אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן רב

סימן רא

הוקשה לי מאת נהירו דעיינין הרב המובהק כמוהר"ר יוסף בירדוגי נר"ו על מנהגנו זה בעי"ת סאלי ורבאט יע"ה שלפעמים יהיה ראובן מושכר אצלו בית אי חנית והולך ישראל חבירו ומוסיף עליו בשכירות ומוציאו ומנהג זה הוא מנהג קדמון והיאך לא מיחי הראשונים בדבר משים עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ה"ו נקרא רשע עכ"ל:

וזאת היתה תשובתי אליו הוספת שכירות בבתים דידן נראה לענ"ד דהמוסיף לא יקרא רשע דהנה מצאתי להרב זכו"ל חח"מ אות עין שכתב וז"ל המשכיר בית לחבירו בתנאי שאם ימצא מי שמוסיף לי בשכירות הרשות בידו ובא אחר והוסיף על השכירות אין זה עני המהפך בחררה וכו' כנה"ג אות יו"ד עכ"ל הרי לפניך שאם השוכר מתחילה אדעתא דהכי ירד אין בזה משום עני וכו' והגם דרב החבי"ב הצריך תנאי בתחילה בודאי פשוט הוא דלא הצריך אלא לפי שלא היה להם מנהג להוסיף זה על זה אבל לגבי דידן שמנהג ידוע הוא מקדמת שמוסיפין זע"ז ופוק חזי מאי עמא דבר על מנהג עי"ת מקנאס ופאס שבכל יום אסרו חג הפסח זה הולך לביתו של זה וזה הולך לביתו של זה בעודו יושב בה ומוסיף עליו א"כ פשוט דהואל ומנהג קבוע הוא אינו צריך תנאי וסתמו כפירושו:

וכן ראיתי בס' כר"ח שהביא פסק אחד מרבני פאס וז"ל בסי' כ"ד וז"ל ראובן קנה אסאק"א דטאבא מן המלך בכו"ך לשנה ובא שמעון באמצע השנה והוסיף דמים למלך על אותם דמים שנתן ראובן למלך על קצבת השנה והוריד המלך לשמעון למכור טאבא בתוך אותה שנה שקנה ממנו ראובן יש לשאול אם יש לו דין ודברים בזה עם שמעון או לא זה היה מעשה ופסקו חכמי העיר י"ץ דאין עליו דו"ד כלל דכיון דמנהג המלך כן הוא דמוכר וחוזר מחמת התוספת א"כ מעיקרא להכי נכנס ראובן לקנות וכאלו מפרש בהדייא דאין קונה אלא אם לא בא שום אדם להוסיף והאריכו הרבה בפסק שכתבו החכמים ומסקנה דמילתא העלו דאין על שמעון אפי' תרעומת דברים עכ"ל הרי לפניך דבמקום שיש מנהג ידוע אין צריך תנאי דאין איסור בדבר דכן מדוקדק מלשונם שכתבו שאין על שמעון אפילו תרעומת דברים דהכוונה לא מלבד שאין עליו תביעות ממון אלא אפי' איסור אין כאן זהו משנלע"ד להליץ בעד המנהג מספרי הפוסקים:

ולענ"ד אני בריה קלה נלע"ד דבלא זה בשכירות הבתים דידן נראה דלא נגע בהם כלל דין עני המהפך וכו' דהא אם יוסיף בשכירות ראובן על שמעון וכי הבית נקנית בזה לראובן הרי יכול שמעון לומר למשכיר אני הוא המצרן ותשאר בידו דהא מעשים בכל יום אנו דנים כסברת הטו"ז בסי' קע"ה סנ"ט דכתב וז"ל ולענין שכירות הבית עצמו ודאי השוכר הראשון מסלק את השוכר שישכור אחריו הבא לדחותו אחר שכלה זמן השכירות הראשון ונראה דגם הרמב"ם מודה בזה עכ"ל וא"כ הואל ויכול השוכר לומר מצרן אני בזה לא יקרא השוכר השני רשע דלא אמרו אלא עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה אבל אם לא נטלה אלא הוסיף בשוויה ולקחה הקונה הראשון בודאי דלא יקרא רשע בזה:

ויש לזה מקצת סמיכות מדברי המרדכי זלה"ה בפרק חזקת הבתים וז"ל כתב רבינו דאם ישראל מחזיר לקנות וקדם ישראל אחר וקנה אינו נקרא רשע אא"כ שהישראל ראשון גמר הפיסוק עם הכיתי ולא היו חסירים כי אם כתיבת השטר אבל אם לא גמר ראובן העקר עם הכותי ודוחק אותו שמא יזלזל הכותי וקדם שמעון וקנאו לא מקרי עני וכו' ובלוקח מישראל נמי לא מיקרי מהפך בחררה אלא היכא דגמרו הפיסוק כבר הלוקח והמוכר ולא היו חסירים כי אם הקנין והלך זה וקנה או באותן דמים או הוסיף נקרא רשע אבל אם המוכר אינו רוצה למוכרה בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע הוא דאם אפילו בכה"ג נקרא רשע א"כ מפסיד למוכר שאם לא יבוא ראובן לקנות קרקע של שמעון לא ירצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כפי שוייה ולא יהיה אחר רשאי לקנותו ורבנן חשו טיבה לפסידה דמוכר וכלל אין לנו לעשות תקנתא שיבוא בה המוכר לידי פסידא בעולם עכל"ה והביא הב"י דבריו בס' רל"ו בקצרה והן הם הדברי שפסק מור"ם בסי' רל"ו הרי לפניך דבמקום פסידא לא יש תקנה כלל והגם דהמרדכי לא פסק אלא קודם פיסוק דמים אבל אם כבר פסקו הדמים ומכ"ש אם כבר החזיק כנדו"ד בודאי דאסור להוסיף אין מזה סתירה דסברת המרדכי דעתיה קודם פיסוק הדמים היינו אפילו לקחת אותה זה הלוקח השני ולא יזכה בה הלוקח הראשון אפילו הכי התירו הואל ועדיין לא נגמר המקח דהיינו פיסוק הדמים ביניהם אבל אם יוסיף עליו ויהיה הרצון של הלוקח הראשון שאם ירצה לקבלה הוא בדמים שמוסיף ואם לא ירצה ימחול במקח וילך לו כנדו"ד דהשוכר אם ירצה שישאר ביתו בידו הרשות בידו בודאי דגם בזה נראה דלא יקרא רשע זה המוסיף וראוי לחוש לתקון המשכיר הלא"ה כל מי שמושכרת בידו איזה בית ישאר בה בזול ותהיה פסידא למשכיר: גם יש ראיה לזה מדברי הגמרא. עצמה בקדושין דנ"ט שממנו מקור דין זה של עני המהפך וכו' ושם נאמר רב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזל רבי אבא, זבנה אזל רב גידל קבליה לרבי זירא אזל רבי זירא וקבליה לרב"י נפחא אמ"ל המתן עד שיעלה לרגל כי סליק אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה מהו א"ל נקרא רשע ואלא מר היכי עביד הכי א"ל לא ידענא השתא נמי ניתבה מר ניהליה א"ל זביני לא מזבננא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא וכו' עכ"ל הגמרא הצריך ופרש"י שם לא ידענא לה שרב גידל הוא מתעסק בה הנה מגמרא זה נראה דאפילו ר' אבא בשעת הקנייה לא הוה ידע שרב גידל הוא מהפך עכ"ז אח"כ כשנודע לו שהיה מהפך בה רב גידל חזר דינו לדין עני המהפך דהא כשאמר ר' אבא לא ידענא הדר ר' יצחק נפחא וא"ל השתא נמי ניתבה ניהליה ש"מ דכ"ז שלא החזירה ויקח אותה לעצמו יש לו דין עני וכו' הרי לפניך דדין אחד להם דאם לא ידע בתחילה וידע לבסוף הדר דינו כאלו ידע מעקרא ועכ"ז סיים בדבריו וא"ל ניתבה ניהליה ובמאי דניתבה יסתלק מעליו הרשע ובודאי ר' אבא לא שנא לן בין אם היתה הקנייה שלו בשיעור אותם דמים שנתן ר' גידל מעקרא בין ביותר ממה שנתן בה רב גידל אלא הוסיף בה ולקחה עכ"ז אמ"ל שיחזירה לו ויסתלק מעליו חרון אף הרשע ואי אמרת דמה שמוסיף על חבירו במקח אפילו אם יאמר המוסיף הזה ללוקח הראשון אם תרצה לקחתו קח אותו עכ"ז נקרא רשע הואל והוסיף עליו בדמי השווי א"כ סו"ס מאי אהני ליה לר' אבא החזרת הקרקע שיחזיר אותו לר' גידל הרי סו"ס צריך להחזירו לו במה שקנאו דהיינו ביותר מכה שהיה פיסוק הדמים בין רב גידל ובין המוכר וא"כ עדיין לא נמלט ר' אבא מעון זה אלא ודאי דאפילו יוסיף על חבירו אחר פיסוק הדמים אם יהיה הדבר לרצון לוקח ראשון אין בזה משום רשע ואין לומר דההיא דר' אבא לא היה בה הוספה בדמים אלא לקח בשיעור הפיסוק שהיה בין רב גידל ובין המוכר וע"ז אמ"ל ר"י נפחא אהדרה ניהליה ויהיה נתקן דזה לא יתכן דהא פסק המרדכי בדבריו דלעיל והביאו הרב"י ומור"ם דלא מקרי מהפך אלא היכא דגמרו הפיסוק והלך זה וקנאה או באותם דמים או הוסיף דמים אז נקרא רשע ע"כ והנה פסק זה שפסק המרדכי או הוסיף לא ידענא מנין הוציא דאפי' הוסיף בדמי המקח יקרא רשע אלא ודאי דצריך אתה לומר דדין זה הוא מגמרא זאת מההיא דרב גידל ור' אבא דהואל והגמרא אמרה סתם והלך ר"א וקנאה ולא אמרה אם קנאה בפיסוק רב גידל או ביותר משמע דלא שנא דבין בין דהואל והיה חבירו מתרצה בידו למוכרה לו והלך זה וקנאה נקרא רשע ועכ"ז אמ"ל ר"י נפחא אהדרה ניהליה משמע דאם יחזירה אפי' רב גידל הוא צריך לתת יותר מדמי הפיסוק עכ"ז יתקן בזה רבי אבא:

גם אין לי' דמאי דאמר ר"י נפחא לר' אבא אהדרה ניהליה הכוונה היא בדמי הפיסוק שהיה בין רב גידל ובין המוכר דזה לא יתכן דהא לישנא דתלמודא סתם קאמר ובפרט דאם הכוונה כך היא דיהדרה לו בדמי הפיסוק וימחול בשאר זה לא יתכן דהא נחשבת לו לר' גידל למתנה ולא ירצה לקבלה כדמסיק לבסוף תלמודא דרב גידל לא רצה לקבלה בתורת מתנה (אבל בדמי הפיסוק אין כאן מתנה) משום ושונא מתנות אלא ודאי דכוונתו אהדרה ניהליה היינו במאי דקנייה ר' אבא ואין לומר דרב גידל כולה לא רצה לקחתה בתורת מתנה אבל בדמי הפיסוק אין כאן מתנה דהואל והוא מעקרא לא רצה לתת בה אלא אותו הסך לא מחזי השאר מתנה ז"א דהואל ואיגלאי מילתא למפרע דשיוויה הוא כמו שקנאה ר' אבא ומן הדין דידיה היא וקנייתו קנייה אלא ממדת חסידות רצה להחזירה שלא יקרא רשע א"כ מה שמוחל בשאר בודאי דמתנה הוי:

גם אין לו' דשאני ההיא דר' אבא דאפי' רב גידל היה צריך לתת הוספה שמוסיף ר' אבא עכ"ז לא יקרא רשע משום דר"א לא ידע מעיקרא בזה ומשו"ה אפי' אם יקח ממנו ההוספה מותר לא כן היכא דידע מעקרא שחבירו היה מחזיר לקנותו והלך זה והוסיף נימא דאפילו אם ירצה להחזירה לו יקרא רשע על ההוספה שלקח ממנו זה אינו דהא כבר ביררנו דאם לא ידע ואח"כ ידע אין בו שום מעליותא ודינו הוי כאלו ידע מעקרא דאם הוה מעליותא במאי דלא ידע מעקרא א"כ למה הוצרכו כל עיקר רב יצחק נפחא לר"א לאהדורה הרי לא ידע מעיקרא אלא ודאי דאם ידע אח"כ הוי כאלו ידע מעקרא ודוחק לומר דהגם דלא מהני לענין דלא צריך לאהדורה כלל אהני דצריך לאהדורה ויקח התוספת שהוסיף זה דוחק לחלק בזה וגם מלשון הש"ס לא משמע זה והגם שראיתי להרב זכו"ל שהביא משם הרב גו"א וז"ל עיי' להרב גו"א דכתב שאם לא ידע שחבירו היה מהפך בה איני נקרא רשע ואינו חייב להחזיר אלא ממדת חסידות וא"ך נפלה בבירא ראייתינו מן הגמ' דאייתינן מינה ממה שחייבו ר"י נפחא לר' אבא לאהדורה דמשם הוכרחנו דמדחייבו לאהדורה והתם סתמא קאמר תלמידא דאפי' הוסיף יותר קא מיירי כדאמרן ומינה הוכרחנו דאפילו הוסיף והחזירה לו בדמי ההוספה עכ"ז יצא מדין עני המהפך שנקרא רשע הואל והחזירה ולפי דברי הרב גו"א הרי אין כאן שום ראיה דלא אמרי התם אלא מצד חסידות אמ"ל כן הרי מצינו להרב כנה"ג שהביא סברת מהראנ"ח זלה"ה. וס"ל דאם לא ידע שחבירו היה מהפך ואזל איהו וקנאה אפי"ה נקרא רשע וחייב להחזיר וא"ך נימא דסוגיית דעלמא אזלא כסברת מהרנ"ח זלל"ה קנצי למילין דבמקום שהלוקח השני יקח החפץ וישאר הלוקח הראשון בידים ריקניות בזה הוא שיקרא רשע הואל והוי כגזלן שלוקח ממנו מה שחמד ליקח אבל אם מוסיף במקח ומעלה אותו לדמי שיוויו אם ירצה הלוקח הראשון יקח אותו אין בזה משום רשע דמאי חזית לבחור בטובת הלוקח הרי יש בידינו טובת המוכר והיא עדיפא לן לבחור בטובת המוכר ולא יפסיד. וימכור מקחו בשיווי ולא ימכרנו בזול. יותר מלבחור בטובת הלוקח דאין בה כי אם מניעת הריוח שהיה ראוי לקנותה בזול לשוכרה וזה העלהו לדמי שיוויו. זהו מה שנלע"ד להליץ בעד עמינו דרך פלפול הגם דכמו זה זר נחשב בעיני דלאחר פיסוק המקח ילך חבירו ויוסיף אלא דפש גבן לברורי דלפי דברינו זה דאם יש בחירה ביד הקונה הראשון לא מיקרי הלוקח השני רשע א"ך למה הוצרך הרב כנה"ג לומר דהמשכיר לחבירו בתנאי אין בזה משום עני המהפך ותיפוק ליה אפי' לא יהיה תנאי עכ"ז אין בזה משום עני וכו' הואל והבחירה ביד השוכר לו' אני מצרן כסברת הטו"ז שכתבנו ואפשר דהכנה"ג לא ס"ל כסברת הטו"ז אלא איהו ס"ל דהרמב"ם ס"ל דאין מצרנות בשכירות אפילו לענין שוכר ראשון אינו יכול לדחות שוכר שני וזה מדוקדק קצת בדבריו שאם ימצא מי שמוסיף בשכירות הרשות בידו דמלשון זה דרשות בידו משמע דהרשות נתונה ביד המשכיר להשכירה לאחרים ואם ס"ל להרב כנה"ג דהשוכר הראשון יכול לומר מצרן אני א"ך מה רשות זה נתן שוכר למשכיר הרי אדרבה הרשות בידו נתונה שאם ירצה לומר מצרן אני ואם הכוונה לו' רשות בידו שיוסיף עליו בשכירות הרי די לומר המשכיר בית לחבירו בתנאי שאם ימצא מי שמוסיף לו יוסיף עליו אין בזה משום עני המהפך אלא ודאי שהרשות שנתנה למשכיר היא לילך ולשוכרה לאחרים ובזה תיפוק מיד השוכר הראשון ואין לו דין מצרנות. זה מה שנלע"ד לכתוב בזה במהרה לא באריכות ולכשאפנה אשנה בעה"ו והצוי"מ וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאוא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה