שו"ת רב פעלים· רבי יוסף חיים מבגדאד
חלק ג
הקדמת המחבר
הקדמת המחבר נר״ו
ברוך ה׳ אלהי ישראל אבינו מלכנו. אשר קדשנו במצותיו וצונו על דברי תורה, ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו תורתו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו. לך ה׳ הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ. לך ה׳ הממלכה והמתנשא לכל לראש והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל. אודך ה' אלהי כי אתה הנותן לי כח לעשות חיל בכל דבר ודבר מצד הנפש ומצד הגוף כי ממך הכל:
והנה כבר זכני השי׳׳ת בחסדו הגדול להדפיס שני חלקים משאלות ותשובות שזכיתי בהם בעזה"י, וקראתי החיבורים רב פעלים חלק ראשון וחלק שני, ועתה הגדיל השי״ת חסדו עמי להדפיס עוד חלק אחד משו"ת השייכים לא"ח ויו"ד ואה"ע וח"מ, וקראתיו בשם רב פעלים חלק שלישי, כה יעזרני השי״ת להדפיס שאר חלקים משו"ת וגם שאר חבורים אשר חנני השי״ת ברוב רחמיו וברוב חסדיו.
וזאת מן המודיעים כי דרך מחברי התשובות לפתוח בתחלת תשובתם בדברי ענוה ואנכי הצעיר לא נשתמשתי בכך כי חששתי לאידך גיסא, ובוחן לבבות וכליות הוא היודע האמת וחכמים הגידו הוי דן את כל אדם לכף זכות:
ומעתה הנני מגלה דעתי ורצוני בכל לבי ובכל נפשי בלב שלם ובנפש חפצה, שכל כונתי בחיבור הזה וגם בכל חיבורים שבקדושה אשר יזכני השי"ת לחבר ברוב רחמיו וברוב חסדיו הכל הוא ליקבה"ו בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא י"ה בו"ה ביחודא שלים בשם כל ישראל. וכל מחשבה ודבור ומעשה שהם נגד רצונו יתברך הנה הם בטלים ומבוטלים באופן שכל רצוני בחיבור זה ובשאר חיבורים שיש לי ואשר אעשה ואחדש בעה״י בדברי תורה ובכל מצוה ומצוה הכל הוא לעשות נחת רוח לפניו דוקא בלי שום פניה זרה כלל ועיקר:
ואחר הדברים האלה אערוך תפלה לפני אל חי אשר לו הגדולה. אנא ה׳ הושיעה נא. אנא ה׳ הצליחה נא. תן כבוד לעמך ותהלה ליראיך ותקוה טובה לדורשיך ופתחון פה למיחלים לך. שמחה לארצך ששון לעירך וצמיחת קרן לדוד עבדך ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו. יראו עינינו וישמח לבינו בביאת הגואל משיח צדקינו בעגלא ובזמן קריב אכי"ר:
כ״ד הצעיר המצפה לתשועת ה׳ והבוטח ברוב רחמיו וברוב חסדיו להאיר עיני במאור תורתו תורת אמת עץ החיים:
הצעיר יוסף חיים בכמהר"ר אליהו בכמהר״ר משה חיים ס"ט.
מפתחות
סימן א
אורח חיים
שאלה א', טלית קטן שתולה בו ציציות באופן שיוכל להסירם כמו שהם ולהחזירם בו כמו שהם בעת שירצה, אם יש בזה חשש תולמ"ה:
שאלה ב', בענין תיקין רחל ותיקון לאה עד זמן עלות השחר:
שאלה ג', בברכות התורה אם אומר והערב נא בוא"ו, גם בקדיש אם אומרים מכל או מן כל:
שאלה ד', כהן מתפלל עמידה וקרא החזן כהנים, אם חייב להפסיק או לאו:
שאלה ה', אם יש ב' כהנים אם יאמר החזן תיבת יברכך:
שאלה ו', עומד באמצע סעודה ונגע בתפילין או ברצועות או במגילה אם צריך נטילה:
שאלה ז', בדין ש"ע א"ח סי' קס"ו ס"ו אם יש על זה דין סכ"ל:
שאלה ה', נזדמן עננים רבים ולא נשאר זמן לברך על הלבנה אלא לילה אחת וראה הענן עשוי פסקי פסקי סביבות הלבנה דודאי לא יוכל להשלים הברכות בין ענן לענן, כי בחצי הברכה יבא ענן אחר ויכסנו, אם מצי לברך בכה"ג לכתחילה:
שאלה ט', אם יברכו ברכת האילנות על אילן ערלה:
שאלה יו"ד, שאלות קטנות מן ת"ח א':
שאלה י"א, טומנין מים חמין לשתותם בשבת בבקר בקהוו"א אם צריך להניח מע"ש מעט בין כדי שיהיה המים צבועים:
שאלה י"ב, מחלל שבתות בפרהסייא אם מצטרף למנין עשרה ואם מעלין אותו לס"ת:
שאלה י"ג, הטמנת ביצים על פי הקדרה שסותמין פיה בבצק ומסדרים הביצים על הבצק, אם מותר לאכול חלב אחריהם:
שאלה י"ד, סוכר אם מותר לרסקו במים בשבת ואם מותר למחות היגורט"י בשבת:
שאלה ט"ו שאלות אחדות בדבר קריאת התורה:
שאלה ט"ז, אם נתלכלכה מטפתתו בשבת וכבסה, אם אסור להשתמש בה לעולם:
שאלה י"ז, המבשל בשבת אם מותר ליתנו במתנה לאחרים:
שאלה י"ח, כלי של מילה אם מותר להחזירו לביתו בשבת:
שאלה י""ט, כיבה למפ"א בשבת דחשש שמא ישרף:
שאלה כ', פירות שבאו לראובן מחוץ לתחום על ידי גוי:
שאלה כ"א, ישראל אזאג"י כיצד יעשה בשבת שלא יתבטל עסקו:
שאלה כ"ב, עונג שבת דאורייתא או הוא דרבנן:
שאלה כ"ג, ש"ץ בברכה מעין שבע יענה קדיש וקדושה או לאו:
שאלה כ"ד, ישראל וגוי שכנים וכותל אחד בין זל"ז והמת בבית ישראל ויש חלון בכותל ורוצה לתקנו בשבת:
שאלה כ"ה, ב' חצרות וכותל א' ביניהם ונפל הכותל ופינוהו ונעשה חריץ במקום הכותל מפסיק יותר מן ט"ו טפחים אם יכולים לערב:
א"ה יש לקמן בסי' מ"ה שאלה שייכה להלכות שבת בענין תבשיל על האש:
שאלה כ"ו, בענין אמירה לגוי במקום מצוה אך המצוה אינה נעשית בשבת אלא בליל מוצאי שבת:
שאלה כ"ז, ערב פסח שחל בשבת ורוצה להטמין תבשיל מצה לאכלו בבוקר:
שאלה כ"ח, קערות ברזל מצופים בסממנים ואומרים שזה חרס אם מותרים בהגעלה להשתמש בפסח:
שאלה כ"ט, מה שנהגו אנשי ק"ק עמארה בכלי זכוכית של חול להשתמש בהם בפסח ע"י שטיפה בלבד:
שאלה ל', הנוהגים שלא לאכול אורז בפסח, אם מותרים לבשל האורז לאחרים ביו"ט:
שאלה ל"א, בענין ישראל שקנה שכר שעורים מערל א' ושכח אצל הסוחר תיבה אחת מלאה מזה השכר ואחר שלש שנים הביאה לישראל וכו':
שאלה ל"ב, חולה שהזהירו הרופא שלא יאכל מצה ולא ישתה יין ונתן לו רשות על דבר מועט, אם יש בזה המעט מצוה אע"פ שאין בו שיעור:
שאלה ל"ג, שלשה מצות שזרחה עליהם השמש בעת עריכתם ואח"כ נתערבו בשוגג:
שאלה ל"ד, ראובן נדר להתענות למחר ושכח ושתה קהווא קודם נץ החמה אם איבד תעניתו או לאו:
שאלה ל"ה, כמה שאלות שונות בענין תענית:
שאלה ל"ו, ילד קטן בוכה הרבה יומם ולילה ושאל אביו מן הרופא וא"ל שישקוהו אפיו"ן ואמר אביו לאשה אחת שתשקהו ע"פ מצות הרופא והשקתו י"ח ימים ובסוף מת והאשה חוששת שמא מחמת האפיון מת ורוצה תיקון:
שאלה ל"ז, בן י"ח שנים נשא אשה גדולה והיה משמש עמה בנדתה שנה אחת ואחר שגדל בא לשאול תיקון:
שאלה ל"ח, בר"ה וביוה"כ אומרים מזמור לתודה אחר ברוך שאמר או לאו, ואם מברכים על הבשמים במוצאי כפור שחל בשבת, ואם מזכירים שבת בהפטרת מנחה:
שאלה ט"ל, מי שטעה במקום יכתוב לחיים ואמר ובספר חיים ובתוך שים שלום נזכר אם יאמר אותה במקומה או"ד כבר נפטר באמירתה:
שאלה מ', ראובן עשה סוכה כהלכתה בשלש דפנות, ובערב סוכות אחר הצהרים נפלו הדפנות ונשאר הסכך עומד על עמודים בלבד, וחזר ראובן ותקן הדפנות, אם יש בזה איסור תולמ"ה.
שאלה מ"א, למה בסליחות בעשה למען אברהם אזרח תמימיך מזכירין פנחס אחר דוד הע"ה, ובתפלות ליל הו"ר ויום הו"ר מתפללין תפלת פנחס קודם דוד הע"ה:
שאלה מ"ב, בענין שאומרים בסימנא טבא בעליית ס"ת בחתן בראשית ובשבת בראשית:
שאלה מ"ג, תלה רמונים בסכך לנוי ונפלו תוך המועד ולא ידעו שהם מוקצים ונתערבו באחרים:
שאלה מ"ד, סובב על מ"ש ברב פעלים ח"א א"ח סי' ל"ה בענין אתרוג ערלה שנתערב בכשר:
שאלה מ"ה, אם מותר להוציא תבשיל מן הקדרה בשבת כדי ליתן לעני בעודה על האש ולחזור לכסותה:
סימן ב
יורה דעה
שאלה א', בעוף שצוארו מלוכלך בדם והעור ג"כ נקרע:
שאלה ב', בענין הושטין שנוהגים בעירינו לזרקן ואין אוכלים אותם:
שאלה ג', חליבה ראשונה שתהיה מרחלים ועזים אחר שילדו:
שאלה ד', חמאה על האש ונפלה בתוכה תרנגולת קטנה ומתה:
שאלה ה', סחורה של תערובת חֵלֵֶב בחָלָב:
שאלה ו', כלי חרס שאינן בני יומן דאיכא דסבר חשיב דיעבד כיון דלית להו תקנה בהגעלה ואיכא מאן דאוסר, ומקשים אמאי יש מתירים והלא יכול למוכרם לגוי:
שאלה ז', בענין מ"ש הגאון מש"ז סי' צ"ד סוף ס"ק ט':
שאלה ח', כלי בשר שרוב תשמישו על ידי רוטב, ופעם אחת נשתמש בו ביובש ואחר שמוש זה עצמו בא להכשירו, אם סגי ליה בהגעלה:
שאלה ט', בדין זלאביי"א בבית ישראל ורק מעשה העיגולין עשאה הנכרי, אם יש בזה איסור:
שאלה יו"ד, ישראל יושב בבית נכרי והכירה בחצר וטומנין בה תבשיל לצורך השבת, אם יש בזה דין העלמת עין מחמת הלילה שישראל ישן הוא על מטתו:
שאלה י"א, בענין כלים שהטבילן ואח"כ הגעילם:
שאלה י"ב, חולה שאין לו מי שישמשו, ואשתו עדיין לא ספרה ז' נקיים, אם מותר לטבול קודם ז' נקיים כדי לשמשו, ואחר ז' נקיים תחזור ותטביל לבעלה כדין:
שאלה י"ג, אשה ראתה כתם בבגד התחתון, והיא יש לה חולי הטחורים שמוציאה דם:
שאלה י"ד, איש ואשתו שמשו ונמצא דם בעדים, ושניהם שכחו זמן הוסת ושמשו בליל הוסת ורוצים תיקון, ועוד שאלה בשוחט שהתיר טרפות בטעות שטעה בדין ונודע לו אחר שאכלו הבשר:
שאלה ט"ו, אשה קטנה בשנים שילדה בן זכר ואח"כ ספרה ז' נקיים ושמשה וראתה דם והראתו לחמותה והתירה באומרה זה דם טוהר ומותר מן התורה, ומשום חומרא אסרוהו, ושמשה עם בעלה על סמך דברי חמותה כי היא קטנה ואינה יודעת הדין, ואח"כ נודע כי דם נדה גמור הוא שהדם הזה נראה אחר נ"ה ימים מלידתה והיא ילדה זכר דאין לה דם טוהר אלא עד סוף ארבעים יום, ורוצים היא ובעלה תיקון לעצמן:
שאלה ט"ז, יש לה מכה בדד והרופא הניח לה פתילה של פשתן ואינה נראית כלל אם מותרת לטבול בעוד הפתילה שם, שאם תוציאנה יזיק לה מאד:
שאלה י"ז, אם מותרת אשה נדה לישב עם בעלה לבדו בעגלה באופן שלא יגעו זב"ז:
שאלה י"ח, הנשים פה עירינו אם יכולים להעביר שער בית הערוה בתער קודם טבילה כי מנהגם להעבירו ע"י חוט:
שאלה י"ט, פירוד בס"ת באופן שאם עקמו הס"ת נראה, ואם לא עקמו אינו נראה:
שאלה כ', סופר שכתב יריעה בת דף א' ותפרה בס"ת וכבר הושם הס"ת בהיכל:
שאלה כ"א, ס"ת שנמנא בו אות למ"ד קטנה מחברותיה:
שאלה כ"ב, ס"ת ישן ומחמת ישנו נראה מראה הדיו אדום אם חשיב מנומר:
שאלה כ"ג, אם מותר לכהן ללות המת לבית הקברות והוא יושב בעגלה:
אמר המחבר, אחר ששלחתי תשובה הנז' למערכת הדפוס ונדפסה, בא לידי ספר שואל ומשיב תליתאה להגאון מהרי"ש ז"ל, וראיתי שם בחלק שני סי' מ"ג שכתב מה שרצו לעשות שיהיה עובר הבאה"ן על מקום הקברות ויש לחוש לכהנים הנוסעים על הבאה"ן וכו'. הן אמת דר"י ס"ל אהל זרוק שמיה אהל וכו' לדידן דקי"ל כרבנן וכמ"ש הרמב"ם וכו' נפל התירא בבירא, וגם לפי מ"ש התוספות דאף רבי יהודא מודה דבשעת זריקה לכ"ע לא יהיה אהל, ומיהו לפי מ"ש למעלה כל שדרכו בהכי מקרי קבוע, א"כ מכ"ש הבאה"ן שדרכו בהכי יומם ולילה פשיטא דמקרי קבוע עכ"ד ע"ש. הנה גם הוא אוסר ורק צדד להתיר מטעם קבוע, וזה לא שייך בנידון שאלה דידן הנז"ל. גם הרואה יראה שהוא לא שידד עמקים בדין זה מעיקרא ולא נכנס בכל הדברים דכתיבנא בס"ד בתשובתי, ודי בהערה זו לאהבת הקיצור, כי בלוח המפתחות אני כותב זה:
שאלה כ"ד, היה במקום רחוק אך יכול לבא במסילת הברזל או בקרון שנקרא בא"י סכ"ל פחות מן י' פרסאות:
שאלה כ"ה, אם יש לו ט"ו ימים שלא קצץ צפרניו ואירע לו דבר וא"א לי להמתין עד מ"ה יום:
שאלה כ"ו, נפטר בבצרא ושמועה באה לקרובים בעיר בג'דאד ואחות הנפטר היתה בספינה ובאה לבגדאד תוך שבעה ורוצים להשמיעה ביום ששי שתבא לבית האבלים ותצא עמהם:
שאלה כ"ז, אמרו לה מת אחיה בבצרא וצעקה וכו' ואח"כ אמרו לה שקר וכו':
שאלה כ"ח, בחולי הקולירא לא נתאבלו, אם עבד הזעם תוך שלשים אם צריכין להתאבל או לאו:
שאלה כ"ט, בדין מאבד עצמו לדעת:
שאלה ל', בבת שאכלה סם המות ב"מ:
שאלה ל"א, מה שנוהגין בבית האבל להביא כלי מלא מיני בשמים ומעמידין סמוך לפתח ומברכין הנכנסין והיוצאין:
שאלה ל"ב, בדין קדיש אחר י"א חדשים, ובדין שבת שקודם ייארצייט:
סימן ג
אבן העזר
שאלה א', אשה אלמנה נתעברה מגוי והוציאה לעז על אחי בעלה כי ממנו נתעברה ותלד בן, ולא נמול, והילד בן י"א שנה, ואמו מודה עתה כי מהגוי נתעברה, ונותנת אמתלא ללעז שהוציאה על אחי בעלה. מה יהי משפט הילד אם מותר לבא בקהל:
שאלה ב', בענין השחתת זרע:
שאלה ג', בדין קדושין בטבעת שאולה מאשה שלא מדעת בעלה, אם יועילו קדושין אלו, ואם צריך כתובה מחדש:
שאלה ד', בענין קדושי קטנה:
שאלה ה', איש א' אשר לו שתי בנות אחת גדולה ואחת קטנה, וקבל קדושין בעד אחת משתי בנותיו, ומשפט הבחירה ביד המקדש, אם יש חשש בקדושין אלו אם תלו על שתי הבנות או על אחת מהן, או לאו:
שאלה ו', א' קדש בתולה שלא מדעתה ודעת אמה בפני עדים המכחישים זא"ז, אם זו הבתולה צריכה גט או לאו:
שאלה ז', בענין כנ"ל:
שאלה ח', פלוני אלמוני חשוד עם אשתו של ראובן, והיא נתגרשה מבעלה מפני החשד, ואחר גרושיה דר עמה בבית אחד שנתים, ואח"כ נשא אותה בקדושין, גמורים מה משפט הנשואין האלה, ומה משפט הבנים אשר יולידו הזוג הזה:
שאלה ט', בדבר חתן בתוך שנתו שרוצה לילך לסחורה והעולם אומרים לו דאיסורא קעביד משים קרא דכתיב נקי יהיה לביתו שנה אחת:
שאלה י', מנהג במביי וכלכתה עושין החופה ושבע ברכות ביום ד' בין הערבים קודם הערב שמש, אימתי כלים ז' ימי המשתה:
שאלה י"א, בענין זקוקה ליבם:
שאלה י"ב, בדבר השאלה המובאה בספר שואל ומשיב תליתתה ח"א סי' ר"ו:
סימן ד
חשן משפט
שאלה א', סובב על מ"ש הגאון בית יעקב סי' ט"ו בשלשה דיינים שישבו בדין ושנים מזכין וא' דעתו לחייב, אם רשאי המחייב לעשות תחבולה לומר איני יודע כדי שיוסיפו דיינים:
שאלה ב', בענין שותפין:
שאלה ג', נפל טעות בסחורה השלוחה לראובן ושמעון, ומה שחסורי מחסרא לראובן יתורי מיתרא לשמעון, ואין ידוע טעות של מי הוא, מה יהיה משפטו:
שאלה ד', אשה שחללה שבת בשוגג והורו לה לתת לעניים דמי חטאת שמנה, אם מחוייב בעלה לשלם זו הכפרה בעדה משלו:
שאלה ה', אם מותר לראובן ליקח משמעון בלתי ידיעתו כנגד ממון שגזל ממנו:
שאלה ו', ראובן שהוחזק להיות שוחט ובודק לקהל כעשר שנים, אם יכולים הקהל לצרף עמו שוחט שני ולפחות מהפרס שלו ולתת להשוחט השני:
שאלה ז', שטר חוב בלי אמר שנאבד, ונכתב העתק ממנו אם נמכר בכתיבה ומסירה או לאו:
שאלה ה', בענין שותפות:
סימן ה
סוד ישרים
י"ג תשובות על שאלות שונות בחכמת האמת:
אורח חיים
סימן א
שאלה. ישראל אזאג'י שעוסק במלאכתו של תיקון הסממנים לחולים אצל הממשלה של אנשי חיל, והוא מוכרח לפשוט בגד החיצון הנקרא בערבי סית'רא, ואז הטלית קטן שעליו נראה כולו כמו שהוא לעיני הכל, ומאחר שכולם נכרים יתלוצצו עליו, וילעיגו על המצוה, ויהיה בזיון מצוה אצל הגוים, ולכן נתחכם לעשות הטלית קטן כמו בגד שקורין בערבי צד"ריי, ויתלה בו הציציות וילבשנו, ובעת שהוא עוסק במלאכה שהוא צריך לפשוט בגד העליון, מסיר הציציות כמו שהם הענף והגדיל כרוכים וקשורים כהלכתן, ונשאר הבגד בלא ציצית, ואחר שיגמור מלאכתו יכניס הציציות במקומן ונעשים באופן טוב ויפה. ולשאול הגיע אי אריך למעבד הכי, או"ד איכא למיחש משום תולמ"ה, מאחר שהענף קודם שמכניסו בכנף הוא גמור ושלם בקשרים וכריכות הצריכים לו, והאיש הנז' יש לו הכרח גדול בדבר זה, דא"א ללבוש הטלית קטן כמו שהוא משום בזיון וליצנות שיתלוצצו במצוה, ואם לא יש היתר בכך א"א ללבוש טלית בשום אופן, יורנו ושכמ"ה:
תשובה. תחלת הכל נראה דיש כאן איסור, אחר שיסיר. הציציות, משום דנמצא שהוא לובש בגד בלי ציצית. אך לדבר זה יש תיקון, שאחר הסרת הציציות יכפול ראש קרן אחד מעט כדי שיהיה עגול ולא מרובע, ובזה יהיה פטור מהטלת ציציות, ודבר זה יוכל לעשותו בנקל על ידי שיתפור דנמ"א אחת בקרן למעלה ארבעה, ויעשה נקב קטן בטלית בקרן זה למעלה למעלה מן הקרן, כדי שיכניס הדנמ"א שם, ואז לא יהיה אותו הקרן מרובע, ונודע כי דבר זה שעושהו עגול על ידי הדנמ"א הוא קיים וחזק ואמיץ כמו תפירה בחוטין, וכמ"ש בעלמא דחיבור ע"י קרסים הוי חיבור גמור בכמה עניינים:
אמנם הספק שנסתפק השואל בשביל תולמ"ה, ראיתי לרבינו ישעיה הראשון בה' ציצית בספר סם חיים דף י"ד פ"ד שכתב וז"ל, ושוין שמביא תכלת ממ"א ותולה וכו', פירוש וגם ר"מ דאסר לתפור בטלית שנקרע בתוך ג' עד שיתיר הציצית ויתלנה שיעשה מעשה, מודה לרבנן שמביא ציצית מטלית אחר כאשר היא קשורה וכרוכה ועשויה גדיל, ותולה אותה בטלית זאת, ולא מצרכינן ליה שיתיר הקשרים ויכרוך ויקשור פעם אחרת. דתליה לבד חשיבה מעשה. ואע"פ שאינו כורך וקושר עכשיו, ואם תאמר היאך יכול לתלותה כך כמו שהיא אם לא יתירנה יכול הוא שיכניס ראש הכפול בנקב הכנף ויכניס ראש הענף בתוך הכפל, וימשוך ותעמוד יפה וכו' עכ"ל, ע"ש. הרי לפ"ד רבינו ישעיה ז"ל נ"ד מותר, וליכא ביה משום תולמ"ה, דהא כשמכניס הענף כמו שהוא בקרן הטלית הוא תולה וקושר, כי כאשר מכניסו בתוך הכפל ומושכו היטב נקשר היטב, וזה התליה לבד חשיבה מעשה קבע אע"פ שאינו כורך וקושר עתה הכרכים והקשרים של הענף, אלא הם עשויים מקודם. מיהו נראה שצריך לעשות הכריכות והקשרים של הענף בפעם ראשנה על כנפות הטלית עצמו, אחר שתלה בו החוטין של הענף. כדי שתהיה הכריכות והקשרים עשויים לשם ציצית. ולא יעשם בתלוש דנראה כמתעסק בעלמא:
והנה במנחות דף מ"א ע"א אתמר, ושוין שמביא תכלת ממקום אחר ותולה בו, ופירש רש"י מתיר ציצית מטלית אחרת ותולה בה, דהכא ליכא ולא מן העשוי, דהא צריך לחזור לכרכה ולתקנה כאן כבתחלה עכ"ל, ולשון רש"י זה הביאו הרא"ש בהלק"ט בהלכות ציצית ע"ש, וכן העתיקו לשון זה שאר פוסקים ראשונים ואחרונים, ובודאי אין לדייק מלשון זה הפך מה שהתיר רבינו ישעיה ז"ל הנז' דנאמר הא דליכא בזה משום תולמ"ה היינו משום דחוזר ועושה הכריכות והקשרים מחדש, הא אם נשארו הכריכות והקשרים חשיב תולמ"ה, דזה אינו, די"ל רש"י נקיט הכי על המסיר מטלית זו ומניח בטלית אחרת, דא"א להסירה מטלית הראשנה להניחה בטלית השניה, אא"כ יתיר הקשרים והכריכות ואז בטלית השניה מוכרח לעשות לה כריכות וקשרים מחדש. אך נידון רבינו ישעיה ונידון דידן הוא מציאות חדשה שהציציות עשויים בטלית מעיקרא באופן שיכול להסירם כמו שהן בעודם כרוכים וקשורים ולא יצטרך להתירן, והוא תולה אותם בטלית השניה, דאה"ן מודה רש"י לרבינו ישעיה דתליה זו שעושה בלבד חשיבה מעשה בטלית השניה, וליכא בזה משום ולא מן העשוי, ולפ"ז רש"י וכל הפוסקים שהעתיקו דבריו י"ל דלא פליגי בסברה זו של רבינו ישעיה, דמנ"ל לאשוויי פלוגתא בינייהו, כיון דדין זה של מציאות דינו של רבינו ישעיה לא דברו בו הם, ולכן תמצא דהגאון רבינו חיד"א ז"ל שהעתיק דברי רבינו ישעיה הנז' בברכ"י בשיו"ב לא כתב שיש חולק עליו, אלא כתב דבריו בסתם בלי חולק, וכן מצאתי להגאון מהר"י טיוב ז"ל בספר ווי העמודים על ספר יראים עמוד היראה סי' י"ז דף כ"ד שהביא דברי רבינו ישעיה הנז' בלי חולק:
וראיתי להרב הרח"ף ז"ל בלב חיים ח"א סי' צ"י, שנשאל במה דקי"ל מתירין ציצית מבל"ב אם רוצה לחתוך ד' כנפות דבגד הראשון, דהיינו לפתוח הנקב שנתונים בו הציציות ולהסירם כל אחד בשלימות, כמו שהם כרוכים וקשורים וליתנם בבגד אחר ע"י שתולה אותם בחוט בנקב על ידי משיחה וכיוצא בזה, או שמכניסם תוך הנקב ומכניס בתוכו הענף והגדיל ועושהו ע"י עניבה ומניחם תלויים, אי שפיר דמי או לאו, והביא דברי רש"י ז"ל הנז' וכתב דמבואר מדבריו דאם מביא הציצית כמו שהוא בטלית הא' ונותנו בטלית הב' איכא משום תולמ"ה, וזה הפך סברת רבינו ישעיה הראשון ז"ל בה' ציצית בספר סם חיים סי' י"ד, וכתב תמהני על הרב ברכ"י בשיו"ב בסי' ט"ו שהביא לדברי רבינו ישעי' אלו בסתם, ולא זכר שר דדבריו אלו הם נגד דברי רש"י והפוסקים הראשנים שכתבו כדברי רש"י, וסיים וצ"י ע"ש. ובאמת אחר המחילה מכבוד תורתו אין דברי רש"י סותרים לדינו של רבינו ישעיה, וכאשר כתבתי לעיל, ויפה כיון רבינו חיד"א ז"ל שהביא דברי רבינו ישעיה בסתם בלי חולק, ולכן מ"ש הרח"ף ז"ל שם דלא קי"ל כרבינו ישעיה, כיון שהוא יחיד בדבר, אחר הס"ר ליתא להא כמ"ש לעיל, דרש"י ז"ל לא דבר כלום באופן מציאות זו דנקיט רבינו ישעיה, כי רש"י נקיט מילתיה בהיכא דהסיר הציצית מטלית ראשון ע"י שהתיר כריכות וקשרים שלהם ובא להניחם בטלית השני, והוצרך ללמדנו זה דאין לומר כיון דציציות אלו היו בטלית אחר ובטלו מדין ציצית אחר שהתיר קשריהם וכריכותם, דליכא למיחש לתלותם עתה בטלית השני, משום דנעשה כבר בהם דין ציצית ובטלו. דבאמת אין זה חשיב ולא מן העשוי, מאחר דעתה עושה בהם מעשה חדש של כריכות וקשרים בטלית השני, באופן דבמציאות זו דנידון רבינו ישעיה לא דבר בה רש"י ז"ל, ולא עלתה על לבו, כיון דזו מציאות חדשה דאינה מצויה, דהא גם רבינו ישעיה הוצרך לכתוב שאלה ותשובה על אופן מציאות זה שכתב וז"ל, ואם תאמר היאך יכול לתלותה כך כמו שהיא אם לא יתירנה, והשיב יכול שיכניס ראש הכפול בנקב הכנף, ויכניס ראש הענף בתוך הכפל, וימשוך ותעמוד יפה וכו' ע"כ, על כן ברור הוא דאין דברי רש"י ז"ל נוגעין לסתור דינו של רבינו ישעיה ז"ל, וזה כלל מוסכם שצריך להשוות דעת רבותינו הפוסקים הראשנים ז"ל, ולא למעבד פלוגתא בינייהו, אע"פ שצריך להדחק בדבריהם, וכ"ש כאן דבאמת דברי רש"י לא נגעי ולא פגעי בדברי רבינו ישעי' ז"ל:
גם עוד בביאור דברי רש"י ז"ל הנז"ל, תמצא להט"ז בסי' ט"ו סק"א שפירש דבריו בענין אחר, ועיין מש"ז ז"ל שם, ועיין מאמר מרדכי שפקפק בדברי הט"ז, עמ"ש בכונת רש"י, ומה שיש לכתוב על דבריהם ואכמ"ל, ולכל הדברות דברי רש"י לא נגעי ולא פגעי בדברי רבינו ישעיה ז"ל, מיהו אע"ג דלא מצינו חולק להדיה על סברת רבינו ישעיה, יש להורות לשואל כשילבש טלית זה העשוי על אופן זה דרבינו ישעיה בביתו קודם שילך למלאכתו ילבשנו בברכה בלא שם ומלכות, ויהרהר שם ומלכות בלבו, ואם ירצה לברך אין מוחין בידו:
ודע דסברה זו שכתב רבינו ישעיה ז"ל נראית בודאי נכונה וישרה, דדמי זה למצות מזוזה אשר גם בה יש דין זה של תולמ"ה, ואופן עשייתה הוא שיכתבנה על העור ויכרכנה, ואח"כ קובעה על מזוזת הבית, דנמצא גמר מצותה הוא הנחתה בקביעות במזוזת הבית, אבל כתיבתה היא בתלוש, וכן כאן גבי ציצית הכריכות והקשרים נעשים בתלוש, וזה כנגד כתיבת המזוזה, ותליית הציצית בטלית הוא כנגד הנחת המזוזה במזוזת הבית:
ובהתבוננותי בזה ראיתי בס"ד להביא הוכחה נכונה לסברת רבינו ישעיה ז"ל הנז' והוא, דאנחנו רואין בענין דין תולמ"ה גבי מזוזה דאין העיקר הכתיבה שלה, אלא העיקר הוא הנחתה בקבע במזוזת הבית, דהא אמרינן במנחות דף ל"ג ס"ת שבלה ותפילין שבלו אין עושין מהם מזוזה, משום דאין מורידין, וקשא תיפוק לי דלא נכתבה לשם מזוזה אלא לשם ס"ת או תפלין והו"ל תולמ"ה, אלא ודאי לא משגחינן בכתיבתה משום תולמ"ה, אע"ג דעיקר המזוזה היא כתיבתה, אלא משגחינן בקביעותה במזוזת הבית, דהיינו שיניחו אותה שם בקבע שלא תפול, ועל כן ה"ה כאן בדין הציצית דלא משגחינן לענין תולמ"ה בקשרים וכריכות של הציציות בענין תולמ"ה, אלא רק משגחינן בתליית הציצית בטלית בקבע, דהיינו שיתלם שם בקשר אחד, שיהיו קבועים בטלית באופן שלא יפלו ממנו, וזה ברור:
וראיתי להרב יד הקטנה בה' מזוזה פ"ג ס"ק כ"ג שכתב וז"ל, והוה לה ממש כמו שעשה ציצית בקשירה וחוליא בלא בגד כלל, ואח"כ חתך בכנף הבגד ושם בו זאת הציצית, ואח"כ תפר החתך, דודאי פסול משום דלא קשרה ממש בבגד, ואע"פ שקבעה וכו' עכ"ל, ורצונו לומר דאנן בעינן שיהיה קשירה לציצית בבגד, ואין כאן, דהא הוא לא עשה שים קשירה בבגד, כי אם רק חתך הבגד והכניסה בו, וכדי שתעמוד ותתקיים חזר ותפר החתך, ונמצאת הציצה תלויה וקביעה מאליה על ידי התפירה שתפר בבגד, אבל בה עצמה לא עשה מעשה קשירה כלל, ובהכי ודאי מפסל, ושפיר קאמר דזה פסול הוא, משא"כ נידון רבינו ישעיה ז"ל. הנה הוא עושה לציצה קשירה בבגד דכתב וז"ל יכניס ראש הכפול בנקב הכנף ויכניס ראש הענף בתוך הכפל, וימשוך ותעמוד יפה ע"כ, נמצא כשמכניס ראש הענף בתוך הכפל ומושך בחוזק הרי הוא עושה קשירה גמורה, שבזה נקשרת הציצה ותעמוד יפה, וכן הוא בנידון דידן, ובקשירה זו לבדה סגי, משא"כ בגוונא של הרב יד הקטנה ודאי פסול הוא, דהא אין עושה קביעות לציצית בטלית ע"י קשירה כלל, אלא הוא חותך בטלית ומכניסה בו, ואח"כ תופר החתך שבטלית כדי שתהיה עומדת שם, ויש לדבר עיד בענין זה. ואין פנאי עתה להאריך, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
סימן ב
שאלה. מצינו בספר בן איש חי הלכות שנה ראשנה פרשת וישלח שכתבת בענין תיקון חצות תיקון רחל ותיקון לאה זמנו עד עלות השחר, והן עתה הביאו שמועה משם כת"ר דתוך חצי שעה קודם עה"ש אין אומרים תיקון רחל אלא דוקא תיקון לאה, יורינו המורה לצדקה אם כנים הדברים שכך אמרת או לאו:
ועוד שאלה אחרת באנו לשאול מי שאינו יכול ללבוש שני זוגות תפלין רש"י ור"ת ביחד ומוכרח ללבוש של ר"ת בפ"ע אחר התפלה ואינו מברך עליו, ורצינו לדעת אם דינו לענין הפסק בין יד לראש הוא כדין תפילין של רש"י דקי"ל דאסור להפסיק בין יד לראש אפילו לענות קדיש וקדושה, או"ד התם שאני דאיכא ברכה שמברך על תש"י, ולכך אסור, אבל דר"ת שאינו מברך עליו מותר לענות קדיש וקדושה, בין יד לראש, יורינו ושכמ"ה:
תשובה. על שאלה הראשונה, כן הם הדברים אשר שמעתם, שכך אמרתי מקרוב דתוך חצי שעה קודם עלות השחר אין לומר תיקון רחל משום דאיכא למימר בזה שב ואל תעשה עדיף, וטעמא דידי הוא דאע"ג דחצות הלילה זמנו עד אור הבוקר שהוא כעלות השחר, הנה נודע טעם אמירת תיקון רחל בקינות ובכיה בחצות הלילה הוא מפני שצריך לבכות על רחל שירדה בחצות לילה בבריאה בסוד שכינה בגלות שיורדת למטה בעת הזאת, וכמ"ש רבינו ז"ל בשער הכונות בדרוש תיקון חצות דרוש א' וז"ל, לבכות על רחל שירדה בבריאה בסוד שכינה בגלות היורדת למטה בעת הזו ממש עכ"ל, וכתוב שם בשער הכונות בענין התפילין דרוש ה' וז"ל, בחצי הלילה יורדת הספירה העשירית דרחל בעולם הבריאה בהיכל הז' העליון הנקרא היכל ק"ק דבריאה כנודע, ועומדת שם עד אור הבוקר, וכל אותה חצות לילה יושבת ומזמרת וכו' ע"ש, וכתב עוד וז"ל על ידי עסק התורה שעוסקים ישראל הקמים אחר חצות לילה הם מוסיפין בה כח והיא עולה מעט מעט עד שנמצא כי באור הבוקר גמרה היא לעלות באצילות עכ"ל. ונודע דאור הבוקר דנקיט רבינו ז"ל הוא עלות השחר, ועל כן זמן חצי שעה האחרון של חצות לילה הוא נקרא זמן הסמוך לאור הבוקר. והנה בעלמא בכמה עניינים קי"ל הזמן של חצי שעה הסמוך לזמן העקרי יש לו דין חשיבות מעין זמן העקרי וחוששים בו כאלו הגיע זמן העקרי, וכן מצינו עוד כיוצא בזה בענין מופלא הסמוך לאיש, לדון זמן הסמוך מעין זמן העקרי:
על כן מאחר כי בחצות הלילה עולה רחל מעט מעט עד שיהיה גמר עלייתה באצילות באור הבוקר, לכן י"ל תוך חצי שעה קודם אור הבוקר שהוא כעלות השחר חשיב כאלו עלתה לאצילות, ואיך בוכין עליה ומקוננין והא ודאי דיש לחוש בכך ושב ואל תעשה עדיף. ועוד איכא נמי טעם פשטי שלא לומר תיקון רחל שהוא קינות ובכיה תוך חצי שעה, דאולי נעשה עמוד השחר ולא ניכר למראה עינים של האדם, ובשלמא תיקון לאה מזמורי תהלים הוא, ואם לא הועיל לתיקון לאה דעבר זמניה הרי האומר לומד תהלים ומה בכך, משא"כ תיקון רחל כולו קינות ובכיה הא ודאי אם נניח במונח שעלה השחר אין ראו לאומרו, ולהכי יפה אמרנו בדבר זה שב ואל תעשה עדיף:
עוד יש לי טענה אחרת בדבר זה והוא דמצינו להרב תורת חכם דף נ"ז ע"ב שכתב וז"ל ומ"ש בדרושי התפילין שיורדים באור הבוקר זה נקרא אור בקר אבל הוא מעט קודם עלות השחר בעת שמשחירין פני הרקיע בצד מזרח אשר אז נקרא אילת השחר כמ"ש הרב ז"ל בדרוש חג השבועות וכו' ע"ש, וא"כ יש לנו להסתפק דגם כאן שכתב רבינו ז"ל באור הבוקר גמרה היא לעלות באצילות אולי הוא מעט קודם עלות השחר וזה המעט לא ידענו שיעורו כמה, ולכן יש לנו לומר דתוך חצי שעה שב ואל תעשה עדיף:
ועל שאלה הב' יש להשיב דמצינו להגאון חיד"א בברכ"י סי' ל"א סק"ב שכתב בענין הנחת תפילין בחוה"מ, שמעינן מהא המניח תש"י דר"ת אף שאינו מברך אין לשוח ש"ח, אבל יכול לענות קדיש וקדושה כיון דבלא"ה אינו מברך, אבל ודאי לא אריך ללמוד איזה דבר במשך הנחתם, דאבעי ליה לכוין בהנחתם ולא להסיח דעתו בלימוד, ודוקא בקדוש וקדושה שהוא חייב לענות יש מקום להתיר, וכן ראיתי בספר באר היטב סי' כ"ה משם הרב דרכי נועם סי' יו"ד דמותר לענות קדיש וקדושה בעוד שהוא מניח תפלין דר"ת עכ"ל ע"ש. מיהו בספרו קשר גודל סי' ג' אות כ"ה פסק בסתם וז"ל אף שאינו מברך בשל ר"ת לא יפסיק בין תפלה של יד לתפלה של ראש עכ"ל, ולא זכר שר בדבריו היתר עניית הקדיש וקדושה, משמע דלא פסיקא ליה דין זה דקדיש וקדושה שכתבו בברכ"י, ומ"ש בפתחי תשובה סי' כ"ה על דברי הרב דרכי נועם הנז' שכ"כ בכור שור, הנה אנכי ראיתי להרב בכור שור שהביא ענין זה של ההפסק בחדושי סוטה דף מ"ד מן הש"ס, ולא נזכר שם ענין קדיש וקדושה, ואדרבה כתב דברים בסתם וז"ל כיון דמניחים תפלין דר"ת משום ספיקא דילמא העיקר כן, א"כ קרינן בהו סח בין תפלה לתפלה עכ"ל ע"ש:
אמנם הגאון הלבוש ז"ל סי' כ"ה סעיף ט' כתב אע"פ ששתי מצות הן צריכין להיות סמוכים ותכופים זו לזו, דכתיב והיו לאות על ידך ולזכרון בין עיניך שיהיה הוויה אחת לשתיהן, לפיכך לא יפסיק ביניהם אפילו לענות איש"ר וקדושה, ואפילו כשמניח אותם בלא ברכה כגון אותם שנוהגין להניחם בחוה"מ בלא ברכה אעפ"כ אסור וכו' ע"ש. וכתב הרב נשמת אדם סי' י"ג אות ג' דברי הלבוש הנז' וכתב שכ"כ הר"ן בסוף ר"ה, מדכתיב והיו הווייה אחת לשתיהן ע"ש, והרב פתח הדבור בהשמטות כתב דהר"ן והלבוש שכתבו הטעם משום דכתיב והיו משמע דגם לאיש"ר וקדושה אין להפסיק אפילו בחוה"מ שאין מברכים, וכן דעת אליה רבא, ועיין להרב אשל אברהם סי' כ"ה, ומהתימה על הרב הגדול חיד"א בברכ"י שלא הביא סברת החולקים הנז' עכ"ד ע"ש, ואפשר מחמת כן לא זכר הרב חיד"א ז"ל בפסקי הלכות שלו בקשר גודל האי דינא דקדיש וקדושה שכתב בברכ"י, משום שיש בזה חולקים לפי טעם הנז':
על כן לענין הלכה לדידן דקי"ל ע"פ זוה"ק וכתבי רבינו האר"י ז"ל דתפילין דר"ת הוא בתורת חיוב דתרווייהו צריכי, צריך לחוש לטעם הר"ן והלבוש להזהר בשב ואל תעשה שלא לענות קדיש וקדושה בין יד לראש בתפילין של ר"ת:
ואחר הישוב בס"ד נ"ל לומר דבר חדש, ונראה שהוא נכון בעזה"י, דמאחר שאין מברך על תפילין דר"ת אם נזדמן לו קדיש וקדושה וברכו אחר שהניח תפילין של יד יענה, אך אחר שיענה יחלוץ התפלין של יד שלבש ויחזור וילבשנו תכף כדי ללבוש אחריו תפלין של ראש תכף ואז יקיים מצות ויהיו שתהיה הווייה אחת לשתיהן וכה"ג כתבו האחרונים בענין ברוך שאמר אם קודם שאמר הברכה בעודו בברוך שקודם הברכה יענה קדיש וקדושה ואמן וכל דבר שבקדושה, אך אח"כ יחזור ויאמר מתחלת ברוך שאמר כדי לומר נוסח פ"ז תיבות בלתי תוספת דברים בנתים:
ושו"ר בתיקונים דף ט' ע"א שכתב ובגין דא בקשורא דתרווייהו מאן דשח שיחה בינייהו דאיהי שיחת חולין עבירה היא בידו דעבד בה פירודא בין ו"ה דאיהו עמודא דאמצעיתא ומלכותיה וכו' ע"ש. ובספר כסא מלך על דברי התיקונים דף ג' דקדק מדברי התיקונים הנז' דאוסר להפסיק בשיחה אחר שהניח תפלין עד שיקרא ק"ש ע"ש, ואנא עבדא בהגהותי לספר התיקונים כתבתי דאין הכריח לזה, מיהו הרב כסא מלך שם דקדק מדברי התיקונים דף ט' שיש קפידה שלא ישיח בין תפילין של יד לשל ראש וכתב עוד כי בתקוני זוהר חדש דף ל"ו ע"ב מפורש דאם שח בין תש"י לתש"ר עביד פרודא ביחודא ע"ש, על כן כיון דמפורש בז"ח דעביד פגם השח בין תש"י לתש"ר, וגם מדברי התיקונים דקדק כן, נמצא בתפלין של ר"ת אסור לשוח בין יד לראש אע"פ דאין שם ברכה, אך בתיקונים דף ט' מפורש מאן דשח שיחה בנייהו דאיהי שיחת חולין עבירה היא בידו, ואם נפרש דקאי זה על השח בין יד לראש נמצא קפיד על שיחת חולין דוקא, אבל בד"ת וכ"ש בעניית קדיש וקדושה אין בזה פגם, ויש לצדד נמי לאידך גיסא דאפילו בקדיש וקדושה יש קפידה, ובודאי כיון דמסתפקא לן שורת הדין מחייבת שב ואל תעשה עדיף גם בקדיש וקדושה:
וכבר כתבתי לעיל בס"ד עצה נכונה בזה שיענה קדיש וקדושה ואח"כ יסיר תש"י מעליו ויחזור וילבשנו כדי לחברו עם תש"ר בלי הפסק ויהיו שתיהם בהווייה אחת, וגם הפגם דחש ליה בזה נתקן בכך, ועיין בסה"ק רב פעלים ח"א באורח חיים סי' ד' שנשאלתי במי שלא היה לובש אלא תש"ר דלא היה לו תש"י ואחר שלבש תש"ר הביאו לו תש"י אם יכול ללבוש תש"י בעוד התש"ר עליו, או"ד צריץ לפשוט התש"ר וילבשם כסדרן והעלתי דיסיר התש"ר ויחזור ויניחם כסדרן, והבאתי ראיות לזה ע"ש. ולכן בנ"ד נמי ככה יעשה כאשר כתבתי והשי"ת יאיר עינינו באור תורתו אכי"ר:
סימן ג
שאלה מעיר סנגפור יע"א. אם כפי רבינו האר"י ז"ל צ"ל בברכת התורה והערב נא בוא"ו או צ"ל הערב בלא וא"ו. גם אם כפי רבינו האר"י ז"ל יאמרו בקדיש מכל ברכתא או מן כל ברכתא:
גם אם יאמרו הקהל חמש תיבות של ויעבור ה' על פניו ויקרא, או"ד החזן לבדו יאמר חמש תיבות אלו, והקהל יתחילו לומר מן ה' ה' אל רחום וכו' עם החזן, ואת"ל שגם הקהל יאמרו חמש תיבות אלו, אם מותר לאומרם בלי ניגון קודם שיאמר אותם החזן וימתינו עד שיגיע החזן לי"ג מידות, ואז יאמרו עמו הי"ג מידות ביחד, או"ד צריך שימתינו להחזן עד שיגיע לאמירת ויעבור ויאמרו עמו ויעבור וכו' ביחד:
גם בברכת ראה שבתפלת י"ח שאומרים העולם ומהר &לגאלינו גאולה שלימה, וכפי הדקדוק צריך שתהיה נקראת &לגאלנו מפני שהיא על העתיד, אם נוכל לאומרה כמנהג העולם, יורינו ושכמ"ה: תשובה. על שאלה הראשונה מצינו בספר עץ חיים שהעיד רבינו מהרח"ו על רבינו האר"י זלה"ה וז"ל, ובברכות התורה של שחר היה עונה אמן בין ברכה ראשנה להערב נא, והוא כמ"ש הפוסקים כי הם שני ברכות, ואע"פ שמתחיל והערב נא בוא"ו אינו אלא שני ברכות ואינן ברכה אחת, ועל כן היה עונה אמן באמצע שני ברכות אלו עכ"ל. נמצא העיד שהיה אומר והערב בוא"ו, וכ"כ מהרח"ו ז"ל ג"כ בשער הכונות בנוסח התפלה בזה"ל, גם ראיתי אותו עינה אמן באמצע שתי ברכות של אשר קדשנו על דברי תורה, וכן ברכת והערב נא כנראה שהם שני ברכות, כמ"ש בעל הטורים, כי והערב נא היא ברכה שניה בפ"ע ואינה סיום ברכה א' עכ"ל, וכן מהרש"ו ז"ל בספר חמדת ישראל כתב נוסח והערב בוא"ו. וכן הוא בסידור רבינו הרש"ש ז"ל המצוי בידינו, וכן החליטו האחרונים שמנהג רבינו האר"י ז"ל לומר והערב בוא"ו, והיה עונה אמן קודם והערב, דחשיב להו שתי ברכות, וכן הרב המגיה בשלמי ציבור האריך בזה, והעלה דדעת רבינו האר"י ז"ל הוא כך ע"ש. גם הרב מהר"י פארדו ז"ל במנחת אהרן כלל ה' אות כ"ח האריך בזה, וסו"ד העלה וז"ל, מעתה ודאי קי"ל לומר והערב בוא"ו, ואפ"ה כששומע מאחרים ראוי לו לענות אמן כיון שיצא מפי קדוש רבינו האר"י ז"ל, ומה גם דהא איכא רבוותא דס"ל הכי שהם הרמב"ם והרז"ה והרשב"א והתוספות ומהרד"א, א"כ בכל כהא הקבלה מכרעת כיון דפליגי רבנן עכ"ל ע"ש, וכן המנהג פשוט פה עירינו יע"א לומר והערב בוא"ו והם עונין אמן למברך, וכבר דרשנו ד"ז כמה פעמים בציבור בס"ד:
ועל שאלה הב' בענין הקדיש אם לומר מכל או מן כל, דבר זה אינו מפורש להדיה בדברי רבינו האר"י ז"ל ורק מדיוקא אתמר, כי הוא אמר שעניית הקדיש הוא כ"ח תיבות שיש סוד בדבר כנז' בשער הכונות, ואם נאמר מכל לא הוי כ"ח, אבל אם נאמר מן כל הוי כ"ח, ומהרש"ו ז"ל טען על אמירת מן כל והסכים לומר מכל, ונדחק הרבה להשלים החשבון של כ"ח, אך רבינו הרש"ש ז"ל בנהר שלום דף נ"ח ע"ב הסכים שצריך לומר מן כל ע"ש, וכן נוהגין בעה"ק ירושלים, וכן אנחנו נוהגין פה עירינו יע"א, וכבר דרשתי זה בציבור כמה פעמים, ומקדמת דנא נשאלתי מדבר זה וכתבתי תשובה לומר מן כל, ושם הארכתי להשיב על דברי מהרש"ו ז"ל הנז' והבאתי דמיונות הפך דבריו וסתרתי טענתו בזה ואין צורך לכפול הדברים כאן:
ועל שאלה הג' אם יאמרו הקהל חמש תיבות של ויעבור ה' על פניו ויקרא, או"ד רק החזן יאמר חמש תיבות אלו והם יתחילו לענות עם החזן מן ה' ה' אל רחום וכו'. הנה נראה כי השואל עלה על לבו לשאול שאלה זאת מפני כי ראה בספר שלמי צבור בדיני ויעבור דף קמ"ט ע"א שכתב בשם הרב בית דוד סי' שמ"ח כשאומר הש"ץ ויעבור צריכין הצבור לשתוק ולא יאמרו הם ויעבור אלא החזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא, והקהל מתחילין ה' ה' אל רחום וכו', וכתב השל"ה במס' ר"ה כשאומר הש"ץ ויעבור יאמרו הקהל שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, ואח"כ יאמרו ה' ה' מלה במלה בכונה וכו' עכ"ד ע"ש, ולכן כשראה השואל דברים אלו נתעורר לשאול על פתגמא דנא:
אמנם הן אמת דהרב ב"ד למד דבר זה מדברי הרא"ש ז"ל בפ"ק דר"ה שכתב וז"ל, וכן נהוג לאומרם בכל קהלות ישראל שהחזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא והקהל מתחילין ה' ה' אל רחום וכו' ע"ש, וכן הרב חסד לאלפים סי' קל"א סעיף ט' הביא ד"ז בסתם וז"ל, כשאומר הש"ץ ויעבור צריכין הצבור לשתוק ולא יאמרו הם ויעבור אלא החזן אומר ויעבור ה' על פניו ויקרא. והקהל מתחילין ה' ה', וטוב שיאמרו בלחש בשעה שש"ץ אומר ויעבור פסוק שמע ישראל וכו' ע"ש, ובודאי שדבר זה העתיקו מספר שלמי צבור הנז'. מ"מ עתה המנהג אינו כן, אלא גם הקהל אומרים עם החזן בלחש ויעבור ה' על פניו ויקרא ומתחילין ה' ה' אל רחום בהרמת קול ודלוג קצת, והטעם כי ע"פ הסוד צריך שכל הצבור יאמרו הסדר, שכן מפורש בשער הכונות בסדר התפלה וז"ל, ואח"כ יאמר ויעבור וי"ג מדות פעם אחת, ותכף יעשה נפ"א וכו' וסדר זה כותבו לכל או"א מן הצבור עם שאר סדר התפלה מתחלה וע"ס, וכן כתב במשנת חסידים, אח"כ יאמר ויעבור וי"ג מדות כמו שהם כתובים בתורה אם הוא בצבור, או בחלוף א"ת ב"ש (מצפ"ץ) אם הוא ביחיד וכו' ע"ש, נמצא כמו שאומרים הצבור י"ג מדות כן אומרים ויעבור, ואם הוא יחיד יאמר ויעבור ורק ישנה ויאמר מצפ"ץ במקום הוי"ה. גם עוד יש ראיה מכרחת מדברי רבינו האר"י ז"ל שאמר כונות גדולות באמירת ויעבור ה' על פניו ויקרא והם מקושרים עם הכונות של י"ג מדות ה' ה' אל רחום וחנון וכו' והכונות האלה מיוסדים לכל אחד ואחד מן הצבור היודע בסוד ה' ולא נאמרו לש"ץ בלבד, וזה ברור:
גם עוד נראה שגם לפי הפשט לא יש טעם למנוע הצבור מאמירת חמש תיבות הנז' דמה שייכות יש לש"ץ בחמש תיבות אלו טפי מן הצבור, ואם הצבור אומרים עמו הי"ג מדות למה לא יאמרו גם חמש תיבות אלו, ובודאי מה שנהגו בימי הרא"ש לשתוק באלו החמש תיבות ולהתחיל מן י"ג מדות לאו לעיכובא אתמר אלא שכך נהגו שאין להקפיד על אמירת תיבות אלו לאומרם, והרי זה דומה לענין הנמצא בסדר קדושה שפסק מרן ז"ל בש"ע סי' קכ"ה סעיף א' אין אומרים הציבור עם ש"ץ נקדישך אלא שותקין ומכוונים למה ששליח ציבור אומר עד שמגיע לקדושה ואז עונים הצבור קדוש עכ"ל, ודין זה הביאו מרן בב"י בשם הרא"ש ז"ל, אמנם רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות, פירש להדיה דצריך לומר כל אחד מן הצבור כל הסדר כולו מן נקדישך, אלא רק תיבות נקדישך ונעריצך יאמרו הצבור בקו"ר והשאר בלחש וכשיגיעו לקק"ק אז יאמרו בקו"'ר קק"ק וכו' ע"ש, ומצינו נמי שגם מרן ז"ל עצמו פסק בסי' ק"ט ס"ב אם יתחיל וכו' כשיגיע עם ש"ץ לנקדישך יאמר עמו מלה במלה כל הקדושה כמו שהוא וכו' ע"ש, ועיין בט"ז סי' קכ"ה סק"א מ"ש בזה, ויש לדבר עוד בענין זה ואכמ"ל:
איך שיהיה הנה המנהג פשוט עתה לומר גם הקהל חמש תיבות אלו של ויעבור ה' על פניו ויקרא עם הש"ץ והוא מנהג יציב ונכון ע"פ הקבלה. ומה ששאלת אם הצבור יאמרו חמש תיבות אלו כל אחד לבדו וימתינו עד שיגיע ש"ץ לי"ג מדות ויאמרו עמו ביחד, או אם צריך שגם חמש תיבות אלו יאמרו אותם עם הש"ץ ביחד. תשובה, ודאי עדיף לומר גם חמש תיבות אלו עם הש"ץ, וכמו שהזהיר רבינו האר"י ז"ל בסדר הקדושה לומר עם הש"ץ מן נקדישך ביחד, כן צריך להזהר בזה יען כי הם פוסקים באמצע הפסוק, לכן טוב שיאמרו ושם נאמר וימתינו לש"ץ ויאמרו עמו ויעבור, מיהו אין העולם נזהרים בכך ודרכם לומר כל אחד בעצמו חמש תיבות עד ויקרא וממתינים לש"ץ ויאמרו עמו ה' ה' וכו' בקו"ר ואין למחות בידם, כי אין לנו גילוי בד"ז בבירור, והנזהר תע"ב:
ועל שאלה הד' שכתב השואל באמירת ומהר לגאלינו שע"פ הדקדוק צריך שיאמר &לגאלינו בחירי"ק תחת למ"ד ושב"א תחת גימ"ל מפני שהיא בקשה על העתיד, ואיך אומרים &לגאלנו בשב"א תחת למ"ד וקמ"ץ תחת גימ"ל, זה אינו, דהא מצינו ברות ואם לא יחפוץ &לגאליך שנקוד שב"א תחת למ"ד וקמ"ץ תחת גימ"ל כמו נקוד של ומהר לגאלינו ממש, והתם נמי על העתיד. ועוד כלל זה יהא בידך דאין לשנות נקודות התיבות התדירות ומורגלות בפה המון של ישראל במטבע ברכות ותפילות מחמת מה שנראה להם ע"פ חכמת הדקדוק, שיש בהם סוד וכך תיקנום חז"ל בנקודות השייכים להם ע"פ הסוד, וכאשר תמצא בברכת בורא פרי הגפן שצריך להיות על פי הדקדוק &הגפן בקמץ, ונהוג כ"ע לומר &גפן בסגול וכאשר קרי בחיל הגאון חיד"א ז"ל בתשובו' יוסף אומץ סי' יו"ד על נקדישך ונעריצך ודכוותיהון שאין לשנות הנקוד הרגיל בפי כל המון ישראל בברכות ותפלות, ואין צורך להאריך בזה, והשי"ת ברחמיו יאיר עינינו באור תורתו, אכי"ר:
סימן ד
שאלה. אם הכהן עומד ומתפלל תפלה בלחש ובאמצע התפלה קרא הש"ץ כהנים, כי היו כהנים אחרים שם, אם חייב זה הכהן לפסוק באמצע התפלה לעלות לדוכן לישא כפיו ולברך. או"ד כיון שהוא באמצע התפלה, כיון דאין פוסקין שם לקדיש ולקדושה, גם לנשיאות אינו פוסק, ואת"ל כיון דאיכא כהנים אחרים שעושין נשיאות כפים אינו פוסק המתפלל בתוך תפלתו, הנה אם נזדמן דלא היה כהן אחר אלא הוא, אם חייב ליפסוק לישא כפיו או לאו:
גם עוד ילמדנו, אם הכהן הוא בק"ש או בברכותיה אם צריך לפסוק לנשיאות כפים מאחר ששם פוסק לקדיש ולקדושה:
ועוד יש לנו לשאול, אם יש מנין בבית הכנסת בצמצום והתפלל הש"ץ בקו"ר ג' ראשנות קדושה והשאר בלחש כנהוג, אם צריך להגביה כשיגיע לרצה כדי שיאמרו ברכת כהנים אותם המתפללים עמו, או אין צריך לומר ברכת כהנים, יורינו ושכמ"ה: תשובה. מרן ז"ל בסי' קכ"ח סעיף ך' פסק, אם ש"ץ כהן, אם יש שם כהנים אחרים, ואפילו אין שם כהן אלא הוא לא ישא את כפיו, אא"כ מובטח לו שיחזור לתפלתו בלא טירוף דעת שאם הוא מובטח בכך כיון שאין שם כהן אלא הוא ישא את כפיו כדי שלא תתבטל נשיאות כפים, כיצד יעשה יעקור רגליו מעט בעבודה ויאמר עד ולך נאה להודות, ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים וכו' ע"ש, והנה בודאי שאין להוכיח מדין הנז' דסעיף ך' לנ"ד, דדין הנז' שאני, חדא, כי הש"ץ הוא מתפלל תפלת החזרה ששם זמנה של מצות נשיאות כפים. ולהכי לא הוי הפסק, דהרי הש"ץ עצמו אע"פ שאינו כהן הוא מקרא את הכהנים בפסוקי ברכת כהנים, ואם לא יש כהנים הוא אומר או"א ברכינו בברכה המשולשת וכו' שאומר בה כל פסוקי ברכת כהנים ולכן פסק מרן בסי' קכ"ח דש"ץ בחזרה אם אין שם כהן עולה לדוכן ומברך ב"כ כי כיון שהוא בחזרה לא הוי הפסק לגבי דידיה, אבל בתפלת לחש ליכא ברכת כהנים ונשיאות כפים כלל, ואיך הכהן שמתפלל תפלת לחש יפסוק לברך ב"כ. ועוד יש חילוק אחר, דהתם בסי' קכ"ח הנז' הש"ץ אומר ב"כ במקום הראוי לה שהוא אומרה בברכת. ההודאה ואינו פוסק בברכה אחרת, משא"כ בנדון השאלה ששואל השואל איירי בכהן המתפלל ופוסק באמצע תפילתו במקו' דלא שייכה שם ברכת כהנים, והא ודאי דלא אריך למעבד הכי. וכיוצא בזה מצינו בדין קדושה שאם היחיד מתפלל לחש ושמע קדושה מש"ץ אם הוא אחר ברכת תחיית המתים דזמנה הוא עונה קדושה עם הציבור, ואם הוא בברכה אחרת שותק ואינו עונה, אלא ישמע מש"ץ, אשע"כ אין ראיה מסי' קכ"ח סעיף ך' הנז' לנ"ד כלל, וכאשר חלקנו בס"ד:
גם עוד אבאר בס"ד, דודאי אין ראיה לנ"ד מתשובת רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל שהביאה בספר מעשה רוקח דף א' במנהג שהנהיג הרמב"ם ותיקן במקום אחד שיהיה הש"ץ מתפלל בקול רם תמיד ולא יתפללו חזרה, ותיקן שאומרין קדושה בברכה שלישית וברכת כהנים בהודאה, שהכהנים המתפללים עם הש"ץ ביחד עוקרים רגליהם בעבודה ועולים לדוכן ועושים נשיאות כפיים ומסיימין התפלה עם הש"ץ יחד הכהנים וכל הציבור ויפסעו כולם ג"פ בבת אחת ע"ש, די"ל התם שאני, חדא, כיון דנהגו כן כל הימים אז אם לא יעשו כן תתבטל מצות נשיאות כפים לגמרי בכל הימים, וכל היכא דמ"ע תתבטל לגמרי בכל זמן לא אמרינן העמידו דבריהם בשב ואל תעשה. ועוד התם נמי אין הכהנים פוסקים בברכה אחרת, אלא מברכים בהודאה במקום הראוי לנשיאות כפיים ורק הוא בתפלת לחש ולא בתפילת החזרה, ולכן תמצא שהתיר ג"כ לציבור לענות אמן בפסוקי ברכת כהנים ומדמי לה לעניית הקדושה כששומע המתפלל במקום הראוי לה וכנז' שם ע"ש:
והנה בענין נ"ד ראיתי להרב מג"א ז"ל בסי' קכ"ח ס"ק מ' שכתב כהן המתפלל אם אין שם כהן אחר פוסק ועולה לדוכן, ואם יש שם כהנים אינו פוסק (רדב"ז ח"א סי' רצ"ג) ולי נראה דאם אמרו לו לעלות בכל ענין צריך להפסיק, דהא עובר בעשה, וגדולה מזו אמרו בקראוהו לתורה דפוסק מק"ש, וכן מצאתי ברשב"א סי' קפ"ה, וכ"מ בתוספות סוכה עכ"ל ע"ש. ומה שהוכיח מדין ק"ש, השיגו הרב אליה רבה ז"ל ס"ק נו"ן, אך הרב מחצית השקל ולבושי שרד יישבו דברי המג"א ע"ש, ובעיקר הדין דאתי עלה משום דנ"כ דאורייתא ותפלה דרבנן, כתב הרב אליה רבא צ"ע דשמא העמידו דבריהם בשב ואל תעשה ע"ש, ועיין אשל אברהם בס"ק מ' ודבריו תמוהים כאשר יראה הרואה, והרב מאמר מרדכי ז"ל ג"כ פקפק וגמגם בדין המג"א ז"ל הנז' כיון דאסרו חכמים להפסיק בתפלה אפילו בהלוך לבד, וכ"ש לומר ברכות ודמי למי שפסול לישא כפיו מדרבנן דהדין הוא אפילו אמרו לו לעלות אינו עובר בעשה, וכמ"ש המג"א גופיה בסק"ד, וכן נראה מדברי מרן והאחרונים והכא נמי אינו נמנע אלא מפני שחכמים מנעוהו, וראיות המג"א אינם מוכרחות עכ"ד ע"ש. עוד ראיתי להרב מנחת אהרן ז"ל כלל ט"ז שהביא דברי המג"א ז"ל הנז' וטען עליהם טענות מספיקות ע"ש, הרי יש מן האחרונים שפקפקו בדין המג"א, וס"ל דאפילו אמרו לו לעלות אינו פוסק באמצע התפלה:
והרב מהר"י חאגיז ז"ל בהלכות קטנות ת"א סי' ס"ד כתב, נמצא בהרדב"ז סי' רצ"ג, כהן העומד בתפלה והגיע ש"ץ לעבודה שאין שם כהן אחר פוסק ועולה ומברך וחוזר למקומו, שברכת כהנים מן התורה ותפלה דרבנן ע"ש, ואני שמעתי ולא אבין שאם אומרים לו עלה דאז עובר בעשה אפילו יש שם אחרים, ואם לאו אפילו יחיד והיה נראה שאם הוא בהטוב שמך יעלה, בין שהוא יחיד בין שיש אחרים, ואם לא יצא לחוץ, דהילוך אינו הפסק בתפלה עכ"ל. נמצא גם הרב מהר"י חאגיז ז"ל ס"ל אפילו אם אמרו לו לעלות וליכא כהן אחר אם הוא באמצע התפלה לא יפסיק, ורק אם הוא עומד במקום הראוי לברכת כהנים ואינו בברכה אחרת. יפסיק, ואפילו בכה"ג נראה דלא ברירה ליה כ"כ, דהא כתב על זה לשון והיה נראה. וראיתי להרב בית מנוחה דף קמ"ו ע"ב שהביא דברי הרדב"ז ודברי הלק"ט הנז', וגם הוא פקפק בדברי הרדב"ז, וס"ד הסכים כדברי הלק"ט ז"ל, דאם הכהן הגיע אל ולך נאה להודות, אז כשיגיע הש"ץ לברכת רצה יעקור רגליו ויעלה לדוכן וישא כפיו אפילו אם יש כהנים אחרים, אבל אם לא הגיע כאן אפילו לא יש כהן אחר לא יפסיק, וכמ"ש הלק"ט, ורק בהא לא סבר כהלק"ט דכתב דאינו עוקר רגליו לצאת לחוץ:
והנה המג"א ושאר אחרונים שהביאו תשובת הרדב"ז הנז' הביאו אותה בקיצור והיא תשובה ארוכה במקומה. ואנא עבדא כשראיתי תשובתו הנז' במקומה תמהתי איך מדמי הרדב"ז נידון דידיה לדין סי' קכ"ח סעיף ך' הנז"ל, דהתם הש"ץ פוסק ואומר ברכת כהנים בהודאה במקום הראוי לה, ולהכי לא חשיב זה הפסק, וכאשר הסברתי לעיל, על כן אמרתי דמוכרח לומר דהרדב"ז איירי ג"כ בהיכא דהמתפלל הוא עומד ומתפלל עם הש"ץ ביחד ופוסק לברך ב"כ במקום הראוי אחר שסיים ולך נאה להודות, והחידוש דאשמועינן הרדב"ז בזה הוא דלא תימא דין זה לא נאמר אלא בשליח ציבור שמתפלל תפילת החזרה, ולהכי לא חשיב ב"כ לגבי דידי' הפסק משום דב"כ נתקנה בחזרה, אבל אם זה הכהן מתפלל תפלת לחש י"ל דאינו פוסק לברך ב"כ, וכאשר כתבתי לעיל לחלק הכי בתחילת דברי בס"ד. ולזה בא הרדב"ז לומר דדין זה דמי לדין דסי' קכ"ח סעיף ך' הנז' בהיכא דש"ץ הוא עצמו כהן משום דגם הוא איירי בהיכא שזה הכהן היחיד הוא מתפלל ביחד עם ש"ץ והוא מברך ב"כ אחר אומרו ולך נאה להודות, אבל באמצע ברכה אחרת מודה הרדב"ז דלא אריך למעבד הכי, ומ"ש הרדב"ז ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, היינו ללמדינו דאם הכהן היה עומד בסוף בית הכנסת, ואפשר שיזדמן בדרך הלוכו ממקומו עד הדוכן יהיה לו איזה עכבה ונזדמן ששוהה ע"י עכבה הזאת כדי לגמור את כולה, ולכן השמיענו דין זה דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, ובזה נתרצה קושיית הרב בית מנוחה שהקשה על הרדב"ז ז"ל בדף קמ"ו ע"ב באות וא"ו:
וראיתי להרב שיורי כנה"ג בהגה"ט אות ב' שכתב, כתבתי בתשובה דכל שיש בבית הכנסת עשרה שאין מתפללין בחזרה אלא הציבור ושליח ציבור יחד בקול רם והכהנים השלימו תפלתם קודם שיגיע שליח צבור לרצה יכולים לעלות לדוכן לישא כפיהם, ואף אם יקרא להם הש"ץ אין כאן הפסקה דצורך תפלה הוא ולרווחא דמלתא יקרא אחר שגמר תפלתו קודם רצה, ושוב העידו שבארץ המערב נוהגין כן עכ"ל, והנה תשובות א"ח להרב הנז' אינם מצויים אצלינו, והרב בית מנוחה דף קמ"ד העתיק דבריו וכתב מדבריו משמע דוקא וכשהשלימו הכהנים תפלתם קודם רצה הוא דעולין לדוכן, אבל מדברי רבינו אברהם בן הרמב"ם ז"ל בתשובה הובאה במעשה רוקח משמע דעולין לדוכן אף אם לא השלימו תפלתם קודם רצה וכו' ע"ש, ובאמת מתשובת רבינו אברהם ליכא הוכחה, דהתם כל ימיהם עושין כך, ואם לא יעלו תתבטל מצות נ"כ, משא"כ דין הרב שיירי כנה"ג הוא דאתרמי באקראי, וכאשר כתבתי לעיל בס"ד:
ברם צריך לדעת אמאי לא התיר הרב שיורי כנה"ג ז"ל הנז' גם אם לא השלימו הכהנים תפלתם קודם רצה, והלא יש ללמוד דין זה מדין ש"ץ כהן שכתב מרן ז"ל שיעקור רגליו בעבודה וכו' ויעלה לדוכן ויברך אמנם נראה כי הרב שיורי כנה"ג מחלק כפי החילוק שכתבתי לעיל בתחלת תשובתי זו בס"ד די"ל הך דינא דסעיף ך' שאני, שהש"ץ קאי בתפלת החזרה ששם הוא מקומה של ברכת כהנים, ובלא"ה אי לא הוה הוא כהן פוסק הש"ץ לקרות לכהנים ב"כ, ואי ליכא כהנים פוסק לומר ברכינו בברכה המשולשת, ולהכי אין זה חידוש אם יפסיק לברך ב"כ, ועל עקירת רגליו אין לחוש, דהא י"א הילוך לא חשיב הפסק ואפילו החולקים יודו דלא הוי הפסק כדיבור, אבל נידון שיורי כנה"ג איירי בכהנים המתפללין תפלה של לחש, ולהכי ס"ל בכה"ג לא יפסוק לברך, אא"כ השלימו תפלתם קודם רצה:
העלה מכל הנז"ל דהרב הלק"ט לא' התיר שיפסוק הכהן לברך ב"כ אלא דוקא אם סיים ולך נאה להודות, וזה דוקא אם א"ל לעלות וגם בזה כתב לשון והיה נראה וכו', ולפי מ"ש לעיל נ"ל שגם הרדב"ז לא התיר אלא בכה"ג, יען שכתב נ"ד דומה ממש לדין ש"ץ כהן הכתוב בש"ע סעיף ך' ואע"פ שהלק"ט לא הבין דברי הרדב"ז כך, נ"ל דאיכא הכרח לומר בדעת הרדב"ז כאשר כתבתי:
מיהו המג"א ס"ל הכהן פוסק לברך אפילו עומד בברכה אחרת, אך לא ס"ל הכי אלא רק באמרו לו לעלות, וגם דעקר רגליו בעבודה, והגאונים במגן גיבורים העלו כמ"ש המג"א דהעיקר תלוי באמרו לו לעלות, ויש מן האחרונים שפקפקו בסברת המג"א ז"ל: