אור ברסלב
שות קרני ראם סימן רכח

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן רכח

סימן רכז

על מאי דנשאלנה מקמי טיבותיה על שק של קמח שנמצא בו גרעין מצואה של העכבר הנה תחילה וראש אברר לך עיקר הדין בנפל המים עצמם על הקמח ונתייבש ואח"ך נבוא לנדו"ד הנה מצאנו למר"ן באו"ח סתס"ו ס"ד כתב וז"ל אם נתייבש הלחלוחית לא מהני ריקוד וכו' ומצאנו ראינו לרבותינו מפרשי הש"ע שהרעישו עליו העולם היאך פסק לא מהני ריקוד הא קי"ל דקמח בקמח בטל בס' זהו קושייתם ועל קושייא זאת ראיתי להרב מג"א שתירץ כיון שיש שם פירורין בעין חו"ן ע"ך ובדרך זו ג"ך הלך הרב ח"י ז"ל יעו"ש והטו"ז בס' תנ"ג סק"ב תירץ דמאי דקי"ל קמח בקמח מתערב יפה ויפה דוקא אם נתערבו בטחינה אחת בריחיים אבל אם נתערבו אח"ך לא מהני ריקוד כההיא דס' תס"ו ס"ד הואיל, והחימוץ נעשה אחר הטחינה ע"ך וראיתי להלבו"ש ג"ך שנרגש מזה וכתב וז"ל אבל אם נתייבש הלחלוחית לא מהני ריקוד אם נת"ל הרבה דמפריך החמץ ויעבור דרך נקבי הנפה ומתערב עם השאר ואסור לאוכלו בפסח אם היה הרבה מלוחלח שלא נתבטל בס' אלא ירקדנו וישמרנו עד אחר הפסח עכל"ה מלשון זה ראה תראה דלא אסר אם נתייבש אלא אם אין ששים לבטלו וא"ך הגם דקי"ל קמח בקמח מתערב דוקא אם יהיה ששים ובכאן אין ס' גם ראיתי להרב מוהרי"ע זלה"ה בס' תס"ו שתירץ דלעולם לדעת מר"ן קמח בקמח הוי לח בלח מיהו הנ"מ במתערב יפה ויפה אבל בהך גוונא דנתייבש ומיפרך הרי הוא עומד במקום אחד ואינו מתערב אלא במקומות הסמוכים לו ויש לחוש כשיבוא לאפות מאותו קמח תוך הפסח יקח ממקום שאין בו מן ההתר ששים והרי לא נתבטל עכל"ה: ומעתה אחרי הודיע אלדי"ם אותנו את כל זאת יש לנו לברר דעת הני פוסקים לדעת מר"ן נמצינו למדין אלבא דהרב מג"א והח"י דס"ל דפירורין שאני א"ך תפסינן לדעתייהו אליבא דמר"ן דלא מהני ריקוד וכן לדעת הטו"ז כל שהוא לאחר הטחינה לא מהני הרקדה וא"ך לא נשאר בידינו על מי להשען לדעת מר"ן בקמח שנפל עליו המים ונתייבש כי אם על דעת הלבו"ש דכתב דההיא דס' תס"ו איירי בדליכא ששים אבל במקום דיש ס' מהני לבטלו אפילו לאפותו תוך הפסח עצמו וכן נמי יש לנו אליבא דהרב מט"י דכתב ז"ל דכל היכא דנתייבש ומפריך הרי הוא עומד במקום אחד ואינו מהערב אלא במקומות הסמוכים לו ויש לחוש כשיבוא לאפות מאותו הקמח תוך פסח שיקח ממקום שאין מן ההתר ס' והרי לא נתבטל ואין לומר שיערבנו עכשיו תחילה בידים עירוב גמור ואח"ך יאפנו דא"ך נמצא מבטל אסור לכתחילה דהרי אין כוונתו בתערובת זה אלא כדי להתירו ולא דמי לטוחן דכתב הטו"ר גבי חטים הנשוכים מאכילת עכבר דסי' תנ"ג דהתם מכוין לטחון והביטול ממילא אתי עכל"ה א"ך מדבריו אלה נלמד דמר"ן לא איירי אלא בקמח שנפל עליו מים אחר ההרקדה דלא שייך ביה שיתערב יפה ויפה אלא בבא לבטלו וזה אסור אבל בקמח שעדיין לא רקדו אותו בזה מודה דאפילו תוך הפסח עצמו מותר הואיל וצריך לרקדו לא פעם ולא שתים כדרך שמרקדים הקמח וזה הוא דבר מוכרח א"ך בודאי דאפילו תוך הפסח מותר הואיל ואין כוונתו לבטל והדרן לדין רבינו הטו"ר האמור א"ך נמצינו למדין אליבא דהלבו"ש והרב מטה יאודה ז"ל דיש תקין ברקוד אליבא דמר"ן במקום דאיכא ששים לבטלו ולא נשאר לנו בדברי מר"ן אלא הרב מג"א והטו"ז והח"י זלה"ה:

אלא דעכ"ז נלע"ד דאפילו לדעת הרב הטו"ז והח"י יכולני לומר דעד כאן לא קא מיירי דאין לו ערוב גמור וחיישי' לפתיתין אלא בבא לאפותו תוך הפסח עצמו אבל בבא לאפותו קודם הפסח פשיט דמותר וכן מדוקדק מדברי הטו"ז עצמו בס' תנ"ג סק"ב שכתב זל"ה אבל בסי' תס"ו דבא החימוץ אחר הטחינה דנתייבש הלחלולית שעל השק ונעשה חמץ וא"ך בתוך הפסח אסור לאפותו לעשותו חתיכה אחת משום הכי גם קודם הפסח אסור לאפותו דודאי אתי לאפותו תוך הפסח ובזה מחמיר טפי מסמ"ק שמקיל באפייתו קודם הפסח כנ"ל ליישב עכל"ה הרי לפניך דהטו"ז כתב בפשיטות דאפיה קודם הפסח מותר וס"ל דלא אסר מר"ן אפי' קודם הפסח אלא מטעם גזירה דילמא אתי לאפותו תוך הפסח וא"ך לגבי דידן דמעולם לא נראה במדינותינו האפייה תוך הפסח ליכא למיגזר מידי כלל וכן יש לנו ג"ך לחלק בדברי הח"י ז"ל דאפושי פלוגתא לא מפשינן בינו ובין הרב הלבו"ש והרב מט"י דס"ל דאפילו תוך הפסח עצמו מותר וגם בזה יהיה שוים דעת הרב ח"י והטו"ז דקודם הפסח מותר אם אפה אותו:

וכן ראיתי להרב מהרי"ט הובאו דבריו בספ' הפר"ח דמחלק כך בפירוש דמר"ן ס"ל דקמח בקמח בטל בששים וההיא דסי' תס"ו דפסק דלא מהני ריקוד היינו בבא לאפותו תוך הפסח אבל כל שאפאו קודם הפסח ס"ל דמותר וכן ראיתי שם להפר"ח שתירץ דברי מר"ן בשני תירוצים ובתירוץ הראשון שם תירץ כדעת מהרי"ט דיש חלוק באפייה קודם פסח דמותר ובתוך הפסח לא ובתירוץ שני תירץ באופן אחר והגם דמאותו תירוץ השני נראה דלא ס"ל לחלק בין אפייה דקודם פסח לתוך הפסח עכ"פ הרי ראיתי להרב מאמ"ר מרדכ"י שכתב דכתירוץ ראשון נקטינן דהגם דלתירוץ בתרא שהביא אפילו לאפותו קודם פסח אסור מ"מ נראה ברור מתוך דבריו שדעתו נוטה להתיר למאן דאית ליה אינו חוזר וניעור עכל"ה:

א"ך נקטינן לדעת כל הפוסקים דאפילו נתייבש ונפרך מהני ריקוד ואפייה קודם פסח ולא עמד לנגדינו אלא הרב מג"א דמיחזי מדבריו דאפי' אפייה קודם הפסח לא מהני והוא ממה שהביא אח"ך שם סברת הב"ח בדין העכברים דלא מצא שום תיקון אפילו באכלו העכברים קידם הפסח ואנן בדידן בודאי דיש לנו לתפוס סברת הני חבל נביאים שכולם עלו בסגנון אחד אליבא דמר"ן דקי"ל כוותיה דאפייה קודם פסח מהנייא וכוותיהו יש לנו לפסוק ולא כנראה מסברת המג"א ובפרט דעיניך תראנה בס' הרב מאמ"ר מרדכ"י שהרבה תמיהותיו על סברת המג"א וא"ך לנו יש להשען על השאר פוסקים המתירים קמח שנפל עליו מים ונתייבש שירקדנו יפה ויאפנו קודם הפסח וליכול וליחדי וכן ראיתי להרב אד"א זלה"ה בס' מעי"ן גני"ם דפסיק ותני בדיני יבש ביבש כגון חטים מחומצות שנתערבו קודם פסח ונתבטלו בששים וחממום קודם פסח יחזרו וחממום בפסח דנאסרו ודוקא אם אפאם וטחנם ואפאם קודם דכבר נעשו גוף אחד כדין לח בלח הוא דמותר עכל"ה הרי לפניך מדברי הרב דבאפייה קודם הפסח אפילו יבש הדר דינו להיות כדין לח בלח ומותר:

וכן ראינו לרבנן סבוראי ובתראי דעבדו הלכה למעשה הכי הראשון הוא הרב מאמ"ר מרדכ"י יעו"ע דפסק הלכה למעשה דאם אפה קודם פסח לית דין ולית דיין דמותר יעו"ע בסי' תנ"ג ותס"ו יעו"ש גם הרב שערי תשובה בס' תס"ו סקי"ב שם כתב וז"ל עיין פנ"י יהוש"ע ס"ט שכתב בקמח שנפל לטיט או מים ונתייבש מותר לאפותו קודם פסח אחר הניהול יפה דבזה אין חשש למאי דקי"ל אינו חוזר וניעור וכן הורתי הלכה למעשה פעמים שלש ע"ע ועיין בס' גו"ר כלל ד' ס"י באמצע התשובה שכתב שאם נתלחלח קודם פסח ונתייבש מותר לאפותו קודם הפסח וכו' וכן ראיתי להרב אחרון כמוה"ר דוד מועטי זלה"ה בס' צוף דבש סק"ט שכתב וז"ל ומזה אני אומר שאם אירע שרקדו שק של קמח ובו נמצא פירורין מקמח שנפלו עליו מים ונתייבש כיון שבריקוד שלנו מתערב יפה יפה ואין כוונתו בריקוד ההוא כדי לערבו להתירו אלא לברר הסולת ולהפריש המורסן והסובין וכיוצא שהוא ודאי נתערב יפה דאף את"ל שנשארו פירורין שעברו מנקבי הנפה הרי נתבטל בששים ומותר לאפות ממנו אפילו תוך הפסח ומכ"ש שאם עשה ממנו מצות קודם הפסח שנתבטלו בלישה ומותר כן נ"ל עכ"ל:

וא"ך הואיל ובררתי לך דאפי' נפל עליו מים ונתייבש מותר לאפותו קודם הפסח מכ"ש נדו"ד שנמצא גרעין צואה של עכבר לא נגע ולא פגע בתורת ספק ואפי' לדעת המג"א שאמרנו דלא מהנייא אפייה שקודם הפסח הני מילי בבאו מים בודאי דיש לו על מי יחול הספק שמא נשארו פירורין אבל בנדו"ד דלא נולד לנו ספק כלל אפי' המג"א יודה ואיכא למימר אפי' תוך הפסח מותר דאחזוקי אסורא לא מחזיקינן דהגם דנמצא שם גרעין של צואת עכבר מאן לימא לן דמציאת הצואה היתה על ידי שהיה שם עכבר ונשך או השתין אליבא דמאן דס"ל דשתן העכבר מחמיץ דילמא מעלמא אתייא ולא היה כאן שום עכבר ואחזוקי איסורא לא מחזיקינן ודמי זה למ"ש הרב ח"י סי' תנ"ד סק"א שכתב וז"ל ואם נמצא שבולת מקש תוך מאכל הנימוח ואין בשבולת שום תבואה מי איכא למיחש דשמא היה שם תבואה ונפלה תוך התבשיל הנימוח ואינו ניכר עיין בס' תורת השלמים שאלה ס"ז ולקמן סי' תס"ה במ"א סק"ה דאחזוקי אסורא לא מחזיקינן ובאיסור משהו דרבנן ואמרינן דכולהו נפל בשעת דישה עכ"ל א"כ ממנו תלמוד לנדו"ד נמי דנמצא גרעין דצואה ולא ידעינן אם היה עמה רוק או שתן לא מחזיקינן אלא אמרינן דהאי צואה מעלמא אתייא ואין כאן שום חמוץ דצואת עכבר אין בה שום חימוץ כלל עיין בס' תס"ו בח"י סקי"ד ומג"א סק"י יעו"ש וא"כ לא נשאר לנו אלא חשש שמא היה שם שתן או רוק של עכבר אחזוקי איסורא לא מחזיקינן ועיין להר' מאמר מרדכי בס' תנ"ג בנדון דידיה אין צריך להביאו ואין לנו להביא אלא מ"ש בסוף דבריו ז"ל ונלע"ד דאף מי שלבו נוקפו וירצה להחמיר מסתייה שיחמיר בודאי חמץ אבל בספק חמץ כנדו"ד דאמור לא נפול מן הבצק לתוך החטין נראה דאין להחמיר כלל ועיקר והבא להחמיר אינו אלא מן המתמיהין דאף המחמיר לא החמיר אלא בודאי לא בספק עד כאן לשונו ע"ע:

ואין זה ענין למ"ש המג"א משם הרב"ח בדין אם נשכה רק השק ואיכא ספק שמא לא אכלה כלום אפי' נמצא בפסח מותר להשהותו ואסור לאוכלו ואפילו נמצא קודם פסח דדילמא איכא חמץ ונתייבש ע"כ אין נדו"ד דומה להתם דהתם עינינו רואות שהיה כאן עכבר ונשך השק וקרע אותו ונשאר לנו חשש אחד דשמא באותו נשוך נשכו גם הקמח ונתחמץ ברוק אבל בנדו"ד דיש לנו חשש כל עיקר אם גרעין זה מעלמא קא אהייא ולא היה שם שום עכבר א"כ בודאי מותר דהוי הדבר ס"ס ספק מעלמא אתי גרעין זה ולא היה שם עכבר על גבי הקמח זה כלל וכך הדעת נוטה דגרעין זה מבית הריחיים אתי הואיל ואותו מקום מלא מזה אפשר נפל על השק או על הקופה בעת ששופכים זה לזה והרבה מציאות יש לאלפים ולרבבות ואת"ל שהיה שם העכבר ע"ג הקמח וממנו נפל צואה זאת דילמא לא עשה שום נישוך כלל ולא השתין בקמח אלא עשה צואה זאת והלך לו. וכעין זה ממש כתב הרב מ"מ וז"ל והנה יש לדקדק בחטין שנמצא בתוכם צואת חתולים וכיוצא מה דינם וכו' נלפע"ד אין לאסור דאחזוקי איסורא לא מחזיקינן די"ל שלא הוציאו הרעי על החטין ממש אלא בריחוק משם ועוד דשמא לא השתינו כלל ועוד אף אם השתינו על החטין דילמא לא נתחמץ ואף אם נתחמץ קצת אינו אלא מיעוטא דמיעוטא ועוד דעיקר מי רגלים שנוי במחלוקת ונוסף על זה דעת הפר"ח וח"י דדוקא מי רגלים דאדם הוא דמחמיצין ולכן אין לנו להחמיר כלל עכל"ה הרי לפניך דהרב עשה מעיקרא ס"ס שמא החתול עשה הצואה מרחיק ולא על החיטין כלל ואפי' את"ל על החיטין שמא לא עשה מי רגלים כלל וא"ך גם אנא נמי בנדו"ד נעשה ס"ס דילמא העכבר לא היה ע"ג הקמח כלל ומעלמא אתי גרעין זה ואת"ל שהיה העכבר ע"ג הקמח דילמא עשה הצואה ולא השתין כלל ומותר מכח ס"ס כמבואר בהלכות פסח במקומות הרבה דבמקום ס"ס ליכא בעולם מאן דאסר והגם דהרב מאמ"ר מרדכ"י הוסיף לעשות ספיקות אחרים ועוד וכו' וכו' כמש"ל לא עשה כל אותם ספיקות אלא לרוחב דמילתא דבס"ס לחוד מהני ולא הוסיף כל הנהו ספיקי אלא לתוספת טובה והגם דס"ס זה אינו מתהפך אפילו הכי מהני. וכדי שלא לבוא במאריך טרחא להביא לך דיני הס"ס שמהם תלמוד דאפילו אינו מתהפך מהני הואל והדבר נחוץ אמרתי להביא לך דבר אחד וממנו תלמוד דהנה מצאתי להרב הגדול מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה שכתב לרבני סאלי יע"א והשיב להם ע"ע האורז של פאס יע"א שדרכן לצחצחו במורסן והוא כתב להם שנהגו להתירו בפסח על ידי חליטה דבזה יהיה ס"ס שמא לא היה בו מורסן ואת"ל היה בו דילמא נחלט וכתב על זה וזל"ה ואפע"ג דס"ס זה אינו מתהפך דאם נתחיל ונאמר שמא הרתיח יפה שוב לא נוכל לומר את"ל לא הרתיח שמא לא נשאר מורסן דבלא נשאר מורסן ליכא לפלוגי בין הרתיח ללא הרתיח וכיון שאמרת את"ל לא הרתיח על כרחך כוונתך לומר שלא נחלט המורסן ובנשאר קא מיירי מכל מקום הרי חלוק הש"ך סוף סי' ק"י מטור יור"ד בכללי ס"ס ושכן נמצא בתשובות הרמ"ע סקכ"ו דעד כאן לא בעינן ס"ס המתהפך אלא היכא דלא הוברר איזה ספק נולד ראשון אז בעינן שיתהפכו הספיקות דאי לא פ"ה מאי חזית למפתח בהדין ספיקא דאידך גריר בתריה זיל לאידך, גיסא ופתח בחבריה וליכא אלא חד ספיקא ולחומרא בדאורייתא אבל אי איתרמי דחד ספיקא איגלי ברישא והדר איגלי אידך לא שייך למימר הכי. והביא ראיה הש"ך מההיא דנמצאת צפורן יושבת לו בגבו ספק נכנס ארי או לא ואת"ל נכנס שמא לא דרס אלא בכותל נתחכך ואפע"פ שאינו מתהפך הוי ס"ס דהא אין לנו להתחיל ספק דרס או לא דא"ך הרי אתה תופס דודאי נכנס וליתא לכך צריך להתחיל וכו' יעו"ע הכא נמי בנדו"ד דאין לנו להתחיל ספק הרתיחה וכו' דא"ך אתה תופס בודאי נשאר מורסן וליתא לכך צריך להתחיל שמא לא נשאר כלל מן המורסן שזהו הספק שנולד ראשון ואח"ך את"ל נשאר שמא נחלט יפה ומכ"ש שהאחרונים ז"ל לא קיימו וקבלו עליהם כלל זה וכמו שהאריך בזה הפר"ח בסו"ס ק"י מטיור"ד בכללי ס"ס הארוכים כלל י"ג ובכללי הקצרים סעיף ל"ח והעלה דלא בעינן מתהפך כלל יעו"ע מ"מ בין למור ובין למור בנדו"ד איכא תרי ספיקי באופן המועיל עכל"ה וא"ך מדברי הרבנים הנז' יתברר לך דבס"ס דנדו"ד הכל מותר ואין פוצה פה וגם הרב מאמ"ר מרדכ"י לא הוסיף כל הנך ספיקי אלא לרווחא דמילתא ומה גם דגם בנדו"ד יוצדקי כל הנהו ספיקי דכתב הרב דגם בכאן יש לנו לומר דשמא מעלמא אתייא צואה זאת ולא נגע שום עכבר בקמח ואת"ל היה שם איזה עכבר וממנו נפל גרעין זה דילמא לא עשה כי אם צואה זאת ולא השתין ולא עשה שום רוק ואת"ל עשה שתן או רוק ונתייבש דילמא לא יעבור דרך הנפה ואת"ל יעבור אינו אלא מיעוטא דמיעוטא ועוד גם כאן עיקר דין שתן ורוק העכבר במחלוקת הפוסקים הוא שנוי עיין בח"י סי' תנ"ג סקי"ב דמשם בארה דגם ברוק יש סברת הפוסקים דס"ל דהוי מי פירות ואינו מחמיץ יעו"ש א"ך לא נשאר שום פקפוק בהיתר קמח זאת כלל דלא דמי לההיא דהב"ח שהביא המג"א כלל ובפרט דהמג"א עצמו דלא סמך עצמו על סברת הב"ח אלא הביא אח"ך סברת מהר"ם לובלין בשק קמח שנישוך שירקדנו ויאפנו קודם הפסח ויאכל אותו בימות הפסח אלא דמשום הטוב והישר כתב דיקח קמח אחר לשני לילות הראשונות יעו"ש והכוונה היא דיקח קמח ללילות הראשונות לכזית דמצת מצוה בלילה הראשונה והשנייה אבל לאכילת הסעודה אפילו בלילה הראשונה ודאי מותר זהו כוונתו ומילתא בטעמא דהואל וקמח מצת מצוה פסקו הפוסקים דלצד היותר טוב ישמור אותו אפילו משעת קצירה וכמ"ש מר"ן סי' תנ"ג ס"ד יעו"ש ועיין להפר"ח דס"ל דאם לא היו משעת קצירה לא יצא ידי חובתו יעו"ש על כן מהר"ם מלובלין ז"ל החמיר ליקח מקמח אחר למצת מצוה וא"ך הרי עיניך הרואות דהרב מג"א עצמו לא סמך עצמו על הרב"ח אלא הביא סברת מהר"ם באחרונה דודאי דעתו לפסוק כוותיה אפילו בנשיכת עכבר דאין שם כי אם ספק אחד אבל בנדו"ד ליכא מאן דיחוש לזה כלל דאפילו אלו לא היו כאן כי אם תרי ספיקי ליכול וליחדי מכ"ש כמה וכמה ספיקי עלו ובאו כדאמרן בודאי דהתיר ומותר:

ושוב ראיתי בספר בית הבחירה בדיני חיטי דפסחא סי"ג שכתב משם הגאון מהרי"ך ז"ל וז"ל קמח של מצות אם נמצאו בו עכברים מתים עיין להגאון זרע אמת בס' מ"ז שכתב דינהלו אותו קמח פעם אחרת בנפה יותר דקה וכל מה שנשאר למעלה מהנפה הוא שאסור עכ"ל הרי לפניך דאפילו נמצא העכבר מת ושלם דיי בניהול ולא אסר כי אם הסובין הנשארים למעלה שלא ירצו לעבור בנפה והשאר מותר למצות ואין זה סותר אפילו לסברת הרב"ח דיכולני לפרש דבריו בענין דגם הרב"ח יודה והגם שאין נדו"ד נוגע לנדו"ז של הרב זרע אמת דנדו"ד עלו ובאו בו כמה ספיקי כדאמרן ואין בו אפילו חשש נדנוד עכ"פ להרבות לך צדדי ההתר הבאתי לך גם דבר זה דמיחזי כמילתא דתמיהא ועכ"ז מותר ומעתה בפה מלא יאכלו ענוים וישבעו ויהללו ה' דורשיו. מאתי אהובך החותם בניסן תרנ"א פה סאלי יע"א וצוי"מ וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה