אור ברסלב
שו"ת רב פעלים חלק ג › סוד ישרים

שו"ת רב פעלים· רבי יוסף חיים מבגדאד

חלק ג · סוד ישרים

חושן משפט

סימן א

מכתב לת"ח א' תושב עיר אחרת ששאל ממני שאלות בלימוד הסוד, ואיני מזכיר שמו ולא שם עירו ככתוב וסוד אחר אל תגל.

והנושא בא: חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו.

איש ידיד מכתבך הגיעני וע"ד השאלות ששאלת ממני בעניני הסוד והקבלה, אין לי מה להשיב על שאלות סודיות כי דל אנכי בחכמה זאת, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ולרחמים אני צריך עינאי לשמייא נטלית גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. על כן עמד קנה במקומו ושערי תשובה ננעלו על שאלות אלו. ורק אמרתי אמלא האגרת הזאת אליך הידיד בתוכחת מגולה, לקיים בה מצות הוכח תוכיח את עמיתך ואקוה שיהיו דברי אלה קרובים לקרב התועלת אליך ולאנשים כיוצא בך, ואין אני חושש על ההקפדה הטבעית שבחומר האדם, כי סומך אני על הכתוב הוכח לחכם ויאהבך על כן בוטח אני שיעלו דברי אלה לרצון לכל הקורא היושב בשבת תחכמוני:

הנה מבין רסי עיניך בדברים שכתבת במכתבך ניכר כי אתה עשיר בלימוד זה הקדוש, כי ראיתי אתה משתבח שזכית ללמוד ספר הקדוש עץ חיים חמש פעמים, על כן חכם אתה בעיניך בחכמה זו, וחושב אתה בעצמך כיון שלמדת עץ חיים חמש פעמים נעשית מקובל גדול, עד כי עלה בלבך לשאל ממני אם מעתה חייב אתה להעמיד תלמידים הרבה בחכמה זו שיקבע להם עת ביום או בלילה בלימוד עץ חיים, ואם צריך לצמצם בתלמידים או כל דכפין יתי ויכול ניכר מדבריך שאתה יצאת י"ח עצמך בלימוד שקיימת מצות ללמוד, ועתה משתדל על מצות ללמד, אמנם אני הדל מבין שלמודך שלמדת בע"ח דומה ללימוד אנשים פשוטים שלומדים ספר הזוהר ותיקונים אחת בשנה ואדרות הקדושות ד"פ בשנה אשר לעת זקנותם נמצאו בידם מאה פעמים, והשגתם במאה שנה שוה עם השגתם בפעם הראשונה, כן אתה השגתך בפעם החמשית של ע"ח שוה עם פעם הראשונה ואין אתה עומד במקום שראוי לעמוד, ואין אתה יושב במקום הראוי לישב, וכפעם בפעם חדא היא:

וקורא אני עליך המשל שהביא בעוגת רצפים לעניינו ואני אמשלהו לעניינך בשינוי, והוא כי באיים המיוחסות למלך פורטוגאל היה אדם אחד מסויים לדרך הים והוא רב החובל מכלכל ספינות המלך על פיו יחנו ועל פיו יסעו, והאיש זקן בא בימים ויש לו אשה במלכות צרפת ובן אחד קטן, והאיש ההוא שאל מאת המלך לתת לו לפקוד את אשתו ואת בנו הקטן הנעים, ויתן לו רשות וילך ויבא אליהם, ויהי היום ויבט בבנו ויאנח ותאמר לו אשתו על מה אתה נאנח, ויאמר רואה עצמו זקן בא בימים והייתי רוצה שלמראה עיני יהיה בני רב החובל וירש כתרי, מי יתן והיה שתתניהו על ידי ואוליך אותו באניות של הים ואלמדהו המלאכה הזאת וחכמתי בה עד שיהיה ראוי להיות המשרה של רב החובל על שכמו וימלא מקומי, ותבך אמו בכי גדול ותאמר איך יתכן למסור לך בן יחיד וקטן בשנים להוליכו בלב ימים, וגם הדבר הזה אשר דברת להיות הבן הזה רב החובל לבי הומה עליו ואתאוה בכל לבי לעשותו רב החובל בתנאי שתלמדהו החכמה של מלאכה זו בעודו יושב אצלי בביתי ועיני רואות אותו ואם לא תעשהו בכך הנה היא כל ימיה תשב במרר ובכיה ולא תשקוט ולא תנוח, על כן ראה מה תעשה ללמדו המלאכה כדי שיהיה רב החובל:

ויהי בראות רב החובל צרת אשתו ומצוקתה ובכיתה ודמעתה, אמר לה לא תבכי ולא ירע לבביך עתה אעשה כחפציך ואלמד את בניך להיות רב החובל בעודו יושב לפניך. ויצו רב החובל ויביאו לו קערה מלאה מים, ואת בנו הושיבו על הברכים, ויאמר לו ראה בני זה הים הגדול החלוק מן היבשה, אשר בו יתהלכו דורכי הים כאלו הולכים בקרקע כבושה, ויאמר להביא שפופרת ביצה ויצף אותה על פני המים, ויקם באמצעיתה מחט ויאמר לבנו ראה בני יפה עינים, זו היא הספינה וזה שבאמצעיתה הוא האילן שבו ימצאו נחת, כי עליו יבטח הרב החובל ולא יחת ויקח עוד שלשה מחטים דקים וגרועים, ויאמר לבנו ראה בני אלה הם שאר האילנות המיוחסים לספינה, ואולם האמצעי הוא אביהם, על כן הוא יותר עב ושמתיו לראש פנה ויקח קרום הביצה ויקרעהו לשנים עשר קרעים, ויקף אותם על המחטים עולים ויורדים במקומות נודעים, ויאמר אל בנו ראה בני אלה הם הוילונות קטנים וגדולים, המקבצים את הרוח ומוליכין הספינה בלב ים ושאון גלים, ויקח מעט שערות דקות ויקשרם מבין המחטים לקרומות, תחתיים שניים ושלישים עולים ויורדין בסולמות, ויאמר ראה בני אלה הם החבלים אשר ישתמשו בהם המלחים, להפריד מהרה כל וילון מלמטה למעלה או לקבצו ברוח סערה כדי שלא יהיו נאלחים. ויקח שתי שערות וישזור אותם ויעשם חבל אחד, ויאמר ראה בני זהו חבל התשועה אשר יקשרו בו הספינה כשתגיע לנמל, וחבל זה אצל רוכבי הים כמו אצל היהודים ברכת הגומל. ויקח חתיכת שעוה קטנה ויבן ממנה כמו פטיש, ויחבר אותו לראש חבל התשועה, ויאמר לבנו ראה זהו הברזל שתופס הספינה בים ואוחז בה שלא תזוז ממקומה. ויצייר עוד בחתיכת שעוה קני השריפה והחדרים והתאים אשר בספינה, ויצייר את בית התבשיל ובראש הספינה נתן חדר אחד לראש פנה, ויאמר לבנו זהו חדרך ומקום מושבך, ויקח כף אחת ויטרוף בקערה, עד אשר נתק מחשבון השערות שערה, ויאמר לבנו ראה בני כי עמד בים רוח סערה, וישוב לטרוף יותר בחזקה עד אשר נפל המחט האמצעי, ויאמר לבנו עת צרה עבר, כי האילן הגדול נשבר, ואז צריך אתה להוציא כלים אחרים מאותם הכפולים שיש בספינה כדי להעמידם במקום אלו הנשברים והנפולים, ויעבור הכף מן הקערה וינוחו המים כמשפט הראשון, ויאמר ראה בני נח הים מזעפו והמלחים הלכו להם לישון, ויחבקהו וינשקהו, ויתנהו ביד אמו, ויאמר לה התבשרי אשתי הגבירה, שכבר נתחכם בניך ועתה בשם רב החובל נקרא, ע"כ:

כן אני קורא המשל הזה על מי שהוא חלש השכל בחלק הנגלה של תורתינו הקדושה והוא לומד דברי רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים ומב"ש ושער ההקדמות והשגתו בהם כהשגת בעלי בתים בספר הזוהר ותיקונים, ואינו מכיר ערכו אלא חושב עצמו שנעשה מקובל מוסמך וחושב שבלימודו זה נהירין ליה שבילין דרקיעא כשבילי דנהרדעה:

והנה כל איש חכם ומבין יודע כי באמת הסודות של עולמות העליונים הם ים גדול ונורא שאין להם סוף ותכלית וא"א לשום נברא להשיג אותם אפילו חלק אחד מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות מהם, פוק חזי מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל על סוד אחד מענין קי"ס וז"ל, הסוד הזה צריך להעלימו אם מפאת עצמו ואם מפני שאין אנו יודעים אמיתתו אפילו טיפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא עכ"ל, על כן צא וחשוב בשאר סודות אחרים וכ"ש בסודות עניינים רבים. והנה מורינו הרב המחבר ספר הזה שקראו עץ חיים כדי להראות לבני אדם את מי ים הגדול והנורא הביא שיעור שני קבים מים והניחם בתוך הקערה שהיא הספר הקדוש הזה שקראו בשם עץ חיים, ועשה ז' היכלות דוגמת שבעה ספינות גדולות ההולכים בלב הים הגדול והנורא, והניחם והעמידם תוך הקערה הוא הספר הקדוש עץ חיים שהוא קטן הכמות ורב האיכות, וכאשר יבא האדם לאכול מעץ החיים תחלה וראש נכנס בהיכל הא' שבו דרוש היושר והעגולים, הנה הקורא ודאי הוא יודע משמעות תיבת עגולים ומשמעות תיבת היושר, ולכן יודע לצייר בשכלו איך הוא תמונת היושר ואיך הוא תמונת העיגול, אך איך עומדים עולמות העגולים ועולמות היושר ואיך נכנסים ונכללים זב"ז, ועד היכן מגיעים ומסתיימין הם ופרטיהם ופרטי פרטיהם, בכל זאת אין מבין ואין יודע ואין משכיל. ומורינו המחבר זלה"ה עשה בהיכל הא' הזה ששה שערים הנקובים בשמותם משער אח"פ עד עקודים, שהקורא נכנס בהם ומתלמד מדבריהם, אח"כ נכנס הקורא בהיכל הב' שיש בו ד' שערים, ואח"כ נכנס בהיכל ג' שיש בו שני שערים, אח"כ בהיכל ד' שיש בו שלשה שערים, אח"כ בהיכל ה' שיש בו י"ז שערים, אח"כ בהיכל וא"ו שיש בו ח' שערים, אח"כ בהיכל ז' שבו תשעה שערים, ואין השגת כל אדם שוה בהם כי כל אחד משיג כפי כח שכלו וכפי המלמד אותו, כי הדברים הקדושים דברי קבלה נקראים ואין אמיתותם מושגת לאדם אלא ע"י רב מוסמך שמקבל ממנו. כי אין הקלמוס מטיף דברים ברחבה כאשר יטיף הלשון מפה לאוזן:

והנה רבינו המחבר הספר הקדוש הנקרא עץ חיים עשה לים הגדול ורחב ידים דוגמה בשני קבין מים שהניחם בתוך הקערה, ועשה לספינה הגדולה הנקראת לויתן העומדת בתוך הים הגדול, דוגמה בשפופרת של ביצה שהעמיד בתוך ב' קבין מים שבקערה, כאשר עשה רב החובל לפני בנו הקטן, והנה בודאי רב החובל יודע הוא שאין הקערה ים הגדול ואין שפופרת הביצה ספינה הגדולה, ורק הבן לקוצר דעתו חושב כן הוא ממש זה הים הגדול וזו היא ספינה הגדולה אשר אביו רב החובל מושל בה ומהלך בה, וכן איש הפתי טועה בדמיונו בלימוד הסודות אשר הובאו בעץ חיים הן הן כפשוטן וצביונן אשר עליהם אין להוסיף לבאר יותר, ותשלם כל המלאכה בדברים אלו, ותו לא מידי, וחושב כי מורינו הרב זלה"ה ככה כיון בדברים אלו כאשר עולה במחשבתו של הקורא, ונמצא זה הפתי טועה בדמיונו כאשר טעה אותו תנוק בקוצר דעתו:

וכן נמי עוד רבינו המחבר זלה"ה הראה לנו בשערים שעשה בתוך ספר הקדוש הנז' כאשר הראה רב החובל לבנו בתוך הקערה, האלונות במחטים והוילונות בקרומות הביצה, והחבלים בשערות והאנקר וקני השריפה והחדרים בחתיכות השעוה, ורב החובל יודע מה אלו הדוגמאות, אך בנו הקטן לקוצר דעתו חשב שאלו הם הכלים וכל הדברים שצריכין להיות בתוך הספינה, ועד"ז הוא הטעות שטועה איש הפתי בלימודו סודות התורה בעץ חיים כאמור:

וכן עוד נמי כשלקח רב החובל כף אחת ויטרוף בחזקה בקערה עד שניתק מחשבון השערות שערה אחת וישוב לטרוף בחזקה יותר עד שנפל המחט הגדול האמצעי ואמר לבנו ראה בני עמד בים רוח סערה והוא עת צרה גדולה, וכאשר העביר הכף ונחו המים, אמר לו ראה בני היתה הרווחה כי נח הים מזעפו והמלחים הלכו לישן במנוחה ויחשוב הבן לקוצר דעתו כן הוא ממש, וכזאת יקרה לאיש הפתי בלמדו עץ חיים ולפעמים יתקשה בגוף הדברים, ואח"כ ימצא לפי דעתו ישוב לקושיתו, ובאמת אין בקושיתו ממש, ואין בישובו טעם, והקושיא שראוי להתקשות בה לא עלתה על דעתו ולא השיגה, וכן ישוב הדברים באמת לא עלה על לבו ונטה לדרך אחרת ותלי תניא בדלא תניא, ולפעמים יבין מן ציונים שמציינין בדברי רבינו ז"ל על שערים אחרים או על שער ההקדמות או מב"ש הוא טועה בהם, ואינו מבין על מה ציינו אותם ולכן הוא יוצא ממרכז האמת ומתיישבת דעתו בדבר שאינו מן הישוב ולא נגע הא בהא:

שמע נא איש הידיד הנה עיניך רואות בספר הקדוש עץ חיים ומבוא שערים ושער ההקדמות כמה וכמה דרושים וכמה וכמה הקדמות ארוכות וקצרות שנראין חלוקין זה מזה וסותרין זא"ז, ובאמת אין שם לא סתירה ולא מחלוקת אלא כאן מדבר במקום אחד וכאן מדבר במקום אחר, ואע"פ דמן הדברים נראה שב' המקומות בדבר אחד מדברים, גם יזדמן כי לבחינה אחת כאן קורא אותה בשם מ"ה וכאן קורא אותה בשם ב"ן, כאן קורא אותה אבא וכאן מלכות וכאן קורא אותה בשם פרצוף וכאן בשם ספירה, כאן קורא אותה בשם עצמות וכאן בשם כלים, והלומד בלא לב מבין ולא ירד לעומק הדברים אם יבא לפרש בדעתו איזה דבר בעניינים אלו מוכרח שיבא לידי טעות, וכ"ש אם יבא ללמוד דבר מדבר ותלי תניא בדלא תניא:

ואטעים ואסביר לך איש הידיד את דברי אלה ע"פ מ"ש רז"ל במדרש שמות פ' נ"ב עוז והדר לבושה זה משה שנאמר ומשה לא ידע כי קרן עור פניו, ותשחק ליום אחרון אלו ליצני הדור שהיו מליצים אחריו ואומרים אלו לאלו אפשר שהשכינה שורה על ידיו של בן עמרם. כיון שא"ל הקב"ה להקים את המשכן התחיל שוחק עליהם שנאמר ותשחק ליום אחרון, אמר להם בואו שנקים את המשכן התחילו טוענין ובאין אצלו שנאמר ויביאו המשכן אל משה, כמה חכמים היו שם ובאו אצל משה ולא היו יכולים להקימו אלא אמר שלמה רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה, למה כולנה שמשה היה מעולה מכולם, למה שעשו את המשכן ולא היו יודעין ליישבו, מה עשו, נטלו כל או"א מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים הרי קרשים הרי בריחים, כיון שראה אותם משה מיד שרתה עליו רוה"ק והקימו עכ"ל. והדבר יפלא מי שעשה את המלאכה הגדולה הזאת בחכמה בתבונה ובדעת, היתכן שלא יוכל לידע להקים המשכן ולהרכיב הכלים זב"ז, דמאחר שהכל מונח לפניהם מה חכמה גדולה נשאר בהקמתו, אמנם ודאי נראה כי החכמה היא בסודות של המשכן כי כל דבר ודבר מן המשכן הוא רומז לדבר עליון בעולם העליון הקדוש, והמקים אותו צריך שידע סוד כל דבר ודבר באיזה מקום הוא עומד ומה נרמז בו ויכוין באותם דברים שרמוזים במשכן והוא מיחד אותם בכונת הלב בהקמתו ע"ד שהחסידים מתפללין תפילת העמידה ובכל תיבה ותיבה מכוונין בסוד אורות עליונים הרמוזים בהם, ומייחדים שמות הקודש והספירות והעולמות בפרטיהם ופרטי פרטיהן, וכן צריך לעשות במשכן בהקמתו הראשונים, ולכן לא היה להם ידיעה והשגה שלימה בכונות הראויים לכוין בהקמתו בכל דבר ודבר בפ"ע, כי אם מרע"ה ששרתה עליו רוה"ק, וכיון הדברים על בוריין בלתי טעות ובלבול כונה, ראה בסוד ארבעה שעלו לפרד"ס דשלשתן נזוקו בשביל בלבול הכונה וערבוב הסדר של ההמשכות, ורק רבי עקיבה, שכיון בסדר נכון נכנס בשלום ויצא בשלום:

על כן הלומד בדברי רבינו האר"י ז"ל ומבאר דבר בדרוש זה בדבר שאמור בדרוש אחר שרואה הדבר נאמר בבחינה אחת ובשם אחד, אפשר שאינו כן, ונמצא מערבב הדברים, ואפשר שיהיה נחשב בזה מקצץ בנטיעות. ואתה הידיד עשה אזניך כאפרכסת ושמע דברים המוצדקים שכתב רבינו מהרח"ו בשם רבינו הגדול האר"י זלה"ה בשער ההקדמות דף ה' ע"ב בד"ה דע שכתב וז"ל, אחרי אשר הקדמנו לך הקדמות השאלה צריכים אנחנו לעורר אל המעיין הבא להתעסק בספר הזוהר, כי הנה ימצא בו מאמרים רבים שונים וחלוקים וסותרים זא"ז, ואם לא יהיו לו הקדמות אלו נוחם יסתר מעיניו ואזלת יד שכלו להבינם ויבנה עליהם במות טלואות בלות בעקודים נקודים וטלואים טלאי ע"ג טלאי, כאשר הוא מצוו ונמצא דבר זה אצל המתחכמים בספר הזוהר בעיון שכלם האנושי וסיבת טעותם הוא מפני כי לא ידעו באיזה בינה מתעסק המאמר ההוא ולא יבחין אם הוא בא"ק עצמו או אם הוא באורות היוצאים ממנו, אם בבחינת אורות האזן ואם בבחינת אורות החוטם ואם באורות הפה הנקראים עולם העקודים, ואם באורות העין הנקראים עולם הנקודים, שהוא בחינת עולם האצילות טרם שנתקן, ואם באורות המצח שהוא עולם האצילות אחר התיקון, ואם בעולם אבי"ע:

וכל זה הוא בדרך כללות, ועד"ז ג"כ יש להסתכל אם מתעסק המאמר ההוא בפרטות פרצוף עתיק יומין שבכל עולם מהם, או אם באריך אנפין או באבא או באימא או בישראל סבא או בתבונה או בז"א או ברחל נוקבא דז"א או ביעקב או בלאה. עוד צריך להבחין בפרטי פרטים אם מדבר בבחינת העשר ספירות דעיגולים או בבחינת עשר ספירות דיושר בצורת אדם ואם באור המקיף או אם באור הפנימי, ואם בעצמות אורות העשר ספירות, או אם בכלים שלהם, וגדולה מכולם צריך להבחין כי אופני הי"ס ומצבן ומעמדם ומלואם וחסרונם עצמו מספר, אם בעת שנאצלו ונתקנו ואם קודם תיקונם שהם ענין השבעה מלכים אשר מלכו בארץ אדום הנזכרים בשתי האדרות ואם בעת קטרוג הלבנה, ואם כאשר נברא אדם הראשון ואם אחר שחטא כי אז נשתנו כל העולמות ממציאותם, ואם בדור המדבר ואם בבנין בית ראשון ואם בחרבנו ואם בבנין בית שני ואם בחרבנו:

וגדולה מכולם אם בימי החול ואם בשבתות ואם בימים טובים, ואם ביום ואם בלילה. ולא עוד אלא שבכל עת ובכל שעה משתנים העולמות ואין שעה זה דומה לזו, ומי שיסתכל בענין מהלך הכוכבים והמזלות ושינוי מעמדם ומצבן בכל עת ורגע, זה אינו דומה לזה כפי פגיעת הכוכבים זב"ז בשינוי גמור אשר זהו סיבת הנולדים שאין זה דומה לזה כפי הרגע שבו נולד, ומזה יוכל להסתכל לעולמות העליונים שאין להם קץ ומספר, וגם לשנוייהם כי הלא הם משתנים בכל עת ובכל רגע כי התחתונים הם צל העליונים, ואם עיני שכל לך תדע ותשכיל ממוצא דברינו, כי אין שכל האנושי יכול לעמוד בדקדוק על כל הפרטים האלה, ועל זה אמר דוד הע"ה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, וכן שלמה הע"ה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני, כמבואר אצלינו בהקדמת הספר הזה, ולך נא ראה בספר התיקונים בתיקון כ"ב וממנו יתבאר לך איך משתנה מצב ומעמד העולמות אשר הם הלבושין שבהם מתלבש האין סוף לכמה שנויים בכל עת ובכל רגע וכפי השנויים ההם נשתנו בחינת דברי המאמרים אשר בספר הזוהר וכולם דברי אלקים חיים בלי שום מחלוקת כלל, ולא פליגי וכולם נכוחים למבין אין בהם נפתל ועקש חלילה וחס עכ"ל. והעתקתי לך כל לשונו הטהור הנז' אע"פ דודאי מצוי אצלך ספר זה שהוא שער ההקדמות, עכ"ז אגב חבתיה העתקתיו כי באמת מי שיש לו מוח בקדקדו ילמוד מלשונו הזך הנז' כמה מילי דמעליותא אשר עתה אין מקום כאן לפרשם וישמע ויוסף לקח:

והן אמת דרבינו זלה"ה דבר כל הנז' על דברי זוה"ק שהם סתומים, ולכך הזהיר אזהרות הנז' לעיין ולדקדק בכל הפרטים שפרט אותם, אבל דברי רבינו זלה"ה בעץ חיים הם הקדמות מפורשים וגלויים יותר מדברי זוה"ק דע לך כי לדידן אע"פ שרבינו זלה"ה דבר דבריו בלשון מפורש עכ"ז חשיב לגבי דידן שקצרה ידיעתינו כל הדברים ההם סתומים וחתומים במאה עזקאן, כי הוא פירש מה שאפשר לפרש להסביר הענין לשומע, אבל באמת גילה טפח וכיסה עשרה טפחים בכל ענין וענין, ולכן הפתי אשר לא ידע ערכו וחכם הוא בעיניו, ועי"כ פותח הסתומות ומפרש בהם על פי שכלו אפשר שיבא לידי קצוץ בנטיעות אשר החכם האמיתי שרואה דבריו עושה קריעה בעבורם וכאשר תמצא לרבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום דף ס"א ע"ב וז"ל, וראיתי מה שכתבו מעכ"ת על ענין עבודת ה' שקצרתי במקום שהיה ראוי להרחיב הדבור, אמת הוא כי לכתחילה קצרתי בו יען ראיתי כמה מהנזק שיצא ממה שכתבו בזה המקובלים שקדמו כי רבים חללים הפילו וחלול כבוד ה' וכבוד התורה ה' יכפר בעדם, כי כל דבריהם לא על פי התורה ואינם מיוסדים על האמת, ומהם יצאו אבות ומאבות תולדות הריסת יסודי התורה ח"ו ה' יכפר. וכל זה לא שלמדתי בדבריהם ח"ו אלא שפעם אחת הוכרחתי בעל כרחי לעיין בדף אחד שכתוב בו קיצור מה שכתבו בענין זה וכמעט שקרעתי בגדי לראות דברים אשר לא כן על ה', ה' יכפר עכ"ל. הרי לך אם האדם יבא להוסיף טעם או לפרש דבר סתום או לתרץ קושיא שעומד בה אפשר שיטה מן האמת ויבא לידי קצוץ בנטעות וכפירה והורס יסוד התורה ח"ו, על כן אם האדם לומד בעץ חיים וחושב עצמו שהוא חכם ומבין בדבריו ורואה עצמו שהוא יש לו לב לדבר דבר על אופניו, ואינו מחטיא המטרה, הנה זה קרוב שיעלה בלבו דבר שיהיה נחשב לו לעון כפירה:

ואני אוכיח לדברי אלו מדברי רבינו האר"י ז"ל בעצמו אשר דבר סמוך לפטירתו בעידנא דאזיל לעלמא דקשוט, וכנז' בסוף שער הגלגולים כי בעת פטירת רבינו האר"י ז"ל נכנס אצלו רבי יצחק הכהן ז"ל ויבך לפניו ויאמר לו מה נעשה מכאן ואילך, וא"ל רבינו האר"י ז"ל תאמר לחברים משמי שמהיום והלאה לא יתעסקו כלל בחכמה זו שלמדתים כי לא הבינו אותה כראוי ויבואו ח"ו לידי כפירה ואבוד נפש, ואמנם הרח"ו לבדו יעסוק בה לבדו בלחישה בסתר ע"כ. ועתה עמוד אתה האיש לפני ואשאלך דבר, היתכן למודך בעץ חיים הנדפס ופתוח לפניך הוא עדיף מאם היית שומע דברים אלו הכתובים בספר מפיו של רבינו הגדול האר"י ז"ל בעצמו, והיתכן שתחשוב אתה הלומד דברים אלו מתוך הספר תהיה עדיף מאותם הרבנים ששמעו דברים אלו מפיו של רבינו האר"י ז"ל הא ודאי השגתם בדברים אלו עולה אלף עולות למעלה מהשגתך ולמה אומר עליהם שלא הבינו הדברים כראוי, ויבואו ח"ו לידי כפירה ואבוד נפש, והלא הדברים האלה שאתה לומד בעץ חיים הם שמעו אותם ממנו כמו שהם כתובים לפניך, ואם יש דברים שלא שמעו יאמר להם שילכו אצל מהרח"ו ז"ל וילמדום פעם ושתים ושלש, כי רבינו מהרח"ו כתב הכל כמו ששמע ולא הוסיף אות משלו, ולמה סתם השער בפניהם וצוה שלא ילמדו, על כן מוכרח לומר כי דברים אלו שכתב מהרח"ו ז"ל כפי מה ששמע מרבינו האר"י ז"ל גם רבינו ז"ל אמרם סתומים בהעלם גדול ופירשם בעל פה, ולכן חושש פן יטעו בפירושם וביאורם ויטו מדרך האמת כי ימצא דרוש אחד מדבר בבחינה אחת והקורא חושב זה הדרוש הוא קאי על עולם פ' ומקום פ' ובאמת הוא מדבר בעולם אחר ובמקום אחר והכינוי והשם הוא שוה, ויש עוד העלמה בדברים יותר מזה שהוא מדבר בערכין ואינו בדבר ההוא ממש, דהיינו זה בערך זה נקרא כך וזה בערך זה נקרא כך, ויש מן עניינים אלו שמדבר בהם רבינו בערכין דברים הרבה, ועיין נהר שלום ותורת חכם, ועל כן רבינו האר"י ז"ל חשש להם פן אחר ששמעו הדברים מפיו הקדוש יסמכו על עצמם להרחיב הדברים כפי שכלם, וגם ילמדו דבר מדבר בחשבם זה וזה במקום אחד הם עומדים, ובאמת לא קרב זה אל זה, וממילא יבואו לידי טעות והטעות בדברים אלו העליונים מביאים האדם לידי כפירה ח"ו ואבוד נפש, ולכן הזהירם בכך, ומכ"ש אזובי קיר כמונו שלומדים הדברים מן הספר בלי מלמד מובהק ומוסמך שקבל מרב מוסמך, יש לנו ללמוד קל וחומר מדברים שאמר רבינו על תלמידיו הגדולים ומזה ידע האדם ערכו ולא יהרוס לעלות אל ההר כאשר ישאנו הרוח:

דע לך ידידי כי אני הדל תהילות לאל יודע אני בעצמי שאיני יודע כלום, על כן אומר ראוי להיות נקרא יודע מאחר שאני מכיר האמת על עצמי שאיני יודע, אבל עליך אני אומר שאין אתה יודע אע"פ שלא ראיתיך מאחר שראיתי במכתבך שאתה חושב עצמך יודע. ודע לך שאין כונתי בדברים אלו לבטלך מן למודך בע"ח אלא אני אומר למוד עשה והצלח, ורק לא תבא לפרש מדעתך דבר בשער זה ממה שראית כתוב בשער אחר אע"פ שהמקום והשם שוה כי אפשר דכאן מדבר על בחי' זו בעולם זה וכאן מדבר על בחי' זו בעולם אחר, וכאן מדבר בחב"ד וכאן מדבר בחג"ת אלא קורא את החג"ת בשם חב"ד בערכין, וכן כיוצא בזה. קנצי למילין בכל עת תחליט בדעתך לומר איני יודע ותחשוב בעצמך אפילו למדת ע"ח עשרה פעמים עכ"ז בפעם הי"א אתה לומד אותו כמו שאומרים אנשים פשוטים אדרא רבא ואדרא זוטא, ואם ידעת לפרש איזה רמז בפסוק בהקדמה של הסוד לא תפרש אלא בהקדמה קצרה, וגם בזאת יראה ופחד ורעדה תהיה בלבבך אולי ח"ו שגית ברמז זה, כי באמת חכמה זו אינה כסחורה של חנוונים שיד כל אדם ממשמשת בה, ואין בית המדרש של חכמה זו כשוק של מזונות שרגלי כל אדם נכנסים לתוכו הלא תמצא מ"ש בגמרא על ר"ח ששנה לשני תלמידיו בשוק וכעס עליו רבי בנזיפה שלושים יום, ופרשתי בסה"ק כ"כ רתח עליה מפני ששנה להם סתרי תורה, ואתה אשר בעיניך השלמת לימוד שלך ופנית להעמיד תלמידים, ועוד מעט ויעלה בדעתך להכניס ילדים מן המקרא לסתרי תורה, ואם ראית בספר הזוהר בדורו של אדונינו רשב"י זיע"א, הוו ינוקי דבי רב לומדים סתרי תורה, אין דור זה דורו של רשב"י, ועוד אותם ינוקי כבר פירש עליהם רבינו האר"י ז"ל מה היו ואיך היו גדולים מזקנים. איך שיהיה שמע לעצתי ותן כבוד לסתרי תורה, ואל תזלזל בלימודם ואל תזוח דעתך עליך, ואז עשה והצלח בלימודך כי אפשר ברבות הימים הקב"ה יעזרך ויתן לך שכל להשיג ולהבין האמת מפי סופרים ומפי ספרים אמתיים, ואתה שלום:

סימן ב

שאלה. לפ"ד רבינו הרש"ש ז"ל איכא ב' תיקונים א' בפרצוף הימים ואחד בפרצוף הזמנים, ויש לנו מקום שאלה בזה בימים שאנחנו עסוקים בתיקון פרצוף הזמנים, דהיינו בראש השנה וכיפור ומועדים, איך נתקן פרצוף הימי' בימים ההם, וגם יש לשאול בימים שאנחנו עסוקים בפרצוף הימים, איך נתקן פרצוף הזמנים דהא ודאי כל מה שיש בזה יש בזה, ורק זה הוא חג"ת ונה"י דחג"ת וזה חג"ת ונה"י דנה"י יורינו ושכמ"ה:

תשובה. כל התיקונים ועליות שתהינה בפרצוף הימים ופרצוף הזמנים שבמחצב הנשמות יהיו מאליהן דבר יום ביומו, כפי השיעור שגזרה חכמת המאציל העליון, אפילו אם לא היה ח"ו שום אדם בעולם מתפלל ומקיים תורה ומצות כי הכל נעשה מאיליו, אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל שיהיה לנשמתם חלק בעליות ותיקון העולמות כאן וכאן, הרבה להם תורה ומצות שהם מכוונים לאותם העליות והתיקונים שלמעלה כדי שע"י קיומם למטה יהיה להם חלק בהנעשה למעלה כאלו נעשה על ידם ויקבלו שכר טוב על זה, וגם נשמתם תשתלם ותתוקן בכך כי נשמתם היא ממחצב הנשמות בסוד מאמר ברוך אלהינו שבראנו לכבודו כנודע, אך כל אחד יש לו חלק שכר כפי הגעת שרשו למעלה למעלה וכל ששרשו למעלה יותר יגיע לו ריוח יותר, וכיוצא בזה כתב הרב החסיד מהר"ח ז"ל בתורת חכם דף קל"ז ע"ב וז"ל ולעולם בין בק"ש בין בתפלה יש זווג דאו"א וזו"ן אלא שהזווג דזו"ן דק"ש נעשה מאיליו, וכן הזווג דאו"א דעמידה נעשה מאליו, ואע"פ שאנחנו מוכרחים לכוין בו נקרא מאליו ואינו נקרא שנעשה על ידינו וכמו הזווג דליל פסח עכ"ל ע"ש. ולכן הזווג דליל חג השבועות וליל חג ש"ע, אע"ג דנעשה בפרצוף הימים כיון דאינו נעשה על ידינו, כי אנחנו באותם הימים בפרצוף הזמנים, לכן נאסר הזווג למטה וכמ"ש בליל פסח. זה הכלל כל התיקונים והעליות שנעשים למעלה בעולמות ופרצופים אשר במחצב הנשמות דבר יום ביומו הן בפרצוף הימים הן בפרצוף הזמנים הכל נעשה מאליו מן אדה"ר עד גמר התיקון דששת אלפי עלמא, אפילו אין אדם בתחתונים עושה מצוה ותפלה למטה ורק זה חסדו יתברך עם ישראל עמו, אם יעשו מצות ותפלות השייכים לפרצוף הימים נחשב להם כאלו דבר הנעשה בפרצוף הימים נעשה על ידם וכשהם עוסקים במצות ותפילות השייכים לפרצוף הזמנים נחשב להם כאלו דבר הנעשה בפרצוף הזמנים לעשה על ידם, ומקבלים עליו שכר גדול, והצדיקים שיודעים בסוד ה' ומקיימים סדר המצות שבלילה וביום כתקנם, באין מחסור זוכים שנחשב להם שהזווגים העליונים ותיקונים העליונים נעשים על ידם ממש ואינו בסוג כאלו בכף הדמיון, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרושי הלילה דף נ"ד ע"ד וז"ל, כי נתבאר לך איך כמה גדולה ונפלאה מעלת אדם העושה כסדר שאמרנו שיכוין אל הזווגים הנעשים בכל יום מתחלת תפלת ערבית עד סוף תפלת המנחה, ואין ספק שהיודע לכוין כל זה על אמיתותו גורם שהזווגים הנז' נעשים על ידו ממש, ואין קץ ותכלית לשכרו ואין למעלה ממנו ויהיה מכלל הצדיקים הגוזרים למטה ודבריהם מתקיימים למעלה עכ"ל ע"ש, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר.

סימן ג

שאלה. מחד צורבא מרבנן. כתבת ברב פעלים ח"א בסוד ישרים ס"י חקירה בענין השבת, והעלית שם בדף צ"ו ע"ב וז"ל, ולפ"ז ממילא עלה בידינו ישוב נכון, איך יושבי חו"ל פועלים ע"י התפילות והמצות את פעולתן בהמשכת המוחין ויחוד העליון במחצב הנשמות בזמנים חלוקים זע"ז אשר לאלו חול ולאלו שבת ולאלו שחרית ולאלו ערבית ולאלו מנחה ולאלו ערבית, שכל יושבי ארץ וארץ מעלים תיקון שלהם באותו ענף הגדול אשר במחצב הנשמות המחובר לאילן הגדול שהוא שלם באבי"ע, ובכל הפרטים שבאילן הגדול דמחצב הנשמות. אך עובר התחלת התיקון בעשיה דרך אותו השר השולט באותה הארץ שהיא מכוונת כנגד אותו ענף שבמחצב הנשמות כי מעבר התיקון כשעולה מלמטה צריך שיתחיל לעבור דרך אותו השר שבעשיה, כי הכל נכנס תחלה לעשיה ועולה ועובר משם למעלה למעלה, ויושבי ארץ אחרת מעלים תיקון שלהם לענף אחר שבמחצב הנשמות שהוא כנגד חלוקת הארץ ההיא שעומדים בה, וג"כ עובר תחלה דרך אותו השר השולט בארץ ההיא וכן עזה"ד, ויושבי ארץ ושראל מעלים תיקון שלהם לאילן הגדול אשר במחצב הנשמות, ובאמת כל פרטים שיש באילן יש בענפים, ואין הפרש ביניהם כי אם באיכות האורות, והכל הולך למקום אחד, כי הפעולה שלנו שעושה המשכת המוחין היא מושכת המוחין ממחצב הספירות שהוא פתוח להשפיע הן בפרטים שבאילן והן בפרטים שבענפים, וכמו שנעשה יחוד העליון בפעולה העולה באילן שבמחצב הנשמות, כן נעשה יחוד העליון בפעולה העולה בענפים שבמחצב הנשמות ההוא, כי מחצב הספירות עומד תמיד בגדלות ושלימות, ושם כל הימים הוא בסוד שבת ואין שם זמן חול כלל:

וכמ"ש הרב החסיד בתורת חכם דף קמ"ד ע"ב וז"ל, ומה שהקשו החכמים הנז"ל בסי' ס"ט עמ"ש באדרא גבי פרצוף ז"א דלא אשתני מא"א וכלא חד וכו', והקשו החכמים והרי הרב ז"ל כתב כמה שינויין מא"א לז"א עכ"ל, נראה דמ"ש מסטרא דילן שניין דא מן דא הוא במחצב הנשמות שנקרא בדברי הרב בחי' בריאה כמ"ש בשער כ"ט שער הנסירה פ"ד, אבל במחצב הספירות הכל הוא יחוד גמור, וכמ"ש מהרח"ו בס' הקדושה וכ"כ בתיקונים תיקון ט', ובכמה מקומות בתיקונים ומחצב הספירות קורא אותו הרב וכן בתיקונים, בשם אצילות ע"ש ע"כ:

הנה בדברים אלו שכתב מעכ"ת נר"ו נתיישבה דעתי היטב, אך מדברים אלו מובן כי בא"י השבת שלהם הוא רב האיכות כי נעשה כפי ערך איכות האילן, אבל שבתות דחו"ל קטני האיכות הם כי המה כפי איכות הענף המחובר לאילן הגדול, ולכן עדיין לבי נוקפי בדבר זה דנמצא לפ"ז יש כמה גדולים בחו"ל שהם נביאים ותנאים וחסידי עליון ולא זכו ליום השכת באיכות רב כשבת של א"י, ותמיהא לי הא מלתא, ונא להשיבני בד"ז לשכך דעתי ושכמ"ה:

תשובה. אין זו מלתא דתמיהא, דהא חזינן מפורש בדברי רז"ל בכמה מקומות בעילוי רב ועצום שיש לישיבת א"י על ישיבת חו"ל, ומי זוטר הא דאמרו בגמרא כל הדר בחו"ל דומה כמי שאין לו אלוה, וכן עוד דברים כיוצא בזה, ולמה אין אתה תמיה על עצמך בעבור דברים אלו, אך באמת דברים אלו הם מפלאות תמים דעים, והשי"ת רב חסד מתנהג עם בריותיו כפי ערך קדושתם וטהרת לבם ושלימות כונתם ומחשבתם, ולכן אפשר שהשומר שבת בחו"ל שמעלה תיקון שלו להענף דאיכותו קטן מאיכות האילן יתן לו שכר כשומר שבת בא"י שהפעולה עולה באילן הגדול שאכותו רב ועצום על איכות הענף:

ודע כי בתורה הקדושה נרמז דבר זה שיש שבת באיכות רב והוא של א"י שהפעולה עולה באילן הגדול, ויש שכת באיכות זעיר והוא של חו"ל שהפעולה עולה בענף המחובר לאילן, דמצינו בפרשת כי תשא שאמר אך את שבתותי תשמרו שאמר שבתותי לשון רבים ולא אמר אך את השבת תשמורו, כמ"ש אח"ז ושמרתם את השבת שלא אמר שבתותי, והיינו כי נקיט לפעמים שבתותי לשון רבים ללמד שיש שני מיני שבת אחד בא"י גדול האיכות שהפעולה עולה באילן הגדול, וא' של חול שהוא מעט האיכות שהפעולה עולה בענף המחובר לאילן, ולכן חזר ואמר בפסוק שלישי וביום השביעי שבת שבתון קודש לה', והיינו שבת זה שבת דא"י, שבתון שבת דחו"ל כי נ"ון מורה על קטנות, לכן אמרו רז"ל במדרש תהלים מזמור שיר ליום השבת כל עסקה של שבת כפול, לחם שלה כפול שנאמר שני העומר לאחד, קרבנה כפול שנאמר וביום השבת שני כבשים בני שנה תמימים, עונשה כפול דכתיב מחלליה מות יומת, שכרה כפול דכתיב וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד, אזהרותיה כפולות זכור ושמור, מזמור שלה כפול מזמור שיר ליום השבת עכ"ל. וצריך להבין למה היה עסקה של שבת כפול, ולפי האמור מובן היטב כי השבת עיקרו הוא באמת כפול אחד בא"י ואחד בחו"ל וכאמור, והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

סימן ד

שאלה. מחד צורבא מרבנן. ראיתי בספרי המקובלים דלעתיד תתעלה המלכות במעלה גדונה על התפארת בסוד אשת חיל עטרת בעלה, הראיני היכן נמצא דבר זה בדברי רבינו האר"י ז"ל. גם בעיקר הדבר אין הדעת סובלת דבר זה ומה טעם יש בו, דבכ"מ מצינו השמש גדולה מן הירח ומאיזה טעם תהיה כך להיות עטרת בעלה:

גם אשאלה ממעלתך שאלה קטנה וגדולה היא אלי, כי הנה מצינו בדברי רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום שכ' אין לו מגע יד בשום ספר מספרי המקובלים כי אם רק לומד בע"ח ומב"ש ושמונה שערים, ואנחנו רואין הקדמות חדשות בדברי רבינו הרש"ש שאין מפורשים בדברי רבינו האר"י ז"ל בספרים הנז', וגם לא בעולת תמיד ואצרות חיים ופרי עץ חיים:

גם רציתי לדעת כי אני עבדך שמעתי אומרים שהיה לרבינו הרש"ש ז"ל גילוי אליהו זכור לטוב, ומה כבודך אומר בדבר זה אם כנים הדברים, וימחול להודיעני דעתו בזה ושכמ"ה:

תשובה. על שאלה ראשונה הנה דבר זה מפורש בשער מאמרי רשב"י בביאור אד"ז דף מ"ג ע"ג וז"ל, ונתחיל עתה לבאר ענין העשר ספירות שהאציל הא"ס, דע כי תחלת וראשית כל מה שהאציל הא"ס הם עשרה ספירות השרשיות ומקוריות אשר הם שורש ומקור וחיות אל כל האצילות כולו, והם עשרה חלקי הכתר של האצילות ונקרא א"א, ואלו העשר ספירות הם הנרמזים כאן באומרו כד אתקן אפיק תשעה נהורין דלהטין מיניה מתקונוי וכו', והם הם אותם הנזכרים בפרשת נח דף ס"ה ע"א ובפרשת פקודי דף רכ"ז ודף רס"ט, (א"ה זה המאמר הקדוש הנזכר בזוה"ק בשלשה מקומות הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, ובסה"ק בן איש חי הלכות שנה ראשונה פרשת... הבאתי אזהרה גדולה ללמדו בכל יום, וכאן ביאר רבינו האר"י ז"ל על שתי שורות בלבד ממנו באיזה מקום הם מדברים, ומכאן תבין כמה עמוק המאמר, ולכן כל אדם ראוי להזהר ללמדו בכל יום כאשר כתבתי שם) וז"ל, וכדין דא נהירו דמחשבה דלא אתידע בטש בנהירו דפריסא ונהרין כחדא ואתעבידו תשעה היכלין, והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינין רוחין ולאו אינון נשמתין ולא אית מאי דקיימא בהו וכו', ואלה שמותם כתר חכמה בינה גדולה גבורה ת"ת נצא הוד יסוד, הרי הם תשעה ספירות הנזכרים כאן, ועוד יש בחינה עליונה מכולן, והיא הנקראת רישא עלאה דלא אתידע כלל כנז' לקמן, והיא רישא הראשונה שבתלת רישין הנז' לקמן דאתגלפן דא לגו מן דא וכו' והרי עמה נשלמו לעשר ספירות שהם השרשיות ומקוריות והם חיות לכל העולמות ולכל האצילות כולו, ואם כן צריך שתדע כי התרין רישין תתאין מאלו התלת רישין הנז', הנה הם סוד כתר וחכמה הנז' באלו התשעה ספירות והראש העליונה של שתיהן שהיא הנקראת רישא עילאה דלא אתידע היא למעלה מן התשעה ספירות הנז' ועמה נשלמין לעשר ספירות גמורות. והנה בחינת המלכות לא נזכרה ולא נגלית באלו התשעה ספירות השרשיות, אמנם אח"כ נגלית המלכות מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומדת למעלה מן התשעה ספירות שרשיות הנז', ובזה תבין מעלת וגדולת המלכות כי היא עטרה בראש צדיק היתה לראש פינה אשר לעתיד תהיה גדולה מן השמש והבן זה עכ"ל:

הרי דבר זה מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל ומפורש הטעם של הגדלות שלה כיון שהיא נגלית מסוד האי רישא עלאה דלא אתידע העומד למעלה מן התשעה ספירות שרשיות אשר הת"ת הוא מהם, וענין זה הוא מוכרח על פי הטבע כי המים שיוצאין במקום גבוה, ואח"כ יורדין למקום נמוך הנה הם עולין מאליהם למקום גבוה לפי שיעור הגובה שממנו יצאו ובאו, והבן זה היטב. ובזה תבין הטעם מ"ש בפרקי היכלות שראה ר"י כבודו של דוד הע"ה למעלה עצום ונורא מאד שלא נזכר על צדיקים אחרים זולתו, וגם הוא לא שאל לראות אלא על כבודו של דוד הע"ה מפני שידע והבין בסוד ה' שזוכה לכבוד ומעלה יתירה על שאר צדיקים מפני שהוא בסוד המלכות העתידה להתעלות עילוי גדול שתהיה גדולה מהשמש כאשר נתבאר בדברי רבינו ז"ל הנז':

ודע כי בענין עילוי המלכות לעתיד, כתב רבינו ז"ל בעץ חיים שער מ"ד שער השמות פ"ו וז"ל, גם נודע כי כל האורות המקיפים לכל הפרטים הנז' הנכללים בזו"ן כולם הם בחינת אור הבינה המקיף את הבנים בסוד פריסת סוכת שלום, ועתה אור המקיפים אותם הוא אור הבינה, אבל לעת"ל ברא ה' חדשה בארץ כי הנוקבא דז"א היא המלכות תסובב אתגבר הוא כדמיון מה שעתה מסבבת אותו הבינה, והטעם כי תתעלה המלכות למעלה מן הז"א בסוד צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם עכ"ל, ופירש הרב תורת חכם דף קי"ב ע"א וז"ל, הכונה שלעת"ל יעלו זו"ן למקום או"א כמ"ש הרב ז"ל בפירוש הפסוק ביום ההוא יהיה ה' אחד, א"כ הבריאה תעלה ותהיה תמיד במקום ז"א והבריאה תקרא אז ז"א, לכך המקיפים דז"א שהוא בחי' הז"א יהיו מן המלכות, אבל ז"א לעולם היא למעלה מן המלכות והוא כמ"ש בס' הכונות בדרושי השבת עמ"ש רז"ל לא זז מחבבה עד שקראה אמי ע"ש, שהוא במוסף שבת שעולה המלכות בנה"י דאו"א עלאין, והטעם שהכלים עולים והעצמות אינו זז ממקומו עכ"ל, והמשכיל יבין כי מה שהבאתי לעיל מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אדר"ז בענין עילוי המלכות הוא דבר ויהיה זה העילוי לבסוף והבן זה, ועיין בסוף ספר מבוא שערים מ"ש שם מספר הכונות ישן בביאור ברכת הלבנה וביאור הפסוק והיה אור הלבנה כאור החמה וכו' ע"ש:

ואשר שאלת איך אנחנו רואין הקדמות חדשות בדברי רבינו הרש"ש ז"ל שלא נמצאו בספרי רבינו האר"י ז"ל אשר סמך עליהם רבינו הרש"ש ז"ל שהם ע"ח ומב"ש וכו', הנה דע כי באמת נאמן הוא רבינו הרש"ש ז"ל שלא חידש שום דבר מדעתו או מספרי קבלה אחרים להוסיף דבר א' על דברי רבינו האר"י ז"ל, ברם הוא שידד עמקים בדברי רבינו האר"י ז"ל ולקח כללים אשר נתפרשו להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל, ראשון בקודש שני כללים אשר הובאו בספר הקדוש מבוא שערים ש"ב ח"ב פ"ו שכתב רבינו מהרח"ו ז"ל עליהם שם אלו השני כללים של מ"ן ושל מוחין הם כמעט כוללים כל החכמה הזאת ושניהם תלוייים זב"ז, וכאשר הזכיר זה רבינו הרש"ש בספרו הבהיר נהר שלום דף ס"א פ"ב, בד"ה אמנם הכל כתוב שם וכו' ע"ש, ועוד לקח ב' ושלש כללים אחרים אשר פירש אותם מהרח"ו ז"ל במקומות אחרים. ועוד הוסיף למצוא ולהכריח מדברי רבינו האר"י ז"ל כללים אחרים אשר לא נתפרשו להדיה, אך הם מוכרחים בלי שום תפונה, ולמד אותם והכריחם מדברי רבינו האר"י ז"ל משלש וארבע מקומות באופן שהם ברורים בלי שום ספק, וכמו ענין הערכין שנקראת בחינה זו כך ונחשבת כך בערך בחינה אחרת אך היא אינה כך ממש, ובהצעה של הכלל הזה יתורצו כמה קושיות וכמה דברים שנראין סותרין זא"ז, ואזכיר לך כאן דבר אחד לדוגמה והוא מ"ש בתורת חכם דף קמ"ד ע"א וז"ל, שמעתי משם מורי הרב ז"ל (הוא הרש"ש) ישוב על ענין ברכת הנהנים וכיוצא, שכפי הש"ס הם מדרבנן וכפי הזוהר הם דאורייתא, והשיב דלא פליגי, דמ"ש הזוהר שהם דאורייתא ר"ל אורייתא דרבנן שהם בחי' זו"ן דיעקב ורחל הנקרא דאורייתא בערך יעקב ורחל דיעקב ורחל, והוא דוגמת הישוב שיישב בענין הק"ש ותפלה ששניהם דאורייתא והם בזו"ן אלא כיון שהתפלה היא בנה"י נקרא דרבנן בערך הק"ש שהיא בחב"ד דז"א, והם בחי' דרבנן דאורייתא עכ"ל. ועוד נשתמש רבינו הרש"ש ז"ל בענין זה דערכין בכ"מ, ועיין תורת חכם, דף צ"ד עמוד ב' מה שכתוב בענין ערכין, ועוד עיין דף ג' ע"א ועוד בדף ד' סוף ע"א, באופן שהצעת הכלל זה דערכין הוא דבר יקר ונחמד, שבו יתיישבו כמה מאמרים, וכמו שמצינו בדברי רבינו האר"י ז"ל בעצמו בשער הכונות בענין ערבית של שבת דרוש ב' דף ס"ז ע"ד שבזה הענין של ערכין יישב מאמרים סותרים ע"ש, ונמצא כלל זה דערכין הוא מוסכם ויוצא מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל, וע"פ הכלל הזה וע"פ כללים המפורשים בדברי רבינו האר"י ז"ל, וע"פ כללים אשר הוליד אותם רבינו הרש"ש מדברי מרן רבינו האר"י ז"ל יסד ובנה רבינו הרש"ש כל בנין שלו בנה"ש ובסידור הקדוש:

ואשר שאלת ששמעת שהיה לרבינו הרש"ש ז"ל גילוי אליהו זכור לטוב, ובקשת להגיד לך השערת שכלי בדבר זה איך הוא, דע כי יש הזהרה לנו מדברי קבלה אל תגעו במשיחי ובנבאי אל תרעו, על כן אין לנו לדבר באנשים גדולים ועצומים בהשערת השכל שלנו, ורק רשאי אני להגיד לך דבר אחד בגילוי אליהו זכור לטוב, דודאי בענין שיזכה האדם לדבר עמו פנים בפנים כמו שהיה לרבינו האר"י ז"ל, דבר זה קשה המציאות אפילו בדורות הראשונים וכ"ש בדורות האחרונים, ברם בזאת אפשר להאמין שיהיה גילוי אליהו זכור לטוב בהשכל של הצדיק, דהיינו יתלבש ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בעין השכל של הצדיק ויורה לו האמת, והצדיק אינו מרגיש בגילוי אליהו זכור לטוב בשכלו, אלא חושב שהוא משיג האמת בשכלו, ובאמת אינו כן אלא הוא משיג הדבר ע"י התלבשות ניצוץ מן אליהו זכור לטוב בשכלו, ודבר זה נזכר בדברי מהרח"ו ז"ל בהקדמתו לשער ההקדמות שכתב וז"ל, גם נזכר בהקדמת התיקונים בכתיבת יד וז"ל ואנת אליהו עתיד לאתגלייא בסוף יומייא, ואית מאן דעתיד לאתגלייא אפין באפין, ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל דיליה וכו' עכ"ד ע"ש, על כן חשבתי דרכי לומר כי אצל רבינו הרש"ש ז"ל היה גילוי אליהו זכור לטוב בטמירו בעין השכל דיליה, ועל ידו השיג הכללים בחכמה היוצאים ומוכרחים מדברי רבינו האר"י ז"ל עצמו שעליהם בנה כל הבנין שלו שבנה בנהר שלום ובסידור, ולפ"ז מ"ש בתיקונים הנז"ל אית מאן דעתיד לאתגלייא ליה אפין באפין, היינו כמו גילוי אליהו זכור לטוב לרבינו האר"י ז"ל, ומ"ש ואית מאן דעתיד לאתגלייא ליה בטמירו בעין השכל היינו כמו גילוי שנגלה לרבינו הרש"ש ז"ל וא"ש את"ם. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

סימן ה

שאלה. מחד צורבא מרבנן. מצינו בשער רוה"ק בתיקון הבא על הזכור, שהחוטא בזה גורם להוריד או"א למטה, ומזדווגים שם למטה במקום שהוא שם היסוד של ז"א. ועוד כתוב שם פגם אחר שעל ידי שיורדת אימא למטה עד רגלי ז"א נסתמים ונכסים אורות החסדים המגולים המתפשטים בז"א, משא"כ בהיות אימא מסתיימת כדרכה עד החזה. ועוד פגם אחר בז"א שיהיה בו ביטול כח וכו' ע"ש. ונפלאתי בדבר זה הפלא ופלא מה נחשב החוטא הטפש הזה שהוא בשר ודם שעשה דבר מאוס כזה, ומה כוחו לעשות ירידה במקום עליון להעתיק ולטלטל פרצופים עליונים ממקומם העליון למקור אחר נמוך, ובשלמא בשאר עונות שאומר הרב ז"ל שהחוטא פוגם בשמות הקודש, יש לומר שפוגם בחלק שרשו שיש לו באותם שמות הקודש, שעושה חסרון רק ביניקה והארה שיש לו שם, והפגם נוגע ביניקה והארה שלו שיש לו באותם שמות הקודש, אך כאן שמוריד פרצופין של או"א ממקומם אין דעתי סובלת זה, וגם ביטול כח אין הדעת סובל:

וכן יש להתפלאת כיוצא בזה במ"ש שם בתיקון עון בעילת נדה שיתגלגל בשלג ז"פ, יען כי החריב והוביש שבעה נחלי המלכות, ובתשובתו יחזרו להיות נמשכים כבתחילה, וצריך לדעת במה כוחו של הטפש הזה להחריב ולהוביש שבעה נחלים קדושים ע"י דבר מאוס שעשה זה בגופניות, וקשה לתרץ ולומר שיחריב ויוביש בחלק שרשו שיש לו בשבעה נחלים כאשר אמרנו לעיל בשמות הקודש, כי דבר זה קשה להולמו כאן, על כן חלותי היא, שיורינו בדברים אלו שיתיישב בו דעתינו ולך תהיה צדקה, ושכמ"ה:

תשובה. תא חזי מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רשב"י בביאור אדרא רבא על דף קכ"ח, אם ח"ו ישראל חוטאין גורמין שהקליפות הנקראים אלהים אחרים העומדים בסיום אלהים קדושים, עולין ונכללין גם בסיום האלהים קדושים ומתקשרים שם עמהם, ואז כאשר מזדווגים ז"א ונוקביה דאצילות הקדוש ונכנסין אותם האלהים קדושים ביסוד שבה בסוד החמשה גבורות מנצפ"ך, הנה כיון שהקליפות הם מתקשרים ונכללים בסיום אלו האלהים קדושים, נמצא ח"ו דומה כאלו הם עצמם נכנסו בסוד הנקבה דקדושה והטילו בה זוהמא, אבל הזהר והשמר בנפשך מאד מאד, דאל יעלה בדעתך שהדברים כפשוטן כמ"ש רז"ל, שבא נחש על חוה והטיל בה זוהמא, כי חלילה להאמין הדברים כפשוטן עכ"ל. ועוד חזר וכתב בסוף אותו הדיבור וז"ל, כבר הודעתיך כי ח"ו אין הכונה לומר שהקליפה עצמה עולה עד שם, לא בז"א ולא בנוקביה ח"ו רק שבערך שנכללין הקליפות ההם באותו אלהים קדושים אשר עומד מחוץ לספירות מסוף העשיה עד רום האצילות, לכן אנחנו אומרים כי ח"ו נחשב זה כאלו נחש בא על חוה או כאלו שפחה כי תירש גברתה עכ"ל ע"ש, וענין זה הביאו בקיצור בעץ חיים שער ט"ל פ"א, וכתב שם אע"פ שהם אינם נכנסים ח"ו עכ"ז יונקים בסוד כללות ע"ש:

ועוד אגיד לך תעלומות חכמה ויאירו עיניך בהם יותר והוא מ"ש רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים שער ט"ל הנקרא שער מ"ן ומ"ד פרק א' וז"ל, וזכור כלל זה לכל המקומות שנזכר ענין זווג אב"א שאין הענין כפשוטו אלא ע"ד הנז"ל, והוא כשיש בישראל מצות ומע"ט, שעל ידם יגרמו שיוכלו להזדווג זו"ן פב"פ, ועל ידם היא יכולה להעלות מ"ן לגבי מ"ד דדכורא, ואם אין ח"ו בישראל זכות אין כח בנוקבא דז"א להעלות מ"ן שלה לגבי בעלה כנודע, כי אין המ"ן עולין אלא ע"י נשמת התחתונים, ולכן כדי לזווג היא צריכה לעלות עם ז"א למעלה באו"א, והיא מעלה מ"ן דאימא ומזדווגים יחד, ונמצא כי כמעט זווג זה אינו נקרא על שמם, רק על שם או"א כי עד שם עלו ובכוחם, ועל ידי מ"ן שלהם הם מזדווגים, ואלו בעת ההיא היו רוצין לרדת למעלה למקומם לא היה יכולת וכח להם לעמוד פב"פ אלא אב"א, ונמצא ודאי דאין שום זווג אלא בהיותם פב"פ, אבל מה שאנו קורין אותו זווג אב"א ר"ל שאם היו אז יורדין למקומן למטה לא היו יכולין לעמוד אלא אב"א, על כן עלו למעלה כדי שיוכלו להיות פב"פ עכ"ל ע"ש:

ועד"ז בין תבין הענין כאן דאין הכונה שיהיה ירידה לפרצופי או"א ממקומם למטה, וגם לא יהיה כיסוי חסדים המגולים ולא יהיה ביטול כח ממש ח"ו אלא הכונה כיון דע"י חטא היה ראוי להיות כך נחשב כאלו היה נעשה כך אבל באמת לא היתה כזאת ממש ולא יהיה כך, ומאחר דנחשב כאלו נעשה כך, על כן צריך לעשות תיקון בתעניות להעלותם כאלו הם ירדו, ומ"מ ודאי בעת שחטא זה האדם בחטא זה נעשה עי"כ איזה פגם וא"ת איך הוא הפגם ומה עניינו לא נוכל להבין ולדעת דבר זה, וכיון שאין הקלקול הוא ממש כפשוטו אלא הוא ענין ערכין שנערך ונחשב בכך, על כן גם התיקון בתענית נעשה בדוגמה וברמז הרומז על דברים שבקדושה למעלה לפי סודן של דברים ולאו כל מוחא סביל דא, ולכן יש טעם מספיק שיועיל הפדיון למספר התעניות בצדקה, וגם בפסוקי תורה להאנוס שאינו יכול להתענות ימים מספר:

וכיוצא בזה מפורש באדרא על ז' מלכים דמיתו דאין הדבר כפשוטו, אלא לירידה דנחית מדרגא דיליה קרי ליה מיתה, וכן תמצא לרבינו מהרח"ו ז"ל בשער הכונות בדרוש שביעי של פסח דף פ"ו ע"ג בענין סוד הקטנות ומאמר הזוהר בו שראוי להעלימו מפני שאין אנחנו יודעים אמיתותו אפילו טיפת גרגיר של חרדל מן הדרוש ההוא ע"ש, וגדולה מזו מצינו שגם דברים האמורים בעליות והתלבשות הפרצופים למעלה אין הדברים כפשוטן, ואזכיר דבר א' לדוגמה והוא מ"ש רבינו הרש"ש ז"ל בהגהותיו על עץ חיים שער י"ד שהוא שער או"א שנתקשה בדבר אחד, דכאן קאמר פני או"א נוטין זה לצפון וזה לדרום, וידוע שפני א"א נוטין לצד מערב, ולפ"ז קשא איך יתיישבו דברי הרב ז"ל שכתב בשער ל"ה פ"ב שפני אבא ופני אימא ופני ז"א בהיותם מלובשים את א"א כולם פניהם עומדים כסדר עמידת פני הא"א כדי לקבל הארת פנים דא"א הכופף קומתו ומאיר ומסתכל בפניהם הרי קאמר להדיה שפני או"א נוטין לצד נטיית פני הא"א, ואיך כתב כאן שהם עומדין זה בימינו וזה בשמאלו ופניהם איש אל אחיו, ושם עשה רבינו הרש"ש ז"ל אופן ליישב בו שני המאמרים הנז' וסיים וז"ל, וה' יכפר בעדי כי דברים אלו אינם כפשוטן, ולזה נופל כמה קושיות, ואם היה אפשר להבין אמיתות כל העניינים לא היה מקום להקשות עכ"ל, נמצא גם התלבשות הפרצופין העליונים שדבר רבינו האר"י ז"ל אין הדברים כפשוטן, וכאשר תבין בישוב שישב רבינו הרש"ש ז"ל, ועיין להרב החסיד תורת חכם דף כ"ג ע"ב וז"ל, וכן דעת מורי הרב ז"ל (הרש"ש), שכל מדרגה עליונה היא לפנים ממדרגה התחתונה, וכל זמן שלא יש הכנה במדרגה התחתונה, דהיינו שלא בירר הבירורים שלפנים ממנה אינו יכול להלביש המדרגה שלפנים ממנה הנקראת אותה המדרגה הפנימית למעלה מן המדרגה התחתונה, וז"ס שאנו מתקנים י"ג תיקוני דיקנא דז"א אחר ברכת כהנים שנכנסו הל"מ הכוללים וכו', אלא שבאלו המשלים שאנו מכוונים נתקנים אף שלא יש שום דבר מזה כלל, אפילו המ"ן, כמ"ש מורי הרב ז"ל בהקדמה דברים אלו אינן כפשוטן, הנה מתוך פשוטן אפשר להבין מעט מסודם, אע"פ שאין לסודן דוגמה עם הפשט עכ"ל ע"ש:

ועתה אבא להזכיר כאן מ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים הקדמה כ"א בענין ד' חלוקי כפרה בדף ך' ע"ב וז"ל, הא' הוא אם עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה וכו', כי הנה אז פוגם בעולם העשיה, לפי שע"י מה שעבר על מצות עשה גרם להוריד מלכות העשיה ולהפריד הה"א מן הת"ת ויורדות בשלשה ראשנות דקליפה בלבד, וכששב בתשובה בנקל הוא להעלותם משם וכו', ולכן תכף בשובו בתשובה עולה מלכות דעשיה שהיא הה"א למעלה למקומה וחוזרת להתחבר עם התפארת וזה נקרא תשובה תשוב ה', והרי זו בחינה אחת בעשיה עצמה, ובחי' הב' בעשיה עצמה אם הפריד גם הת"ת מן הבינה באופן שגרם שירדה העשיה עד שלשה אמצעיות דקליפה וכו', ובחינה ג' בעשיה עצמה אם חטא במצות עשה באופן שפגם גם בבינה וגרם להורידה וירדה העשיה עד שלשה אחרונות דקליפה וכו', ובחי' הד' אם חטא במ"ע באופן שפגם גם בחכמה והפרידה מן הכתר וכו', וזה חלוק כפרה הא'. וחלוק כפרה הב' אם עבר על מצות לא תעשה שבחטאו גרם שירדה היצירה אל העשיה ולא בקליפות כנז"ל. וחלוק כפרה הג' אם עבר על חייבי כריתות שפגם בבריאה וכו'. וחלוק כפרה הד' אם עבר על חלול השם דאז פוגם באצילות הנקרא עולם החיים שאין שם מות כלל, וגרם מיתה בעולם החיים הנצחיים וכו' ע"ש. הנה גם ירידות והפרדות וגרם מיתה שאמר רבינו ז"ל אין הדברים כפשוטן אלא לפי חטאו נחשב שהוריד והפריד וגרם מיתה, אבל לא נעשה כן ממש, וצריך לו תיקון שבו יהיה עליות וחבורים וסילוק מות כיון דנחשב כאלו עלתה על ידו כך:

מיהו כל זה אני אומר באדם יחידי פרטיי, אבל מ"ש רבינו ז"ל בשער הפסוקים פרשת בראשית בפסוק ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, שנעשה ע"י אדה"ר שבעה פגמים ונעשה תערובת טוב ורע, זה היה ממש במחצב הנשמות, וכן מ"ש רבינו ז"ל בשער מאמרי רשב"י במדרגת העולמות, איך היו קודם החטא ואיך ירדו אחר החטא ואיך עתידין לעלות אחר גמר התיקון, כל זה הוא היה ממש במחצב הנשמות, מפני כי אדה"ר היה עצום גדול ורב שהוא היה כולל כל הנשמות כולם, וכמ"ש רבינו הרש"ש בנהר שלום דף קי"ב כשנברא אדה"ר נכלל בו כל מחצב הנשמות הנז', והיו כלולים בו כל הנשמות מכתר דא"ק עד סוף העשיה וכו' ע"ש, ולכן באים הנשמות במספר הדורות לתקן בעזה"י, וגם בדברים אלו שכתב רבינו בפגמים של אדה"ר וחוה אינם כפשוטן ממש וכאשר תראה בלשון רבינו ז"ל בביאור אד"ר על דף קכ"ח שהעתקתי לעיל, ולכן תמצא בברייתא דזוה"ק כשחלה רשב"י בחוליו הראשון אמר בחליו שבא אצלו אדה"ר ונגלה אליו, ובעי מיניה דלא יתגלי חוביה לכל עלמא, וההוא דגליין בחברייא שפיר אבל שאר בני עלמא לא, מ"ט דחס קב"ה על יקריה ולא בעא לפרסומי חוביה אלא בההוא אילנא דאכיל מיניה וכו', ולאו משום חובתא דחב אלא משום יקרא דשמא עלאה דבני נשא לא זהרין ביה ויתון לשאלא מה דלא צריך לון, והיינו דכתיב פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב וכו' ע"ש, והכונה לראות בעין השכל שלהם שח"ו יציירו הדברים של הפגמים לפי פשוטן ובזה באים לידי כפרנות, וכמו אותו ענין דאמרו בא נחש על חוה וענין שפחה כי תירש גברתה דנקיט רבינו לעיל בריש ביאור אד"ר שהעתקתי לעיל, דודאי אסור לצייר הדברים כפשוטן, דאם יראה בעיניו הדברים כפשוטן ה"ז בא לידי כפרנות, ולז"א יהרסו אל ה' לראות כלומר רואין הדבר כפשוטו, וכן במ"ש שפגם במקום זה וישאלו איך היה הפגם בבחינה זו ובחינה זו, ששואלין על מקום גבוה דלא צריך לון לדבר ולעסוק בו. והשי"ת ברחמיו וחסדיו יעזרנו על דבר כבוד שמו ויאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

סימן ו

שאלה. בעה"ב שהוא מקדש בשבת על הכוס בלילה וביום לו ולבני ביתו שהם אשתו ובניו הגדולים השומעים הקדוש ממנו לצאת י"ח, אך הוא אינו יכול לשתות היין, ורק טועם ממנו ונותן הכוס לאחד מן המסובין לשתותו, ונסתפקנו אם ירצה הבעה"ב לתת הכוס לאשתו לשתותו אי שפיר עביד בהכי, כיון דהיא חייבת בקדוש מן התורה, או"ד עדיף טפי לתתו לאחד מבניו הגדולים מפני שהוא זכר ועדיף מאשה בכל דבר, ואם אין הפרש בזה כפי הפשט, יודיענו אם יש בזה הפרש כפי הסוד ושכמ"ה:

תשובה. תחלת הכל אודיע לך, דאע"ג דלפו"ד אם לא שתה המקדש שיעור מן הכוס ושתה אחד מן המסובין יצאו י"ח בזה, מ"מ לפי סודן של דברים נראה דעדיף טפי שישתה המקדש עצמו, וכמ"ש בשער הכונות דף ק"ד ע"ב בסוד שתיית היין של הקידוש וז"ל, הנה האדם בעצמו הוא סוד ז"א והכוס אשר בידו הוא הנוקבא העומדת בחזה שלו, והיין אשר בתוכו הוא בחינת הארת המוחין הנמשכין ממוחין דז"א, ועתה ז"א עצמו שותה היין הזה שהם האורות האלו וכו', ולכן צריך שהאדם שהוא ז"א שותה הוא עצמו היין הזה כדי שירד עד המקום ששם עומדת כנגדו הנוקבא מבחוץ ומשם יוצאין ונכנסין בה עכ"ל זלה"ה ע"ש. הרי להדיה דקפיד רבינו ז"ל בדבר זה שיהיה המקדש עצמו שותה היין כדי שיבא הסדר נכון, מיהו אם המקדש הוא אנוס ואינו יכול לשתות הוא עצמו הא ודאי אם ישתהו אחד מן העומדין לצאת י"ח קידוש, ג"כ חשיב זה סדר זה נעשה כראוי ע"פ הסוד, יען כי כל א' מן העומדים שם ששומע ברכת הקידוש ומתכוין לצאת בה י"ח חשיב כאלו הוא תופס הכוס בידו ומקדש, ואם ישתה היין חשיב שהוא דוגמת ז"א שהוא עצמו שותה היין שהוא בחינת אורות המוחין, ולפ"ז עדיף טפי שיתן אותו לאחד מן העומדים שהוא זכר, ולא לאשתו שהיא נקבה דידוע שהאדם התחתון הוא דוגמת צורה העליונה וכאשר יתעוררו למטה יתעוררו למעלה והאיש הוא דוגמת ז"א, והאשה דוגמת הנוקבא, ולכן ודאי מצוה מן המובחר שישתהו זכר שהוא דוגמת ז"א:

ומטעם זה נ"ל בס"ד דאפילו האשה יודעת לקדש ואין לה בעל לקדש מוטב שיקדש לה איש גדול וישתה הוא היין כדי שיבאו העניינים מכוונים ע"פ הסוד האמור לעיל, ורק צריך שיהיה המקדש הוא עצמו ג"כ יוצא י"ח קדוש בזה, וכל זה למצוה מן המובחר, אבל אם לא נמצא לה איש גדול לקדש לה אה"ן תקדש היא בעצמה ותשתה הכוס:

ודע כי מצינו בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות דף קמ"ב בסוד התוקע שכתב שם שהתוקע הוא אימא עלאה וכו', ע"ש, ולכאורה קשא איך יהיה התוקע שהוא איש זכר, דוגמא אל אימא עלאה, והלא פרצופי הזכר לחוד ופרצופי הנוקבא לחוד, ונראה לתרץ דאין מדמין אפשר לאי אפשר, דמה נוכל לעשות באופן אחר וכי נביא נשים להוציא אותנו י"ח בתקיעת שופר, ועל כן מוכרח שתתקיים דוגמא זו באיש שהוא זכר, ומזה יוצא סיוע לדברינו הנז"ל שכתבנו אם לא נמצא איש להוציא את האשה י"ח קידוש וישתה הכוס, כי אם רק היא לבדה אה"ן תקדש ותשתה הכוס ותתקיים הדוגמה שלמעלה בה אע"פ שהיא אשה:

ובאופן אחר נ"ל בס"ד לתרץ קושיא הנז' שהקשינו בתקיעות, והוא דאיתא בשער מאמרי רשב"י בביאור זוהר בראשית בדף יו"ד ע"ב האדם התחתון הוא דוגמת צורה העליונה ופיו כפה העליון ועיניו כעיני העליון וכאשר יתעוררו למטה יתעוררו למעלה, וזה כי כללות הפה ירמוז לבינה, דהיינו כל עשר ספירות שבכללות הפה רומזים אל עשר ספירות שבבינה עצמה ע"ש, ולפ"ז ניחא שיהיה התוקע דוגמת אימא אע"פ שהוא איש, מפני כי באמת עשר ספירות אימא עלאה רמוזים בפה האדם הזכר, וגדולה מזו מצאנו לרבינו ז"ל שכ' בביאור אד"ז דף נו"ן ע"ב וז"ל, האדם התחתון או האשה איננה נמשלת אל דמיון אבא לבדו או אל ז"א לבדו או אימא לבדה, אמנם האדם התחתון רומז אל כל עשר ספירות דאצילות הכוללת כל האצילות ביחד מרום א"א עד סיום נוקבא דז"א עכ"ל ע"ש, וכיוצא בדברים אלו כתב ג"כ בעץ חיים שער הולדת או"א פרק ה' ע"ש, ובזה נתיישבה היטב קושיתינו בענין התקיעות אך עכ"ז מה שהעלתי בענין הקידוש הוא נכון:

ודע נמי דהגם שכתב רבינו ז"ל שיש באדם התחתון הזכר איזה דוגמא ורמז לנוקבא דז"א, מ"מ אין שייכות לאדם התחתון בדברים המתייחסים לנוקבא דז"א יען כי לעולם אחיזת הזכרים היא בז"א דוקא והנקבות אחיזתם בנוקבא דז"א, ורק לזכרים יש שייכות בדברים המתייחסים לז"א, יען כי הזכר והנקבה התחתונים נקראים בנים לזו"ן בסוד בנים אתם לה' אלהיכם ולכן לעולם הזכר התחתון הוא סוד ז"א והנקבה התחתונה היא סוד מלכות נוקבא דז"א, ולכן כל דבר המתייחס לז"א עצמו אין שייכות כ"כ לאשה בו, ודבר המתייחס לנוקבא דז"א אין שייכות כ"כ לאיש בו, ואע"ג שימצא רמז בזכר לנוקבא דז"א, וכמו שאנו רואין בענין השערות שיש זכר ששערותיו אדומים שזה רומז לנוקבא, וכן יש נקבה ששערותיה שחורים שזה רומז לז"א:

ועל כן תמצא בסוד ספירת העומר שכתב רבינו זלה"ה בשער הכונות דף קכ"ב ע"ד וז"ל, ואמנם היות שצריך האדם לספור העומר בפיו ומוציא הבל מתוך פיו לחוץ גורם שיצא הבל אור המקיף מפי האדם שהוא ז"א, ומקיף לכל ז' תחתינות שבו וכו', ואח"ז בדף קכ"ה כתב ובזה תבין טעם למה מצות ספירת העומר תלויה באנשים ולא בנשים, והטעם הוא לפי שאין בחינה זו נעשית אלא בפי הזכר ז"א כנודע עכ"ל, הרי לך שהדברים המתייחסים אל ז"א לא שייכי לעשותם באשה התחתונה כי אם רק בזכר שהוא דוגמת ז"א:

וכן תמצא כיוצא בזה בענין הנענועים של הלולב שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות דף קנ"ג ע"ג וז"ל, ותכוין כי אתה המנענע הלולב נרמז בז"א אשר מנענע החסדים שבו, שהוא הלולב ומיניו עד הדעת שבו, וממשיך הארה אל הנוקבא אשר ראשה כנגד החזה שבו וכו' ע"ש, ואל תתמה א"כ איך התירו הפשטנים שתטול האשה לולב ותברך, נראה ודאי דלא שייכה בהאי מצוה אלא היא בידה כאדם שאינו מצוה ועושה דעכ"פ מקבלת שכר:

ובענין הציצית כתב רבינו בשער הכונות בדרוש א' של הציצית וז"ל, והנה זה הטלית איננו מגיע רק עד החזה שהוא רובו של גוף האדם, כי שם מאחורי החזה דז"א, יצאה נוקבא דידיה ואין שם בחינת טלית, וזהו הטעם שהנשים פטורות מן הציצית עכ"ל ע"ש. ובענין התפילין כתב רבינו בעץ חיים שער תיקון הנוקבא פרק א' וז"ל, ובזה תבין למה הנשים פטורות מן התפילין, כי אין לרחל בחי' אורות מקיפין שה"ס התפילין כמו שיש ליעקב ע"ש, ועיין עוד מ"ש רבינו ז"ל, בשער הכונות בדרוש ה' דתפילין דף יו"ד מה שעשה טעם אחר בזה ע"ש, והא דקפדי רבנן בענין ציצית ותפילין שלא תלבוש האשה ולא קפדי בלולב כבר בארתי בס"ד טעם נכון בזה במ"א, הנה כאן זכרתי דברים שבאו בפירוש בדברי רבינו האר"י ז"ל מה ששייך לאנשים דוקא, ומצינו עוד בר"ח דשייך לנשים ולא לאנשים, וכמ"ש בשער הכונות דף ק"י ע"א הטעם למה הנשים אסורות בעשיית מלאכה בר"ח ולא האנשים ע"ש:

ועל פי הדברים האלה תמצא כי יפה העלתי בס"ד בענין הקידוש שצריכה האשה להשתדל למצוא לה איש זכר שיקדש וישתה, ואם לא אפשר לה אה"ן תקדש היא בעצמה ותשתה, וגם בזה יהי' סדר הדוגמה למעלה לנכון. והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:

סימן ז

שאלה. נשאלתי מאת החכם השלם והכולל חכם בן ציון מרדכי חזן נר"ו מעה"ק ירושלים תוב"ב. יודיעני בהאי מלתא די אנא בגללה נבוך טובא, והוא כי מרן הרש"ש זלה"ה סידר בסדר המדרגות של המרכבה אזנים ואח"כ עינים, אמנם מעכ"ת נר"ו סידר בספר בן איש חי בפרשת מקץ עין רואה ואזן שומעת, וכמעט חפשתי בכל הסידורים בכתיבת יד שבעה"ק, וראיתי כי כולם כא' מסדרים האזנים למעלה מן העינים, וכן נראה בעץ חיים שער א"א פ"ו שכתוב חו"ב ב' אזנים חו"ג ב' עינים, וכן בספר מבוא שערים דף ס"ה וס"ו, וכן בשער הכונות דרוש א' מדרושי ר"ה בחדשי הקיץ והחורף מסדר האזנים קודם, ובשער מאמרי רשב"י פרשת תרומה דף יו"ד ע"ב מדבר במעלת האוזן וכו', והגם כי מצאנו ראינו בעץ חיים שער אח"ף שמסדר יו"ד ראיה ה' שמיעה וכו', אשר יש סמך גדול למעכ"ת נר"ו, עכ"פ למה הרש"ש לא בחר בזה הסדר, ומה ראה מעכ"ת לשנות מסדר הרש"ש ז"ל שהוא מוסכם כמעט לכל דרושי הרב ז"ל. אשר על כן יודיענו מעכ"ת בארוכה ושכמ"ה:

ושאלה הב' הנה ידוע מ"ש רז"ל בשער הכונות בדרושי חזרת העמידה דרוש א', כי העמידה דלחש היא בנה"י והחזרה בחג"ת, ומביא משם זוה"ק דרשב"י מגזים מאד בענין המשמיע קולו בתפלתו, ובספר עולת תמיד דף נ"ה כתב דאינה נכנסת לרקיע כי אם תפלה שאינה נשמעת לאודנין וכו' יעוש"ב וברוחב, ובדידי הוה עובדא שבאתי לבית הכנסת ומצאתי שהצבור כבר התפללו לחש, ולא היה להם מי שיחזור בקו"ר, והגם כי לפ"ד הפוסקים אריך למעבד הכי שאחזור להם בקו"ר ותעלה לי ללחש, אמנם יראה ורעד בא בי ארי"ה שאג מי לא יירא ודבריו סמוכים מהאיש מרעיש הארץ הוא אדונינו הקדוש רשב"י ז"ל, והשאלה הזאת נופלת גם על מקצת אנשים המתפללים ג"ר וקדושה בקו"ר ומשלימים העמידה בלחש, ותשובתו הרמת"ה מהרה תצמח להאיר עינינו בתורת חיים ושכמ"ה:

והשאלה הג' היא אשר עוררני עליה מו"ר הרב המקובל והמפורסם כמהרש"ך נר"ו עמ"ש בספר בן איש חי פרשת וירא הלכות שנה א' סוף אות כ"א וז"ל, גם יזהר שלא יתן הקציצה של הא' על המעברתא של אחר אלא יהיו סמוכים זת"ז ומונחים כולם על הבשר וכאשר כתבתי בס"ד בסה"ק מקבציאל עכ"ל, ענה מורי נר"ו הנז' ואמר לי אם רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל, ואדרבה מהאר"י ז"ל משמע כי אין חציצה מין במינו, וכאשר מעכ"ת בעצמו העתיק לשון שער הכונות באות הנז' בענין הרצועות שכתב וז"ל, שיניח הרצועה דתפילין דר"ת תחת רצועות דרש"י עכ"ל, ובאמת כן הוא לפי סודן של דברים שלכתחלה צריך להיות הקציצה על הא' על המעברתא של הב' לרמוז כי נה"י דאבא מלובשים בנה"י דאימא, וגם הסברה נותנת כן כי מקום התפוח של כל אדם אינו מספיק לזוג תפילין זת"ז, וגם שמעתי שהרב שם חדש, וגם הרב פקודת אלעזר התירו לכתחלה שיהיו מונחים זת"ז, על כן נכספים אנחנו להעתיק לנו טעמו שכתב בספר מקבציאל כי עדיין לא יצא לאור, ושכמ"ה:

תשובה. מ"ש שמצאת בסה"ק בן איש חי במקץ הלכות שנה ראשונה אות י"ג בסדר המרכבה סדרתי עינים קודם אזנים, ובסדור רבינו הרש"ש ז"ל מצאת שמסדר אזנים קודם עינים, הנה תחלה וראש מדברים שכתבתי שם אין מקום לדייק בהכי, יען ששם לא עשיתי ציור סדר המרכבה מראש ועד סוף, זעג"ז כאשר מסודרים בסידור הרש"ש ז"ל, כי אם רק שם הבאתי דברי רבינו ז"ל בשער רוה"ק אשר דבר בחיוב האדם שחייבו לכוין בכונות המרכבה, ושם מעיקרא זכר אזנים וחוטם ופה, אחר שזכר כל כונות המרכבה עד הרגלים, והנה אי אזלינן בתר שרשים של האברים שיש למעלה איכא צד לומר דאזנים קודמים, ואיכא צד לומר דעינים קודמין, דהא מצינו ראיה יו"ד שמיעה ה"א, אך ודאי אין טעם לתלות הסדר שיסדרם האדם בשרשים, ואם נבא ללכת אחר סדר האברים שבגוף אדם התחתון הן אמת שיש סברה לסדר האזנים קודם, דמצינו דהקדים אותם הכתוב באומרו במשלי ך' אוזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם, וכן בתהלים הנוטע אוזן הלא ישמע אם יוצר עין הלא יביט, וכתוב נמי בישעיה סי' וא"ו אזניו הכבד ועיניו השע, ואיתא נמי בתיקונים דף י"ג ע"ב ושבעה נרותיה עליה אינון תרין אודנין ותרין עיינין ותרין נוקביה דחוטמא ופומא ע"ש, עכ"ז הסברה מחייבת אין סדר זה מעכב, ואם הקדים העינים לאזנים לית לן בה:

מיהו עכ"פ כיון דחזינן דרבינו הרש"ש ז"ל סידר אותם אזנים קודם עינים ודאי צריך לנהוג כוותיה כאשר סידר, אך באמת רבינו הרש"ש ז"ל לא סידר כן אלא רק בתפלת העשיה ובתפלת היצירה ובתפילת הבריאה, אבל בתפילת האצילות דהיינו קודם העמידה סידר העינים קודם האזנים וכאשר תמצא מפורש בכל העתקות האמתיים של סידורי הרש"ש ז"ל וזה ברור וידוע, והטעם ששינה רבינו הרש"ש ז"ל לסדר קודם העמידה עינים קודם אזנים שמעתי טעם בשם הרב החסיד המקובל האלהי מהר"ר אליהו מני זלה"ה, לפי שהשורש של עין הוא בחי' חיה כנז' בע"ח שער אח"ף פ"א, לכן בעמידה שהיא באצילות שהיא בחי' חיה מקדימים עין לאוזן שהיא בחי' בינה כנז' שם עכ"ד, וגם אנא עבדא אפשר לי לומר טעם אחר בזה בעזה"י ואין רצוני לפרשו:

והנה לדעתי ודאי בתפילות קרבנות וזמירות ויוצר ראוי לסדר אזנים קודם עינים, אבל בעמידה ראוי לסדר עינים קודם אזנים, וכאשר מפורש בסידור רבינו הרש"ש ז"ל, אך קודם עסק התורה ביום או בלילה יש לסדר עינים קודם אזנים, וכאשר סידר רבינו הרש"ש ז"ל קודם תפלת העמידה, וטעמא רבא איכא בזה והמשכיל יבין מדעתו, ועפ"ז אנחנו רואין ישוב נכון למה שנמצא באד"ר ובאד"ז שנאמרו שם דרושי סודות העינים של מעלה קודם דרושי סודות האזנים, יען כי זה היה בעסק התורה, וידוע שבעסק התורה ובפרט בסודות הנז' העליונים שם היה כל אחד עושה כונה כסדר המרכבה להכין איבריו בכונות השייכים להם כדי שיתקדשו כל איבריו וישרה עליהם רוח קדושה עליון מלמעלה משרשם, ואז יכוין על האמת וישיג דבר לאמיתו בסודות השייכים לכל או"א, ועל כן אמרו הדרושים על פי סדר המרכבה שעשו באותה שעה באברים שלהם, ולכך ראוי לאדם קודם עסקו בתורה שיעשה סדר המרכבה עין קודם אוזן. ועל כן מ"ש בסה"ק בן איש חי הנז"ל, אפילו אם תבא לחשוב שבכונה עשיתי הסדר כך לסדר עינים קודם אזנים, כתבתי זה על מרכבה שיעשה האדם קודם עסקו בתורה, שזה דומה לתפילת העמידה שצריך להקדים בה עין לאוזן:

ועל שאלה הב' הנה מה שכתוב בעולת תמיד אין זה כ"כ חידוש מאחר שכתוב בזוה"ק, והביא דבריו רבינו האר"י ז"ל שפירש ואמר שהקליפות נאחזות בתפילתו וכיון שהקליפות שהם מבחוץ אוחזות בה מוכרח לומר דאין נכנסת בשום רקיע, כי כיון דאוחזין בה איך תכנס, אך באמת כל זה כשמתפלל כל או"א מן הציבור לבדו כדי להוציא את עצמו י"ח, אבל תפילת ש"ץ שהוא שליח כל הקהל יש לה מעלה גדולה דתפילת לחש בנה"י וזו בחג"ת ששם אין פחד מן החיצונים שלכן אומר אותה בקול רם וכיון דעומדת במקום גבוה מצד הציבור, על כן הגם דלצורך דידיה היא של לחש אין אמירה דקול רם מזיק, והרי זו מתקבלת ורצויה גם בעבורו ונכנסת בכל רקיעין, אע"פ שהיא בקו"ר כי כן יסד המלך מלכו של עולם, להתפלל אותה בקול רם, ומצותה בכך, וזה פשוט:

וע"ד שאלה הג' אעתיק לך מ"ש בס' מקבציאל בס"ד כתוב בחסד לאלפים סי' כ"ז אות ג' ויש להסתפק כשמניחין ב' זוגות תפילין דלפי סודן אפשר דלא חייצי דגוף אחד חשיב, אמנם לפי פשוטן שיכוין לצאת באותם דהם אליבא דהלכתא, ואינך חשיבי כרצועות בעלמא, בודאי דיש להזהר בין בשל יד בין בשל ראש שלא יתן הקציצה של האחד על המעברתא של האחר אלא יהיו זאח"ז מפורדים ומונחים על הבשר עכ"ל. והרב מחצית השקל סי' ל"ד סק"ה כתב ולפמ"ש לעיל סי' ל"ב במג"א ס"ק נ"ו דשיעור רוחב התפילין ב' אצבעות עם התיתורא ומעברתא ואין מקום בראש כי אם שיעור ד' אצבעות, הנה המניחים שני זוגות בפעם אחת צריכין ליזהר שלא יהיה התפילין רחבים עם המעברתא והתיתורא יותר משני אצבעות, לבל יצטרך להניח של ר"ת על המעברתא של רש"י עכ"ל ע"ש:

וראיתי להרב פתח הדביר סי' ל"ד שהביא מספר שם חדש מ"ש על דברי ספר יראים עמוד זמנים סי' קכ"ד, וקי"ל כרבא דאמר לקיחה ע"י דבר אחר שמה לקיחה ומין במינו אינו חוצץ, וכתב על זה בשם חדש דף קי"ג ע"א וז"ל זה פלוגתא דרבה ורבא ופסקו הפוסקים כרבא שכ"כ הרמב"ם בפ"ז הי"ב אגד את הלולב וכו', שמב"מ אינו חוצץ, ועיין ברש"י ביומא דף ח"ן בד"ה שאני רגל דלא מבטל ליה חבירו את רגלו עד שיגמור עבודתו, ועוד עיין להרב שיח יצחק על יומא בדף פ"ח ע"ד מ"ש בשם המאירי דנראה כונתם שלא יטלנו כל זמן העבודה, והיינו ביטול דקאמר הש"ס, ולא סוף דבר בדיעבד אלא אפילו לכתחלה יע"ש, ומזה נלע"ד ראיה למה שנהגנו להניח ב' זוגות תפילין ומניחין תפילין של ר"ת על המעברתא של תפילין רש"י, כיון דמין במינו אינו חוצץ ואינו נוטלן משם כל זמן הנחתן וכו' ע"ש, וכתב על זה בפתח הדביר הנז' לפ"ד הרב שם חדש י"ל כיון דמין במינו אינו חוצץ אין צריך ליזהר בזה, ולא סוף דבר דלא חייץ בדיעבד אלא אפילו לכתחלה ליכא חציצה, וכמ"ש בשם המאירי בחדושיו ליומא עכ"ד. ואחר המח"ר לא כוונו יפה בזה הרב שם חדש והרב פתח הדביר דנקיט כוותיה למילף דין ב' זוגות תפילין רש"י ור"ת, ממ"ש רבינו המאירי ז"ל דהתם אין לו צורך בכלי השני והרי הוא מבטל ליה עד שעת גמר עבודה, וכן הענין בלולב וכיוצא בו, משא"כ כאן דגם לפי הפשט שהוא מניח שתים מכח ספק, הנה הוא אינו יודע איזה מהם עיקר, וכשמניח של ר"ת על מעברתא דרש"י, אע"פ דהאמת העיקר הוא של ר"ת, מ"מ אינו מבטל למעברתא דרש"י בשעת הנחה כיון דהוא אינו יודע האמת וחושב אולי של רש"י עיקר והוא צריך לזו המעברתא דרש"י, וכיון דאינו מבורר בדעתו בשעת הנחה איזה מהם עיקר, אין הביטול ברור לו במחשבתו בשעת הנחה, ולא דמי להך דקבל בשני כלים דאחד מהם ברור לו שאין לו צורך בו בשעת עבודה והרי הוא מבטלו בבירור:

וכל זה אני אומר ע"פ הפשט הנגלה דהוא צריך לחד מנייהו דוקא, אבל לפי הסוד דתרוויי' צריכי ואין שניהם במקום אחד אלא כל חד מנייהו הוא במקום בפ"ע, הנה פשיטה דלא אריך להניח בית דר"ת על מעברתא דרש"י יען הבית עצמו שיש בו ד' פרשיות הוא בחי' בפ"ע והמעברתא היא בחינה בפ"ע ששייכה לאותו הבית במקומו וצריך שיניח שניהם על הבשר, ואם יניח בית דר"ת על מעברתא דרש"י, אפילו אם נאמר אין כאן חציצה דחשיב גם הבית דר"ת מונח על הבשר, מ"מ צריך שיהיה הבית והמעברתא דר"ת במקום א' בפ"ע ובית, ומעברתא דרש"י במקום א' בפ"ע, וזה לא עביד הכי אלא ערבב העניינים שהכניס בחינה של רש"י במקום ר"ת ובחינה של ר"ת במקום של רש"י, שעשה בשר הקבורת משמע לכאן ולכאן, ונמצא מקום זה של בשר הקבורת רומז לכאן ולכאן שנמצא עושה ערבובייא בתיקונים וברמזי הבית בר"ת וברמזי המעברתא דרש"י, גם הרי זה דומה כאלו משך בתקיעה אחרונה של תשר"ת שיעור ב' תקיעות כדי לצאת י"ח תקיעה אחרונה של תשר"ת ותקיעה ראשונה של תש"ת דלא הועיל לא לזה ולא לזה, כן כאן מקום אחד של בשר הקבורת חולק אותו במחשבתו לבחינת מעברתא של רש"י ולבחינת בית דר"ת. ומה שמניחין הרצועות דרש"י ע"ג רצועות דר"ת זה שאני, דכך צריך להיות על פי סוד מצותו יתברך כשנגיע לרצועות צריך לכסות זה בזה, וגזרת הכתוב הוא בכך כי כן יסד המלך. ועוד גם מסתימות דברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות משמע בית דרש"י בפ"ע ובית דר"ת בפ"ע שיהיו מונחים זה למעלה מזה, ושיהיו זה סמוך לצד הכתף וזה סמוך לפרק האמצעי ומסתמות דבריו משמע שיהיו כל אחד נפרד מהשני לגמרי בכולו, ומה דאתמר על הרצועות אתמר בפירוש:

אשר על כן נראה ברור דצריך להזהר שלא להניח הבית של ר"ת על המעברתא דרש"י ע"פ הסוד שלא לערבב הבחינות זה בזה, ואפילו אם היה הדבר הזה בידינו כך היה צריך להורות כיון דלא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל דבר זה בפירוש, ואי רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל, וכ"ש שנראה הדבר ברור כן הוא שלא לערבב, וכ"ש וכ"ש שגם ע"פ הפשט כך צריך להיות, וכמ"ש הרב מחצית השקל והרב חסד לאלפים ז"ל כנז"ל, ע"כ כתוב אצלי בסה"ק מקבציאל, ואין צורך לחדש בזה עתה יותר, והוא נכון ויציב בעזה"י. והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:

סימן ח

שאלה. בענין אמירת בריך שמיה דמארי עלמא, בהוצאת ספר תורה, אם נוכל לאומרו גם בימי החול, ואת"ל בימי החול אין לאומרו, אם יש לאומרו ביו"ט, או"ד אין לאומרו אלא בשבת, כי כן מצאתי כתוב במחזור של התפלה דאין לאומרו אלא בשבת, יורינו ושכמ"ה:

תשובה. בזוה"ק פרשת ויקהל דף ר"ו ע"א משמע דבכל פעם שמוציאין ס"ת נכון לאומרו, כן נראה מסתמות דברי הזוהר שם, ברם הגאון חיד"א ז"ל בהגהותיו על הזוהר שם בגליון כתב וז"ל, אר"ש כד מפקין ס"ת וכו', פירוש בשבת דעסיק ביה, וכן פירש האר"י זצ"ל, וה"ה במנחת שבת, ודלא כאחרוני זמנינו שמפרשין אף בחול, וקבלת רבינו האר"י זצ"ל מכרעת עכ"ל, ואחהמ"ר מכבוד תורתו וקדושתו מ"ש דבזוהר איירי בשבת אין שום הוכחה מדברי הזוהר בכך, כי הזוהר בכל הני מילי דקתני על ס"ת לא איירי בהו בשבת, אלא הדברים אמורים על כל זמן שמוציאין ס"ת, דבאמת כל הנהו מילי דנקיט התם תורה אחת להם לשבת ולחול, דהא נקיט התם דבעאן כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו וכו', ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני וכו', ויהון צייתין וירכון אודנייהו, ולית רשו לעמא למפתח פומהון אפילו במילי דאורייתא וכו', ועל כן מאחר דכל אלו דנקיט התם הם שוים בשבת ובחול למה נשתנה ענין תפלה זו לומר דנקיט לה על יום שבת דוקא, ואדרבה איכא למידק מסתמות דבריו להפך דאי קאי על יום שבת דוקא הול"נ כד מפקין ס"ת בצבורא בשבתא למקרי ביה, ולמה אמר כד מפקין ס"ת בציבורא למקרי ביה, ועל כן ודאי מסתימות דבריו משמע דקאי על כל פעם דמפקין ס"ת בציבורא, וזה ברור:

גם עוד איכא למידק מדבריו דאיירי בכל פעם, דהא קאמר כד מפקין ס"ת בציבורא למקרי ביה מתפתחין תרעי שמייא דרחמין ומעוררין את האהבה לעילא, ואבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה וכו', וכתבתי בס"ד בהגהותי לזוה"ק דמ"ש מתפתחין תרעי שמיא דרחמין קאי על בקיעה הב' שהיא בקיעת היסוד דז"א עצמו כי ז"א נקרא שמים ואמר דרחמין היינו משום כי הוא אור של יסוד דאבא שהוא רחמים גמורים, ועל כן נראה שזמן תפילה זו של בריך הוא אחר שיוציא הס"ת מן ההיכל הרומזת לבקיעה הראשונה שאז הוא מוכן להיות בקיעה הב' בפתיחת הס"ת כשמראין אותו לקהל, ואיך שיהיה הנה ענין זה דקאמר מתפתחין תרעי שמיא ודאי הוא רומז על סוד הבקיעות שכ' בשער הכינות בעת הוצאת ס"ת, ודבר זה שוה בין בחול בין בשבת, וא"כ למה יגרעו ימי החול מתפילה זו:

ומ"ש הגאון חיד"א ז"ל שכן פירש רבינו האר"י זצ"ל, הנה הרואה יראה שבדברי רבינו בשער הכונות לא נתפרש בדברי רבינו האר"י ז"ל דבר זה, ורק בדרוש שחרית של שבת דף ע"ג, כתב רבינו מהרח"ו ז"ל ענין הס"ת, מורי ז"ל היה נוהג ונזהר בכל יום שבת בשחרית בעת הוצאת ס"ת מן ההיכל לומר אותו הנוסח הכתוב בספר הזוהר בפרשת ויקהל והוא בריך שמיה וכו', ואם הגאון חיד"א ז"ל דייק ממה שכתב בכל יום שבת, ולא כתב בדרושי הס"ת שבחול שהיה נוהג בזה, אין זו הוכחה, דיד הדוחה נטויה דהוצרך ללמדינו חידוש זה בשבת, דלא תימא אסור לומר זה בשבת משום חשש שאלת צרכיו בשבת, ולכך קמ"ל דגם בשבת היה אומר זה:

וראיתי בספר פרי עץ חיים דפוס דובראוונא שכתוב שם בדף ע"א ע"ג וז"ל, בעת פתיחת ההיכל להוציא ס"ת ביום שבת היה נוהג מורי זלה"ה לומר בריך שמיה מ"ש בזוה"ק פרשת ויקהל דף ר"ו, ובקונטרסים אומר ג"כ, גם מורי זלה"ה היה אומר סדר הכתוב בזוהר שצריך לומר בעת הוצאת ס"ת בריך שמיה וכו', ולא הזכיר שבת אלא נקיט בעת הוצאת ס"ת בסתם ע"ש, וכ' מהר"י צמח ז"ל שם בהגה"ה וז"ל, כן נראה מלשון זוה"ק שם דקאמר רזא דס"ת וכו', דיומא דא וכו', אח"כ דף ר"ו קאמר בריך שמיה משמע שאין לאומרו כי אם בשבת, ואפ"ה אין אסור לאומרו גם בחול בשעת הוצאת ס"ת עכ"ל מהר"י צמח שם ע"ש, משמע מדבריו דדייק דאיירי הזוהר בשבת ממ"ש בדף ר"ה ע"ב בראש הענין בזה"ל רזא דס"ת ביומא דא הא אוקמוהו וכו', דודאי בראשית דבריו קאי על יום השבת, וא"כ גם מ"ש על תפילה זו קאי על יום השבת, וכבר כתבתי לעיל דאין זו הוכחה דבאמת אע"ג דתחלת דבריו קאי על יום השבת, וכן אח"ז בריש דף ר"ו מדבר בשבת דכתב בהאי יומא בעי לסלקא שבעה וכו', מ"מ אח"כ נקיט עוד דברים בהלכות ס"ת דשייכי גם להוצאת ס"ת בחול, דהא אמר כד סליק ס"ת לתמן כדין בען כל עמא לסדרא גרמייהו לתתא באימתא בדחילו ברתת ובזיע ולכוונא לבייהו כמה דהשתא קיימין על טורא דסיני לקבלא אורייתא ויהון צייתין וירכון אודנייהו ולית רשו לעמא למפתח פומהון, אפילו במילי דאורייתא, וכל שכן במלה אחרא, אלא כולהו באימתא כמאן דלית ליה פומא והא אוקמוהו דכתיב וכפתחו עמדו כל העם ואזני כל העם אל ספר התורה, אמר ר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרא ביה מתפחין תרעי שמייא דרחמין ומעוררין האהבה לעילא ואבעי ליה לבר נש למימר הכי בריך שמיה דמארי עלמא וכו', הרי דבר זה של בריך וכו', נאמר סמוך אל אותם אזהרות שאמר שיהיו באימת, וגם שיצייתו אל ספר התורה, וגם דאסור להם לדבר אפילו בדברי תורה ויליף זה מקרא של וכפתחו וכו', ואזני כל העם וכו', וכמו דאזהרות אלו ישנם בכל הוצאת ס"ת ואפילו בחול, כן אמירת בריך שמיה היא שייכה לכל הוצאת ס"ת אפי' בחול. ועוד איכא דיוקא רבא דענין זה של אמירת בריך וכו' אינו מעורב עם כל אותם הדברים דנקיט לעיל מזה, אלא נקיט דבר זה ענין בפ"ע דאמר אמר ר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא למקרי ביה וכו', שחזר ואמר כד מפקין ס"ת בצבורא ולא סמך דברים אלו על הוצאת ס"ת שמדבר בה קודם זה ומוכח להדיה דענין זה של אמירת בריך אמרו ר"ש בפ"ע על הוצאת ס"ת ולא אמרו עם אותם הלכות ואזהרות דנקיט לעיל בדף ר"ה ע"ב ובדף ר"ו ע"א אלא זו ברייתא בפ"ע היא וכתבה מסדר הזוהר עם דברים ועניינים של ס"ת דנקיט כאן, ועל כן ודאי יש לומר כיון דלא אמר ר"ש כד מפקין ס"ת בצבורא בשבתא אלא אמר בצבורא בסתם משמע דאיירי על כל הוצאת ס"ת, ואפילו בחול, וזה ברור ופשוט:

תוכן העניינים

שו"ת רב פעלים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה