שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קצג
נשאלתי מאפוטרופוס אחד שמנהו אבי היתו' בשעת מיתו על נכסיו וכן היה עמד האפיטרו' הנז' והשתדל בנכסים והן היום האפוטרופוס רצה לקחת מן הנכסים שכר טורחו מהו הדין:
וזאת תשובתי פשוט לדעתי דיכול ל ליטול שכר טורחו וכמ"ש מיר"ם בחימ"ש סי' רס"ד ס"ד וז"ל וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו עכ"ל וא"כ גם כאן אפילו לא אמר לו המת שיטול שכר וגם האפוטרו' לא דבר מאומה ועבד בסתם יכול הוא לתבוע שכרו והגם דאיכא למימר הואל ויש מצוה בדבר שמשתדל בשל יתומים והנה שכרו אתי בעולם שכולו טוב ונימא אפשר דמחל במה דעבד דלשם מצוה איכוון זה אינו דחלוק זה לא נזכר ולא נפקד ובפרט מצאתי ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל או"פ סל"ד אות פיעל ששם הביא סברת מור"ם דס' רס"ד שכתבנו וסיים עליה וז"ל וכתב הרב"ד ז"ל ל סימן ג ג"ל ומכאן נראה לע"ד דמי שעמד ושרת את החולה בלי צוואתו שחייב לשלם לו ולא מצי למימר לשם מתנה איכוין עכ"ל הרי ל פניך דאפילו במקום מצוה דאין לך מצוה גדולה יותר מזה שמפקיח על החולה ואין לך גמילות חסדים יותר מזה ועכ"ז פסק הרב דיכול לתבוע שכירותו ומכ"ש נדו"ד בודאי דיכול לתבוע שכירותו:
שוב ראיתי להרב חתם סופר בחומ"ש ס"ס שמדבריו נראה שם דמנהגים שלקחו שכר טורחם בשביל שעשו השתדלות במעות הקופה הדין עמם יעו"ש דהסמיך דבריו ג"כ על דברי מור"ם שהבאתי לעיל וכל זה לא הוצרכתי אלא ליסד הדבר מן הדין דבלאו הכי מנהג נהוג ועינינו רואות שאין שום אפיטרו' שאינו נוטל שכר טורחו וכך מנהגים מימות הראשונים אפילו מנוהו בדי"ץ דמן הראוי דיי ליה במה שהוחזק לנאמן יעוין הדבר בהרב"י סי' ר"ץ מכ"ש מינהו אבי היתומים פשוט דנוטל שכר טורחו שהוא דבר קצוב מימות הראשונים דהיינו שליש בריוח שירויחו המעות ואפילו לא גילה דעתו לא אבי היתום ולא אפוטרו' סתמו כפירושו דאדעתא דמנהגא נחית הואל ומנהגא נהוג בודאי הנה שכרו אתו ופעולתו לפניי. זהו משנלע"ד וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: