אור ברסלב

שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן

סימן ד

סימן ג

כבוד הרבני המופלג בתו"י מוה"ר אברהם

גאטליעב נ"י מעיר אדאבעשט: ע"ד אשר נשאל, בעשה דוחה ל"ת, אמאי לא אמרינן דהוה מצוה הבאה בעבירה, או בהיפוך?

תשובה

הנה יעיין בתוס' סוכה ט' ע"א ד"ה ההוא, שכתבו דטעמא דמצוה הבאה בעבירה לאו דאורייתא אלא מדרבנן וכו' יע"ש ובתוס' סוכה ל' ע"א ד"ה משום. ועיין בשו"ת שאגת אריה סי' צ"ו וסי' צ"ז ובקונ"א לסי' צ"ו עש"ה ותראה דלא קשה מידי:

ובעיקר מה שכתב כת"ר דמצוה הבאה בעבירה, הוא רק באיסור חפצא. ועשה דוחה ל"ת, היינו היכא דהל"ת הוא אגברא. אבל היכא דהאיסור ל"ת היא אחפצא, אין עשה דוחה להל"ת. זתו"ד:

הנה סתירה מפורשת נמצא לזה מקושיית רבותינו הראשונים ז"ל. בחי' הרשב"א לנדרים דף ט"ז ע"א, והספר החינוך מצוה ל', הקשו על הא דתנן חומר בנדרים מבשבועות, כיצד קונם סוכה שאני עושה וכו' בנדרים אסור, שהנדרים חלין ע"ד מצוה. ואמאי לא יבוא עשה דמצוה וידחה ל"ת דנדרים? ותירצו דנדרים עשה ול"ת יש בה ע"ש ועיין בשער המלך בפ"ג מהל' נדרים, שהקשה ע"ז מהריב"א שבתוס' חולין קמ"א ע"א ע"ש. ולדברי כת"ר אין התחלה לקושיית הראשונים דשאני נדרים דאיסור חפצא הוא, ולא יכול העשה לדחות להאיסור חפצא. ומצאתי בס' ידות נדרים להגאון רי"ש מלבוב ז"ל בסי' רט"ו ביד שאול סק"א שהקשה באמת כן על קושיית הראשונים, ע"ש מש"כ בזה. אבל תמה אנכי איך לא זכר שר רב יוסף סיוע"ה שכבר קדם לתרץ כן הנמק"י בנדרים שם על המשנה דחומר בנדרים מבשבועות, שכתב וז"ל, שהנדרים חלים ע"ד מצוה, דנדרים איסור חפצא הם, ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו, שלא אמרה תורה לעשות מצוה באיה"נ, ולפיכך ליכא למימר בהא דליתי עשה דמצוה, ולידחי ל"ת דנדרים וכו' עכ"ל. הרי להדיא דעת הנמק"י דאין עשה יכול לדחות לאיסור חפצא. והנמק"י אזיל בזה לשיטתו, דכתב שם דכל שאר איסורי תורה איסורי גברא הם, ע"ש לענין נדרים חלין על האיסורין ולשיטתו מוכרח לומר כן, דאל"כ אלא דנימא דכל איסורין איסורי חפצא הם. לא משכחת כלל לדידי' עשה דוחה ל"ת. דהא לשיטתו אין עשה יכול לדחות לאיסורא חפצא. אלא ודאי דכל שאר איסורי תורה מלבד נדרים, איסורי גברא הם:

אמנם ברש"י כריתות י"ד ע"א ד"ה איה"נ כתב, דהיינו מוסיף דאיתוסף איסורא אחפצא, עכ"ל, הרי להדיא דרש"י ז"ל ס"ל דכל איסורי תורה איסורי חפצא הם. וכ"מ מתשו' הרשב"א סי' תרט"ו ע"ש. וא"כ עפי"ז אתי שפיר דהרשב"א בחי' בנדרים דט"ז ע"א שלא תירץ כהנמק"י הנז'. ע"כ משום דאזיל לשיטתו דכל איסורי תורה איסורי חפצא הם, ואפ"ה אמרינן בכל מקום דעשה דוחה ל"ת. ולהכי מוכרח לומר דעיקר התירוץ בזה, משום דנדרים עשה ול"ת היא:

שוב ראיתי בס' ברוך טעם בשער הכולל דין ב' שכתב דמה שנראה מדברי הריטב"א ד"כ ע"ב ד"ה ג"ה, דכל איסורי מאכלות לאו איסור חפצא הוא, אלא איסור גברא הוא. אינו מובן. ומתנגד לדברי הרש"י בכריתות י"ד (הנ"ל) יע"ש. ולפי מה שכתבתי דברי הריטב"א מובנים היטב, דס"ל כהנמק"י הנ"ל. הרי ביארתי דפליגו בזה רבותינו הראשונים ז"ל. ו"היד שאול" במח"כ לא העיר בכ"ז. ועוד יש אתי בזה דברים נפלאים בס"ד. והנני כותב כעת בעטיו של נחץ מפאת טרדותי הרבות:

בצלאל זאב שאפראן

תוכן העניינים

שות רבז אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה