אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן יח

סימן יז

כבוד אדמו"ר הרב הצדיק המפורסם וכו' כקש"ת מוה"ר אברהם יהושע העשל פריעדמאן שליט"א חוב"ק גאלאץ.

עתה באתי בתשובה מאהבה, ע"ד אשר שאל כהדר"ק לדעת אם ביתו בית תפלה, שהוא בשכירות אצלו. יש לו דין קדושת בית הכנסת:

תשובה

הן חזיתי ב"העתקה" שהרבנים נ"י, ציינו להש"ע או"ח סי' קנ"א סעיף י"ב. ומשם הוכיחו לדעת, דכל שלא נבנה מתחילה לבית הכנסת אין לו דין ביהכ"נ. ואנכי הרואה דאין ראי' משם, דהרי המג"א שם בס"ק י"ז כתב, דכיון שלא נבנה מתחילה לביהכ"נ, מהני בי' תנאי ע"ש. ובשו"ת חת"ס חאו"ח סי' ל' כתב על המג"א, וז"ל: ומשמע עכ"פ תנאי בעי, אבל בלא תנאי לא ע"ש. וכן המחצהש"ק במקומו שם על המג"א כתב ג"כ ודוקא ע"י תנאי, אבל בלא התנה, אפי' ע"ג אסור. ואפי' לא"ר, החולק שם על המג"א ומתיר להשתמש ע"ג, אפי' בלא תנאי. מ"מ סיים המחצהש"ק דלהתיר בתוכו, אפי' ע"י תנאי, לא שמענו ע"ש. אמנם כן, עיקר ד"ז מפורש יוצא בש"ע או"ח סי' קנ"ד סעיף ב', וז"ל: "השוכרים בית ומתפללים בו, אין לו דין ביהכ"נ", ומקור הש"ע, טהור, ממהר"י בן חביב, מובא בב"י שם, שכתב להדיא, שכיון שהוא בשכירות, אין בו קדושה. והרי זו ברחובה של עיר, שאין בה משום קדושה, דאקראי בעלמא היא. וה"ה בביהכ"נ שהם בשכירות חודש, או שנה, אין בהם קדושה ע"ש, ואע"ג דלכאורה משמע מלשון מהר"י בי חביב ז"ל, דרק כששוכרין על חודש או שנה הוה עראי, משא"כ כששוכרין על זמן רב, אכתי י"ל דקדושה יש בו. מ"מ כתב הפמ"ג באו"ח סי' קנ"ד במ"ז סק"א, דבלבוש משמע, כל שאין הגוף קנוי להם, אפי' לזמן רב, הוי כעראי עכ"ל. ולפענ"ד י"ל מילתא בטעמא, משום דהשוכר אינו יכול להקדיש את הבית לשם קדושת ביהכ"נ. כדמוכח להדיא בערכין כ"א ע"א דפריך בפשיטות, הקדישו הדר בו, היכי מצי מקדיש לי' "איש כי יקדיש ביתו" אמר רחמנא, מה ביתו ברשותו, אף כל ברשותו ? ואע"ג דבתוס' שם ד"ה ה"ק, כתבו וז"ל: הכא משמע דאין השוכר יכול להקדיש, מדפריך הדר בו, היכי מצי מקדיש לי' וכו'. וקשה, דבתוספתא תניא, אם הקדישו שוכר מקודשת. וי"ל ה"נ השוכר מצי מקדיש לי' כל זמן שהוא ברשותו. וה"ה דמצי אסר לי' לכ"ע כל ימי שכירתו. והא דפריך וכו' ע"ש. וכן הרדב"ז ז"ל (בחי' על הרמב"ם כת"י שנדפסו בווילנא) בהל' ערכין פ"ו הל' ל', הביא ג"כ להתוספתא, דאם הקדישו שוכר מקודשת ע"ש, מ"מ ראה זה מצאתי ביש"ש פ"ה דב"ק סי' ל"ד, כתב להדיא וז"ל: ואם הקדיש השוכר. נ"ל דלא קדיש כלל. אעפ"י שבתוספתא קתני, שהשוכר יכול להקדיש. מ"מ תלמודא דידן עיקרי וכו'. אף שנמצא בתום', שמשוים התלמודא והתוספתא וכו' [כנ"ל] מ"מ נ"ל דשנוייא דחיקא, כי תלמודא סתמא קאמר. היכי מצי מקדיש לי'? וגם לפי טעמא שכ' לעיל שההקדש חל על גוף הדבר. וא"כ בכאן אין לשוכר מידי בגוף הדבר, אלא ההנאה, ואין חל עליו ההקדש כלל, אם לא שמתנה ומפרש, אותה ההנאה שיש לי בבית, יהי' הקדש, דהיינו כפי שויו של טובת ההנאה שיש לו על הבית וכו' וזהו שפיר יכול להקדיש וכו'. אפשר כה"ג נוכל לפרש התוספתא דאירי בכה"ג, אבל הקדיש סתמא לא וכו'. וכל זה נ"ל הלכה למעשה, עכ"ל היש"ש. ואעפ"י שבתשו' להרמב"ן ז"ל סי' רמ"ב, מובא בב"י יו"ד סי' רכ"א, ובש"ך שם סקמ"ו, כתב דהשוכר יכול לאסור. והש"ך ז"ל כתב דהוא תוספתא ערוכה, הביאוה התוס' בערכין כ"א ע"א ע"ש [ומצאתי בשיטמ"ק כתובות דף נ"ט ע"א, שכתב שהרמב"ן ז"ל מסופק בד"ז אם שוכר ובעל משכונא, יוכל לאסור בקונמות וכו' ע"ש. ונראה דהרמב"ן ז"ל בתשו' חזר מספיקו, ופש טא לי' דהשוכר יוכל לאסור, ותימה על הש"ך ז"ל שלא העיר בזה] מ"מ בזה גם המהרש"ל ז"ל ביש"ש מודה. שהרי כתב שם להדיא, וז"ל: ואם אוסר השוכר. נ"ל דשפיר יכול לאסור אפי' על המשכיר, כל ימי שכירותו. דקונם חל על ההנאה וההנאה שלו היא, עכ"ל. אבל אם הקדיש השוכר, ס"ל להמהרש"ל ביש"ש בהדיא, דלא קדיש כלל, כנזכר. ותמהני על הש"ך ז"ל שכתב שהוא תוספתא ערוכה. ובמחכת"ה אישתמיטתיה דברי המהרש"ל ביש"ש הנ"ל, שמפרש להתוספתא באופן אחר, כדבר האמור:

ומצאתי בשו"ת חת"ס חאו"ח סי' ל"ב, שנראה דעתו דס"ל, דביהכ"נ שכורה, כל זמן משך השכירות, יש בו קדושה, משום דשכירות ליומא, ממכר היא. והעיר מתום' ערכין כ"א ע"א ד"ה ה"ק, מ"ש מהתוספתא הקדישו שוכר מקודשת, ותמהני מאד שבמחכ"ת לא זכר שר החת"ס דברי המהרש"ל ביש"ש הנ"ל, שפסק הלכה למעשה, דאם הקדיש השוכר לא קדיש כאמור. וגם במחכת"ה אישתמיטתיה פסק הש"ע בשם מהר"י בן חביב ז"ל דהשוכרים בית ומתפללים בו אין לו דין ביהכ"נ כנ"ל [וגם מש"כ החת"ס שם, וז"ל:

אך הכא לא השכירו כ"א הקרקע עולם, אבל גוף הבנין העצים ואבנים, הם של ישראל, וקדושה חלה עליהם, ויש להם כל דיני ביהכ"נ, עכ"ל. במחכת"ה אישתמיטתי' מש"כ הפמ"ג באו"ח סי' קנ"ד במ"ז סק"א, וז"ל: וצ"ע באותן ביהכ"נ, העומדים על קרקע עכו"ם, והבנין של ישראל, ואם רוצה העכו"כ מדחה אותם צריך ליקח הבנין משם. אי יש לו דין קדושת ביהכ"נ, אי לאו. וצ"ע בזה. ונפ"מ לקפנדריא ושאר דברים, עכ"ל] *):

עוד יש להעיר בזה ולומר, דמש"ה בית השכורה, שמתפללים בה, לית בה קדושת ביהכ"נ. משום דלא מצינו הקדש לזמן, ושתפקע קדושתה אחר הזמן כמבואר בנדרים דף כ"ט ע"א דאמר רבא, קדושת הגוף, לא פקעה בכדי. ובסוגיא שם איכא פלוגתא בזה, דבר פדא ס"ל דאפי' הקדש דמים לא פקעה בכדי. ולדידי' ליכא שום הקדש לזמן. אבל רבא ס"ל דקדושת דמים פקעה בכדי, ע"כ יש הקדש דמים לזמן. אולם קדושת הגוף לא פקעה בכדי וכו' עש"ה בר"ן ז"ל והרמב"ם ז"ל בפט"ו מהל' מעשה הקרבנות ה"ז, פסק להלכה, דקדושת הגוף לא פקעה בכדי. וקדושת דמים פקעה בכדי, ע"ש בכ"מ:

ולכאורה יש להוכיח דהתוס' ס"ל, דיש הקדש לזמן שהרי בסוכה דף מ"א ע"א אמר רבא הא לך אתרוג זה, ע"מ שתחזירהו לי. נטלו, החזירו, יצא. ובתוס' שם ד"ה הילך אתרוג, כתבו וז"ל:

וא"ת כיון דאמר ע"מ. שתחזירו לי. א"כ אם הקדישו אינו מקודש וכו' וי"ל דה"נ הוי בידו להקדיש, להיות קדוש כל זמן שהוא בידו, עד שיחזיר, עכ"ל. הרי מבואר לכאורה דהתוס' ז"ל ס"ל דיש הקדש לזמן? ומצאתי שהעיר בזה בס' כ"ת. אולם יש ליישב, כיון דבעל המימרא בגמ' סוכה שם, הוא רבא כנ"ל. ורבא הא ס"ל דקדושת דמים פקעה בכדי. ולדידי' ודאי יש הקדש דמים לזמן. ועפי"ז שפיר תירצו התוס' אליבא דרבא לשיטתו דה"נ יש בידו להקדישו להיות קדוש כל זמן שהוא בידו. דהא לרבא קדושת דמים פקעה בכדי, וזה נכון. אבל קדושת הגוף, קיי"ל דלא פקעה בכדי. ועפי"ז שפיר י"ל דבית שכורה שמתפללים בה, לית בה קדושת ביהכ"נ, משום דאין קדושת הגוף לזמן, ע"כ לא חלה עלי' קדושת ביהכ"נ כלל:

וכ"ת א"כ קשה דהא כל ביהכ"נ שבחו"ל, האיך יחול עליהם קדושה, הרי לעת בא הגואל צדק במהרה בימינו, תפקע קדושתן. כמש"כ התוס' במגילה כ"ח ע"ב ד"ה בתי כנסיות ע"ש אמנם זה אינו, דהרי קיי"ל דעתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחו"ל, שיקבעו בא"י, כר"א הקפר, במגילה כ"ט ע"א. ועיין במג"א סי' קנ"א ס"ק ט"ו שהניח בצ"ע דברי התוס' במגילה כ"ח ע"ב ד"ה בתי כנסיות, שכתבו, דלהכי מהני תנאי לביהכ"נ שבחו"ל, משום כשיבא הגואל במהרה תפקע קדושתן. והקשה, הא כל בתי כנסיות עתידין לקבוע בא"י. וכתב דצ"ל דהתוס' קאי, אבחורבנן. דכיון שנחרבו קודם ביאת הגואל, לא יקבעו בא"י ע"ש. אבל בתי כנסיות שהם בישובן ב"ה, ודאי יקבעו בא"י ב"ב. ומצאתי בשו"ת כנסת יחזקאל חאו"ח סי' ט' שהעיר על התוס' מהא דר"א הקפר הנ"ל, וכתב וז"ל:

לפ"ז מצאנו חילוק גדול, בין בתי כנסיות השכורים, ולא דמי לביהכ"נ שבבבל שחלה הקדושה אם איתא לדר"א הקפר וכו' ע"ש. ובמחכ"ת אישתמיטתי' דברי המג"א. ותרי תמיהי מידכר דכירי. שלא העיר מכל הנ"ל. גם הלום ראיתי בהגהות לבושי שרד בגליון הש"ע או"ח סי' קנ"ד סעיף ב', שציין להשו"ת כנ"י סי' ט'. ולא העיר עליו כלל, כדבר האמור:

השתא הכי, בהא סלקינן להלכה למעשר, דביתו בית תפלה, השכורה לו, לית בי' כלל משום קדושת ביהכ"נ ומותרין לאכול ולשתות ולישן שם, בלי שום פקפוק

:-- בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה