שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן רג
ראובן מכר קרקע לשמעון ושמעון הטיב חסדו עמו כמו שעושין בהטבות דידן דהיינו הטיב חסדו עם ראובן שאם יביא לו דמי המכר לסוף חמשים חודשים אזי הטיב חסדו עמו לחזור למוכרה לו וכו' ואם יעבור הזמן ולא בא המוכר והביא דמי המכר אזי פקע חיוב הלוקח שנתחייב להטיב לו וכו' והן היום לסוף חמשים חודשים אתא המוכר ואייתי בידיה דמי המכר וקיים שמעון הלוקח חיובו וחזרה הקרקע לראובן אלא דיש ספק בדבר אם היה שמעון דר בבית או שכורה ביד אחרים אם ראובן אחר שפדה אותה מחויב להניחה ביד מי שדר בה שלשים יום של הודעה עד שיבקש מקים מנוחתו וכן זמן הפדייה אם היו בימות החורף אם מחויב ראובן להניחה בידם עד כלות ימי החורף או לא:
לע"ד נראה דהואל ועשו קצבה ביניהם שאם בעבור ה' חמשים חדשים לא יפדנה תהיה נחלטת ביד שמעון ודאי לא גרע דין זה ממשכיר לחבירו לזמן קצוב דפסק הש"ע בסי' שי"ב דאין צריך הודעה ואפילו פגע הזמן באמצע החורף יכול להוציאו יעו"ש וא"כ גם כאן הו"ל שמעון לאסוקי אדעתיה שלסוף הזמן יבוא ויפדה ראובן את שלו ואדעתה דהכי נכנס לה והוא הדין אם היתה שכורה ביד אחר אין לאותו האחר כח יותר ממה שהוא ביד שמעון: והגם דראה ראיתי בס' ויאמר יצחק ז"ל בליקוטיו אות הורדה שכתב וז"ל מ"כ בכת"י מהרש"א בא מעשה לפני באחד שהורידוהו ב"ד בחובו בשומא לחצר חבירו והשכיר את החצר לאחר אח"כ בא הלוה לסלקו בדמים מהקרקע ופסקתי דאם הסלוק היה קודם הזמן שנוהגים להודיע לשוכר שיכול הלוה לסלק השוכר ואם הסלוק הוא אחר עבור זמן ההודעה ישאר בה השוכר ויעלה השכר לבע' הראשונים שהוא הלוה וכן הדין בפדיון המשכונה שוב ראיתי להרב מהר"י עייאש שכ"ך בענין המוכר בהטבה ע"כ הגם שראיתי דברים אלו נלע"ד לחלק חלוק דבשלמא בשומת ב"ד או משכנתה שאנחנו נוהגים לעשות שתמשך לרצון הממשכן שיפדה באיזה זמן שירצה הואל ולא ידע באיזה זמן יבוא לפדות לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיסלקנו באמצע החורף גם משום דלא ידע באיזה זמן יסלקנו לכך צריך שלשים יום של הודעה אפי' בימות הקיץ והוי דינם כדין המשכיר קרקע לחבירו סתם דצריך הודעה וגם אין יכול להוציאו בימות החורף וכן ההיא דהטבה שהביא משים הרב מוהרי"ע ז"ל נראה פשוט בעיני דאיירי במי שעשה הטבה לחבירו שאחר עבור זמן פלוני יכול לפדות באיזה זמן שירצה וכן נראה קצת מלשון מוהרי"ע ז"ל וזה לשונו בס' בית יהודה ז"ל בס' מ"ד בענין מי שמכר בתורת הטבה והגיע הזמן שיכול להחזירו אם קודם שפדאו המוכר השכירו הלוקח לאחרים בודאי הדין הוא שכשיפדנו המוכר קודם הגעת הזמן הודעת השכירות למנהגנו שני חדשים קודם ר"ה של הישמעאלים שהשכירות בטל אפילו לא היה אלא לשנה דאין לשוכר אלא זכות המשכיר וכן דנתי ושאלתי את מורי נר"ו ואמר כן ולאפוקי ממי שחלק בזה עכ"ל מלשון זה שכתב והגיע הזמן שיכול לפדות משמע שהגיע הזמן שממנו יכול להתחיל לפדות ומשם ואילך וכן נראה מדכתב אם קידם שפדאו וכו' מלשון זה ג"כ כך מורה דאם היה לו הטבה לזמן מוגבל ואם יעבור הזמן ההוא שוב לא יפדה א"כ לא הו"ל הרב למנקט בלישניה אם קודם שפדאו וכו' וכך הול"ל אם הגיע זמן הפדייה דאזי ממנו נשמע דאפי' זמן הפדייה מוגבל עכ"ז איני יכול להוציאו תוך ימות החורף ומכ"ש אם לא תהיה ההטבה לזמן מוגבל ותו לא בודאי דאין יכול להוציאו אלא פשוט הוא כדאמרן וא"כ יצא לנו הדין בהטבה דידן שאם בעבור זמן שקבעו לפדייה שוב לא יפדה ודאי דהלוקח אסוקי אדעתיה שבהגיע הזמן בוא יבוא לפדות וא"כ הי"ל לבקש מקודם מנוח אשר יטב לו ודינו כדין השוכר לזמן קצוב הן אמת דעלה בדעתי לחלק בין נדון דידן לשוכר לזמן קצוב ולומר דבשלמא בשוכר לזמן קצוב איכא למימר דהואל ושכר לזמן קצוב ממקומו מוכרע דמאי דעתיה לומר ששכר לו לזמן קצוב אלא הוי כאלו פירשו עד זמן זה תהיה ביד השוכר מכאן ואילך תחזור למרה קמא אבל בכאן דאסיק אדעתיה שלסוף חמשים חדשים יבוא המוכר לפדותה נימא להכי אסיק אדעתיה שיבוא ויפדנה כדי שלא יזכה בה הלוקח אבל כדי להוציאו אפילו באמצע החורף זה לא אסיק אדעתיה אלא דלפי האמת אין לנו לחלק ומכח ספק הו"ל לאסוקי אדעתיה שמא יצטרך לה המוכר ומקודם הוה ליה לבקש מקום לדור בו ולא הוי אלא כשוכר לזמן קצוב זהו הנלע"ד. אחרי מופלג בא לידי ספר תורת חסד וראיתי שם בס' רכ"ג דשם פסיק ותני במוכר בהטבה והיתה ההטבה שלאחר שלשה שנים יפדה באיזה זמן שירצה והעלה שם דאפי' באמצע החורף יכול להוציאו יע"ש וסברתיה כסברת החולקים על מוהרי"ע ז"ל שכתב שיש מי שחלק עליו הרי לפניך דאפילו בהטבה שלא הגבילו זמן לפדייה במחלוקת היא שנויה דלסברת הרב תורת חסד והחולקים על מוהרי"ע זלה"ה ס"ל דגם באופן זה יכול להוציאו תוך יומי החורף ולמוהרי"ע ז"ל אין יכול להוציאו א"כ אם תהיה ההטבה באופן נדון דידן לדעתי נראה דאפילו מוהר"ר יהודה עייאס זלה"ה יודה דיכול להוציאו ודו"ק:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: