שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן ריב
פועל שהשכיר עצמו בקוש"ח שישרת לפלוני מהיום (וע"ס זמן פלוני ורצה לחזור בו בתוך הזמן אם יכול לחזור. הנה מצינו להרב ב"י בסי' של"ג שהביא משם מהרי"ק שורש קכ"ב דפועל יכול לחזור בו אפי' בחצי היום ואפילו כבר קיבל שכירותו ואין לו במה לשלם אפי"ה יכול לחזור בו משום כי לי בני ישראל עבדים והמעות ישארו עליו חוב ופסקו ג"כ בקצר בסי' הנז' ס"ג וא"כ אילולי הקוש"ח שקיבל הפועל הזה ודאי דיכול לחזור בו אפילו קבל כבר השכירות ובנדו"ד היה נראה לכאורה לומר דמשום הקנין לחוד אינו יכול לחזור וכמ"ש מר"ן בב"י סי' הנז' וז"ל כתב הריטב"א בתשובה משם רבותיו שלא אמרו שפועל יכול לחזור בו אלא בשוכר עצמו באמירה אבל כל שנשתעבד בקנין לטפויי אתא שלא יוכל לחזור בו עכ"ל א"כ מלשון הריטב"א זה היה נראה לכאורה לומר דאין הפועל יכול לחזור בו משום הקנין לחוד:
אלא דראיתי להש"ך בסי' של"ג סקי"ג שכתב דנראה ששאר כל הפוסקים שלא חלקו בכך לא ס"ל הכי וכתב שכן משמע מהרא"ש פרק הזהב ומרבינו ירוחם ושאר פוסקים וע"ז כתב הש"ך דלדעתו פשוט דאפילו בקנין לא נשתעבד הפועל וכתב ג"כ דגם מר"ן שלא חילק בקצר בין קבל הפועל בקנין ללא קבל ש"מ שחזר בו מאותה דהריטב"א וס"ל דאפילו קבל בקנין הוי קנין דברים ובסוף דבריו כתב דמצא להריב"ש כדבריו ונתן שמחה בלבו יע"ש א"כ הואל והש"ך פליג אההיא דהריטב"א והביא כמה פוסקים דקיימי כוותיה וכתב דהגם דמר"ן והד"מ הביאו דברי הריטב"א בסתם להלכה אפי"ה בסדורו לש"ע חזר בו א"כ בודאי דכוותיה דהש"ך נקטינן וא"כ אפילו קבל הפועל בקנין יכול לחזור בו מטעם כי לי בני ישראל וכו':
אלא דצריך אני למודעי בנדו"ד שהוסיף הפועל הזה לקבל השכירות בש"ח אי אמרינן מחויב הוא מכח שבועתו או לא הנה דין זה דבמקום דלא מהני קנין אם מהנייה השבועה היא מחלוקת בין גדולי עולם אי אמרינן קנין אין כאן שבועה אין כאן או אמרינן דנשתעבד מכח שבועתו ומצינו למור"ם שפסק בסי' ע"ג ס"ח ובסי' ר"ז סי"ט בדיני אסמכתא דאפילו לא נשתעבד בקנין להתחייב בדבר שלא בא לעולם עכ"ז נשתעבד מכח ש"ח יע"ש א"כ בודאי כוותיה דמור"ם נקטינן הואל וס"ל הכי דכוותיה קימ"ל כנגד כמה פוסקים במקום דלא גילה מר"ן דעתו וא"כ גם כאן נראה לכאורה דהגם דלא נתחייב הפועל הזה מכח הקנין עכ"ז נתחייב מכח הש"ח:
אלא דאחר החיפוש מצאתי להרב כר"ח דף ס"ט שכתב משם מהרימ"ט דלא אמרינן דבמקום דלא מהני קנין תהנה הש"ח אלא היכא דאי יהיב ליה לא הוי גזל בידו כגון באסמכתא ובדבר שלא בלע"ו דמדין מתנה יהיב ליה כדאמרינן מדינא דאי שמיט ואכיל לא מפקינן מניה אבל אם היה יכול לתובעו אח"כ בדין ולהוציא ממונו ממנו משום גזל אזי קנין אין כאן שבועה א"כ עכ"ל וא"כ ממנו יש ללמוד נמי דבעודו המשרת הזה לבעל הבית עובר הבע"ה משום ובאחיכם בני ישראל לא תעבודו (נוסף גם הפועל עובר שמוכר עצמו לעבד) וא"כ סברא הוא הואל ויש צד איסור בדבר ודאי דיכול הפועל לחזור בי והוי דומייא דההיא דמהרימ"ט שכתב דלא נשתעבד מכח הש"ח אלא במקום דאי יהיב ליה אין איסור גזל בדבר דאמרינן במתנה יהיב ליה אבל במקום דמקרי גזל לא נשתעבד וא"כ גם כאן הואל ובעובדו אותו עובר הבעה"ב יכול הפועל למונעו והגם דמטי בה התם מהרימ"ט משום שיכול אח"כ להוציא ממנו משום גזל אבל בנדו"ד אחר שיעבוד אותו אין כאן שום הוצאה מידו עכ"ז יכול למנוע אותו מן האיסור:
גם ראיתי להרב צו"ד דף מ"ח ע"ב שכתב משם מהריב"ל וז"ל כתב מוהריב"ל דאע"ג דאשכחן בכמה דוכתי דהיכא דלא מהני הקנין מטעם האסמכתא או מטעם דבר שלא בלע"ו דאמרינן דאע"ג דקנין לא מהני השבועה מהני דוקא כד ההיא מילתא דפשיטא לכ"ע דאין אותו קנין מהני כגון באסמכתא או דבר שלא בא לעולם דליכא פלוגתא דרבוותא אז השבועה קיימת בודאי דודאי אדעתא דהכי נשבע לחייב עצמו מכח השבועה מה שלא חייב עצמו והיכא דלא הויא מילתא דברירא ואיכא פלוגתא דרבוותא מ"ל דטעה שהיה סבור שהיה מחויב מצד הקנין ונתפייס וחי"ע ביותר מכח השבועה וה"ל כנדרי טעות עכ"ל וא"כ דון מינה ואוקי באתרין בנדו"ד דכבר ביררנו דפועל שקבל קנין היא במחלוקת שנויה דלהריטב"א והרב"י והד"מ מהני קנין ואינו יכול לחזור בו והש"ך ושאר פוסקים שהביא הם דס"ל שלא מהני קנין וא"כ הואל ודבר זה הוא מחלוקת דרבוותא יכול זה לומר דנדרי טעות הוא דלא נתכוון אלא לשעבד עצמו מכח עצמו מכח הקנין דנדמו לומר דקנין לחוד מהני ולא הוסיף הש"ח אלא להחזיק הקנין ועכשיו נתברר לו דמכח הקנין לא נשתעבד וא"כ גם מכח הש"ח לא נשתעבד ולא הוי אלא כנדרי טעות וממילא קנין א"כ שבועה א"כ ודו"ק והצו"מ וימ"ן. משנת תרמ"ה לפ"ק פה סאלי יע"ה הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: