שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קצב
להיות שהר"י צולטאן נלב"ע זה כמה והניח אלמנתו ויתום קטן בנה של האלמנה הנז' והניח להם מטלטלין וקרקעות ומיום שנלב"ע הר"י הנז' עד היום הזה האלמנה הנז' שולטת במה שהניח בעלה ועדיין עיסה אחת היא ובנה הנז' והיא המתטפלת בנכסים בעדה ובעד בנה והן היום עמדה האשה ומשכנה בית אחת מהקרקעות שהניח לה בעלה ביד ראובן כדין משכונה דסוריא לזמן מה ואחר שהחזיק הממשכן הנז' בקרקע הנז' רצתה האשה הנז' היא ובנה לבטל המשכונה הנז' וטענה שהקטן אינו רוצה למשכן הקרקע הנז' ואינו רוצה לקיים מעשה אמו הנז"ל ע"ז יורינו מו"ץ:
תשובה לזה הוא הנה מצינו לרבינו הטור בס' ר"ץ ס"ג דכתב וז"ל ואין ב"ד ממנין אפוטרופא לא נשים ועבדים וקטנים עכ"ל ופסקה מר"ן בקצר לסברא זאת בס' ר"ץ ס"ב א"כ הרי לפניך דאין הב"ד יכולים למנות האשה אפוטרופוס ואין שם אפוטר' עליה:
ואין לחלק ולומר דלא אמרו אין ב"ד ממנין אשה אפוטרופא אלא באשה דעלמא שאינה אם היתום אבל אם היא אם היתום נימא דיכולים למנותה אפוטרופא ז"א דזיל בתר טעמא דאין ממנין אשה אפוטרופא הוא מטעם שכתב רש"י בש"ס שם בפרק הנזקין והביא הב"י והסמ"ע סק"ה דהטעם דאין האשה ראויה להיות אפוטרופא משום שאין מדרכן לצאת ולבוא ולטרוח ע"כ וא"כ לפי טעם זה מה לי אשה סתם מה לי אם תהיה אם היתום דטעם זה יוצדק אפילו אם תהיה אם היתום ואדרבא עדיפא מזה מצאנו דאם היתום נגרע כחה מאשה דעלמא והילך לשון הרשב"ץ הביאו הרב"י בס' הנז' ס"ג וז"ל וכתב הר"ש בר צמח ז"ל אין מעמידין אשה אפוטרופוס כ"ש אשת המת שרוצה להרבות בכתובתה מנכסי היתומים עכל"ה הרי להדייא דאשה שהיתה אשת המת גרע כחה ואין לחלק ולומר דגם שם באשה דעלמא דבר הרשב"ץ דוקא דזה לא שייך ושבועת אלמנה תוכיח דקימ"ל אף אם תהיה האלמנה אם היתום צריכה לישבע א"כ משם יש להוכיח דאפילו אם תהיה האלמנה אם היתומים גרע כחה מאשה דעלמא ולפ"ז לכאורה נראה דאין לממשכן הזה כח וזכות בחלק היתום: אלא דלפי האמת קושטא קאי דזכה הממשכן בחלק היתום דהא לא אמרו דאין האשה יכולה להיות אפוטרופא אלא שאין הב"ד יכולים למנות אותה שתהיה אפיטרופא אבל מצד עצמם היתומים הלכו ונשענו עליה או אם נשאר מנכסי המת ביד האלמנה והיא מטפלת בנכסי המת בחלקה ובחלק היתום הנסמך עליה בזה פשוט דכל מעשה שלה קיים דדין זה מחלוקת שהביא הטור בסל"א וז"ל יתומים קטנים שסמכו אצל בעה"ב פירוש הן מעצמן נתחברו אליו ונשתדל בשלהן יש לו כל דין אפוטר' גמור למכור ולקנות ולכל דבר ואפי' סמכו אצל אשה וכתב הראב"ד ז"ל שאין משביעים אותו וא"א הרא"ש ז"ל כתב שמשביעים וכ"ך הרמ"א וכתב הא דיש לו דין אפוט' דוקא שהקטן בן ט' שנים אבל פחות מב"ט לא ואפי' בן ט' אין לו רשות לבעל דין למכור אלא מטלטלין כי היכי דקטן גופיה מצי לזבוני אבל מקרקעי לא וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאין חלוקה אלא הרי הוא כאפיטרופא ממש ואפי' בקטן ממש עכ"ל נקטינן מזה דדבר זה הוא מחלוקת הפוסקים ונראה דפשוט דהדין היא כסברת הרא"ש שאיני מחלק בין קרקע למטלטלי חדא דהא רבינו הטור הביא סברת אביו הרא"ש באחרונה וכדרכי בכל מקים שמביא סברת אביו באחרונה במקום שרוצה לפסיק כוותיה והגם שהרב"י ז"ל אחר שהביא דברי הרמ"ה ודברי הרא"ש דלא מחלק בין קרקע למטלטלי הוסיף בדבריו וכתב וז"ל והריב"ש כתב בספר תנ"ה על דברי הרמ"ה באמת אפע"פ שיש מי שלא חלק בזה דברים נכונים בטעמם ורואה אני אותם עכ"ל א"כ מדברי הרב"י אלו שהביא דברי הרמ"ה והרא"ש ואח"כ דברי הריב"ש שהכריע כסברת הרמ"ה א"כ לפ"ז נראה דגם הרב"י אזיל כסברת הריב"ש שהיא סברת הרמ"ה אפי"ה אין לנו אלא סברת הרא"ש דלא מחלק דהא מר"ן בקצר בס' ר"ץ סכ"ד פסק דין זה דיתומים שסמכו וכו' ופסק בסתם וז"ל בסיום דבריו יש לו דין אפיטרו' לכל דבריו ובודאי הגמור מדלא חלק בין קרקע למטלטלין שהיא סברת הרמ"ה פשוט הוא דסתם הדברים כסברת רבינו הרא"ש דבין בקרקע בין במטלט' דין אפוטרופוס יש לו לבע"ה זה וכן ראיתי להרב משח"א דרבות"א ז"ל בח"ב ס' ק"ט שכתב באמצע התשובה וז"ל ודעת הרשב"א בס' תולדות אדם ס' מ"ט כדעת הרא"ש שיש לו לבע"ה שסומכין אצלו כל דין אפוטרפו' שמינהו אבי היתומים אף לקרקעות וכן דעת הרשב"א ס' רפ"ט וכן נר' דעת מר"ן ז"ל בש"ע עכל"ה הרי לפניך דהרב משד"ר זלה"ה פסיק ותני דדעת מר"ן בס' ר"ץ סכ"ד היא דסתם דבריו כדעת הרא"ש דאין לחלק בין קרקע לטלטול אלא דפש גבן לברורי דדוקא דלא נאמרו דברים הללו דלא שאני לן בין קרקע לטלטול דבכולהו מיחשיב בעה"ב שסמכו עליו כאפוטרו' גמור אלא אם הגיעו היתומים לבן ט' שנים אבל אם עדין לא הגיעו לכלל זה לא מחשיב בעה"ב זה לאפוטרופוס והגם דדין זה ג"כ נכלל הוא במחלוקת הרמ"ה והרא"ש כדכתבנו לעיל וז"ל והרמ"ה כתב דוקא שהקטן בן ט' אבל פחות מב"ט לא ואפילו בן ט' אין לו רשות לזבוני מטלט' כי היכי דקטן מצי לזבוני אבל מקרקעי לא וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאין חלוק אלא הרי הוא כאפוטרו' ממש ואפילו בקטן ממש עכ"ל א"כ מלשון זה של רבינו הטור בפירוש של הרא"ש ס"ל דגם בקטן יש לו לבעה"ב דין אפוטרו' וכבר ביררנו דמר"ן סתם כדברי הרא"ש וא"כ נראה דמר"ן פוסק דאפי' בקטן יש לו דין אפוטרופוס זה לא יתכן דהא מר"ן בב"י כתב וז"ל ומה שאמר רבינו ואפילו בקטן ממש אינו מבואר בדברי הרא"ש עכ"ל הרי לפניך דמר"ן ס"ל דלא כתב הרא"ש דין הקטן כלל ולא פליג הרא"ש על הרמ"ה אלא בדין הקרקע דוקא דלהרמ"ה מחשיב אפוטרופ' לקרקעית ולהרא"ש לא שנא וא"כ מצינן למימר דמה שסתם מר"ן כסברת הרא"ש וכתב בזה"ל יש לו דין אפוטרופים לכל דבר אלא לענין הקרקע והטלטול וכן ראיתי ג"כ סברא זאת הביאה הרב משד"ר וז"ל נמצינו למדין דלענין חלוק קרקעות ומטלטלים הנה רוב רבוואתא הסכימו דדינם שוה וכן מהרשד"ם חח"מ ס' רס"ג שרבים הם החולקים עליו קמאי ובתראי אבל בענין השנים אכתי לא נתברר שהריב"ש והרב"י סוברים דהרא"ש לא נתברר מדבריו שחולק על הרמ"ה אלא בענין מקרקעי וא"כ קם דינא דהרמ"ה דבעי דוקא מבן ט' וכן דעת הריב"ש להלכה עכל"ה הרי לפניך דהרב הנז' פסיק ותני דהרב"י ס"ל דלא נחלק הרא"ש על הרמ"ה אלא בדין הקרקעות וא"כ מה שסתם בקצר בודאי אזיל לסברתיה שבב"י דבקטן אין כאן מחלוקת ומידה הרא"ש להרמ"ה דאין דין אפיטרופוס לבן פחות מט' שנים וכן ראיתי להרב החביב זלה"ה בספרו הבהיר בע"י חי"י סימן ר"ז דס"ל דמר"ן פליג על דברי הטור שכתב דפליג הרא"ש על הרמ"ה יעו"ש איך שיהיה מכל מה שכתבנו הרי ביררנו דהרב"י ס"ל דבקטן אץ כאן שום מחלוקת של הרמ"ה והרא"ש וא"כ מה שסתם דבריו בקצר ואמר אפוטרופא לכל דבר הוא לענין בין קרקע בין טלטול וא"כ לפ"ז יצאנו לחלק דאם היתום הזה הגיע לב"ט שנים בודאי דזכה הממשכן במשכונה דכבר ביררנו דדין אפוטרופא יש לאשה זה אפי' לגבי קרקע וידוע הדין דאפוטרו' יש בידו רשות אפי' למכיר ולקנות לטובת היתומים ואם עדיין לא הגיע לבן ט' א"כ נראה שאין ראוי להקרא לה שם אפוטרופוס וכל מעשיה מהבל ימעטו:
ואם היתום גדול והגיע לבן ט' שנים ג"כ בודאי דאין לממשכן הזה זכית בחלק היתום במה שמשכנה אמו דהואל והגיע לי"ג שנים אין כח ביד אפוטריפא לעמוד ולמכור בנכסי היתום דהואל ורשות היתום ביד עצמו לעמוד לשרת בשלו דאפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן ועדיפא מזה פסק מר"ן בש"ע בסי' ר"ץ סכ"ו וז"ל קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר ומפסיד והילך בדרך רעה אין למנוע ממנו ממונו ואין מעמידין לו אפוטרו' עכל"ה וזמן הגדלות הוא שהוא י"ג שנים כמ"ש הריב"ש והביאו הב"י בסי' הנז' בסעיף ל"ג וז"ל עיין בהריב"ש סי' תס"ח וסי' ך' עכ"ל ובודאי דלזה נתכוון לכתוב דברי הריב"ש כדי לשער לנו זמן גדליתו דלא ישאר לו אפוטרופוס ולא לב"ד כח בנכסיו הרי לפניך דאחר שהגדיל היתום אין כחי אפילו ביד הב"ד עצמם להמנות עליו אפוטרופא מכ"ש אפוטרו' כהאי דהאשה יש לה דין אפוטרופוסת מכח ממה שסמכו עליה א"כ בודאי לא נשאר לה שם אפוטרופוס אחר שהגדיל היתום ומה שעשתה בנכסיו של היתום מעשיה מהבל ימעטו דהוי אשה זאת כמו אדם אחר שמכר בנכסי חבירו: וכן ראיתי הדבר מפורש בס' בע"י חי"י סי' קנ"ו וזל"ה אבל אני שאלתי את פי האשה ואמרה לי שהנערה זה ימים או עשור עברה מפרקה והרי היא עכשיו בת י"ד שנים וכיון שהנערה היא גדולה מה יושיענו מכירת ב"ד ומה בין היותה בת י"ד או בת שלשים אטו אם ב"ד מכרו קרקע ראובן בלתי ידיעתו בהיותו גדול הנאמר דתועיל מכירתם ודברי הרמב"ם אינם אלא בקטנים פחות מבן י"ג שמכירת האפוטרופוס מהנייה אפילו לקרקעות אכן מבן י"ג שאין מכירת האפוטרופים כלים דאפיטרופא לדיקנני לא מוקמינן ה"ה דאין מכירת ב"ד כלום דלא אמרינן ב"ד אבוהון דיתמי אלא ביתומים קטנים לא בגדולים אם לא שהם שיטים או רטושים עכל"ה הרי לפניך דכל שהוא יתום בן י"ג מעשה אמו בטלים:
ואין לחלק ולומר בין מכירת קרקע לחלוטין למשכנתא דא שעתידה לחזור ליד היורשים ולומר דבזה דעתיד לחזור מהנייה מכירת האשה זאת דאין זה סברא דהואל ובן י"ג ומעלה ביררנו שאין במכירת האפוטרופוס הואל והוא מחשיב כאדם אחר דעלמא א"כ כמו שאינו יכיל למכור כך אינו יכול למשכן דטעם אחד להם ובפרט דשכירות ליומא ממכר הוי ואין חלוק כלל ועדיפא מזה ראיתי להרב בע"י חי"י בסי' ר"ו שהביא דברי מהריב"ל זלה"ה שנסתפק באפוטרו' ששכר קרקע היתומים בעודם קטנים לזמן ארוך אם קנויה שכירות זה לכל הזמן או דילמא לא מהנייא אלא לזמן קטנות היתום אבל לכשיהיה בן י"ג יכיל להוציאה מיד השוכר והעלה דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכשיגדיל היתום יוציא הקרקע מיד השוכר א"כ קו"ח אם תחלת השכירות היתה בזמן שגדל כבר היתום בודאי אין כח וזכות כלל לשוכר בחלק היתום וכ"ז אפילו בשכירות שאינה לזמן מרובה מכ"ש משכנתא דסורייא שנמשכת לזמן מרובה:
ואם כן בנדו"ד הואל והיתום הזה כבר היה כבן י"ד פשיט דבטלה משכנתא זה לגבי חלקו ואפילו לגבי חלק האשה עצמה נ"ל פשוט דבטלה המשכונא דהא עדיין לא נשבעה שבועת אלמנה ומר"ן פסק באהע"ז סי' צ"ו ס"א כתב דאשה שמכרה בקרקע קודם שבועה אפילו נשבעה אח"כ אפי"ה מה שמכרה קודם בטל ומבוטל היא והגם דדין זה דפסק מר"ן באהע"ז הוא בכתובה דאורייתא דאין לאשה שום חלק בקרקע היורשים כי אם שעבוד בעלמא ויכולים היורשים לסלקה במעות בשביל זה מה שמכרה בטל אבל בנדו"ד דהאשה יש לה חלק בקרקע ואין היורשים יכולים לסלקה נימא דמה שעשתה עשוי וכמו שמצינו ראינו להרב מהריב"ו זלה"ה בח"ב שחלק כך עכ"ז ה"מ אם תשבע האשה אח"כ נתקיימו מעשיה למפרע אבל קודם פשוט הוא דאין לה כלום אפי' בכתובת הקאסטילייאנוס א"כ בנדו"ד דעדיין לא נשבעה ומשכינה בודאי דמעשיה בטלים אפי' לגביה חלקה אבל אם תשבע אח"כ נתקיימו מעשיה למפריע לגבי חלקה זהו משנלע"ד:
ואחרי כותבי ראיתי להרב כמוהר"ר יואל זלה"ה בספרו תוש"י ח"א שאלה ט"ל שנשאל על אחד שמכר קרקע שנפלה לבתו בירושה מפאת ירושת אמה והאב הנז' מכר חלקו וחלק הבת הנז' שנפל לה בירושה לתועלתה והסכימו הב"ד על המכר הנז' ובשעת המכר היתה הבת כבר בת י"ד שנה ועכ"ז פסק הרב הנז' דמכר האב קיים והביא ראיה לדבריו דהואל והבת לא היתה ראויה ויודעת להתעסק בדידה עדיין מחשיבה כקטן ועדיין שם יתום קטן עליה ונסתייע ההיא דהביא מור"ם ביור"ד סי' ק"ס וז"ל ומצינו למור"ם ביור"ד סי' ק"ס סי"ח שכ' שכל זמן שלא הגדיל לעסוק במזוניתיו כשאר אנשים אפע"פ שכבר הוא גדול בן י"ג שנה וכו' מקרי יתום לענין להלוות מעותיו ברבית דרבנן יעו"ש וכיון דמיקרי יתום להתיר בו האיסור כ"ש שיהיה לו דין יתום לענין שיהיה לאביה דין אפוטרופ' בעדה שיכול למכור וליקח בשלו לתועלתו כיון שהיתום איני יודע בטיב משו"מ עכ"ל הרב הנז': ואני הפעוט ראיתי ולא אבין דמה קו"ח עושה מזה למכירת קרקעותיו דשאני לענין רבית דרבנן הואל והיא לתועלת היתום ומשום כדי חייו הקילו בו לתועלתו ואחשבוה כקטן אבל להפקיע כחו וזכותו שיהיה כח וזכות ביד ב"ד וביד האפוטרו' למכור בקרקעותיו מי ישום להם יד לומר דידם כידו לחוב לו וגם זה נראה מדקדוק דברי מור"ם שם שסיים בדבריו וכתב דהואל ולא הגיע לכלל דעת מקרי יתום לענין זה ע"כ דמשמע לענין זה הוא דאחשביה קטן אבל לא לענין שאר ענינים דודאי לזה נתכוין מור"ם במלת לענין זה דנקט' בדבריו דמחזי כיתור דמי אלא ודאי דלזה נתכוון וכבר תמהו עליו כת החולקים עליו מכח הג"ה זאת כמו שמובן שם מתוך דבריו והוא עשה ישובים דחוקים כמו שנראה שם בדבריו:
גם הביא הרב הנז' ראיה לדבריו דמכר קיים ממ"ש המבי"ט ז"ל וז"ל שוב ראיתי להרב כנה"ג בסי' רל"ה בהגהות הטור אות ל"ג בשם הרב המבי"ט ח"א סי' קכ"ב דקטן פחות מבן עשרים שמכר קרקע שירש מאביו בהסכמת האפוטרו' ובהסכמת ב"ד שהמכר קיים מטעם כיון שאפילו הם קטנים יכול האפוטרו' למכור בנכסי היתום שירש מאביו אף למכור ברחוק ולגאול בקרוב ברשות ב"ד כשהם גדולים בני י"ג שנה שיכולים למכור בקרקעות שלהם אינו דין שיוכלו ג"כ למכור בקרקעות אביהם ברשות האפוטרו' דליכא הכא טעמא דאמרינן דעתיה לגביה זוזי דאיכא אפוטרופים בהדייהו וכ"ש אם ב"ד הסכימו אח"כ במכר ע"כ וכתב עליו הרב כנה"ג שבעיקר דינו לבי מהסס דהקו"ח שעשה הרב קו"ח פריכא הוא וכו' יעו"ש הרי לסברת הרב מהר"י מטראני ז"ל אפילו גדול שיודע לישא וליתן אם הוא פחות מבן עשרים מועיל הסכמת הב"ד והאפוטרו' מכ"ש שעדיין לא היה בן דעת לישא וליתן דודאי תועיל הסכמת האפוטרו' על ידי ב"ד ואף שהרב כנה"ג פקפק בסברת הרב יודה בנדו"ד שאינה יודעת להתעסק שהיא כקטנה לכל דבריה ומכירת האפוטרו' והב"ד קיימת עכל"ה של הרב יואל זלה"ה:
ואני ההדיוט אומר דאחר נשיקות עפר מעל קבר איש האלהים לא ירדתי לסוף דעתו בזה דמה ראיה מביא מההיא דהרב המבי"ט זלה"ה ומה דמוי יש לנדו"ד דלענ"ד נראה דמ"ש הרב הנז' דבנדו"ד אפי' הרב כנה"ג יודה לזה אומר אני דאדרבא בנדו"ד אפילו הרב המבי"ט זלה"ה יודה בנדו"ד דאין מכר הב"ד והאפוטרו' קיימים דהא דינו של המבי"ט הוא במכר היתום בעצמו דמדאורייתא מעשיו קיימים אלא דרבנן עשו בו תקנה בקרקע שירש משום דדעתיה מקריבא אזוזי וא"כ מ"ט ומה נעים פסקו של הרב המביט זלה"ה דהואל והאפוטרו' וב"ד הסכימו על המכר דידיה א"כ נסתלקה חששת שמא הוזיל בדמי המכר וע"ז פסק דמהני ממכרו:
אבל בנדו"ד של הרב יואל זלה"ה דלא מכרה הבת כלל אלא דהאב והב"ד הם המוכרים בזה לית מאן דיאמר דהמכר קיים דהדר דינא לפסק הרב בע"י חי"י זלה"ה שהביאני לעיל ולפסק מוהריב"ל זלה"ה הנז' דחשיב ב"ד שמכרו בנכסי יתום גדול כאלו איש זר שמכר בנכסי חבירו ואין לו כלל על מה יחול אותו המכר ובפרט הרי מצינו להרב כנה"ג שדחה אפילו סברת המביט עצמה בס' בע"י חי"י ס' קנ"ו וס"ל איהו בפשיטות דאפילו מוכר היתום עצמו ברשות האפוטרו' לא מהני כלל דלאחר י"ג נחשב האפוטרופוס לאיש זר ולא אהני רשותו כלל והביא בדבריו שהרב מהרח"ש זלה"ה כך היא דעתו יעו"ש שדחה דברי הרב המביט לה"ה:
ואין לומר דאותו נדון שפסק בו הרב בע"י חי"י דלא מהני מכירת הב"ד והאפוטרופוס היינו ביתום שהוא יודע בטיב מו"מ לא כן היכא דיתום אינו יודע בטיב מו"מ נימא כפסקיה של הרב יואל זלה"ה דאפילו הוא גדול יכול למכור האפוטרו' זה לא יתכן דהא הנדון שהשיב עליו הרב בע"י חי"י הנז' הוא זה וז"ל להיות שבא אלי כתב משם מעכ"ת ובו כתוב שלהיות שמכירת הנערה בקרקע שירשה מאביה עד שהגיע לבת ך' שתעשה באופן זה דב"ד ימכרו את החנות ויבוא כתוב מידינו ומיד ב"ד איך מוכרים החנות הנז' ובזה הקונה יבוא על מקומו בשלום אין ספק אצלי, שכת"ר חשב שהנערה היתה פחותה מבת י"ג ולכן סבר שהב"ד ימכרו כדי שתהיה המכירה קיימת כמ"ש הרמב"ם ז"ל אבל אני שאלתי את פי האשה ואמ"ל שהנערה זה ימים או עשור עברה מפרקה והרי היא בת י"ד וכיון שהנערה בת י"ד מה יושיענו מכירת הב"ד וכו' יעו"ש עכל"ה הרי שהרב בע"י חי"י הואל ושמע שהנערה בת י"ד תמה על הרב הפוסק היאך יאמר שבת י"ד תהיה מכירת הב"ד מהני בה ולא תלה דברי הרב הפוסק אלא שטעה בנערה ונדמה לו שהיא בת י"ב שנה ולזה כתב לו שאל את האשה ואמ"ל שהיא בת י"ד ולפי דברי הרב יואל זלה"ה דמחלק בין בת י"ד שיודעת בטיב מו"מ לשאינה יודעת א"כ מאן אמ"ל להרב בע"י חי"י שאותו פוסק טעה בשני הבת ונדמה לו שהיא בת י"ב נימא דהחכם הפוסק ידע בה שהיא בת י"ד אלא שאינה יודעת בטיב מו"מ כדכתב הרב יואל דעדיין ראויה לאפוטרו' ולב"ד או לפחות הו"ל להרב בע"י חי"י להכניס ספק זה בדבריו אלא בודאי דהאי חלוקה לא נזכר ולא נשמע אלא כל שהוא בן י"ג ומעלה אין רשות לא לב"ד ולא לאפוטרו' בנכסיו כלום ופשוט בעיני דהרב יואל זלה"ה אילו ראה דברי הרב כנה"ג בספר בע"י חי"י היה חוזר בו מפסק זה:
איך שיהיה בנדו"ד פשוט בעיני מה שמשכנה האשה האלמנה חלק בנה לא יועילו מעשיה כלום שאפילו איכא לספוקי בהאי קטן היתום ונאמר עדיין אינו יודע בטיב מו"מ אפי"ה אין לנו אלא דברי הרב בע"י חי"י שכתבנו ופסקיה של הרב יואל זלה"ה לא נתחוור אצלי הן מצד דבלא"ה יש עליו חולקים כמ"ש הוא בדבריו הן מצד דראיותיו ז"ל יש עליהם תשובות כמ"ש ופשוט אצלי דנעלם מהרב ז"ל דברי הרב הכנה"ג בספרו בע"י חי"י הנז"ל ועדיפא מזה דעד כאן לא פסק כן הרב אלא בנדו"ד שהיתה מכירת האב והאב מחשיב לאפוטרו' גמור והוא קודם לכל לא כן באשה דאינה ראויה להיות אפיטרו' ומיגרע גרע כחה ולא עשו לה דין אפוטרו' אלא מכח מה שסמכו היתומים אצלה בזה איכא למימר דאפילו הרב יואל זלה"ה יודה דאין במעשיה כלום ואפי לו במכירת האב עצמו לא פסק הרב כן אלא בצירוף הסכמת בדי"ץ לא כן בנדו"ד דהאשה היא מוכרת ואין כאן שום הסכמה של ב"ד פשוט דמעשיה בטלו מאליהם ואין אימר ואין דברים וצוי"מ יימ"ן. כ"ד הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: