אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן יז

סימן טז

לכבוד הרה"ג וכו' מוה"ר שמרי' אפעלבוים נ"י ראבד"ק הונטשעשט:

ע"ד אשר שאל לדעת. אם אמת נכון הדבר שנמצא מאמר בירושלמי:

"שאסור להזמין אורח על סעודת בשר טלה משום שקשה למעיים". ובכלל שאלוני לדעת, איזהו מקומן בחז"ל שמדובר בהם הבדל, בין בשר בהמה, לבשר כל?

תשובה

הנה לא נמצא מאמר כזה בירושלמי, ואדרבה אנן איפכא שמעינן, מדברי גבר חכם בעוז החוקר האלהי המפורסם בעל "עקידת יצחק" ז"ל (סדר וירא שער י"ט) שכתב וז"ל, ואל הבקר רץ וגו'. והי' מנדבת לבו לשחוט בן בקר אחד לצורך ג' אנשים אשר יספיק להם "טלה" חלב וכו' עכ"ל. ולא חש כלל לומר שאסור להזמין אורחים על סעודת בשר טלה, משום שקשה למעיים? אלא ודאי דזה אינו. וכן מרן הרמב"ם ז"ל בהל' דעות פ"ד ה"ז, כתב:

דבשר בהמה דקה, הוא יותר קל לאכול מבשר בהמה גסה ע"ש. אולם י"ל מברכות מ"ד ע"ב, דת"ר:

כל קטן מקטין, ואר"ח אפי' גדיא בר זוזא. ולא אמרן אלא דלית בי' רבעא, ופירש"י:

בר זוזא, כלומר שמן וטוב, ששוה זוז *) דלית בי' רבעא, שלא גדל עד רביעית שלו, כגון טלה, רביעית של איל. גדי כדי רביעית של שעיר גדול עכ"ל. וצ"ע. ועיין פסחים מ"ב ע"ב דאחד מהג' דברים שזוקפין את הקומה ומאירין את העינים, הוא בשר שמן דצפירתא דלא אפתח, ופירש"י:

עז שלא ילדה. אבל מרן הר"ח ז"ל (בגליון הש"ס דפוס ווילנא) כתב בפי' הב' שם בשם י"א. דהיינו עופות צפרים. ועיין בנדרים מ"ט ע"ב שאמרו:

למיכל בישרא דתורא עד תלתא פרסין ע"ש בפירש"י ב' פירושים. והמהרש"א בח"א שם כתב וז"ל, ולפי פי' הראשון בר"ן:

בישרא דתורא הוא מחזיק הלב יותר עכ"ל ועיין בע"ז כ"ט ע"א שאמרו:

דאחד מעשרה דברים שמחזירין את החולה לחליו. האוכל בשר שור. ועיין ברמב"ם פ"ד מהל' דעות ה"ט שכתב דבשר שורים גדולים הוא מן המאכלים הרעים, שאין ראוי לאדם לאכול מהם אלא מעט, ובימות הגשמים וכו' ע"ש ועיין עירובין כ"ט ע"ב דהאי מאן דאית לי' חולשא דליבא, לייתי בישרא דאטמא ימינא דדיכרא וכו' ע"ש. ועיין ב"מ פ"ו ע"ב שאמרו:

מובחר שבבהמות שור וכו' ועיין בתדב"א פ"ב, וז"ל, "מה גדלו מעשיך ה' '', בא וראה כמה מיני בהמות ומיני חיות יש בעולם וכו' וכמה מיני דגים יש בים וכו' שמא טעמו של זה דומה לזה וכו' ע"ש. וי"ל מפירש"י ז"ל בחומש (ס' תולדות, כ"ז ט') שכתב: דטעם הגדי כטעם הצבי. וצ"ע.

ועיין בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' פ"ז באד"ה: הנה לכאורה, כתב: "שהחוש מעיד, שטעם בשר עז, אינו דומה לטעמו של בשר שור" וכו'. ושם באד"ה: הנה אב"א גמרא, כתב: "דאין ספק דדג טמא, אינו שוה בטעם להדג טהור" וכו' ע"ש. ועיין בש"ך יו"ד סי' ק"ז סק"א ובפמ"ג שם בשפ"ד, ובפמ"ג בשער התערובות ח"א פ"ב, ובחלק הג' פ"ד, ובפמ"ג או"ח סי' תקי"ג במ"ז סק"ב. ובאיזה מקומות הנ"ל מפקפק הפמ"ג ז"ל בד"ז. ומהחת"ס ז"ל במחכת"ה אישתמיט מיני' כ"ז. ויש להעיר עוד מפרש"י ז"ל בחומש בראשית (א' -י') שכתב: אינו דומה טעם דג העולה מן הים בעכו, לדג העולה מן הים באספמיא עכ"ל. הרי מבואר שאף מין אחד אינו שוה בטעם. מכש"כ ב' מינים, וטמא וטהור, וצ"ע, והרבה יש לפלפל בכ"ז ולא עט האסף פה:

שוב נזכרתי שיש להעיר קצת ממד"ר סו"פ פנחס, דשם איתא בזה"ל: למדך התורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך לאכסניא, יום ראשון מקבלו יפה, ומאכילו עופות. ב', מאכילו בשר. ג', מאכילו דגים וכו' ע"ש. ולא פי' המדרש כלל לומר: איזה בשר מאכילו ביום שני, אם בשר בהמה דקה, או בשר בהמה גסה. אבל בפירש"י ז"ל בחומש סדר פינחס (כ"ט-ל"ו) הביא בשם מדרש תנחומא, וז"ל, למדה תורה דרך ארץ, שמי שיש לו אכסניא יום ראשון מאכילו פטומות, למחר מאכילו דגים, למחר מאכילו בשר בהמה וכו' ע"ש. הרי דאיכא שינוי בין המד"ר למדרש תנחומא, דלהמד"ר "ביום שני" מאכילו "בשר בהמה", ולהמדרש תנחומא "ביום שלישי" מאכילו "בשר בהמה". ועיין בתוס' חולין פ"ד ע"א ד"ה עשרה, שהביאו ג"כ בשם המדרש, דביום השל שי מאכילו בשר כפירש"י ז"ל. וי"ל:

וראיתי בהגהות מהר"ץ חיות ז"ל (על הש"ס שנדפס בווילנא) על התוס' חולין פ"ד שם ד"ה עשרה הנ"ל, כתב וז"ל: מדרש זה הוא מאותן המדרשים אשר היו לעיני הקדמונים ז"ל, ונאבדו מאתנו, כי חפשתי ולא מצאתי רמז לדברי המדרש הללו במדרשות שלפנינו, עכ"ל. ובמחכת"ה אישתמיטתי' דברי המד"ר בסו"פ פינחס, ופירש"י ז"ל בחומש סו"פ פינחס, הנ"ל בשם המדרש תנחומא. - ובמדרש תנחומא שלפנינו בסו"פ פנחס שם איתא שביום השלישי מאכילו גבינה. ולא הזכיר כלל שביום השלישי מאכילו בשר בהמה כפירש"י הנ"ל וצ"ע.

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה