שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רכט
לעי"ת מקנאם יע"א להרב המובהק הדומ"ץ כמוחר"ר שלמה ברדוגו נר"ו. בענין האלסוקא"ר אם יש סעיד וסמיך או מנהג למי שירצה לצנן סוקא"ר קאלב ולשתות בו קאפי ביומי הפסח באמת עיני לא ראו מי שנהג מנהג זה במחז"ק אלא איזה פעמים כשרואים איזה בני אדם שיומי החג קרבו ויאתיון ועדין לא נראה בעליל הסוקא"ר הנהוג לשתות בו האלקאפ"י אז יש בני אדם מצפצפים בקולם לאמר שאם לא נראה סוקאר הנהוג הרי סוקאר קאלב מונח בקופסא וממנו נשתה על ידי סנון כך שמעתי אומרים אך מעולם לא עמדו על זה:
ובאמת לענד"ן דיש לסמוך על תקון הסנון לפי מה שבא כתוב בספרי הקודש רבנן בתראי דמדבריהם יוצא דיש להתירו אפילו בלי סנון הראשון אדם הוא הרב החביב בשכנה"ג כתב ז"ל הסוקאר וכו' מור"ם כתב דאסור לאוכלו וכו' זהו מנהג האשכנזים אבל אנחנו נהגינן התר אף לאוכלו משום דאומן לא מרע נפשיה דאי מערב בו קמח יש קפידא לרפואה ורוב הסוקאר עושים אותו לרפואה ע"כ וכן כתב הרפ"ח בס' תס"ז על דברי מור"ם ז"ל וסוקאר אסור לאוכלו וכו' כל פרטי דינים אלו תלוים כפי מה שידוע במנהג העיר אם מערבים בו קמח או סולת או מקצתה או כולה וכמ"ש בסמוך לענין דבש ובאמת דהאומן לא מרע נפשיה וכמ"ש הר"ן פ' אין עומדין דכל דאיכא למיקפד במילתא תגר לא מרע נפשיה ואע"ג דליכא למיקם עלה דמילתא ע"כ ואעפ"כ אם הדבר ידוע שאחד מהם זייף הסוקאר הרי הורע חזקתן של התגרים ויש להם דין שאר אנשים עכ"ל הרי לך דלדעת רבנן סבוראי ובתראי סברי מרנן דאין חשש באכילת הסוקאר מטעם אומן לאי מרע לאומנותיה ואפילו במקום דליכא למיקם עלה דמילתא מותר משום הטעם הנז' אם לא דוקא דחזינן ברור הריעותא:
והגם דמור"ם סתם לן סתומי במפה ס"ח ז"ל דסוקאר אסור לאוכלו וכו' יע"ש ובנושאי כליו אין לנו לסתור דברי רבנן בתראי מכח דברי מור"ם הנז' יען שהרי מצאנו ראינו להרה"ג בספרו בנ"י חי"י ס' תס"ז הגב"י שהביא דברי הרב כנה"ג הנז' והוסיף מדיליה וכתב ז"ל ואני שמעתי מפי אומנים בקיאים שעושים המרקחות שלא יוכלו האומנים לערב קמח או חלב חטה בתוך הסוקאר דכשיש בו דכשיש בו ערוב קמח או חשש חמץ כשמבשיל הסוקאר נעשה הקמח או החלב חטה כעין כדור שחור בשולי הקדרה וכבר היה אחד מן הרוקחים שערב בתוך הסוקאר קמח וכשבשלו אותו נעשה כעין כדור וענשוהו וא"ך אנן קא חזינן בהאלסוקאר בין של ויניציא"ה בין של מצרים שמבשלים אותו ולא נעשה כדור אין חשש לערוב כלל ולפי זה כיון מהר"ם די ביטון דהת"ה לא אסר אלא במרקחות משום ששם הזיוף אינו ניכר אבל בסוקאר שניכר הזיוף אין לחוש ומלבד הטעם שכתב הרב כנה"ג מהטעם שכתבנו אין לבי נוקפי באכילת הסוקאר ובודאי שהרב בעל המפה לא סיימוה קמיה ולא שמיע ליה הטעמים שכתבנו שהוא טעם נכון עכ"ל הרי לך דלא לחלוק על מור"ם באו אלא להתיר לפי הטעמים דנגלו להם ולא למור"ם וא"ך הרי גדולי עולם מעידין בגדולתן על הסוקאר של מצרים שאין בו חשש חמוץ ומהם נקח בקו"ח להאלסיקאר הנעשה בערי אדום ודאי שהוא עדיף מהם בכשרית ואין להסתפק בו כלל וקו"ח זה מפורש יוצא מדברי הגאון מוהר"ר חיד"א זלה"ה במחב"ר תס"ז ס"ה שכתב ז"ל ומאי דחיישי רבנן בסוקאר העשוי במצרים דהפועלים טובלין פתן ביערת דבש וכמ"ש מהר"י זיין זלה"ה בתשובותיו וכו' אלו החששות הם בגלילותינו שהם ערביים אבל בערי אדום חקרתי כמה פעמים ושמעתי מפי המרובין דליתנהו לחששות אלו לא מינה ולא מקצתה עכ"ל הרי לך מדברי רב אחרון חביב זלה"ה שדעתו היא שהאלסוקאר מותר בפסח ולא נצרכה אלא להעדפה לסלק מהאלסוקאר של ערי אדום אפי' חשש טבול בשעת מלאכה דמדהוצרך לסלק אפילו חשש טבול ממנו תלמד דעתו היא דמותר באכילה נקטינן מזה בהאלסוקאר המצוי בינינו לדעת כל הני רבנן סבוראי ובתראי המקיל לאוכלו לא הפסיד:
ואין מקום להסתפק ולומר מי יודע שהאלסוקאר שדברו בו הני רבנן הוא הסוקאר קאלב שלנו אפשר הם דברו בסוקאר האדום שהוא כמין עפר כידוע. זה אינו כי אדרבה הסוקאר הבא לפנינו כעין כובע הוא עדיף וליכא חשש תערובת יותר משאר מינים וכמ"ש הרב מג"א בס' תס"ז סק"ט ז"ל ושמעתי מהאומנים המתקנים אותו שאותו שעשוי ככובע אין בו קמח וכו' עכל"ה הרי לך דסוקאר קאלב שלט הוא עדיף משאר מינים:
ועד אחורן ראיתי להרב מאמ"ר מרדכ"י תס"ז סק"י שכתב ז"ל וסוקאר אסור לאוכלו וכו' הנה המנהג במדינות אלו לאכול דבש וסוקאר מלבד יחידים שנהגו פרישות בעצמם שלא לאכול סוקאר הואיל ונפיק מפומיה דמור"ם לאסור ולא ראו למר"ן דכתב התירה כמ"ש בדבריו וכו' אח"ך נראה לי דמר"ן שכתב התר בדבש הוא הדין בסוקאר וגם כי שמענו דאין לחוש לזיוף כלל בסוקאר ובפרט באותו שעשוי ככובע ואפע"ך לא מלאני לבי להתיר עד שבא לידי ספר כנה"ג וראיתי לו שכתב שבכל מקומותיהם נהגו התר ודלא כמור"ם ז"ל ומן אז והלאה נהגו התר בסוקאר על ידי התרה עיין יור"ד רי"ד בהיות שנראה ברור שמנהג מקומות אלו שלא כדברי מור"ם אלא שקצת יחידים נהגו סלסול בעצמם שלא לאוכלו והמחמיר יחמיר לעצמו והמקיל לא הפסיד והנה כל הדברים האלו תלוים במנהג האומנים אם דרכם לזייף והכל לפי המקום והזמן וזה יתבאר מדברי האחרונים עכל"ה הרי לך מדברי רב אחרון חביב גם הוא מפורש דסוקאר העשוי ככובע הוא עדיף משאר סוקאר: גם יתבאר לך שהסוקאר פראנסיץ שדבר בו הרב אין בו חשש כלל יען כי הוא כתב בראותו דברי כנה"ג נהגו התר ואח"ך סיים בדבריו וכתב ז"ל והכל לפי המקום יכו' מזה מבורר דבמקומו שהנהיגו התר ברור להם דליכא חמץ ומודע לבינה כי הרב ה' מקומו הוא ערי איטאלייא וידוע דאיטלייא ופראנסא כאחד הם נחשבין ומלאכתם שוה וא"ך הרי גם הרב אחרון אחרון חביב נוסף גם הוא מן המתירים ועל מי יש לנו להשען יותר מהני חבל נביאים:
אך מדבריו שכתב דלא התר אלא משום דלא נהגו במקומותיהם כמור"ם וכו' נראה דכוונתו לומר דהואל ומנהג איטאלייא היא ללכת כדעת מר"ן ולא כמור"ם א"ך הדר דינייהו דמה שנהגו מקודם לאסור הסוקאר הוא לאו מדינה אלא משים חומרא ובזה מצא פתח להתר על ידי התרה משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור ורצו להתירם צריך התרה כמ"ש בס' רי"ד וכו' זהו כוונתו ובאמת לכאורה נראה דיש לתמוה עליו דהא אפילו במקומות שנהגו ללכת אחר פסקי מר"ן עכ"פ במקום דלא גילה מר"ן דעתו הרי אזלינן בתר מור"ם וא"ך הואל ומר"ן כאן בש"ע לא גילה דעתו ומור"ם גילה דעתו מן הראוי מן הדין צריך לילך אחר דעת מור"ם והואל ומן הדין צריך לילך אחר מור"ם א"ך הרי הסוקאר אסור מן הדין ולא משום מנהג והיאך נטתה דעתו של הרב להתיר מההיא דיור"ד סרי"ד אלא דנראה פשוט דהרב סמך על מ"ש דבריו אשר במאמרו מערי"ב ערבי"ם דהואל ומצא להרב"י התר הדבש מאותו טעם ברור שיתיר גם הסוקאר כלי שום פקפוק וא"ך הואל ולדעתו הרב"י ס"ל דהסוקאר מותר א"ך פשוט דמן הראוי לילך אחר דעת מר"ן אפילו לא גילה דעתו בש"ע אלא בב"י כמו שכתוב כלל זה אצלינו כמה מקומות משם הראשונים וא"ך הדר דינא להיות הסוקאר מן הדין מותר כדעת הרב"י אך מצד חומרא נהגו לאוסר כדעת מור"ם. בזה יוצדק בודאי למי שירצה לחזור להתירו יכול להתירו על ידי התרה כמ"ש ההיא דסרי"ד:
אך באמת לפי קוצר דעתי אפילו התרה לא צריך לפי מה שכתבנו לעיל משם הרב בנ"י חי"י שכתב דאפילו לדעת מור"ם אי הוה שמיע ליה אותם טעמים שנגלו להם לא היה אוסרו וכמש"ל א"ך הוי חומרא בטעות והדר דינא למ"ש הש"ע בס' רי"ד ז"ל אבל הנוהגים אסור בדברים המותרים מחמת שסוברים שהם אסורים לא הוי כאלו קבלום בנדר ע"ך וא"ך אפילו התרה לא צריך אלא אם ירצה להחמיר ועיין בס' מחב"ר ופת"ש ומהר"י אירגאס זלה"ה כיוצא בזה בדין הנוהגים לאכול מצה משעת קצירה ואח"ך וכו' יע"ש:
הדרן למאי דאתן עלה הרי לפנינו דמי שירצה לאכול הסוקאר עצמו יש לו על מי לסמוך מכ"ש אם רוצה לאוכלו על ידי סנון בודאי דאין מי שיאסור בזה וגם שבדין הסנון נפל מחלוקת אי מהני לברר התערובת חמץ דהא מצינו למור"ם תמ"ז ס"ד שכתב פת שנפל ליין אפע"פ שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו פרורין ונותנים טעם בפסח ע"ך וכתב שם הטו"ז דלא מהני סנון שמא יש דקין מאד ויוצאין דרך המסננת יע"ש וכנגד זה מצינו להמג"א סקי"ג כתב דמהני סנון ואם סננו לכו"ע שרי יע"ש שכ"ך משם הש"ך וכן כתב הרב"ח יע"ש והרב ח"י ז"ל שם הכריע גם הוא דסנון מהני יען דאפילו נחוש שמא ישארו איזה פרורין הרי הם דק דק והוי לח בלח שאינו חו"ן יע"ש א"ך הרי רוב מנין הם המתירים ומה גם נוסף עליהם ביתר שאת מ"ש הרב מוהרי"ע זלה"ה שמדקדוק דברי מור"ם עצמו ס"ל דהסנון מהני יעו"ש שמדקדק כן מדברי מור"ם באמת הדקדוק המורגש לעין כל בדברי מור"ם דבאמת יש לנו לדעת מה היא כוונת מור"ם שכתב בלשונו הטהור ז"ל פת שנפל ליין אפע"פ שנטלו משם אסור בפסח דחיישינן שמא נשארו בו פרורין וניתנים טעם בפסח ע"ך ובאמת הרואה יתמה אי חיישינן שמא נשארו בו פרורין א"ך אין אנו צריכים לטעם משום דנותנים טעם בפסח דתיפוק ליה שמא יאכל פרורין עצמם ומכח דקדוק זה הכריע הרב מוהרי"ע ז"ל דודאי מור"ם ס"ל דדעת הרשב"א בעל סברא זו ס"ל דהסנון מהני אך חיישינן דילמא לא יסננו קודם פסח וישאר שם תוך הפסח ונותנים טעם תוך הפסח ואזי אפילו יסננו הואל ויהיה טעמא תוך הפסח אסור דחמץ תוך הפסח במשהו בין בממשו בין בטעמי כך הכריע הרב מוהרי"ע זלה"ה בדברי מור"ם ומזה יצא לדין שאם סננו קודם פסח לדעת מור"ם מהני וסיים הרב בסוף דבריו וכתב ז"ל והרב מגן דוד שכתב על דברי מור"ם דסנון לא מהני דשמא יש דקין ויוצאין דר הנפה ע"ך דמשמע מדבריו שכך היא דעת מור"ם ליתא והעקר הוא כדכתיבנא בס"ד אלה היו דברי מוהרי"ע ז"ל ועיין ג"ך להרב ערך השולחן בספרו חוקת הפסח שכך דעתו נוטה דסנון מהני יע"ש הרי לך חבל נביאים דפסקי בסכינא חריפא דסנון קודם פסח מהני ועליהם יש להשען:
אלא דעדיפא מזה אמינא ולא אבוש דלגבי הסוקאר אפילו הטו"ז יודה דמהני ביה סנון קודם הפסח דאיכא למימר דעד כאן לא כתב הטו"ז דסנון לא מהני אלא דוקא במקום דאיכא ודאי חמץ כגון התם דנפל פת ביין וכו' דהואל והיה שם ודאי חמץ אין בידינו אלא ספק אחד דילמא ע"י סנון לא נשארו בו פרורין או דילמא עברו דרך הנפה הלכך משום חד ספיקא אסור אבל בסוקאר שאינו אלא חששא בעלמא דילמא יש בו תערובות חמץ כל עקר אזי אפילו הטו"ז יודה הואל ויש כאן ס"ס דילמא לא היה חשש חמץ כלל ואת"ל היה שם תערובת דילמא כשסננו אותו לא עבר כלל דרך נקבי הנפה ובזה אפילו הטו"ז יודה דס"ס מהני בכל אסורין של תורה והגם שאין ס"ס זה מתהפך כבר יש בידינו כתוב באורך מקמאי ובתראי דלא בעינן מתהפך גם לפי הכללים ס"ס זה לא בעינן מתהפך עיין בכללי הס"ס שהביא הש"ך דוק ותשכח ואין כאן מקום להאריך יען כי הלא מצאנו ראינו גם הדבר הזה ערוך על ספר הישר הפר"ח בס' תמ"ז שכתב על דינא דפת שנפל ביין וכו' דפסק מור"ם כתב איהו ז"ל ומה שכתב שמא נשארו בו פרורין ונ"ט בפסח קשה דצונן אינו מבליע ואינו מפליט וי"ל דמיירי ששהה בו מעת לעת ויש לו דין כבוש ואסור וכמ"ש לקמן בס' תס"ז ס"ב ויותר נראה לומר דטעמא הוי שמא יבוא לאכול משהו מן הפרורין בפסח וכיון דודאי איכא חמץ לא שרינן ליה לסננו לפי שמשהו אין לו שיעור ואפשר שיעבור דרך הנפה איזה פרור ולכך אסרוהו ועיין במור"ם לקמן תס"ז סו"ס י"ב עכ"ל ושם בס' תס"ז סו"ס י"ב מצאנו לו שכתב ז"ל ומ"ש הרב"י בסוף סימן זה בשם האגו"ר בשם מהר"י מולי"ן דבארות של עכו"ם שיש לחוש שמא יש חמץ ברור שיש לסנן המים בבגד נקי בכל פעם ששואב ע"ך אלמא דסנון מהני ההוא איירי בחמץ שאינו ידוע אבל אי ידעינן בודאי שהיה שם חמץ לא מהני סנון וכדכתיבנא וכן מתשובת הרשב"א וכו' ודלא כמו שהבין מור"ם בהג"ה תמ"ז ס"ד שכתב שם כן נראה לי עכ"ל הרי לך מפורש לדעת הרפ"ח דבסוקאר פשוט דמהני סנון קודם פסח ולא מבעייא לפי תרוץ הראשון של הפר"ח דכתב דטעם פת ביין דפסק הרשב"א דאסור הוא מטעם כבוש וכו' ודאי דאינו אסור מטעם זה אלא דוקא בבא לסננו תוך הפסח דאז מיהב יהיב טעמא תוך הפסח אבל קודם הפסח בודאי דמהני סנון וכמו שבא הדבר מפורש יוצא בדברי הרב מוהרי"ע כנז"ל שכתב דכן הדין יוצא מתרוץ הראשון של הפר"ח כמש"ל משמו והוסיף הרב הנז' וכתב דכן היא דעת רבו זלה"ה דדעתו היא כתרוץ הראשון של הפר"ח וא"ך אפילו ידעינן שהיה שם חמץ כגון ההיא דפת ביין עכ"ז מהני הסנון קודם הפסח כדאמרן אלא אפילו לתרוץ השני של הפר"ח דכתב דדעת הרשב"א הוא דלא מהני סנון עכ"ז הרי פרשה פתוחה לפניך שפירש בדבריו בס' תס"ז סו"ס י"ב דדוקא בפת ביין שנפל שם דיש ודאי חמץ אבל כל שהוא ספק אי הוה שם חמץ מהני סנון הרי לפניך דאפילו מאן דס"ל סנון לא מהני בפת שנפל ליין עכ"ז בסוקאר יודה דמהני ביה סנון קודם הפסח וגם הטו"ז בודאי יודה ופשוט דטעמיה דהפר"ח דמחלק בין היה שם חמץ ודאי למקום דליכא אלא חשש פשוט דטעמו הוא דבמקום דליכא אלא חשש הוי ס"ס כדאמרן ובשביל זה מותר ועיין בס' ח"י תס"ז סקכ"א שהרבה ארבה כמה ספיקות בסוקאר וזל"ה האלסוקאר יש בו כמה חששי טובא דילמא לא נתערב ואת"ל נתערב דילמא נתבטל קודם הפסח ואה"ל לא נתבטל דילמא לא ערבו בו סולת מחטים לתותים ומי פירות אין מחמיצין ואת"ל לתתו דילמא לא נתחמץ עכל"ה הרי לך דרבו כמו רבו הספיקות בסוקאר וא"ך פשוט דכל מאן דקפיד בסנון הפת ביין בזה יודה וכדעת הרפ"ח הנז':
ובדרך אגב אמרתי לתרץ מה שהקשה לפי האמת מה יענה הטו"ז דס"ל דדעת מור"ם היא דלא מהני סנון וחיישינן דילמא יעברו הפתיתין דרך נקבי הנפה א"ך מה יענה במה שיש לדקדק בדברי מור"ם למה הוצרך לסיים ולומר דילמא ישארו פרורין ויהבי טעמא הרי תיפוק לך דילמא יאכל הפתיתין עצמם וכמ"ש הרב מוהרי"ע זלה"ה כמש"ל על כן אמרתי דהטו"ז באמת יאמר לך דהאמת הוא דמור"ם יסבור סנון לא מהני ומור"ם נתכוון בפסק זה של פת שנפל ביין לאסור כל היין לשתות ממנו אפילו מעט ולהניח השאר ועל זה אם היה בא מור"ם לאסור מחשש דילמא נשארו בו פתיתין משום דילמא עברו דרך נקבי הנפה וחיישינן דילמא יאכל הפתיתין עצמם אי מטעם זה היה מן הראוי לומר דאם ירצה לשתות מעט ולהניח מעט להוי מותר משום דבאותו מעט שרוצה לשתות יש בו ס"ס דילמא לאחר הסנון לא נשאר שום חמץ ואת"ל דילמא עבר איזה פרור דילמא בהאי מעט שרוצה לשתות לא יש בו שום פרור אלא הפרורין שעברו נשארו בין המונח ואין זה ס"ס משם אחד דקי"ל דלא הוי ס"ס אלא ס"ס זה שפיר מתקרי ס"ס דהואל וסננו לא נשאר לומר דיש בו ודאי חמץ אלא ספק חמץ א"ך הדר דינו כההיא דס' תל"ט של עכבר שנטל ונכנס לבית בדוק ולא ידעינן אי חמץ נטל או מצה דלא צריך בדיקה הואל וספק הדבר אם חמץ נטל או מצה יע"ש במג"א סק"א ודוק וא"ך משום זה הוצרך מור"ם לסיים ולומר דילמא נשארו פתיתין ויהבי טעמא וכו' לומר לך דהגם שמצד דילמא יאכל הפתיתין עצמן היה מן הראוי להתיר לו לשתות מעט ולהניח מעט לתלות בו ולומר דאפילו את"ל עברו איזה פתיתין נשארו במונח ויהיה המעט שרוצה לשתות מותר על זה סיים דגם אותו המועט אסור דדילמא נשארו איזה פרורין ואזי אפילו את"ל דבשותה מעט יהיה מותר מכח ס"ס כאמור עכ"ז אסור מטעם אחר דילמא אותן פרורין שנשארו מיהב יהבי טעמא בכל היין תוך הפסח ודו"ק:
המורם מכל האמור דבסוקאר שאינו אלא חששא בעלמא ליכא מאן דאוסר על ידי סנון ועדיפא מזה ראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה דף ק"ח שכתב ז"ל וסוקאר הבא מפרטוגאל מוחזק שאין בו זיוף ונאכל בפסח וכ"ש אותו שהוא כעין כובע שאין בו חשש חמוץ ואמר לי מורי זלה"ה דהסוקאר כשנעשה במים הוא נמס ונעשה מים ואם יש בו סולת הוא נגבל ונעשה כעין עיסה וניכר עכל"ה הרי לך דאפילו אם יהיה בו ודאי חמץ בסוקאר מהני בו סנון שהרי ניכר לעין כל ולא יעבור הכדור במסננת מכ"ש במקום דילמא יש בו ודאי לית מאן דאסר וא"ך הרוצה לסנן לצורך פסח ליכול וליחדי על סמך דעת המקובצת דליכא שום חשש כל זה נ"ל להלכה להתיר ולא להורות מה שלא נהגו קדמונינו:
וכל זה לרווחה דמילתא כדי לייסד מן הדין שאין שום איסור מן הדין דבלאו הכי תסגי לן יקר סהדותא מה שכבר העד העד בנו האיש אדיני האר"ש הרב המפורסם מו"ד דין אב"א למלכה זלה"ה בספר למודי ה' דפ"ד ע"ב שכתב ז"ל וכן סוקאר אינגליז הנקרא בלשון ערבי קאלב יכול לסננו קודם פסח ושותים אותו בפסח וכן העלה הרב נודע ביהודה וכן ראיתי להרב של האשכנזים בלונדרים כמהר"ר שלמה הירשיל זלה"ה שהיה מפורסם בחסידות והיה נוהג כן בסוקאר פולין ושמעתי מפי מגידי אמת שהיה אומר להם שהגדולים שהיו לפניו כך היו נוהגים והתירו מפורסם להם וכן ראיתי כמה מקומות במערב ומקומות אחרים שנהגו כן בפשיטות ומכללם צווירא יע"ה וסוקאר הבא בתיבות גדולות ממקומו אין בו חשש איסור כלל כפי מה ששאלתי בכמה מקומות והשיבו ששם הקמח ביותר ביוקר ובר מן דין לא מרעי אומנתייהו אחר שלפעמים נצרך לאיזה רפואה ואם הקמח מנגד הרפואה יהיה מזיק ועקר החשש הוא אינו אלא אחר שיוריקוהו בבארלים קטנים שאלו הבארילים הם באים מאמריקא ואיטאלייא מלאים קמח וכשמוריקים מהם קמח עושים בהם האל עכל"ה הרי הבאתי לפניך מאי דאתמר על הסוקאר מקמאי ובתראי ומה שנלע"ד מדקדוק דברי הפוסקים והעולה מכל זה שיכול לסנן הסוקאר קאלב ולאוכלו בפסח והגם שבמקומינו מעולם לא ראיתי עושים כן עכ"פ אם הידיד רצה לסמוך על כל מה שבא כתוב סמוך לבו לא ירא זהו הנלע"ד. הלכ"ד החותם בסדר להורות א"ת בני ישראל כאן שנה הסת"ר אסתר פה פאלי יע"ה וצוי"מ וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: