שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רלו
נשאלתי באשה אחת שקנה בעלה כחל של בהמה ועמדה האשה ועשתה הכחל הנז' כליע דהיינו חתכה אותו על האורך והרוחב ועשתה אותו כעין חבל ארוך ושטחה אותו בשמש עד שנתיבש כמו שמיבשין האלכליע שאין נשאר בהם שום לחלוחית כלל ואח"ך מיגגה אותו במחבת בשמן עם כליע אחרים של בשר מה דינם:
נלע"ד דזה מותר גמור ולא מבעיא לסברת הרמב"ם ושאר פוסקים דקיימי כוותיה וכוותיהו פסק מר"ן בס"ץ ס"א וז"ל ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשארה בו לחלוחית חלב מותר לבשלו עם הבשר וכו' ע"ש ועיין להרב בית יהודה בחלק יור"ד סל"ו שהשיב לשואל אותו שכך נהגו בעירו כסברת הרמב"ם ז"ל ורוב הפוסקים דקיימי כוותיה א"ך פשוט דנדו"ד מותר דהגם דלא היה כאן טיחה בכותל עכ"פ כבר ידוע דדרך האלכליע הוא ליקח חתיכה של בשר וקורעה עד שעושה אותה כעין חבל ארוך ודק זה עדיף מטיחה בכותל וכמ"ש מור"ם שם בסל"ץ וז"ל ומה שנהגו לקורעו ולחותכו כמה פעמים שתי וערב על פני כולה עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל ע"ש א"ך הרי לדעת מר"ן דפסק כהרמב"ם וכו' ודאי דזה מותר אפילו לכתחילה לטגנם עם הבשר:
אלא אפילו לסברת רש"י והסמ"ק והסמ"ג שכתב מר"ן בס"ב וז"ל נהגו שלא לבשלו עם בשר כלל ולבשלו בלא בשר בטיגון או בפשטידא מצריכין קריעה שתי וערב וטיחה בכותל וכו' א"ך נראה דעם הבשר לא מהני שום תיקון עכ"פ היינו לכתחילה אבל בדיעבד מצינו למור"ם שסיים וכתב וז"ל ואם עבר ובשלו אם קרעו שתו"ע וטחו בכותל יש להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה אבל בלאו הכי אין להתיר ע"ך ובכאן הרי יש כאן הפסד מרובה דאם יאסרו ילכו כולם לאבוד הכחל והבשר דאפילו ימצא איזה עכו"ם שיקנה ממנו לא יקח אפילו מחצה במעותיו ומצינו להרב לקה"מ הביאו הרב זכו"ל ח"א חיור"ד או"ה דס"ל דשיעור הפסד מרובה היא שמפסיד במכירתו יותר משתות הקרן וכתב דהיא ג"ך סברת הרב נ"ש והרב עוד הביא סברת הרב שבות יעקב דפליג וכתב דאין לו שיעור כי אם לפי ראות עיני המירה העשיר לפי עושרו והעני לפי עוניו ולפי הזמן והמקום וצדדי ההוראה להקל יעו"ש ובכאן נמצאו תרתי לטיבותא הן לדעת הלה"ק הרי כבר אמרנו דאם בא למוכרו אין שוה למחצה כלל ולדעת הרב שבות יעקב בנדו"ד בעלת השאלה היא בתכלית העוני ופחות מזה הויא לגבה הפסד מרובה ובפרט דמעשה זה היה בימים טובים של פסח ודאי אין לך זמן להתיר הפסד מרובה יותר מזה ויש עוד סברות המקילי בהפסד מרובה יותר מזה אלא שאין אנו צריכים להאריך בהם ובודאי דלהפסד מרובה יחשב והגם דחזה הוית להש"ך שהביא סברת הרב הב"ח דס"ל הא דמהני להתיר בדיעבד במקום הפסד מרובה היינו דיקא בנתבשל לבדו אבל אם נתבשל עם הבשר אפילו במקום הפסד מרובה לא מהני הרי הש"ך שם חלק עליו ומתיר אפילו עם הבשר וכתב דהכי נקטינן להתיר ולסמוך על רמ"א ובפרט באיסור דרבנן ע"ש:
נוסף על זה בנדו"ד אפשר אפילו הב"ח ודאי יודה לפי מ"ש מור"ם דבקורעו הרבה ולחותכו דהוא עדיף מקרע ש"ו וטיחה בכותל הרי גם כאן כבר ביררנו דדרך האלכליע לקרוע הבשר לאורכו הרבה קרעים ואח"ך מחתכים אותם לחתיכות קטנים גם הב"ח יודה הואל ועביד מעשה כזה שהוא עדיף מטיחה בכותל:
ועדיפא מכל זה הוא בהאלכליע פשוט דליכא מאן דאוסר דידוע דהאלכליע דרכם לשוטחם בחבל שנים ושלשה ימים לעיני השמש והירח עד שמתייבשין בשמש ומצינו להד"מ שכתב וז"ל ובש"ד והיכא דנתייבש הכחל מאוד ונתבשלה עם בשר הורה ר"י להתיר אפילו לפירש"י דחלב שחוטה דרבנן וביבש לא גזרו ובהג"ה שם דלאחר שלשים יום מקרי יבש עכ"ל מהר"י עכ"ל הד"מ וסברות אלו העלה אותם במפה בס"ב דנתייבש אפילו בשל עם בשר מיתר ע"ש והגם דבד"מ ובמפה כתב דלאחר שלשים יום מקרי יבש ובהאלכליע אינם מתערבים ליבש יותר משנים ושלשה ימים יש לחלק דעד כאן לא הוצרכו שלשים יום אלא אם היה הבשר מונח בבית שלא במקום השמש אבל בהאלכליע שמייבשין אותם בשמש ומחזה חזינן שיבשי מה לי יבשו בשלשים יום או ביום אחד וזו הסברא מבוארת היא בהש"ך והביאה הבאה"ט סקי"ג וגם אי חזינן דיבשה היא ממש דאפילו תוך שלשים יום מותר ע"ך הרי לך דביבש כגון האלכליע יש להתיר אלבא דכו"ע ואי לא מסתפינא הייתי אומר דהאלכליע יש להתיר אפילו לכתחילה אלבא דכו"ע מכא מאי דאמרן דמעקרא לוקחים החתיכה של בשר וקורעים אותה לקרעים הרבה הרבה עד שנעשה כחבל ארוך ואח"ך קודם הטיגון במחבת חותכים אותה לחתיכות הרבה ובזה כבר ביררנו דהוא עדיף משו"ע וטיחה בכותל ונוסף על זה שאח"ך מיבשין אותם בשמש עד שמתיבש והושחרו פניו של הבשר וכך נעשה בכחל זה נראה דליכא מאן דאוסר אפילו לכתחילה הואל ונעשו בו תרתי לטיבותא אלא הואל ועקר הדבר אינו אלא משום מנהג דנהגו שלא לבשל הבשר עם הכחל כלל וכמ"ש הרב"י ע"ש על כן ודאי אין לחלוק כלל וכמו דנהגו שלא לבשלו אפילו קרעו וטחי דודאי נתמצה דמו כך אין לנו להתירו לכתחילה בהוסיף לו מעלה על מעלתו דהיינו יבשו בשמש אבל דיעבד כנדו"ד בר התירא דבר התירא הוא ופשוט וצוי"מ יימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: