שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קצח
לעי"ת מאזאגאן יע"ה ע"ע שטר שדוכין ראיתי מה שכתב החכם השואל נר"ו מה יהיה דיני של שטר שדוכין אלו קושטא קאי דהכי קי"ל בש"ס ובפוסקים דכל דאי אסמכתא היא ולא קנייה והוא פסק הש"ע בס' ר"ז סי"ג וז"ל וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם אפע"פ שהם בעדים ושטר אם יהיה כך או תעשה כך וכו' לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה ע"כ:
אלא דבשטר זה לא נגע ולא פגע ביה דין אסמכתא דכאן נמצאו במיטב תלתא כתדא טעמים המבטלים האסמכתא טעם הראשון בקדש נחדר דהנה מצינו להרב"י בסר"ז שהאריך כמידתו לכל רוח להביא סברת הפוסקים באומר מעכשיו אי מבטל האסמכתא או לא ואחר שצלל במים אדירים מסקנתו היא דלדעת הרמב"ם באומר מעכשיו לחוד מבטל האסמ' ולדעת הרא"ש במעכשיו לחוד לא מבטל האסמכתא ויש דיעות אחרות ע"ע בהרב"י ובד"מ בס' ר"ז אכן אנן אתכא דמר"ן סמכינן ומצינו לו כי בחר לו דרך והעלה על שולחנו הטהור בחומ"ש סר"ז סי"ד לסברת הרמב"ם שפסק וז"ל כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאלו לא גמר להקנות לא הקנה וכו' וגם כאן בשטר זה נמצא כתוב שחי"ע בסך שלש מאות דורוס מעתה ומעכשיו והכי קי"ל הלכתא ולית דין ולית דיין:
זאת ועוד אחרת כאן נמצא ששטר זה נעשה בשבועה תמורה כמ"ש בשטר השדוכין שבו כתוב בקש"מ ושח"ך וכו' ומצינו למר"ן בסי"ח שפסק לסברת המרדכי בשם מהר"ם שפסק וז"ל נדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפילו באסמכתא ע"כ ועדיפא מזה סיים מור"ם עלה וז"ל וכן אם כתב בשטר שקבל עליו בש"ח וש"ד וכו' ופירוש דברי מור"ם הוא דאפילו לא היה לא שבועה וכו' עכ"ז הואל וכתוב בשטר שקבל עליו מבטל האסמ' וכמו שפירשה הסמ"ע בס"ק נ"ד לדבר מור"ם אלו יעו"ש א"כ בשטר זה דלא מלבד שכתוב בו שקבל עליו בש"ח דעפ"ז לבד היה מהני אפי' לא הי' הש"ח בפועל כ"ש דפשוט דהיה הדבר בפועל פשוט דמבטל האסמכתא וחייב החתן לשלם אפילו על פי טעם זה השני:
הן אמת דלטעם זה דמשום שהיה הדבר בש"ח מבטל האסמכתא היה כאן מקום להאריך דהגם דהסמ"ע בס"ק נ"ג הוכיח במישור דאם היה הקנין בש"ח מהנייא לחזק הקניין ואפילו ישאל על שבועתו לא מבטל הקנין עכ"ז הרי רבים חלקו עליו הרב"ח והש"ך והטו"ז וראיתי להרב יואל זלה"ה בס' תוש"י סימן ס"ח שכתב דלא קי"ל כהסמ"ע בזה אלא כמור"ם בהסכמת הב"ח והטו"ז והש"ך יעו"ש וא"כ הדבר במחלוקת שנוי ומה גם שכבר הורה זקן דלא קי"ל כהסמ"ע עכ"ז היינו לענין דאין עושה קנין גמור ויכול לשאול על שבועתו אבל אנן אין מורים לו כן אלא אמרינן יתפלש באפר ויקיים שבועתו כמ"ש ביור"ד ע"ש ובפרט שהמשודכת תפוסים בידה הסבלונות יכולה לומר קי"ל כהסמ"ע וסיעת מרחמוהי אלא דכאן אין אנו צריכים לכל זה הואל והיה הדבר בקוש"ח ומעכשיו לית נגר ובר נגר דיפרקיניה לשטר זה אפילו אי לא הוה שטר זה שטר שדוכין אלא שטר דעלמא מכ"ש בנדו"ד שהוא שטר שדוכין שהוא עדיף טפי דהא מצינו לדעת הרא"ש והתוס' דס"ל דכל קנם שעושים בשדוכין לא הוי אסמכתא והביא סברתם מר"ן בסט"ו בשם י"א וז"ל י"א שקנס שעושים בשדוכין לקנוס החוזר בו לא הוי אסמכתא, כי כדאי הוא שיתחייב החוזר בו בקנס לדמי הבושת שבייש את חבירו ע"כ וסיים עלה מור"ם וז"ל וכן המנהג פשוט בכל גלילות אלו ומיהו קנין צריך וכן נוהגים ע"כ הרי לך דקנס השדוכין עדיף משאר חיובים דלדעת הרא"ש והתוס' דקנס השדוכין לית ביה משום אסמכתא הן אמת דמצינו למר"ן דדעתו לא כך הוא אלא פסק שם בסתם דבריו כדעת הרמב"ם שהביא רבינו הטור דתיקון הקנס הוא כדעת חכמי ספרד שכתב כשהיו חכמי ספרד רוצים להקנות האסמכתא וכו' וגם באהע"ז ס"ק ס"ו לא הביא סברת הרא"ש כי אם סברת חכמי ספרד שכתב הרמב"ם א"כ ש"מ דהכי קי"ל למר"ן לדינא עכ"ז הרי מצינו להרב אחרון חביב הוא הרב הגדול מוהריב"ו זלה"ה בח"א ס' קס"א שהביא דעות הרבה והעלה דעד כאן לא פליגי אלא לענין חיוב תשלום כל הקנס שקצבו אבל לחייבו בדמי הבושת אפילו הרמב"ם יודה יעו"ש: ומה גם לפי פסק הרב המשבי"ר שהביא הרב מהריב"ו שם אחר שחתם פסקו חזר וכתב שוב ראיתי להרב המשבי"ר שפסק וכו' יעו"ש דמשם באורה דרב המשבי"ר דעתו דעת עליון לפסוק כדברי הרא"ש והתוס' דפסק מר"ן בשם י"א דבקנס שדוכין לית ביה משום אסמכתא וכתב שם המשבי"ר דכן עלתה הסכמת המאורות הגדולים דיתבי על מדין בעי"ת פאס יע"ה ע"ש וגם הרב מהריב"ו זלה"ה נראה דכך דעתו לפסוק שהרי אחר שחתם פסקו חזר וכתב שוב בא לידי פסק הרב המשבי"ר זלה"ה מדבריו אלה מוכח וברור דדעתו נוטה לאותו פסק וכל זה משנה שאינה צריכה לגבי נדו"ד שהוא שטר שדוכין ואית מעכשיו וש"ח לית דין צריך בש"ש:
ועל מאי דשאיל מינן עוד על ענין הסבלונות ששלח הארוס לארוסה אם יהיו נדונים בחזרה גם דין זה מבואר בש"ע אהע"ז ס"ן ס"ג וז"ל השולח סבלונות לבית חמיו בין מרובים בין מועטים וכו' וחזר בו האיש יחזרו הסבלונות כולם חוץ מהמאכל ומשתה וכלים מועטין ששלח לה להשתמש שם בבית אביה אם נשתמשה בהם ובלו או אבדו אינם משתלמים אבל אם היו קיימים הכל חוזר וגובה אותם בב"ד שהדבר ידוע שלא שלחם אלא דרך נוי עכ"ל ובנדו"ד ג"כ עתיד לשלם הארוס הזה הסך של הקנס עכ"ז כלים המועטין שבלו או אבדו אינם חוזרים כי מילתא בטעמא דמעקרא ובראשונה מיהב יהבינהו לה ללובשם מיום ששלח אותם לה עכ"ז נתחייב לשלם בשעת החזרה הרי לך דדעתו היא שתלבש ותבלה מה שראוי לבלות ועכ"ז אם יחזור בו חייב עצמו לשלם עוד הסך של הקנס וא"כ קם דינא הדברים מועטים ששלח אם בלו ונאבדו ה' ימלא חסרונו ומה שעדיין קיים עם שאר כלי זהב וכסף העושים לתכשיטין ואין מדרכם לבלות הרי הם בעמוד והחזיר קאי אחר שישלם הארוס כל הסך של הקנס ותו לא מידי. וליה עינינו יצילינו מכל שגיאה. החותם ביומי ההגבלה כאן שנה לראו"ת טו"ב פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: