסיבת הראשון, הוא חשוב יותר מהשני. וכ"ז הוציא מתשו' הרא"ש ז"ל, שהיא מקור דברי הרמ"א. אולם בתשו' חת"ס חאו"ח סי' כ"ו וסי' כ"ט, מפרש דברי הרא"ש והרמ"א ז"ל ביתר ביאור, וכתב וז"ל (בסי' כ"ט):

הרא"ש כללא כייל, כל שאיננו אלא הרבות כבודו, ומזה ימשוך מיעוט כבוד חבירו, ואינו נוגע לריוח והפסד ממון, וגם הוא עושה בשלי, ואינו נוגע בשל חבירו, כגון ראובן ושמעון שהיו להם מושבות בספסל אחד, ועשה ראובן מחיצה, והכניסה לגבולו ואינו מזיק לישיבת שמעון כלל, רק עי"ז, יוגבה כבוד מקום ישיבת ראובן, והורד כבוד ישיבת שמעון כנון דאית בי' תרתי למעליותא, חדא שאינו הפסד ממון לשמעון, וגם אינו נוגע בשל שמעון, כי בשלו הוא עושה, אין מי ימחה בידו וכו' ע"ש. [שוב עיינתי בתשו' הרא"ש גופי', בכלל ה' סי' ג'. ומצאתי את שאהבה נפשי, שהרא"ש ז"ל העיר ג"כ מלשון חכמים שאמרו, לא מקומו של אדם מכבדו, אלא האדם מכבד את מקומו (ולא ציין המ"מ). ותל"ח שכוונתי לדעתו הקדושה של מרן הרא"ש ז"ל. אולם נפלאת היא בעיני, מש"כ הרא"ש ז"ל שם, וז"ל:

ומה שטוען שהוא ראשין. לא בקינא בהאי דינא (ס"א טעמא). כי פעמים אמצעי משובח ופעמים אחרון משובח וכו' עכ"ל והלא אני בעניי ביארתי האי דינא מילתא בטעמא, באר היטב. וצע"ג וגם מש"כ הרא"ש הא דאמרינן בברכות מ"ו ע"ב גדול מסב בראש קשה, הא לא אמרו כן, אלא בזמן שהן שתי מטות. אבל בזמן שהן שלש, גדול מסב באמצע. כברכות שם, ובירושלמי פ"ד דתענית ה"ב (כנ"ל באות א'). וגם מש"כ הרא"ש וז"ל: ובב"ב בישיבה הלך אחר הזקנה, עכ"ל. פליאה נשגבה בעיני הלא בב"ב ק"כ ע"א אמרינן בהדיא, דבישיבה הלך אחר החכמה, ובמסיבה הלך אחר הזקנה (כנזכר באות ב'). וגם מש"כ שם:

„הני מילי במקומות שאינם קבועים“. קשה, הלא בירושלמי פ"ד דתענית ה"ב, אמרו דהאבות דרך הסבה הם קבורים. כנ"ל באות א'. הרי דגם לענין מקומות קבועים אמרו כן. וצע"ג]:

(ז) סוף דבר הכל נשמע, דמתשו' הרא"ש והרמ"א ז"ל בסי' קע"א, שמעינן דבנידון שאלתו אין מקום לחוש כלל. כדבר האמור. ומובן ממילא דעפ"י האמור אתי שפיר, הא דפסקינן ביו"ד סי' שס"ב סעי' ד', דנותנין שתי ארונות זעג"ז, אם יש ביניהן עפר ששה טפחים (וכת"ר הוכיח מכאן דבביה"ח לא שייך לאמר „מי בראש“ והכא נמי לא שייך לומר מי למעלה?). ועפ"י האמור אתי שפיר, דלא המקום מכבד את האדם, אלא האדם מכבד את המקים. ואין שום כבוד להנקבר בראשונה לא למעלה, ולא למטה. ועיין בב"ב ק"א ע"ב: דאר"א במעמיק. ועיין בטויו"ד סי' שס"ג בשם תשו' ר"ה גאון ז"ל שכתב שיהי' הקבר בעומק וכו'. אעפ"י שזה למעלה מזה ע"ש. וע"כ ודאי דהיינו טעמא, משום דלענין עליית המקומות לענין כבוד. לא מצינו בשום מקום (ולאו דוקא בביה"ח) שלא יהי' רשאי לעשות בגבולו מה שלבו חפץ. כל שאינו מגיע לשכנו היזק בגוף ממונו. ואע"ג שעי"ז הורד כבוד שכנו. אפ"ה לא יוכל למחות. כמבואר בתשו' הרא"ש ובתשו' חת"ס הנ"ל. ומכש"כ בנידון דידן שאין הדבר נוגע לענין כבוד כלל. פשיטא דאין לחוש בד"ז. וזה ברור:

(ח) ומה שכחב כת"ר, שבנידון מקומות ביהכ"נ עובדא יודע. שנשאלה שאלה כזאת לפני הגאון רשכבה"ג רבי ר' העשל זצ"ל, ופשט ד"ז, עפ"י מה דאיתא במדרש. שבאה אות „ה"א מיהושע“, לפני הקב"ה. בקובלנא על משה רבינו ע"ה. שבתחלה היתה אות הראשונה בשם „הושע“, ועכשיו, בשם „יהושע“ היא השניה. ויצא פס"ד שאין הצדק אתה. הואיל שלא נעקרה ממקומה הנה גם אני שמעתי שמועה זו אמנם לא ידענא אם אמת לאמתה היא השמועה הזאת. כי אני בעניי לא מצאתי כלל בשום מקום במדרש שאמרו כן, שבאה אות „ה"א“ בקובלנא על משה רבינו ע"ה עיין בסנהדרין ק"ז ע"א. ובירושלמי סנהדרין פ"ב ה"ו. ומבואר סדר לך (פ' מ"ז א'), ובסדר וארא (פ"ו א') ושסדר מצורע (פי"ט ב') ובסדר קרח (פי"ח כ"א). ובשה"ש (פ' ה') עה"פ „ראשו כתם פז“. ובתנחומא סדר קרח (סי' י"ב). ובכל אלו המקומות איתא, שהיו"ד משם „שרי“ עלתה ונשתטחה לפני הקב"ה, ואמרה:

רבון העולמים, עקרתני מן הצדיקת הזאת. וא"ל הקב"ה:

צא לך. לשעבר היית נתון בשם נקבה, ובסוף תיבה. חייך שאני נותנך בשם זכר, ובראש תיבה. הה"ד:

„ויקרא משה להושע בן נון:

„יהושע“. ובאמת אות „ה"א“, מ„נןשע“. לא היה לה כלל, מה לקבול על משה רבינו ע"ה. כי אדרבה ע"י שהוסיף משה אות יו"ד בראש שם „יהושע“, נתעלתה אות הה"א, בשם „יה“ שאינו נמחק. כשבועות ל"ה ע"ב. ומש"ה אז"ל (סוטה ל"ד ע"א) שמשה בקש עציו רחמים:

„יה“ יושיעך מעצת מרגלים. ובמד"ר סדר שלח (פט"ז סי' ט') איתא. שע"י שנתוסף ליהושע אות יו"ד, נטל שכר של עשרה מרגלים ע"ש. וא"כ לא הי' לאות ה"א שום ירידה. אדרבה נתעלתה ע"י היו"ד שבראשה.

ועפי"ז יש לפרש התרגום יונתן ב"פ, בסדר שלח. עה"פ:

ויקרא משה להושע בן נון יהושע. וז"ל:

„וכדי חמא משה ענותנותי', קרא משה להושע בן נון יהושע“. כלומר ע"י שראה ענותנותו של יהושע וכתיב:

„מרום וקדוש אשכון, ואת דכא ושפל רוח“, כאמז"ל (סוטה ה' ע"א) „אני את דכא“. ע"ש בפירש"י. ולהכי שפיר הוסיף לו משה אות יו"ד, שיהיה שם „יה“ בראש שמו. ודו"ק:

ויש להעיר על מש"כ המהרש"א בחיא"ג סנהדרין ק"ז ע"א בד"ה:

ומה יו"ד שנטלתי משרי. שכ' וז"ל ופ"כ נטל הקב"ה היו"ד משרי, שהיא אות השם שבאיש, ונתן לה אות ה"א וכו'. וע"כ לא זכתה לבן, כשהי' לה אות יו"ד, שהיא השם שבאיש וכו'. ומ"מ כיון שאות יו"ד מנע אותה מלהיות לה בן. וא"כ כשנתוסף ליהושע, לא זכה לבן. אף שזכה ע"י היו"ד לכנוס לא"י וכו' עכ"ל. וא"כ עפי"ד המהרש"א הי' ליהושע גרעון, ע"י אות היו"ד שנתוסף לו. אולם י"ל דהי' יותר חביב ליהושע שיכנוס לא"י, משיהי' לו בנים. ועפי"ז י"ל הא דאמרינן בסוטה ל"ה ע"א: פתח יהושע דקא משתעי. א"ל:

דין ראש קטיעה ימלל. ופירש"י:

שא"ל מי שראשו קטוע שאין לו בנים ליטול חלק בארץ הוא ידבר, עכ"ל ובגליון הש"ס שם בשם הערוך, שפי':

ראשו קטוע, כלומר ראש שמו קטוע לפי שהיו"ד אות קטיעה היא ע"ש במהרש"א בחיא"ג מש"כ בזה. ועפ"י מה שכתבתי י"ל דהכל אחד הוא. דע"י שנתוסף לו היו"ד משרי, שמנע אותה מלהיות לה בן. ע"כ גם יהושע לא זכה לבן כמש"כ המהרש"א הנ"ל. וזה שאמרו לו:

ראש קטיעה ימלל. ועפי"ז פי' רש"י ופי' הערוך ז"ל הם שפה אחת ודברים אחדים. ודו"ק:

ועיין בערכין ל"ב ע"ב, דאמרינן:

והיינו דקא קפיד קרא עלי' דיהושע. דבכל דוכתא כתיב יהושע. והכא כתיב ישוע וכו' דהו"ל זכותא דא"י, אמאי לא ליבעי רחמי. ע"ש במהרש"א בחיא"ג שכתב וז"ל:

דיהושע הי' לו לבקש רחמים על כך בזכותא דא"י, ולא עשה כן. ולכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה בבקשתו רחמים עליו י"ה יושיעך מעצת מרגלים, בזכותא דא"י, עכ"ל. ודבריו ז"ל תמוהים. שהרי פחתו לו הה"א מיהושע וקרא לו הכתוב „ישוע", אבל היו"ד לא נפחת לו כלל? וי"ל דכוונת המהרש"א ז"ל היא, שע"י שנפחת לו אות ה"א, גם היו"ד נפחת מכבודו, שאין שם „י"ה“ בראש שמו. ודו"ק:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה