אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן מה

סימן מד

כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר חיים ראבינאוויטש

שליט"א רב ביאססי

ע"ד שאלתו אדות המלמד בהת"ת הגדולה שבמחנ', שאיש אחד ממשמשי הת"ת, שפתח את הדלת בהחדר שלו, שבא שם ביום השבת בבוקר לשתות תה, וראה עשן ה"ציגאיר". והמשמש הלזה נרתע לאחוריו וכו'. וביום השבת השני בבוקר, בא ג"כ המלמד לשתות תה, ואחר שתיית התה פקדו שני אנשים מה"קאמיטעט" להמשרתת, שתפתח הדלת שבחדר, אבל הי' סגור מבפנים. ואחר הליכתו באו תכף להחדר שלו ומצאו שם בב' מקומות, אפר מה"ציגאיר" וגם "גפרורית" (שוועפעל-האלצכען) נבערים. ואותו האיש המשמש מהת"ת, אמר שחיפש אח"כ עוד, ומצא חתיכת "ציגאיר" קטן ואותם שני האנשים מה"קאמיעעט" וגם האיש המשמש מהת"ת רוצים להעיד כ"ז בפניו ונפשו בשאלתו אם יכולים לדחות את המלמד הנ"ל:

תשובה

הן אמת דמי שאינו הולך בדרך טובה, וסנו שומעניה, אין למדין ממנו, עד שובו למוטב. וכש"כ בתלמידים קטנים, דאסורים ללמוד ממנו, משום דחיישינן דילמא מימשכי' אבתרי' כמ"ק י"ז ע"א ובפירש"י שם ד"ה ואם לאו אל יבקשו תורה, ובחגיגה ט"ו ע"ב בתוס' שם ד"ה הא בגדול, ע"ש ובטוש"ע יו"ד ס' רמ"ו, ובש"ך שם סק"ח [ומש"כ שם בשם אביו הגאון זצ"ל. עיין בלח"מ על הרמב"ם פ"ד מהל' ת"ת הלכה א', שכתב כן ע"ש. ועיין בתשו' הריב"ש סוס"י מ"ה מש"כ בדעת הרמב"ם ז"ל וצ"ע. ובס' קובץ על הרמב"ם בפ"ד מהל' ת"ת. במחכת"ה אישתמיטתי' דברי הריב"ש הנ"ל. ע"ש ותבין]. אמנם כן לפענ"ד א"א לפסול את המלמד ע"י העד אחד משמש מהת"ת, שראה בפעם הראשונה בחדר עשן מה"ציגאיר", כמפורש יוצא מפי מרן הגאון התב"ש ז"ל בסי' ב' סק"ה. שכתב וז"ל:

דבר פשוט שאין להוציא אדם מחזקת כשרותו, כי אם עפ"י עדים וכו', דבעינן עדות הראוי לפסול על ידו עכ"ל. ובש"ע חו"מ סי' ל"ד סעי' כ"ה שם פסקינן דאין אדם נפסל בעבירה, אלא עפ"י עדים שיעידו עליו. וב"ברכי יוסף" שם, מובא גם בפ"ת ס"ק ל"ח, כתב וז"ל:

משמע דוקא עפ"י שני עדים, אבל ע"פ עד אחד לא מיפסל כלל אפי' מדרבנן וכ"כ מהר"ש הלוי בא"ה סי' י"ג. ודבריו ברורים. וכן משמע ממ"ש הרשב"ץ ח"ב סי' נ"ה, עכ"ל ויש להעיר על הגאון הקדוש חיד"א ז"ל, שהוציא ד"ז, רק ממשמעות. הלא רב יוסף סיני ועוקר הרים, איך לא זכר שר, שממקומו שם היה יכול להוכיח ד"ז. דהרי ברמ"א סעי' כ"ה, פסק דאין נפסל על קול וכו' ובסמ"ע שם ס"ק ס"א, כתב בשם ר"י והרא"ש דאפי' בקלא דלא פסק, כשר לעדות וכו' ע"ש. ולפימש"כ התוס' בכתובות כ"ו ע"א ד"ה והאמר, דעד אחד גרוע מן הקול עש"ה. וא"כ כיון דהרמ"א ושאר פוסקים הנ"ל סבירא להו דאין נפסל לעדות ע"י הקול. כש"כ שאין נפסל ע"י עד אחד [ויש להעיר על המחצהש"ק באו"ח סי' נ"ג סק"ז שכתב:

ששניהם שוין קלא דלא פסיק ועדים, עכ"ל. ודבריו תמוהים, דהא מהסמ"ע בשם הפוסקים הנ"ל, מבואר איפכא דאפי' בקדל"פ, אין מוציאין את האדם מחזקת כשרותו]:

וגם ע"י שארי האומדנות, שהעידו האנשים, שמצאו בב' מקומות אפר מה"ציגאיר" וגם "גפרורית" וכיוצא בזה, ג"כ אי אפשר לפסלו. כמפורש יוצא בתשו' מהר"ם מלובלין סי' פ"א, ותשו' מ"ב סי' נ"א, שכ' דאי אפשר לפסול אדם עפ"י אומדנות והוכחות עש"ה ולפענ"ד נ"ל ראיה לד"ז ממה שמצאתי במד"ר סדר כי תשא פרשה מ"ו סי' א', וז"ל:

אתה מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה:

"לך רד כי שחת עמך" היה תופס בלוחות, ולא היה מאמין שחטא ישראל. אמר:

איני רואה, איני מאמין שנאמר:

"ויהי כאשר קרב משה אל המחנה" וגו', שלא שברן עד שראה בעיניו אוי להם לבני אדם שהם מעידים מה שאינם רואים. אפשר שלא היה משה מאמין בהקב"ה שא"ל "כי שחת עמך", אלא הודיע משה רבינו ע"ה דרך ארץ לישראל. אפי' שיהא אדם שומע דבר מן יחידי נאמן, אסור לקבל עדותו, "לעשות דבר על פיו", אם אינו רואה, עכ"ל המדרש. הרי מפורש יוצא מפי מדרשם ז"ל, דאפי' אם שומע דבר מן יחידי נאמן אסור "לעשות מעשה על פיו'. קו"ח ב"ב של קו"ח, לעשות מעשה כה"ג, ע"י אומדנות והוכחות הנ"ל, להעביר אותו מהת"ת ולקפח פרנסתו, שאין ה"קאמיטעט" רשאים לעשות כן, בתוך משך זמנו:

ועפ"י האמור, דאין רשאין לעשות מעשה עפ"י אומדנא בלבד אתי שפיר ג"כ מ"ש בירושלמי פ"ד דתענית הלכה ה'. וז"ל:

"ויהי כאשר קרב משה אל המחנה, וירא את העגל". ר"ח בשם רב אחא, מכאן שלא יהא אדם דן אומדות. וב"פני משה" שם פי':

שלא יהא אדם דן מאומדן דעתו עד שיראה וכו' ע"ש. ולכאורה קשה דדברי ר' אחא סותרים אהדדי. דהרי בסנהדרין ל"ז ע"ב תניא דר' אחא ס"ל דאזלינן בתר אומדנא, ע"ש ובשבועות ל"ד ע"א, ובתוס' סנהדרין ובשבועות שם? אולם עפ"י מה שכתבתי אתי שפיר, דלעשות מעשה כה"ג, לכ"ע לא אזלינן בתר אומדנא. ועפי"ז יתכן לפרש ג"כ מ"ש בכתובות פ"ה ע"א, גבי עובדא דבת רב חסדא, דא"ר בת רב חסדא קים לי בגווה. ואר"פ השתא דאמר מר קים לי בגווי', מלתא היא, קרענא שטרי' אפומי'. ופריך קרענא ס"ד? אלא מרענא שטרא אפומי'. כלומר דקרענא לא סליק אדעתין, משום דאין אנו רשאין לעשות מעשה עפ"י אומדנא דקים לן בגווי', כה"מדרש רבה" והירושלמי הנ"ל, ודו"ק. ועיין בנתיבות המשפט על חו"מ סי' ט"ו, במשה"א סק"ב ע"ש. ובמחכת"ה אישתמיטתי' כל הנ"ל, ע"ש ותבין ויש לפלפל בד"ז הרבה. ולא עת האסף פה:

סוף דבר הכל נשמע, לדעתי, אין לדחות את המלמד ממשמרתו, עד סוף הזמן, אמנם החובה והמצוה לקיים בו מצות "הוכח תוכיח", בתוכחת מוסר השכל, ולהשגיח עליו בעינא פקיחא. וידו של הקב"ה פרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה [כפסחים קי"ט ע"א]. ומלט הוא את העיר בחכמתו, זו תשובה [כנדרים ל"ב ע"ב]:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה