שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן נו
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר דוב יצחק
ראבינאוויטש נ"י אבד"ק וואסלאי. ע"ד שאלתו בשו"ב שנפטר ושל"ח, אם מחויבים אנשי הקהלה ליתן לאלמנותו ויתומיו, כל משך שנה ראשונה לפטירתו, המעות חדש שקיבל השו"ב מקופת הקהל? וגם האיך יתנהגו אנשי הקהלה עמם, אחר עבור שנה ראשונה?:
תשובה
הנה ישראל קדושים נוהגים בכל עיר ועיר, מדינה ומדינה, ברגשי חמלה וחנינה, לפרנס היתומים והאלמנה, של ה"כלי-קודש", שבתוכם השו"ב שעבד עבודת הקודש במחנה, ואם נחוץ לפרנסתם כל המעות חדש שקיבל השו"ב בחייו נותנים להם עכ"פ בשנה הראשונה. וגם אחר השנה הראשונה נותנים להם משען ומשענה, איזה הספקה, שלא יצטרכו למתנת בו"ד ח"ו, וזאת התעודה בישראל, שצדקתם כהררי אל:
ומנהג ישראל תורה היא (כתוס' מנחות כ' ע"ב ד"ה נפסל), וכמבואר ברמב"ם פ"א מהל' ממרים ה"ב "עפ"י התורה אשר יורוך" אלו התקנות וכו' והמנהגות וכו' יע"ש. וראה בתוס' שבת כ"ג ע"א ד"ה ש"מ, שכתבו:
כיון ש"נהגו העולם" להחמיר אין לשנות המנהג עכ"ל. וראה בפירש"י תענית כ"ו ע"ב ד"ה אורויי, שכתב:
מ"ד "נהגו" משמע הן נהגו מאיליהן, אבל אינו עיקר. וכן בתשו' הרמ"א סי' ל"ד, מובא במג"א או"ח סי' ת"צ סק"ט, ובמקנה אה"ע סי' ס"ד סעיף ג', כתב:
דבמקום שנאמר "ונהגו" הכוונה שנהגו העם מעצמם, נגד הדין. וכ"כ במג"א סי' תקל"ט ס"ק י"ו. א) הרי מבואר דאין לעבור על המנהג אפי' אם הוא נגד הדין ואפי' אם יבא אליהו ויאמר לעבור על המנהג, אין שומעין לו. כמבואר ביבמות ק"ב ע"א. ומנחות ל"ב ע"א, שאם יבא אליהו, ויאמר אין חולצין בסנדל, אין שומעין לו, שכבר נהגו העם בסנדל. ובירושלמי יבמות פי"ב ה"א, סיימו על זה:
"והמנהג מבטל את ההלכה". וכן הוא בירושלמי ב"מ פ"ז ה"א וכן פסק הרמב"ם פ"ח מהל' שלוחין ה"ה, דזה שטען שלא כמנהג, עליו להביא ראיה. וכן פסק הרמ"א בחו"מ סי' מ"ו סעיף ד'. ב) ובירושלמי פסחים פ"ד ה"ג אמרו:
"כשם שקונסין להלכה כך קונסין למנהג", יעוין שם בגליון הש"ס:
וכיון שהמנהג כן ממילא יש לד"ז יסוד בהלכה וכמו שפסק הרמ"א ז"ל ביו"ד סי' קס"ט סעיף י"ח, ובאו"ח סי' רע"ט סעיף ד', דהיכי דהמנהג כך הוי כאלו התנו וכן קיי"ל בחו"מ רס"י ס"ז (יע"ש בסמ"ע סק"ד בשם תשו' הרא"ש). וכן הוא בט"ז או"ח סי' תרל"ח סק"ח עיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ב]. וגם בהשוכר את הפועלים קיי"ל שע"ד המנהג הם נשכרים. כב"מ פ"ג ע"א. הכא נמי לענין ה"כלי קודש", כיון שישראל קדושים נהגו כנ"ל, הו"ל כאלו התנו אנשי הקהלה בפירוש עמהם, בעת שמנו אותו עליהם. לפרנס אלמנותם ויתומיהם ר"ל, לאחר פטירתם, שישל"ח:
וכבר נודע מש"כ הלבוש ז"ל, באו"ח סי' קנ"ג, מובא גם בפמ"ג או"ח סי' קנ"ג במ"ז ס"ק י"א, דהיכא שהותנה בפירוש, יכול גם למכור זכותו לאחר. והפמ"ג ז"ל סיים. י"ל אפי' אינו הגון כמוהו:
הגם שבשו"ת נוב"י מהד"ת חחו"מ סי' מ"א, כתב בענין מכירת הזכות לדור בעיר שהיא במדינה, שיש קצבה לעיר כמה בעה"ב יהודים רשאים לדור שמה. וכתב דלדעתו עפ"י דת לא שייך בזה שום קנין. ואין מקום למכירה שתחול בזה. שהרי הוא דבר שאין בו ממש וכו'. וסיים:
אבל כיון שנהגו כן, צ"ל שזה מסלק נפשו מזכות שיש לו. וממילא זוכה בו האחר עפ"י דינא דמלכותא. ואין כאן קנין, רק סילוק. וגם על זה יש לפקפק. אלא שכבר נהגו, עכ"ל. אבל לפענ"ד יש לפקפק על פקפוקו. ותמהני שלא הביא מהמג"א או"ח סי' קל"ו, שהביא בשם מהר"ל טריווש שחולק על המהרי"ק, שבמקום שנוהגים שחתן בראשית עולה במקום כהן, וס"ל דיכול למכור זכותו לאחר, וגם לא הביא מה"שלטי גבורים" על הרי"ף ז"ל, בפ"ח דב"ק דף ל"ב ע"ב אות ג', מובא ג"כ במג"א או"ח סי' ש"ו ס"ק ט"ו, דאדם יכול למכור מצות שלו לאחר. הן אמת דדברי ה"שלטי גבורים" ז"ל סיתראי נינהו. שהרי בפ"ק דע"ז ד' ע"א, אות א', כתב בעצמו שהמצוות אין להם ממשות שיחול עלי' קנין וכו' וגם המג"א שם כתב שהש"ג מפקפק על קניית המצות, יעו"ש. עכ"פ הו"ל להנוב"י ז"ל להביאם ולהעיר על דבריהם. ג) והרבה יש לפלפל בזה. ולא עט האסף פה:
אבל בנידון שאלתינו, פשיטא דהו"ל כאלו התנו אנשי הקהלה בפירוש עם השו"ב המנוח ע"ה, בעת שמנו אותו לשו"ב במחנ', לפרנס אלמנותו ויתומיו. כדבר האמור. ובגלל הדבר הזה "ברכת אבד עליהם תבא, ולב אלמנה ירנן" (כב"ב ט"ז ע"א). יותר אין להאריך, ה' שנותינו יאריך, אכי"ר:
בצלאל זאב שאפראן