שות רבז אורח חיים· רבי בצלאל זאב שפרן
סימן ג
לכבוד הרה"ג וכו' מוהר"ר יהושע פאלק
זאב (ז"ל) האבד"ק פאלטישען. ע"ד אשר נפשו היפה חפצה לדעת חוו"ד והסכמתי להוראתו דרשאין לסומא למנותו ש"ץ קבוע לעבור לפני התיבה בכל השנה גם בימים נוראים
תשובה:
הנה בהשאלה הזאת יסתעפו עוד שלש שאלות: א) אי סומא גמור ר"ל רשאי להיות ש"ץ, דהא איכא למימר גבי' "הקריבהו נא לפחתך" וגו'?
ב) ואת"ל דלא שייך למימר גבי' הקריבהו נא וגו', אי יש לחוש לדעת ר' יהודה דס"ל בב"ק פ"ז ע"א דסומא פטור מכל המצות האמורות בתורה?
ג) ואת"ל דאין הלכה כר"י, אי רשאי לעבור לפני התיבה גם בר"ה ויוה"כ, שהרי בימים נוראים מדקדקין לחזור אחר ש"ץ היותר הגון, כמבואר ברמ"א או"ח סי' תקפ"א סעי' א'.?
(א) והנה מקור מקומו טהור, וגוף ד"ז משנתינו היא זו, במגילה דף כ"ד ע"א סומא פורס את שמע ר' יהודה אומר כל שלא ראה מאורות מימיו אינו פורס על שמע. ופסקו הרי"ף והרא"ש ז"ל וש"פ כת"ק. והרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תפלה הי"ב הוסיף בזה וכתב "הסומא פורס על שמע, ונעשה שליח צבור". וכ"ה בטוש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' י"ד, וז"ל "סומא יורד לפני התיבה, ובלבד שלא יקרא בתורה" וכו'. ובב"י שם כתב, דנראה שהרמב"ם מפרש הא דתנן סומא פורס על שמע, דה"ה דיורד לפני התיבה ופורס על שמע איצטריכא לי', לאפוקי מדר"י ע"ש. הרי דלא חששו גבי סומא למימר בי' הקריבהו נא לפחתך וגו'. וע"כ צ"ל דס"ל להנך רבוותא כהתשו' מהר"ם, המובא ביש"ש תולין פ"ק סוס"י מ"ח, וז"ל, וששאלת אם אדם שפגעה בו מדת הדין שנפלו לו זרועותיו [ר"ל[ אי רשאי להיות ש"ץ. פשיטא דראוי וראוי הוא ואדרבה מצוה מן המובחר הוא, דממ"ה חפץ להשתמש בכלים שבורים ולא כדרך שרים ב"ו שנאמר לב נשבר וגו'. דאין נפסל במומין אלא כהנים, עכ"ל המהר"ם, והיש"ש מסיים על זה:
"ואני אבוא אחריו למלא את דבריו, דהא אפי' לוים שעבודתן בשיר בשילה וב"ע אפ"ה אין נפסלין אלא בקול, כש"כ ש"ץ שלנו", והמג"א בסי' נ"ג סק"ח רמז לדברי היש"ש אלו. אבל הביא להזוה"ק אמור קע"ג דהא דהקב"ה משתמש בכלים שבורים, היינו דכא ושפל רוח, אבל מי שיש בו מום הוא פגום, ולכן כהן בע"מ פסול לעבודה. וא"כ גם בש"ץ יש ליזהר, ועוד הקריבהו נא לפחתך עכ"ל. ולכאורה נראה שצדקו דברי האדון המג"א שר בית הזוהר דיש ליזהר שלא להיות ש"ץ בע"מ, דהרי בברכות כ"ו ע"ב תניא כוותי' דריב"ל דתפלות כנגד תמידין תקנום וכ"פ הרמב"ם פ"א מהל' תפלה ה"ה וה"ו, ע"ש בכ"מ ובש"ע או"ח סי' צ"ח סעי' ד' שהתפלה היא במקום קרבן וכו' ע"ש. וכיון שהתפלה היא במקום קרבן. וא"כ הש"ץ הוא ככהן המקריב. וכמ"פ הזהירה תורתנו הקדושה בסדר אמור (כ"א י"ז) "אשר יהיה בו מום לא יקרב", ושם (י"ח כ"א) אע"ג דלא הוו כשנה עליו הכתוב לעכב, שהרי בתו"כ (שם) דרשו בכל מקרא ומקרא דרשא מיוחדת ע"ש. ועפי"ז יש להעיר, על פירש"י בחומש שם עה"פ כי כל איש אשר בו מום לא יקרב, ופי' אינו דין שיקרב כמו הקריבהו נא לפחתך. ובשפתי חכמים שם, דאל"כ לא יקרב למ"ל דהא לעיל כתיב לא יקרב עכ"ל. ולהתו"כ האי קרא דאשר בו מום אתיא לרבות אף מום עובר לא יקרב, וקרא דלעיל מיירי במום קבוע, ופי' רש"י ז"ל צ"ע] מ"מ בע"מ שעבד עבודתו פסולה, כדדרש בתו"כ מהא דכתיב כי מום בו ולא יחלל את מקדשי, שאם עבד עבודתו פסולה, וכן פירש"י בחומש שם ועיין בזבחים ט"ו ע"ב וברש"י ד"ה אם. וצ"ע מקידושין ס"ו ע"ב שלמדו דבע"מ שעבד עבודתו פסולה מהא דכתיב הנני נותן לו את בריתי שלום כשהוא שלם, ולא כשהוא חסר, וצ"ע. וא"כ גם בש"ץ בע"מ שהוא כבע"מ המקריב קרבן ועבודתו פסולה. ומצאתי בס' אור זרוע הגדול (ת"א בשו"ת סי' קי"ב) לענין אדם שהרג נפש בשוגג, אי רשאי להיות ש"ץ, וכתב להדיא, דאם הי' כה"ג כהן פסול להקריב, אז גם הוא לא יכול להיות ש"ץ, משום דתפלה במקום קרבן וכו' ע"ש, הרי להדיא דס"ל להאו"ז דש"ץ דמי לכהן המקריב קרבן. וא"כ לשיטתו ודאי דס"ל ג"כ דבע"מ אינו רשאי להיות ש"ץ:
אולם ראה זה מצאתי להדיא בס' אור זרוע הגדול (הל' ש"ץ סי' קט"ז) בשם ספר המקצועות, דח"ן הכנסת צריך להיות צדיק וישר ונקי בגופו, ואם אינו כן עליו הכתוב אומר וכו' הקריבהו נא לפחתך וגו' עכ"ל. ונראה דמש"כ האו"ז שהחזן צריך להיות "נקי בגופו", היינו שלא יהי' בע"מ, וס"ל דהטעם הוא משום הקריבהו נא לפחתך וגו'. הרי מבואר כשיטת המג"א הנז'. ומ"מ תכף אח"ז (שם) כתב ה"אור זרוע" בשם ספר המקצועות בזה"ל, והורה רב יודאי גאון דש"ץ סומא כשר הוא, ואין מסלקין אותו כ"ז שמעשיו הגונים וכו' ובתשובות כתב וש"ץ סומא או זקן שכהו עיניו מרוב זקנה, והם יודעים להתפלל כראוי, ושאלתם מהו לירד לפני התיבה להוציא את הרבים ידי חובתן. כך ראינו שיורדין לפני התיבה, ומוציאין את הרבים ידי חובתן, אבל אין קורין את המגילה ואין קורין בס"ת וכו' עכ"ל האו"ז. ולכאורה קשה מ"ש ש"ץ סומא שהכשירו האו"ז, מש"ץ בע"מ בשאר מומין שפסול לדידי' כנז', והלא בין המומין הפסולים באדם ובבהמה, נחשבין גם שמונה בעין, כמבואר ברמב"ם בפ"ז מהל' ביאת המקדש ה"ה ע"ש. וכל מי שיש בו מום שפוסל באדם ובבהמה ועבד עבודתו פסולה, כמבואר ברמב"ם פ"ו מהל' ביאת המקדש ה"ו שם? ואפשר דש"ץ סומא לא דמי לש"ץ בע"מ, עפ"י מש"כ הט"ז או"ח סי' צ"א בשם הזוה"ק ואתחנן, דמאן דפקח עינוי בשעת צלותי' מקדים עלי' מה"מ ע"ש ובבאה"ט או"ח סי' צ"ה סק"א בשם שכנה"ג ע"ש ובשע"ת שם ובסי' צ"ו. וא"כ כיון שכל המתפלל צריך להיות עיניו סגורות בשעת תפלה, ולהכי גם סומא גלוי עינים בעידן צלותי', שבלא"ה צריך להיות עיניו סגורות, אינו ניכר מומו כל כך, ולהכי רשאי להיות ש"ץ. משא"כ בע"מ בשאר מומין הניכרים, ודאי איכא למימר הקריבהו נא לפחתך וגו'. ועפי"ז אתי שפיר דברי ה"אור זרוע", דאעפ"י דאין רשאי להיות הש"ץ בע"מ בשאר מומין, מ"מ ש"ץ סומא כשר כנז'. שוב מצאתי בשו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ה שכתב וז"ל, ראיתי באו"ז שאין למנות ש"ץ בע"מ. ושכחתי מקומו. אך נ"ל ראי' מקידושין דמסיק דבע"מ עבודתו פסולה וכו', וכיון דתפלתינו במקום קרבן כו' אינו נכון למנותו לש"ץ קבוע, אבל באקראי יכול, דלא גרע מסומא דמתפלל לפעמים עכ"ל ובמח"כ אישתמיט מיני' דברי האו"ז הנ"ל כמו שכתב בעצמו ששכח מקומו איה, ונראה שפי' ג"כ מש"כ האו"ז שהש"ץ צריך להיות "נקי בגופו", דהיינו שלא יהי' בע"מ. והטעם שכתב כיון דתפלה במקום קרבן. כבר הבאתי לעיל שטעם זה כתב האו"ז בעצמו, וגם הערותי על הא דקידושין כנז'. אך מש"כ לחלק בין ש"ץ קבוע, ובין להתפלל באקראי, והביא ראי' מסומא שמתפלל לפעמים זה אינו נראה, שהרי הרמב"ם בפ"ח מהל' תפלה הנ"ל כתב גבי סומא "ונעשה ש"ץ", וכן האו"ז בשם רב יודאי גאון ובשם התשובות כתב לשון "ש"ץ סומא", ועיין בתוס' מגילה כ"ד ע"א ד"ה ואינו, דלעשות ש"ץ, היינו להיות ש"ץ בקביעות ע"ש. וכן נראה מלשונות כל הפוסקים דסומא רשאי להיות ש"ץ גם בקביעות, ולא באקראי דוקא:
הרי נפשטא שאלה הראשונה, דלא שייך גבי ש"ץ סומא למימר הקריבהו נא לפחתך וגו':
(ב) איברא דנהי דס"ל לכל הנך רבוותא שהבאתי באות הקדום דלית הלכתא כר' יהודה בב"ק פ"ז ע"א דסומא פטור מכל המצות. מ"מ אכתי פש גבן לברורי, דהא לפי הנראה מפשט לשון הש"ס בקידושין ל"א ע"א ובב"ק פ"ז ע"א דאמר ר' יוסף מריש הו"א מאן דהוה א"ל הלכה כר"י דאמר סומא פטור מכל המצות, עבידנא יומא טבא לרבנן, דהא לא מפקידנא והא עבידנא. השתא דשמעיתא לה דאר"ח וכו' אדרבה מאן דא"ל אין הלכה כר"י עבידנא יומא טבא לרבנן ע"ש. הרי דרב יוסף ספוקי מספקא לי' אי הלכה כר"י או לא. מ"מ לפימש"כ הפר"ח באו"ח סי' נ"ג ס"ק י"ד דס"ל לרב יוסף דלית הלכתא כוותי' דר"י, מדאמר מאן דא"ל הלכה כר"י, אלמא דלית הלכתא כוותי'. ואע"ג דבתר הכי נמי קאמר מאן דא"ל אין הלכה כר"י. הך לישנא סירכיה נקט ואזיל. והוכיח כן גם מפסחים קט"ז ע"ב שרב יוסף ורב ששת הוו אמרו הגדה בביתם ע"ש. ולפענ"ד נ"ל להוכיח מכמה דוכתי בש"ס דלית הלכתא כר"י, וסומא חייב בכל המצות. דהנה בקידושין ל"א ע"ב אמרינן רב יוסף כד הוה שמע קל כרעא דאמיה, אמר איקום מקמי שכינה דאתיא ע"ש. וקשה הא רב יוסף מאור עינים הוה כנ"ל, ולר"י פטור מכל המצות, ולא יתכן לומר דאתיא שכינה כל שפטור מהמצוה? אלא ודאי דגם לרב יוסף סומא חייב במצות, דלית הלכתא כוותי' דר"י [ומצאתי בנחלת צבי להבעל פתח"ת ביו"ד סי' ר"מ שפלפל בזה, ולא ראה שם להפר"ח הנ"ל. וכן בסוכה כ"ט ע"א אביי הוה קא יתיב קמי דרב יוסף במטללתא, נשב זיקא וקא מייתי ציבותא, א"ל רב יוסף פנו לי מאני מהכא וכו' א"ל לדידי דאנינא דעתאי כמי שתסרח המקפה דמי לי ע"ש. ולמה לא השיב רב יוסף שאינו מחויב לצער את עצמו באכילתו כיון דס"ל כר"י דסומא פטור ממצות, ולהכי לא המתין עד שתסרח המקפה? אלא ודאי דס"ל לרב יוסף הלכה למעשה דאין הלכה כר"י. אע"ג דלכ"ז י"ל עפימש"כ התוס' בר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא, ובמגילה כ"ד ע"א ד"ה מי, ובב"ק פ"ז ד"ה וכן, דאע"ג דפטר ר"י לסומא מכל המצות, מ"מ מדרבנן חייב. שלא יהא כנכרי ע"ש. וכ"כ הב"י או"ח סי' תע"ג בשם רבינו ירוחם, ע"ש שלא הביא רק מהתוס' ב"ק הנ"ל. וא"כ עפי"ז אתי שפיר גם אם נימא דר' יוסף ס"ל כר"י דסומא פטור ממצות, מ"מ מדרבנן חייב. ועיין בשו"ת נו"ב מהד"ת חאו"ח סי' קי"ב שכתב שמלשון התוס' בב"ק שהוכיחו דאי פטרית לסומא מכל המצות אפי' מדרבנן, א"כ הוה כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל ע"ש. מזה מוכח דהסומא פטור אף ממל"ת. אף שראה שינוי לשון בתוס' ר"ה. מ"מ פשטא דמשמעות הדרשא דב"ק דכל שאינו במשפטים, אינו במצות וחוקים, זה כולל כל המצות מ"ע ול"ת. ועפי"ז השיג על הפמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט, במש"כ דמה דר"י פוטר סומא מכל המצות, היינו ממ"ע, אבל במל"ת חייב מה"ת ע"ש. וכן תמה על התוס' בר"ה שכתבו דסומא שחייב מדרבנן, יכול לברך וצונו, משום לא תסור ע"ש. ותימה כיון דסומא אינו במצות וחוקים, גם על לאו דלא תסור אינו מוזהר ע"ש. ומצאתי בס' לוית חן עה"ת פ' לך שדחה דברי התוס' במש"כ דסומא גם לר"י חייב מדרבנן, כיון דלדידי' אינו מצווה בלאו דלא תסור, שוב ליכא שום חיוב דרבנן גבי', כיון דכל חיובי דרבנן אלאו דלא תסור אסמכינהו ע"ש. ונראה דעתו דלר"י סומא פטור מכל המצות אפי' מדרבנן. וא"כ עפי"ז חוזר ונראה הראיות הנ"ל דלית הלכתא כר"י. ועפי"ז יש להעיר עוד בכמה ראיות לזה, מהא דברכות נ"ח ע"א דרב ששת ס"נ אזל קמי מלכא וכו' פתח רב ששת וקא מברך לי' וכו' ע"ש במהרש"א בח"א דקיי"ל סומא חייב בכל המצות ומש"כ המהרש"א דאפי' לר"י מדרבנן חייב כהתוס'. עיין בפמ"ג או"ח סי' רכ"ד בא"א סק"ו שתמה עליו ע"ש]. ועפי"ז אתי שפיר ג"כ הא דגיטין ס"ז ע"ב דא"ל ריש גלותא לרב ששת מ"ט לא סעיד מר גבן, א"ל דלא מעלו עבדי דחשידי אאבר מן החי וכו' ע"ש. וקשה הא רב ששת ס"נ הוה, וסומא פטור מכל המצות גם ממל"ת לר"י כנז'? אלא ודאי משום דרב ששת אזיל לשיטתו דס"ל דסומא חייב בכל המצות כנ"ל *) ועוד יש להוכיח דאין הלכה כר"י, מהא דשנו חכמים בלשון המשנה כריתות כ"ה ע"א אמרו עליו על בבא בן בוטא שהיה מתנדב אשם תלוי בכל יום חוץ מאחר יוה"כ, אמר המעין הזה אלו הי' מניחין לי הייתי מביא, אלא א"ל המתן עד שתכנס לבית הספק. ופירש"י בשאר ימות השנה הוא דאיכא למיחש בספק שמא חטא שום עון ע"ש. וקשה הא בבא בן בוטא סומא הוה, כב"ב ד' ע"א דהורדוס נקרינהו לעיני'. וסומא פטור מכל המצות אפי' ממל"ת, והאיך הביא חולין בעזרה ודוחק לומר דזה הי' קודם שנקרינהו לעיני'. אלא ודאי דהלכה דסומא חייב בכל המצות:
ועוד נ"ל להוכיח ממעשה רב דאין הלכה כר"י, אלא דסומא חייב בכל המצות. מביצה ט"ז ע"ב גבי ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל, חזייה דהוה עציב, א"ל אמאי עציבת. א"ל דלא אותיבי עירוב תבשילין וכו' א"ל פושע את, לכ"ע שרי לדידך אסור. וקשה הא סומא פטור מכל המצות אלא ודאי דס"ל למר שמואל דהלכה דסומא חייב בכל המצות וי"ל דמר שמואל אזיל לשיטתו שעבד מעשה רב כה"ג בקידושין ס"ו ע"א גבי ההוא סמיא דהוה מסדר מתניתא קמי' וכו' כי אתא שליח אמר אשתו זינתה אתא לקמי' דמר שמואל. א"ל אי מהימן לך זיל אפקה וכו'. וקשה ג"כ הרי סומא פטור גם ממל"ת, ולמה יוציא את אשתו אעפ"י שזינתה, הא לגבי' ליכא איסורא כלל ל אלא ודאי משום דמר שמואל אזיל לשיטתו, דהלכה למעשה דסומא חייב בכל המצות. ועוד יש להוכיח מגיטין כ"ג ע"א דמתקיף רב יוסף האיך סומא מותר באשתו וכו' ע"ש וגם מזה מוכח דס"ל לר' יוסף להלכה דסומא חייב בכל המצות. ועוד יש להוכיח מהא דתניא במנחות מ"ג ע"א וראיתם אותו, פרט לכסות לילה, או אינו אלא פרט לכסות סומא. כשהוא אומר אשר תכסה בה, הרי כסות סומא אמור. וקשה הא סומא פטור מכל המצות? אלא ודאי דהלכה הוא דסומא חייב בכל המצות. שוב ראיתי בס' מנחת חינוך מצוה ב' שכתב שמצא בס' המכריע לר"י הזקן סי' ע"ח שכתב ג"כ דלר"י סומא פטור ממל"ת. ושם יש הג"ה מאחד קדוש שהשיג עליו וסובר דבל"ת חייב ע"ש. והמנחת חינוך כתב, שאף אם נאמר דפטור מכל המצות אף מלאוין, מ"מ אותן מצות שב"נ מוזהרין עליהם, גם הוא חייב, דאין סברא שיהי' גרע מב"נ, נהי דלא נתקדש בהר סיני, אבל לא נפיק מקדושת ב"נ עכ"ל. ועפי"ז יש לדחות איזה ראיות שהבאתי לעיל מגיטין ס"ז ע"ב ומגיטין כ"ג ע"א. אמנם גוף דברי המנ"ח תמוהים, במש"כ דסומא מוזהר על ז' מצות ב"נ, דהא קיי"ל דב"נ מצווה על הדינים, כמבואר בסנהדרין נ"ו ע"ב. והרי בב"ק פ"ז ע"א אמרינן דכן הי' ר"י פוטרו מכל דינים שבתורה. ומה שפוטרו מכל המצות, הוא ג"כ מטעם כל שאינו במשפטים אינו במצות וחוקים. הרי להדיא דגם ממצות ב"נ סומא פטור לר"י. וא"כ חוזר ונראה כל הראיות שהבאתי לעיל להוכיח מינייהו שאין הלכה כר"י:
וכיון שהוכחתי לדעת, דהלכה פסוקה היא דסומא חייב בכל המצות. א"כ פשיטא דשרי לי' לעבור לפני התיבה, להוציא את הרבים ידי חובתן בתפלה, גם לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל תפלה מ"ע דאורייתא היא, כש"ע או"ח סי' ק"ו סעי' ב' ובמג"א שם סק"ב:
(ג) השתא הכא הבוא נבוא לדעת הרבינו ירוחם, המובא בב"י או"ח סי' נ"ג, דס"ל דסומא אינו עובר לפני התיבה ואזיל לשיטתו, כמש"כ הב"י בשמו באו"ח סי' תע"ג, דס"ל דסומא פטור מכל המצות, ומ"מ חייב מדרבנן, והב"י שם תמה עליו. דהא לית הלכתא כוותי' דר"י ע"ש. ונראה דרבינו ירוחם ס"ל כיון דרב יוסף בקידושין ל"א ובב"ק פ"ז אמר מאן דא"ל הלכה כר"י וכו' כנז'. נראה דחש לומר דהלכה כר"י. ורוב אלו הראיות שהבאתי לעיל יתרץ הרבינו ירוחם במש"כ דסומא חייב בכל המצות מדרבנן [ועיין בב"י חו"מ סי' ז' שכתב בשם רבינו ירוחם ומרדכי דסומא בשתי עיניו כשר להיות דיין ע"ש. ולא חש לומר כיון דסומא פטור גם ממל"ת שמא יטול מזה ויתן לזה שלא כדין, עיין סנהדרין ז' סוע"א? אלא ודאי כיון דמדרבנן חייב בכל המצות ליכא למיחש למידי. וי"ל דראיות הרבינו ירוחם הי' מנדרים ס"ו ע"ב דבבא בן בוטא דאין דינא. ובבא בן בוטא סומא הוה, כב"ב ד' ע"א דהורדוס נקרינהו לעיני' ע"ש. ודוחק לומר דמעשה דנדרים הי' קודם שנקרינהו לעיני'] ומש"כ הנו"ב מהד"ת חאו"ח סוס"י קי"ב הנ"ל להוכיח דרב יוסף ע"כ ס"ל לר"י דסומא פטור ממצות אף מדרבנן, מדאמר מאן דא"ל הלכה כר"י עבידנא יו"ט לרבנן. ומה זו שמחה, הלא עכ"פ מדרבנן מיהא חייב בכל המצות? אלא ודאי דס"ל לר' יוסף דסומא פטור לגמרי אפי' מדרבנן ע"ש. מ"מ אין זה ראי', דכבר כתבו התוס' בר"ה ל"ג ע"א ד"ה הא, דמש"ה הי' שמח ר' יוסף במה דמדאורייתא לא מיפקד ועביד, אבל מדרבנן ודאי חייב. ועפי"ז מפרש רבינו ירוחם מתני' דמגילה כ"ד ע"א הנ"ל דדוקא פורס על שמע תנן, משום דברכות מדרבנן, ואתי דרבנן ומפיק דרבנן. משא"כ לעבור לפני התיבה להוציא את הרבים בתפלה, אינו רשאי לדעת הרמב"ם ז"ל דס"ל תפלה דאורייתא, משום דלא אתי סומא דחייב מדרבנן ומפיק להחייבים בתפלה מה"ת. וכ"כ הפמ"ג או"ח בפתיחה כוללת ח"ג אות כ"ט בדעת רבינו ירוחם ע"ש ובפר"ח סי' נ"ג, וא"כ לדידן דס"ל כהרמב"ן דתפלה מדרבנן, וכן דעת רוב הפוסקים כמש"כ המג"א סי' ק"ו סק"ב ובט"ז שם סק"א וסק"ב וע"ש בפמ"ג. ולהכי גם אם נחוש לומר דהלכה כר"י דסומא פטור מן המצות, מ"מ מדרבנן חייב. ושפיר אתי סומא שחייב מדרבנן, ומוציא את הרבים ידי חובתן בתפלה שהוא מדרבנן:
ואפשר לחדש בזה לדעת רבינו ירוחם דס"ל דהלכה כר"י דסומא פטור מכל המצות, ומ"מ מדרבנן חייב. וא"כ עפי"ז סומא עדיף יותר לעבור לפני התיבה להוציא את הרבים יד"ח, משאר ש"ץ שאינו סומא, דהא הש"ץ צריך להיות ביתו ריקם מן העבירה, כתענית ט"ז ע"ב, וכ"ה בש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' ד'. וא"כ כיון שסומא פטור מה"ת מכל המצות, ודאי הוא ריקן מעבירות יותר מש"ץ אחר כעין מש"כ התוס' ר"ה ל"ג הנ"ל דמש"ה הי' שמח רב יוסף במה דמדאורייתא לא מיפקד כנז'. והכא נמי בש"ץ סומא, כיון שעכ"פ מדאורייתא לא מיפקד בשום מצוה גם במל"ת כנז'. ודאי ביתו הוא ריקם יותר מן העבירה. גם היסורין ממרקין עונותיו, כברכות ה' ע"א. ושפיר יכול להוציא את הרבים יד"ח בתפלה שהיא מדרבנן, דאתי דרבנן, ומפיק דרבנן, כנז' ואם כן, הרי נפשטא גם שאלה השניה:
(ד) איכו השתא הבוא נבוא למיפשט גם שאלה השלישית. ואשורה נא ואראה לדייק זאת מלשונות הפוסקים ז"ל. שהרי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מהל' תפלה הי"ב, אשר זכרתי בריש אמיר, כתב:
"הסומא פורס על שמע, ונעשה ש"ץ", ופשט לשונו מבואר דגם בר"ה ויוה"כ רשאי הסומא להיות ש"ץ, שהרי בהלכה י' שם, מיירי הרמב"ם בר"ה ויוה"כ. ועל זה סובב הולך גם מש"כ בהלכה י"ב. וכ"מ מלשון הטוש"ע או"ח סי' נ"ג סעי' י"ד, שכ' "סומא יורד לפני התיבה ובלבד שלא יקרא בתורה". וכ"כ עוד הטור או"ח בסי' ס"ט בשם אביו הרא"ש ז"ל ש"יכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא בתורה" ע"ש. ומדלא סיימו "ובלבד שלא ירד לפני התיבה בר"ה ויוה"כ עיין בט"ז סי' ס"ט סק"ג. על-כרחך ודאי דס"ל דגם בר"ה ויוה"כ רשאי להיות ש"ץ:
הארכתי בכ"ז מפני שראיתי לאיזה גדולי אחרונים שאוסרים, עיין שו"ת חו"י סי' קע"ו שהעלה, שיש להעביר חזן סומא אפי' באחד מעיניו שלא יתפלל בימים נוראים היכא דאיכא אחר ראוי והגון כיוצא בזה. וכ"כ בשמו הבאה"ט או"ח סי' נ"ג ס"ק י"ח, ע"ש בשע"ת שכתב דמדברי החו"י נראה דאף בתחלת דבריו קאי על ימים נוראים. מ"מ מהטעמים שכתב יש למנעו אף בשאר ימות השנה, אם יש אחר שראוי והגון כמוהו. ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ע"ה וח"ב סי' ס"ז ומוק"צ כתב שהוא פסול. ובברכ"י ובמח"ב העלה להלכה דבשאר ימות השנה יכול להיות ש"ץ, מאחר שכן דעת הרמב"ם והרא"ש וש"פ, אך בימים נוראים יש לחוש לדברי החו"י עכ"ל, ובאמת לפי מה שכתבתי להוכיח מהש"ס ופוסקים, אין אני רואה שום חששא בזה. ולפענ"ד יש להתיר למנות את הסומא לש"ץ קבוע אפי' בימים נוראים כנז'. ואין לומר דעכ"פ בימים נוראים יש לחוש שלא יעבור הסומא לפני התיבה, משום דימי דין המה. זה אינו, דא"כ קשה הא בארבעה פרקים העולם נידון, כר"ה ט"ז ע"א. ובגמ' שם לר' יוסי אדם נידון בכל יום. ואס"ד דבימי הדין יש לחוש שלא יעבור הסומא לפני התיבה. א"כ מהאי טעמא גופי' הו"ל לומר שלא יעבור הסומא לעולם לפני התיבה, דהא אדם נידון בכל יום כש"כ לפימש"כ התוס' ר"ה ט"ז ע"א ד"ה כמאן, דתפלה דרבים שאני, דגזר דינם נקרע ע"ש. והאיך מניחין הצבור בכל השנה שהסומא יוציאם יד"ח בתפלה? אלא ודאי דאין חילוק בזה בין שאר ימות השנה לימים נוראים. וכבר הורה זקן רב יודאי גאון, מובא בס' "אור זרוע" שהבאתי לעיל (באות א') דש"ץ סומא כשר הוא, ואין מסלקין אותו כל זמן שמעשיו הגונים. וגם מעשה רב מש"כ האו"ז בשם תשובות, ש"כך ראינו שיורדין לפני התיבה ומוציאין את הרבים יד"ח" כנז'. ואלו ראו האחרונים לדברי האו"ז הנ"ל הוו מודו בזה:
וראיתי בשו"ת שערי דעה (להגאון ר' חיים יהודא מסאסניצא ר"מ דק"ק בראדי ז"ל) ח"ב סי' נ"ח שכתב בזה דאף דאין לזוז מפסק הש"ע דסומא עובר לפני התיבה. מ"מ זה אינו אלא באקראי, אבל לעשותו ש"ץ קבוע להתפלל בימים נוראים ובכל השנה בקביעות יש לחוש בזה לדעת הפוסקים כר"י דסומא פטור מן המצות וכו' ע"ש. ובמח"כ לא ראה שכבר קדמו לחלק בזה השו"ת מהר"י מברונא סי' כ"ה. והרי הוכחתי לעיל (באות א') מרבותינו הפוסקים הקדמונים שלא ס"ל כוותי' בחילוק זה -- וגם מש"כ להביא סיוע להתוס' שכ' דאפי' לר"י דסומא פטור מן המצות, מ"מ חייב מדרבנן, מהירושלמי ברכות בפ' הרואה ה"א דף נ"ו ע"ב] דתני ר' יהודא אומר שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום וכו' ברוך שלא עשני אשה וכו' שאין האשה מצווה על המצות ע"ש. וקשה דר"י אדר"י. דלדידי' הי' צריך לברך ד' ברכות, והוא גם שלא עשני סומא, שהסומא פטור מן המצות. ורחוק בעיני לומר שזה נכלל בברכת פוקח עורים, שזהו ע"א. וע"כ מפני שהוא חייב מדרבנן לא תקנו כזה עכ"ל. ובמח"כ כל דבריו תמוהים בזה, שהרי ה"מראה הפנים" על הירושלמי במכות פ"ב ה"ה ד"ה ביושב, כתב דע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דסומא אפי' מדרבנן פטור מכל המצות ע"ש. וגם בלא"ה הסיוע שלו אין בו ממש, ובחנם טרח להביא ממרחק לחמו מהירושלמי, דהא האי תני ר' יהודה שבירושלמי, הוא גמ' מפורשת במנחות מ"ג ע"ב, אלא דשינוי גירסאות נמצא בזה, דלפנינו בגמ' שם איתא דתניא הי' ר"מ אומר וכו'. אע"ג דהרי"ף והרא"ש סופ"ט דברכות גרסו בזה ר' יהודה. וכ"ה בתוספתא ברכות פ"ו. וכ"ה בגליון הש"ס. מ"מ מרש"י במנחות שם ד"ה אלא, מבואר דגירסתו הי' בזה ר"מ, כמו שהיא לפנינו ע"ש [ויש להעיר על רש"י שם ד"ה כולי האי, מהירושלמי הנז' עש"ה]. וא"כ אם נימא דהגירסא העיקרית היא ר"מ. ודאי לא קשה מידי, וע"ש בתוס' מנחות מ"ד ע"א ד"ה זיל, דבור אינו מצוי ע"ש. וא"כ כש"כ סומא שאינו מצוי יותר מבור. וגם בל"ז לק"מ, דמש"כ ה"שערי דעה" דרחוק בעיניו לומר שזה נכלל בברכת פוקח עורים כנ"ל. באמת לא רחוקה היא, דהרי בברכות ס' ע"ב אמרינן בהדיא כי פתח עיני' לימא ברוך פוקח עורים. וגם לגי' הרי"ף והרא"ש שם "כי מנח ידי' על עיני'". מ"מ ודאי נכלל שלא עשני סומא בברכה זו. שהרי הסומא אינו מברך ברכה זו, כהמג"א סי' מ"ו ס"ק י"ד, וע"ש בפמ"ג וביד אפרים מש"כ בזה.-- סוף דבר הכל נשמע שאנו אין לנו אלא דברי רבותינו הראשונים. ועליהם אנו סומכין, ומפיהם אנו חיים, כנז' גם ראיתי בברכ"י או"ח סי' נ"ג אות ז', בשם הר"י עאייש בס' בני יהודה שחולק על החו"י וס"ל דהסומא אינו נדחה מפני אחר ע"ש. ואפשר דטעמו ג"כ כמו שכתבתי:
וכצאתי, אגיד האמת ולא אכחד, כי יפה הורה כת"ה להתיר את הסומא להיות שליח ציבור קבוע אף בימים נוראים, והוראתו בקדושה, כשמלה מפורשה:
בצלאל זאב שאפראן