אור ברסלב

שות רבז יורה דעה· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן סג

סימן סב

כבוד הרבני המופ' בתו"י מו"ה זלמן יוסף שו"ב ה"י, הארלוי.

ע"ד שאלתו בשי"ב שקלקל בשחיטת בהמה, ששחט שלא כהוגן, והקלקול הי' ע"י נדנוד ופרכוס הבהמה. אם השו"ב חייב לשלם:

תשובה

הנה, ראה בדברי התוס' ב"ק כ"ז ע"ב ד"ה ושמואל, וב"ח פ"ב ע"ב ד"ה וסבר, וב"ב צ"ג ע"ב ד"ה חייב, וסנהדרין ע"ז ע"א ד"ה רוצח, יעו"ש דמוכח מדבריהם דטבח אומן בשכר שקלקל, איננו חייב רק על המכשול הקרוב לאונס, כעין גניבה כב"מ צ"ד ע"ב [וכן הוא בירושלמי פ"ח דשבועות ה"א יעו"ש], אבל על אונס גמור פטור. וא"כ לכאורה משמע דהיכא שהקלקול בשחיטה נתהווה ע"י נדנוד ופרכוס הבהמה, הוי אונס גמור, ופטור. אולם בפירש"י ז"ל בב"ק צ"ט ע"ב ד"ה דקעביד, כתב וז"ל:

וקמ"ל דפושע הוא דלא חשיב לי' אונס, אלא פשיעה, דהו"ל למירמיה אנפשיה שמא תפרכס הבהמה ויזהר בה, עכ"ל. הרי מבואר דעת רש"י, דפרכוס ונדנוד הבהמה, לא חשיב לי' אונס:

ועפי"ז יש לתמוה על ה שלטי הגבורים על הרי"ף ז"ל בפ"ט דב"ק דף ל"ו ע"א סוף אות ב', שכתב וז"ל:

וצ"ע בשוחט שקלקל, ולא בסיבתו כגון שאנסה עצמה הבהמה אנה ואנה, או העוף, או האיש המסייע לו לשחוט קלקל. האיך יפטר השו"ב. ואם יתחייב המסייע לו לשחוט. ואם זה טוען אתה קלקלת בסיבתך, ולא בסיבת המסייע, והבהמה, והעוף. וזה טוען להיפוך וכו'. נראה דשייך בהו שבועה, עכ"ל הרי שהש"ג עלה ונסתפק בד"ז, ולא הביא כלל מפירש"י הנ"ל, דמבואר דנדנוד ופרכוס הבהמה, לא חשיב לי' אונס:

גם הלום ראיתי בס' דעת קדושים הל' שחיטה סוס"י א', בדיני „חיוב תשלומי שו"ב שקלקל“, בריש דבריו שם, שפסק בפשיטות, דאם הקלקול הי' ע"י נדנוד העוף, נראה דפטור, דהוא אונס גמור, והביא בקצרה להש"ג הנ"ל. וכן בדע"ת הל' שחיטה סי' א' סק"ו, הביא להש"ג והדע"ק הנ"ל, ובמחכת"ה אישתמיט מינייהו פירש"י בב"ק הנ"ל. ואפי' אם נימא דיש איזה חילוק בין עוף, לבהמה בד"ז. מ"מ עכ"פ הו"ל להעיר מפירש"י הנ"ל:

ולדינא נראה דנכון הדבר לעשות בד"ז פשרה, בין הקצב והשו"ב. וכמש"כ הדע"ת שם אות ה' לכופם על הפשרה. ושלום על ישראל:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז יורה דעה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה