שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן עח
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר אליעזר זוסיא פארטוגאל נ"י רב דק"ק סקולען (בסרביא).
ע"ד אשר שאל לדעת הלכה למעשה בנידון שאלת האשה, שהבדיקות אינן עולות לה יפות, דהיינו אפי' בבדיקות הפסק טהרה, מוצאת על העד כעין פירורין קרטין שחורות [ולפעמים נוטים לאדמימות] קטנים מאוד כמין עפר, וכעין שערות קטנות ואי אפשר לבדקן במיעוך בצפורן, מפאת קטנותן ודקותן, שנאבדו במשמוש היד:
תשובה
(א) הנה, בראשית ההשקפה הדעת נוטה להחמיר, מטעם דעכ"פ הבדיקה של הפסק טהרה, שהיא מחזקת אותה לטהורה מדם נדות. צריכה להיות בדיקה ברורה, בלי שום תלי'. כפירש"י בנדה ס"ט פ"א ד"ה והכא. שכ' וז"ל:
ומיהו הפרשה בטהרה בעינן. דמשהוחזק מעין פתוח, ליכא לאחזוקי בטהרה. עד שתבדוק, ותמצא שפסק. כדאמרינן במשנה דהפרשה בטהרה בעינן, עכ"ל. ועוד אנו יוצאים ביד רמ"א ז"ל ביו"ד סי' קצ"ו סעיף י' דגם ג' ימים הראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי ע"ש. ואפי' לדעת הגאון מהר"ח כהן ז"ל מלבוב, דס"ל דכל אשה יש לה חזקתן הגוף, שמעמידין אותה, בחזקת מסולקת דמים שלא בשעת וסתה וכו'. וכמש"כ הנוב"י ז"ל מהד"ק חיו"ד סי' ס"ג, בשמו. ע"ש שהשיג עליו. ומ"מ סיים הנו"ב שם, וכ' וז"ל:
ועוד אפי' יהיבנא לי' סברת הגאון מהר"ח כהן, מ"מ וכי חזקת הגוף שאינו מוציא דם נדה שלא בשעת וסתה. אבל קרטין ונקודות דרכו להוציא, אתמהה? והלא חזקת הגוף בכל הנשים, שלא להוציא שלא בשעת וסתה כלל. וע"כ אתה צריך לומר, שבאשה זו נתחדש מקרה בגוף, ויצאה מחזקתה, א"כ מאן מוכח שאינה מוציאה דם נדה באופן זה שלא בשעת וסתה, עכ"ל, וכ"כ כל האחרוני ז"ל דבדיקת הפסק טהרה, צריכה להיות נקיה מכל וכל, וכ"פ בס' בינת אדם שער בה"נ סי' ו'. ובחכמת אדם כלל צ"ז סי' ז', כ' וז"ל:
אבל מה שנמצא עפ"י רוב על העד כנקודה קטנה אחת או ב' דק שבדקין דפעמים שחור ולפעמים אדום, ודבר קטן כזה יכול להיות שבא מעלמא שהי' נדבק על השערות, או על בגדיה, וא"כ יש ס"ס שמא מעלמא, ואת"ל מן המקור שמא אינו נימוח. וגם לא שייך להם בדיקה, דבודאי אף בזמן הגמ' לא הי' באפשר לבדוק אותם בפושרין, מחמת קטנותם ונ"ל דעכ"פ הבדיקה של הפסק טהרה שהיא מחזקת אותה לטהורה, וזו צריכה להיות בלא שום תלי', אלא בדיקה ברורה וכו', עכ"ל ובבינת אדם שם, סיים וז"ל:
ובלבד שלא יהי' בבדיקת של הפסק טהרה, דעדיין אין לה חזקת טהרה, ואדרבה חזקת טומאה וכו', עכ"ל. [ועיין בבנ"א סי' י' ע"ש]. ודברי החכ"א והבנ"א אלו ראה גם כת"ר וכתב, ששאל השאלה הנ"ל בע"פ לידידי הרב הגאון רח"ם מניאמץ שליט"א, והקיל לו בזה, גם בבדיקת הפסק טהרה. והטעים לו, שמפני שאותו מקום מזוהם, יש לתלות הנקודות כאלו בזוהמא. וכת"ר תפש עליו שלא ראה להחכ"א והבנ"א הנ"ל. ולכאורה דברי החכ"א נכונים הם, כמו שבארתי מילתא בטעמא, כאמור. ולא יתכן לסמוך על טעמו של ידידי הרה"ג הנ"ל, שמפני שאותו מקום מזוהם יש לתלות הקרטין הללו בזוהמא. דהרי בס' בנ"א הנ"ל שער בה"נ, הביא בשם תשו' הב"ח החדשים סי' ל"ו, שכ' בענין שנמצאו קרטין ונקודות שחורות, שהחוש יעיד ע"ו שהם שכיחי נמי מעלמא. אפ"ה לא סמך להתיר אם נמצאו בבדיקת הפסק טהרה כנ"ל. וגם בל"ז, באותו מקום בפנים ליכא זוהמא. כנדה כ' ע"ב, דרק טיפתא קמייתא זהימא. ע"ש בפירש"י ד"ה חזינא. ואם נימא לתלות בזוהמא שמבחוץ על אותו מקים, מחמת הכנים הדבוקים בשערות שבאותו מקום. זה ליתא, דהרי הנשים הצנועות הזהירות בבדיקות, אינן נוגעות כלל בהעד של הבדיקה על השערות שמבחוץ. וכמש"כ הסד"ט בסי' ק"ץ ס"ק ס"ז, באד"ה:
ומיהו לכאורה:
שבזמן התלמוד היו בקיאים ונזהרו, לבל יגעו את העד מבחוץ וכו' ע"ש ועיין בנדה י"ד ע"א דאר"ז אותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת וכו'. ובתוס' שם ד"ה דחוק, כתבו וז"ל: בדוק הוא שאינה באה כלל סמיך לרחם, מפני הזוהמא וכו' עכ"ל. אולם ראה זה מצאתי בשו"ת שב יעקב סי' ל"ט, שנשאל:
בדבר שנמצאו אצל כמה נשים כנים דבוקים בשערות שבאותו מקום, וכשהן בודקות א"ע נמצאו על העד קרטין קרטין אדומים ושחורים. וכשהיא מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות נמצא ג"כ קרטין אלו על העד. ונראה לעין שהקרטין הללו הוא בא מן הכנים שמולידים קרטין וטיפין הללו, ולאו דדם שלהם הוא. אלא מזיעה יוצאת הכנים הללו, כמו שנמצאו כעין טיפין אלו במקום דשכיחי פרעושים. וכתב שם הרב השואל שכן יצא הדבר בהיתר בהסכמת גדולי חקרי לב, דהני כנים כמכה דמיא, אחר שנתברר שמוציאים דם. וכתב שם, דאפי' במה שנתחדש כעת באשה אחת שמרגשת תמיד שיוצאת ממנה ליחה לבנה, וע"י הרגשתה צריכה לבדוק עצמה בימי לבונה, ומוצאת בתוך הליחה טיפין קטנים עגלים דקים מאד. ג"כ ברור הדין להתירה כיון שיש לזה דין מכה, ובמכה בודאי תולין במכתה, אפי' חזיא ע"י הרגשה. ע"ש ובתשו' שאחרי' מהגאון מהרשש"ך שהסכימו שניהם להתיר ע"ש. ומצאתי בס' סדרי טהרה סי' ק"צ ס"ק ס"ז, שנשאל מבנו שאלה כזו, ופלפל הרבה בזה. ושם באד"ה:
ומיהו לכאורה [ובסוף הס"ק באד"ה ותו קשיאן, העיר לפלפל בקושית הגמ' נדה י"ד ע"א דפריך וניחוש דילמא דם מאכולת הוא [ע"ש בפירש"י ד"ה מאכולת. ובתוס' שם ד"ה וליחוש. במה שפירשו קושית הגמ', אי על נמצא על שלו קאי, או על נמצא על שלה קאי א) **(א) עיין בחי' הרשב"א על מס' נדה י"ד ע"א ד"ה הא, שהביא בשם פירש"י דקושית הגמ' על נמצא על שלה קאי וכו' ע"ש אבל בחי' הר"ן על מס' נדה י"ד ע"א ד"ה וניחוש. כתב בשם פירש"י, דעל נמצא, על עד שלו פריך וכתב:
ומיהו ה"נ קשיא על נמצא, על עד שלה וכו', עכ"ל. ועיין בס' מי נדה על מס' נדה להגאון מהרש"ק מבראדי ז"ל, בחי' נדה י"ד שם, שתמה על חי' הרשב"א שכתב בשם פירש"י, מה דליתא בפירש"י ע"ש ובמחכת"ה אישתמיטתיה חי' הר"ן הנ"ל, שהביא להדיא מפירש"י דקושית הגמ' על נמצא על שלה קאי וכנראה טעות סופר יש בחי' הרשב"א ז"ל:)**] ואר"ז אותו מקום בדוק הוא. וקשה הא אכתי איכא למימר שנתלכלך העד מבחוץ וכו' והסד"ט ז"ל סיים שם בזה"ל:
ויהי' איך שיהי' בנידון הכנים הנ"ל, נ"ל דתלינן בהם והאשה טהורה, ואפי' תוך ג' ימים לספירתה, יש לתלות בהני כנים, מטעמא דכתיבנא. עכ"ל. וא"כ עפי"ז היכא שה שהאשה מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות ונמצא ג"כ קרטין אלו על העד, יש לסמך ע"ז להתיר, אפי' תוך ג' ימים לספירתה. אבל בנידון שאלתנו לא הזכיר כת"ר שהאשה היתה מתחככת עם העד מבחוץ על מקום השערות. נראה לכאורה כדעת החכ"א דאם נמצא קרטין ונקודות כאלו בבדיקות הפסק טהרה, אין להתיר, כאמור. וידידי הרה"ג מניאמץ שליט"א, במחכ"ת לא העיר מכ"ז:
(ב) אמנם כן בעזהי"ת מצאתי פתח לפתוח בכחא דהיתרא דעדיף. בכדי להתיר אשה לבעלה, והוא עפימש"כ החוו"ד ז"ל, בסי' קפ"ז סק"ה, להשיג על הנו"ב במהד"ק חיו"ד סוס"י ס"ג הנ"ל והוכיח בראי' ברורה, דלא יצאה האשה מחזקתה, חזקת הגוף, שהיא מסולקת דמים, שלא בשעת וסתה. ואעפ"י שמוצאת קרטין בבדיקתה, מ"מ לא יצאה מחזקתה, חזה"ג. שלא תראה דם נדה, ע"ש. וא"כ אפי' אם מצאה קרטין בבדיקת הפסק טהרה, יש לסמוך ע"ז להקל. מטעם שמעמידין האשה על חזקתה, חזה"ג, שהיא מסולקת דמים, שלא בשעת וסתה. וכמש"כ הגאון מהר"ח הכהן ז"ל הנ"ל. ואע"ג דהנו"ב ז"ל השיג על רח"כ ז"ל כנ"ל. מ"מ בחוו"ד שם הנ"ל, השיג על הנו"ב, והעלה כדברי הרח"כ הנ"ל ע"ש. וכ"מ בשו"ת פני יהושע להגאון בעל מג"ש ז"ל, חיו"ד סוס"י א', שכ' וז"ל: כיון שפסק הוסת, ודאי אמרינן אוקמי אחזקת טהרה. כיון שנטהרה, עכ"ל. וגם הנו"ב ז"ל גופי', במהד"ק חיו"ד סי' מ"א, אות ה', בהג"ה שם, כתב:
דבימי ליבונה, אם היא, אז מקרי בחזקת טהרה, עיין בזבחים כ"ט ע"א ותוס' ד"ה וכיון ע"ש שבד"ז נחלקו בו רש"י ותוס'. עכ"ל. וכ"כ בדגול מרבבה, בגליון היו"ד סי' קפ"ז, על הש"ך ס"ק י"ט ע"ש. וכ"כ עוד בנו"ב תיו"ד סי' נ"ז, באד"ה:
על מה אני דן. ע"ש. וכן בבנ"א, בשער בה"נ סי' י', כתב ששמח מאד, בזה שמצא שהנו"ב ז"ל חזר בו. וגם השיג שם על מש"כ הנו"ב, שבד"ז נחלקו בו רש"י ותוס'. והוא ז"ל כתב דאין ראי' משם ע"ש. וכבר קדמו החוו"ד בסי' קפ"ז סק"ה, להשיג על הנו"ב בזה, וכן החת"ס ז"ל, בחיו"ד סי' קמ"ד, באד"ה:
וראיתי בנו"ב. השיג על הנו"ב הנ"ל. וכתב ג"כ שנראה שבסוף ימיו חזר מזה ע"ש. וכן בתשו' ברית אברהם חיו"ד סי' נ"ח, ובתשו' נטע שעשועים חיו"ד סי' כ"א, האריכו לחלוק על הנו"ב. וכן בחשו' מאיר נתיבים סי' נ"ז, ובתשו' ארי' דבי עילאי סי' י', העלה כדעת הגאון רח"כ ז"ל דשלא בשעת וסתה, איכא חזקת הגוף, שלא תראה דם נדה. ואף שמוצאת קרטין, לא יצאה מחזה"ג, שלא תראה דם נדה. עש"ה בדבר הם. וא"כ לפימש"כ החת"ס ז"ל, בסי' קמ"ב, באד"ה:
אלא אפי' לא פסקה כלל בטהרה. ובאד"ה:
מכל הלין:
ובסי' קמ"ד, באד"ה:
והנה לפענ"ד. וז"ל:
דבנדה מדאורייתא, סגי בזה, אפי' לא פסקה בטהרה. כל שעברה עלי' ימים הראוים לזיבת דמי נדתה, על הרוב פסקה לי' חזקת ראי' וכו'. אלא משום דנש דידן ספק זבות נינהו בעינן שפסקה בטהרה בפנינו עכ"פ, עכ"ל ב) **(ב) אבל בחוו"ד סי' קצ"ו סק"ד כתב וז"ל:
בבדיקות הפסק טהרה, כל שלא נבדקה, בחזקת רואות הן, דהא בעי בדיקה מדאורייתא וכו' עכ"ל. וכן בס' מלבושי טהרה, בפתיחה שבריש סי' קצ"ו, הוכיח שדעת הרמב"ם ז"ל דבדיקות הפסק טהרה מה"ת היא, ע"ש שהאריך בזה. אולם בשו"ת זכרין יוסף סי' ט', עמד שם הגאון מברעסלוי ז"ל על המחקר, אם בדיקה זו של הפסק טהרה היא מדאורייתא, או מדרבנן. כי י"ל שמה"ת גם בלי בדיקה מותרת. והיינו שאם לא מרגשת, הוי הפסק טהרה, ומדרבנן היא דבעי בדיקה ממש. ע"ש שפלפל בד"ז. ועיין בנו"ב מהד"ק תיו"ד סוס"י נ"ט. באד"ה הן אמת. שכ' וז"ל:
שעיקר הבדיקה היא משום שבשעת בדיקה נותנת דעתה להרגיש אם דם יוצא מן המקור. וא"כ מה שאינה מרגשת שדם יוצא מן המקור, מקרי הפסק טהרה, עכ"ל ויש לפלפל בזה הרבה. ודו"ק:)** ובסי' קמ"ב. באד"ה:
ואפשר. כתב:
דאם דם מכתה שרגילה לראות כל שעה, אע"פ שהוא ממראה טמאה, אם הוא עכ"פ משונה ממה שהוא בשעת וסתה. א"כ אחר שהמתינה כ"כ ימים, שדרכה לפסיק בראי' דמים, באומד יפה, ותפסוק בטהרה, ותראה אח"כ העד נקי ממראה הוסתות, רק שהוא מלוכלך ממראה דם מכתה, מקרי שפיר הפסק טהרה, לענין זה, עכ"ל. [עיין בסד"ט סי' קפ"ז ס"ק י"ד, באד"ה:
אמנם מה שמבואר. מש"כ בשם תשו' שבו"י ח"ב סי' ע"ד, ובשם שו"ת ד"ש, דיש לעשות סניף להקל, משום דדמה משונה, מדם וסתה, עש"ה] וא"כ עפי"ז בנידון דידן דחזיא קרטין, שאין דרך שאר נשים לראות כן. ומשונה מדרך ראי'. וכמש"כ בסד"ט בסוס"י ק"צ. בהשו"ת, באד"ה:
וא"ל דהך ספיקא:
דבדם משונה לא אמרינן דרוב דמים טמאים. ע"ש ובסד"ט סוס"י קפ"ח סק"ח, באד"ה:
ומיהו מאי שמביא הרז"ה. וי"ל. עש"ה. וכ"כ בבנ"א בשער בה"נ סי' ו' הנ"ל, באד"ה:
ולכן צריכין:
דבדברים משונים כאלו, לא שייך רוב דמים מן המקור ע"ש. הכא נמי אמרינן דאחר שהמתינה כ"כ ימים, שדרכה לפסוק בראיית דמים, באומד יפה ותפסוק בטהרה. ותראה אח"כ העד נקי ממראה הוסתות. רק שמצאה קרטין ונקודות על העד, דשפיר מקרי הפסק טהרה. וכמש"כ החת"ס הנ"ל, לענין דם מכתה המשונה, כאמור. וחזי לאיצטרופי עוד הס"ס המרווח, שיש בנידון דידן. וכמש"כ בבנ"א שער בה"נ, באד"ה ולכן צריכין, הנ"ל, בשם תשו' הב"ח החדשית סי' ל"ו, דהס"ס שמא מעלמא באין הני קרטין ונקודות. ושמא בריות הן. כנדה כ"ב ע"ב. ובס"ס זה, ספק אחד, יותר קרוב להתיר מהשני וכו' ע"ש. וגדולה. מזו כתב הפלתי ז"ל, בס' תפארת ישראל על הל' נדה סי' קפ"ז סק"ו, וסי' ק"ל סק"ב, דהיכא דחזקת טהרה מסייע, מתירין אפי' בס"ס כל דהוא ע"ש. וכ"כ החת"ס ז"ל בחיו"ד סי' קמ"ב, באד"ה:
וממילא אזדא, ע"ש. וא"כ עפי"ז בנידון דידן, שכבר הראיתי לדעת, שכל גאוני בתראי ז"ל, העלו כדעת הגאון רח"כ ז"ל, וכל הנשים שלא בשעת הוסת, יש להם חזקת הגוף שלא תראה. ואף האשה המוצאת קרטין בעד הבדיקה, לא יצאה בזה מחזה"ג שלא תראה דם נדה כנ"ל. א"כ יש לסמוך גם על הס"ס שכתב בתשו' בית יעקב סי' קכ"ז, מובא בסד"ט סוס"י קפ"ח. ואע"ג שהסד"ט שם מפקפק על הס"ס ע"ש. מ"מ כיון שיש להאשה חזקת טהרה סמכינן גם על ס"ס גריע. כמש"כ החת"ס בסי' קמ"ב באד"ה וממילא אזדא יע"ש. ועיין עוד בסד"ט סוס"י ק"צ, בהשו"ת, באד"ה:
ובשו"ת עה"ג:
שביאר שם הס"ס באופן אחר ע"ש. ויש לפלפל בדבריו והבן. ולא עת האסף פה:
(ג) שוב מצאתי בשו"ת מאמר מרדכי בסוס"י ה', שכתב וז"ל:
אם הפסיקה בטהרה ולא ראתה דם ווסתה, כ"א קרטין. שפיר מעמידין אותה בחזה"ג, שאין זה דם נדה, רק בריות אחרות. ועוד נלפענ"ד דאף אם נימא דאין לתלות במכה כשתראה דם, ובעינן נקיים גמורים. מ"מ זה דוקא בדם גמיר וכו'. אבל בקרטין, כמו קליפות ושערות, דבאמת צורתן מוכחת עליהם שהם בריות, ואינם מתולדות הדם כלל, כמש"כ הרשב"א בחי' וכו'. וא"כ כיון דבשעת ווסתה ראתה דם ממש, ועכשיו פסקה ראייתה, א"כ אדרבה חזה"ג מסייע שאין זה דם כלל. ורק כיון דאפשר לברר ע"י פושרין, בעינן לברורי. וא"כ בשעה שראתה אותם יבישים, אנו דנין שאין זה דם, ויש כאן הפסק טהרה. ועל הבירור, תו מועיל לנו הס"ס, דא"צ לברר כלל וכו' בנד"ד שבודאי כל מה שאפשר לה לעשות טצדקי להיות לה הפסק טהרה בנקיון גמור, מה טוב. ואם היא בלתי אפשרי בלא ראיית הקרטין האלה, או תמתין אחר הפסק ימי ווסתה, שלשה ימים. עד בנצא מחשש מעין פתוח. ואז תבדוק עצמה כראוי, אחר שתרחוץ היטב. ואם לא תמצא על העד כ"א הנהו קרטין וקים. תוכל לסמוך על הבדיקה, במקום הפסק טהרה. ומכש"כ בו' נקיים. ותטבול. עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתיה מה שכתבו כל גדולי האחרונים ז"ל הנזכרים ישמח לבי מיד, שבעיקר ד"ז זכיתי לכוון לדעתו הגדולה, דאע"פ שמצאה קרטין על העד, מ"מ מקרי שפיר הפסק טהרה, כאמור. מצאתי עוד בס' תפארת שלמה עה"ח (להגה"ק מראדאמסק ז"ל), בשו"ת שבסופו, שכתב ג"כ להקל בענין הקרטין. וכ' וז"ל:
ואם אין באפשר יען מוצאות תמיד קרטין בלי הפסק, אזי תתחיל למנות הז"נ אחר ג' ימים וכו'. אחר הטבילה לא תבדוק כלל, עד שיבואו ימי הוסת, או עד שתרגיש בבשרה כדרך הנשים. וסיים שם שלא תחמיר חלילה יותר ממה שסדרתי לפניך וכו'. וזה בדוק ומנוסה מהדברים האלו. דהיינו מציאת הקרטין, שאם הולכים אחרי המחמירים בדברים האלי, אזי בכל יום מוסיף והולך. ובכל יום מוסיפין לו כהנה ר"ל – ואם שומעין לדברי חכמים המקילים, אזי הדברים הולכים לגמרי, ואינם נמצאים כלל עכ"ל. הרי שגם דעת הגה"ק בעל תפארת שלמה ז"ל דעתו להקל בדין הקרטין, כאמור. ומצאתי עוד בשו"ת ארי' דבי עילאי, חיו"ד סי' י' שהאריך בדין הקרטין. ובאמצע תשובה הביא כת"י הגאון האדיר מוה"ר סענדר מרגליות ז"ל מסאטנוב. שכ' וז"ל:
ואם אפשר שהפסק טהרה יהי' נקי לגמרי, וגם יום ראשין, או עכ"פ א' משאר הז' ימים, מה טוב ואם אי אפשר בשום אופן, אף בלי הפסק יש להקל. הכ"ד הק' אלכסנדר. וה ארי' דבי עילאי ז"ל, כתב ע"ז בזה"ל:
וכנראה נכתב זה מהגאון הנזכר ע"ד הקרטין וכו'. ואם הי' הידיעה בבירור, שדבריו הללו נכתב בדרך תשובה על גוף השאלה ע"ד הקרטין הנ"ל, היינו יכולין לסמוך כעל עמוד הברזל. כי איתמח גברא טובא, והוא גאון הגאונים וכו' עכ"ל. עכ"פ אנו רואים שגם הגאון הגדול בעל אדב"ע ז"ל ג"כ דעתו נוטה להקל. בדין הקרטין, גם בלי הפסק טהרה. ועלה ונסתפק למצוא ע"ז תנא דמסייע לו. ורצה לתלות ד"ז באילן גדול (כפסחים קי"ב ע"א)
ועוד חזי לאיצטרופי בד"ז, ההוכחה הנכונה שכתב בס' בינת אדם, שער ביה"נ סי' ר. דעפי"ד חי' הרשב"א ז"ל, דס"ל דרובן בריות הן. מדוייק שפיר לשון המשנה בנדה כ"א ע"א, עפ"י הגירסא שהביא התוסיו"ט, דלא גרסינן, רק „אם נמוחו טמאה“. ולא סיימו במשנה כלל:
„ואם לאו טהורה“. דמזה משמע דבסתמא היכא שאי אפשר לבדוק (כבנ"ד), הם בחזקת בריות וכו' ע"ש. ותמהני על התוסיו"ט והבנ"ח ז"ל, דבמחכת"ה אישתמיט להו, דגירסא זו היא גירסת הירושלמי במשנה שם, פ"ג ה"ב. ולפענ"ד התלמיד ירושלמי אזלו לשיטתם דהרי הובא גם שם בירושלמי הנך ב' מעשיות. א':
באשה שהיתה מפלת כמין קליפות אדומות וכו'. והב':
באשה שהיתה מפלת כמין שערות אדומות וכו'. והחכמים שאלו לרופאים, וא"ל:
הא' מכה יש לה מבפנים וכו'. והב' שומא יש לה מבפנים וכו'. ולא מסיימו כלל בהירושלמי שאמרו:
תטיל למים, אם נמוחו טמאה. כמו שסיימו בבבלי נדה כ"ב ע"ב [וכן בהתוספתא פ"ד דנדה, הגירסא כמו בהירושלמי, שלא מסיימו ג"כ תטיל למים וכו'. רק בהגהות הגר"א הגיה כבבבלי. ולא הביא כלל להירושלמי]? אלא ודאי משום דס"ל להירושלמי דבסתמא ראי' זו מוכחת דמוחזקות בטהרה הן. ותלינן שהקליפות או השערות הן מן הרוב. הקליפות מן המכה, והשערות מן השומא. ורובן בריות נינהו. כמש"כ בחי' הרשב"א הנ"ל ועפי"ז י"ל על מש"כ בשו"ת עבודת הגרשוני סי' כ"ב, באד"ה:
והקושיא מפורסמת (מוקף שם בשני חצ"ל) וז"ל:
י"ל שהב"י מפרש מה שאמרו בגמ':
תטיל למים וכו'. היינו שהרופאים בעצמם אמרו כן, שהם בעצמם היו מסופקים, עכ"ל וכן בשו"ת כנסת יחזקאל סוס"י ל"ד, כ' וז"ל:
שי"ל הרופאים בעצמם אחרו זה, כי לא נתאמת להם המכה, רק מכח הבדיקה. ועפי"ז מתורץ קושית הרא"ש בתשו' כלל ב' סי' י"ח עש"ה. ובימינו נתגלה אור חדש, „תוספי הרא"ש“ ז"ל (שנדפסו בגליון הש"ס דפוס ווילנא) שפי' להדיא שהרופאים בעצמם לא ברור להם ד"ז, ע"כ אמרו:
תטיל למים וכו' ע"ש ותבין. ותימה גדולה על הרא"ש ז"ל בתשו' הנ"ל, שלא העיר שם בזה לתרץ קושיתו. ותרי תמיהי מידכר דכירי, דהרי בירושלמי לא סיימו כלל הך שאמרו:
„תטיל למים“ וכו'. וצע"ג:
(ד) גם מש"כ הבנ"א שכמ"פ נמצאו נקודות שחורות, ומצוי הוא שהם מעלמא ע"ש. י"ל עוד מש"כ בשו"ת ב"ח החדשות סי' ל"ו, דגם בדם ממש לא אמרינן דשחור אדום הוא, אלא שלקה (כנדה י"ט ע"א) אלא בדם צלול, אבל לא בדם יבש. ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קע"ו, שעלה בדעת השואל לחדש כן עפי"ד רש"י ז"ל בנדה נ"ד פ"ב, שפי' בד"ה:
מין שפרה, אדומה. עכ"ל. והחת"ס ז"ל מפרש כוונת רש"י באופן אחר ע"ש. ובמחכת"ה של החת"ס ז"ל אישתמיטתיה שבנדה כ"ב ע"ב אמרינן בהדיא בלשון הברייתא:
„שערות אדומות“ וכן הוא בירושלמי פ"ג דנדה ה"ב הרי מבואר דרש"י ז"ל לא חידש זאת מדנפשי'. ע"ש ותבין. ועיין ס' האשכול סי' מ', שכ' המפלת כמין שערה ג) **(ג)
עיין בפירש"י בנדה כ"א ע"א, שפי' כמין שערה, שער. עכ"ל ובראשית ההשקפה לא נודע כוונת רש"י ז"ל מה בעי בזה. ומצאתי בשו"ת „מור ואהלות“, באהל ארץ נוד, סי' קפ"ג אות ג', שכתב בכוונת רש"י ז"ל, משום דלא נפרש לשון המשנה כמין „שערה“, היינו כמין שעורה וכו' ולזה כתב רש"י דהפי' שער. והוכחתו מדסמך למין קליפה. והיינו שהם דברים הנולדים בגוף. כנדה כ"ב ע"ב הנ"ל. ע"ש. ולא העיר כלל מלשון הברייתא שבבבלי וירושלמי הנ"ל, דמבואר להדיא שערות אדומות כנ"ל. ושעורה לבן הוא, כמש"כ הוא בעצמו וכוונת רש"י נלפענ"ד, עפימש"כ התוסיו"ט בפ"ג דנדה מ"ב, וז"ל:
ונ"ל דקתני כמין שערה דומיא דכמין קליפה וכו', שער אחת במשמע. וסייעתא לפי' של בעל מקנה אברם שכתבתי ברפ"ד דנגעים, בדקדוק לשון שער ושערה. עכ"ל ושם בנגעים כתב בשם ספר מקנה אברם, דלשון „שער“, יורה רבוי שערות ע"ש. ובהדיא אמרינן בברייתא הנ"ל לשון „שערות“ בלשון רבים. וזאת היא כוונת רש"י ז"ל, והבן:)** וכו', כמין יבחושין אדומים וכו'. ואדומים אכולהו קאי, ובפי' נחל אשכיל שם כתב:
דהפי':
דאדומים קאי גם על שערה. וכן בס' לחם ושמלה סי' קפ"ח כתב כן ע"ש, ותמהני שלא הביאו מלשון הברייתא שבבבלי וירושלמי הנ"ל, דמבואר להדיא „שערות אדומות“ כנ"ל. וי"ל על גוף סברת הב"ח ז"ל הנ"ל. מפירש"י ז"ל, נדה י"ח ע"ב ד"ה של. שכ' וז"ל:
שהחתיכה מארבע מראות דם טמא וכו', ואע"ג דחמשה תנן, שחור אדום הוא אלא שלקה וכו' עכ"ל. וכן ברש"י נדה כ"א ע"א ד"ה ירוקה. כתב:
ושחור לא קא חשיב, דהיינו אדום, אלא שלקה עכ"ל. הרי מפורש יוצא מפירש"י ז"ל, דגם בחתיכה יבשה אמרינן דשחור אדום הוא. וקשה על הב"ח ז"ל שחילק בזה, כאמור. וגם תימה על התת"ס ז"ל שלא העיר בזה:
סוף דבר הכל נשמע לפענ"ד נ"ל כעת בס"ד להקל בד"ז, כדבר האמור ה' מתורתו הקדושה יראנו נפלאות, ויצילני מן השגיאות ומן הטעות, אכי"ר בצלאל זאב שאפראן