אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן רט

סימן רה

להיות שהר' לוי נתן קשו"ט [בגד] אחד לראובן החייט לתקן אותו לו והאומן הנז' הניחו בתיבה אחת בתוך ביתו ואחר עבור איזה ימים בא להוציאו מן התיבה לתתו לבעליו ונמצא בו שני נקבים גדולים שעשו אותם בו עכברי רשיע ועל זה טען בעל הכלי שלא יקבל מידו האלקשוט הנז' אלא יתן לו דמיו ויצחק החייט השיב שלא מלבד שלא יתן לו כל דמי האלקשוט אלא אפילו פחת ההפסיד שעשו העכברים לא ישלם לו כי הוא שמר כראוי ומה בידו לעשות ע"כ הגיעו דבריהם:

תשובה לזה הוא הנה דין זה הרי הוא מבואר בדברי מור"ם בס' רצ"א סי"ג שכתב וז"ל י"א דסתם תיבות חתורות אצל העכברים וצריך להשים בגדים וכדומה על נס ולא להניחו בתיבות והכל הוא לפי הענין עכ"ל הנה מדברי מור"ם אלו מוכח דאפילו לגבי השומר חנם דבו עסיק בסי' רצ"א עכ"ז אחשביה מור"ם דפשיעה הויא להניח הבגדים בתיבות במקום דשכיחי עכברים ואפילו שמ"ח חייב בתשלומין מכ"ש נדו"ד שהוא שו"ש:

והגם דמור"ם כתב דין זה בשם י"א לא יש כאן שום מחלוקת בין דברי מור"ם אלו עם דברי מר"ן דלעיל מניה דהגם דמר"ן כתב שם בסעיף הנז' וז"ל כיצד דרך השומרים הכל לפי הפיקדון יש פיקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער וכו' ויש פיקדון שדרך להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי זהב וכסף וכיוצא עכ"ל ועל זה סיים מור"ם י"א דסתם תיבות וכו' הנז' אל תטעה לומר דמר"ן דכתב ויש פיקדון שדרך להניחו בתיבה וכו' ס"ל דאפילו לגבי העכברים הויא שמירה הפך דברי מור"ם דזה לא יתכן דמדברי מר"ן אין כאן שום רמז כלל. דלא דבר מר"ן ואמר דהתיבה מקרייא שמירה לאותם הדברים שכתב כגון בגדי משי וכו' אלא דוקא לענין גניבה ואבידה דאם השומר חנם הניח אותם דברים תוך התיבה לא מקרייא פשיעה דאין יד כל האדם שולטת שם והויא שמירה כראוי אבל לגבי העכברים מזה לא יש רמז כלל בדברי מר"ן ועל זה בא מור"ם להשמיענו דין זה דעכברי ולא כתבה מור"ם בשם י"א אלא משום דאותה סברה היא יחידאה שהוא המרדכי פרק כיצד הרגל וכדקי"ל דדרך מר"ן ומור"ם לכתוב סברא יחידאה בשם י"א דגם מטעם אחר דהואל והאי דינא דהמרדכי יש חולקים עליה והוא רצה לפסוק כהאי סברא דהמרדכי לכך כתבה בשם י"א לרמוז ריש מי שחולק בזה דכעין זה ממש כתב הרב בנ"י חי"י סי' ת"ך שכתב שם דמה שכתב שם מר"ן וי"א שמנדין אותו וכו' היינו משום דאותה סברא יש חולקים עליה והגם דאיהו לא קריב אלא לאותה סברא בלחוד עכ"ז כתבה בשם י"א לרמוז דדבר זה הוא במחלוקת שנוי ואיהו בחר וקריב אותה סברא יע"ש וגם אנן בדידן הכא נמי נימא הכי דהואל והדבר במחלוקת שנוי כתב איהו הסברא שרצה לקריב בשם י"א ואין כאן שום מחלוקת בין מר"ן ומור"ם ובפר דכן מוכח מן הלשון עצמו שכתב בזה הלשון י"א ולא כתב כדרכו בכל מקום וי"א בוא"ו שהוא קאי על דברים הראשונים של מר"ן אלא בודאי דלא בא לחלוק אלא לכתוב דין חדש מה שלא השמיענו מר"ן ומה שכתבה בשם י"א הוא מהטעמים שזכרנו:

גם יש ראיה דמר"ן ז"ל אזיל ומודה כסברת מור"ם זה דתיבה חתורה אצל העכברים היא מהא דמצינו למר"ן באו"ח סי' תל"ד בדיני בדיקת חמץ דכתב שם שאחר הבדיקה יהיה נזהר בחמץ שמשייר להצניעו דהיינו שיכפה עליו כלי או יתלנו באויר או יניחנו בתיבה מקום שאין עכבר יכול לבוא עכ"ל והקשה שם הבאה"ט סק"ד וז"ל בתיבה ובחו"מ סי' רצ"א סי"ג פסק דתיבה חתורה אצל עכברים ע"ש וי"ל ודו"ק עכ"ל הרב באה"ט וראיתי להרב מאמר קדישין ז"ל שתרץ לקושייא הנז' וז"ל יניחנו בתיבה אפע"פ שפסק רמ"א בחומ"ש דסתם תיבות חתורות אצל עכברים מ"מ יש תקנה לתת מים לפני התיבה דתו ליכא למיחש ליהו דאין העכברים עשוים לקלקל אלא מחמת צמאון וכמ"ש מהרש"ל בב"ק ובזה נסתלקה קושיית הרב באה"ט ועוד יש לחלק דאינם עשוים לחתור חתירה אחת בלילה אחת ומילתא דלא שכיחה הוא וק"ל עכ"ל הרי לפניך מדברי הבאה"ט והרב מאמר מה דס"ל דגם מר"ן עצמו אזיל ומודה דסתם תיבות חתורות אצל העכברים דאי לא תימא הכי אלא דמר"ן לא ס"ל כדברי הג"ה זאת א"כ מה מקשו על מר"ן דיניח אותו חמץ בתיבה עם דברי מור"ם דס"ל סתם תיבות חתורות הרי יש בידינו לומר דמר"ן לא ס"ל כאותה הג"ה דס"ל סתם תיבות חתורות אצל העכברים:

אלא בודאי דמוכרחים אנו לומר דאדרבה מסתמת דברי מור"ם דכתב שם בסי' רצ"א בלשון י"א חסירה וא"ו בודאי דלא בא לחלוק אלא דאזיל ומוסיף על דברי מר"ן הראשונים וס"ל למור"ם דגם מר"ן אזיל ומודה לדיניה דסתם תיבות חתורות הם אצל העכברים ותרווייהו בחדא סברא אזלי ועל זה מצאה מקום קושיית הרב באה"ט והרב מא' מרדכי מקום לנוח דהיאך בדיני בדיקת חמץ פסק מר"ן דיניחנו בתיבה הרי בחומ"ש מוכח דס"ל דסתם תיבות חתורות ואותה סברא היא מוסכמת:

ואין לומר דאין מכאן ראיה דנימא דכוונת קושיית הרב באה"ט והרב מאמר מרדכי לא על פסק מר"ן היא דיכולים אנו לומר דמר"ן לא ס"ל דסתם תיבות חתורות אלא על מור"ם דבס' תל"ד בדין בדיקת חמץ לא הגיה כלום ועל זה הוקשה ליהו דהיאך לא הגיה כלום דמחזי דאזיל ומודה לדברי מר"ן דס"ל יניחנו בתיבה וא"כ קשה על מור"ם זה לא יתכן דמדקדוק דברי הרב באה"ט והרב הנז' מוכח דקושייתו היא על פסק מר"ן מדלא פירשו בדבריהם דקשייה על מור"ם דלא הגיה כלום אלא קבעו קושייתם על פסק רבינו א"כ מוכח דס"ל דמר"ן עצמו מודה ואזיל לסברת מור"ם דסתם תיבות חתירות הם אצל העכברים המורם מן האמור דיש לנו לסמוך על פסק מור"ם זה דסי' רצ"א דסתם תיבות חתורות הם והמניח בתיבה במקום דשכיחי עכברים פושע יתקרי ואפי' ש"ח חייב לשלם מכ"ש בנדון דידן שהוא שומר שכר:

אך עומד לנגדנו מה שכתב הרב הש"ך בסי' קי"ט וז"ל סתם תיבות חתורות וכו' היינו כשיש בהם מאכל ואם שם שם בסמוך מים בעינן שיכולים העכברים לשתות פטור לפי שאין דרך העכברים לקלקל בגדים רק מחמת צמאון כל זה במהרש"ל פ"ב דב"ק עכ"ל וכן כתב ג"כ הרב מאמר קדישין יעו"ש הרי מדברי הש"ך אלו הטיל תנאי בדברי מור"ם דלא מקרי התיבה חתורה אלא בתנאי שיהיה מאכל בתיבה וגם לא יהיה מים לפני התיבה ובנדו"ד אמר החייט הנז' שהתיבה הנז' מעולם לא הכנים שם מאכל אלא מיוחדת היא אצלו לתת בה בגדים יקרים גם נוסף על זה שהתיבה הנז' לעולם לילה ויום מונח לפניה שני ספלים של מים סמיך לתיבה ממש שמונחים שם לרחוץ מהם לילה ויומם פניהם וידיהם וא"כ הרי אדרבה כאן נמצאו תרתי לטיבותה ומן הראוי לנו לומר דפטור יצחק הנז' דאין כאן שום פשיעה כלל שהרי שמר כדרך השמירה ומה שמוטל עליו עשאו:

אלא שעדיין יש להסתפק ולומר דאה"ן אפילו נניח שהאמת כן הוא שהתיבה לא היה בה מאכל גם נמצא שם מים בסמוך עכ"ז איכא למימר דזה יוצדק לנו דלא עשה יצחק הנז' שום פשיעה והתינח אם יצחק הנז' היה לו דין שומר חנם הוא ופטור דלא עשה שום פשיעה אבל האמת לא כן הוא דהחייט הנז' מחשיב לשומר שכר כמ"ש מר"ן בס' ס"ו ס"א כל האומנים שומרי שכר הם וכו' יעו"ש ומצינו בדין חיוב דשומר שכר פסק מר"ן בסי' ש"ג דחייב הוא בגניבה ואבידה ואפילו שמר כראוי ונתן הכספים בקרקע תחת הקרקע בעומק מאה אמה שאי אפשר לגונבה משם אלא ע"י מחילות עכ"ז חייב השומר ואין לו פטור אלא מן האונסים כגון בא על השומר לסטים מזוין יעו"ש בס' ש"ג ס"ב וס"ג ויעו"ש ועל זה יש לספוקי בהני עכברי רשיעי אם הניח בתיבה הנז' כדאמרנו שלא היה שם מאכל או היה שם מים מונחים ועכ"ז לא נמנעו מליכנס לתיבה כיצד נדייניה אם כדין גנב דלא הוה אונס גמור וחייב החייט הנז' או כדין אונס דלסטים מזוין חשיב ופטור:

וראיתי לברר זה מדברי הד"מ בסי' רצ"א שממנו חוצבה אותה הג"ה שכתב מור"ם סי"ג וז"ל הד"מ שם בסי' רצ"א מעשה בא לידינו באחד שהלוה לחבירו על משכונות ונקבוהו עכברים ובא הדבר לפני רבותינו ופסקו דאם הוא בגד חשוב שדרך להניחו בתיבה והניחו מבחוץ ודאי מקרי פשיעה ואם הם בגדים שדרכם להניחן בחוץ אם שומר חנם פטור ואם הוא שומר שכר חייב דהו"ל לקנות חבל לעשות ממנו נס להצילו מהעכברים כדאמרינן גבי רועה שהיה לו לקדם ברועים ומקלות ש"ח בחנם וש"ש בשכר עכ"ל אבל במרדכי פרק כיצד הרגל כתב דסתם תיבות חתורות הם אצל העכברים וחייב הנפקד אם שם בגדיו בהם דהוה ליה להשים אותו על נס עכ"ל הד"מ הרי מכאן מבורר דנקיבת העכברים לאונס גדול כלסטים מזוין חשיבא דהא מתחלת דברי המרדכי כן מפורש דהא שאלתו הוא בנקב המשכון ביד המלוה וקי"ל דהמלוה על המשכון הוי שומר שכר ועם כל זה השיבו ופסקו דאם הוא בגד חשוב שדרך להניחה בתיבה והניחו מבחוץ ודאי מקרי פשיעה הרי דלא חייבו אלא בהניחו בחוץ דון מינה הא בתיבה הוה המלוה פטור אפילו הוא שומר שכר דאל"ך הו"ל להשיב על אותו ענין דבכל ענין חייב הואל והמלוה שומר שכר אלא בודאי דאפילו המלוה פטור היכא שנתן המשכון בתיבה ונקבוהו העכברים וכן מפורש נמי בפשיטות מסוף דבריהם שכתבו ואם הם בגדים שדרכן להניחן בחוץ אם הוא ש"ח פטור ואם שומר שכר חייב משמע דדוקא בהניחם בחוץ ולא קנה חתול הוא דחייב הא אם במציאות יהיה בתיבה אפילו במקום דשכיחי עכברים ולא היה חתול הוא פטור אפילו הוא שומר שכר הרי לפניך דנקיבת העכברים לאונס גמור חשיבה מדפטיר שם אפילו שומר שכר ומילתא בטעמא דהואל וס"ל דתיבות לאו חתורות הם אצל העכברים א"כ מעולם לא תיסק אדעתין שיבואו לשם העכברים בשום אופן שבעולם ואין לך אונם גדול יותר מזה וא"כ משם נלמוד ג"כ לגבי דידן דקי"ל כסברת המרדכי דפסיק מור"ם כוותיה דסתם תיבות חתורות הם אצל העכברים הרי הש"ך כתב דדוקא לא פליג המרדכי וס"ל הכי אלא דוקא בתיבה שיש בה מאכלים אבל אם אין בה מאכל אין מדרך העכברים כלל לחתור התיבה ואזיל ומודה לסברת רבותיו של הד"מ דאפילו שומר שכר שהניח הוא פטור דלאונס גמור יחשיב וא"כ בנדו"ד שהר"י החייט אמר שתיבה זאת מעולם לא הכניס בה מאכל ונוסף על זה ששם שם מים סמיך לילה ויומם בודאי פטור: אלא דאחר החקירות ודרישות על יד שעמדה לנגדי היאך יצאו מפי אותו צדיק הוא מהרש"ל חלילה ואם דברים שאין להם קיום שלפי דבריו תיבה שאין בה מאכל לכו"ע לאו חתורה היא אלבא דכו"ע ובהיו מים סמוך אפילו בתיבה שיש בה מאכל עכ"ז גם היא לא שייך שתהיה חתורה ואנן קא חזינן הכא דיש תרתי לטיבותא שהתיבה לא יש בה מאכל ונוסף על זה סמיכת המים ועכ"ז נחתרה התיבה ועל זה חקרתי כדי להעמיד דברי אותו צדיק זיע"א ואחר החקירות הודה החייט שהתיבה במקום החבור סגירת התיבה יש שם חור פתוח שהוא בתיבה מיום עשותה דיכולים העכברים להכניס ממנו ולצאת ואזי אמרתי לו כמה גדולים דברי חכמים שאין שום דבר יוצא חלילה מפיהם לבטלה דבודאי תיבה כזאת שהיא חתורה ועומדת הוי כאלו הניח הבגד בבית בחוץ במקום שעוברים ושבים העכברים דאפילו לסברת רבותינו שהביא בתחילה הד"מ מודו הכא דחייב וקם דינא דחייב יצחק הנז' דפושע גמור יתקרי אפילו אי הוה שו"ח מכ"ש דשו"ש קרו ליה:

אלא דפש גבן לברורי לראות היעמדו דברי לוי בעל הקסוט שאינו רוצה לקבל הקסוט באומרו שהואל ונשחת אינו רוצה ללובשו ויתן לו כל דמי שוויו וראיתי שדבר זה הוא נכנס במחלוקת הסמ"ע והש"ך בס' ע"ב סז"ך דשם כתב הסמ"ע סקפ"ד דאם נפחת המשכון למלוה אין הלוה. צריך לקבל המשכון ויתן לו דמיו אלא יחליט לו המשכון למלוה דכיון דנפחת בפשיעתו אין ביד המלוה כח להזקיקו ליטפל בו למוכרו יעו"ש והש"ך שם בסקי"ז חלק עליו וכתב דמפני שנפחת המשכון אצלו אין צריך ליקח המשכון בחובו דלא יהיה אלא שואל ומזיק בידים הא קי"ל אין שמין לשואל ולמזיק אלא לגנב ולגזלן בלבד וכדלקמן סי' שד"ם ור"ס ת"ג עכל"ה של הש"ך א"כ ממנו נלמוד לנדו"ד דהחייט הזה הגם דשו"ש הוא דינו כדין מלוה על משכון דבמחלוקת הוא שנוי ואין על החייט ליתן אלא דמי הפחת דוקא ותו לא מידי זהו מה שנלע"ד וצוי"מ וימ"ן כ"ד החותם פה סאלי יע"ה:

אחרי מופלג בא לידי ספר הנחמד משכנות הרועים וראיתי שם במערכת שי"ן אות פ"א שנשאל ממש כעין נדו"ד דהיינו שהיו לו משכנות אצל המלוה והניחם בתיבה ודחקו העכברים ונקבו וכתב שם דפטור המלוה וטעמא דידיה הוא דהגם דמור"ם כתב בסי' רצ"א סתם תיבות חתורות וכו' הוא הפך דברי מר"ן דכתב שם אם הניחו בתיבה הוי שמירה ותכלית דבריו היא דמור"ם שם פליג על דברי מר"ן הפך ממ"ש אני עני דלדעתי אין להם שום מחלוקת וראיתי לו שם שכתב דמדברי הדרישה נראה דפליג והביא דברי הרב"י אשר הביא דברי הרמב"ם שהם פסק הש"ע ואח"כ הביא דברי המרדכי שכוותיהו פסק מור"ם ולא כתב שהם חלוקים ואיהו ז"ל תמה עליו דמה זו שתיקה שהביא דבריהם של הרמב"ם והמרדכי זה אחר זה ושתק הוה ליה לומר דפליג בהדייהו ולדעתי נראה דאדרבה לא פליגי ויפה שתיקתו גם ראיתי שכתב שראה להרב ראש יוסף ז"ל שזה הלכה העלה דמר"ן ומור"ם פליגי יעו"ש ולכך פסק איהו כסברת הש"ע ופוטר המלוה ולא ידעתי מה יענה הרב הנז' בקושיית הבאה"ט אשר הבאתי בראיותי לעיל וגם למה מור"ם כתב בלשון י"א חסירה וא"ו דממנה הוכחתי דלא פליגי אלא להוסיף אתא. סוף דבר תהלי"ת עכ"פ בעקר הדין דין אמת דנתי דלא חייבתי אלא משום שהתיבה היתה נקיבה והיה לו חור בדלתו ועכבר נכנס ועכבר יוצא ועייל בלא בר א"כ זה פשוט דלא נכנס כלל בסוג הניח בתיבה דכאלו הניחם בחוץ דמי דליכא מאן דפליג דחייב והדין דין אמת. החותם צעיר ומואס כל תאוה:

רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה