שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קצא
תשובה לעי"ת רבאט יע"ה השקפתי לטובה על המודעה והביטול שנעשה עליה ומה שנראה לי לפי האמת הוא רואה אנכי דמעקרא מודעה זאת הבל ואין בה מועיל ולא היתה צריכה בטול והוא ע"פ פסק הרמב"ם דפסק מר"ן בס' ר"ה ס"ב דפשרה דינה כמכר וכו' וא"כ הוא היתה מודעה צריך להיות בהכרת אונס דהיינו שידעו העדים שהיה לו לעמרם אונס מצד אהרן ולא סר מעליו האונס עד שעת הפשרה ואזי אמרינן דמסתמא מחמת אונס נתפשר עמו ולא בעינן שידעו שלא נתרצה בפשרה מחמת אונס והוא ע"פ מ"ש הסמ"ע סק"ז בפירוש דברי מר"ן יע"ש וא"כ בכאן דלא נזכר ולא נפקד שהיה לכה"ר עמרם שום אונם מודעה זאת כמאן דליתא דמי:
הן אמת דדין זה דפשרה דינה כמכר לאו מלתא פסיקתא היא דכל פשרה דינה כמכר אלא דמצינו יש פשרה שאינה כמכר וכמו שבא הדבר בספרי האחרונים שהביאו סברת המבי"ט ז"ל וראיתי אותה בס' צרור החיים ד' צ"ט וז"ל פשרה שהיא כמכר לענין מודעה דוקא פשרה הבאה מחמת טענות דאינם יכולים להתברר בעדים ולידע הדין עם מי או שיש עסק שבועה ביניהם אבל פשרה הנעשית על דבר ברור מחילה נקראת עכ"ל וכן ראיתי בס' כרם חמר להרב מו"ד ז"ל סס"ט שכתב כן משם כנה"ג וז"ל פשרה הנעשית מרצון טוב של מלוה שלא על ידי תביעה וטענות מחילה מקרי ואין צריך קנין עכ"ל וכן נלע"ד לדקדק מדברי הסמ"ע ס"ק ט' מטעמא דיהיב למה פשרה דינה כמכר הוא משום דכל פשרה היא באה על ידי טענה וכו', ממנו נשמע דפשרה שאינה על ידי טענה מחילה נקראת ולא מכר יע"ש ועדיפא מזה מצינו אלבא דכמה פוסקים שכתבו דחלוק זה בפשרה מר"ן עצמו פסקו דהא מצינו להש"ך בס' כ"ה סק"ה שכתב וז"ל פשרה דינה כמכר עיין לעיל סי"ב סי"א מ"ש ובב"ח סט"ז מ"ש בזה עכל"ה ומצינו להרב פתחי תשובה שכתב דכוונת הש"ך ז"ל להקשות דברי מר"ן דכאן כתב דפשרה דינה כמכר ובעייא מודעה והכרת אונס ולעיל סי"ב סי"א כתב אם ראובן הפסיד את שמעון למוסרו אם לא יתן לו ממון שהיו דנים עליו ואין לו כח זכות בפי הדין ועשו פשרה בקנין ובטול מודעה יכול לחזור ע"כ משמע דאין צריך אפילו למסור מודעה וממילא בטילה זהו תוכן קושיית הש"ך ועל זה סיים ועיין בב"ח דכוונתו לתרץ דהכא בס' ר"ה איירי באחד שיש לו דין עם חבירו ואינו יודע אם יזכה אם לאו וכו' אבל בסי"ב איירי בדין הידוע שאין לראובן שום זכית כלל ודינו ברור אותה פשרה כמתנה וא"צ מודעה כלל וכן פירש הרב קצות החושן יעו"ש נמצינו למידין בין לדעת המבי"ט והרב כנה"ג והסמ"ע ואפי' מדברי מר"ן עצמו מוכח דיש פשרה שדינה כמתנה ואינה צריכה הכרת אונס אלא במודעה לבד סגייא:
על כל פנים דקדקנו בפשרה זאת וראיתי אותה דזהו פשרה שדבר בה מר"ן דהוי דינה כמכר דהא מצינו כתוב בשטר המחילה שעשו ביניהם כתוב בו בזה"ל ואח"כ מכר הר' עמרם ה' לאהרן הנז' כל הפרקמטייא שי"ל בחנות בהקפה ולע"ע אחר עבור דו"ד וקטטות ומריבות הותווכו ביניהם לבטל הקשר ופרע הר"א להרע"ם דמי הסחורה עספ"א וקרענו הכתי' קבדי"ץ וכו' מאלה הדברים מוכח שהגיעו לדו"ד והיו טענות ביניהם גם לא היה הדבר יכיל להתברר גם ממה שהוצרכו להזכיר ומכר לו הפרקמטייא בהקפה והוצרכו להזכיר אח"כ הותווכו ופרע עספ"א משמע שהיתה הכחשה והוי עסק של שבועה ביניהם גם ממה שכתבנו וקרענו להם כתי' משמע שהיתה הפשרה והתווך על ידי אחרים ובזה ודאי בין לסברת הרב המבי"ט וכנה"ג והסמ"ע והפוסקים המחלקים בדברי מר"ן אלבא דכולהו פשרה זאת אין לך פשרה דהוי כמכר יותר מזה:
וכעין זה ממש מצאתי ראיתי לרבינו מהריט"ץ ז"ל בס' קפ"ט בשאלה הבאה לפניו ביעקב שמת והניח אחריו ארבעה בנים ונשאר גדול האחים מתעסק בממון אביהם ושאר אחיו אח"כ היו תובעים אותו ליתן להם חשבון עזבון אביהם והיה דוחה אותם לך ושוב שלא יתן החשבון להם עד שיעשו לו פטורין וכן עשי הלכו ועשי מודעה על הפשרה שנתפשרו עמי ואח"כ הלכו ונתפ' עמו בבטול מודעה וכו' ואח"כ תבעו איתו לבטל הפשרה וכתב הרב דאותו מעשה פשרה דדינה כמכר הוי הואל ופשרו לתת כי"ך ולמחול בכו"ך ולא מקרייא מחילה יע"ש ונדו"ד דמי ממש לאותו נדון של הרב דגם כאן לא רצה עמרם לתובעו שמא יכפור לו בקרן דומייא דאחי ראובן דהתם לא רצו לכתוב שמא יכפור ועכ"ז חשיב לה פשרה כמכר וא"כ הואל וכן הוא מודעה זאת היתה צריכה להיות שיכירו העדים באונסו ועכשיו דלא הזכירו שהכירו באונסו כמאן דציתא דמי:
הן אמת דהיה מקום כאן לומר אפילו היה כתוב במודעה זאת והכרנו אח"מ באונסו עכ"ז לא מהני והוא ע"פ מה שנמצא כתוב בקיצור התקנות השייך לחושן המשפט שקצר הרב הגדול מוהר"ר רפאל בירדוגי זלה"ה וז"ל פשט המנהג שכל מודעה שצריכה הכרת אונס צריכה שתהיה על ידי אחד מבדי"ץ שהם ידעו מהות האונס אם הוא מספיק לבטל המקח וכל. מודעה שצריכה אונס בלי המלכת הבדי"ץ אינה מודעה והויא כחרס בעלמא ע"כ וכן ראיתי דבר זה בספרי הפוסקים וחד מנייהו הוא הרב מאמר קדישין בס' ר"ה סקי"ד כתב וז"ל לכן נראה בענין תקנות שמסירת מודעה אינו מועיל רק לפני הרב התופש ישיבה ונכון הוא ע"כ וא"כ מן הראוי לא היה לנו להאריך במה שלא נמצא בו שהיתה מודעה זאת בלי הכרת אונס והוה דיי לנו הואל ולא נעשית בהמלכת רב ממונה הקהל הי"ו אלא דלזה מצאנו ארוכה ומרפא מדברי מורינו הרב יעבי"ץ זלה"ה שכתב דבמודעה הצריכה הכרת אונס דצריכה להיות ע"פ בדי"ץ אם השעה עוברת או שטעה הסופר ולא ידע דצריך המלכת בדי"ץ ולא נמלך לא פסלינן לה אלא מדקדקים בה אם היא בנויה על אבני התוהו פסלינן לה ואם היא על דברי האמת דנין עליה דאמרינן אלו בא להמלך הייני אומרים לו עשה והצלח ע"כ וא"כ גם כאן הואל וכבר כתבו אותה והסופרים סתמם כפירושם בודאי דלא ידעו דצריכה המלכת בדי"ץ לא פסלינן לה:
ומה גם לפי מה שראיתי בס' כת"י ישן נושן בפסק אחד שכתוב בו וז"ל אבל מה שמנגד לזה הוא שהמודעה זאת נעשית במראקס ושם יש להם תקנה שכל מודעה שלא נעשית ע"פ בדי"ץ הרי היא בטילה אלא מצד אחר יראה אחר שיש במודעה זאת שבועה אמרינן דעתייהו של מתקני התקנה ז"ל דלא ניחא ליהו שיעבור שום ב"ב על שבועתו ואמרינן דלא התקינו אלא על המודעה שאין בה שבועה אבל אם כבר נשבע הם עצמם יאמרו שיקיים שבועתו שכן מצינו מי שנדר על דעת רבים אין לו התרה בלי ידיעתם וכן בנדו"ז יסכימו מתקני התקנה שלא יעבור על שבועתו שהיא מצוה שלא יחיל דבריו וחתומים על זה הרבנים הגדולים מוהר"ר חסדאי אלמושנגו ומוהר"ר יצחק ביבאם זלה"ה ומוהר"ר מנחם סרירו ומוהר"ר וידאל הצרפתי מוהר"ר מימון אפלאלו זלה"ה זיע"א וא"כ גם כאן הואל ומודעה זאת היתה בשבועה אפילו אם תהיה בלי המלכת הבדי"ץ לא היתה מתבטלת אבל עכ"פ היתה צריכה להיות כתוב בה שהיתה בהכרת אונס אבל עכשיו שלא נמצא רמז מזה פשוט דאין שמה מודעה: אלא דעד כאן יש תרופה למודעה זאת אם הביא יביא הרע"ם ה' עדים על זה שהיה לו אונס והכירו באונסו כמו שכתבנו לעיל יכול הוא לבטל הפשרה והוא ע"פ פסק הרב"י שכתב בס' ר"ה ס"י דאפילו לסברת ר"י ז"ל נראה דהיכא דמסר מודעה ולא ידעו באונסיה וכתבוהו ואח"כ בא זה ותבעו לדין והביא עדים דאנוס היה נ"ל דאפילו לר"י חשבינן לה מודעה ופסקה מור"ם בס"ה יע"ש ומכ"ש לפי סברת הגאון מוהרמ"ע שהובא דבריו בהג"ה להבאה"ט סימן הנז' שכתב שם המגיה וז"ל הא דכתב פשרה במכר דוקא לענין שצריכין לידע שהוא אנוס אבל אי ידעינן באונסו אפילו לא מסר מודעה נתבטלה הפשרה דהוי כאנסוהו ליתן כמ"ש בתשובת הרשב"א הביאה הב"י בסי"ב סי"ג בתשובה עכ"ל א"כ לפי דברי הרמ"ע אלו תפוק לך אפילו אם לא כתב מודעה כלל עכ"ז אם יביא עדים שהיה אנוס יכול לבטל הפשרה דלאו במודעה תלייא מילתא:
אלא דלפי האמת מלתיה דהרמ"ע ז"ל לאו מילתא מוסכמת היא דהא כבר כתבנו לעיל דהש"ך סק"ה הקשה דברי מר"ן אהדדי דסר"ה עם דבריו דסי"ב דהתם לא מצריך מודעה כלל ואותו דין הוא פסק הרשב"א ז"ל שרמז הרמ"ע ז"ל והוצרך הש"ך לתרץ ע"פ הרב"ח דהתם בתביעה מבוררת אין צריך מודעה ובס' ר"ה איירי בשאינה מבוררת ולכך צריך מודעה נמצא דלדעת הש"ך והב"ח והרב פתחי תשובה וקצות החושן כולם שוים לטובה דדברי מר"ן הם צריך מודעה ודלא כהרמ"ע דלא ס"ל הכי ומוקי דגם למר"ן בס' ר"ה אין צריך מודעה ובזה משוה דברי מר"ן אהדדי:
גם ראיתי לרב אחרון מוהרא"ק זלה"ה בס' ברית אבות סר"ה שגם הוא הגדיל תמיהותיו על הרמ"ע זלה"ה וסתר דבריו ומתרץ דברי מר"ן אהדדי כמו שתרץ הב"ח יעו"ש וכן מוכח בפשיטות מדברי הר' מהריט"ץ ז"ל בס' קפ"ט דלדעת מר"ן דפסק דבמכר בעינן מודעה גם בפשרה דדינה כמכר בעייא מודעה יעו"ש:
ועכ"פ הגם דמצינו מלתיה דהרמ"ע רבו כמו רבו עליה החולקים עכ"פ אנן בדידן הרי לפנינו המודעה ערוכה ושמורה אלא ממה שלא נמצא כתוב בה הכרת אונס זה דבר שיכול להתקין על ידי שיביא עדים והדר דינה כההיא דפרדיסא וכו' אבל לצד שלא יביא עדים שלא היה אונס וידעו שלא סר האונס עד שעת הפשרה במקומי אני עומד דמודעה זאת כמאן דליתא דמי והגם שאין צריך ראיה לזה דצריך האונס ידוע לעדים ולאו מפיו אנו חיים דדבר זה מוכח הוא מכל סעיפי הש"ע עכ"פ אציגה נא לפניך דבר הדומה לזה ממש שהביא הרב"י משם הרא"ש וז"ל ראובן הפקיד מנה ביד שמעון והשיב שמעון לא הייתי חייב אלא שמונים ונתתי לך משכונות בעדים ופטרתני מכל הבימות שהיה לך עלי והוציא כתב חתום כדבריו טען ראובן אנוס הייתי כי יראתי פן אפסיד כל המעות כי אמרת לי אם לא תרצה למחול לי לא אתן לך פרוטה ומסר מודעה על כל זה והשיב הרא"ש דלאו מודעה היא דהא לא הכירו העדים באונסו ואיכא למימר הדין עם שמעון שלא היה חייב לו אלא שמונים ולא דמי לעובדא דפרדיסא וכו' דהתם נתגלה האונס לבסוף כשהוציא שטר קנייתו ונדון זה דמי לכל שאר מחילות אדם תובע חבירו והלה כופר ומתפשרים ביניהם אטו אם זה מסר מודעה תתבטל הפשרה א"כ לא תועיל שום פשרה עכ"ל אם כן ממנו נלמד לנדו"ד שהוא דומה לו דאם לא באו עידי האונס על הדרך האמור מודעה זאת מגן שוייה:
ומעתה משכוני נפשין לידע אופן הבטול מה להוי עליה הנה מצאנו התיקון הראשון הוא מצאנו להרמב"ם סוף פ"י מהלכות מכירה כתב וז"ל ואם אמר לעדים הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעה ומודעי דמודעי שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים ואין בדעתי להקנות לזה האנס לעולם הרי המכר בטל ואף על פי שקנו מידו לבטל המודעה על הדרך שביארנו ע"כ ומצינו לו בפ"ז מהלכות גרושין שכתב כעין זה אם מסר מודעה על הגט שהגט בטל וסיים על זה א"כ מהו תקנת דבר זה שיאמרו לו העדים קודם כתיבת הגט אמור בפנינו שכל הדברים שמסרת בפנינו שגורמין כשיתקיימו הדברים לבטל הגט הרי הם בטלים והוא אומר הן ע"כ אלא דבכאן דב' בדיני מודעה הכתובה על המכר שהוא דיני ממונות לא כתב הרמב"ם שום תיקון על זה אלא דראיתי להרדב"ז בתשובה סנ"ד הביא דבריו רב אד"א זלה"ה בס' באר מים חיים דף ע"ג ע"ב שכתב דבריו וז"ל וראיתי להחכם הפוסק שרצה ללמוד מדלא כתב הרמב"ם גם במכירה כמו שכתב גבי גטין שאין שום דבר מועיל לקיים המכירה ולבטל המודעה אפילו אם פסל עדי המודעה ואפי' כתב אותו הלשון הרב ז"ל שמועיל לבטל מודעת הגט וזה טעות שהרי גבי גטין א"ץ מסירת מודעה וגבי מוכר צריך מסירת מודעה משמע דגט חמור ממכר ואפילו הכי יש דברים בגט שמבטלים המודעה אם מסר מודעה מכ"ש לגבי המכר שהמודעה היא הכרחית ואם לא מסרה המכר קיים בודאי שיודיעו שיועילו הדברים שמועילים בגט לבטל המודעה וזה ברור לבעל השכל ומדברי הרשב"א אתה למד זה שכתב וז"ל אף בגט שמועיל ביטול מודעה והוא ז"ל עסוק במכר ומדברי רשב"ם ז"ל לפי שטתו נלמוד להרמב"ם לפי שטתו ויש מי שכתב שמה שמועיל לבטל המודעה במכר אינו מועיל לבטל המודעה בגט משום חומרת הגטין ומה יש עוד להאריך בזה עכ"ל נמצינו למידין לפי שטת הרדב"ז ז"ל דמדפסק הרמב"ם דאותו תקון מועיל לגבי הגט כ"ש דמועיל לענין לבטל מודעת המכר וכן נראה פשיט מדברי כנה"ג הובאו דבריו בס' בני חיי בחומ"ש סימן ר"ה בהגהות הטור אות ס"ב וז"ל נמצא שיש ארבע תקנות כדי שיתקיים המקח חדא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם שנית פסול העדים שלישית תקון הרמב"ם אמר לפנינו שכל הדבר שמסרתי שגורמים וכו' רביעית מ"ש הרמ"ה שיעיד על עצמו שלא מסר מודעה ונסתלק מהאונס וחזינן לסופרי דווקני דכתבי לכולהו בשטרא מהריב"ל עכל"ה הרי לפניך דגם הרב החביב פסיק כסברת מהריב"ל דלדעת הרמב"ם דגטין ומכר דא ודא אחת הן ואותו תיקון המועיל בגט מועיל במכר הן אמת דחזה הוית להרב אד"א ז"ל בסכ"ו שנסתפק בזה ורצה לפסוק דדוקא תקון הרמב"ם מועיל בגט ולא בממון יעו"ע ע"ש באורך כמדתו לכל רוח אלא אפילו לדעת הרב הנז' הרי לא מצינו שהחליט הדין כך אלא כתב לבסוף וז"ל אלא לכאורה היה מקום לבטל המודעה שהרי נכתב בפשרה הג' להרמב"ם שכתב שביטל בדרך כלל כל מה שאמר לגרום להעמיד עמידתה וכו' אלא דעדיין יש לפקפק לפי מ"ש לדעת הטור דלא קאמר הרמב"ם דכשאומר כל הדברים וכו' דמהני ביטול למודעה אלא בגט אבל לא במתנה ולא ראינו שום חולק ע"ז זולת הרדב"ז וגם שם במחלוקת הוא שנוי שהרי כתב שם שחכם אחד סובר בהפך ואף ע"פ שדחה הוא ז"ל דבריו בשתי ידים כבר הוכחתי שדבריו תמוהים וא"כ מידי ספיקא דדינא לא נפקא עכל"ה ואנא בריה קלה אמינא הגם דהרב אד"א ז"ל הניח הדבר בצ"ע דדינא אין לנו להניח סברת הרדב"ז ומוהריב"ל וכנה"ג משום ספיקו של הרב ה' שבדרך פלפולו רצה לדחות סברת הרדב"ז ז"ל ובפרט אפשר אם היה רואה דסברת הרדב"ז לאו יחידאה היא בודאי דהוה חוזר בו ופוסק כהרדב"ז כדמוכח מלישניה שכתב וז"ל ולא ראינו שום חולק על זה זולת הרדב"ז ע"כ מכאן דאם היה רואה סברת שאר הפוסקים דסברי כהרדב"ז לא הוה חולק איך שיהיה נמצינו למידין לדעת הרדב"ז ומוהריב"ל וכנה"ג דא ודא אחת הן ומצינו למר"ן באהע"ז סקל"ד דפסק לסברת הרמב"ם דמועיל התקון לבטל המודעה והגם דבדיני מכירה דחו"מ לא פסקה כי ידוע אורחיה דמר"ן דאזיל באורחיה דהרמב"ם וכמו הלשון שתופס הרמב"ם תופס גם הוא וכמו שלא כתבה הרמב"ם בדיני המכירה דהואל וכתבה בדיני הגטין ממנו תלמוד מכ"ש לדיני המכירה לכך לא הוזקק גם מר"ן לשנותה גם הוא בחומ"ש ודו"ק:
התיקון השני לבטול המודעה הוא מדברי הרמ"ה ז"ל הביאו רבינו הטור בס' ר"ה ז"ל וכן כתב הרמ"ה דלא מהני בטול מודעה בזביני עד שיעידו העדים שידעו בסלוק אונסו או שהודה לו שלא מסר מודעה קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ע"כ והגם דדברי הרמ"ה אלו אינם אמורים אלא במוסר מודעה סתם אבל אם אמר במסירת מודעה שהוא מיסר מודעה גם על הביטול מאן לימא לן דמהני תיקון זה דהרמ"ה אלא נלע"ד דזה מוכרע ממקומו דהואל ובהודאתו שמודה שלא מסר מודעה אמרינן הודאת בע"ד כמאה עדים ונפלה ונהרסה המודעה הוא הדין אפי' ימסור מודעה על מאה בטולים בהודאתו זאת שמודה שלא מסר המודעה כל עקר בזה נפלה המודעה הראשונה היא ותולדותיה והגם דדבר זה פשוט הוא בעיני מן הסברא עוד יש להביא ראיה מדברי כנה"ג שכתבתי לעיל. שהיה מונה התיקונים לבטל למי שמסר מודעה גם על הבטולים ויצא הראשון למנויו תקין הרא"ש והרשב"א והרמב"ם ורביעי בקודש תקון הרמ"ה וכמו שדברי הראשונים היו מועילים לכל מודעה גם דברי הרמ"ה כן הרי לפניך תקין השני:
ושלישי בתרומה הוא תקון רבינו הרא"ש שכתב הטור וז"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב דאם כפוהו לבטל המודעה מהני לה הביטול ולא הוי מודעה אפע"פ שאמר בשעת מסירת מודעה כל מה שאבטל לא יהיה בטול אינו מועיל וכו' והרב"י כתב וז"ל וכתב הרא"ש בתשובה ואפילו אומר בשעת מסירת מודעה אם אבטלה לא תהיה בטילה אינו מועיל שהרי מבטל באחרונה מודעה ומודעי דמודעי דנפקי מגו מודעה עד סוף כל מודעי דמודעי עכ"ל:
ורביעי בקדש הוא תיקונו של הרשב"א סתמה על דברי הרמב"ם שכתב אם אמר שהוא מבטל כל הדברים הגורמים מהני ואיהו ז"ל תמה עליו ולבסוף כתב דלא מהני כי אם בתקון זה דתקון זה הביטול הוא שיפסול עדי של המודעה ויאמר הריני פוסל כל עדים שאמרו שמסרתי מודעה על מכר זה שהרי שם אותם העדים לגביה כעדים פסולים עכל"ה והרב המגיד הביאו סוף פ"י מהל"ם והביאו הרב"י ז"ל יעו"ש:
ומעתה אחר שאספנו כל הדעות וכל התקונים המועלים בביטול המודעה וכו' נבין ונדון בביטול המודעה דקמן שכתוב בזה"ל הודו לפנינו בשניהם יחד ובטלו כל מין ג"ד ומו"ד וכו' בטול גמור כדעת הרשב"א וכו' הנה מלשון זה שכתבו בטלו כל מין גל"ד ומו"ד הלשון מורה שבטלו כל מין ומין דהיינו מודעי ומודעי דנפקי וכו' עד עולם וכל מאי דמצית לכלול במלת כל מין דרוש וקבל שכר ולא דמי זה למ"ש הרב"י משם הר"ן וז"ל כתב הר"ן בריש פרק הגוזל מהא שמעינן שמה שכותבים בשטרות כל מודעי אפע"ג דכתב עד עולם לא מהני וצריך למכתב כל מודעי ומודעי דנפקי מיגו מודעי עד עולם דאי לא מפרשינן דעד עולם לא קאי אלא אביטול מודעה אבל לא אמודעי דמודעי ואם למסר מודעה בטול מודעה עדיין לא נתבטל עכ"ל וא"כ גם כאן הרי לא נכתב מודעי דנפקי וכו' רב המרחק ביניהם דשאני התם לא נכתב אלא כל מודעי ויכולים אנו לומר כל מודעי היינו כל המודעות שיעשה אבל לא אמודעי דמודעי וכמו שפירש הר"ן בדבריו אבל כאן הרי כתוב כל מין מודעה וג"ד ומה מלת כל היינו מודעה ומודעי דמודעי וכו' כדאמרן וזה פשוט בלי שום פקפוק:
ומה גם הרי כתב כל מין ג"ד ומו"ד וכו' ומצאתי ראיתי להרב משכנות הרועים במערכת וא"ו או"ג שכת' אם כתיב בשטר דלא כאס' וכו' ולא נכתב ודלא כטו"ד מי אמרינן מלת וכו' מושכת דלא כטו"ד או לא ומצאתי למוהרח"ש משם מהרשד"ם ומהרש"ך דמהני וכן בשטר נאמנות שכתוב והאמין הלוה נאמנות וכו' כאלו נכתב עליו ועל יורשיו אחריו וכאלה רבות שהסופר כותב תחלת הענין והוי במשמעותו תשלום הענין אלא שהוא בורר דרך קצרה שוב מצאתי שכ"ך הכנה"ג משם מהרש"ך ומהרשד"ם והרב משפ"ט צד"ק עכל"ה נמצינו למידין דהיכא שהתחיל לכתוב שום ענין וסיים מלת וכו' כוונתו היא על תשלום הדברים הראוים לכתוב עד גמירא וא"כ גם כאן הואל ודבר מורגל וידוע הוא לכל סיפרי בני ישראל לכתוב בביטול מודעי ומודעי דנפקי מיגו מודעי עד סוף כל המודעות עד עולם בודאי דגם כאן לזה נתכוון במלת וכו':
וא"כ הן מצד מלת כל מין מודעה דכתוב כאן הן מצד מלת וכו' הרי כאלו כתיב כאן ביטול מודעה דנפקי מיגו מודעי עד עולם וא"כ בזה לחוד יצאנו ידי חובתינו אלבא דהרא"ש שכתבנו וכוותיה פסק מור"ם בס' ר"ה סי"א והגם שבכאן הרבה להגזים במודעה זאת שכתב כמה בטולים וכתב אפילו אקרענה ולא יהיה הביטול אלא דעת בדי"ץ שבעיר מראקס יע"ה עכ"ז כל אותם הגוזמות נכללו במה שכתב ובטל כל מין ג"ד ומודעה וכל זה נתבאר בדברי הרא"ש שכתבנו משמו שכתב דאפילו אמר במסירת המודעה כל מה שאבטל לא יהיה בטל עכ"ז מהני הביטול וגם כאן הואל ואמר ובטל כל מין מודעה כל ההגזמות שכתב נתבטלו וא"כ בזה לחוד יצאנו ע"פ פסק מור"ם ז"ל:
אלא דעדיפא מזה מצאנו בביטול מודעה זאת דכתיב בה בביטול כל מין ג"ד ומודעה וכו' אלבא דהרשב"א וכבר ביררנו דדעת הרשב"א היא בפסול עידיהון וא"כ בכאן ביררנו ממלת מין וממלת וכו' דהוי כאלו נכתב כאן מודעי דמודעי ובכולהי פסיל עידיהון וא"כ ביטול זה הרי הוא מיוסד ע"פ סברת הרא"ש וע"פ סברת הרשב"א וסברת הרשב"א נראה מדברי הסמ"ע דמהנייא אפילו לסברת הרמב"ם דפסק מר"ן כוותיה דהא בס"ק ז"ך כתב וז"ל מיהו גם לסברא קמא שהיא סברת הרמב"ם דפסק מר"ן מהני כשכתב בשטר הקנין שפיסל העדים שיעידו שמסר לפניהם עכ"ל נמצא לפי דברי הסמ"ע סברת הרשב"א מוסכמת היא אלבא דהרמב"ם ומר"ן וא"כ מאן ספין ומאן רקיע לבטל בטול מודעה זאת:
הן אמת דראיתי להרב"י שהביא דברי הר"ן שכתב על דברי הרשב"א הנז' כתב איהו עליהם שנ"ל שאם מסר מודעה עליהם אף על פסול העדים אכתי לא מהני שאף פסיל זה מחמת אונסו הוא שפוסל אותם וכבר קדם ומסר מודעה על זה עכ"ל יעו"ש וא"כ בכאן הרי מצינו במודעה זאת כתוב בה בזה"ל ואי אבטל לי שבועת מודעה זאת אלבא דהפוסקים והרשב"א הכל אינו אלא מן השפה ולחוץ וכו' נמצא שמסר מודעה על סברת הרשב"א דהיינו פסול העדים וא"כ לפי דברי הר"ן ביטול זה אינו מועיל:
אלא דאחר החיפוש מצאנו תרופה לזה מדברי מהריט"ץ זלה"ה בס' קפ"ט דשם הרב הנז' מעקרא גם הוא נראה לו דדברי הר"ן הם סותרים לדברי הרשב"א והוצרך להשוות דעתם וכתב דגם הר"ן עצמו מודה בסברת הרשב"א אלא דעשה חלוק ביניהם מילתא בטעמא דהיינו הר"ן איירי בדבר שהוא ידוע ומבורר בין לב"ד בין לכו"ע ומסר מודעה על פסול העדים בזה לא מהני ביטול אפי' פסל עדי המודעה דהואל והדבר גלוי ומפורסם לכל העולם אין אנו צריכים לעדי המודעה דכל העולם ידעו באונסו יע"ש והרשב"א איירי כשאין האונס ניכר לב"ד ולכל העולם הלכך כיון שצריכין אנו לעדי המודעה שיעידו באונסו והרי אינם כשרים שהרי פסל אותם ואין עדותם עדות ואין כאן אונס ע"כ וכתב הרב לבסוף דלהלכה נקטינן כהרשב"א וכן ראיתי להרב משכנות הרועים במערכת מים אות רי"ב שכתב משם גו"ר אם כתוב בשטר המכר או הפשר בפיסול עידיהון ע"ד הרשב"א ז"ל אפע"פ שמסר מודעה על זה לא מהני יעו"ש:
שוב ראיתי להרב אחרון בספרו ברית אבות סר"ה שפלפל בדברי הר"ן עם דברי הרשב"א ועלתה הסכמתו גם הוא דהר"ן לא לחלוק על הרשב"א אתא אלא כוונתו לומר כנגד מה סתמה הרשב"א על הרמב"ם גם הוא תמה על הרשב"א זהו כוונתו של הר"ן ואין דברי הר"ן כפשוטן דלית תקנתה לבטל המודעה אלא כוונתו כמו שהקשה הוא הרשב"א על הרמב"ם הקשה הר"ן על הרשב"א אבל לקושטא דמילתא מהני פסול העדים בין להרשב"א בין להר"ן בין להרמב"ם וכתב דפסול העדים ליכא מאן דפליג יעויין כל זה בס' הנז' ואנא בריה קלה נלע"ד לומר דתיקון הרשב"א מועיל אלבא דכל הפוסקים דהא מצינו לרבינו הטור בס' ר"ה שכתב ואם מסר מודעה ובטל אח"כ כתב רב הא"י ז"ל דלא הוי בטול וכן כתב רב אלפ"ס והרמב"ם וכן כתב הרמ"ה דלא מהני ביטול בזביני עד שיעידו העדים שיעידו סלוק אונסו או שהודה לוי שלא מסר מודעה קודם לכן דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי ע"כ והנה מלשון זה מוכח דתיקון זה דכתב הרמ"ה לבטל המודעה על ידי שמודה שלא מסר מודעה הוא מהני אפילו לרבינו האי גאון והרי"פ והרמב"ם מדכייל להו כולהו בסברא חדא והרמ"ה עמהם ואח"כ מביא תקון הרמ"ה משמע דכולהו יודו בתיקון זה וכבר הוכחנו לעיל מדברי כנה"ג דתיקון דהרמ"ה הוא מועיל אפילו אם מסירת המודעה היתה בפסול מסירת מודעה בביטול מודעה ומודעי דמודעי וכו' כמו שהוכחנו לעיל מדברי כנה"ג בהגהות הטור יעו"ש וכן מוכח מדברי הרב"י שהקשה על דברי הטור למה כלל דברי הרמב"ם עם דברי רב הא"י אלפ"ס הרי הרמב"ם ס"ל דאם מסר מודעה ובטלה מהני הביטול ותריץ הואל ומצינו להרמב"ם שכתב אם אמר לעדי המודעה הוו יודעים שכל קנין שאני לוקח לבטל המודעה שהכל בטל ואיני אומר כך אלא מפני האונס שאתם יודעים הרי המכר בטל ע"כ יעו"ש וא"כ מכאן מוכח דברי הרמב"ם שהביא הטור הם איירי במסר מודעה על הביטול והואל ודינם שוה לדעת הרמב"ם כמו מסירת מודעה לחוד לרב הא"י לכך כלל אותם וא"כ כשכתב אח"כ דעת הרמ"ה ותיקינו נמצא התיקון חוזר על הכל בין על המודעה לדעת הני פוסקים בין על המודעה שנמסרה גם על הביטול אלבא דהרמב"ם דכולהו חד דינא אית ליהו וממנו יוצא דגם להנהו פוסקים חד דינא אית ליהו: וא"כ הואל ומצינו תיקון הרמב"ם מועיל אלבא דכולהו הוא הדין תקונו של הרשב"א בודאי אלבא דכו"ע יודו דמהני דמה לי העיד על עצמו שלא מסר מודעה כלל דיהני עדותו כמאה מה לי פסל עדי המודעה הרי משפסל אותם כאלו העיד על עצמו שלא מסר כלל דזה וזה חדא נינהו ויש לי ראיה טל זה מדברי כנה"ג הגהות הטור אות ס"ב שכתב נמצא שיש ארבעה התקנות כדי שיתקיים המקח בדאניס ובמתנה ומחילה בדלא אניס חדא שיבטל מודעי ומודעי דמודעי עד עולם שנית פסול העדים שלישית תקון הרמב"ם אמר לפנינו שכל הדברים שמסרתי שגורמים וכו' רביעית מ"ש הרמ"ה על עצמו שלא מסר מודעה ונסתלק האונס והשנים מאלו התקנות הם שמודה שמסר מודעה ומבטלה והשנים מהם הם שלא מסר מודעה וכיון שכן צל"ע אי מצי למכתב כולהו כיון דסתרי זו לזו וחזינן לסופרי דווקני דכתבי לכולהו מהריב"ל עכ"ל הרי לפניך דחשיב לסברת הרמ"ה והרשב"א חדא ושוים הם מדקאמר ושנים מהם שלא מסר מודעה ע"כ שמע מינה דחדא נינהו ולא סתראי וא"כ הואל ומצינו מדברי הטור מוכח דסברת הרמ"ה מודה בה רב הא"י והרי"פ והרמב"ם בודאי גם סברת הרשב"א ליכא מאן דפליג עלה:
איך שיהיה הדרן למאי דאתן עלה הוא הואל ובבטול זה נמצא כתוב בו אלבא דהרשב"א דהוי פירושו בפסול עידיהון ודאי לית נגר ובר נגר שיהרוס אותו ולא מבעייא לסברת מהריט"ץ שמשווה דעת הרשב"א לדעת הר"ן ולאו סתראי ומכ"ש לפי דעת הרב מהר"א קורייאט בברית אבות שכתב דדעת הרשב"א ליכא מאן דפליג עלה וכן דעת הסמ"ע ס"ק ז"ך דס"ל דתיקון הרשב"א מועיל אלבא דהרמב"ם ומר"ן פשיטא דהכי נקטינן אלא אפילו לדעת הפוסקים דס"ל דהר"ן פליג על הרשב"א אהרן הנז' יכול לומר קי"ל כדעת הרא"ש דפסק מר"ן וכדעת הרשב"א ושאר פוסקים דסברי כוותייהו ובפרט דיש כמה פוסקים דס"ל דסברת הרשב"א ליכא מאן דפליג עלה ותו לא מידי:
והגם שמצינו במסירת מודעה זאת כתוב בזה"ל באופן שלא יהיה שום בטול למודעה ולגלוי דעת זו אפילו אוציאנה ואקרענה לפניכם לי"ב קרעים אחזור ואכתבנה עד כדי מאה ואין לה בטול כי אם ע"פ ב"ד הגדול שבעיר מראקס שיהיו לפנינו ויבטלו אותה ע"כ ומצינו להכנה"ג בהגהות הטור אות פ"ז שכתב וז"ל אפי' לדעת הרא"ש כל שהתנה במודעה שלא יבטל אלא א"כ נקרע המודעה קרע ב"ד וכ"ש אם נשבע אין המודעה בטילה מהרי"ט ז"ל וא"כ לכאורה נראה דגם כאן הואל וכתב במודעה שאפילו יקרענה מחזי דלא מהני הביטול אלא דאחר החיפוש ראיתי הדברים במקורן במהרי"ט עצמו ח"ב סמ"ג ששם באו הדברים באורך וברוחב ויהיב טעמא למילתיה ז"ל דהואל והתנה במודעה ונשבע שלא יבטל אלא אם כן יקרע המודעה קרע ב"ד דזה על תנאי זה הוא סומך ואינו גומר לבטל שהרי יש טענה ופתחון פה לומר שלא בטלתי שאם הייתי מבטלה הייתי קורעה שכבר נשבעתי שלא לבטל ואם איתא שגמר לבטל היה לו להוציא המודעה ולקורעה קרע ב"ד או לפסול העדים בשמם כמו שהתנה והואל ולא אמר כן אנן סהדי שלא גמר בלבו לבטלה עכ"ל וא"כ בראותינו דברים אלו ברוחב יש לנו לחלק בין נדו"ד לאותו נדון דמהרי"ט והחילוק פשוט דהתם מיירי דהתנה שלא יהיה בטול למודעה עד שיקרענה או יבטל עדי המודעה ומדמצינו דהיה לו לקיים תנאו ולקרוע המודעה ולא קרעה אין בטולי בטיל אבל בנדו"ד לא כתב כאן לא יהיה בטול עד שיקרענה אלא כתב אפילו יוציאנה ויקרענה אין בטולו בטל נמצא דלא תלא הביטול בקרע והואל ולא תלה הביטול בקרע א"כ מה יהנה לן אם יוציאנה ויקרענה או לא יוציאנה הרי אין הביטול תלוי בקרע וליכא שום הוכחה למימר מדלא קרע לא בטל וזה חלוק פשוט וברור נוסף על זה בנדו"ד שעשה בטול מודעה אלבא דהרשב"א וכבר ביררנו הביטול אלבא דהרשב"א הוא פסול העדים וא"כ בנדו"ד הואל ובטל עדי המודעה הרי כאלו לא נעשית שום מודעה כלל וא"כ כשיוציא המודעה ויאמר הרי תליתי הביטול בקרע אף אתה אמור לו כבר פסלת עדי המודעה ולא נמצא לפנינו מודעה כלל כדי לדון עליה: ואל יקשה בעיניך עוד לומר דסו"ס הרי כתוב במודעה זאת ולא יהיה לה בטול למודעה זאת כי אם על פי' בית דין שבמראקס שיבואו לכאן וכו' ודבר זה הוא דמי ממש לדברי מהרי"ט סימן מ"ג דאם התנה שלא יהיה בטול עד שיקרענה בעינן עד שיקרענה וא"כ גם כאן הואל והתנה כך עד שיהיה הביטול על ידי ב"ד מראקס נימא לא נתבטל זה לא יתכן ורב המרחק ביניהם דבשלמא התם הואל והיה בידו לקורעה ולא קרעה ודאי אין כוונתו לבטל כדכתב בדבריו מילתא בטעמא וז"ל ומדמצינו בשעת הבטול לא הוציאה וקרעה וכו' וא"כ בשלמא במקום שהיה בידו לבטל כגון לקרוע ולבטל ולא עשה ודאי אין כוונתו לבטל אבל במה שתלה עצמו בב"ד של מראקס ואח"כ חזר ונתפשר ובטל כיצד יכולים לומר מדהוה ליה לבטל על ידי ב"ד של מראקס ולא בטל מוכח דאין רצונו לבטל זה לא יתכין דאין דבר זה בידו לעשותו כדי שנאמר עליו מדלא עשאו אין רצונו לבטל דזה דבר שאי אפשר הוא וא"כ מאן לימא לן דלא בטל מרצונו וזה הוא פשוט דא דרבה יש לנו לומר כל מה שעשה מרצונו עשה:
גם על הדבר הזה יש תשובה כמו שדחינו לעיל דהיינו דלא כתב כל זה מהרי"ט אלא שלא נמצא כתוב בו בביטול המודעה פסול עדי המודעה והיה רצונו לפסוק כהרא"ש לכך הוצרך לכך אבל בנדו"ד שהיה הביטול בפסול עדי המודעה כמ"ש בודאי דלא נכנס זה במחלוקת כמ"ש:
איך שיהיה משנלע"ד בזה הוא דהמודעה מעקרה בטילה כמו שאמרנו לעיל ואפילו אם יביא עדי האונס כההיא דפרדיסא דאזי בצירוף המודעה ועדי האונס חשבינן לה מודעה עכ"ז במה שנתפשר ובטל בלשון כל מין מודעה וג"ד וכו' אלבא דהרשב"א וכו' נתבטל האונס והמודעה. זהו משנלע"ד וליה יצילנו מכל שגיאה אמן. כ"ד החותם באב הנחמות מש' תרנ"א פה סאלי יע"ה:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: