אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן רה

סימן רד

להיות שראובן שאל כלי מלאכה משמעון ובעודו בידו ראה אותו בידו עכו"ם אחד והעליל עליו והוליכו לערכאות דידהו באמור לו העכו"ם הזה שהכלי הזה נגנב ממנו ויען ראובן ויאמר כלי זה הוא מישאל בידו מאת שמעון ואזי נקרא שמעין לבית השר ונטלו ממנו הכלי והוצרך להפסיד ממין על תביעה זאת לפי ערכאותיהם וע"ז בא שמעין קיבל ומתרעם על ראובן שישלם לי כלי מלאכה שלי דהגם שהוא מידה ואימר שהוא קנה אותו מגנב אחד עכ"פ על ידי גרמת ראובן נאבד והיא ישלם וגם תבעי שישלם לו במה שגרם לו להפסיד באמירתו לשר שהוא שאל משמעון שעי"ז הוצרך לפזר ממין רב להציל את נפשו ושכמ"ה:

תשובה ע"ז הוא הנה במה שתבע שמעון שישלם לו את הכלי מן הראוי דלכאורה טענה הנשמעת היא דאפילו חשבינן למה שהוציאו השר מידו דלאונס יחשב עכ"ז ראוי לחייב את ראובן כדין שואל שחייב באונסים וגם כאן הגם שהעלילו עליו מכח גניבה אין בדבריהם ממש ומקרא מלא. דבר הכתוב אשר פיהם שוא ולשונם דבר שקר וא"כ בדין הוא שיתחייב ראובן לשלם דדין זה הוא מה שפסק מר"ן בסי' רכ"ה ס"ב בדין המוכר באחריות שכתב מר"ן שם וז"ל בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד של ישראל כגון שהיה המקח מטלט' והיו גנובים או קרקע גזולה וכו' אבל אם הכותי הוא שהוציא המקח מהלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו ואע"פ שהכותי טוען שהמוכר גנב החפץ זה או גזלו ממנו והביא עדים כותים על כך אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ואין השוכר חייב באחריות אונס ע"כ ויעו"ש בסמ"ע טעם הגמרא יע"ש הרי לפניך דמה שנוטל הכותי מישראל אפי' היה ע"י עדים לאונס חשבינן ליה הואל וחזקתם שקרנים וא"כ גם כאן לאונס יתחשב וחייב ראובן השואל:

ואל תשיבני דלא פסק מר"ן בההיא דס' רכ"ה אלא לענין שאין המוכר מחויב להחזיר מעות המקח בזה הוא דאמרינן חזקתם שקרנים כדי להעמיד הממון בחזקת מריה המוכר אבל בנדו"ד שבא המשאיל להוציא ממון מיד השואל והשואל אמר שהשר הוציא מידו הכלי ע"י עדי הכותים שהדבר הזה גנוב הוא נימא אדרבה לאידך גיסא דהמע"ה שהוא המשאיל דדילמא אמת שגזול כמו שהעידו עדי הכותים זה אינו דהא זיל בתר טעמא הוא כמו שמפורש בגמרא במילתיה דאמימר בפרק ח"ה דמידע ידע הלוקח דסתם עכו"ם אנסים הם דכתיב אשר פיהם דבר שוא וכו' יע"ש בגמרא ובב"י וא"כ הואל ועיקר הטעם כך הוא אם כן פשוט אפילו אם יהיו עדיין המעות ביד הלוקח ונאנס מידו המקח פשיט דחייב לשלם למוכר ואל יקשה בעיניך דא"כ הוא דאפילו עדיין לא שלם הלוקח מחויב הוא לשלם א"כ הו"ל לאשמיעינן רבותא דאפילו עדיין לא שלם מחייב לשלם זה אינו דהא דין זה דמר"ן הוא מימרא דאמימר בפרק חזקת הבתים ושם דברי אמימר הם קאי על דברי רב פפא דמכריז ואומר דנחתין לתתא ודסלקין לעילא האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה וקאתי עכו"ם ואניס ליה מניה דינא הוא דמפצי ליה מיניה וכו' ודברי רב פפא הם איירי אפילו בכבר פרעו ועכ"ז אמר צריך למיפצי ועליה קאי אמימר ואמר דפטור דמידע ידע אבל אה"ן מהאי טעמא אפילו עדיין לא פרעו מחייב הוא לפורעו וא"כ לכך נקט דיניה מר"ן בהכי ולא כתב דאפילו עדיין לא פרע להוי חייב דכך אורחיה לפסוק הדין כמו שאתמר בגמרא ותו לא:

איך שיהיה נקטינן מכאן שנטלו הכותים הכלי לאונס יחשב וחייב לשלם אלא דבנדו"ד מצאנו לראובן זה פטיר על הכלי מכח הודאתו שמודה ואמר אמת הדבר שכלי זה הוא גנוב וקנוי אצלו בזה הפסד תביעתי דדין זה הוא ממש דברי המרדכי שפסק מיר"ם בס' רכ"ד ס"א וז"ל ראובן החליף עם שמעון סוס ביין וכאשר משך שמעון הסוס בא כותי ולקחו ממנו ואמר שהסוס נגנב ממנו ורוצה שמעון להחזיק ביין שבידו אם ראיון מודה שנגנב הסוס הוי מקח טעות ויכיל שמעון להחזיק מה שבידו אבל אם ראובן אינו מידה אמרינן הכותי משקר וצריך לתת היין לראובן עכ"ל וא"כ גם בנדו"ד הואל ושמעון זה מודה שהכלי הזה גנוב הוא הוי דינו ממש כדינא דהג"ה זאת ופטיר ועטיר הוא וא"כ פשוט דפטור:

ובדרך אגב חוזרני על הראשונות הרי לך מדברי המרדכי שבהג"ה זאת מוכח תהלי"ת כמש"ל דמכח דברי אמימר שאמר דסתם עכו"ם אנסים מכח אשר פיהם דבר שוא אפי' עדיין לא קבל המוכר המעות חייב הוא הלוקח לפורעו דהא פסיק ותני אבל אם ראובן איני מודה אמרינן הכותי משקר וצריך לתת דמי היין ע"כ הרי לך דמכח טענה זאת מוציאין מיד הלוקח ועיין בסמ"ע סק"ה שכתב וז"ל הכותי משקר בס' שאח"ז ס"ג כתב הטור מדין זה ע"ש עכ"ל ומצאנו ראינו לרבינו הטור בסי' שאח"ז ס"ג שם דבר מדין דכתבנו לעיל במוכר באחריות ובא העכו"ם ונטלו ממנו דאין הלוקח חוזר על המוכר יע"ש וא"כ יש לדקדק על דברי הסמ"ע אלו שכתב על דברי הג"ה זאת דפסיק בה מור"ם מדברי המרדכי דאם אינו מודה יכול בעל הסוס אפי' להוציא היין מבעל היין דהטור כתב מדינים אלו דמשמע כדין זה דהמרדכי והרי יש לך לדקדק הרי הטור לא כתב אלא דין דאין להוציא מיד המוכר אבל להוציא מיד הלוקח לא נרמז שם מזה אלא בודאי דמוכרחים אנו לומר כמש"ל דמאי דקאמר בגמרא פסק מר"ן אבל אין הכי נמי פשוט הוא דאם לא פרע עדיין הלוקח חייב הוא לפרוע כמש"ל וכמו שמפורש מדברי הג"ה זאת וק"ל: הדרן למאי דאתן עלה שראובן זה פטור מדמי הכלי שנטל השר מידו ונתנו לכותי ועדיפא מזה אמינא אפי' אם המצא ימצא דשמעון תפוסים בידו מעות ראובן אינו יכול לעכבם בידו ולמימר שהעכו"ם העליל עליך ונטלו ממך שהרי הוא מודה שקנה אותו מגנב והגם דלא נאמר דינו דהמרדכי המובא בהג"ה אלא לענין שאין בעל היין חייב לתת לו היין דהואל ובעל הסוס מודה שהוא גנוב אזי מעמידין היין ביד בעליו אבל בנדו"ד שבעל הכלי הוא התופס נימא דאפילו מודה הוא אמור יאמר שהגם שגנוב הוא בעלילה באו עליו העכומי"ם ההמה ולא בעליו גמורים אלא אפשר בעליו עכומי"ם אחרים המה וזה בעלילה באו עליו ונטלוהו דזה אינו דגם אופן זה מצינו סעד וסמך מדברי המרדכי שפסק ג"כ מור"ם בסו"ס שנ"ו וז"ל ישראל שקנה מן הגנב ומכרו לישראל אחר ובא כותי ואמר שנגנב ממנו והוציאו מליקח שני בדיניהם אם הגנב מפורסם צריך הישראל ראשון להחזיר לשני מעותיו ואם אינו מפורסם א"צ להחזיר לשני מעותיו דיכול לומר שמא הכיתי משקר ע"כ הרי לפניך דבגנב מפורסם אם יבוא איזה כותי דשקר קאמר ובא כותי מאן דהו ואמר שהוא שלו עכ"ז אפילו היו המעות ביד לוקח ראשין עכ"ז מחויב איהו להחזירם ללוקח שני וא"כ גם כאן הואל ושמעון זה הואל ואי הוי מידה דכלי זה לקוח מגנב אם יבוא כותי מאן דהו ויוציאו בדיניהם אפי' יהיו תפוסים בידו המעות השואל הזה מחויב הוא להחזירם דהואל וידע שהוא גנב הדר דינו כאותה הג"ה ממש דסו"ס שנ"ו דהגם דהתם גנב מפורסם נאמר אדרבה זה דידע שהדבר גנוב מיגרע גרע אפילו מגנב מפורסם דהא יש סברת הפוסקים דס"ל דאפילו בגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק וכמו שהביא מור"ם בסי' שנ"ו ס"ב ועכ"ז בידע שהוא גנוב כ"ע מודו דלא עשו בו תקנת השוק והילך לשין מור"ם וי"א דאף בגנב מפורסם עשו תקנת השוק וצריך להחזיר ללוקח מעותיו אלא א"כ ידע הלוקח שהוא גנוב שאז צריך להחזיר בלא דמים עכ"ל הרי לפניך מדברי מור"ם אלו דבידע הלוקח שהדבר גנוב הוא מיגרע גרע מלוקח דבר מגנב מפורסם וא"כ באומרך דברי מור"ם אלו דסו"ס שנ"ו פסיק ותני דאפילו קנה מגנב מפורסם חייב להחזיר ללוקח שני כ"ש בידע שהוא גנוב דמחויב הוא להחזיר וכמ"ש הסמ"ע ג"כ בסו"ס שנ"ו סק"ג יעו"ש:

ואין להשתבש ולו' דלא דבר מור"ם ואמר אלא א"כ ידע שהוא גנוב שהוא שמחויב להחזיר בלא דמים אלא לסברת הפוסקים דס"ל דאפילו בגנב מפורסם עשו תקנת השוק ע"ז סיים דדוקא בידע הלוקח שהחפץ גנוב ונימא דהכוונה תרתי בעינן לקח מן המפורסם וידע שהוא גנוב בזה הוא דמחזיר ואינו נוטל דמים אבל בגנב שאינו מפורסם נימא דאפי' בידע שהוא גנוב עכ"ז עשו בו תקנת השוק אלבא דכ"ע וא"כ השתא הדר דינו דגנב מפורסם הוא מיגרע גרע מגנב שאינו מפורסם אפי' בידוע שגנב וא"כ הדרן למאי דאתן עלה דלא דבר מור"ם בסו"ס שנ"ו דאפי' היו המעות תפוסים ביד לוקח ראשון דמחויב להחזירם ללוקח שני אם ביא יבוא איזה כותי ויטלם ממנו בדיניהם אלא דוקא אם ליקח זה הלוקח ראשון מגנב מפורסם והוא אלבא דמר"ן והפוסקים דפסקי מיגרע גרע מי שלוקח מגנב מפורסם אבל בכהאי נדו"ד דשמעון זה לקח מגנב שאינו מפורסם נימא דלא גרע כחו להחזיר לראובן אם יהיו בידו נכסי ראובן דהא לא גרע כ"ך הואל ועשו בו תקנת השיק לפי האי סלקא דעתין דהשתא דמור"ם לא הגריע כח אם ידע שהוא גנוב אלא בקינה מן המפורסם ואלבא דסברת הפוסקים דס"ל דאפילו בגנב מפורסם עשו תקנת השוק:

אלא באמת זה שבוש גדול ולא תיסק אדעתין כלל דהא זיל בתר טעמא לסברת הפוסקים דס"ל דבגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק והוא פסק מר"ן משום דהואל ומידע ידע הלוקח הזה שהמוכר הזה הוא גנב הו"ל לחוש לעצמו ולא יקנה ואיהו דאפסיד אנפשיה דסתמא כל מה שקנה מיד זה גנוב הוא וא"כ איהו דאפסיד אנפשיה וא"כ באומרך אפי' משום דסתמא כל מה שבידו הוא גנוב והו"ל לחוש לנפשו משו"ה לא עשו בו תקנת השיק וא"כ מכ"ש וק"ו בקינה מאדם דעלמא שאינו ידוע גנב וקנה ממנו איזה חפץ ומידע ידע דחפץ זה הוא גנוב אין לך מאבד עצמו יותר מזה וממנה נמי יש לדון לסברת הי"א שהביא מור"ם דבגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק ס"ל דאפילו קנה מגנב מפורסם שמא אין הדבר גנוב אבל בקונה דבר הגנוב הרי נתברר לו שהוא גניב ולא הו"ל לקנותו וא"כ בידע שהוא גניב אפילו יקנה אותו מאדם דעלמא כו"ע מודו דלית ביה תקנת השוק ואין להשתבש בזה ובפרט הכי כתב בפירוש השב מאמר קדישין סימן שנ"ו סק"ט וז"ל אלא א"כ ידע הלוקח שזה הדבר פירוש זה שמכר לו הוא עצמו גנב ומכרו לו ולי נראה בזה אף בגנב שאינו מפורסם כיון שידע שזה הכלי גנוב עכ"ל הרי לך בפירוש דבידע שהוא גנוב אפילו משאינו מפורסם הוא מיגרע גרע בלוקח מגנב מפורסם וא"כ הואל ומור"ם כאן בסו"ס שנ"ו פסיק ותני דלוקח מגנב מפורסם חייב להחזיר אפילו היה בידו מעות לוקח שני מכ"ש בקונה מאדם דעלמא וידע שהוא גנוב דהוא גרוע יותר ואפילו אם יהיו בידו מעות ראובן זה מחויב הוא להחזירם וזה פשוט:

ולענין מה שהפסיד שמעין בהוצאת השוחדות להציל עצמו אם ראובן חייב בהם כמ"ש בשאלה או לא אציגה נא לפניך בקיצור מה שראיתי להרב מאמר קדישין סו"ס שנ"ו שכתב וז"ל כתב בתשובת רש"ל אם קנה אחד מחבירי שום דבר בחזקת גנוב והראהו לכותי ובא ע"י הזק גדול והציל זה את עצמו בנפש חבירו ואמר שקנהו מזה ועי"ך נגרש זה מביתו ומהונו דין מסור יש לו ומחויב לשלם כל ההיזק ודומה לזה כתב המרדכי שאם העליל השר על יהודי אחד בעבור חבירו שאין לו לגלות ואם גילהו יש לו דין מוסר ואף בדין ישראל הוא פטור מאחר שהעלילה בא עליו ומזלו גרם אמנם אם המוכר לא הגיד לזה שגנובה ממנו פטור הלוקח דיאמר לו אלו הודעתני שהיא גנובה לא הראיתיה בפני כותי:

הרי לפניך מתשובת רש"ל זאת דלמוסר יחשב ראובן זה במה שהציל עצמו על ידי שהראה להם את חבירו וכעין זה ממש פסק מור"ם ביור"ד סי' רל"ב סי"ב וז"ל שני יהודים שהכו זה את זה וגזר השלטון אחר העדות אם יענשו המכה יותר מדינו נקרא אונס ואם אינם יכולים להשמט וצריכין להגיד יעידו ויגידו וישלמו לניזק נזקו ואל יצילו עצמם בממון חבריהם עכ"ל ושם מפורש דאפילו היתה גזרת השלטון ע"י חרם עכ"ז לצד שאינו יכול למלט יגיד וישלם וא"כ מכ"ש לכאן דמן הראוי היה השר מעליל עליו והיה הוא מפסיד ומציל עצמו והוא לבדו הלשין את שמעין ותפשו השר פשוט דמיקרי רי ראובן זה מציל עצמו בממון חבירו וחייב לשלם כל מה שהפסיד שמעון:

אכין יש לפטור ראובן זה מסוף דברי תשובת רש"ל שכתבנו שכתב בסו"ד וז"ל אמנם אם המוכר לא הגיד לזה שגניבה ממנו פטור הלוקח די"ל אלו הודעתני שהוא גנוב לא הראיתיה בפני כותי ע"כ וא"כ גם כאן הואל ולא גילה לו שהוא גנוב ואיהו גרם לו הפיטור ודומייא ממש כזה ג"כ כתב הרב צרור החיים דף צ"ט וז"ל עשה זיוף בכסף ומכרו המוכר בחנותו והלוקח מכר לעכו"ם ומצא זיוף ובזבז ממון המוכר חייב שהוא מטעה את הרבים ע"ס שפ"ו דאפילו גרמא בנזקין אי הוה שביחיה חייב כ"ש נדו"ז ובזה לא שייך התראה שכבר מכר הזיוף לחבירו ומזיק הוא לשלם הפסידו עכ"ל וא"כ הוא ממש כעין נדו"ד וא"כ הואל והמשאיל הטעהו ולא הודיעו א"כ בדין הוא אפילו אם היה ראובן זה משלם מכיסיה דין הוא שיחזור על שמעון ויוציא ממנו מכ"ש שמעיקרא הראה להם את שמעון והשר תפס ממנו לא נכנס זה בדין מציל עצמו בממון חבירו כלל וצוי"מ וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה