שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רה
להיות שראובן זה דרכו הולך להסתחרר באהלי קדר שמוליך לשם סחורות ונושא ונותן בהם והן היום שכר פועל אחד לעבוד עמו בעבודתו ולישא וליתן עמו בכל אשר הוא עושה וזמן השכירות הוא ששה חדשים ואחר שהלכו לשם ועברו איזה חדשים רצה ראובן ליכנס לביתו וכל אשר יש לו: נתן ביד הפועל דידיה להסתחרר בו עד אשר יצא הוא מהעירה וכן היה ויהי כבוא ראובן העירה ונשאר הפועל נושא ונותן שם ויהי באישון לילה ואפילה באו גנבים למקום אשר הפועל חונה שם וגנבו לו רוב הסחורה אשר הניח לו ראובן המשכיר וע"ז נפשם לשאו"ל הגיעה מה יהיה משפט הפועל הזה אם דין ש"ש אית ליה או דין ש"ח יומ"ץ:
תשובה לזה הנה ידוע דדין הפועל הוא במחלוקת שנוי אם יש לו דין ש"ש או לא דמצינו למר"ן בסי' ש"ו שכתב כל האומנים ש"ש הן וכו' וכתב הסמ"ע שם בסק"א וז"ל ובדרישה הוכחתי דדוקא באומן דקבלנות קאמר דהוי ש"ש משא"ך פועל שכיר יום ואף דלכאורה האי טעמא שייך נמי בשכיר יום יש לחלק דכיון דהשכירות שנותנים להם אינו בשביל השמירה אלא עבור המלאכה שמתקנים ועוסקים בו אלא שבהנאה שנתנו לו לתקן ולא לאחר באותו הנאה מיחשיב לשו"ש והנאה כזו אינה שייכה כי אם בקבלן שמניח אותה מלאכה בידו עד גמרו ונתנו לו שכרו משא"ך שכיר יום שהיום ניתן לזה ומחר לאחר וכל כה"ג אין שייך לומר בו בהנאה שנתנו לו וכו' דהא לא נתנו לו אלא עבור שנזדמין לפניו זה והראייה שלמחר יתנהו לאחר ועוד יש לחלק דסתם קבלן עושה מלאכה בביתו ושייך בו שמירת הכלי מגניבה ואבידה מביתו משא"ך בשכיר יום דמסתמא הוא עושה המלאכה בבית הבעלים ואין השמירה עליו עכ"ל:
מכאן למדנו דלהסמ"ע ס"ל דהפועל לא מיקרי שו"ש מכח הנהו תרי טעמי שכתב אכין הרב הש"ך שם בסק"א תמה על הסמ"ע וכתב דלא ידע מנ"ל ופסק איהו דגם הפועל דין שו"ש יש לו וכתב שכן פסק הרב"ח אלא דכתב דהרב"ח פסק דלא מקרי הפועל ש"ש אלא אם הוליך המלאכה לביתו דוקא אבל אם לא הוליכה אלא היה עושה מלאכתו בבית בעל הבית לא הוי ש"ש ואיהו אוסיף מדידיה וכתב דלדעתו אפי' עושה הפועל מלאכתו בביתו אפי"ה הוי ש"ש זהו תוכן דבריו יעו"ש:
וראיתי להרב מאמר קדישין בסי' ש"ו שכתב וזל"ה ובאמת אפי' שכיר יום שעושה מלאכתו בביתו הוי ש"ש וכ"ך הרב"ח עכל"ה הרי לפניך דהפועל אם עושה המלאכה בביתו לכו"ע ס"ל דהוי ש"ש בין להרב"ח ובין להש"ך ובין להרמ"ק כולהו סברי דהוי ש"ש וגם הסמ"ע עצמו הכי ס"ל דאם הוא בביתו הוי ש"ש דהגם דהסמ"ע מחלק בין שכיר לקבלן בתרי חלוקים דבחילוק הראשון מחלק ואומר דשאני קבלן הואיל ונתן לו מלאכתו וכו' לא כן פועל דלמחר יביא פועל אחר וכו' יעו"ש כמש"ל ולפי חלוק זה בודאי דאין לנו לחלק כלל בין אם יהיה הפועל עושה מלאכתו בביתו או בבית בעל הבית אפי"ה לא הוי ש"ש עכ"ז הרי מצאנו דהדר ויהיב טעם אחר וכתב וז"ל ועוד יש לחלק דסתם קבלן עושה מלאכה בביתו וכו' ומצינו להרב מאמר קדישין שכתב וז"ל דגם הסמ"ע הדר מסיק בסוף דבריו בזה"ל משא"ך בשכיר יום דמסתמא הוא עושה המלאכה בבית הבעלים דאין השמירה עליו עכ"ל משמע הא אם עושה בביתו הוי ש"ש עכ"ל הרב מאמר קדישין נמצינו למידין דליכא מאן דפליג כלל בפועל שעושה מלאכתו בביתו סברא מוסכמת דהוי ש"ש: אכין בפועל שעושה מלאכתו בבית בעה"ב אדרבא סברת כל הנהו פוסקים דלא הוי ש"ש זולת הרש"ך דוקא שהחמיר עליו ואחשביה לש"ש ולא מצאנו לו חבה בזה ובודאי כהנהו להקת הפוסקים דיינין הואיל והפועל הוא המוחזק. ומעתה הבוא נבוא לנדו"ד דאם בזמן שראובן מסתחרר הוא בעצמו והפועל עמו אירע איזה גניבה באהל שהם מסתחררים בו פשוט דלא הוי זה הפועל ש"ש דהוי כאלו עושה המלאכה בבית בעה"ב דפטור הפועל כסברת כל הנהו פוסקים ומטעם השני של הסמ"ע הואיל ועושה לו מלאכה בביתו של בעה"ב אין השמירה עליו אלא על בעה"ב א"כ גם כאן הואיל ועושה המלאכה עם בעה"ב עצמו הרי השמירה על בעה"ב עצמו שהוא ראובן:
אבל בכגון נדו"ד שהניח ראובן מלאכתו ביד הפועל ואיהו בא לעיר לכאורה נראה דחייב הפועל דהדר דיניה כפועל שעושה מלאכתו בביתו דהוכחנו דכו"ע ס"ל דהוי ש"ש וחייב בגניבה ואבידה דהגם דבמקום שמסתחרר בו הפועל לאו בביתו דבעה"ב ממש היא אלא רשות הרבים והואל שמסתחררים בו הנקרא קיטון הוא של בעה"ב עכ"ז דינו כדין פועל שעושה מלאכתו בביתו דהא זיל בתר טעמא למה בעושה הפועל בביתו נחשבוהו לש"ש לאו משום שהקרקע הבית הוא שלו אלא מילתא בטעמא דכשהפועל בבית בעה"ב אמרי' דלא בא זה לשמור המלאכה דהואיל והיא בבית בעה"ב אזי מוטלת השמירה על בעה"ב דאיהו הרי שם והוא ישמור את כליו לא כן בעושה בביתו הואיל ואין בעה"ב לפניו בודאי דעיקר השמירה היא על הפועל דאם לא שמרה איהו מי ישמור אותם הואיל וברשותו הם לכך מתחייב הוא בשמירה וכדין שו"ש ובנדו"ד נמי שכל אשר יש לו נתן בידו בודאי דאיהו הוא המחוייב בשמירה ולית דין ולית דיין:
אלא דלפי האמת מצאתי און לי בנדו"ד לפטור הפועל הזה דהא כאן קרינן אם בעליו עמו לא ישלם דהא הפועל הזה לא עליו לבד מוטלת המלאכה אלא הוא עובד עם בעה"ב בכנופייא ומצאנו ראינו למר"ן בסי' רצ"א ס"ה שכתב וז"ל יש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקבל עליו לשמור או הניח לפניו ונסתלקו הבעלים משמירה חייב עליו אם פשע וכו' וכתב הסמ"ע סק"ח וז"ל ונסתלקו הבעלים משמירה חדא באידך תלייא כיון דנסתלקו הבעלים משמירתם נמצא דמוטל עליו לשמרו מאחר דקבל עליו לשמרו ועוד דאי לא נסתלקו הבעלים משמירתם אלא הוו שומרים קצת עמו בתחילת השמירה הו"ל שמירה בבעלים וכמ"ש בטו' בסו"ס זה הרי מפורש יוצא מדברי הסמ"ע אלו דאם עדיין לא נסתלקו הבעלים ועדיין שומרים הם פטור דהוי שמירה בבעלים וא"כ ה"ה בנדו"ד נמי דהואיל וגם הבעה"ב מתעסק בעסק זה וגם הוא שומר עם הפועל הוא דינו ממש של הסמ"ע והוי שמירה בבעלים:
והגם שזה הפעם בשעת הגניבה לא היה ראובן בעל הסחורה מתעסק עם הפועל עכ"ז בעליו עמו במלאכתו קרינן וכמ"ש מר"ן בסכ"ח שכתב וזל"ה אם בעליו עמו לא ישלם בששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ או היו שאולים או שכורים אצלו מקודם לכן כיון שהם עמו במלאכתו בשעה שנטל אע"פ שלא היו עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור אבל אם נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואח"כ שכר הבעלים או שאלם אע"פ שהיו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור עכ"ל הרי פרשה פתוחה לפניך דאם היה עמו בתחילת השמירה אפי' לא היה אח"כ קרינן ביה אם בעליו עמו ופטור וא"כ בנדו"ד לפי דעת הסמ"ע דמחשיב לנדו"ד שמירה בבעלים הרי היה ראובן עם הפועל בתחילת העבודה שהוא תחילת השמירה וא"כ אפי' לא היה שם בשעת הגניבה פטור ואין פקפוק בדבר:
והגם דמצאנו ראינו להש"ך בסי' רצ"א סקי"ב דפקפק בעיקר דינו דהסמ"ע וכתב דלא דמי שמי' בבעלים שכתב הסמ"ע לשמי' בבעלים דסו"ס רצ"א דמדמה לה הסמ"ע דינו וגם כתב דלא דמי למ"ש מר"ן בסי' שמ"ו ס"ד יעו"ש בדברי הש"ך סקי"ב עכ"ז פשיט דפטור הפועל הזה דיכול לטעון קי"ל כהסמ"ע ובפרט דאפילו לא היה תפוס כוותיה דהסמ"ע נקטינן דהא אפילו הש"ך פקפק בדברי הסמ"ע לא החליט לפסוק הדין דלא כוותיה אלא הניח הדבר בצ"ע ואין לנו להניח פשיטותו של הסמ"ע מכח פקפוקו של הש"ך וזה פשוט: וגם דעדיפא מזה אמינא דבנדו"ד אפי' הרש"ך יודה דפטור דהוי שמי' בבעלים דראיתי להרב מאמר קדישין שכתב דהרב עטרת צבי זלה"ה סתר דברי הש"ך אלו ואיהו ז"ל כתב על עט"ך דלא דק וכתב איהו מדידיה לפרש דברי הש"ך דמה דכתב הש"ך על דינו דהסמ"ע דלא דמי לסו"ס זה כמו שדימה אותו הסמ"ע הכוונה היא דר"ל דשם מבואר להדייא דוקא השאילה והשאיל הבעלים וכו' אבל נשאלין מעצמן י"ל דלא הוי שאלה בבעלים ומ"ש הש"ך דלקמן סי' שמ"ו לא משמע כן ר"ל לפמ"ש המחבר שם וז"ל השאיל לו בהמתו או השכירו למשוי והלך לסעדה ולהטעינה הוי שאלה בבעלים אע"פ שנשאל לו מעצמו וכו' משמע דדוקא שעשה עמו מלאכה הוי שאלה בבעלים דאל"ך הול"ל רבותא טפי דאפי' שמי' בעלמא הוי שמירה בבעלים עכ"ל הרי לך בפשיטות מדברי הרב מאמר קדישין דלא פליג הש"ך על הסמ"ע אלא דוקא בנשאל מעצמו לשמי' לבדו אבל בנשאל לבדו לעבוד עבודה הוי שמירה בבעלים אפי' לדעת הש"ך וא"כ במכ"ש נדו"ד דהיא עבודה גמורה ולא נשאל מעצמו אלא אדרבה הוא בעל העבודה וזה אינו אלא פועל שמסייעו פשוט דאפי' הניחו לבדו לעבוד והוא נכנס לעיר הויא שמירה בבעלים ופטור ואפילו פשע פטור כדין כל שימר שפטור אפילו בפשיעה בבעלים וכמ"ש בסו"ס רצ"א סכ"ח יעו"ש. זהו הנלע"ד וצוי"מ וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: