שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רו
שאלה במותב חלתא כחדא הוינא וכו' והעידו הר' אלעזר אדהאן והר' יוסף ן' יתאח נר"ו והעידו בתוע"ג וקאלו בזה"ל עדותם לשי"ת באיין כאנו בזוזהום גאלסין פחוואנתהום חתא כא יראוו דוד לעסרי מסררף עלא הר' אברהם אזראד דמתו' סאלי יע"ה וכא יקוללו זיד לענד לקאייד ומעאה דוד ן' צפט וסלם בנבנישתי ודוד ה' קאבד פיידו סי דראהם וכא יגוות אזיוו תראוו יא אומת נביא האד ליהודי כא יכדם רהאטייא פמדנת אצלטאן ושל"ם הנז' ג"כ כא יוגות אזיוו תראוו האד ליהודי כא יכדם רהאטייא פמדנת אצלטאן ותזמעו עליהום בזאף דל גוים ואברהם הנז' כא יגוות אנא בלאה ובצרע משה רבינו וואס כא תחבו תיתמו אולאדי מני וכא יראוו אברהם כא יבוש ברזליהום וויקולהום אנא פעאר לאה ועארכום ומא קבלוסי מנו וקאלהום אברהם ה' לדוד לעסרי ולדוד ן' צפט ולשל"ם ה' וואס יחלכום מן לאה חבתו תשרופוני וואזבוה וקאלולו חבנא גיר נשרופוך ועבאווה לדאר לקאייד עכס"ע וחתומים ב' עדים על זה ועתה יורינו מו"ץ אם יש למוסרים הנז' דין מוסר ע"כ:
תשובה לזה הוא נראה ברור דדין מוסרים יש לאנשים ההמה דוד ודוד ושל"ם הנז' כפי מה שהעידו שדוד כאן מסררף עלא אברהם הנז' ודוד ושל"ם צועקים ככרוכיא דברי המסירות ובשלשתם יחד נועדו והוליכו אותו לבית השר ומאותה הליכה יצא לו הזיק גדול בודאי דמוסרים גמורים יחשבו: והגם שהעדים הנז' לא הזכירו בעידותם שבהליכתם לבית השר דברו עמו דברי המסירות אלא הוליכוהו לבית השר דוקא וא"כ איכא למימר הגם שהוליכוהו לבית השר אפשר שהאנשים האלה לא דברו מאומה והשר שמע הדבר מאדם אחר ועשה בו מה שעשה זה לא יתכן דמדתפשוהו והוליכוהו אדעתה דהכי עד גדר שהיה אומר להם חבתו תשרופוני והם אומרים חבנא נשרופוך כמ"ש בקב"ע ואדעתה דהכי הוליכוהו פשוט דתחת ידם היתה המכשלה ונעשה בו מה שנעשה:
והגם שכתב מור"ם סי' שפ"ת סט"ו משם הרמב"ן וז"ל מי שמדבר בפני קהל ועדה דברי מסירות ונשמע לשר וגרם היזק אעפ"ך אין לו דין מוסר ופטור מן התשלומין יעו"ש אין ממנו סתירה לפס"ד זה דלא דבר הרמב"ן אלא היכא שהיה מדבר ולא עשה שום פועל בידים אבל בנדו"ז שהיה תפיס בידם והוליכוהו כדי למוסרו לשר ומאותה הליכה יצא לו הזיק כאשר יגידו כל יושבי שער עירו בודאי אין לך מיסר גדול מזה:
וגדולה מזה ראיתי להרב החבי"ב ז"ל בספרו בע"י חי"י סי' רכ"ח שנשאל על ראובן ושמעון שהיו מתקוטטים זע"ז ובתוך הדברים אמר ראובן לשמעון בלשון תוגרמה בפני כמה אנשים אתם חייבים מיתה למלך שיש לכם מלך ואתם מורדים בו שכולם בני מיתה ע"כ וכתב עליו הרב ע"ז עוד לאלוה מילין דבנדו"ד אפי' לדעת הרמב"ן חייב בידי אדם חדא דהרמב"ן היה הנדון שהמלשין ההוא לא דבר הדברים לתוגרמיים אלא שצעק חמס ובצעקתו שמעו העכומי"ם מה שהיה אומר אבל בנדון שלנו שהמוסר אמר מה שאמר לעכומי"ם אף בדיני אדם יחייב הרמב"ן ואם תימצי לומר דאף במדבר לעכומי"ם פוטר הרמב"ן ז"ל שאני נדון הרמב"ן דלא בריא הזיקא אבל הכא דבריא הזיקא אף הרמב"ן ז"ל יחייב וכן מצאתי בתשו' להרב המוסמך מוהר"ר אלישע גאליקו ז"ל שנשאל על הנדון שנשאל עליו מהר"ם מטראני ז"ל והשיב הרב ז"ל דחייב לפרוע ההיזק אף לדעת הרמב"ן הואל וברי היזקא ואם בנדון שלו כתב הרב דברי היזקא כ"ש בנדון שלנו עכ"ל בע"י חי"י:
הרי עיניך הרואות דהרמב"ן לא דבר אלא במדבר ונשמע הדבר וגם בדלא ברי היזקא ובשביל זה פוטר הרמב"ן וממנו דייק הרב הנז' דבמקום דאיכא אפילו ריעותא חדא מודה הרמב"ן דחייב בדיני אדם א"כ מכ"ש נדו"ד שהיה מדבר לעכומי"ם וצועקים בפה מלא אזיוו תראוו יא אומת נביא וכו' דזה עדיף אפי' מנדונו של הרב בע"י חי"י שנדון הרב בע"י חי"י לא היה צועק לעכו"ם לומר להם אזיוו תראוו כנדו"ד אלא שהיה מדבר בלשון תוגרמה בפני עכו"ם והיה מדבר בלשון תוגרמה כדי שיבינו התוגרמים ועכ"ז חייב הרב מכ"ש נדו"ד שהיה אומר להם בואו וראו וכמ"ש בקב"ע אזיוו תראוו בודאי שהרמב"ן יודה שחייב בדיני אדם:
וגם מצד ההיזק אין בריא הזיקא יותר מנדו"ד ופשוט הוא דעדיף הוא אפילו מדינו של הרב בע"י חי"י דהא נדונו של הרב בע"י חי"י לא היה אומר אלא אתם מורדים במלך ולא אמר מאיזה טעם הם מורדים ויכולים לומר ששקר דבר שהם מורדים אבל בנדו"ז שהיה דראהם פיידהום והם צועקים אזיוו תראיו דהיינו שמראין להם הפשע והמרד בעיניהם שהוא הדראהם שבידם וידוע דמי שעוסק בזיוף המטבעות אין לך הקפדה שמקפידים המלכות יותר מזה וסכנה גדולה היא זו ואין מי שיגין עליו מיד השלטון בזה וכמו שנהיה בו הדבר הרע הזה ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לדבר עליו לשלטון א"כ פשוט וברור הוא דנדו"ז עדיף מנדון הרב בע"י חי"י ואין אומר ואין דברים:
וגם בנדו"ז כבר כתבנו דלא נגע ולא פגע בדברי הרמב"ן כלל דכל דברי הרמב"ן אינם אלא במדבר בפיו דוקא ולא בעושה מעשה בפועל אבל נדו"ד שהיה תפוס בידם ומשם הוליכוהו לבית השר פשוט היא דמזיקים בידים הם ומוסרים יקראו וחייבים לשלם לאברהם הנז' כל מה שהפסיד שוחד והוצאות שבאו עליו מכח התפיסה ממיטב שבנכסיהם וגם צריכים לשלם לו דמי הבטלה שביטלוהו ממלאכתו ביומי התפיסה וכמ"ש מור"ם בס' שפ"ח ס"ז וז"ל וכן אם גרם לו תפיסה חייב לשלם לו כל מה שהזיקו דהוי כמזיק בידים יעו"ש. אלא נראה פשיט דהגם דכתב מור"ם חייב לשלם לו כל היזקו בודאי דאין חייב לשלם אלא כדין. פועל בטל דהגם דמיחשיב מזיק בידים אינו חייב לשלם לו אלא כפועל בטל וכמ"ש מר"ן בס' ת"ך סי"א ז"ל הכניסו בחדר וסגר הדלת עליו ובטלו ממלאכתו אין נותן לו אלא שבת בלבד עכל"ה ובדין השבת כתב שם מר"ן סי"ז וז"ל כיצד משערין השבת נותן לו כל שבתו של כל יום ויום כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה וכו' ושם פירש הסמ"ע כיצד משערין היינו נחזי אדם כמה ראוי ליטול ולישב בטל ממלאכה שהוא עושה ויש חלוק בין אם מלאכתו מלאכה כבדה דאז יש הפריש גדול בין מה שתופיס במלאכתו למה שרוצה לישב בטל ובין אם מלאכתו קלה דאז אין הפריש כ"ך שאין אדם רוצה לישב בטל זולת אם יהיה הפרש דבר מועט יעו"ש וא"כ גם נדו"ד הגם דמי שגרם תפיסה למזיק בידים יתקרי וחייב לשלם הרי מזיק בידים פסק מר"ן דהשבת הוא כפועל בטל כמ"ש ובנדו"ד נראה פשוט דכל מה שהפסיד אברהם הנז' אפלו לא יברר בעדים כמה הפסיד עכ"ז דינו הוא שישבע ויטול והגם דמסור הוא איבעייא דלא אפשיטה בפרק הכונס אם הוא מהנשבעים וניטלים או לא ולא אפשיטה ופסק הרמב"ם ושאר פוסקים דהמע"ה וכוותייהו פסק מר"ן בקצר בס' שפ"ח סי"ז ה"מ במוסר ממון חבירו אבל במסירות שיש בה סכנת הגוף הרי מצינו להר"מ שכתב וז"ל וכתב מהרי"ל סי' פ"ו בתשובה הא דאין הנמסר נשבע ונוטל היינו דוקא שמסר ממונו אבל אם מסר גופו מיקרי מזיק בידים ונשבע הנמסר ונוטל ופסקו בהג"ה סי' ה' ס"ז יעו"ש וא"כ גם בנדו"ד בודאי דדינו הוא שישבע ויטול דהא אין לך מסירת הגוף יותר מזה שהלשינו עליו שהוא עוסק בזיופים ומשחית מטבע המלך וסכנה גדולה יש בדבר כמ"ש לעיל:
ועדיפא מזה ראיתי להרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בסי' ק"ו שכתב דמי שהלשינוהו שגנב הרי זה מיקרי מסירת הגוף ודיני הוא שישבע ויטול וא"כ באומרך שאפי' גנב שאין נוגע נזק למלך עכ"ז למוסר הגוף יחשב הואל והמלך מקפיד א"כ מכ"ש במשחות מטבע המלך שנוגע הדבר למלך ומקפיד הרבה על זה בודאי דלמוסר הגוף יחשב ודינו הוא שישבע ויטול:
והגם דמהרי"ל נקט בלישניה אבל מוסר גופו של חבירו וכו' ובלשון זה נקט מור"ם בהג"ה אין לנו לו' דוקא במוסר בידים אלא אפי' הלשינו בפה ומכח דבורו הרע נתפס למסירת הגוף יחשב וסיפא דדברי מור"ם תוכיח שכתב וכן אם גרם לו תפיסה דהוי כמזיק בידים יעו"ש:
הרי מלשון זה משמע דאפי' גרמא בעלמא בלי מסירה בידים אלא בפה מוסר יתקרי ומלשון זה ג"כ הוכיח הש"ך שם בסקל"ו דדברי מור"ם הם אפילו במוסר בפה לחוד מיחשיב מוסר והגם דהרב הש"ך דחה סברת מהרי"ל דפסק מור"ם ואית ליה דלא מיחשיב למסירת הגוף אלא מוסר בידים אבל בדביר בעלמא לא עכ"ז אנן כדברי מור"ם קי"ל ומה גם דדבריו הם מוסכמים מגדולי עולם מהרי"ל ומהרש"ל ומהר"ם לובלין יעו"ש וא"כ קם דינא ע"פ העדות שביד אברהם הנז' כל הפסיד שיכול לבררו בעדים הרי זה נוטלו בלי שבועה ודבר שאין לבררו בעדים דינו הוא שישבע בנק"ח ווטול:
והגם ששלשה פושעי ישראל האלה שלחו מהתם להכא קב"ע שהעידו בה יצחק בן יאיון ומסעוד בוהדאנא וז"ן הצריך וקאלו עידות דייאלנא לשי"ת באין קדאמנא בסחאל דל מרראת תסרעא של"ם בנבנישתי עלא אברהם אזראד וקאללו קארי מן האד לחראם דתקצוץ דדרהם ראך קטעתלנא רזקנא ורזק אולאדנא חראם עליך האדסי מכס"ע וחתומים ע"ז שע"ך וא"כ לכאורה נראה דאין על המוסרים אשמת דבר וכמ"ש הר"מ בס' שפ"ח משם מהר"ם מרזבורק זלה"ה וז"ל מי שרודף רבים בעסקיו כגון שעוסק במטבעות או בגזירת מטבעות וכדומה לזה אם התרה בו הקהל ולא השגיח יכולים למוסרו לעכו"ם ופסקו ג"כ סי"ב וא"כ הואל והעדים הנז' מעידים ששל"ם הנז' שהוא אחד מהמוסרים התרה עליו נימא דמאי דעבד במסירתו כדין עבד אפילו הכי לא נפטרו המוסרים הנז' מדינא דמסירות מכמה טעמי:
חדא דצריכים המוסרים הנז' לברר מעיקרא שאברהם הנז' עסוק בזיופים ואזי אם יתחייבו אח"כ יש לה ההתראה על מי תחול אבל אם לא יבררו מעיקרא שהיה עוסק בזיופים מאי אהני התראתם דא"כ אין לדבר סוף ולא שבקת חיי דכל אחד יאמר לחבירו בפני עדים הרני מתרה בך אם תעסוק בזיופים אמסור אותך ואח"כ ילך וימסור איתו אפילו מעולם לא נעשה שום דבר אלא בודאי דצריך לברר מעיקרא דהוא עוסק בזיופים וכמו שמדוקדק מדברי מהר"ם ז"ל מי שעוסק בזיופים דהיינו ידוע שהוא עוסק וא"כ בנדו"ד שאין בידם עדות שזה דרכי של אברהם הנז' שהוא עוסק בזיופים אין בהתראתו כלום ולאו מפי המוסרים אנו חיים:
זאת ועוד אחרת אפי' אם יבררו שהיה עוסק בזיופים קידם התראה עכ"ז צריכים לך לברר דאחר התראה ג"כ לא מנע עצמו מלעסוק בדבר הרע וכמ"ש ג"כ בדברי מהר"ם ז"ל ולא השגיח יכולים למוסרו א"כ גם כאן הואל ואין להם עדים דלא השגיח בהתראה אין בדבריהם כלל:
ועוד בה שלישיה דהתראה זה מעיקרא לא שמה התראה דהא לא התרו בו מעיקרא לו' לו שאם ישנה באולתו שילך וידבר עליו לשלטון דסתם התראה בודאי כך הוא דצריך להודיעו מעונשי הדבר כדי לסלק עצמו מדבר זה ואפילו אם ירצה האדם להתעקש ולומר דאין צריך להודיעו בהתראתו מעונשי הדבר הואל ומהר"ם לא פירש הדבר בדבריו אלא כתב בדבריו אם התרו בו ולא השגיח וכו' ואני אומר אפילו לא פירש דבריו בודאי סתמו כפירושו דבמאי סמכה דעתו לאתפחד מהתראה זו אלא אפילו למי שירצה להתעקש ולומר דאפילו התרה בו סתם שאל יעשה עוד מה שהוא עושה וע"פ אותה התראה יכול אח"כ לילך למוסרו עכ"ז בהתראה שלפנינו אלבא דכו"ע יודו דלא שמה התראה דהא בכאן גילה דבריו דלא נתכוון להתראה אלא למונעו מן האיסור שהוא עושה ולא משום שום סכנה כלל וכמ"ש בקב"ע חראם עליך תקטעלנא רזקנא ורזק אולאדנא חראם עליך האד סי משמע דכוונתו הוא להתרות בו משום איסור שגורם להם בזה חוסר הפרנסה דהכוונה שעל ידי רבוי דרהם למקצץ מתעקש בידם האלסרף אבל משום סכנה אין אפילו ריח התראת סכנה בדברי התראה זאת וא"כ בודאי דלאו שמה התראה:
ועל ארבעה ל"ו אשיבנו דנדו"ד לא ידעתי מעיקרא מה סכנה היתה למוסרים ה' אפי' נימא דאברהם ה' דרכו לקציץ הדרהם בשלמא אם היתה מלאכה זאת דתקציץ אדרהם אינה ידועה כ"א להאלסרארפייא לבד אם כן אמרינן סכנה יש בדבר להאלסרארפייא הואל ומלאכה זאת ידועה להם ויאמר המושל שמתחת ידם היתה המכשלה אבל בנדו"ד דבכל עיר ועיר יש לאלפים ולרבבות כמה דרהם מקצץ ואין אנו יודעים מאן מחתיך להו אם הוא מי שמלאכתו סרארפי או סוחר או מבעלי שאר אומנות או עכו"ם או ישראל דכו"ע ידעי למעבד זה ונוסף ג"כ שהדרהם הולך בכל יום ויום מעיר לעיר ובפרט לדאר לבידא שהיא ערי הסוחרים הנז' ובכל יום ויום הולך לה הדרהם מכל ערי המערב כידוע ומעולם לא נתפסו בעלי מלאכה מיוחסת לזה כי אין אנו יודעים בשלמי הרעה הזאת א"כ מה סכנה יש להאסרארפייא הנז' להתרות בו והוא פלא דאין לשום אחד בזה שום סכנה כי אם למי שנתפס בידים שעוסק בזה ואין לזרים אתו:
והגם דמהר"ם מרטבורק ז"ל אחשיביה להאי דמחתך המטבעות לסכנת רבים בודאי דנדון דידיה איירי בעושה איזה זיוף וכו' הידוע דבעליו מיוחדים לעשות זה דאזי המלך כשרואה ההפסיד שולח על בני אותה אומנות בזה בודאי יכולים למחות בו כדי שלא יסתכנו בני אומנותו אבל בנדו"ד שאין מלאכה זאת מיוחדת ומיוחסת לשום אדם. פשוט דאין הסכנה אלא למי שנתפס עסוק בדבר הרע הזה וע"ז נאמר כל איש עונו ישא ואין לזרים אתו ואין זה צריכה לפנים ובודאי דקב"ע ששלחו המוסרים בטילה ומבוטלת היא וחייבים הם לשלם במיטבה:
אלא דצריכים אנן למודעי דהואל וקב"ע שביד אברהם הנז' לא נתקבלה בפני המוסרים ה' צריכים העדים ה' לחזור ולהעיד בפני המוסרים הנז' כמ"ש מר"ן והגם דבס' שפ"ח פסק מר"ן דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו הרי דברי מר"ן אלו עיקרם ממה שהביא הטור משם אביו הרא"ש ז"ל ושם מפורש דלא אמר הרא"ש אלא במוסר שהוחזק מוסר ג' פעמים בזה הוא דכתב הרא"ש דמקבלים עדות שלא בפניו אבל במוסר פעם אחת בודאי דצריך לקבל עדות בפני ואלילי דברי מר"ן זה בקצר הייתי אומר דבעדות המוסר להוציא ממנו ממון אפילו במוחזק ג' פעמים אין לקבל עדות שלא בפניו להוציא ממנו ממון אלא צריך בפניו דוקא דעד כאן לא קאמר רבינו הרא"ש דבמוחזק מקבלים אפילו שלא בפניו אלא כדי לאבד גופו מן העולם. דהמוסר. גופו קל מממונו דהא גמרא ערוכה דמוסר מצוה לאבד גופו ופסקוה כל הפוסקים וגם מר"ן בקצר אבל לאבד ממיני לא מצינו שום היתר ואפי' להוציא ממונו ממנו ע"י שבועת הנמסר סלקה בתיקו ופסקוה דהמע"ה וכמש"ל והתם אפילו במוחזק למסור ג' פעמים לא עשו בי תקנת נגזל לישבע הנמסר ויטול הרי לפניך דממונו הואל וראוי הוא ליורשים חסו עליו חז"ל יותר מגופו וא"ך מן הראוי מדברי הרא"ש אלו אין לנו לו' דבהוחזק למסור ג' פעמים מקבלים עליו עדות כדי להוציא ממנו ממון:
אלא דהואל ומר"ן בקצר פסק סתם דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו משמע דדבריו הם בין על עדות כדי לאבד גופו בין על עדות להוציא ממנו ממין מקבלים שלא בפניו הואל וסתם לה סתומי ומה גם דכתב לפסק זה אחר דיני הוצאת ממון מן המוסר קודם שכתב דיני איבוד גופו יעי"ש וכן ראיתי להרב תוש"י בח"א סי"ח שכתב דמוסר שהוחזק למסור ג' פעמים מקבלים עדות שלא בפניו להוציא ממנו ממון ונרגש ממה שכתבתי דדברי הרא"ש אינם אלא לאבדו מן העולם וכתב כמ"ש הואל ומר"ן בשולחנו הטהור בסתם מוכח דאין לחלק וגם נתן טעם הואל ומר"ן כתב דין זה קודם שכת' דין שממיתין אותו ע"י גוים ונהניתי שנתכוונתי לדעת עליון ואין לומר דהשתא דאזלינן בתר סתמא דמר"ן ואמרינן דאפילו הרא"ש לא דבר אלא בלאבד גופו ועכ"ז הואל ומר"ן סתם דבריו בקצר אמרינן בלהוציא ממנו ממון דבר א"כ נימא ג"כ הגם דהרא"ש לא כתב דינו אלא בשהוחזק למסור ג' פעמים נימא ג"כ הואל ומר"ן ג"כ סתם דבריו וכתב דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו סתם ולא פירש בהוחזק ג' פעמים נימא דס"ל דלהוציא ממנו ממון מקבלים אפילו בלא הוחזק:
זה לא יתכן דבשלמא לקבל עדות שלא בפניו אחר שהוחזק נימא דמר"ן ס"ל והגם דהרא"ש לא כתב דינו אלא בלאבד גופו עכ"ז גם בממון בודאי כן דטעם האמור שם בלאבד גופו שכתב הרא"ש דהואל והוא מוחזק אם אין אנו מקבלים עדותו שלא בפניו אין אנו יכולים לקבל דהואל ומוחזק הוא גם באותה שעה של הקבלה ילך וימסור לפיכך תקנו שיקבלו שלא בפניו וטעם זה יוצדק גם בעדות שבאים להוציא ממנו ממון ולפיכך כתב מר"ן דדין אחד להם אחר שהוחזק מקבלים שלא בפניו גם להוציא ממנו ממון אבל להקיל בעדות להוציא ממון ונימא דגם בפעם הראשון מקבלים שלא בפניו זה לא יתכן דמהיכן הוא מקור דין זה ודיו לבא מן הדין שהוא הממון להיות כנדון שהוא לאבד גופו דמצריך בו הרא"ש עד שיוחזק ובפרט דכבר ביררנו דממונו חמור מגופו וא"כ באומרך אפי' לאבד גופו בעינן הוחזק מכ"ש להוציא ממין:
והגם שראיתי להרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה ח"ב בסי' ק"ו שכתב בפשיטות לחלק דלא הצריך הרא"ש הוחזק ג' פעמים אלא לאבד גופו אבל לענין עדות להוציא ממון לא בעינן הוחזק ואני הפעוט תמהתי תמיהא גדולה דלא מלבד דפסק זה שכתב בח"ב סיק"ו סתיר פסק דידיה הכתוב בח"א סי"ח שהבאתי לעיל שהרב הנז' מסכים עם כמה חכמים דמצריכי דאם בא להוציא ממנו ממון שיהיה קב"ע בפניו עד שיוחזק מסרן ג' פעמים וא"כ פסקיו סתראי נינהו והגם דיכולים אנו לומר דבסוף ימיו חזר הרב הנז' מדבריו הראשונים וחזר לפסוק דלהוציא ממון לא בעינן עד שיוחזק ג' פעמים עכ"ז פסק זה האחרון לא נתחוור לי. חדא דמאיזה מקום מובן זה מדברי הרא"ש ובפרט כבר ביררתי לך דממונו חמיר מגופו ואפילו אם נבוא להקל בממונו דיינו להשוותו לגופו וליבעי עד שיוחזק ג"פ סוף דבר הגם דגברא רבה אמר מילתא אין לסמוך עליו בזה דלא מלבד מה שהקשיתי עליו. הרי מצאתי להרב המופלא מורי זקיני המלאך רפאל ביבאס שכתב על דברי הרב הנז' וז"ל עיין בשו"ת להרב אד"א זלה"ה דף מ"ו ע"ב שהעלה דבלא הוחזק צריך בפניו דוקא וכתוב שם שגם הרב מוהריב"ם ס"ל כוותיה גם רבני מראקס ז"ל הכי ס"ל וכל רבני המערב ז"ל הכי ס"ל זולת חכמי מקנאס ובודאי כוותיה דרב אד"א נקטינן דרב חיליה ורב גובריה בחכמת העיון ובפרט דרבים קיימי כוותיה א"כ ודאי דכוותיה נקטינן עכ"ל א"כ פשוט וברור הוא דצריך שיעידו העדים פעם אחרת בפני המוסרים ואם תהיה עדותם מכוונת לעידות הכתובה בקב"ע אזי המוסרים חייבים לשלם במטב"א ואם שנו בעדותם כאשר יעידו בפעם השנייה בפני המוסרים כן יקום וכמ"ש מור"ם בסתם דבריו בסי' כ"ח סט"ו יעו"ש זהו מה שנלע"ד וצוי"מ וימ"ן ח' לניסן ש"ש כצאת השמש בגבורתו לפ"ק פה סאלי יע"ה:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: