אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קפו

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קפו

סימן קפה

ראיתי את השאילה ואת אשר נגזר עליה והגם שלא היה רצוני להטפל בה מאיזה טעם ובפרט שכבר דשו בה קמאי עכ"ז להפקת רצון השואל לא רציתי להשיב פניו ריקם ועכ"פ אין רצוני להטפל בדברי החכמים הפוסקים ישצ"ו ולהשתעשע בדבריהם אלא להפקת רצון השואל באתי בקצר אמיץ לכתוב משנלע"ד בעיקר הדין:

דלעניות דעתי נראה דשטר הטבה זה מעיקרא אין בו כדי אחיזה דהא שטרי ההטבות לא מצאנו להם רגל לעמוד דלא ליקרו קנין דברים אלא אם יהיה באופן אחד משני האופנים:

האופן הראשון הוא מדברי מהריט"ץ זלה"ה בסו"ס קפ"ז וז"ל עלה בידינו ממה שביארנו שצריך לדקדק בכל שטרי הטבות שכותבים הסופרים לכתוב הטיב חסדו הקונה וחי"ע בק"ג לחזור ולמוכרה לו כשיתן לו מעותיו וכו' שאם אינו מזכיר לשון חיוב באנו לספק קנין דברים הלכך צריך להזכיר לשון חיוב ובהכי אתי שפיר שחייב לקיים חיובו עכ"ל הרב מהריט"ץ וכן ראיתי לרבותינו רבני פאס יע"ה בסדורם לעט סופר שסדרו לסופרי ישראל אחזו דרך זה של רבינו מהריט"ץ זלה"ה שצריך לכתוב בלשון חיוב כדי לצאת מק"ד וכן ראיתי להרב תוש"י שכתב שזה היא סברת מהר"א ן' ששון זלה"ה זהו האופן הא':

והאופן השני הוא אם יהיה כתוב בשטר ההטבה שמוכר לו קרקע מהיום וכו' והוא מדברי הכנה"ג בסי' ר"ג בהגהות אות ל"ב שכתב דמהרימ"ט ומ"ץ ומהרש"ך ס"ל דלשון עתיד עם מעכשיו לא להוי ק"ד יעו"ש בתוש"י ח"א סי' ל"ה ששם הובאו דברי כנה"ג הנז' וכן ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בליקוטיו אות הא שכתב מ"ך בכת"י מהרש"א בשטרי הטבות שעושים נ"ל דצריך להקנות לו גוף מהיום ופירות לכשיביא לו המעות דבלאו הכי במה מתחייב להחזירה עכ"ל הרי לפניך התיקון השני והנה תקונים אלו שהוצרכנו להיות בשטרי ההטבות הם אפי' בשטרי ההטבות העושים הקונים למוכרים ולא תימא דדוקא במי שלא היה עליו שום חיוב לעשות שום שטר הטבה לחבירו וכמו שעלה על דעתם לחלוק חו"ר רבאט יע"ה אלא אפילו בשטרי ההטבות העושים הקונים למוכרים יש בהם ק"ד וצריכים תיקון דהא כן בא הדבר מפורש בשאלת מהריט"ץ זלה"ה דאותו דבר שנשאל עליו הוא בהטבה שעשה הלוקח למוכר ועכ"ז. אסיק שם דבעינן שיכתוב לשון חיוב וכן ג"כ מדוקדק מדברי רבותינו מסדרי ע"ש שכתב בזה"ל צריך לדקדק בשטרי ההטבות הנהוגות אחר המכירה שיכתוב וכו' וכבר גם חו"ר רבאט יצ"ו הביאו ראיה לזה מדברי הכנה"ג יעו"ש א"כ הרי ביררנו דשטר ההטבה צריך להיות באופן אחד משני האופנים שזכרנו כדי לצאת מקנין דברים: והנה הטבה זאת אשר עליה אנו דנים לפי הלשון המועתק בשאלה לפנינו לא נמצא בה לא לשון חיוב ולא לשון מעכשיו א"כ אין לו על מי להשען ופשוט דבטל הוא גם אין לחלוק ולומר דעד כאן לא הוצרך רבינו מהריט"ץ ומהרש"ך לומר דצריך לכתוב בלשון חיוב ושאר פוסקים מצריכים מלת מעכשיו אלא בשטר הטבה שאינו כתוב בו שהיה הדבר בשח"ך אבל בנדו"ד שהוא בקוש"ח נימא דנתקיים הקנין מכח השבועה וכמ"ש מר"ן באהע"ז סי"ט וז"ל נדר ושבועה ותקיעת כף מהני אף באסמכתא ע"כ וכתב שם הסמ"ע סקנ"ג דלסברת מר"ן פשוט הוא דאם היתה השבועה והנדר בקנין דמהני דלא מצי למישאל על שבועתו וגם יורשיו אחריו צריכים לקיים שבועתו וא"כ גם כאן הרי הדבר בקנין ושבועה כמ"ש בשאלה וקבל בקוש"ח וא"כ נימא דחייב הוא ויורשיו לקיים שבועתו:

הרי מצינו להסמ"ע שם שמחלק בין קנין אסמכתא שהוא דבר שיש לו על מי יחול הקנין אלא שהוא אסמכתא לכך אתייא ש"ח ומבטלת האסמכתא ומעמדת הקנין ובין דבר שהוא אינו נקנה בקנין מצד עצמו כגון דבר שאין הקנין מועיל בו שאין לו על מי יחול גם השבועה לא מהנייא בו לעשות בו קנין אלא אם נשאל על שבועתו או אם מת אין בניו אחריו מחויבים לקיים שבועת אביהם וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ד וא"כ גם כאן דאין כאן כי אם קנין דברים ואין לקנין זה על מי יחול בודאי אפילו יצרף עמו שח"ך אפי"ה אין השבועה משוה אותו קנין גמור ואם נשאל או אם מת אין בניו מחויבי' לקיים שבועתו דהא דין זה דקנין דברים אין מועיל בו שום דבר אלא אם יהיה בו מעכשיו דחזר הקנין על גוף הדבר או בלשון חיוב ואזי חייב וכמ"ש ואם לא היה שום תיקון מהני תרי אין מועיל בו שום קנין אפילו יהיה בבד"ח דהא אין לו על מי יחול הקנין וא"כ הדר דינו כדבר שלא בא לעולם דכתב שם הסמ"ע דגריעותא דידיה הוא דלא מהני ביה בב"ד חשוב הואל ואין לו על מי יחול הקנין וא"כ גם כאן אם נשאל או מת אין מחויבים לקיים שבועתו ועיין מהריט"ץ שכתב בפשיטות דדבר שלבל"ע או קנין דברים בחדא מחתא נינהו ואין הקנין מועיל בהם כלום וכ"ז לא הוצרכנו אלא לסברת הסמ"ע ולרווחה דמילתא דהא מצינו להרב"ח והטו"ז והש"ך דפליגי על הסמ"ע וס"ל דאפי' בדין אסמכתא אם יהיה בקוש"ח יכול לישאל על נדרו וכו':

גם אין להשתבש ולו' דהואל וכתב בשטר ההטבה הע"ע בקש"מ וכו' ומלת בקש"מ היינו בקנין שלם מעכשיו א"כ נימא הרי נתחייב למוכר במעכשיו זה לא יועיל ולא יציל שהרי כתב הרב משח"א דרבותא בסי' רמ"ב וז"ל כיוצא בזה כתב הרב משאת משה על צוואה שכתוב בה הוו עלי עדים וקנו מידי קג"מ וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח לנכדי הנערים נדרשנו לבקשתו ויתן יד וקנינו מניה ק"ג וכו' וכתב על צוואה זאת ואין לרפאות שבר זה דהא ממ"ש בצוואה וקנינו מניה בלשון מעכשיו וכו' דהא בדותא היא וכו' דלהאי לישנא דמעכשיו דאמרי סהדי מה יועיל לדידיה דנותן עכ"ל הרי לך דאפילו אמר להו כתבו בכל לשון אפי"ה אם אמר בפירוש מעכשיו אינו מועיל ממה שכתבו מדעתם הסופרים עכ"ל וא"כ גם שטר ההטבה זאת הואל ומלת מעכשיו הכתובה בראש השטר היא מדברי הסופרים כמ"ש בכל השטרות בודאי אינה מועלת כלל ושטר הטבה זאת בטל אפילו אם יהיה עדיין הלוקח קיים:

ועדיפא מזה מצינו בנדו"ד אפילו אם היה שטר הטבה זאת כתיקון המועיל עכ"ז אין על האלמנה הנז' שום חיוב להחזיר והוא הטעם שכתב הח' הפוסק כהר"י אוחנה ז"ל מעיקרא דהואל ולא כתיבה בשטר שחייב עצמו להחזיר הוא ויורשיו הרי יורשיו פטורים דדין זה הוא מחלוקת הפוסקים אם אתה ולא ליורשך לי ולא ליורשי משמע או לא יעו"ש בבד"ה בסי' ר"ז שכתב משמיה דהריטב"א דהרמ"ה ס"ל אתה ולא ליורשך לי ולא ליורשי משמע וכתב ג"כ די"מ כך ואיהו ז"ל חלק עליהם יעו"ש וראיתי להרב מהריב"ו שכתב בסי' קע"א בשם הכנה"ג דהרדב"ז סבר כסברת הריטב"א אלא דהוסיף הרב וכתב דמהרש"ך ס"ל כדעת י"מ וכן סי' מהר"י אדרב"י זלה"ה לדעת מהרימ"ט יש חלוק בדבר וא"כ הואל והדבר במחלוקת שנוי יכולה האלמנה לומר קי"ל אפילו אי חשבינן להאלגלסה דין קרקע יש לה מכ"ש דדין טילטול יש לה ומה גם דאין אנו צריכים לדין קי"ל הואל ומצינו רבנן בתראי ס"ל כסברת י"מ ה"ה מהר"י עייאש זלה"ה הובאו דבריו בס' וי"ץ בסי' קע"א דס"ל דאפילו בהטבות הנהוגות בודאי לו ולא ליורשיו וכו' ושכן נוהגים לפרש בשטרי ההטבות הוא ויורשיו לו וליורשיו וכו' יעו"ש וכן ראיתי להרב הגדול זרע יעקב ן' נאיים זלה"ה בשאלה מ"ז דמתוך תשובתו משמע דהכי ס"ל וא"כ פשוט הוא דכוותיהו נקטינן ואין שום חיוב על האלמנה הנז' ובפרט מצורף לזה טעם היוקר שנתייקרה האלגלסה הנז' כי כן בא הדבר מפורש בספר משחא דרבותא דף קצ"ג וראיתי בס' כר"ח דף ס"א שהעתיק כתבי הרב יעבי"ץ ושם מפורש דהכי ס"ל רבני פאס יע"ה והביאו ראיה ג"כ מתשובת הרוב"ש וכו' יעו"ש:

והגם שכבר כתבנו שאין רצו' להטפל במ"ש החכמים הראשונים עכ"פ ראיתי לדקדק במ"ש כהר"י אוחנ"ה ז"ל בסוף דבריו דהמפתח אויר בעלמא הוא ונהרא מסיפיה מסרי"ך לא ידענו מאי דעתו אם דעתו הוא דאין במפתח על מי יחול קנין ההטבה הואל ואויר בעלמא הוא אם כן לא מצא ידיו ורגליו ובמאי נקנית מעיקרא ללוקח שם טוב עובדיה הרי פסק מר"ן בחומ"ש סי' רי"ב ס"ב וז"ל וכן השוכר לחבירו אויר חורבתו ואויר חצירו אינו כלום אלא אם הקנה לו חצירו להכניס בו זיזין וכן כל כיוצא בזה וא"כ לדידיה דחשיב אויר בעלמא א"כ המכר בטל:

אלא דהאמת לא כן הוא דהאלגלסה דינה כדין חזקת ישוב דהוי כאלו שותף ויש לו רביע בקרקע וכן ראיתי בפי' בס' התקנות שכתב משם הרב יעבי"ץ זלה"ה שהיה מצוי אצל הרבנים כמוהרוי"ץ והרמ"ס ומהר"ם אפלאלו זלה"ה שהיו דנים בחזקת שקורין אלגלסא כשהיה טוען השוכר שלא יפרע לבעל החזקה כי אם רביע השכירות כי הוא שכר שלשה רבעים או יעשה גוד או אגוד שאין יכול לעשות השוכר עמו גוד או אגוד עכ"ל הרי לפניך דהאלגלסא דין חזקה יש לה ויש לה כח לחול עליה הקנין אלא דמטעמים הנז"ל מכח כל אחד ואחד דיי והותיר לזכות האלמנה הנז' וצוי"מ וימ"ן. הצב"י רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה