שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן ריט
נשאלתי בראובן שכבדו אוזניו מזוקן וצריך להגביה קולו כדי שישמיע לאזניו מהו הדין לענין התפלה דמצינו להש"ע סק"א ס"ב שכתב ז"ל לא יתפלל בלבו לבד אלא מחתך הדברים בשפתיו ומשמיע לאזניו בלחש ולא ישמיע קולו וכו' ועל זה נפל הספק בזקן אם יכול להגביה קולו עד שישמיע לאזניו או די ליה במה שמחתיך בשפתיו אפילו אינו משמיע לאזניו:
דבר זה הרי פשוטו יוצא מדברי הרב שפתי חכמים בחומש פרשת וארא פרשה ח' ששם הרב ש"ח סק"ג הביא קושיית הראשונים שהקשו על מה שבא כתוב בפסוק ויצעק משה על דבר הצפרדעים וכו' ועל זה כתב הרש"ח ז"ל מקשים העולם למה שינה הכתוב בצפרדעים ויצעק משה וכו' ובשאר כתיב ויעתר משה אל ה' י"ל משום דאמרינן המתפלל צריך להשמיע לאוזניו מה שמוציא מפיו וכאן היו הצפרדעים צועקים כמ"ש רש"י בסמוך והוצרך להרים קולו בתפילתו כדי להשמיע לאוזניו תפילתו עכ"ל הרי לך שצריך להרים קילו כדי שישמיע לאזניו ואין כאן משום מחוסרי אמנה חלילה הואל ויש טעם להשמעת קול אין בזה משום מח"א וכמו שאמרו בירושלמי דרב כד הוה מצלי בביתיה הוה מצלי בקלא עד דילפן מניה בני ביתיה צלותא ועיין להכנה"ג בס' ק"א שהביא משם רלב"ח ז"ל הטעם למה שנהגו שהשליח צבור עם הקהל מתפללים שלש ראשונות ישלש אחרונות בקול רם מטעם דצריך להגביה כדי שיאמרו קדושה ומידים בקול אין בי משים מח"א ועיין עוד שם ותמצא טעם לכל מקום שיש הגבהת קול בתפלה ומפני הטעם יצא מחשש מח"א וכן ג"כ בנדו"ד ואין כאן מקום להאריך וק"ל:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: