שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רנה
על מאי דשאיל מו"ר מינן לחוות דעתנו בחצר של שותפין שאחד מהם כאן ואחד מהם במקום אחר והחצר נתרועעה על זה עמד השותף שבכאן ובנה ושכלל החצר ובנה בה עליות מה שלא היו בה מקודם גם הוסיף בחצר ועשה בה בור של מים הנקרא עטפיי"א כדי שירדו לה מי גשמים לשתות מהם כל השנה נוסף על זה ציור וכיור ואחר כלותו מעשות כל אלה בא לשאול כיצד יהיה לו עם השותף שאינו כאן בגביית חלקו המגיע לו אלא היו תוכן דבריו יומ"ץ: תשובה לכאורה נראה דכל דבר הנוסף על מה שהיה מקודם אפילו בנין העליות שבנה אך למותר יחשב כי הגם שכתב הרמב"ם ופסקו הש"ע בס' שע"ה דהחצירות הם ראוין לבנין ולהוסיף בהם בתים ועליות וכו' ואפילו עמד אחד שאינו שותף ובנה חשבינן ליה כנוטע שדה העשויה ליטע ושמין לו וכו' מכ"ש בנדו"ד שהם שותפין ומן הראוי לומר דהשותף יכול לכפות שותפו לבנות עמו גם העליות בחצר השותפות אך כל זה יוצדק אלו לא היתה החצר מקודם לזה בנוייה ומשוכללת. אלא עדיין לא הושלמה בבנין הוה הדין כדאמרן אך הואל וכבר היתה מושלמת ומשוכללת מימות אביהן הדרן לדינא דפסק מור"ם בס' קנ"ד ס"א ז"ל שכל אחד מבני החצר אין לו רשות לשנות כלל אלא כמו שבנאו או קנאו או ירשיה יש להם לנהוג בו ע"כ וא"ך גם כאן הואל ומימות אביהם נשתכללה החצר ולא נשתעבדה אלא לפתחים שהיו בה מקודם ודאי מה שעמדו ובנו העליות והפתחים יותר הם כיתור דמי וחלוק זה הרי הוא מפורש יוצא מדברי הרב כמוה"ר יואל זל"ה בח"ב סק"ט יע"ש שכתב זל"ה ומ"מ נראה לחלק בפשיטות שזה שאין יכול לשנות ממה שבנאו הוא דוקא אם גמרו בנין החצר שנראה מתוך מעשיהם שהשלימו הבנין שהיה בדעתם לבנות דאז שייך לומר שלא נשתעבדה החצר אלא לאותם פתחים וכו' אבל כל שעסוקים ובבנין ולא נתייאשו ממנו נראה פשוט שיכולים לעשות עליות וכו' יע"ש הרי מפורש חלוק זה שאחר שנשתכללה החצר לא מבעיא שאין שום שותף יכול לכוף חבירו לבנות עליות אלא אדרבא חבירו יכול לעכב עליו מלבנות ולהרבות פתחים למקום:
והגם ששם שם באותו פסק בא רמוז דרבני מקנאס זלה"ה פסקו וכתבו דהא דפסק מור"ם ריש קנ"ד שאין אחד מהשותפים בחצר יכול לשנות וכו' אלא דוקא כשקנאו או ירשו הבתים כמות שהם לפי שלא נשתעבדה החצר אלא לאותם פתחים שהיו בשעת הקנייה והירושה אבל אם בנאום הם עצמם כ"א יבנה בקרקע שלו אע"פ שהחצר בשותפות כולם יכול להוסיף כל אחד מהם פתחים אחרים כמו שירצה לעולם כמו שהיה כחו מעקרא קידם הבניין לבנות כמה בתים ועליות ולהוציא פתחים לחצר ע"ך ואני לקוצד"ן דהגם דראיתי להרב יואל זלה"ה דחה דבריהם ולא שני ליה בין ירשו וקנאו לעמדו ובנו יע"ש לקוצ"ד נראה דמה שפסקו רבני מקנאס אמת יהגה חכם ודבריהם מיוסדים על פי דברי רבינו ירוחם שהביא הרב"י סו"ס קס"ד שכתב שם בדין הבית והעלייה של שנים ובא בעל העלייה לשנות וכו' על זה כתב הרב"י דברי רבינו ירוחם דאם לקחוה מתחילה בנויה או ירשוה כך אינו יכול להכביד יותר מתחילה שאם היתה בנויה שקמים לא יבנינה ארזים ואם הם בנו אותה מתחילה כגון שלקחו חורבה יכול בעל העלייה להכביד יותר ממה שהכביד מתחילה כגון שמתחילה בנה שקמים ועכשיו רוצה לבנות ארזים כי מתחילה אם היה רוצה היה בינה ארזים ולא הפסיד מה שבנה שקמים כ"ך הה"ר יונה בפרק ראשון דבתרא עכ"ל הרב"י וחלוק זה לא נמצא שם עליו חולק ועיין להגהות הדריש"ה ופריש"ה שמפורש שם טעמא ותבלין להאי חלוקה יעו"ש ודין זה פסקו מור"ם בס' קס"ד ס"ז יעו"ש וא"ך מזה ודאי למדו רבני מקנאס לחלק ג"ך בנדו"ד דהוספת הפתחים דיש חלוק בין קנו וירשו לבנו דודאי אין לחלק בנושאים ויש ללמוד משם ואי לא מסתפינא אמינא דהרה"ג מוהר"ר יוא"ל זלה"ה אשתמטתיה דין זה דפסק מור"ם איך שיהיה עכ"פ אתאן לנדו"ד דמיירי בחצר שירשו הוא מוסכם אלבא דכ"ע וא"ך הואל והיתה משוכללת נראה דלא היה לו כח לזה השותף הבונה להוסיף שום עלייה ושום חדר:
ועוד אפילו בבנו הם עצמם לא אמרו רבני מקנאס שיכול להוסיף ולבנות כל זמן שירצה אלא בכגון נדון שדברו בו דהייני שהיו משתמשים בחצר וכל אחד חלקו מבורר ורצה להוסיף בחלקו פתחים ועליות יכול לעשות חו"ר אבל בכגון נדו"ד שהם שותפים בבתים ובכל מקום ומקום ודאי הואל וכך בנו מימים הראשונים וגמרו הבנין הרי גילו דעתם שאינם רוצים לבנות עוד וכמו שפירשו שזהו הבנין ותו לא וכמו שמובן הדבר לפי הטעם המובא בהגהו"ת הפריש"ה והדריש"ה על דברי רבינו ירוחם כנז"ל יע"ש וא"ך בנדו"ד שהם שותפים בכל החצר ובכל הבתים אפילו אלו היתה החצר הזאת הם בנאוה היה כל אחד יכול לעכב על חבירו שלא יוסיף עוד שום פתח: וא"ך לכאורה נראה דהיה דינו כאן לדון אותו על פי פסק מור"ם ס' קע"ח ס"ג דבבנין שאינו צריך אם הוא מוחה יכול לומר לו טול עצך ואבניך וא"ך נדו"ד הואל ואלו היה השותף כאן היה יכול למחות בו שלא יבנה או אפילו עבר ובנה יאמר לו טול עצך ואבניך א"ך מה מקום כאן נשאר לזה השותף לבוא לב"ד לשאול מהם שיעשו לו תקון כדי להיות לו פרעון על מה שהוציא על חלק השותף:
אך לפי האמת נלע"ד דכל מה שכתבנו הוא אלו היתה החצר עדיין קיימת ועמד זה השותף ובנה עוד עליות וכו' הוא דהוי הדין הכי ברם לעת עתה שכבר החצר הנז' הוחצו נתיבותיה ונטו כותליה ולא נשארה ראויה לדירה והוצרכו לחדש חדשים נלע"ד דהרשות נתונה ביד השותף לבנות עוד בתים ועליות נוספים כאשר יראה טוב וישר הואל ועינינו רואות בזמנינו זה מנהגא נהוג כל מי שהשפיע לו ה' טובה אפילו חצירו עומדת על קמותיה מפיל חומותיה ארצה ומפלי לעשות בה בנינים מצוינים מכ"ש מי שבא לבנות הנהרסות אפילו אינו מן המושפעים דוחק עצמו ובונה ומחדש בה בתים ועליות כאשר ידו משגת והואל ומנהגא נהוג גם אלו השותפין כל מה שעשו להוסיף בתים ועליות ברשות עשו וכמ"ש מור"ם בס' קס"ד ס"ו ששם פסק הש"ע שבעל העלייה אינו יכול לשנות ממה שהיה הכותל בגובה ולא בכובד התקרה ועל זה סיים מור"ם וכתב דאס היה המנהג לשנות אזלינן בתריה יעו"ש וממנו נלמד לנדו"ד הואל ולעת כזאת נתפשט המנהג לבנות עליות ודיוטאות וכו' א"ך מה שעשו השותפים האלו ברשות עשו אפילו נימא דבזמן בניין החצר בתחילתה לא היה מנהג לעשות עליות ואדעתא דאותו מנהג עכ"פ לעת עתה הואל ומנהגא נהוג שכל אחד מחדש חדשים וכל מי שנהרסה חצירו עומד ובונה בה מה שלא היה מקודם גם זה השותף מה שעשה לעת עתה לפי מנהג הזמן כדין עשה:
ולאחר החפוש כאשר דמיתי כן מצאתי בפשיטות להרה"ג מוהריב"ו זלה"ה שפסק כן בס' קפ"ב שנשאל בחצר שהיתה משותפת בין משה אלכרראט ובין יורשי אחיו ובית אחת מהחצר נטו כותליו ליפול ואינו ראוי לדירה ורצה הר"מ הנז' לבנות הבית ולתקנו לדירה וגם לבנות פוק"י הוא עלייה בחצר הנז' ועל זה השיב ז"ל ועל עניין האלפוקי שרוצה הר"ם לבנות אם מנהג המדינה לבנות פוקי בחצירות יכול הר"מ לבנות האלפוקי יע"ש הרי משם ברירה שאפילו היתה החצר כבר מסויימת ולא נטתה דעתו לבנות כי אם לעת עתה הואל ונפלה הבית ונהרסה הוזקק לבנות רצה לעשות האלפוקי עכ"ז פסק הרב שיכול לבנות ובודאי דדעתו של הרב שפסק כן הוא על סמך דברי מור"ם דס' קס"ד שרמזתי אני עני לעיל:
איך שיהיה מה שנלע"ד הוא דמה שבנה השותף בתים ועליות הוי דינו כאלו נטע שדה העשויה ליטע אך מה שבנו בור ודות וציור וכיור ודאי אך למותר הוא ודינו כמ"ש הש"ע בס' קס"א דפסק שם בני חצר כופין זל"ז לעשות וכו' אבל ציור אינו כופהו וכו' יע"ש:
ועל פי האמור נלע"ד דלענין הוצאות בתים ועליות דינייהו הוא שהב"ד ימשכנו אותם בידם עד שיפדו השותפים חלקם המגיע להם הואל ואינם לפנינו לפרוע חלקם ותקנה זו שממשכנים חלק השותף ע"פ בדי"ץ הוא כאשר הורו המורים רבנן הראשונים זיע"א שהגם שהדבר במחלוקת הוא שנוי דלדעת רש"י בדין הבית והעלייה ס"ל בעל העלייה יורד ודר דוקא אבל להשכיר ולקחת השכר אסור דהוי שכר הלואה ולדעת התוספ' לא כן הוא ויש מן הפוסקים שפסקו כדעת רש"י והדברים מעלים ארוכה אך רבנן סבוראי ובתראי הכריעו דיכול לשכור כמו לדור וכן כתב הרב נתיבו"ת המשפ"ט ס' קס"ד יע"ש וכן פסק הרב הגדול מוהר"ב בס' משי"ש:
ועדיפא מזה עיין להרב משה"ר מער' שי"ן דשם פסק כבעתא בכותחא דהשותף בונה ודר או שוכר כרצונו עד שישלם לי ואין חשש רבית כלל ומחלק בין דינא דפסק מור"ם בס' שע"ה דאם השכירה לאחרים וקבל שכר דמנכין לו מה שקבל וכו' התם דוקא הואל ואין לו עסק באותה קרקע אלא הלך ובנאה מעצמו אבל בשותף שיש לו חלק דין הוא דאפילו השכירה אין מנכין לו כלל יעו"ש וא"ך מן הראוי לפסוק דהבדי"ץ ממשכנים לו כל מה שבנה בעד הוצאותיו ואזי ידור וישכור כרצונו עד שיתן לו הוצאותיו וכמו שפסק הרה"ג המלאך ר"ב זלה"ה:
אך הואל ומצינו להרה"ג מוהריב"ו זלה"ה שהוא אחרון חביב בס' קפ"ב ששם נשאל על מה שרמזנו לעיל שהר"מ לכרראט כשנפלה להם הבית בחצר המשותפ' ורצה לחדש בה בניין הבית והאלפוקי על זה פסק להם שיכול לבנות הבית והאלפוקי ואם אין ביד השותפים במה לשלם חלקם ימשכנו הבית בידו ויהנה בפירות השבח שהשביח בבניין מחמת ההוצאות שהוציא דהיינו שישומו הבית כמות שהוא עכשיו כמה שוה שכירותו בכ"ח והגם שאינו ראוי לדירה אפשר שראוי הוא לדבר אחר ואחר שיבנה אותו ישומו השמאים כמה שוה השכירות בכ"ח דרך משל אם עכשיו שוה שני אוקיות ואחר שיבנה יהיה שוה שבעה אוקיות יפרע לשותף בכל חודש מה שעולה להם מהשני אוקיות כפי שעור חלקם ויהנה הוא בחמשה אוקיות שהשביח מחמת הוצאות הבניין עד שיפדו ע"ך ונלע"ד דגם הרב משה"ר והרב נתיבו"ת המשפ"ט יודו בתיקון זה ומה שלא זכרו מזה אפשר משום שהם דברו בבית ועלייה ושם לא היה מקום הבית שוה לכלום קודם התיקון ולא היה ראוי לשום שכירות או אפשר דלא הוצרכו לבאר דבר זה יכל כוונתם היתה אלא לשכור ולדור כדי ליהנות מה שכנגד הוצאותיו וגם הרב מוהר"ב זלה"ה יכולני לומר דמה שבאו דבריו סתומים ולא פירש דלא יהנה השותף אלא בריוח שנתהווה מכח הוצאותיו אפשר דנדון שדבר בו הרב היה מקום שקודם תקונו לא היה שוה כלום אבל אה"ן אלו היה מקום שהיה ראוי לשוכרו בדבר מועט אפשר יפסוק הרב שלא יהנה השותף שהוציא ההוצאות אלא בריוח שנתהווה מהוצאותיו זהו מה שנלע"ד בדין הבתים שנתרועעו:
אבל בדין הבתים והעליות שלא היו מעולם ופנים חדשות באו לכאן בזה ודאי לא היה שום ריוח כלל ממקומם כי אין אדם שוכר האויר וא"ך כל מה שירויח משכירותם יזכה שותף הבונה עד שיקח הוצאותיו דדבר שלא היה בעולם דין הוא שיקח הוצאות הנאתו כמו דאמרן וכמו שמוכרע הדבר דכתבנו וכן כתב ג"ך בפשיטות הרב מוהריב"ו זלה"ה בפסק הנז' שסיים וכתב ז"ל ועל עניין האלפוקי שרוצה הר"מ לבנות אם מנהג המדינה לבנות פוקי בחצירות יכול הר"מ הנז' לבנות האלפוקי ואם אין לשותפים במה לשלם חלקם צריכים הם למשכנו כדי שיכול ליהנות בפירות שכירות הדיורים בעד ההוצאות שיוציא בבניין וכן היו דנים במחז"ק ב"ד שלפנינו חלקם בחיים וגם אנחנו הולכים בעקבותיהם עכל"ה הרי מפורש דבמשכונת האלפוקי לא כתב שום נכוי מהשכירות כי פנים חדשות באו לכאן ודין הוא שיטלו כל השכירות בעד הוצאותם:
והגם שבאמת הבונה חורבתו של חבירו מצינו למור"ם ס' שע"ה שפסק דאם היה משכירה מנכין השכירות מההוצאות כבר מלתינו אמורה משם הרב משה"ר דשאני התם הואל ואין לו שום שתוף בקרקעו אלא ירד מעצמו ובנה לא כן בשותף וכמי שהביאנו דבריו לעיל:
ומה גם דעדיפא מזה מצינו להרה"ג מוהר"ר רפאל ברדוגי זלה"ה בס' משי"ש ח"ב ס' קפ"ז שכתב בענין הבינה חורבתו של חבירו והיה משכירה הדין הוא הואל ומצינו למר"ן בב"י הביא דברי רי"ו בסוף ס' שע"ה בלי שום חולק וכו' פשוט דאינו משלם אלא שכר הקרקע כמו שהיה שוה קודם הבנינים ואינו משלם שכר הבנינים יעו"ש והרב מוהר"ר יוא"ל זלה"ה חזק דבריו יעו"ע בח"ב סוף ס"ג שכתב ז"ל ומ"ש הח' הפוסק כמוה"ר ר"ב נר"ו שהבונה חורבתו ודר בה שאין להעלות לו שכר שלים כמו שהיתה אחר הבניין כי הפירות ההם נתהוו על ידי מעותיו והוצאותיו אלה כמ"ש הרא"ש ורבינו ירוח"ם שהביא הרב"י בסו"ס שע"ה ז"ל כמה יתן אדם בחורבה כזאת לבנות עליו בית עכ"ל היא סברא אמתית דאיך זה יבנה וישכלל הבית ויאכל הלה וחדי ואף שמדברי מורים שע"ה משמע קצת דמשום שחרוריתא מגלגלין עליו הכל דמשמע דמנכה לו כל שכרו אין השכל נותנת אלא כדברי הרא"ש ורי"ו שהביא הרב"י עכ"ל מזה תדון דאין לבעל הקרקע אלא מה שהיה מרויח קודם הבניין דוקא וא"ך במקום שלא היה מרויח אין לו כלום אפילו בבונה חורבתו של חבירו מכ"ש בנדו"ד שהם שותפים:
וא"ך לקוצד"ן שישומו השמאים שומת בניין הבתים והעליות שנתחדשו בבניין הראוי לעשות וישומו כמה שכירות היתה שוה ג"ך החצר קודם הבניין והתקין ואזי יתמשכנו ביד השותף בחלק הנוגע לשותף בההוצאות בחלקו ויהיה מנכין לו מההוצאות שעור חלקו שיהיה מגיע לו בשכירות שהיתה ראויה חצר זה להרויח קודם התיקון ותו לא מדי:
ונגד מה שהוציא השותף הזה בדברים שהם אך למותר דהיינו ציור וכיור ובור ודות שלא נהגו בהם במח"ק בזה ישומו אותם השמאים כמה ראוי להוציא בהם ויעשה קב"ע שהוא הוציאם מכיסו ואזי הנאתם ג"ך תהיה לבונה לבדו ואהנייה ליה השומה והעדות לעת מצוא שימצא כאן השותף ויבא לאשתעי דינא עם זה השותף הבינה אם יאמר לו טול עצך ואבניך אזי תשאר כל הנאת דבר היתר לבונה ואם גילה דעתו דניחא לי אזי ישלם חלקו וכמ"ש בס' קס"א יעו"ש. זהו הנלע"ד בקצור בסדר כי תבנה בית חדש כאן שנה תרס"ב לפ"ק פה סאלי יע"ה וצוי"מ וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט יה"ר כמו שזכיתני להקריב לפניך קרבן בקול רנ"ה כן תזכיני להעלות לפניך קרבן שלמי"ם שאר תשובותי שתחת ידי המה אכי"ר. לקט שכחה יען כי ראיתי לרבנן הקודמים כמה מהם אחר שחתמו ספריהם היקרים עשו סגולה ותועלת גדולה שבאו בנופך שפי"ר בתוספת ערוכה מלקוטי דינים מספרי הקודש קמאי ובתראי עד אשר כל רואיהם ישתאה, על כן גם אני הצעיר אמרתי ברגלם אעבורה. והגם שכתוב וערוך לפני קרוב לאלפים דינים מלוקטים לא בא מן הכתובים אלא קצת גרגרים מכל או"א יען כי כבר קדמוני רבנן קמאי ולא באתי אלא בלקוטי הנמושות לקוטי בתר לקוטי מה שלא העלו רבנן בספריהם ואין כאן כי אם לקט שכחה:
אות א' אשה שלותה ואח"ך נשאת עיין בש"ך ס' ס' ס"ק ה' דס"ל דחייב הבעל לשלם ממה שהכניסה לו ועיין בספר זכור לא' חלק אהע"ז אות אלף ועיין באהע"ז סצ"א ס"ד ובמר"ן סקל"ב ס"ב ובסמ"ע וש"ך שם ומהריט"ץ רל"ה ובכר"ח ח"א חיור"ד סמ"ג וש"ך סו"ס קי"ב ועיין באהע"ז במור"ם ספ"ו ובספר פח"י א"א ובספר חתם סופר סנ"ה יעו"ע:
אשה שלותה או קנתה איזה דבר אחר שנשאת אם הבעל חייב לשלם או לא עיין בחומ"ש סצ"ו סעיף אחרון ועיין שם בש"ך ועיין בזכול"א בח' אהע"ז אות א' ועיין בס' שער שלמה ספ"ז ובס' צו"ד דף נ"ו ע"ע:
אונאה ישראל וגוי שותפים וקנה מהם ישראל אחד סחורה ונתאנה אם אינו יכול לחזור על העכו"ם משתלם הכל מהישראל אבל אם בדיניהם יכול להשתלם מן העכו"ם אלא שהוא אלם הישראל משלם חלקו ותו לא עיין בזכל"א חו"מ א"א ובמר"ן שצ"א ובש"ך ס"ז ובס' ת"י סל"ב ול"ד ול"ה ול"ו ול"ז ובס' גור אריה ס' רכ"ז סק"א ע"ש:
אשה שהחזיקה בשל יתומים גוזרין עליה לקונסה שלא תנשא עיין מור"ם סי' שנ"ח ס"ה יע"ש:
אבדה ראובן נפל מידו חפץ ומצאו גוי ואח"ך מכרו לישראל ובא עכשיו ראובן ותובעו להחזיר לו עיין בס' גושפנקא דמלכא דף מ"ה ע"ב ועיין בספר שדה הארץ סי"ג ועיין סוף ס' שנ"ז ודו"ק:
ראובן ושמעון שנתפזרו להם מעות כל אחד מכיסו ובקשו ומצא ראובן קצת ושמעון טוען שיתן לו מעט ממה שמצא ויתן לו שכרו הדין עם ראובן עיין מר"ן ס' רס"ב סי"ד ועיין שד"ה האר"ץ סי"ב יעו"ע:
אומדנא היכא שנמצא אומדנא דמוכח שהמת עדיין בידו דמי המלוה ע"פ חשבונותנו עיין מהריט"ץ שאלה י"ו:
יורש שהוציא שטר על ראובן והאומדנות מוכיחות שהשטר מזוייף או פרוע אזלינן בתר אומדנא דמוכח בדיני ממונות להחזיק המוחזק בשלו בע"י חי"י סיו"ד יע"ש:
אנס ישראל אנס דלא ציית דינא דינו כגוי אנס באה"ט סו"ס רכ"ה ע"ש: אפוטרופוס אפוטרופוס ששכר נכסי הקטן אחר שהגדיל או קודם שהגדיל ושכרו לזמן מרובה עיין בס' בע"י חי"י סר"ו תוך התשובה ע"ש: מי שבידו נכסי יתומים ומת לא טענינן ליורשים שמא פרע אביהם כנה"ג עס"ה סק"ח סקל"א:
אות ב' בכור אם יטול פ"ש בשכירות הקרקע בין מיתת אביו לזמן חלוקה עיין בס' גושפנק"א דמלכ"א סמ"ח יע"ש:
אות ג' גבייה אם הלוה של ראובן נושה מנה בשמעון וכתב עליו שיפרענו כל זמן שיתבענו המלוה יכול ראובן להוציא ממנו אפע"פ שהמלוה שלו מרחיב לו הזמן טו"ז משם הריב"ש הביאו הבאה"ט סיען צ"ט סק"ח יע"ש: המקדיש ס"ת אין אשה ובע"ח גובים ממנו אפילו אם הקדישו בשעת מיתה אין האשה יכולה לגבות ממנו עיין בס' תוש"י ח"ב סמ"ג ובחו"מ סקי"ז ס"ז ובמשחד"ר ס' ק"ז ע"ש:
אם המלוה מאוחר בא לגבות מטלטלין או מעות אין לומר לו שיתן ערב שאם יבוא מלוה מוקדם גו"א סק"ו ע"ע:
גרמא בנזקין סופר שכתב שטר לראובן ונתנו ביד שמעון אביו עיין בש"ך ס' ס"ו סקכ"ז אי הוי כמאבד בידים או גרמא דוקא ע"ש:
גניבה היכא דהיה ראוי להוציא הכלי שלו מיד הגנב ואזל אדם וקנאו מוציאין מיד הלוקח בלי מעות ש"ך בס' שנ"ו סק"ח ועיין בב"י סט"ו משם הריב"ש זלה"ה:
מי שהכיר באחד שרצה לגנוב לחבירו ולא הגיד לו ראוי לעונשו עיין בסמ"ע שנ"ו סק"ג:
מי שנגנב ממנו כסף או זהב וראו איש מקולקל בדרכיו שהיה בידו כסף וזהב והיה רוצה להתיכו בחנות אומנים שונים ואומדנות אחרות והורה רשד"ם למסור אותו לערכאות בשביל חוב קרוב לשווי הכסף עד שיודה תרומ"ת הדש"ן תי"ו תי"ז פ"ך לשון גו"א סו"ס ט"ו ועיין בס' כר"ח סקמ"ב ועיין משכנות הרועים אות מים סקי"ג והטור ס' ס"ה ע"ע: גזים ולא עביד הא דאמרינן גזים אינש ולא עביד כתב הטו"ז ס"ץ משם התוספ' דלא נאמר כלל זה במי שהוחזק ע"ש:
אות דלת דיינים גוי וישראל הבאים לדון לפני דייני ישראל דיינין ליה במאי דניחא ליה דהיינו אם יש לו נח"ר בדיני כותים דיינין ליה כדין הכותים, כן ראיתי להרב יוא"ל בתוש"י ח"ב סימן צ"ז ועיין בס' ש"ו בדין כותי שמכר שטר לישראל ועיין בס' קכ"ו בש"ך ס"ק צ"ט ועיין בגושפנק"א דמלכ"א דמ"א ועיין בגוא"ל סו"ס ועיין בס' התקנות בכותי ששם פסק דין כתוב שהרבנים שם פסקו דדוקא אם הגוי לא היה בידו שטר כתוב בעדי ישראל אבל אם היה בידי שטר בסופרי ישראל דיינין ליה כדינינו ועיין וי"ץ סט"ז דף נ"ה ע"א:
מי שהתנה על חבירו שלא ידון בדיני ישראל אלא בדיני כותים, אם הוא ממון שמותר לדייני ישראל לדון עליו ידון בדיני ישראל וידונו אותו כדיני עכו"ם ואם הוא ממון שאסור לדייני ישראל לדון עליו כמו הלואה שעברה שמיטה עליה הרי זה ידון עמו לפני דייני עכו"ם, עיין בסמ"ע בס' ס"א סקי"ד ועיין בס' שס"ט בהג"ה האחרונה יע"ש:
כתב הרב יוא"ל זלה"ה ח"ב סק"ד דהא דכתב מר"ן בס"ט דאסור להשיב על טענת אחד מבעלי דינין ולכתוב פסק היינו אם בע"ד וכו' אבל אם בעל דין השואל הוא עני או יתום מותר ע"ש:
אם אחד אומר נתדיין בדין תורה וחבירו אומר נתדיין בדין הסוחרים הדין הוא שצריך להתדיין בדין תורה ואם קבלו קנין להתדיין ע"פ הסוחרים צריך לקיים הקנין ואם בשעת הקנין הזכיר ע"פ סוחר פלוני ואח"ך אותו סוחר לא רלה לדיין אותם בטל הקנין והשבועה בע"י חי"י סי"ג ע"ש: ת"ח דסני שומעניה ובזה לראש הקברנים אין למנותו פרנס על הצבור ואפילו ימנוהו מעבירים אותו בע"י חי"י ס"ז:
אם הנתבע רוצה לפסול השטר והדיין רואה שיש בו זכות אלא שאין התובע טוען הזכות חייב הדיין לפסוק ע"פ ראיתו גו"א סט"ו סק"ב:
אות ה' הרשאה מי שהוא מסופק בדבר ואינו יודע האמת יכול להרשות לקרובו ומשביע לנתבע הסת וכן אם מוחזק ירשה לקרובו וישבע קרובו ויפטר עיין ש"ך בס' ע"ה סקמ"ב ובס' קכ"ג סק"ך שכתב כן ע"ש: הודאה מי שהיה חבירו נושה בו מנה והיה רוצה ללכת לעיר אחרת ועכבו המלוה והודה לו במאתים ואח"ז חזר לביתו ונתישב בדעתו ודקדק שלא היה לו מאתים פטור עיין צרו"ר החיי"ם:
שנים או שלשה חברים שאמר אחד מהם אנו עשינו זה ושתקו האחרים הויא לגבייהו שתיקה כהודאה עיין באה"ט סו"ס קל"ח משם הרדב"ז זלה"ה משכנו"ת הרועי"ם מער' שי"ן אות רכ"ג ומר"ן ספ"א ובפת"ש שם: ראובן שלוה משמעון פ"א ושניה ואח"ך שלח לו פ"ג וכתב בזה"ל תערף די סלפתלנא האדו 2 דנובאת ודאבא נחבוך תסלפנא פ"ג והחתים עמו גם לוי ולוי היום טוען שהלואות הראשונות לא חתם עליהם לא נפטר מזה עיין משח"א דרבות"א שיש חלוקים בזה ע"ש סימן מי"ם:
אות ח' חזקה מי שהחזיק במקום בה"ך אין חבירו יכול לישב במקומו ולהסירו ואם במקום שכותבין שמות על המקומות הוי כשטר עיין סי' ק"ס ס"חב הג"ה גם נקרא קרקע לגבות ממנו בע"ח כמ"ש בס' צ"ו גם נקרא קרקע למצרנות גו"א סק"ם סק"ז ע"ש:
המחזיק להפנות בבהכ"ס של חבירו לא הוי חזקה עיין מהרי"ד חחמ"ש סמ"ב ועיין זכול"א חחמ"ש אות נו"ן ואם החזיק לשאוב מבאר חבירו ג"ך יכול למונעו מאמר קדישין סק"ם סקכ"ד ע"ע:
אם גוי קנה מישראל קרקע והקנה גם כח הנשאר לו מכח חזקה ורקן כל כחו לא נשארה לו חזקה עיין וי"ץ סע"ז דף נ"ה ע"א יעו"ש:
מי שמוחזק בכלי תחת ידו וחבירו טוען שהוא שלו ויוציאנו לעדים לראותו אם מחייבים אותו להוציאו עיין בס' קל"ד ס"א ובסמ"ע סע"ב ס"ק ק"ו ע"ע:
אות ט' טופס השטר אם נקנה בכתיבה ומסירה עיין להרב גו"א דרמון זלה"ה הלכות מלו"ל יע"ש דמהני:
אם הנתבע אומר לחבירו תן הטפסה מן השטר שיש לך עלי עיין במר"ן סו"ס י"ג ובסמ"ע ובגר"א ובס' בע"י חי"י ועיין בסה"ק ספר פעמונ"י זה"ב סט"ו:
אם בע"ד שיצא חייב בדינו אומר לזכאי תן לי הטפסה מפס"ד שיש בידך עיין בספרי הקטן קרנ"י רא"ם:
יכול לכתוב המלוה טופס מכתב יד ויכתבו בו שכת"י נתקיים בבדי"ץ ויכול לתבוע בו את ההלואה שלו כ"ך הרב גוא"ל ריש ס' ס"ט ע"ע:
אות יו"ד יורשים במקום דאין גובין מיורשים קטנים אם לא הניח להם אביהם אלא שעור שיפרעו בו החוב הרי זה ינתן ביד אפוטרופים ולא יהנו כי אם מן הריוח עד שיגדלו עיין גו"א סק"ח סק"ז וגו"א סק"י סק"ב ובסה"ק קרני ראם סכ"ט יע"ש:
יטרא מי ששלח ליטרא לחבירו אפילו תהיה האליטרא יוצאה מתחת מי שיצאתה עליו אינו נפטר מדמי החוב עד שיהיה חתימת השליח עליה שקבל המעות כך פסק הרב יוא"ל סק"ד יעו"ע בחלק ב':
ראובן שחתם על ליטרא כדי שיפרע אותה בזמנה וביום הזמן חזר בו ואומר לא יש בידי שום ממון של המשלח והיה סבור שישלח לו ולא שלח עיין בס' גו"א למהר"ם דרמון ועיין בס' גושפנק"א דמלכ"א יעו"ע דפליגי ע"ש: אות כא"ף כתב יד ראובן שאומר לשמעון הנה יש בידי כתב ממך שמכרת סחורתי והוא יותר ממה שאמרת שמכרת לי הדין עם ראובן עיין בהרב"י סס"ט מחס"ה ועיין בסמ"ע ס"ט סקי"ב ועיין בש"ך סקט"ו ובטו"ז: במקום שמנהג הוא שאין אדם פורע כתב יד עד שקורעו או תופסו מיד המלוה אפילו אין בו נאמנות אינו נאמן לומר פרעתי גו"א סס"ט ועיין מ"ש מזה בסה"ק קרני ראם סכ"ח יע"ש:
במקום שבדיני עכו"ם אינו נאמן לומר על הכת"י פרעתי אם נאמר גם בדיני ישראל לא יהיה נאמן הואל ומסתמא לא יניחו בידו מחשש שמא יתבענו בערכאות עיין שם שהניח בצ"ע:
אות למ"ד לא תהוי באעבורי אחסנתא הוא דוקא מברא לברא אפילו מבישא לטבא ובשניהם פשוטים אבל מפשוט לת"ח אין בו משום אעבורי אחס' משה"ר מערכת ח' אות ס"א:
גם דוקא במקום בנים אבל במקום שאין לו בנים מותר להעביר מיורש ליורש כן ראיתי בס' צו"ד:
אות מי"ם מקח טעות ראובן שקנה בגד ופרע המעות ואחר איזה שעות אמר שמצא בו נקב והמוכר משיב לא כי אלא בדקתיו עיין זרע יעקב סכ"א שהעלה דאם כבר פרעו אינו נאמן אפילו בשבועה ואם עדיין לא פרעו נשבע ונפטר: הא דכתב מר"ן בס' רל"ד שחט פרה ומכרה ונודע שהיא טריפה מה שאכלו אכלו ויחזיר הדמים וכו' מיירי בידע המוכר שהיא טריפה ובמזיד מכרה עיין יור"ד ס' קי"ט בבאה"ט סקי"ד ובס' אדמת קודש סע"ה וזכול"א אות אלף בערך אונאה ובס' גוא"ל חומ"ש סרכ"ז סק"א:
מכר לחבירו קרקע המשותף לו עם חבירו ולא הודיע אל הלוקח התנאים שיש לו עם שותפו הוי מקח טעות גוא"ל חו"מ רל"ב וזכול"א אות אלף ע"ש: מכר הבית ונמצאת מושכרת ואינו יכול להוציאו הוי מקח טעות גוא"ל ס' שי"ב סק"ו:
קהל שהסכימו שלא ימכר דבר פלוני אלא לשומת כו"ך והלך לוקח אחד וקנה ביותר ואח"ך ידע הוי מקח טעות וחייב המוכר להחזיר הדמים שהוסיף עליו עיין מהריט"ץ סי"ז באורך:
ראובן ושמעון שמכרו סוסים לגוי וראובן הכנים סוס אחד בעל מום ומכרו אותם לגוי ואח"ך בא הגוי ותבע לשמעון והחזיר לו הסוס בעל מום ראובן פטור עיין ספר גו"א דף רט"ז:
מכר לחבירו שט"ח ונמצא שט"ע הוי מקח טעות כנה"ג סס"ו אות פ"ג: מלבושים מי שהקנה לחבירו כל בגדיו ומלבושיו ונמצאו לו בגדים חתיכות בגד שעדיין לא תפרום וגם חדשים שהם תפורים ומעולם לא לבשן עיין במ"ק סו"ס רמ"ח דשם מבואר דאם הוא עדיין לא נתפר כו"ע מודו דלא נכנס בכלל בגדים ואם הם תפורין ועדיין לא לבשם במחלוקת בין המחבר שם ובין הרב שבות יעקב יע"ש:
מקח וממכר מי שמכר קרקעותיו מחמת עלילה ועברה העלילה בטל המקח אפילו חזר אח"ך ונתרצה במקח עיין מור"ם ק"ץ ועיין בס' דמש"ק אליעז"ר דפירש דוקא אם המכירה לא היתה תעקרא בסתם ע"ש:
מכר לגוי מטביע בחזקת כסף והגוי מכרו לישראל ואח"ך נתגלה שהיה בו זהב יכול המוכר הראשין לחזור על ישראל הקונה עיין שד"ה האר"ץ שאלה י"ג ועיין גושפנק"א דמלכ"א ס' מ"ה ובמור"ם רל"ב סי"ח ובזכול"א אות אלף יע"ש:
לוקח שקנה איזה דבר ובשעת המקח אמר שהוא קונה בשביל פלוני וכו' ואח"ך אותו פלוני לא רצה לקחת עיין בס' בני חיי סר"ל הגה"ט: מצות שמכריזין עליהם בק"ק אפע"פ שהוא ע"י דבור בעלמא קנה והמנהג עקר זכול"א חחמ"ש אות ק' יע"ש:
מצרנות מי שמכר את חצירו אין בעל החנות הסמוכה לה יכול לזכות מדין מצרנות עיין בס' בר"א משם מוהרי"ע זלה"ה:
מי שמכר קרקע לחבירו ובשעת הקנין התנה ואמר שאין ברצונו למוכרה לשום אחד זולת ללוקח זה ואם יבוא בעל המצר לזכות בו הרי זה אין ברצונו למכור הרי זה אח"ך יכול לבטל אם יבוא בעל המצר. לסלקו כ"ך הטו"ז סק"ו ע"ש:
מסים אין לדקדק במנהגי הקהל במסים דאי מצרכת ליהו מנהג הוותקין לעולם תהיה מריבה ביניהם תרומ"ת הדש"ן עיין בס' התקנות דף ע"ג ע"ב ועיין בס' מאמר קדישין סקנ"ה סקל"ו יעו"ש:
בני עיר אחת שהיו פורעים האלגזייא ביד השר כל אחד לבדו והיה קצבה לגדול שבהם ואח"ך פשרו השר ועשה להם שיפרעו סך מיוחד בכללות והן היום טענו בני העיר על העשירים שיפרעו לפי הממון עיין מהריט"ץ זלה"ה:
מחילה אפע"ג דאין מחילה אלא בחוב ולא במטלטלין וכ"ש בקרקע וכמ"ש רמ"א בס' רע"א ס"ג אם היתה המחילה בקנין עיין תוש"י ח"ב ועיין צרו"ר החיי"ם דף ק"א ע"ב ועיין כר"ח סק"ד ועיין במ"ק סרע"א סק"ך ובב"י ריש סל"ו ובס' משה"ר אות מים ס' סמ"ך יעו"ע:
מחל לחבירו בלבו ואח"ך רוצה להוציא ממנו הוי גזל זכול"א ח"ב אות מים ומשה"ר אות מחילה יעו"ש:
מתנה מי שאמר לחבירו ליתן לו מתנה במקום דסמכא דעתו לא מצי. הדר ביה עיין בס' רמ"ג ס"ב ובש"ך ספ"ז סקנ"א ומר"ן סר"ד ס"ט ובס' רי"ב וביור"ד ס' רנ"ח:
נתן מתנה על מנת שלא ימכור אותה המקבל ועבר המקבל ומכרה אפילו אומר שיחזור ויפדה אותה נתבטל המתנה מעקרא עיין כרם חמר ח"א סקע"ד ע"ע: מציל עצמו בממון חבירו מי שהיה בידו חפץ חבירו והולך וראה אותו עכו"ם ורדפו אותי על עסקי עצמו ומחמת שיוכל לילך במהירות השליך אותו חפץ ונאבד הרי זה חייב עיין מהריט"ץ קפ"א ועיין בס' שפ"ח ובס' ש"ף ס"ג יע"ש:
ראובן שהיו בידו נכסי חבירו ובאו עליו לסטים ואמר להם זה ממון שלי וזה של חבירי ולקחו את של חבירו והניחו את שלו לא מקרי זה מציל ממונו בממון חבירו מהריט"ץ קפ"ה ע"ש:
אות נו"ן נתפס על חבירו אם אדם נתפס על חבירו עיין סע"ב ס"ח ובס' קכ"ח ובס' צ"ג סקל"ג ובס' שפ"ח ס"ו ועיין בס' גושפנק"א דמלכ"א דמ"ח ועיין בד"מ קכ"ח ס"ב ועיין להרב זי"ע סכ"ט שהעלה לבסוף דקנסינן ליה יעו"ש ולקוצ"ד לא נחה דעתי ממ"ש שפסק מר"ן ס' שס"ג ס"ג יעו"ש ובסמ"ע ודו"ק:
מי שנתפס בעד חבירו ונתחייב לו אח"ך מצד עצמו לפורעו ואח"ך בא לומר שנתחייב בטעות עיין דינים אלו בס' גושפנק"א דמלכ"א דף מ"ח ע"ג יעו"ש:
ראובן ושמעון שבקש מהם האלבאס"ה שיחליפו זהובים ושמעון נתן זהובים מזויפים ונתפסו שניהם ופזרו ממון חייב שמעון לשלם כל ההזק עיין בזכו"ל ח"ב אות נו"ן חח"מ ועיין בצרו"ר החיי"ם דף צ"ט ועיין משפטי"ם ישרי"ם ח"א ס' קכ"ג דומה לזה יע"ש:
ראובן ושמעון שהטיל עליהם המלך סך ממין ואחד אין לו ממה לפרוע אם מחויבים הקהל לפרוע בעדו או הוי כשנים שלוו כאחד עיין בצרו"ר החיי"ם דצ"ט ע"א יע"ש:
מי שהיה אצל שמעון כשלוה מעכו"ם ולימים עמד הגוי ונפרע מהעומד אם צריך שמעון לחזור ולפורעו עיין גושפנק"א דמנכ"א דף מ"ח ע"ג יע"ש: ישראל שהכה שליח השר ושלח השר אחר היהודים והפסידו ממון על זה אין הישראל המכה חייב לשלם ועיין בד"מ סקכ"ח ס"ב יע"ש:
נדרים נדר שהוא להנאתו של חבירו ס"ל לר"ת הגם שאם התירו מותר עכ"ז לכתחילה צריך בפני חבירו עיין סמ"ע סר"ז סקנ"ג ועיין שם דאם אינו רוצה לפרוע מכח שבועתו מנדין אותו וכו' ועיין ביור"ד סרכ"ח ועיין תוש"י ח"ב סכ"ג יעו"ש:
נזקין ישראל שתבע לחבירו שבהמתו אכלה לו או הזיקה ממונו ויש לו ע"א והעיד העד שלא היה בעל הבהמה עומד בשעת ההזק פטור עיין בש"ך סע"ב סקמ"ט ובס' ץ' סקנ"ח ובבאה"ט ועיין בס' קכ"ו סי"ד ובש"ך ס' ס"ו סקמ"ב ע"ע:
הזק שמיעה לא מקרי הזק גוא"ל סקנ"ד סק"ד והרב ק"פ מערכת נון יע"ש: כתב כנה"ג ראובן שיש לו מקום חרוב סמוך לביתו של שמעון ועושה אשפה ואומר לראובן או בנה מקומך או גדור עלי שלא יהיו משליכים שם זבל ויהיה לי הזק הדין עמו ואם אומר שאין לו ההוצאה יכריחוהו למכור למי שיכול לבנותו או לגדור מסגרת השלחן סו"ס קנ"ה ומאמ"ר קדישי"ן שם וכבר כתבתי דזה יוצדק אפילו אלבא די"ח שכתב שם מור"ם סו"ס קנ"ה ע"ש: בית שיש עליה עליות שניים ושלשים ונפלה דליקה בבית ומחמת זה בעל העלייה שבר גג עלייתו ומזה נצול הבית והעלייה ולא נשרפו העלה בס' ש"י דגם התחתונים צריכים ליתן לסיוע הגג עיין מאמר קדישין סו"ס קס"ג ועיין בבנ"י חי"י סו"ס ש"ג בהגב"י יעו"ש:
אות עיי"ן עקול מי ששכר סוס מחבירו ובא בע"ח של המשכיר לעקלו עיין בחומ"ש ס"ס ובס' שי"ב ועיין בס' זכו"ל אות עקול יע"ש:
ערב ראובן שהלך אצל סוחר אחד לקנות ממנו סחורה ואמר לו דע לך שאני קונה אותה לשמעון אבל אני אפרע לך. והם בתוך הדברים בא שליח שמעון ואמר לו לראובן כה אמר לך שמעון צריך שתקנה בהרחבת זמן הרבה ולא אסתייע מילתא ויפרדו איש מעל אחיו ואח"כ באותו היום אסתייע מילתא ועמדו במ"ג יחד וקנה הסחורה ה' שמעון הנז' מן הסוחר וראובן היה עומד ושותק ואחר כך תבע הסוחר לראובן לפרוע לו ע"פ דבריו הראשונים וראובן משיב מה לי ולך זה הדברים היה כבר בבוקר ואח"ך לא היה זה בדעתי עיין בס' גושפנקא דמלכא דף נ"ב שהעלה שם דחייב ראובן יע"ש:
ערב שלא בשעת מתן מעות דלא נשתעבד אם היה הלוה נושה מעות בערב עיין בש"ך סקצ"ו סקכ"ב ובסי' קכ"ט ס"ג בהג"ה ובש"ך שם ובס' משחא דרבותא סקכ"ט בנמוקי מהרש"א ועיין בסמנים שעשה מוהר"ח קצבי זלה"ה בספר צרור החיים יעו"ש:
ראובן נתחייב לשמעון בדבר שלא בא לעולם דהיינו בתורת קנין בכח הקוש"ח דחייב לקיים שבועתו ונכנס לוי ערב בעדו אע"פ שראובן חייב לקיים שבועתו לוי פטור זולת אם גם לוי יקבל הערבות בקוש"ח עיין זכול"א אות עיין:
ערב שנתערב שלא בשעת מתן מעות ונתן כתב יד עיין בס' גור אריה דרמון שהביא דברי מוהרי"ע זלה"ה דממנו מוכח דלא נשתעבד יעו"ש:
קהל שכתבו וחתמו להעמיד ולקיים להחכם פלוני סך מה לשנה אע"פ שלא כתבו שהם ער"ק עכ"ז יכול החכם לגבות ממי שירצה כ"כ הרב תור"ת חס"ד ועיין זכול"א אות עיין:
ראובן היה חייב לשמעון וכשדחקו לפרוע לו נכנסו אביו בעד בנו וזקפן עליו במלוה ומת אביו של ראובן ולא הניח כלום וחזר שמעון לתבוע חובו מראובן וטען ראובן שכבר שמעון זקפם על אביו אפילו הכי חייב הבן עיין בס' צרור החיים דצ"ח ועיין בספרי אשר קרית"י לי קרנ"י רא"ם סי' קי"ז יעו"ש:
שנים שלוו כאחד ונזקף השטר בשם אחד מהם לא נפטר השני מן הערבות עיין מהריב"ו ז"ל סקכ"ה יעו"ש:
ראובן שנתערב לשמעון בעד גוי אחד והגוי מכחיש הערב חייב עיין בס' שד"ה האר"ץ ס"ד וזכול"א אות אלף בערך אונאה ע"ש:
אין הלוה חייב לפרוע לערב אלא המנה של הלואה ולא מה שהפסיד בשבילו וכן נמי אם יאמר הלוה לערב לא תפרע לו מסך כך וכך עיין מאמר קדשין סו"ס קכ"ט ודו"ק:
ראובן הלוה מנה לשמעון בערבות יאודה והיה אח"כ ראובן נושא ונותן עם שמעון ומקיף אותו ומלוה לו ופורע לו וחוזר ומקיף וכו' והיה נשאר נושה בו לעולם שעור דמי הערבות אין יאודה יכול לומר דמעות הערבות כבר נפרע והני אחריני נינהו אלא עד שישלם לו פעם אחת עד גמורה ואזי אם יקיף לו לא יהיה לו דין ערב מאמ"ר קדשי"ן משם כנה"ג סו"ס קל"ב ועיין גם בש"ך סקכ"ט סק"ו ע"פ:
כתב הרב כמוהר"י טולידאנו זלה"ה לוה שלוה מראובן בשטר ושמעון ערב ומתו גם שניהם הלוה והערב ובא המלוה ליפרע מיורשי הערב ופרעו היורשים וכתב להם המלוה התקבלתי דמי החוב מיורשי הערב ובאים יורשי הערב לתבוע מיורשי הלוה נ"ל דהיורשים פטורים דטענין ליהו דילמא אבוהון מעצמו נכנס ערב ולא הרשהו הלוה לפרוע דאזי הוו פטורים כדפסק מר"ן ז"ל סקל"ב וכן סתם מר"ן קל"א ס"ב ונ"ל דאם הוא עני ואין לו במה לפרוע בזה לא דבר מר"ן ז"ל ע"כ מכת"י הרב הנז' ואני המלקט העתקתי דברים מכת"י שהעתיקם:
מי שמכר חפץ לחבירו אדעתא שיעמיד לו ערב על המעות ולבש אותו הקונה החפץ ואח"כ הביא לו הערב הוי ערב בשעת מתן מעות סממע קכ"ט סק"ו וספר בעי חיי ספ"ט יעו"ש:
ערכאות ערכאות נאמרת גם על הוועד ישראלים הדיוטות לאו על הגוים דוקא ד"מ סי"ד סק"ו:
ספר הערכי חשוב כעדים עיין מאמר קדשין סי' תל"ג סק"ז ע"ש:
עדים מנהג הסופרים להציע בתחילת שטר המכירה או משכונה ענין מורה שאותה חצר היא של ראובן וחותמין על זה ואח"כ בא שמעון וערער ואמר שראובן אין לו כי אם שליש או רביע והוא מכר כולה אין מביאין ראיה מאותה הצעה שראובן לקחה כולה זכה בה כולה שהרי עדים יש כאן שכולה שלו לא נאמרה אותה הצעה בתורת עדות אלא דברי הממשכן או המוכר שאמר לסופרים כן ואין ללמוד ממנה שאותה חצר כולה של ראובן כן פסקו חכמי פ'אס ומקנאס יע"א וסמך ידו עליהם הרב מוהריב"ם נר"ו והביא ראיה ממ"ש המרדכי והביאו מור"ם בהג"ה ריש סרל"ח יע"ש בלשון המרדכי במקומו בבאור שהוא מבואר יותר ממה שהביא מור"ם בהג"ה בס' הנז' הרי שאם הציעו בתחילת השטר לכתוב איזה דבר או מכר או מתנה או משכונא אין נמנעים הסופרים לכתוב אותה הצעה שהיא לפי הממשכן או המוכר וכו' והטעם לפי שאין למידין מן ההצעה ע"כ מצאתי מכת"י הקדושים ועיין ריש סי' ר"ז בהג"ה ועיין בני יאודה סי"ג ע"ש:
עד המחויב מי שפרע אם ראוי להעיד או מקרי נוגע עיין הש"ך סרכ"ב סק"ב דהעלה דשפיר מקרי עד ע"ש:
אות פ' פשיעה ראובן שלח סחורה לשמעון לשולחם למדינה אחרת ושמעון טעה וכתב בפולסייה במקום חמשה עשר תיבות כתב שנים עשר חייב שמעון בנ"י חי"י סו"ס שפ"ו ועיין כרם חמר סקכ"ח יעו"ש:
פועלים בעל הבית שעשה כלי למשרת שלו ויצא מאתו בתוך הזמן יכיל להסירם לו אבל בזמנו לא עיין בבאה"ג ס' של"ט בסופו ובזכול"א ס"א אות מי'ם בפסקת מחילה ועיין בס' פחד יצחק אות בגד שכן כתב הרב"י בחו"מ ס' של"ב ע"ש:
מלמד שקצבו לו יותר מדאי אינו נוטל רק שכר טורחו ולא יותר דהוי דבר שבמצוה והו"ל כשדכן עיין זכול"א אות מי'ם:
פקדון מי שנתן מעות ראובן עם מעותיו ונאבד קצת מהם עיין במור"ם סרצ"ב ס"ו ובפירות עיין שם במר"ן ובס' רנ"ג ובזכול"א אות ה"א ובש"ך רצ"ב סקכ"ח ובמשח"א דרבות"א ע"ש:
מי שבא בטענה שהדבר שתחת ידו פקדון הוא צריך להראות המפקיד עיין ש"ך ספ"ח סק"ג והש"ך ס"ץ סק"ט יע"ש:
פרו ורבו אסור לאשת איש לשתות כוס עקרין ואם שתתה צריך הבעל להוציאה וכן האיש שנסתרס ג"ך צריך להוציא עיין צו"פ דב"ש דף ז"ך ע"ב יעו"ש: אם מותר ליקח אחות אבי אמו עיין בזה מחלוקת ועיין סי' צ"ט יע"ש: מי שבא על אשת איש ולא נתפרסם הדבר ואח"ך מת בעל האשה אם מותר לו ליקח אותה או אסור עיין מהריט"ץ שהעלה לאסור ע"ש:
אות ץ' צוואת שכ"מ שהיה כתוב בה מעכשיו או מעתה ולא קנו מידו דאינה מתנה כמ"ש בס' ר"ן אפילו אם יאמרו העדים שהמצוה לא אמר מעכשיו אלא שהם ליפוי כח כתבו כן אינם נאמנים דלא דמי לנאמנות דסי' ע"א סי"ד דנאמנים דהתם כיון שרגילים הסופרים וכו' דין הוא שנאמין ללוה הטוען כך שהעדים אמרו כך לסופרי דשטרי ונכון הדבר להחזיק הממון ביד הלוה משא"ך דהוא להוציא הממון מחזקת היורשים ואין רגילות כמו הנאמנות מהרש"ך ח"ב ס"ה יעו"ש:
צדקה מי שנדר שמן זית לבה"ך ועד שלא שלם נדרו נזדמן לו ענייה קרובתו להנשא יכול לתת נדריו לצורך נשואי קרובתו בית יהודה ח"ב ס"ד: עני שבא מעיר אחרת לקבץ צדקה והגבאים הגבו לו צדקה והביאו ליד הגזבר אין הגזבר יכול לנכות לו מהם לצורך עניים אחרים בית יהודה ח"ב ס"ט: אות ק' קנין סודר יכול אדם לעשות ק"ס בכלי שהוא ממושכן בידו כן כתבו התוספות במציעא פ"ב ע"ב ד"ה אמור דאמר יע"ש:
על מ"ש מר"ן דמי שקבל ק"ס אינו יכול לחזור בו אלא אם עדיין עסוקים באותו ענין ראיתי בספר בה"ח קי"ט שהביא מחכמי פאס דתקינו לו הראשונים שעה אחת להתבונן ובתוך השעה יכול לחזור יעו"ש ולא ראיתי במקומינו מנהג זה אני המלקט:
קטן קטן שיודע בטיב משא ומתן לא בעינן שיהיה בקי לגמרי בסחורות אלא כל שיודע להבין קצת במו"מ דהיינו יודע הפרש בין דבר גדול לדבר קטן אפילו אינו יודע מעצמו אלא מסברי ליה ומסבר כ"ך משחד"ר רל"ה ועיין גם במהריט"ץ ס"ח:
קנס כתב בתשובת שער אפרים ראובן שעשה מקח עם שמעין להעמיד לו סחורה לזמן פלוני ונתקשר עמו בקנס גדול ונתן משכון על הקנס וקודם שעבר הזמן בא לוי ואמר אני שמעתי בברור שלא יבוא שמעון לזמנו ונתרצה ליטול ממנו הקנס בכן אני מוכן להעמיד לך סחורה כפי המקח שלך כדי שלא יהיו דו"ד על שמעון וראובן אמר לאו בע"ד דידי את ופסק הדין עם שמעון שפטור מקנס דזכין לאדם שלא בפניו אע"ג שמחויב לזה מאמר קדשין סר"ז סקכ"ד יע"ש:
אות ריש רבית ראיתי למהר"ם בחדושיו למציעא דס"ג ד"ה כשמשך וכו' דאסור סאה בסאה הוא דוקא אם אכלן הלוה אבל עדיין מונחים בעינם אין כאן איסור ואפילו יוקרו מותר להחזירם בעינם:
ראובן שלקח מעות מגוי ברבית ובא שמעון ואמר לראובן תן לי אותם מעות ואני אעלה הרבית לכותי וכן היה והיה מעלה שמעון רבית לכותי ואחר ימים רצה שמעון לנכות לראובן הרבית שהיה מעלה לו מהקרן הדין עמו עיין ש"ך סע"ב ס"ק קס"ג שכתב כן משם מהר"ם אלשיך זלה"ה:
זה לשון מהרש"ל בח"ג ס' ס"ד מי שנתן מעות לאוהבו ואותו האהוב נתחייב לתת לו כל מה שירויח באותו ממון ולא יהנה מן הריוח אפילו פש"ן וקבל כל האחריות עליו ועוד נתחייב שאם לא ירויח באותו הממון שבעה למאה שהוא ישלם מממוני עד הסך הנז' מותר גמיר הוא יע"ש ועיין בס' צו"ף דב"ש למוהר"ד מועטי ז"ל סז"ן:
מי שמשכן שום דבר אצל חבירו ובהגיע הזמן בא המלוה והתרה בי שאם לא יפרע אותו ימשכנו ברבית והלך ומשכנו עיין בס' ע"ג דנראה ממנו דיכול להלוות עליו וחייב לפרוע הואל והתרה בי ועיין ויאמר יצחק ח"א יור"ד ס' ס"ח:
שנים שלוו מגוי ברבית ובהגיע זמן הפירעון אחד הזמין חלקו ואמר לחבירו להזמין גם הוא חלקו ואם לאו הוא יפרע כל הרבית לגוי אסור כן כתב הרב צרו"ר החייים דף צ"ח אך ראיתי בספר כת"י מועתק מרבני פאס הקדמונים שחייבו השותף ודמו אותה לפסק הש"ע ומור"ם בסקל"א ס"ח שכתב בסוף דאם הוא עני פטור ולא דבר מר"ן בעני ע"כ:
שטר של יתומים גדולים שכתוב בו קרוב לשכר ורחוק מההפסד כשר עיין בצרור החיים דף צ"ט ועיין מה שכתבתי אני המלקט בספרי הק' פעמונ"י זה"ב סר"ץ דלענין הפירות אסור לקחתם ולא אמרו שהשטר כשר אלא לאפוקי דלא נימא שהשטר פסול:
אם מותר האדם לעשות סיגורו לחבירו על סחורותיו וכו' או נימא יש חששת רבית עיין ש"ך ביור"ד דיני הרבית:
ראובן שאמר לשמעון קנה סחורה פלונית מלוי ואני אקנה אותה ממך ואתן לך ריוח ותמתין לי הוי רבית עיין זכול"א חיור"ד אות רי"ש ועיין בתוש"י ס' ע"ג בח"ב יעו"ש:
מקבל עסקה שהפסיד או לא הפסיד אלא שלא הרויח אם צריך ליטול שכר טורחו מן הקרן או לא עיין בס' קע"ז ביור"ד ס"ב ובש"ך סק"ט ובמר"ן ס"ד יבטו"ז סק"ט ובמר"ן שם סכ"ז וסכ"ח ובטו"ז שם ובלבוש סכ"ח יעו"ש: אות שי"ן ראובן שנתחייב הסת לשמעון ושמעון ג"ך נתחייב הסת לראובן ורצה כל אחד להפך שבועתו על חבירו יעמוד הדבר כן עד שיתרצו ואם לא נתרצו ישבעו שניהם עיין בס' ע"ב סכ"ח ועיין פת"ש סי' צ"ג שכתב דיגרילו ע"ך:
אחד שתבע לשנים בטענת ודאי שיש לו מנה ביד אחד מהם ואיני יודע איזה הוא אין לו עליהם כי אם חר"ס כ"ך הרב מוהריב"ו זלה"ה ס' מ"ו יע"ש: דיין שיודע האמת ויודע שאם ישבע התובע או הנתבע ישבע לשקר יכול להפך השבועה צרור החיים דצ"ח:
עד אחד ואינו יכול לישבע להכחישו דקיימא לן משואיל"ם דוקא כשאין לו מיגו דפרעתי או החזרתי אבל יש לו מיגו נאמן וישבע ויפסיד והטעם כיון שהוא וכו' עיין בצרור החיים דף צ"ח ע"ב:
מי שנשבע על שטרות שיש לו שכל מה שיגבה יניח אותו על השטר ואח"ך נתחייב שבועה מה דינו עיין כרם תמר סק"ח:
שותף שחלק עם חבירו והתנה עמו שישבע לו חייב לישבע לו בעת שירצה עיין טו"ז בס' ס"ט באותה שאלה:
מי שנתחייב שבועה צריך לישבע בשם או בכנוי כמ"ש בס' פ"ז ולא כמו שמשביעים ואומרים חוק האד תורה כ"ך הטו"ז ביור"ד סו"ס רי"ב יע"ש ואם אחז הספר בידו יכול לישבע יעו"ש:
מי שנשבע לפרוע לפלוני מאתיים ביום פלוני ובאותו יום של הזמן נאנס ולא נזדמן לו כי אם מנה אם חייב לתת המנה או אין צריך לתת לו אפילו המנה עיין במל"ם פ"ה מהל' שבועות הל"ך ואם היה הדבר בקנס אם חייב לשלם כל הקנס או לערך מה שלא בא לידי גבייה עיין טו"ז סע"ג ואם אדם תפס קנין שיעשה דבר פלוני ובאותו יום נאנס אם אמרינן מחויב יום מחר וכו' עיין בבאה"ט סכ"א סק"ב יעו"ש:
מי שנתחייב שבועה דאורייתא ואמר שהוא חשוד הרי זה שכנגדו נשבע ונוטל והגם דאין אדם משים עצמו רשע הודאת בע"ד כמאה עדים דמי עיין תוספ' יו"ט פרק שביעי דשבועות משנה ד' ועיין מר"ן סי' צ"ב ס"ה ובס' משר"ר יעו"ש:
הא דכתב הש"ך והסמ"ע בסי' ע"ב והש"ך ספ"ז סקס"א דמשויל"ם דאין עד המסייעו פוטר עיין להרב נחלת עזריאל בחדושיו למס' שבועות דדוקא אם הלוה מסופק כגון אומר חמשים ידענא וחמשים לא ידענא אבל בטוען ודאי לא יעו"ע דף ל"ב ע"ב:
שליש שטר היוצא מתחת יד שליש ואין ידוע אם פרוע אם לאו עיין דינו בס' נ"ו ועיין בש"ך בס' ע"א סקז"ך דאם הלוה אומר השבע לי או החזר לי שטרי הדין עם הלוה ואם המלוה אומר השבע אתה יתפשרו יע"ש:
שותף אם השותף אומר לחבירו בשעת חלוקה אכתוב עליך שאם יבוא דבר תקלה תשלים עמי הדין עמו עיין סו"ס צ"ג:
ראובן ושמעון שנשתתפו וכל אחד הטיל סך קצוב והתנו אפילו מצב"ד ונתן עסקה לזולת ממנו לא הוי בכלל מצב"ד עיין סקע"ו סי"א ובכרם חמר סר"ה ובזכול"א:
שותפין שעשו חשבון ונתפרדו ושוב שאל שותף אחד מחבירו איזה תביעות ממון מצד השותפות כיון דלא תבע בזמן טהרת החשבון נראה שמחל בני אהרן סק"ו ועיין זכול"א אות מי"ם בפסקת שותפין ועיין פחד יצחק אות עלילה ומשה"ר אות ח' ותוש"י סל"ג:
כותל שבין שני השותפים שנפל יבנוהו בין שניהם אפילו יש לאחד פי שנים בחצר יעשו הכותל לחצאין דכיון שהוא לשמירה מפני הזק ראיה כל אחד צריך לסלק הזק ראייתו מי שיש לו חלק אחד כמי שיש לו שני חלקים קנ"ז ס"ג ומטעם זה נראה דגם בפתח החצר שפסק בס' קס"א ס"ג שגובין לפי הממון א"ך זה שיש לו שני חלקים והוא עני וזה יש לו חלק אחד והוא עשיר העשיר שיש לו חלק אחד יתן יותר כיון שהפתח לשמירת הממון היא עשוי אבל שני שותפים בחצר זה יש לו חלק אחד וזה שני חלקים וצריכין לחדת רצפת קרקע החצר שהתיקון הוא לצורך תשמיש החצר כל אחד יתן לפי חלקו אפע"פ שאותו שיש לו חלק אחד יש לו שני בתים קטנים באותו חלק ובעל שני חלקים יש לו שני בתים גדולים לא יפרע לפי ערך הבתים אלא לפי החלקים ע"ך מצאתי מכת"י רבנים קדמונים זלה"ה:
עוד ראיתי שכתבו ז"ל עוד מתבאר מסימן קנ"ז ס"ג דדוקא בשותפין בחצר שרצו לחלוק אזי יעשו הכותל בין שניהם יחד אבל אם היתה החצר לא' ואח"ך מכר חציה או רביע לאחר כופין הלוקח לבנות הכותל משלו לחלוק ביניהם שכל מי שמוכר לאחר דעתו שהקונה יסלק הזקו עיין ריש קנ"ח בד"ה ע"ש:
מה שנוהגים שאחד קונה בהמה ואח"ך באים אחרים ומשתתפים עמו ונמצאת טריפה נראה דפטור דאדעתא דהכי נשתתפו עמו שיהיה עליהם ההפסד כיון שנהגו כך וכן שנשחטה במצות כולן ההפסד הוא על כולם והרי כאלו התנו בפרוש כ"ך הרשב"ץ בס' יבי"ן שמוע"ה דף י"ד ועיין סרל"ב סע"א יע"ש: שנים שנשתתפו וקנו איזה דבר והתנו שאם אחד מהם רוצה להסתלק חבירו חייב לשלם לו חלקו וליטלו ממני צריך לשלם לו כפי שעת פרידת השותפות אם הוקר או הוזל עיין מ"ק סקע"ו סקי"א ועיין במר"ן קע"ו ס"מ ובבאה"ט בסוף הסימן ובטו"ז דלא תקשה דברי מ"ק עם דברי מר"ן דס"מ הנז' ודו"ק: שנים שהיו שותפין ונטל אחד מהקרן שלו ועשה בו עסק עם אחרים אם הרויח לאמצע ואם הפסד הוא לעצמו וריוח הבית יתחלק לפי הממון כי לא נשתעבדו לחלוק אלא לפי מעותיו עיין מ"ק סקט"ו סקל"א ועיין בס' ויאמר יצחק ס' ס':
שטר שטר שאינו מקוים והלוה מודה בו יכול לגבות בו ממשעבדי ש"ך סע"ח סקמ"ח וגו"א ריש ס' פ"ב וריש סמ"ו ועיין ש"ך סק"ו סעיף ק"ו יעו"ע: מי שטוען על השטר מזוייף הוא וכבר נשבע ונפטר עיין בס' גו"א ריש סמ"ו ובבאה"ט סוף סימן ע"ה יע"ש:
שליח שליח שנאבדו מידו מעות בדרך עיין בס' רצ"א ס"ך ובש"ך סקכ"ו ועיין בס' קפ"ז ועיין בזכו"ל אות שי"ן בענין שומר שנתן מעות באיגבי ועיין סמ"ע רצ"א סקל"א ובש"ך רצ"ב סקכ"ג ובמהריט"ץ סימן י"ג יע"ש: ראובן שלח מעות לשמעון לקנות לו בהם שעוה ובהיות שלא מצא השעוה הלבישם בסחורה אחרת ושלח עם הספינה לראובן ואמר לו שאם ירצה לקבל אותם במקום השעוה מוטב ואם לאו יתנם ביד חבירו וחבירו יתן לו כו"ך שעוה וכשהגיעה הספינה לא רצה לקבלם ונתרצה לקחה השעוה מיד חבירו ואיידי דביני ביני עד שלא הגיעה הסחורה ליד שום אחד מהם הוקרה אותה סחורה והוזלה השעוה וחזר בו ראובן והלך ותפסה מן הספינה הדין עם שמעון ומוציאין אותה מיד ראובן דבר"י יוס"ף שאלה מ"ז ע"ש:
גוי לגוי נעשה שליח ונפקא מינה לענין מכירת חמץ בפסח עיין בס' רמ"ג בש"ך סק"ה ועיין באו"ח ס' תמ"ח סק"ד יע"ש אך ראיתי בכת"י של ראשונים שכתבו ז"ל בתרומ"ת הדש"ן משמע אפילו גוי לגוי אין שליחות ולא כמו מ"ב ס' צ"ו שפסק בפשיטות דגוי לגוי יש שליחות ועיין מהרש"ך סקי"ד דפסק נמי כתוה"ד כ"ך בנ"י שמוא"ל ס"ה סקי"ד י"ט יע"ש:
ראובן ששלח סחורה לשמעון ואמר לו שהיא של לוי ואח"ך לקח ממנו הממון חייב שמעון לפרוע עיין בס' כר"ח סט"ו ובס' בנ"י חי"י סו"ס ר"ץ יע"ש: ראובן ששלח לשמעון סחורה למוכרה לו ואמר לו דע שהסחורה הנז' יש ללוי בה המחצה ומכור אותה לנו ושמעון הוציא עליה הוצאות כדרך כל הארץ ולימים כשמכר הסחורה לא הגיעה לדמי ההוצאות ובא לתבוע ראובן לשלם לו וראובן טוען אין אני רוצה לשלם כי אם המחצית שלי ולוי יפרע היתר העלה מהריט"ץ בשאלה קל"ו דראובן ישלם הכל והוא יתבע השותף ע"ש: ראו ק שלח פקדון לשמעון ביד ליי והלך לוי למד"ה אי אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו ויכול ראובן לטעון ודאי נגד שמעון או לא עיין גו"א סקנ"ה סק"א שכתב דלא אמרינן חזקת שליח עושה שליחותו אלא בדבר האסור יעו"ש:
ראובן שלח עם לוי מעות לשמעון לשומרם לו ואחר זמן החזירם לו עם אותו שליח עיין בסמ"ע סקכ"ה סקי"ד:
ישראל ששלח ממון לפרוע חובת גוים ביד ישראל חבירו אם הלך ופרע לישראל אחר הוא פושע וממנו גם ב"ד אינם יכולים לכוף השליח לפרוע לישראל גם בס' מ"ק סו"ס קע"ו וא"ך לענ"ד נראה דגוי בר זכייה הוא ומדאמר ישראל המשלח לישראל השליח לפרוע להכותים זכו הכותים וראיתי להרב משה"כ דין זה בצ"ע יעו"ש:
שעבוד לוה ולוה ואח"ך קנה ומשכן את הקרקע ביד המאוחר כדין סוריא זכה המאוחר עיין תוש"י סקכ"ה ובצרור החיים דף ק"ג:
שכירות שנים שותפים בקרקע אחד ואחד מהם שכר שכר כל הבית קנה השוכר אפילו אח"ך בא השותף לערער עיין מור"ם סי' שס"ג ס"ו ועיין זכול"א אות שותף ועיין וי"ץ אות שין ובבני חיי ס' שי"ב:
ראובן שכר סוס משמעון על שמנה ימים ואחר עבור יום אחד חזר ושכר שמעון עצמו עם כל הסוסים שיש לו וזה הראשון בכלל על שני חדשים ואח"ך מת זה הסוס הראשון או איתרע ביה שום פסידא פטור וחשיב שכירות בבעלים ופטור עיין בטו"ז סקע"ו ובבאה"ט יעו"ש:
שררה שררה אינה נקנית לבדה בלי קרקע עמה תוש"י ח"א שאלה ט' יעו"ע: מפתחות חלק אהע"ז סי' א' דין עגונא דאיתתא ע"פ גוי מסל"ת. סי' ב' עדים שבאו להתיר העגונא ע"פ מה ששמעו מהגוי ולא ספרו דברי הגוי אב"א אלא העידו המכוון ואמרו שהגוי שספר להם מסל"ת הוה מהו הדין. סי' ג' בדין עגונא דאיתתא ג"ך. סי' ד' שני בחורים שהעידו שנכשלו שניהם יחד בא"א רח"ל מהו שתאסר על בעלה. סי' ה' עד אחד במעשה כעור מה"ד. סי' ו' עדי כעור אם מפסדין הכתובה. סי' ז' אחד שקדש בתולה לפני שני עדים ועד אחד מעיד שאמר לה הרי את מקודשת ולא שמע תיבת לי והעד השני שמע שהאיש היה מדבר אך לא הבין מה היה מדבר כלל מהו הדין אם הוי קדושין או לא. סי' ח' קדש וכתב כתובה ולא הספיק לכנוס עד שמת מהו הדין בגביית הכתובה. סי' ט' מי שנשא אשה בעיר דאר לבידא וכתבי בכתובה שהדירה תהיה לרצונו ואחר הנשואין הוליכה לעירו ואח"ך חזר הוא ואשתו לדור בדאר לבידא אם יוכל עוד להוליכה לעירו או לא סי' י' כתובה שכתוב בה והכל כפי התנאים והיה פקפוק בלשון התנאים. סי' י"א נשא אשה שנייה ומת הבעל ולא נמצאת הכתובה ביד האלמנה ונפל הספק אם כתובתה כד"ת או כמנהג המגורשים כיצד יגבו לה. סי' י"ב איש ואשתו שחדשו הכתובה ולאחר מיתת האיש לא נמצא כתוב שיהיה ע"פ חעי"ץ גם נמצא כתוב שהאמינה בעלה. סי' י"ג בענין כתובה שהוציאה האשה שחדש לה בעלה אך לא נמצא כתוב שבטלו מקודם כתובה א'. סי' י"ד כלה שמתה תוך י"ב חודש רח"ל כיצד יתנהגו בחלוקה. סי' ט"ו עברו עשר שנים ולא ילדה לו אשתו ירצה לקחת לו אשה אחרת והראשונה טוענת לייחד לה כתובתה. סי' י"ו כיצד כותבין אישטריליי"א בגט. סי' י"ז כיצד כותבין סוליקא בגט.. סי' י"ח נשתטית אשתו ורצה להניח לה כתובתה בבדי"ץ ויפטר ממנה. סי' רי"ו אשה שהיתה לה מכה ברחמה והיו אומרים שהיא איילונית אח"ך מת הבעל והאשה אומרת שכבר נתרפאה והרי היא כשאר נשים מימות הבעל ועתה נפלה לפני יבם אם מותרת להתייבם. סי' רמ"ג גט שנכתב בו שם ימי"ן ואח"ך נפל הספק אולי בנימין שמו. חלק חומ"ש הל' טוען ונטען סי' י"ט קהל מקנאס כל אחד יש לו חזקה בקרקעות שבהאלמלאח והגוף הוא של האלנאדר והן היום הלכו ראובן ושמעון וקנו הגוף מאת האלנאדר ועל זה עמדו כל אחד שיש לו חזקה לזכות בגוף הקרקע שיש לו בו חזקה מה"ד. סי' כ' ראובן שקנה משמעון שט"ח שיש לו על לוי בחצי דמיו ואחר קנייתו היה אימר שלא קנאו לעצמו אלא לזכות הלוה מה דינו גם שם נזכר מענין מי נקרא מסרב לדין והוצאות הסרבנות. סי' כ"א ראובן משכן קרקע ביד שמעון ונתן לו לוי שוכר והן היום לא רצה לוי השוכר לשלם חדא משום דהקרקע לא שויא כל כך כמו ששכרה עוד טוען דהוא לא בא כי אם להתיר ולא לשלם מכיסו. סי' כ"ב אשה שהאמינה לאחיה בשעת מותה על אשר יאמר כה"ז. סי' כ"ג שטר שכירות שכתוב בו בקש"מ מיד פלוני וכו' שהשכיר לפלוני החצר מיום ר"ח תשרי הב"ק עד יום פלוני. סי' כ"ד מחל לחבירו שלא בפניו בשט"ח שנושה בו אך נשאר השטר ביד המלוה אי הויא מחילה. סי' כ"ה ראובן משכן קרקעו ביד שמעון ונתחייב ראובן בסך מה בעד שכירות הקרקע ותנאי מפורש יוצא בשטר שאם ראובן לא יפרע סך השכירות מדי חו"ח גם סך קצוב מהקרן בכל חודש ויעברו שלשה זמנים אזי הרשות נתונה ביד שמעון למכור הקרקע ועברו שלשה חודשים ולא פרע ושמעון לא מכר והן היום הקרקע הוזל הרבה וטוען ראובן ששמעון פושע הוא על אשר לא מכר בזמן שעברו שלשה חודשים שלא פרע. סי' כ"ו ראובן שתבע ליורשי שמעון על אשר שלח למורישם סחורה למוכרה לו והיורשים אומרים אין להם ידיעה וראובן טוען שיוציאו פנקס שמעון מורישם לדון עליו. סי' כ"ז ראובן שהודה בשעת מותו שפלוני נושה בו כו"ך אם מהנייא הודאתו לגבות בלי שבועה נגד כתובת האשה. סי' כ"ח קנה יטרא ומכרה לחבירו וחבירו לחבירו ולא רצו בעלי הבנק לשלם האליטרא מהו הדין בזה הקונה האחרון אם יהיה דינו עם המוכר לו האחרון או יוכל הוא לחזור על המוכרים הראשונים. סי' כ"ט שותפים שנתפרדו ובעת פרידתם נשאר בידם מנכסי הזולת מאתיים דורוס ונתרצו ביניהם שישאר מאה ביד כל אחד מהם עד יום דרוש אותם המלוה מידם והן היום מת אחד מן השותפים ותבע השותף האחר מן היורשים הסך מאה דורוס לקחת אותם מידם שלא יתאכלו המעות ויהיה הוא חייב בפרעונם. סי' ל' גוי אחד נכנס לחנות שמעון ונפל לו שם כיס מלא מעות ומצאו הפועל של שמעון אח"ך בא הגוי לתבוע לשמעון בעל החנות ואומר לו שבחנותו נפל לו הכיס ובודאי שמעון מצאו מהו הדין אם חייב הפועל להחזיר המציאה לשמעון להחזירה לגוי או נימא הפועל זכה ושמעון לשתעי דינא עם הגוי. סי' ל"א תשובה לע"ת פאס על דינא דאומדנא ועל דין שותף ששינה בשותפות. סי' ל"ב יבם שהגבה ליבמתו הקרקע שהניח בעלה הראשון בכתובתה קודם היבום ואח"ך התנה עמה שתכניסם לו בתורת נכסי מלוג ואח"ך יבם אותה מהו הדין אם אותה גבייה שהגבה לה קודם היבום מהנייא או לא. סי' ל"ג ראובן מכר לשמעון כריכות של סחורה שלדעתם כל כרך יש בו עשרה דוזינאת ואח"ך כשבא לראובן האלפאתורא של סחורה לראובן הודיעו שבכל כרך יש בו חמשה עשר דוזינאת כיצד יהיה דין המוכר עם שמעון הלוקח. סי' ל"ד ראובן נתן מאה דורוס בתו"ע לשמעון ויהיה רביע לראובן בהפסד ובריוח והן היום טען שמעון שהפסיד סך יותר מקרן העסקה כפלי כפלים מהו הדין אם מחויב ראובן לשלם רביע מכל ההפסד או דוקא רביע הקרן. סי' ל"ה קרקע משותף בין ראובן שהוא מעיר סאלי שמנהגם לעשות גוא"א עם שמעון שמעיר רבאט שמנהגם הוא שלא לעשות גוא"א והחצר הוא בעיר סאלי ועל זה השותף שמעיר רבאט טוען שלא יעשה גוא"א כמנהג עירו מהו הדין. סי' ל"ו ראובן שיש עליו חובות ואין לו מה לפרוע ורוצה לילך לו לעיר אחרת וקרוביו אומרים לו שלא ילך והם ישלמו החובות והוא אינו רוצה מהו הדין אם בעלי חובות יכולים לכפותו לישב כדי שישתלמו מקרוביו. סי' ל"ז יורשי ראובן הוציאו שטר על שמעון ושמעון הביא עדים שראובן הודה בפניהם ששטר זה פרוע. סי' ל"ח ראובן הוליך יטרא אחת לשמעון לפורעה לו וכתב לו על גבה שביום פלוני יפרע אותה כמנהג ואח"ך נמצא הודאה על גבה שכבר נפרע בה אלא שהיא עדיין ביד ראובן ונפלה הכחשה ביניהם מה"ד. סי' ל"ט ראובן מכר לשמעון סחורה מאלטורנא והן היום הלך לוי ולקח משמעון מקצת סחורה ולא רצה לפרוע כי טוען שהוא נושה בשמעון. סי' מ' מתעסק שעשה הקפות מסחורות השותפות אם חייב לעמוד על הגבאות או לא. סי' מ"א ראובן היה נושה חוב או עסקה בשמעון ושמעון הטמין הממון ביד לוי עד שברח מן העיר שמסרם בידו מה"ד אם יכול ראובן לתבוע ללוי. סי' מ"ב בעל שמתה אשתו וקודם חלוקה הלך ומכר קרקע שלו מה"ד אם היורשים של האשה יכולים להוציא חלקם מיד הלוקח. סי' מ"ג ראובן שנתפס ביד הגוים לפרוע סך מה ובהיותו תפוס אמר להם שהוא נושה בשמעון סך מה והראה להם השטר ונתפס שמעון לפרוע ושוב עמדו ראובן ושמעון לדין ונמצא השטר פרוע והגוים עדיין תופסים לשמעון על השטר אם יתחייב ראובן באמירתו לגוי וכו'. סי' מ"ד שמעון מכר ביתו לגוי ונשארה לו החזקה והלך ראובן והשכיר הבית מן הגוי ודר בה ימים ושנים אח"ך בא שמעון לתבוע דמי חזקתו וראובן טוען כי הוא שלם לגוי כל השכירות. סי' מ"ה חכם אחד משכן בית הכנסת הגוף והשררה ואח"ך חל"ש ובאו יורשי החכם ואשתו הנשואה כפי המנהג לחלוק כיצד תהיה פדיית המשכונה. סי' מ"ו עד שלא הספיק לחתום בשטר עד שנטה למות מה תקון יעשו. סי' מ"ז שטר שכתוב בו שנתחייב דוד ליצחק באלף דורוס סתם ואחר חתום שטרות יצא שלמה ערב וכתב בשטר ערבנות שיצא ערב בעד אלף דורוס פראנסיס מהו הדין המלוה עם הלוה והערב. סי' מ"ח שותפים שלקחו מראובן בהקפה וכשבא ראובן לתבוע לאחד משותפים טען שחבירו אמר לו שפרעו. סי' מ"ט ראובן שהיה בידו קצת סחורה של שמעון וקצת סחורה של לוי והסחורות שוות ובא יהודא בשט"ח שבידו ועקל סחורת לוי מה עשה לוי הלך בעורמה ולקח סחורתו עתה בא יהודא ואומר שלוי סחורת שמעון לקח ומה שעדיין מונח ביד הנפקד היא של לוי. סי' נ' אשת שמעון השאילה כלי לראובן למשכינו ביד לוי ולוי ידע מזה הדבר והן היום לאחר שפדה ראובן הכלי להחזירו לאשה רצה עוד לוי לעקלו בידו בשביל חוב אחד שנושה בראובן. סי' נ"א ראובן תבע לשמעון מנה לי בידך ושמעון טוען יודע אני שהלויתני אבל איני יודע אם פרעתיך אבל יש לו עד אחד שיודע שפרעו. סי' נ"ב ראובן שמת ונמצא בין שטרותיו שט"ח שנתחייב ראובן לבנו הקטן מסך מה מפאת ירושת אמו מה"ד. סי' נ"ג ראובן תבע לשמעון תביעה אחת ושמעון טוען הלא אתה אחר זה הזמן נתחייבת לי בשטר ואם איתא שהיה לך תביעה לא היה לך להתחייב. סי' נ"ד עשה חבירו שליח לקנות לו סחורה מעיר אחרת וכשהביאה לו אמר שקנאה לו יותר מהדמים שמסר בידו יען כי הוא האמינו לומר כו"ך קניתיה אך המשלח מעכב לפרוע לו התוספת כי יש לו. עד"א שאמר לו שבפחות ממה שמסר בידו קנאה מהו הדין. סי' נ"ה ראובן נתן רשות לשמעון למשכן ביתו ביד הזולת ויטול שמעון לעצמו המעות והתנה עמו שאחר שנה יפדה וכל זמן שלא יפדנה חייב בשכירות הבית אם מותר. סי' נ"ו עקר השאלה היא אם המעות שבהאלבאנקו שהכניסה האשה לבעלה אם מוחזק יקראו וירש איתם הבעל או ראוי ולא ירש עוד בתשובה שם נמשכו דינים הרבה. סי' נ"ז ראובן ושמעון שנדונו בבדי"ץ וזכה ראובן בדינו וכתבו בדי"ץ פסק דין לזכותו ושמעון טוען על ראובן לתת בידו העתקה מהפסקים לילך לבתי דינים אחרים לחפש זכותו מהו הדין. סי' נ"ח שטר שכתוב בו בזה"ל נתחייב יהודה לתו"ל ביד פלונית מאה וחמשים דורוס בעין כשילך לעיר לזבווא ויבא לכאן וכשיבוא לכאן באותה שעה חל הפירעון והן היום מת יהודה בלזבווא אם חייבים היורשים לפרוע. סי' נ"ט ראובן שהיה מוחזק לכל בני עירו מכח אזה אומדנות שיש בידו מאתיים דורוס של הקדש ואחר מות ראובן רצו הקהל מכח חזקת האומדנא להוציא מיורשיו המאתיים דורוס. סי' ס' בענין מה שנהגו הדיינים לומר ללוה שיקבל חר"ס שאין לו מעות בעין ואח"ך יסדר נכסיו וישבע כתקנת הגאונים גם שם כתוב מדין גוא"א באורך. סי' ס"א שני אחים שותפים ומת אחד מהם והניח בן קטן והאח הנשאר עשה פנקס ואומר שמצא ריוח מהו הדין הואל ואומר שיש בידו ריוח האם יחשב למשיב אבידה ויהיה פטור מהשבועה. גם שם מדין אם יוכל השותף לומר לא אשבע עד שיגדל הקטן אולי ימחול לי. גם שם מדין מורדת. סי' ס"ב קנה סחורה ובא לתבוע למוכר שמצא בה מום והמוכר אומר לו היה לך לבודקה אותה שעה והלוקח טוען אתה הבטחתני כי טובה היא ועליך סמכתי. סי' ס"ג נוי שהוליך סחורה לראובן לאהלי קדר ולא נמצא שם ראובן ושמעון קבלה מיד הגוי עד שיבא ראובן לקחתה ושמעון הניחה ג"ך פקדון אצל שלמה אחיו ונאנסה בלסטים כיצד יהיה דינם. סי' ס"ד יורשים שמכרו קרקע בכללות ויש מהם שעדיין לא הגיעו לכלל עשרים. סי' ס"ה בדין שותפין שחלקו ונשאר סך מה של אחד מהשותפים ביד חבירו מהו הדין אם חייב לשלם לו מעות בעיין או יכול לכפותו לקחת קרקע או מטלטלים בשומא. סי' ס"ו יורשי מוהרי"ל ז"ל הוציאו שט"ח על יורשי הראב"ש נ"ע ולא הניח הראב"ש כי אם חזקת חנות ורצו יורשי מוהרי"ל לזכות בה והיורשים טוענים שהם הוציאו על אביהם צורכי קבורה וכו' מכיסם ורוצים הם להחזיק בה בעד מה שהוציאו. סי' ס"ז ה"ד מרדכי לובאטון ז"ל השיא בנו יצחק בחייו והכניסו בבית אחד לחופה עמו בחצר אך נשאר מרדכי גם הוא מניח באותו בית איזה חפץ והן היום אחר מות מרדכי תבעוהו אחיו על כל מה שנמצא תחת ידו מעות וחפצים ושטרות של אביהם שהם תחת ידו ויצחק הנז' טוען כי הוא נושה באביו וכו' מי קרוי מוחזק. סי' ס"ח אשה הבאה לטרוף ממשעבדי במאי תהיה נשבעת אם בס"ת או בתפלין:
סי' ס"ט אודות אשה אחת שהיתה מתקוטטת עם בעלה שלא היה זן אותה ולימים עמדה ולקחה ממנו סך מה ומחלה לו בכתובתה אי הויא מחילה או מכירה גם מדין מחילה באונס יע"ש. סי' ע' ראובן היה מסתחרר בעיר בראזיל וכשרצה לבא למערב היה עדיין בידו קצת סחורה ועמד ומכרה לאברהם הכהן שהיה עדיין שם מסתחררים ואחר עבור כמה זמן בא לכאן הר' אברהם כהן ועמד ראובן ותבעו לגדל פרע ועל זה טען אברהם הנז' כי הן בעודנו בעיר בראזיל כבר מטה ידו ובא עד השברים ועל זה עמדו עמו כת הנושים בו ועשה עמהם משפט העיר ומכלל בעלי חובות הזכיר מה שנושה בו גם ראובן והפרישו לו חלקו המגיע לו בכלל בעלי חובות וראובן טוען שלא יעשה עמו כי אם דין תורתינו הקדושה מה"ד. סי' ע"א פירוש האי מילתא דאמרו רבנן לצורך שעה מבטלין דברי ב"ד הגדול ממנו בחכמה ובמנין. סי' ע"ב שנים שותפים בחצר ועמדו ומשכנוה ביד ראובן וחזר כל אחד ושכר חלקו מהממשכן מהו הדין אם יכול כל אחד לפדות חלקו ע"ש כוונת השואל. סי' ע"ג ראובן שדך בתו עם שמעון ועשו קנס אך לא כתבו שטר בעדים אלא כתבו כתב יד בקוש"מ והעדים העידו שלא נטל קנין אלא חתם על הכתי' לבד. סי' ע"ד טענת פרוזבול נגד אלמנה ויורשים. סי' ע"ה ראובן משכן ביתו ביד שמעון ועמד שמעון והוציא דלתות הבית החוצה והוזקו אם חייב שמעון לשלם. סי' ע"ו ראובן תפס מעות שמעון באמור לו כי הוא נושה בלוי ולוי נושה בשמעון ושמעון טוען אינו בדין שתתפוס מעותי וישאר שטר חובי ביד לוי מהו הדין. סי' ע"ז ראובן אמר לשמעון מנה לי בידך ושמעון אמר להד"מ והי"ז בפני הדיין ובא עד"א והכחיש לשמעון בפני הדיין ואמר לו בפני נתנם לך חזר שמעון ואמר נתנם לי והחזרתי אותם לו. סי' ע"ח מראה דינר לשולחני ואח"ך נמצא הדינר רע ובעל הדינר שנתנו טוען על המקבל השבע לי שזהו הדינר שנתתי לך ועלי לשלם במיטבה ולא רצה לישבע ובא לתבוע השולחני לשלם לו מה"ד. סי' ע"ט השכיר ביתו לחבירו והשכירות היתה על תנאי שיתקין בהבית עשרים קורות בבנין והאומן אמר לשוכר שאין צריכה אלא תקון עשרה קורות דוקא מהו הדין. גם התנה המשכיר על השוכר שלא יכניס פרותיו לאמצעה של חצר ועבר השוכר על תנאו והכניסם. סי' פ' ראובן לקח מקח משמעון ונתן לו ראובן דמי המקח והניחם לפניו בחנותו ואחר זמן בא לחשוב אותם דמים ומצא בהם יתרון ונדמה לו שראובן טעה בחשבון ונתנם לו יתירים והלך אצלו והחזירם לו ואחר שהחזירם לו נזכר שאיהו הוא שהניח אותו סך היתר שם עם אותם המעות שלקח מראובן מהו הדין. סי' פ"א אליהו ויעקב עשו שותפות במכירת הטובאק והתנו שהלוקח שיבא לקנות מליטרא ולמטה ימכור אותה יעקב לבדו ועל זה טען יעקב שגם בבוא איזה לוקח לקנות יותר מהאליטרא יתן הוא משלו האליטרא ומה שלמעלה הוא שיהיה משל השותפות:
סוף הספר