אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן לז

סימן לו

כבוד הרה"ח המופ' וכו' מר שמאי

שפירא נ"י בעיר שאץ. ע"ד אשר העיר כת"ר בסנהדרין ק"ז ע"א, שאמרו:

ששה חדשים נצטרע דוד וכו' דכתיב:

והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, בחברון מלך שבע שנים, ובירושלים מלך שלשים ושלש שנים. וכתיב:

בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים וגו'. והני ששה חדשים לא קחשיב, ש"מ נצטרע. והתפלא כת"ר ע"ז. הלא זאת שנצטרע, היה משום מעשה דבת שבע, בירושלים. ולמה לא חשבו בשנות חייו, הששה חדשים היתירים, שמלך בחברון, עוד טרם שחטא. ע"כ תוכן קושיתו:

תשובה

צאו נא וראו בתוס' יומא כ"ב ע"ב ד"ה ששה, שכתבו וז"ל:

דילמא מה דנצטרע היינו בשביל מעשה דאוריה. א"נ אם נצטרע בשביל בת שבע וכו' יעו"ש. אבל בתוס' ישנים שם ד"ה ששה, כתבו וז"ל:

נצטרע דוד משום מעשה דבת שבע וכו'. וקשה לר' דילפינן בסנהדרין ק"ז ע"א וכו' ואותם ששה חדשים יתירים שחיסר הפסוק במק"א, נצטרע, משמע שהיו בחברון? וי"ל דודאי אותה צרעת היתה בירושלים, ומה שנדלג באחד מן הפסוקים, אותם ששה חדשים דחברון, היינו להודיע שהיו ששה חדשים, שלא היו במלכותו, לפי שאותם ששה חדשים היתירים על החשבון של שנים, היה בחברון, נוח לו לדלגם, יותר מלכתוב שמלך בירושלים ל"ב שנה וחצי. כך תירץ ה"ר אלחנן. אבל מספקא ליה אם מלך דוד מ' שנה שלמים, ואותם ו' חדשים היו יתירים על המ', או הו' חדשים היו מן החשבון, ול"ט שנה וחצי חשיב ארבעים שנה, במק"א, כי אינו רוצה למנות מקוטעות, עכ"ל. ומובן ממילא דעפי"ד התוס' ישנים לא קשה מידי הערת כת"ר:

אמנם כן פליאה נשגבה בעיני על גוף דברי התוס' ישנים, במש"כ בשם רבינו אלחנן ז"ל, דעלה ונסתפק, כנזכר. ולא הביאו כלל מה דמבואר בירושלמי ר"ה פ"א ה"א דף ב' ע"ב, דשם איתא בזה"ל:

כתיב "והימים אשר מלך דוד על כל ישראל ארבעים שנה' וגו'. וכתיב:

"בחברון מלך על יהודה שבע שנים וששה חדשים, ובירושלים מלך" וגו'. בכלל חסירים, ובפרט יתירים ל ריב"ק בשם ר"י:

שלשים ושתים ומחצה היו (השנים שמלך בירושלים והא דכתיב: שלשים ושלש שלמים) כדי לחלוק לו כבוד לירושלים, הוא מונה אותן שלמות. יהודה ברבי אומר:

חשבון מרובה בולע לחשבון ממועט. והק"ע שם פי':

דיהודה ברבי אומר:

שמלך מ' שנה ומחצה, אלא כשמגיע למנין מלא, כגון מ', אעפ"י שיש חצי שנה יותר, לא חש למנותו. ודומה לזה:

"ארבעים יכנו", דאינן אלא ל"ט. וגבי שבע שנים קחשיב חצי שנה שאינו מנין מלא, עכ"ל. הרי ספיקו של רבינו אלחנן ז"ל נפשט, דהדבר תלוי בשני תירוצי הירושלמי הנ"ל. ותמהני על הק"ע ז"ל שלא הביא סייעתא לדבריו ממש"כ רבינו הרא"ש ז"ל בפ"י דפסחים סי' ל"ט, שכתב וז"ל:

שכן דרך המקרא, כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת, מונה אותו בחשבון עשירית. ואינו משגיח על חסרון האחד. כיו"ב:. "כל הנפש לבית יעקב הבאה מצרימה שבעים", וכן "ארבעים יכנו", עכ"ל. יעו"ש בק"נ אות ג', שהעיר מב"ב קכ"ג ע"א. יעו"ש מש"כ בזה. והק"נ ז"ל לא ראה מש"כ הרמב"ן ז"ל בספר המצות, שורש ראשון אות ד', כי מנהג חכמים בתלמוד, וגם בתורה ובנביאים כן, שלא יחושו להוציא דבר אחד מן הכלל, וידברו על הרוב וכו' יעו"ש ובגליון הש"ס על הירושלמי הנ"ל אות ב', רמז לסה"מ להרמב"ן ז"ל:

ותרי תמיהי מידכר דכירי, שיש לתמוה על רבינו הרא"ש ז"ל גופיה, שלא הביא להירושלמי הנ"ל, דהחשבון מרובה, בולע לחשבון ממועט:

גם הלום ראיתי בהגהות מהר"י יעב"ץ ז"ל, על מס' פסחים (שנדפסו בווילנא) בהגהות על הרא"ש סי' מ', שכתב:

וכן "ארבעים יכנו". נ"ב:

וכן "ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה". עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתיה, שהיא קושית הגמ' בקידושין ל"ח ע"א וכי ארבעים שנה אכלו, והלא ארבעים שנה חסר שלשים יום אכלו? וכו'. וראה בבאה"ט על הש"ע או"ח סי' תפ"ט סק"י, שהניח בצ"ע, דכפי מש"כ הרא"ש הנ"ל, מאי קושיא, הא דרך המקרא כך? עכ"ל. ותמהני על כולם שלא הביאו להירושלמי הנ"ל. והרבה יש לפלפל בזה, ולא עט האסף פה:

הביטו נא וראו זה דבר חדש, שמצאתי במד"ר רות פ"ה סי' ו', דאר"ה:

כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום, לא עלו מן המנין, שהיה מתכפר לו בשעירה כהדיוט". ובמת"כ שם פי':

וקרבן מלך אינו בשעירה, אלא בשעיר זכר, ככתוב בפרשה ויקרא, עכ"ל. ונראה דחכמי המדרש ז"ל לא שמיע להו כלל, כלומר לא סבירא להו דנצטרע דוד ששה חדשים. וכן בירושלמי הנ"ל לא הזכירו כלל מהא דנצטרע. כאמור. וראה בסנהדרין ס"ט ע"ב ובפרש"י ד"ה אינימא, שכתב:

דכשמרד אבשלום היה אז שלמה בן שבע שנים יעו"ש וראה ברש"י נזיר ה' ע"א ד"ה לקץ, שכתב:

שאחר ל"ז שנים שמלך דוד, טעה אבשלום ואמר:

עכשיו הגיע הקץ של אבא וכו' יעו"ש ובתוס' ד"ה הני, שכתבו:

דמשמע קראי, דדוד היה מלך ה' שנים, אחר מעשה זה דאבשלום יעו"ש. וזה תלוי בחלופי גירסאות, כמבואר בפירש"י תמורה ט"ו ע"א, ובתוס' שם ד"ה ושלשים, ע"ש בהגהות שיטה מקובצת (שנדפס בגה"ש ווילנא) שכתב:

דיש מפרשים דוד משמלך, חי ארבעים שנה וששה חדשים וכו', וע"ש עוד בשיטה מקובצת אות כ"ח, ובהגהות הגר"א אות ז' עש"ה. ויש לפלפל הרבה, והבן:

עוד הערה אחת קטנה י"ל בזה, דהנה מצאתי בספר "תנא דבי אליהו", (פ"ב) שדרש עה"ד:

"אלה דברי דוד האחרונים", שבעשרים ושתים שנה, שנסתלקה רוה"ק מדוד מלך ישראל, בכל יום ויום מוריד דמעות, ואוכל פתו באפר וכו'. וביומא כ"ב ע"ב הנ"ל, איתא:

דששה חדשים נצטרע דוד, ונסתלקה ממנו שכינה. ומצאתי בפי' "ישועות יעקב" שם שהעיר בזה. וכן בס' זיקוקין דנורא פ"ב אות ט' שם הביא להגמ' יומא הנ"ל. ובאות י"א, כתב:

דהענין הוא שדוד קבל על עצמו יסורים של אהבה, להיות מצורע ששה חדשים, ומפני טומאת הצרעת, פירשה השכינה והסנהדרין וכו', עכ"ל. ותימה דהא ביומא כ"ב ע"ב מבואר דאפרעו מגופו. ומטעם זה תמהו רבותינו בעלי התוס' ז"ל, דא"כ שלם יותר מארבעתים וכו' ע"ש. וי"ל. אבל דוד הוקם עולה של תשובה, כמ"ק ט"ז ע"ב, ובתנדב"א שם, שקיבל עליו עול תורה, ועול מצות, והיה זה שכרו שנקרא:

"משיח אלקי יעקב, ונעים זמרות ישראל". ומיד רוה"ק שורה עליו, שנאמר:

"רוח ה' דבר בי", כתנדב"א סא"ז פ"א, יעו"ש. זי"ע ועכי"א:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה