אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן לג

סימן לב

כבוד הרב המופלג בתו"י מוה"ר צבי הכהן

נ"י בעיר דאראבאן. ע"ד אשר שאל לדעת, אם רשאי לנהוג בצנעה, במש"כ הפר"ח באו"ח סי' קכ"ח סק"ל, שמצא כתוב בשם ספר המקצועות, היכא דאיתא נדה בביתיה דכהן, אסיר ליה למיסק לדוכן. כל אימת דאיתה בנידותה וכו'. והפר"ח ז"ל כתב על זה:

ודברים אלו אין לפרסמם, דלאו הם מעיקר הדין, והנח לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וכ"כ הבאה"ט בסי' קכ"ח ס"ק מ"ט בשם הפר"ח:

תשובה

(א) הבט נא וראה שהראב"ד ז"ל, בפירושו למס' תמיד, בפרק "החלו עולים", הביא דברי ספר המקצועות הנ"ל, וכתב בטעמו, משום דלנדה וזבה, סמך הכתוב:

"והזהרתם את בני ישראל וגו' בטמאם את משכני" וגו', לפיכך צריך לעשות הרחקה טובא, לכל מה שנוהג במקדש, כגון ברכת כהנים וכו', ואשכחן נמי דרע"ק ס"ל [בשבת פ"ב ע"א] דע"ז איתקש לנדה, מכלל דצריך להרחיקה אפי' מן הבית, ולפיכך למידן, כשם שע"ז מטמא באהל, כך נדה מטמאה באהל, מדרבנן, לענין מצות כהנים, וכו', ונ"כ וע"ז איתקש למתים, ועוד למידן דכתיב:

"הרחק מעליה דרכיך", דצריך להתרחק ד' אמות, וה"ה לנדה. ואסור לספר עמה, כשדעתו להקריב, או לישא כפיו. מיהא תימה לומר, שאפי' בזמן הזה יהיה נוהג ד"ז, דלמא במקדש קאמר וכו' והמחמיר מתברך, עכ"ל, ולכאורה יש להביא ראיה לד"ז, שאפי' בזה"ז נוהג ד"ז. דהרי בירושלמי פ"ג דברכות ה"א דף כ"א ע"א, איתא:

כד דמכת "נהוראי" אחתיה דר' יהודא נשיאה, שלח ר' חנינא בתר ר' מנא. ולא סליק ופי' הפ"מ:

דשלח ר"ח בתר ר' מנא, שהיה כהן, ולא רצה לעלות, ואמר:

אם בחייהון אין מטמאין להן בימי נדת טומאתן, במיתתן לא כש"כ, עכ"ל וכן הוא עוד בירושלמי פ"ז דנזיר ה"א דף ל"ד ע"ב [רק דשם בירושלמי איתא גירסא אחרת. שבמקום:

"נהוראי" אחתיה דר' יהודא נשיאה. גרסו שם:

"יהודיניי" אחתיה דר' יהודה נשיאה] וגם שם פי' הפ"מ כנ"ל וקשה היכן מצא ר' מנא שהכהנים יהיו מוזהרים יותר מישראלים, שלא לטמא לטומאת נדה הכהנים והישראלים מוזהרים בשוה שלא לטמא? ואיזה שייכת מצא ר' מנא בכאן, לומר לר"ח:

אם בחייהון אין מטמאין בימי נדתן וכו'? אולם עפי"ד ספר המקצועות אתי שפיר, דהכהנים דוקא מוזהרים שלא לטמא באהל נדה כאמור. ובס' המקצועות חייש עוד, דילמע נגע הכהן במידי דנגעה היא, ואתי לאטמויי. וכמש"כ הראב"ד שם בשמו. וא"כ שפיר אמר ר' מנא:

אם בחייהון הכהנים אין מטמאין להן בימי נדת טומאתן, במיתתן לא כש"כ כנ"ל עוד יותר אפשר לומר, דר' מנא ס"ל כב"ש בנדה ס"ט ע"ב דכל הנשים מתות נדות, וכס"ד בגמ' שם ע"א דאגב ביעתותא דמלאכא דמותא, חזיא יעו"ש, ואפי' לב"ה דס"ל בנדה ס"ט ע"ב דאין נדה אלא שמתה נדה. מ"מ י"ל דר' מנא חייש דילמא מתה נדה. ומטעם זה אמר "במיתתן לא כש"כ".-- אולם הק"ע על הירושלמי פ"ז דנזיר ה"א דף ל"ד ע"ב פירש דברי ר' מנא, באופן אחר. וכתב וז"ל:

וא"ל:

אם בחיי הנשיא אין מיטמאין לאחיותיהן, לאחר מיתת הנשיא לא כש"כ. והך מעשה בתר דמית ר' יהודה נשיאה הוה עכ"ל. וע"ש בשי"ק ד"ה אם בחייהון. שכתב, דאין לזוז מפירושו שבק"ע יעו"ש. וא"כ עפ"י פי' הק"ע נדחה הראיה הנ"ל כש"כ לגירסת פי' בעל ספר חרדים על הירושלמי פ"ג דברכות ה"א דף כ"א ע"א, שגרס בירושלמי שם:

כד דמוך ר' "נהוראי" אחוה דר' יהודא נשיאה. וכתב:

דר' נהוראי זה, היה גם הוא נשיא, אחרי מות ר' יהודא נשיאה וכו' יעו"ש. פשיטא דנדחה הראיה הנ"ל. אולם יש לתמוה על בעל ספר חרדים ז"ל, שלא העיר מגירסת הירושלמי פ"ז דנזיר הנ"ל, וקשה להגיה בב' המקומות, בתלמוד ירושלמי. וצ"ע:

(ב) אמנם ראה זה מצאתי במדרש תנחומא סו"פ מצורע. שם איתא בזה"ל:

ד"א "כטומאת הנדה" היתה דרכם לפני", כטומאת הנדה, ולא כטומאת המת. שהמת בבית, אין כ"ג נכנס לשם שהוא מיטמא. אבל נדה כהן גדול נכנס עמה לבית ויושב על האיצטבא ובלבד שלא תהא האיצטבא מתנודדה, ע"ש בפי' עץ יוסף.*) ותימה על כל הפוסקים הנ"ל שלא הביאו להמדרש תנחומא הנ"ל גם הלום ראיתי בשו"ת חת"ס חאו"ח סו' כ"ג שפלפל בדברי הראב"ד הנ"ל, וכתב:

דהא דסיים הראב"ד:

"המחמיר מתברך" אין כוונתו שהכהן המטמא באהל נדה יחמיר שלא לעלות לדוכן, שיהיה עוד מוסיף על חטאת, פשע? ע"כ צ"ל דכוונת הראב"ד המחמיר שלא ליכנס לאהל נדה מתברך, אבל הנכנס לאהל נדה, אם נאמר לו שיחמיר ויקנוס את עצמו שלא לעלות לדוכן, הוא דבר שאין הדעת סובלתו וכו' עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתי' ג"כ דברי המדרש תנחומא הנ"ל וחזה הוית בספר זכור לאברהם או"ח אות נ', שהביא בשם ספר ש"ץ שהביא שהברכ"י מצא שהראב"ד ז"ל כתב:

דספר המקצועות מיירי דוקא במקדש יע"ש. ולפנינו בברכ"י או"ח סי' קכ"ח ליתא זאת. ובמחכת"ה לא עיין בגוף דברי הראב"ד ז"ל, שהוא רק עלה ונסתפק בד"ז, ועכ"ז סיים ד"המחמיר מתברך" כנ"ל. וכוונתו כמש"כ החת"ס ז"ל הנ"ל. ה' יברכנו שנזכה ב"ב לשמוע קול מבשר על רום הרים, ולכהן צדק שיעמוד לנו לתומים ולאורים, אכי"ר:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה