אור ברסלב
שות קרני ראם סימן רלט

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן רלט

סימן רלח

תשובה לרבאט יע"ה. על מאי דנשאלנה מהידיד אברהם אוהבי נר"ו על י אודות חביות של עץ מלאים יין שבאו לו מעיר מוגאדור עם הספינה ביד הערלים בלי חותמות אלא המשלח עשה להם דרך זה דהיינו סתם הנקב שלהם הדק הטיב בטאפ"א ואח"ך נתן על האטאפא לוח של בדיל ותקעו סביב במסמרות נטועים ואח"ך הכניס כל ברמיל בשק של כיס ותפר אותו בתפירות אלא שעשה התפירות מבחוץ וגם לא למעלה מהשק שום חותם כלל מה יהיה משפט היין ומעשהו זהו תכלית דברי הידיד נר"ו:

הנה ידוע בעיקר דין שליחות היין על ידי עכו"ם נפל בזה מחלוקת בין גדולי עולם דלדעת כמה גדולים סברי דאינו מותר אלא על ידי חב"ח אבל בחותם א' אפילו בדיעבד אסור בשתיה והוא פסק מר"ן בש"ע יור"ד סק"ל ס"ב יע"ש ולדעת ר"ת וסיעת מרחמוהי ס"ל דבדיעב' מותר אפילו בשתיה על ידי חותם אחד וכוותיה פסק מור"ם בש"ה ובכמה מקומות ואנן בדידן פסק מר"ן ממנו אין לזוז והילך מה שראיתי להרב גאון ירושלם בעל חק"ל הובאו דבריו בס' יש"ל שכתב וז"ל מה שעלה הוא דבשולח יין על ידי עכו"ם מבורר הדבר מפום אריוותא דבעינן שני חותמות כאשר אסף איש טהור גאון הזמן מה"ר חק"ל ז"ל ביור"ד קצ"ח ששם כתב שכן היא דעת בה"ג והר"ם והר"י גאון והרשב"א והמאיר"י והרשב"ץ ובנו רשב"ש ובנו יכי"ן ובוע"ז והראב"ד וריו"ר והטו"ר ובנו והשה"ג והר"ן ומר"ן הקדוש בב"י יחד כולם ובודאי דהכי נקטינן:

והגם דבדיעבד רבו המתירים ובפרט רבני אשכנז הנגררים אחד הוראות מור"ם גם ראיתי להטו"ז בס' קי"ח כתב דכ"ע מודים דבדיעבד שרי דהא עקר הטעם דמצריכין שני חותמות אפע"פ שהוא מדרבנן הוא מצד חיבת היין שעליו ובזה"ז לאו עובדי ע"ז הם וא"ך איך שייך חיבת היין וממילא לכו"ע דיי בחותם אחד עכ"ז אין לנו אלא דברי מר"ן אנן ההולכים בעקבותיו עכ"ל וכן ראיתי לרב אחרון חביב בספרו צרור החיים דצ"ה שהביא דברי החק"ל ה' והוסיף על זה וכתב וז"ל וגדולה מזה כתב כנה"ג בחיור"ד סק"ז דבמחלוקת הפוסקים שהכריע הב"י חשיב כודאי אסור ולא מהני ס"ס ובעינן שני חותמות לדעת מר"ן אפילו בדיעבד ולא משחין אנחנא לרוב אחרונים שהכריעו להתיר נגד מר"ן שכבר כתב הרב חיד"א בברכ"י סכ"ה דמאן דעביד כמר"ן עביד כמאתים רבנן ע"ך וא"ך אחר שיסדנו דמפסק מר"ן לא נזוז ואין להתיר על ידי חותם אחד אפילו בדיעבד א"ך יש לנו לדעת חביות אלו אם לדונם דיש להם שני חותמות או חותם אחד או כלל כלל לא:

הנה מצאנו ראינו בדין חב"ח פרושו מר"ן בסק"ל ס"ד דאם סתם החבית בכלי שאינו מהודק כדרך שסותמין כל אדם וטח בטיט הרי זה חותם אחד ואם היה הכלי מהודק וטח עליו למעלה הרי חותם תוך חותם ע"ך והנה בנדו"ד שסתם מקודם האלטאפא בעץ עגול כמו שדרך לסותמה הדק הטיב הטיב הדק ודאי דלסימן אחד יחשב וכמ"ש כאן מר"ן דאם היה הכלי מהודק הוי סימן אחד ואין לומר דמאי דכתב מר"ן דאם הדק הסתימה הטיב הוי סימן היינו דוקא במקום שאין דרכה להדיקה והוא שינה והדיק הוא דהוי סימן וכמו שנראה לכאורה מלשונו שכתב בתחילת דבריו ובסוף דבריו ג"ך שכתב וכן כל שנוי שמשנה וכו' דמזה משמע דבשנוי תליא מילתא וא"ך חביות אלו הואל ודרכם לסתום הטאפא הדק הטיב לא הוי שנוי זה אינו דעקר הטעם דהשנוי הוא שעל ידי השנוי יהיה טורח לזיוף ומונע עצמו וכל דבר שהוא משונה יש בו טורח וגם כאן הואל ומהודק הטיב הדק יש טורח הרבה להסיר הטאפא וצריך קורדום ומכות גדולות א"ך בודאי הוא הדין שכתב מר"ן דכלי מהודק חשיב סימן וכן נמצא בגליון מהרש"א הנדפס ביור"ד החדשים נמצא כתוב כאן בס' זה ס"א וז"ל בתשובת עבוד"ת הגרשונ"י כשהברזא מהודק יפה עד שצריך טורח רב לפותחו הוי כחותם אחד והוסיף עוד וכתב וז"ל בתשובת עבה"ג סנ"ז כתב כשמשלחין היין למרחקים ויודע שצריך לפורקו ולטענו ודאי מהדקין הטיב המגיפה כפיטורא בפי הוושט א"ך הוי חותם אחד וכ"ך בתשובת מהרי"ל עכ"ל הרי לפניך דהטאפא שלנו שסותמים אותה עד שהיא משתקעת בשולי הנקב עד שנעשית שוה בשוה לדופני החבית ממש הוא כפיטירא בפי ושט דלדעת עבוה"ג ומהרי"ל ומהרש"א דלסימן אחד יחשיב:

ואפילו מי שירצה להתעקש לומר דסתימת הטאפו דידן לא הוי קשר משונה ראינו להרב מהריב"ו בח"א ס"ץ ששם הביא משם הרב משחד"ר סקי"ח שכתב דלדעת הרמב"ם כשיהיה עם הקשירה חותם אחד משונה אף אם הקשירה אינה משונה הוי חב"ח וכתב דדברי מר"ן בס"ד הם דברי הרמב"ם יע"ש הרי לך לדברי משחד"ר דאפילו קשר הנהוג לסימן אחד יחשב ולפי מה שנביא אח"ך בס"ד לקמן שיש כאן סימן אחר א"ך הוי חותם תוך חותם וכן ג"ך פסק הרב מהריב"ו בס' צ"ג ששם פסק דכסוי מגופה אם היא מהודקת הויא סימן ובצירוף סימן אחר יהיה מותר דהוי חב"ח יעו"ש דמשם באירה דבאופן שהיתה המגופא מהודקת אפילו לא יהיה עליה לוח של בדיל הוי סימן א"ך ברירא לן דהמגופא היא לבדה חשיבה סימן אחד:

ואפילו לפי מה שנרגש הרב מהריב"ו ז"ל מדברי הרב מהר"י ן' סאמון ז"ל שהביא מספרו עדות ביהוסף סט"ל שדימה הקשירה הנהוגה לדין המפתח ואח"כ הביא דברי הרב בני חיי ולבסוף כתב על דבריהם וז"ל נקטינן מדברי הרבנים דהקשירה אף שאינה משינה כמפתח חשיבא עכ"ל עכ"ף אנן לדידן נמי נקוט מיהא פלגא דאפילו מי שירצה לומר דסתימת הטאפא המהודקת לא חשיבה סימן מפתח מיהא הוי. ומעתה נרדפה לדעת מה דינו ג"ך של הטס של בדיל שעשו על ה טאפא ותקעו אותו במסמרות נטועים מה דינו אם דין חותם משונה אית ליה או גם הוא לדין מפתח יקרא. הנה אחר החיפוש מצאתי ראיתי להרב פחד יצחק ז"ל אות בש"ר ששם נשאל בדין אחד ששלח לחבירו לעיר אחרת על ידי עכו"ם חלקת צווארי אווזים מלאים בשר מונחים בתיבה במסמרות נטועים בלי שום חותם יע"ש שבתשובתו פסק כמור"ם דבסימן אחד סגי ואחר שקלא וטריא כתב וז"ל ואחר העיון אומר דלא גריעא התיבה קבועה במסמרות ממפתח ומגופת החבית דהתיר בה הרב עב"ה ז"ל והביא דבריו בעל לקט הקמח וז"ל יען הכל תלוי בטרחא מרובה כי לא טרח ומזייף ומאחר שהחבית זו לא היה באפשר לפותחו כי אם על ידי טורח מחמת כי פקק העץ הוא הדוק ומהודק שאי אפשר להוציאו און כי אם בטורח גדול נחשב כחותם אחד ע"ך גם בעל פרח מטה אהרן הוכיח דהרמב"ם והתוס' ור"ת והרא"ש וריב"א הם מסכימים לדעת אחת שסתימת חבית היינו חותם אלא שצריך שתהיה מהודקת והטיחה שעליה אז הקשירה היינו חותם שני ודאי הגמור דטרחא יתירא איכא לפתוח התיבה הקבועה במסמרות יותר מלהסיר מגופת החבית עכ"ל והביא דבריו הרב עקרי הד"ט בדיני בשר וגבינה יע"ש. מדברי הרב ה' מוכח וברור דזה הבדיל התקוע במסמרות יקרא סימן כדין מגופא או לפחות לא גרע ממפתח ומטעם זה התיר דינו יעו"ש:

והגם דראה ראיתי להרב בעל שמש צדקה ז"ל שרצה לפקפק על האי סברא מסוף דבריו מוכח דגם היא מינח ניחא ליה לומר דלפחות דין מפתח יש למסמרות ולא היה עקר פקפוקו אלא משום דמור"ם עצמו לא התיר על ידי מפתח לחוד יע"ש ועדיפא מכילהו שם בשמש צדקה שם הגה"ת בן רב המחבר הגדיל תמהותיו על המחבר היאך תיסק אדעתין לומר דתקיעת המסמרות יהיה נגרע מן המפתח זה לא תיסק אדעתין וכתב דהאמת הוא דין תקיעת המסמרות לא יגרע ממגופת עץ וכפיית כלי שהוא מהודק יפה דהתיר בי הרב עבודת הגרשוני ואפילו הרב בעל שבות יעקב שפקפק עליו בדין הברזה עכ"ז אודויי אודי ליה היכא דאיכא טרחא בהסרת המגופא ובודאי דמסמרו' לא גריעי ממפתח ובודאי צדקו דברי הרב פחד יצחק ז"ל עכ"ל נקטינן מכאן דהבדיל הזה התקוע במסמרות לפחות לא גרע ממפתח אלבא דכו"ע:

וכ"ש לפי מה שראיתי להרב מהריב"ו ז"ל בס"ץ שכתב וז"ל ומה גם למ"ש הרב בני חיי דקשר הנהוג עדיף ממפתח ודאי דתפירות הנוהגים עדיפי ממפתח ובס' עדות ביהוסף כתב דטורח הוא להתיר התפירות ולחזור ולתופרן שצריך להביא מחט וחוט ואף דהרב בני חיי אין ולאו ורפייא בידיה מ"מ בתפירות הנהוגות דעדיף מקשר יודה עכ"ל:

הרי לפניך דהתפירות חשיב ליהו סימן משום עדיפותן וא"ך כל מי שעיני בשר לו ידוע ידע דכ"ש הוא להבדיל התקוע במסמרות דצריך טורח רב בהסרתן ובחזרתן וג"ך צריך להביא בדיל אחר ומסמרות אחרים וקרדום ודאי הם עדיפי מתפירות שכתב הרב מהר"י ן' סאמון ז"ל שהם עדיפי מקשר הנהוג והגם דלעיל הבאנו משם הרבנים פחד יצחק וסיעת מרחמוהי דס"ל דתקיעת מסמרות כמפתח לאו בהחליט כתבו כדין המפתח אלא דבריהם הוא על דרך אפי' אם תמצא לומר כדין מפתח עכ"ז מותר זהו כוונתם אבל איכא למימר דדין סימן גמור אית ליהו והעד על זה שהרי הרב המגי"ה בדברי הרב שמ"ש צדק"ה כתב וז"ל דהאמת הוא דין תקיעת המסמרות לא יגרע ממגופא וכפיית כלי המהודק דהתיר בו עבודת הגרשוני ואפילו הרב שבו"י הודה לו וכו' עיין לעיל דבריהם הרי לך דמעדיף למסמרות מכפיית כלי ומגופה המהודקת שכתב הרב עב"ה וכבר הבאנו דברי עבודת הגרשוני לעיל שהביא דבריו גליון מהרש"א דמגופא המהודקת דין סימן גמור יש לה א"ך פשוט דכוונתו לומר דגם המסמרות דין סימן יש להם אלא על דרך את"ל נקטו דבריהם דאפילו נאמרו כדין המפתח מותר דוק ותשכח:

מעתה זכינו לנדו"ד הנה ביררנו דלדעת הרב עב"ה והרב מהריב"ו ומהרי"ל ז"ל ומהרש"א שהביא דבריהם בגליון וגם לדעת הרבנים המסכימים לדבריהם שהם הרב פחד יצחק שנסתייע מדבריהם הוא והרב שמ"ש צדקה ובנו וכתבו דגם הרב שבו"י מסכים לדעת עבודת הגרשוני הני פשוט הוא דסברי קשר הנהוג הוי סימן א"ך גם הטאפא המהודקת אפי' אי חשבינן לה שהוא קשר נהוג א"ך הרי יש בידינו סימן אחד:

ואפילו למאן דפליג וס"ל דקשר הנהוג לא הוי סימן גמור שהם הרב משחד"ר והרב בני חיי המסופק ומהר"י ן' שאמון ז"ל שהביא דבריהם הרב מהריב"ו ז"ל עכ"פ אף לדבריהם מדין מפתח לא אתמעטו וכמ"ש הרב מהריב"ו ז"ל יע"ש וגם כן ביררנו דהתפירות הם עדיפי מקשר הנהוג אלבא דכ"ע ולדעתי פשוט דהמסמרות הם עדיפי מהתפירות ומדברי הרבנים פחד יצחק וסיעת מרחמוהי עדיפי הם ודאי ממגופא המהודקת ולפחות לא גרעי ממפתח: מעתה לא נשאר שום פקפוק בחביות אלו דהתיר ומותר הם ולא מבעייא לסברה הפוסקים הנז"ל דסבירא להו דקשר הנהוג הוי סימן א"ך מכ"ש דהמסמרות הוי סימן א"ך הרי יש כאן שני סמנים משונים והוי חותם בתוך חותם: ואפילו לסברת הפוסקים דס"ל קשר שאינו משונה לא הוי סימן גמור אלא דינו כדין מפתח עכ"פ בדין המסמרות דלא גריעי מתפירות יודו דהוי סימן גמור משונה וא"ך הרי יש כאן מפתח וסימן והרי מר"ן פסק בס' קי"ח ס"ד ובס' ק"ל ס"ו דמפתח וחותם הוי כב' חותמות ופשוט דמותר ולית דין ולית דיין:

אלא אפילו הבוא נבוא לתבוע כל החומרות ולתפוס כסברת האומרים דמגופא המהודקת לא הוי קשר משונה וגם נאמר דקשר שאינו משונה והוא נהוג לא הוי אלא כמפתח דוקא וגם אמור נאמר דדברי פחד יצחק וסיעת מרחמוהי בדוקא אמרו דלא הוי מסמרות אלא כדין מפתח דוקא עכ"פ הרי יש כאן שני מפתחות שהם הטאפא מפתח אחד והבדיל מפתח שני והנה דין של שני מפתחות הגם דמר"ן לא גילה דעתו מה דינם עכ"פ הרי מצאנו להפר"ח בסימן ק"ח שפסק ותני בלי שום חולק דלדעת מר"ן המחבר שני מפתחות הוי במקום חותם גמור וכתב דזה פשוט וברור אלה היו דברי הפר"ח וא"ך אפילו לפי שטה זו דחשבינן ליהו לזה הטאפא והבדיל לשני מפתחות הרי עלו ובאו במקום סימן גמור והואל ומצאנו סימן גמור הרי מצאנו ארוכה ומרפא שבאו החביות מכוסים בשקים ותפורים הגם שהם תפורים מבחוץ ואין עליהם שום סימן הרי מצאנו להרב מהריב"ו זלה"ה פסיק ותני בסימן ץ' דאפי' מאן דס"ל קשר הנהוג לא הוי סימן אלא דינו כמפתח עכ"פ בתפירות אלבא דכ"ע יודו אפילו הם מבחוץ ובלי שום שנוי הם עדיפי מקשר נהוג ודין סימן יש להו כמש"ל וא"ך לא מבעייא לדעת מהריב"ו זלה"ה אפילו לפי שטה זו הרי יש כאן שני מפתחות וסימן ועלו ובאו בחותם תוך חותם ואפילו אי לא הוו התפירות עדיפי עכ"פ לא יגרעו גם הם ממפתח וא"ך הוו שלשה מפתחות דל מהם שנים להוו כסימן מובהק וחד לדין מפתח וא"ך הוו מפתח וסימן דפסק מר"ן הוו כשני חותמות וכל זה לרווחא דמילתא:

שוב ראיתי להרב ישמח לב חד מרבני ירושלים תוב"ב בספרו חיור"ד ס"ח שכתב שאלה אודות חביות יין כשר שהושלחו מעי"ת איזמיר יע"ה לעה"ק ירושלים ונמצאו סגורות יפה יפה דהיינו הברזות מהודקות יפה בפה החבית ואולם החתימות אשר עליהם כפי המכתב אשר שלחו מהתם שנתנו על גבי הברזות זפת ועליו ציירו החותם של שם פלוני ונתקלקלו ולא נשאר ניכר אפילו אות אחת כי הזפת דק עד לעפר מקובץ תחת חתיכת טינקי"ל [הוא הבדיל] שקבעו ע"ג החותמות ליתר שמירה שלא יתקלקלו ומונח שם הטינקי"ל במסמרות נטועים סביב לזפת וכאשר הוסר הטינקי"ל שם נמצא תחת הזפת דק ככפור בלי הכיר שום רושם וצורה ונסתפקנו בהיותינו במושב הדין בבדי"ץ מה יהיה משפטו של היין ובעל היין דוחק זהו השאלה ופסק בו הרב להתירן ונתן טעמיה להתיר ומכללם כתב וז"ל אלא לנדו"ד אין אנו צריכים לזה שהרי יש כאן חותם ראשון וחותם שני שהוא הטינקי"ל במסמרות נטועים דודאי חשיב חותם דלא גרע מהעור שכתב מור"ם בהג"ה דהגם דהרב ז"ל הצריך עוד תנאים כבר כתב הרטו"ז משם המ"ב ז"ל שלא כתב כן אלא לרווחא דמילתא ועיין שם בשמ"ש צדק"ה על תיבה סתומה במסמרות נטועים ואחרי שיש כאן חותם שני ודאי חשיבה הברזה חותם והרי יש כאן שני חותמות עכ"ל וש"ל נהניתי כשראיתי ושוב הביא הרב הנז' לרווחא דמילתא טעמים אחרים לנדו"ד שהוא גרוע מנדו"ד שנוסף עוד שהוא מכוסה בשק ותפור וכתב שם הרב הנז' שכך עלתה הסכמת רבני ב"ד הצדק של ירושלים תוב"ב בלי שום פקפוק יע"ש:

מעתה מהדרנא אנא דהגם דבררנו דהטאפא המהודקת והבדיל הנתון עליה הוו תרי חותמות או לפחות וכו' כדאמרן לעיל עכ"פ התינח אלו היו החביות אלו של חרס אבל בחביות של עץ שיש חשש בין הנסרים כדפסק מר"ן בסק"ל ס"א דצריך שיעשה החביות בשק ויהיו התפירות בפנים ואח"ך סימן בראש השק ובכאן לא סימן הוי והתפירות הם מבחוץ:

אלא דלזה אין אנו צריכים לבוא במאריך טרח"א דכבר עמד על זה הרב המוסמך הוא הרב מהריב"ו ז"ל בס"ץ וכבר הורה זקן דהואל והוא מחופה בשק התפירות הם סימן כדאמרן ומר"ן לא הצריך התפירות מבפנים אלא לכתחילה והתיר הרב החביות שהיו כנדו"ד ועדיפא מזה בס' צ"א נשאל אפילו כשבאו החביות בלי כסוי כלל והביא סברת הרב יכי"ן ובוע"ז דס"ל דמר"ן אוסר אפילו בדיעבד ועכ"ז התיר שם מכמה טעמי וכולהו טעמי יוצדקו כאן ג"ך ובפרט לא הוצרך לכולהו טעמי אלא משום שהיו החביות בלי כסוי כלל אבל במקום כסוי כנדו"ד כבר הורה בס"ץ דליכא למיחש כלל:

ולסיים בכי טוב אמינא מילתא חדתא הנלע"ד וראוי לסמוך עליה אי לא מסתפינא דלע"ד נראה דבזמנינו זה אין לנו לחוש לכולהו חששות דהצריכו רבותינו שיהיו התפירות מבפנים וכו' דעד כאן לא דברו אלא בשלוח עם העכו"ם או בספינה כדרך שהיו הספינות ההולכות לרוח היום דדרכם הוא כשמקבלים שק או חבית או איזה דבר להוליכו מעיר לעיר דרכם לתת כתב ידם וחתימתם הנקראת פולסייא על המידה ועל המשקל ועל כל האחריות דגניבה ומזה אם לפעמים יקרה לשלוח ידם בפקדון לגנוב ממנו או להחליף צריכים הם לתקן השק או החבית כמקודם וכבתחילה כאשר קבלוהו מיד הבעלים כדי שלא יהיו נתפסים כגנב בזה איכא לספוקי שמא גנבו או החליפו והחזירו הדבר לכמות שהוא שלא יבואו לדינא ודייני ועל זה ודאי צריך תפירות מבפנים לסימן אבל בהני האל פאפורי"ם של זה הזמן שאינם חותמים לא על המידה ולא על המשקל ולא על שום דבר אלא כותבים בפולסייא הגיע לידם חבית או שק וכדומה וההוא אמר שיש בו דבר פלוני והם אינם חותמים אלא ההוא אמר ותו לא מדי ומזה נשתרבב שמידי יום יום באים הסחורות יש שקים לי מספר באים קרעים קרעים והסחורות יוצאים מהם ונאבדים ויש כמה בראמיל וסנאדק באים שבר אל שבר יחדיו ידובקו ובזה הזמן אפילו האלפארדוס באו קרעים קרעים ואין פוצה פיו ומצפצף יען כי זה דבר ידוע הואל והאלפאפורי"ס יש בהם עבודה רבה ומדי יום יום הסחורות עושים בהם פריקה וטעינה בלתי חמלה וחנינה מוכרח שיארע בהם קלקולים הרבה ועינינו ראו בהאלפאפו"ר לוקחים המלחים הסחורות בתורת גניבה ואין דובר דבר ומניחים השק קרוע ודאי בכנדו"ד שבאו האלחביות מכוסים בשקים כסוי גמור ותפורים ודאי ליכא למיחש כלל שמא לקחו מהם או החליפו והחזירו ותפרו אותם כמו שהיו דזה לא יתכן דמי הכריחם לחזור ולתפור בודאי הגמור אלו קרעו השק והוציאו היין לא היו מחזרים אותו לכמות שהיה הואל ואין עליהם הכרח וא"ך עכשיו שבאו כמו שאמר המשלח שמכוסים בשקים זו עדות גמורה שלא נגעו ולא פגעו:

וסברא זו לא נפלאת ולא רחוקה היא ויש לנו פסק מר"ן ז"ל כעין זה ממש בלי שום שנוי והוא מה שפסק מר"ן ביור"ד סקכ"ט סי"ב וז"ל חיל שנכנס לעיר ונכנס לבית ישראל בשעת שלום חביות פתוחות אסורות והסתומות במגופא של טיט מותרות ע"ך וכתב הש"ך סקל"א וז"ל מותרות שזה ראיה שלא פתחום שאם פתחום לא חזרו לסותמן שאין אימת אדם עליהם הר"ן עכ"ל הרי עיניך הרואות דבמקום שאין אימה ליכא חשש ובנדו"ד ליכא אימא כדאמרן וכידוע דבר זה לעיני אומייא ועממיא דוק ותשכח ועדיפא מזה כעין סברא זו הביאה הרב מוהרח"פ זלה"ה בהתיר עגונא דאיתתא בטבע במים שאין להם סוף בזמנינו זה שהאלטיראגרא"ף מצוי ע"ע הרי דיש לנו לדין בכל דבר לזמנו ולשעתו:

גם היה בידינו להביא צדדי ההתיר הן מצד אומנא לא מרע לאומנותיה וכו' הן מצד קולות היין בזמנינו זה אך הטירחא יותר יגיעת בשר דלדעתי מההתרים הראשונים דיי והותר:

אך מצוה וחיובא רמייא על הידיד לילך בקום עשה לפני מעלת ידידי ואו"ע חבה עין ימין הדו"מ כמוהר"ר יקותיאל נר"ו ראש על ארץ רב"ה מחניכי קדוש להסכים על ההתיר כי כך היא דרכה של תורה וצוי"מ וימ"ן ש"א לשבט תרנ"ה פה סאלי יע"ה:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט ראיתי כל מ"ש רב רחומאי ורב נהוראי המלאך רפאל יצ"ו יהיה בעזרו ושמרו כרועה עדרו אשר האריך למעניתו להביא ראיות חזקות להתיר היין הנז"ל והדברים ראויין למי שאמרן ולהפקת רציני הוצרכתי לבוא על החיתום פה ראבט יע"ה:

הצעיר יקותיאל בירדוגו סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה