אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן נז

סימן נו

כבוד הרבני המופלג בתו"י וכו' מו"ה

יצחק בלאמבערג הי"ו: ע"ד שאלתו ובקשתו העצומה לפרש לו כמין חומר המשך שני המאמרים משמיה דרב תנחום [בשבת כ"ב ע"א]:

"נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה וכו'. ואמ"ר כהנא דרש רנב"מ משמיה דרב תנחום:

מאי דכתיב והבור רק אין בו מים, ממשמע שנאמר והבור רק איני יודע שאין בו מים, מה ת"ל אין בו מים. מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו":

תשובה

הנה כבר האריכו המפרשים להבין המשך שני המאמרים של ר' תנחום והדברים עתיקים וגם אני תהלה לאל הארכתי בזה כמה פעמים בדברים מתוקים. וכעת אבא העירה באומר הבא מן החדש דברים נחמדים, לקשר שני המאמרים בקשר אמיץ שפה אחת ודברים אחדים. כי הנה אמרו חכז"ל בש"ס סוכה ב' ע"ב דהיכא דדפנות מגיעות לסכך אפילו למעלה מעשרים אמה כשרה כמאן כרבה דאמר משום דלא שלטא בה עינא, וכיון דהדפנות מגיעות לסכך משלט שלטא בה עינא [פירש"י:

דרך דפנות וכו'], ובתוס' (שם ד"ה וכיון) כתבו:

דלא דמי לנר חנוכה וקורת מבוי דלא חשיב היכר למעלה מכ' אעפ"י שהקורה ע"ג כתלים, דהתם קורה טפח לא שלט בי' עינא כמו בסוכה דרחבה טובא, עכ"ל. פי' דהוא הדין נר חנוכה שהניחה בבית למעלה מכ' ג"כ לא דמי לסוכה, והבן. אמנם הטור (או"ח סי' תרע"א) כתב בשם ר"י הלוי דהא דנ"ח שהניחה למעלה מכ' פסולה, היינו דוקא כשמניחה בחוץ, אבל מניחה בבית אפי' למעלה מכ' כשרה, כדאמרינן גבי סוכה אם דפנות הבית מגיעות לסוכה אפי' למעלה מכ' כשרה דשלטא בי' עינא והטור השיג עליו וכתב שאין הנידון דומה לראי', דהתם בעינן שתשלוט עינו בגג, וכיון שמחיצות מגיעות לגג על ידם ישלוט עיניו בגג, אבל הכא שצריך שישלוט בנרות וכיון שהוא למעלה מכ' דלא שלטא בי' עינא, מאי נפ"מ בגג שהוא למעלה ממנו בשבילו לא שלטא עינא טפי, עכ"ד. והב"י שם בשם מהרי"א תירץ סברת מהר"י. וראה בט"ז (או"ח סי' תרע"א סק"ה) תמה על המהרי"א, וכתב דדברי רבינו הטור עיקר דלא מועיל בנ"ח שהוא למעלה מכ' אף בבית שיש דפנות יע"ש. ובאמת פשטות לשון התלמוד משמע כן. ונראה להוכיח עוד דכל שהוא גבוה למעלה מעשרים אמה, אף היכא דאיכא דפנות, אפ"ה אין העין שולט שם דרך הדפנות. ומנא אמינא לה מהאי בור שהשליכו השבטים את יוסף הצדיק מוכח כן. אך מקודם יש לחקור אם הבור הזה עמוק היה, או לא. ואם תמצא לומר עמוק הי', כמה אמות הי' מחזיק עומקו? והנה כן בקודש חזיתי לאחד קדוש מדבר בספר "באר מים חיים" (להגאון איש אלקים קדוש רבי חיים טשערנאוויצער ז"ל) בפ' וישב (על הפסוק: "ויקחהו וישלכו אתו הברה") שכתב דבדרך השלכה השליכוהו ולא חשו שמא ימות מחבטא והבלא, כי שנאת מות שנאוהו. וז"ש "הבורה" ולא "לבור", נראה שבא לרמז דין הבור שחייבה תורה שהוא לא פחות מעשרה טפחים, וזה "הבורה" שמלת "בור" הוא בין שני ההי"ן, העולה עשרה, לרמז על עשרה טפחים. וזה ששנו רז"ל בב"ק (נ' ע"ב) א"כ למה נאמר בור, לומר מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים. ולא נמצא שום מקום להיות מפורש שבור שחייבה התורה הוא עשרה טפחים ואפשר שהוא מרמז הזה וכו'. וע"כ בכל מקום שנזכר בור סתם שהוא בלא מים שיעורו בעשרה, עכ"ל. והנה נוראות נפלאתי על הגאון בעל "באר מים חיים" ז"ל:

א) מה שכתב שלא נמצא שום מקום להיות מפורש שבור שחייבה התורה הוא עשרה טפחים. הוא באמת תימה גדולה, ובמחילת כבודו הרם נעלם ממנו גמרא מפורשת בב"ק (ג' ע"א) דפריך הש"ס תולדה דבור מאי ניהו, אילימא אב י' ותולדה ט' לא ט' כתיבי ולא י' כתיבי, ומשני:

הא לא קשיא, והמת יהי' לו אמר רחמנא, וקים להו לרבנן י' עבדן מיתה וכו' ע"ש. הרי מפורש יוצא להדיא דבור שחייבה התורה הוא י' טפחים, נלמד מקרא ד"והמת יהי' לו" ועוד יקשה לנו על דברי הבאמ"ח שכתב דנשמע דבור שחייבה התורה. בעשרה טפחים, הוא משני ההי"ן של "הברה". א"כ מאי פריך לא י' כתיבי?

ב) מה שנראה מדברי הבאמ"ח שהבור שהשליכו בו השבטים את יוסף היה מעשרה טפחים. וגם מה שסובר שבכל מקום שנזכר בור סתם שיעורו בעשרה טפחים. במחילת כבוד הדר גאונו אישתמיט ממנו דברי רבותינו בעלי התוס' בב"ק (ג' ע"א ד"ה לא) שתמהו על רש"י שפי' להא דתנן בב"ק (נ' ע"ב) מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, דסתם בור יש בו י', א"כ י' כתיבי. ועוד הקשו, דהכא דריש מוהמת יהי' לו וכו'. ע"כ פירשו דסתם בור עמוק הרבה, וצריכי, בור, והמת יהי' לו וכו' יעויש"ה, ובחידושי מהר"ם מלובלין שדקדק בדברי התוס' למה נקטו בלשונם דסתם בור עמוק הרבה, הול"ל עמוק עשרה. ועוד דקדק שם לפי משמעות דברי התוס', ולכן כתב המשך דברי התוס' יעוש"ה. וגם המהרש"א (שם) דקדק על התוס' דבפשיטות הול"ל דאי כתיב בור הוי אמינא גזירת הכתוב דוקא בור עמוק וכו' אבל בור עשר לא וכו' ע"ש. ובמחילת כבוד הדר גדלם של המהר"ם והמהרש"א ז"ל אישתמיט מינייהו דברי התוס' בסנהדרין (מ"ה ע"א ד"ה מה בור) שהקשה ר"ת על פירש"י הנ"ל, דאדרבה סתם בור יותר מעשרה, כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור, וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים וכו'. ומפרש ר"ת דסתם בור הוי יותר מעשרה. ותרווייהו צריכי, דאי כתב והמת יהי' לו, ה"א בכל ענין שימות אפי' בפחות מי' כתב רחמנא בור. ואי כתב רחמנא בור ה"א בעמוק כ"כ דאי אפשר שלא ימות בו כתב רחמנא והמת יהי' לו בראוי למות בו דהיינו עשרה וכו' יע"ש. ולהכי נקטו גם התוס' בב"ק הנ"ל דסתם בור עמוק הרבה, משום דהתוס' אזלו לשיטתם בסנהדרין שלמדו מיוסף וירמיה שהושלכו לבור ומבור שמילא ישמעאל ב"נ דסתם בור עמוק הרבה יותר מעשרה. וגם הצריכתות מבוארים יותר בסנהדרין הנ"ל והבן:

עכ"פ מבואר להדיא בתוס' שהבור שהשליכו בו השבטים את יוסף הי' עמוק הרבה יותר מעשרה. ולא כאשר חשב הבאמ"ח הנ"ל. ואין לומר כי לפי"ד הבאמ"ח הנ"ל יש לדחות ראיית התוס' מיוסף, שיש לומר באמת שהבור שהשליכו בו את יוסף לא הי' רק מעשרה טפחים, אלא בדרך השלכה השליכוהו לבור י' טפחים שיש בו כדי להמית ע"י חבטא והבלא, כמש"כ הבאמ"ח להדיא כנ"ל. אמנם זה ליתא, שהרי כתוב לאמר:

"וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור" וא"כ האיך אפשר לומר שהבור לא הי' רק מעשרה טפחים א"כ מדוע ולמה הצריכו למושכו ולהעלותו מבור כזה? מה גם לפי הוכחת התוס' בשבת (צ"ב ע"א ד"ה אשתכח) ובעירובין (מ"ח ע"א ד"ה גופו) ובפסחים (ק"ט ע"ב ד"ה ברום) וחגיגה (י"ד ע"א ד"ה ברום) וביומא (נ"א ע"א ד"ה אמה) ובב"ב (ק' ע"ב ד"ה והכוכין) דקומת אדם עד כתפיו ג' אמות, מלבד הראש והצואר יע"ש. הרי שעד כתפיו של אדם יש לו י"ח טפחים, מלבד הראש והצואר. וא"כ אף אם נאמר כי קומת יוסף לא הי' גבוה יותר מסתם קומת אדם בינוני, בכ"ז בקל הי' יכול לצאת בעצמו מן הבור הזה שהוא עמוק רק עשרה טפחים, ולמה היו צריכין למושכו ולהעלהו מבור כזה ועוד יותר יקשה לנו אם נאמר שגם יוסף היה בעל קומה גבוה יותר מסתם בני אדם. כמו שמצאנו במשה רבינו ע"ה שהיה גבוה עשר אמות, כמבואר בברכות (נ"ד ע"ב) ובשבת (צ"ב ע"א). א) מכש"כ לפי מה שאמרו בשבת (צ"ב שם) בקס"ד. דמכאן אתה למד דגובהן של כל לוים עשר אמות היו. ואף לה"איבעית אימא", שם, עכ"פ גובהן של לוים ז' אמות. כמבואר בפירש"י (שם ד"ה ואיבעית אימא) ובחידושי הר"ן (שם) בשם הרא"ה שגם לה"איבעית אימא" גובהן של לוים קרוב לשמונה אמות יע"ש. וממילא מוכח שיוסף הצדיק שהוקדם כמה דורות לפני משה רבינו ע"ה ולפני הלוים נושאי המזבח, ודאי היה בעל קומה גבוה יותר. כי אנשי הדורות הולכים ומתמעטים ומתקטנים מדור לדור [ראה צל"ח פסחים דף קי"ו ע"ב לענין שיעור הביצים שנתבטלו ע"ש, ובשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' קפ"א שתמה בהא דעירובין פ"ג ע"ב דאיך שיערו חז"ל אנשי דורם לפי אנשי דור המדבר וכו' ע"ש. ראה בס' חיי אדם הל' פסח כלל קכ"ח אות ט"ו שכתב:

"כמו שהביצים נתקטנו האנשים נתקטנו". ע"ש] ואף לפי מה דמסיק הש"ס (בשבת שם):

"דילמא משה שאני דאמר מר אין השכינה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ובעל קומה" ע"ש. מ"מ אכתי יש להוכיח שגם יוסף הצדיק היה בעל קומה מטעם זה. שהרי גם עליו היה שורה רוח נבואה, כמבואר בתרגום אונקלוס ובתרגום יב"ע (פ' מקץ) עה"פ:

הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, תרגמו:

רוח נבואה בי' ע"ש. וכן הוא בפרקי דר"א (פרק ל"ט) שאמר ר' פנחס שרוח הקודש היה שורה על יוסף מנעוריו ועד יום מותו וכו' ע"ש. אף שדעת הרמב"ם (בס' מורה נבוכים פמ"ה לשני) דרוה"ק לחוד ונבואה לחוד ע"ש. הב). מ"מ מהתרגומים לא מוכח כן. וכן נראה מהתרגומים (פ' ויגש) עה"פ:

ותחי רוח יעקב. תרגם אונקלוס:

"ושרת רוח קודשא על יעקב". ויונתן ב"ע תרגם:

ושרת רוח נבואה וכו' יע"ש. וכן פירש"י (פ' ויגש שם):

"שרתה עליו שכינה". והיינו נבואה. הרי להדיא שרוה"ק ונבוא:

הכל אחד הוא. וא"כ לפי האמור שרוח נבואה היה שורה על יוסף, ודאי שהיה בעל קומה ג"כ, כי אין השכינה שורה אלא על בעל קומה כנזכר ואין להקשות על מה שהבאתי שיוסף נביא היה. א"כ מדוע לא חשבו הש"ס במגילה י"א ע"א בין המ"ח נביאים שנתנבאו להן לישראל, יעוי"ש ברש"י ד"ה נבואה אמנם זה ליתא. באשר מצאנו עוד כמה נביאים שלא נחשבו שם. כמבואר במפרשים. ועוד קשה ממה שכתוב "ורוח לבשה את עמשי" ולא נחשב ג"כ בין המ"ח נביאים? וחפשתי ומצאתי בהגהות מהר"ץ חיות במגילה ט"ו ע"א) שהעיר בזה להקשות מה שלא חשבו את עמשי. וכתב:

ועוד מצינו הרבה אנשים שהי' עליהם השפעת רוה"ק, עתניאל, אלדד ומידד, גבעון, יפתח, שמשון, שאול, ולא נחשבו בין המ"ח נביאים. וציין להרמב"ם ב"מורה נבוכים" הנ"ל שרוה"ק לחוד ונבואה לחוד יע"ש. ובמחילת כבודו לא העיר על ה"מורה נבוכים" מהתרגומים הנ"ל שמוכח להדיא שהכל אחד היא כנ"ל. וכן במה שחשבו בש"ס מגילה שם, שבע נביאות. קשה ג"כ מדוע לא חשבו גם רחל אמנו בין הנביאות? הלא מפורש בירושלמי (ברכות פ"ט סוה"ג) שאמנו רחל מנביאות הראשונות היתה וכו' ע"ש. וכן הוא במד"ר (סדר ויצא סו"פ ע"ב) שהאמהות נביאות היו, ורחל מן האמהות וכו' ע"ש. וראה בהגהות מהר"ץ חיות בדף י"ד שם) שהביא מהב"ר פס"ז שהאמהות נביאות היו ע"ש. ולא ידע מהירושלמי והמד"ר שהבאתי. גם לא ידע מפירש"י בחומש (פ' ויצא, כ"ט ל"ד) שכתב ג"כ שהאמהות נביאות היו וכו'. ויעוין שם ב"שפתי חכמים" שתירץ שני תירוצים על מה שלא חשבום בין הז' נביאות במגילה שם יע"ש. ועפ"י זה יש ליישב קושיית המהרש"א בסוטה (דף י"ג ע"א בח"א ד"ה נתקיימה נבואתה של רבקה) יעו"ש. וראה עוד בפירש"י בחומש (פ' ויצא ל' כ"ד) ד"רחל יודעת היתה בנבואה". וסובר כהירושלמי והמד"ר הנ"ל. ואם כן, יוסף הצדיק נביא בן נביא ובן נביאה היה. וממילא מוכח שהיה בעל קומה ג"כ, כנזכר למעלה. אם אמנם בנדרים ל"ח ע"א אר"י אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור חכם ועניו. ולא חשבו כלל בעל קומה כמו שחשבו בש"ס שבת הנ"ל, יעו"ש בגליון הש"ס. וכבר קדמו בזה ה"לחם משנה" (בפ"ז מהל' יסודי התורה ה"א). וגם הרמב"ם (בפ"ז מיסוה"ת שם) לא חשב שם בין תנאי הנבואה שהנביא צריך להיות בעל קומה ג). מ"מ לפי המבואר בש"ס שבת שם אחד מתנאי הנבואה היא שיהי' בעל קומה ג"כ. וא"כ כיון שיוסף נביא קבוע היה, כמבואר בפרקי דר"א הנ"ל, נראה שהיה בעל קומה ג"כ. והדרא קושיא לדוכתא מדוע ולמה היו צריכין למושכו ולהעלותו מן הבור? אלא ודאי שהיה הבור עמוק הרבה שאף בעי קומה גבוה לא היה יכול לצאת ממנו. ואין לומר כי לעולם לא הי' הבור רק מעשרה טפחים, אך ורק כיון שבדרך השלכה השליכוהו הבורה בכח, ודאי שהי' נחלש מהחבטה והבלא, ועי"ז לא הי' יכול בעצמו לצאת מן הבור, ולכן הצריכו למושכו ולהעלותו. אמנם זה ליתא שהרי ה"באר מים חיים" בעצמו כתב לאמר (עה"פ: וימשכו ויעלו וגו') שהכתוב מעיד אשר וימשכו את יוסף מן הבור, כלומר יוסף כולו, שלם בגופו ובתוארו ולא נחסר ממנו כלום [מה שכתב שהיה שלם בתוארו. במחילת כבודו אישתמיט ממנו מה שדרש בפרדר"א (מובא בדעת זקנים מבעלי התוס' עה"ת פ' וישב) שהוריקו פניו מאימת נחשים ועקרבים שבבור. אמנם רבותינו בעלי התוס' בעצמם כתבו (שם בתחלת דבורם) שבשעה שמשכו את יוסף עד חצי הבור הי' חזר לו תואר יפיו כבתחלה יע"ש]. וא"כ כיון שעכ"פ שלם בגופו היה בלא שום כאב, בקל היה יכול בעצמו לעלות מן הבור שלא היה רק מעשרה טפחים, ולמה היו צריכים למושכו ולהעלותו משם? אלא ודאי מוכח, מזה כדעת בעלי התוס' הנ"ל שהבור של יוסף הי' עמוק הרבה, ולכן היו צריכין למושכו משם:

ועוד יש להוכיח שהבור של יוסף היה עמוק הרבה. ממה דאיתמר בי מדרשא (מד"ר איכה ג' סי' צ"ט) שדרשו על הפסוק:

"צמחו בבור חיי", "זה יוסף זה ירמיה זה דניאל". וכן אח"ז שם (בסי' מ'):

"קראתי שמך ה' מבור תחתיות, זה יוסף זה ירמיה זה דניאל". והנה מצאנו כתוב מפורש (ירמיה ל"ח ו) "ויקחו את ירמיהו וישליכו אותו אל הבור וגו' וישלחו את ירמיהו בחבלים" וגו'. וא"כ כיון שהצריכו להורידו הבורה ע"י חבלים, נשמע מזה שהיה הבור עמוק. וכ"כ בפי' "מצודת דוד" שם ולפי דרשת המד"ר (איכה שם) שקראו לבורו של יוסף ושל ירמיהו שם אחד "בור תחתיות", משמע ודאי שהיו שניהם שוים בעומק, וממילא מוכח שגם בורו של יוסף הי' עמוק הרבה. וכן יש להוכיח זאת מן "המסורה" (בפ' וישב) עה"פ "וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור", ב' במסורה, הכא, ואידך "וימשכו ויעלו את ירמיה" (יעוי"ש בבעה"ט מש"כ בזה). ועל כרחך משום שהיו שניהם שוים בעומק (ולא כהבאמ"ח הנ"ל. ומצאתי ברמב"ן (פ' וישב, עה"פ: השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר) כתב וז"ל, הנה הבור הזה עמוק ולא יוכל לצאת ממנו וכו' עכ"ל. הרי שגם הרמב"ן ז"ל כתב מפורש שהיה הבור עמוק הן אמת שמדברי הרמב"ן (אח"ז שם, עה"פ: והבור ריק אין בו מים) נראה מלשונו שהוא כמסופק בזה אם הי' בור עמוק. שהרי הביא שם דרש חז"ל הנ"ל מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. וכתב ע"ז בזה"ל, וא"כ היו נחשים ועקרבים בחורי הבור. או שהיה עמוק ולא ידעו בהם שאלו היו רואים אותם ולא יזיקו ליוסף היה הדבר ברור להם שנעשה לו נס גדול ושהוא צדיק גמור וידעו כי זכותו תצילנו מכל רע ואיך יגעו במשיח ה' אשר הוא חפץ בו ומצילו וכו' עכ"ל. וא"כ לסברא הראשונה של הרמב"ן כי על כן לא ראו השבטים להנחשים והעקרבים משום שהיו בחורי הבור, אין ראיה כלל שהיה הבור עמוק. מ"מ יש לומר שגם לסברא הראשונה על כרחך הרמב"ן סובר שהי' הבור עמוק באופן שלא הי' יכול לצאת ממנו (כמו שכתב בפסוק שלפני זה). אך הרמב"ן מסופק אם נאמר שבאמת הי' הבור עמוק, בכ"ז אם היו הנחשים והעקרבים בקרקע הבור, ודאי שהיו השבטים רואים אותם, ומה שלא ראו אותם הנסיבה הוא רק משום שהיו בחורי הבור. או דלמא נאמר שהיה הבור עמוק כל כך שאף אם היו הנחשים והעקרבים בקרקע הבור, אפ"ה לא יכלו עיני השבטים לשלוט בהם ולראותם מחמת שהיה הבור עמוק טובא. ונפקא מינה בספיקו של הרמב"ן ז"ל בזה הוא, כי לסברא הראשונה שלו שהיו הנחשים והעקרבים בחורי הבור, יש לומר שיוסף לא ניצל כלל בדרך נס, כי הנחשים רק אגב איצצא מזקי, כיבמות (קכ"א ע"ב) וברכות (ל"ג ע"א). וכיון שהיו הנחשים והעקרבים בחורי הבור לא הי' שם שום איצצא ולכן לא הזיקו לו. אבל לסברא האחרונה שלו שהיו הנחשים והעקרבים בקרקע הבור, וא"כ כאשר נפל יוסף עליהן היה דוחקן [והיינו איצצא", כפירש"י יבמות קכ"א ע"ב ד"ה אגב] ובכל זאת לא הזיקו לו, וזה ודאי משום שהי' בדרך נס, ולכן שפיר כתב שעל כרחך צריכין לומר שהשבטים לא ידעו כלל מהנחשים והעקרבים שהיו בקרקע הבור, כי היה הבור עמוק הרבה עד שלא יכלו עיניהם לשלוט בהם ולראותם. כן נראה לי לפרש דברי הרמב"ן ז"ל, כדי שלא יהיה נראה כמסופק במה דפשיטא לי' מעיקרא. ויש לומר שפליגו בזה הש"ס בבלי והירושלמי אם מה שניצל יוסף שהנחשים והעקרבים הי' בדרך נס או לא. כי הנה אמרו בירושלמי יבמות פט"ז ה"א (מובא גם בתוס' יבמות קכ"א ע"ב ד"ה אין):

"נפל לבור של אריות אין מעידין עליו, אומר אני נעשה לו נסים כדניאל, נפל לכבשן אש אין מעידין עליו אומר אני נעשה לו נסים כחנניא מישאל ועזריה, נפל לבור מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו' [כן היא גירסת הק"ע והפ"מ שם]. וקשה מדוע ולמה לא נאמר גם בנפל לבור מלא נחשים ועקרבים שאין מעידין עליו, שמא נעשה לו נס כיוסף? בשלמא להבבלי ביבמות (קכ"א ע"ב שם) אתי שפיר, דסבירא להו אין מזכירין מעשה נסים (יעו"ש בתוס' ובמהרש"א) אבל להירושלמי קשה? אלא ודאי שחכמי הירושלמי סבירא להו כסברא הראשונה של הרמב"ן שהבור שנפל בו יוסף היו הנחשים והעקרבים בחורי הבור, ולא הי' ניצל כלל בדרך נס. אבל להש"ס בבלי שפיר יש לומר שהנחשים והעקרבים היו בקרקע הבור ויוסף הי' ניצל בדרך נס. רק השבטים לא ראו אותם משום שהיה הבור עמוק הרבה כסברא האחרונה של הרמב"ן הנ"ל, והבן. ומצאתי בפרישה (אה"ע סי' י"ז ס"ק מ"ג) שכתב וז"ל, מה שאמרו הבור ריק אין בו מים. אבל נחשים ועקרבים יש בו, ופירושו שהן בנקבים הסמוכים לבור, משמע דבתוך הבור עצמו אין נחשים, מעשה שהיה כך היה בשביל יוסף הצדיק, עכ"ל. במחילת כבודו אישתמיט ממנו דברי הרמב"ן וכל האמור למעלה. ומצאתי ברא"ם (פ' וישב) שהקשה כיון שהיה בבור נחשים ועקרבים, א"כ האיך כתבה התורה "וישמע ראובן ויצילהו מידם" והא תניא ביבמות (קכ"א ע"א) נפל לחפירה מלאה נחשים ועקרבים מעידין עליו וכו' ותירץ שלא ידעו השבטים מזה שיש בבור נחשים ועקרבים, דאם לא כן האיך רצו למכור אותו, כיון שראו הנס שעשה לו הקב"ה שלא הזיקו ולא המיתו אותו יעו"ש. ולא הביא כלל לדברי הרמב"ן הנ"ל ומצאתי במהרש"א חגיגה (ג' ע"א בח"א ד"ה אבל) שהביא בקצרה להרא"ם. וכתב שדברי הרמב"ן מטין לזה יע"ש ובעל "באר מים חיים" (שם עה"פ: וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור) במחילת כבודו הרם לא ידע מכל זה ע"ש. ד):

ועוד נראה לי להוכיח במישור להביא ראיה ברורה שאין עליה תשובה שהבור של יוסף היה עמוק הרבה. לפי מה שכתבו התוס' במעילה (י"א ע"ב ד"ה דישון) שבכל מקום דכתיב "והשליך" אין השלכה פחות מעשרים אמה. וכן הוא במפרש במס' תמיד (כ"ח ע"ב ד"ה צבר) שכתב וז"ל, וקים להו לרבנן דלא מיקרי השלכה פחות מעשרים אמות עכ"ל. והנה כי כן ביוסף ג"כ כיון דכתיב "וישליכו אותו הבורה", משמע ודאי שהבור לא היה פחות מעשרים אמה וכן בבורו של ירמיה מצאנו כתוב "ויקחו את ירמיהו וישליכו אותו הבורה", הרי שנאמר בו ג"כ לשון השלכה. וכן בבור שמילא ישמעאל בן נתניה חללים נאמר בו ג"כ לשון השלכה כמו שכתוב "והבור אשר השליך בו ישמעאל וגו' (ירמיה מ"א ט). וכיון שאין השלכה פחות מעשרים אמה, על כרחך ודאי שכל אלו השלשה בורות עכ"פ לא היו פחותים מעשרים אמה. ויש להעמיס זאת בכוונת התוס' בסנהדרין (מ"ה ע"א ד"ה מה הנ"ל) בקושית הר"ת דאדרבה סתם בור יותר מעשרה כדאשכחן ביוסף וירמיה שהושלכו לבור וכדאשכחן בבור שמילא ישמעאל ב"נ חללים כנ"ל. הרי שנקטו בלשונם כל הנך ג' בורות דכתיב בהו לשון השלכה ואין השלכה פחות מעשרים אמה, ושפיר הוכיחו התוס' מזה דאדרבה סתם בור עמוק הרבה. והתוס' בסנהדרין אזלו לשיטתם במעילה הנ"ל. ויש לומר שזה הוא ג"כ כוונת המד"ר (איכה הנ"ל):

"צמתו בבור חיי, זה יוסף זה ירמיה זה דניאל". וגם אח"ז (שם):

"קראתי שמך ה' מבור תחתיות, זה יוסף זה ירמיה זה דניאל". רצונם לומר שכל אלו הבורות לא היו פחותים מעשרים אמה, שהרי בכולן נאמר בהו לשון השלכה, כאשר כן הראנו לכם לדעת כתובים מפורשים ביוסף וירמיהו דכתיב בהו לשון השלכה. וכן בדניאל נאמר בו לשון השלכה בלשון תרגום. שהרי אונקלוס תרגם (בפ' וישב) עה"פ:

השליכו אותו אל הבור "רמו יתיה לגובא". וכן עה"פ:

וישליכו אותו הבורה, תרגם ג"כ "ורמו יתיה לגובא". והנה כי בדניאל [ו' י"ז] כתיב:

"היתיו לדניאל ורמו לגובא די אריותא". וכן מצינו בלשון תורה נאמר ג"כ "רמה", והיינו "השלכה" כמו (שמות ט"ו א') רמה בים, ופירש"י שם השליך וכו' ע"ש. ולכן שפיר נקראו כל אלו השלשה בורות של יוסף ירמיהו ודניאל בשם אחד "בור תחתיות" משום שהיו כולם שוים בעומק, שהרי נאמר בהו לשון השלכה, ואין השלכה פחות מעשרים אמה כנזכר:

ואחר כל החזון הזה נתנה ראש ונשובה לקשר בקשר אמיץ את שני המאמרים של רב כהנא משמיה דרב תנחום שהצגנו בריש אמיר. כי הנה בתחלה דרש "נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה". משום דלא שלטא בה עינא למעלה מכ', וסתמא קאמר שהניחה למעלה מכ', משמע אף בבית שיש דפנות, אפ"ה לא שלטא עינא בנ"ח דרך הדפנות כנזכר לעיל, והביא לזה סמוכין מן התורה ודרש "והבור רק אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו", אשר מזה מוכח כי יותר מעשרים אמה לא שלטא עינא אף היכא דאיכא דפנות, דאם לא כן יקשה על זה כיון שראו השבטים את הנס הגדול שעשה הקב"ה ליוסף שניצל מהנחשים והעקרבים שבבור האיך חזרו ונגעו במשיח ה' למוכרו, כקושית הרמב"ן הנ"ל? ועוד יקשה לנו כיון שהיה בבור נחשים ועקרבים, א"כ הצלת ראובן אינה הצלה כלל, ולמה כתבה התורה "ויצילהו מידם", כקושית הרא"ם הנ"ל? ועל כרחך צריכין לומר שהשבטים לא ידעו כלל שהי' בבור נחשים ועקרבים כי לא ראו אותם משום שהיה הבור עמוק עכ"פ עשרים אמה, וא"כ שבטי יה אשר רגליהם עמדו חוץ לבור לא יכלו עיניהם לשלוט ולראות את הנחשים והעקרבים שהיו בקרקע הבור, דכל שהוא יותר מכ' אמה אין העין שולט בו, כי מה לי לראות דבר שהוא מונח במקום גבוה למעלה מכ' אמה, ומה לי לראות דבר שהוא מונח במקום עמוק למטה יותר מכ' אמה, הלא עין האדם לא יוכל לשלוט ולראות יותר מכ' אמה [וכן הסכימו חכמי הטבע שאין שום חילוק בחוש הראות בזה] הרי מוכח מזה להדיא שאין דפנות הבור מועילין לומר שעל ידם ישלוט העין לראות מה שיש בקרקע הבור שהוא עמוק יותר מכ' אמה. וא"כ הוא הדין בנ"ח שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה, אפי' בבית שיש דפנות, כדבר האמור. ומעתה נתקשרו יפה שני המאמרים, בקשר של קיימא באלו קשרים, דו"ק. ה):

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה