שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן ז
כבוד הרה"ג וכו' מוה"ר משה קאפל כ"ץ
נ"י רב ברומנבקה. ע"ד שאלתו בענין שכירת הרשות משר העיר, בענין עירוב, אם די בשכירת הרשות מהמשרת אצל ה"פרימאר". אם ה"פרימאר" נקרא שר-העיר, כאו"ח סי' שצ"א סעי' א'. וא"כ יהא שרי לשכור אצל שכירו ולקיטו בעד דבר מועט:
תשובה
הנה, זה פשוט וברור דה"פרימאר" נקרא שר העיר לענין זה, כמש"כ בשו"ת שואל ומשיב מהד"ת ח"ב סי' ס"ב, בביאור דברי הריב"ש ז"ל סי' תכ"ז, כיון שאדון העיר (וכן הוא בזה"ז ה"פרימאר") יש לו כח בכל בתי העיר, לכל מה שיהי' תקון ויופי לעיר, ויכול אף להשחית ולקלקל הבתים, בכדי לתקן העיר וליפותה, או לכל שאר צרכי העיר, ויכול גם להטות הדרך, א"כ ודאי דמועיל שכירת וקניית הרשות מאדון העיר. ולא נפקע הזכות הזה אפי' לאחר מיתת האדון הזה, דהוה כמו כל דברים שקונים מאדוני העיר ששייך לעולם, כיון שקנו הזכות וכו' עש"ה [ועיין בט"ז או"ח סי' שפ"ב סק"ט, ושו"ת חכ"צ סי' ו', ובס' א"ר סי' שפ"ב אות י', ובפמ"ג או"ח סי' שפ"ב במ"ז סק"ט, ובס' עקרי הד"ט סי' ט"ו בשם כמה ספרי שו"ת, ובשו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' קפ"ב, ובשו"ת אבני צדק חאו"ח סי' מ"ד, ובשו"ת ד"ח ח"א חיו"ד סי' מ"ב, ובס' מאורי אור בחלק באר שבע דף קי"ד ע"ב, ובהשמטות לס' חסדי דוד לתוספתא פ"ה דעירובין (שבסוף הרי"ף דפוס ווילנא) יעש"ה ויש לפלפל הרבה בדבריהם ז"ל עפי"ד השו"ת שו"מ הנ"ל] וגדולה מזו כתב בש"ת תורת נתנאל סי' ל"ג בדבר ששכר גדול א' מהאדון "בורגערמייסטער" זכות תיקון עירוב, די"ל דמסתמא גם שכירת הרשות בכלל, ע"ש ובשו"מ, והבן. ומכש"כ היכא דשוכרין ביחוד את הרשות מה"בורגערמייסטער", דהיינו ה"פרימאר", דשרי בלי שום פקפוק, מטעם שכתבתי דה"פרימאר" יש לו כח מטעם המלך, כמו אדון העיר הנ"ל, ושפיר מועיל שכירת הרשות ממני. - וא"כ, בנ"ד אם היה באפשרות לשכור הרשות מה"פרימאר", ודאי דשרי. ואע"ג דלפי דברי כת"ה ה ה"פרימאר" במחנ' הוא ישראל, ולדעת הרמב"ם בפ"ב מהל' עירובין הט"ז, ובפיהמ"ש ר"פ הדר, וכן בהגהות אשר"י על הרא"ש פ"ו דעירובין סי' י"ג הביא לדעת הרמב"ם ז"ל דלא מהני שכירת הרשות מישראל, וכ"ה במרדכי בעירובין פרק הדר סי' תקט"ז, ובכ"מ ובב"י בסי' ש"פ כתב שכן נראה מפי' רש"י ז"ל בעירובין ס"א ע"ב ד"ה עד ע"ש. והרא"ש ז"ל בפ"ו דעירובין סי' י"ג הנ"ל לא הביא רק דברי הר"מ ז"ל, והשיג עליו ע"ש. ובש"ע או"ח סי' ש"פ סעי' ג', מביא הב"י ז"ל ב' הדעות. ובט"ז שם סק"ב, כתב טעם לדעת הר"מ שבאשר"י משום דבישראל פחות משו"פ לאו כלום הוא. ע"כ בטלו השכירות לגמרי בישראל ע"ש. וכן בשיר"ק על הירושלמי פ"ו דעירובין ה"ג ד"ה הלכה, כתב כעין טעם הט"ז ז"ל דלא מהני שכירות מישראל, משום גזירה דשמא ישכור בפחות משו"פ כמו מעכו"ם, ולא ידע לחלק ביניהם. והעמים כן לפרש בזה לשון התלמוד ירושלמי. וסיים ע"ז, דאין לזוז מפסק הר"מ והרמב"ם ז"ל ע"ש. וכן בס' א"ו סי' ש"פ סק"ו כתב, דלענין הלכה נראה דאינו מועיל שכירות הרשות מישראל, מטעם דדעת הרא"ש ז"ל הוא נגד דעת רוב פוסקים ז"ל, וכ"ה בפמ"ג או"ח סי' ש"פ סק"ב ע"ש? מ"מ כיון דלפי דברי כת"ה, הוא מחלל שבת בפרהסיא, והרי מפורש יוצא דעת הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עירובין הט"ז דישראל שהוא מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעכו"ם לכל דבריו, ושוכרים ממנו כמו מעכו"ם ע"ש. א) אולם לפי מה שכתב כת"ה דמה"פרימאר" בעצמו אי אפשר לשכור, מטעם שהוא ללעג וקלס בעיניו כל הענין הזה:
וא"כ לכאורה נכון לשכור מהמשרת של ה"פרימאר", דהרי הוא כשכירו, ולקיטו דהרי גם משכירו של שכירו ולקיטו, שרי לשכור, כמבואר ברמ"א סי' שפ"ב סעי' י"א ע"ש. ומבואר עוד יותר ד"ז בב"י סוס"י שצ"א ע"ש ובב"ח ז"ל. וכמש"כ בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צ"ד, וז"ל:
שכל שהשר יש לו יכולת, שוכרין משכירו ולקיטו, אע"פ שהם אין להם יכולת וכו'. אע"פ שאין לשכירו ולקיטו שום תפיסת יד, שהרי ליקוטו, פירש"י (בעירובין ס"ד ע"א) דהיינו ששכרו לשעת הקציר והרמב"ם (בפ"ב מהל' עירובין הי"ב) פי' דליקוטו היינו שמשו, עכ"ל ואפי' אם המשרת של ה"פרימאר" הוא ישראל, דלדעת השו"ת ספר יהושע סי' ז' רק בשעה"ד נוכל לסמוך לשכור משכירו ולקיטו שהוא ישראל ע"ש. אבל הרי מפורש יוצא מפה קדוש מרן הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהל' עירובין הי"ב, שכתב להדיא, דאפי' הי' שכירו או שמשו, ישראלי, הרי זה משכיר, שלא לדעתו, עכ"ל. אך אם ישראל הוא, לא מהני אם שוכר ממנו בפחות משו"פ, כמש"כ הט"ז בסי' שפ"ב סק"ו [ולדעת התו"ש, מובא בס' קובץ על הרמב"ם בפ"ב מהל' עירובין הט"ז, גם אם שוכרין ממחלל שבת בפרהסיא, לא סגי לשכור ממנו פחות משו"פ, דאע"פ שחטא ישראל הוא, כסנהדרין מ"ד ע"א. אך הקובץ שם כתב, דסתימת הפוסקים משמע שלא חלקו בזה ע"ש]:--
איברא אכתי י"ל כיון דלדעת הרמב"ם ורוב הפוסקים הנ"ל, אינו מועיל לשכור הרשות מישראל, מטעם גזירה שמא ישכור פחות משו"פ, ע"כ בטלו שכירות הרשות מישראל, כהט"ז והשי"ק הנ"ל. א"כ עפי"ז קשה דדברי הרמב"ם ז"ל, סותרים אהדדי. דהרי פסק דאפי' הי' שכירו או שמשו ישראלי, הרי זה משכיר, וצ"ע. ומטעם זה עכ"פ בנ"ד ג"כ לא מהני לשכור הרשות מהמשרת שהוא ישראל אולם נראה דבאמת יש לסמוך להלכה על דעת רבינו הרא"ש ז"ל דס"ל דמועיל שכירת הרשות גם מישראל. ואע"ג דרוב הפוסקים ז"ל לא ס"ל כוותי', דמטעם זה לא פסק הא"ר להלכה כוותי' כאמור. מ"מ נלפענ"ד דיש לסמוך להלכה על דעת הרא"ש ז"ל אפי' שלא בשעה"ד. מטעם דהלכה כדברי המקיל בעירוב. ואפי' אם הוא יחיד נגד רבים. כדאמרינן בהדיא בעירובין מ"ו ע"א, וירושלמי פ"א דעירובין ה"א דף ב' ע"א, ע"ש בצי"ר, ובשו"ת הרדב"ז ת"א סי' ע"ד ע"ש ובשו"ת מהרי"ט סי' צ"ד. והמעיין בתשו' מהרי"ט שם יראה דבמחכת"ה אישתמיטתיה הירושלמי הלז ע"ש והבן. עוד י"ל על הט"ז והשיר"ק הנ"ל שכתבו הטעם דאין שוכרין הרשות מישראל, מטעם גזירה שמא ישכור בפחות משו"פ וכו' כנ"ל. וקשה הא כל עיקר שכירת הרשות היא מטעם גזירה שמא ילמד ממעשה עכו"ם, כעירובין ס"ב ע"א הנ"ל. וא"כ איך ניקום אנן ונגזור גזירה לגזירה, כשבת י"א ע"ב ועירובין צ"ט ע"א ובכ"ד. ויש לפלפל הרבה בכ"ז ואכמ"ל. ותמהני על השיר"ק וס' א"ר שלא העירו בכ"ז. ועיין בשר"ק על הירושלמי בעירובין פ"ו ה"ב ד"ה הלכה כריב"נ, שהניח בצ"ע אי בשאר מקומות בעירובין יחיד במקום רבים הלכה כרבים ע"ש. וא"כ השיר"ק אזיל לשיטתי' עש"ה, ותבין:
עוד יש לצרף לסניף מש"כ בשו"ת בש"ר סי' קצ"ה, בשם תשו' מהר"ח א"ז ז"ל, שכתב דבזה"ז המקיל גם בלא שכירות לא הפסיד ע"ש. וכן בשו"ת גוו"ר הספרדי תאו"ת כלל ג' סי' כ"ב כתב דבזה"ז שאנו רגילים לדור בין העכו"ם לא שייך הטעם דשמא ילמד ממעשה עכו"ם, כעירובין ס"ב ע"א. א"כ יש לצדד להקל. וכן בשו"ת תורת נתנאל סי' ל"ג העיר בזה, ופסק דבשעה"ד יש לצרף ד"ז לסניף ב):
סיומא דפסקא דשרי לשכור הרשות ממשרתו של ה"פרימאר" אפי' אם הוא ישראל:
בצלאל זאב שאפראן