אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן סו

סימן סה

כבוד הרה"ג וכו' מו"ה מנחם מענדל נ"י אבד"ק הארלוי

עתה באתי להשיבו ע"ד שאלתו בנדון השו"ב, שידיו מרתתות:

הנה, עיני כת"ר שפיר חזו מה שכתבו כל גדולי האחרונים ז"ל בנד"ז. וכבר איפסקא הלכתא בבי מדרשא, שהוראתה בקדושה, ששו"ב כזה אסור לשחוט ולבדוק. ויש למצוא סמוכים לד"ז ממ"ש בחולין כ"ד ע"ב, לענין כהן, ד„עד שיזקין“ כשר לעבודה. עד כמה? זו עד שירתת. ופירש"י ז"ל בד"ה שירתת, ידיו ורגליו רותתין, מאין כח. וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ז מהל' ביאת מקדש הי"ב, כתב:

הזקן כשהגיע להיות רותת ורועד כשהוא עומד עכ"ל. אבל הרבינו גרשון מאור הגולה ז"ל, בגליון הש"ס (דפוס ווילנא) בחולין שם. כתב:

עד שירתת, כלומר שמרתתין ידיו מחמת זקנה", עכ"ל א)**(א) ועפי"ז י"ל על החת"ס חאה"ע ח"א סי' כ"ג, במש"כ על הב"ש אה"ע סי' ט' סק"ו, לענין קטלנית. דאם הוא זקן יש לתלות בזקנה וכתב דהאי זקן נ"ל שהוא בר שבעים. דאלו בר ששים, הלא אביי נמי חיה שתין בנין וכו' יע"ש. ועיין בתויו"ט פ"ה דאבות מכ"א שהביא מהמד"ש שכתב שהריטב"א ועוד ספרים גרסי במשנה:

בן ששים לחכמה ע"ש ולפי מה שכתבתי י"ל דהזקנה לענין קטלנית, היינו נמי עד שירתת. כאמור:)**:

ואפשר לומר מילתא בטעמא, בכהן שידיו מרתתין, מחמת זקנה, איננו כשר לעבודה. משום דעי"ז אסור לשחוט, כאמור. ואע"ג דשחיטה בזר כשרה. כברכות ל"א ע"ב, ובכ"ד. ושחיטה לאו עבודה היא. כיומא מ"ב ע"א, ובתוס' שם ד"ה שחיטה ע"ש. מ"מ לכתחלה רק הכהנים היו שוחטים הקדשים. וכ"כ בהגהות וחי' הרש"ש (שנדפסו בש"ס ווילנא) בברכות ל"א ע"ב שם. וכ"כ עוד בהגהותיו בברכות כ"ח ע"א. וכן הוא בתוס' קידושין ע"ו ע"ב ד"ה אין. דגם שחיטה ושאר עבודות הכשרות בזרים, לכתחלה, לא עבדו כי אם כשרים מיוחסין ע"ש. ועפי"ז רק במשפחות הכהנים היו בקיאין ביחוסן. כמו ששנו חכמים בלשון המשנה, בסוף מס' מדות, דסנהדרי גדולה היתה יושבת בלשכת הגזית, ודנה את הכהונה וכו'. וכן משמע במשנה יומא כ"ה ע"א, דהפייס השני הי' מי שוחט? ומי זורק? וכו'. ולא מצינו בשום מקום שהי' פייסות בישראלים, לומר, מי שוחט? וע"כ ודאי, משום דלכתחלה רק הכהנים היו שוחטים בקדשים. ומצאתי ב„בתפארת ישראל“ על משניות סדר קדשים (בפתיחה לסדר קדשים „תומר בקודש“ פ"א אות ב'), שחילק בד"ז, דדוקא בקרבנות צבור, לא הניתו ישראל לשחוט, ע"ש. ועפ"י דבריו י"ל על הרש"ש הנ"ל. בהגהות וחי' הרש"ש בפסחים ז' ע"ב, על פירש"י שם ד"ה פסח. כתב, דבכולי הש"ס מוכח דכהנים היו רגילים לשחוט ע"ש. ויש לפלפל בכ"ז הרבה:

סוף דבר הכל נשמע, דשו"ב שידיו מרתתות, אסור לשחוט ולבדוק. ומוטל הדבר על השו"ב גופי' למשוך ידיו מלשחוט ולבדוק, בכדי שלא להכשיל את הרבים ח"ו. שלום רב לאוהבי תורתיך ואין למו מכשול בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה