אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קע

סימן קסט

תשובה לעיר אזמור יע"ה. שאלה מבדי"ץ על ראובן שיש לו בחצר אחת שני בתים וקונטו"ר אחד למטה וארבע עליות וקונטו"ר אחד למעלה שגבה אותם מאת הר' סלימאן אזולאי נ"ע מכח שט"ח שהיה נושה בו מסך י"ז מאות דורוס מכ"ט ע"י בדי"ץ כמ"ש ע"ג שט"ח שביד ראובן הנז' זולת ב' בתים למטה ועלייה אחת סמוכה לדרוז למדרגות שבחצר ה' שהם של הר' יוסף ואחיו שלמה בני אחותו של הר"ס הנז' והיה ראובן משתמש בבתים ובעליות ה' זה כמה שנים מ"מ ל"ה שנים והאחים ה' לא היו משתמשים בעליות הנז' ולא על גבם אפילו מדרך כף רגל כמ"ש בקב"ע שביד ראובן הנז', והן היום עמדו האחים הנז' וערערו על ראובן ה' שרצו להשתמש ע"ג העליות של ראובן ה' וראובן ה' טוען ואמר שכבר האחים הנז' מכרו לו כל ההנאות המגיעים להם בגגות של העליות ה' חוץ מן הגג של העלייה הסמוכה לדרו"ז ה' מכירה גמורה כתחז"ל וכו' ונאבד ממנו שטר מכר ה' ובקש עליו ולא מצאו גם טען ראובן שאביו יעקב היה משותף עם הר"ס כמה שנים ואחר שפרדה החבילה של שותפ' שהיתה ביניהם נשאר הר"ם חייב להר' יעקב סך אלף דורוס אחר זה עברו ימים וחזר יעקב ה' ועשה שותפ' אחרת עם הר"ם ה' והניח לו לכיס סך עשר אלפים מתקאלים זולת שט"ח אחר שחייב הר"ס ה' לראובן מסך י"ז מאות דורוס כ"ט ואחר שהגיע זמן הפירעון של שטר שביד ראובן מסך י"ז אלף עמדו לדין בפני הרב הרא"ח זלה"ה ולא נמצא ביד הר"ס מע"ב לפרוע כי אם קרקע אחת שהם בתים ועליות הצז"ל ונתנם לו בתורת פירעון וגם נתן הר"ס ה' לראובן ה' שטר קנין החצר שקנה מאת הר"ח עובדייא אבי הבנים ה' ונשאר ביד ראובן ה' וברבות הימים נאבד ממנו גם טען ראובן ה' ואמר שאחר ענין זה כמה שנים בא לפני הר"ס ה' ואמ"ל תדע לך שבנין החצר נעשה מהממון שלך ואחר גמר הבנין ה' עם בני אחותו שהם יוסף ושלמה ה' והגיע בחלקם בהוצאות הבנין סך שבע מאות דורוס ולא נמצא בידם מ"ב ממה לשלם והוכרחו למכור לי חלקם בחצר ה' שהם שני בתים למטה אחת הסמוכה לדרו"ז בסך מכר בהטבה על חמש עשרה שנים וכתבו לי שטר מכר כתיקון חכמים אם תרצה אתן לך שטר מכר בכתיבה ומסירה בעבור שתתן לי כנגדו שט"ח שנושה בי אביך יעקב מסך אלף דורוס וכן היה שנתן לי שטר מכר ה' הר"ס ה' שמכרו לו האחים ה' יוסף ושלמה ה' וכתב לי עליו כתיבה ומסירה על ידי שני סופרים ונתתי לו שט"ח ה' ולפי רוב הימים נאבד ממני שטר ה' ועכשיו נפשו של ראובן לשאו"ל הגיעה מה לדינו בטענתו שטען שנאבדו ממנו שטרות הנז' הן על שטר מכר של ההנאות של עליות של הגגות הן על שטר קנין שקנה הר"ס מאת הר' חיים עובדייא הן על שטר שלישי שנתן הר"ם ה' על קנין הבתים והעליה יורנו מורה צדק מה שהדי"ן ותשובת כת"ר מהרה הצמח וחתום על זה הרב הדו"מ כמוה"ר אלישע ן' וואעיש הי"ו:

תשובה לזה הנה השקפנו לטובה על השאלה וראינו דבריה סתומים תחלה וראש במה שכתב בזה"ל והיה ראובן ה' משתמש בבתים ובעליות זה כמה שנים עכ"ל לא ידענו על איזה בתים ועליות קאי אם על הבתים והעליות שקנה ראובן מאת הר"ס דוקא או גם על הבתים והעלייה של האחים שלפי דבריו הם ג"כ שלו כמ"ש בסוף השאלה שטען שגם אותם בתים של האחים והעלייה הם קנוים בידו בהטבה וכו' וא"כ לפי זה ראובן מוחזק בכל החצר כולה אך ממה שכתב אח"כ והן היום עמדו האחים וערערו על ראובן שרצו גם הם להשתמש ע"ג העליות של ראובן וכו' מזה נראה דהאחים הם המוחזקים ודרים בבתים ובעלייה שלהם ולא באו לערער כי אם על הנאת הגגים של העליות דוקא ועל זה הוצרך ראובן להשיב אמריו שכבר מכרו לו כל הנאות המגיעים להם בגגות של עליות חוץ מן הגג של העלייה וסמוכה וכו' כמ"ש כל זה בשאלה הנז' ואנן בדידן לא ידענו לכווני אימרא דהואל והעליות הנז' הם היו של הר"ס ומכרם לראובן מי נתן להאחים יוסף ושלמה עד מדרך כף רגל בהם שיצאו לטעון טעון להשתמש בהם עד שהוצרך ראובן להשיב שכבר קנה מהם ההנאות אתמהא ואי לא מסתפינא אמינא דשמא אלו העליות היו מעקרא של האחים ומכרו אותם להר"ם ה' ובשעת המכירה הניחו לעצמם הנאת תשמיש הגגות או אפשר מנהגא נהוג בעירם שכל מי שיש לו בית או עלייה אחת באיזה חצר יש לו רשות להשתמש בכל הגגים של הבתים והעלייה של החצר ואין בעל העליות יכול למונעו ומכח אחד מאלו הטעמים באו האחים לטעון ועל זה הוצרך ראובן לבוא בטענה שכבר קנה וסלק שעבודם מהגגות: אם האמת כך הוא שהדבר ידוע בבירור שהיה להאחים חלק ונחלה בהנאות הגגים או משום שהיו שלהם העליות וכו' כדאמרן או משום כל מי שיש לו שותף בחצר יש לו שותף בגנים כמש"ל נראה לכאורה דאין ראובן יכול למונעם דהדר דינם לדין שותפים דקי"ל אין להם חזקה זע"ז כמ"ש הטוש"ע בסי' קמ"ט ס"ב ובס' קע"ט ג"כ יעו"ש אכן כד דייקינן נראה בנדו"ד יש להם חזקה דהא הואל ויש להם הנאת ארבע עליות יכולים הם לחלוק שנים כנגד שנים דהא כל דבר שתשמישו שוה יכולים לכוף זל"ז לחלוק וכמ"ש בסי' קמ"א יעו"ש ובהנאת תשמיש הגגות ודאי דבר שיפול עליו חלוקה הוא וא"כ הואל ודבר שיש חלוקה הוא הדר דינא למ"ש הש"ע סקמ"ט דבדבר שיש בו חלוקה יש להם חזקה זע"ז ובטעם זה לבד דיי והותר הגם שהיה כאן מקום להאריך במחלוקת הפוסקים בחזקה גדולה כזו שהחזיק ל"ה שנים אי מהנייא גם בשותפים עכ"פ הואל ויש בידינו טעם כעקר דיי והותר: ולענין אם מחויב ראובן לישבע או לא זה תלוי בהבנת פסקי מר"ן בחומ"ש סק"ם דמחזו כסתראי דמצינו לו שם ס"א דפסק כדברי הרמב"ם בפ' י"א מטוען וכדברי הטור דפסקו דאפילו עמד בה המוחזק שני חזקה והמערער טוען עליו שהיא גזולה בידו חייב המחזיק לישבע היסת יעו"ש ואח"כ תכף בס"ב מצינו לו שחזר ופסק לתשובת הרשב"א שפסק וז"ל זה שהחזיק שלשה אין מוסרין אותו לשבועה וכו' וא"כ פסקי הש"ע סתראי ולזה מצינו כל מפרשי הש"ע נרגשו בזה:

והנה מצאנו למור"ם שסיים שם על דברי הש"ע דס"ב כתב וז"ל זיהו סברא אחרת וחולקת על מ"ש ראשונה שאפע"פ שהחזיק כראוי ובטענה נשבע ועומד בשלו וכן הוא בסמוך בס"ד ע"כ פירוש דבריו הוא דסברא זו שהביא מר"ן בס"ב היא חולקת על מ"ש בס"א דאם יש עדים למערער שהיתה שלו דצריך לישבע היסת הביא מר"ן על זה סברת החולקים דכל שהחזיק כראוי אפילו יש למערער עדים שהיתה שלו אין צריך שבועה ועל זה סיים וכן הוא בס"ד כוונתו לומר דמר"ן חזר ופסק כסברא קמא בס"ד זהו כוונתו ומצינו להטו"ז והש"ך ג"כ דאזלי בשטתו של מור"ם דזו היא סברא אחרת וכתבו דהעיקר כסברא ראשונה וכן נראה מדברי הרב מ"ק דדעתו כהטו"ז יעו"ע והרב נתיבו"ת המשפ"ט גם הוא אחר שרצה ליישב פסקי הש"ע דבס"א איירי בטוען המערער גזולה בידך צריך המוחזק לישבע ובס"ב באומר שכורה או ממושכנת ובזה א"צ לישבע אחר שעשה חלוק זה חזר בו וכתב דהאמת הוא כמ"ש הש"ך דהאמת הוא כסברא קמייתה דצריך המוחזק לישבע אפילו אם טוען שכורה או משכונה יעו"ש וא"כ ע"פ סברות אלו הדין פשוט דאם האחים האלו המערערים יש להם עדים שהיה להם חלק ונחלה בנגים אלו ועתה ראובן המוחזק אמר שמכרו לו ודאי אפילו החזיק כראוי צריך לישבע דהא בין לסברת מור"ם דסבר דשתי סברות הן הרי ס"ל דמר"ן חזר ופסק כסברא קמייתא וכן הרטו"ז והש"ך ומ"ק והרב נתיבות המשפט דכולהו סברי מרנן דשתי סברות הם הרי הכריעו כולם דהאמת הוא דצריך שבועה כסברא קמא ומה גם אפילו לדעת הרב באה"ג דלא ס"ל הכי ומיישב פסקי מר"ן דלאו פלגאי נינהו הרי ישובו הוא כישובו הראשון של הסמ"ע סק"ג דממנו יוצא דבמקום שיש למערער עדים שהיתה שלו אפילו הרשב"א דכוותיה פסק הש"ע בס"ב יודה דחייב המחזיק לישבע יעו"ש:

והגם דעומד לנגדי דברי הסמ"ע סק"ג דאחר שעשה ישוב לדברי מר"ן כתב דזה דוחק ודחה אותו וחזר לפרש דדעת מר"ן היא דכל מי שהחזיק כראוי אפילו יש עדים למערער אין מוסרין אותו לשבועה וא"כ לכאורה נראה דאין משביעין אותו וכמו שבא הדבר מפורש בדברי הש"ך ספ"ז סקי"א שכתב וז"ל כל היכא דאיכא שני דעות אי חייב שבועה או לא כתב הרא"ש פרק הכותב והטו"ר אהע"ז דלא עבדינן עובדא לחייב והוא פשוט וכן הוא בפוסקים בכמה דוכתי ועיין בתשובת מהרי"ט סקכ"א דהיכא דאיכא פליגתא דרבוותא אי חייב שבועה פטור דמצי למימר קי"ל כמאן דפוטר יעו"ש וא"כ לכאורה נראה גם כאן דיש לפוטרו כסברת הסמ"ע אלא דזה אינו חדא דהסמ"ע יחידאה הוא ואין לנו להניח הני חבל נביאים ולתפוש סברת הסמ"ע וכמו דקי"ל דאין יכול לומר קי"ל כיחידאה עיין להרב כנה"ג בכלל הקי"ל דכתב דיש מחלוקת הפוסקים אם יכול לומר קי"ל כיחיד נגד שנים או שלשה וסוגיין דעלמא אינו יכול לומר קי"ל כיחיד נגד שנים או שלשה יעו"ש ומכ"ש כאן שיש כאן הרבה פוסקים דלדעתם צריך שבועה ודאי אין יכול לומר קי"ל כסמ"ע:

ומה גם דאין אנו צריכים לכל זה דהואל ומצאנו למור"ם שכתב דפסקי מר"ן סתראי ומר"ן חזר ופסק כסברא קמא בס"ד ודאי כוותיה דמור"ם נקטינן דזה עדיף מן הכלל דקי"ל כל מקום שלא גילה מר"ן דעתו ומור"ם גילה דעתו נקטינן כמור"ם דכאן תרתי לטיבותא איכא חדא דמפרש לן דמר"ן דעתו היא כסברא קמא נוסף על זה דאיהו לא פליג דהא לא הגיה על דברי מר"ן דס"א ולא דס"ד אלא אדרבא בס"ב כתב בהג"ה דזו סברא אחרת וגילה לן דסברא קמא חזר ונפסק בס"ד א"כ אין לך גלוי דעת מור"ם יותר מזה דכוותיה נקטינן אפילו נגד אלף פוסקים וא"כ יצא לנו הדין אם ידוע בעדים שהאחים האלו היה ידוע להם תשמיש זה של הגגים ודאי אפילו החזיק ראובן כמה שנים חייב לישבע הסית:

אך אם האחים האלו לא יש להם עדים שהיה להם תשמיש בגגות אלו נראה דאין ראובן צריך לישבע דלכל הדיעות בין לדעת מור"ם והטו"ז והש"ך וסיעת רחומיהו דפסקי כדיעה קמא אפילו החזיק המחזיק דוקא בידוע שיש למערער עדים אבל במקום דאין למערער עדים והמחזיק החזיק כראוי לא גילו דעתם מה הדין והגם דמצאנו ראינו להש"ך שם בסק"ה אחר שהכריע כסברת מר"ן קמא הוסיף עוד וכתב משם הגהו"ת אשר"י דמי שאין לו שטר אלא שטוען על חבירו מכרת לי קרקע ואין מוחזק בו ואין לו שטר דאין יכול להשביעו ובלבד שמשיב להד"מ וסיים דכן הוא במרדכי פרק שבועת הדיינים מפסקי הר' חזקיה וצ"ע עכ"ל ודברי המרדכי אלו הביאם ג"כ להלכה הרטו"ז בס' ע"ה סי"ח יעו"ש א"כ נראה דוקא במשיב להד"מ אבל אם משיב מכרת לי חייב לישבע ועיין להרב"י ג"כ בס' זה שהביא גם הוא דברי המרדכי אלו וכתב עליהם ואיני יודע למה פטרו משבועת הישת וכתב דאפשר דס"ל כלישנא דפטור משבועת היסת היכא דליכא דררא דממונא יע"ש והרב נתיבות המשפט אחר שהביא דברי המרדכי אלו משם הש"ך כתב עליו דהרב"י הביא דברי המרדכי אלו ונעלם מהש"ך שהרב"י הביאם וכתב עליהם דאולי משום דהמרדכי ס"ל דאין נשבעים במקום דליכא דררא דממונא וסיים הרב נתיבות המשפט ז"ל אך אנן דקי"ל דנשבעין אפילו במקום דליכא דררא דממונא הדין הוא אפילו באומר להד"מ נשבע היסת יעו"ש וא"כ אתאן לנדו"ד שראובן זה טוען מכרת לי א"כ לכל הדעות הש"ך והטו"ז כ"ש לדעת הרב"י ונתיבו"ת המשפ"ט ודאי צריך לישבע היסת אך באמת עומד לנגדינו סברת הסמ"ע דס"ל דמר"ן אינו מצריך שבועה למי שהחזיק שלשה שנים נוסף על זה הרב באה"ג דס"ל כתרוץ ראשון של הסמ"ע וממנו יוצא דבמקום שאין למערער עדים והמחזיק החזיק כראוי אינו נשבע א"כ יכול לומר קי"ל כהני אריוותה דטובים השנים וכמש"ל משם הש"ך בס' פ"ז זהו הנראה לדינא: ומעתה הבוא נבוא למה ששאל השואל על מה שנאבד ממנו השטר מכר שבו קנה סלימאן מאת הר"ח עובדייא אבי הבנים דמה יעלה ומה יוסיף אם נאבד או עדיין קיים הרי כל עקר הבנים אינם טוענים כי אם על הנאת התשמיש ולא על גוף הקרקע שמכר אביהם לסלימאן ואפי' אם היתה עקר טענתם על גוף הקרקע וכבר החזיק אינו מעלה ואינו מוריד ומה שפסקנו לעת עתה היינו פוסקים ג"כ על הקרקע ואין להאריך במה דלא צריך:

אך משכוני נפשין על מה שטען ראובן כי גם השני בתים והעלייה שעל האלדרו"ז הם קנוים בידו מכח סלימאן שקנה אותם מאת האחים תנז' ונאבד השטר מידו הגם כי לא באו דבריו המנגדים לראובן בטענה זו מה המה אלה אם סלימאן שמכר לו לראובן או האחים לא ידענו מי הוא בר פלוגתיה דראובן ומה מענה בפיו וג"כ לא בא הדבר מי הוא המוחזק בקרקע זו אם ראובן או סלימאן או האחים אכין לדבר הזה מדברי השאלה הראשונה שבה כתוב שהאחים רצונם להשתמש בגג עליות ראובן נראה דהאחים הם המוחזקים ודרים בקרקע הנז':

ועל זה יש לנו להשיב מעקרא צריך לברר מהו הדין באותה מכירה שמכר סלימאן לראובן בכתיבה ומסירה אם נקנית לו לראובן קרקע זו או לא הנה פסק הש"ע ערוך בס' ס"ו ס"ד דאין שטר נקנה בכתו"ם אלא שט"ח או שטר של קנייה שכתב לו שדה מכורה לך שהוא עקר הקנין ובו קנה השדה ולפיכך כשמסרו הלוקח לאחר וכתב לו קני לך איהו וכל שעבודיה דאית ביה קנה ע"י הקרקע אבל אם קנה הקרקע בכסף או בחזקה או בקנין וכתב לו שטר לראיה אם מסרו לאחר וכתב לו קנה לך לא קנה ע"כ וא"כ ע"פ פסק זה נראה לכאורה דשטרי מכר דידן שהולך המוכר אל הסופרים ולוקח בקנין מידם ועקר הקנין הוא על ידי קנין א"כ מחזי דאינם אלא שטרי ראיה ואינם נקנים בכתו"ם:

אכן כד דייקינן ודאי דהדין הוא ששטרי מכר דידן נקנים בכתו"ם דהא אנן בני מערבא אתרא דכתבי שטרא אנן וא"כ עקר סמיכות הקנין הוא על ידי השטר וכמ"ש מר"ן בס' ק"ץ ס"ז וז"ל בד"א שקנה בכסף לבדו במקום שאין דרך לכתוב שטר אבל במקום שדרכן לכתוב שטר לא קנה עד שיכתוב השטר ע"כ ועיין להסמ"ע דפירשה דהיינו אפילו במקום שנהגו לכתוב שטרי ראיה יע"ש ועיין להרב מוהרי"ע זלה"ה בספרו בית יהודה דקי"ח ששם הוא מצדד לומר דמדינא מר"ן ס"ל דבמקום שטרא בק"ס לחוד קנה הואל ולא מצאנו לו למר"ן בס' קצ"ה שתלאו במנהג המקומות מכל מקום סמכו העולם בזה ע"פ סברת הריטב"א ז"ל הביאה הרב מהר"א ן' ששון ז"ל בתשובה סר"ז ז"ל דבמקום שכותבין השטר לא קנה לא בכסף ולא בחזקה ולא בק"ס עד שיכתוב את השטר עכל"ה ומה שכתב הרב הנז' משם הריטב"א דלא קנה לא בכסף ולא בקנין ולא בחזקה ראיתי להרב מוהר"ר יעקב נאיים ז"ל בספרו זי"ע סי"ד דפירשה דהיינו אפילו במקום דאיכא כסף וחזקה וק"ס בתלת כחדא עכ"ז בעינן שטר הלאו הכי לא קנה יעו"ש ועיין לכמה פוסקים דכולהו סברי דאפילו יהיה הק"ס בשבועה חמורה אם לא נכתב השטר קנין אין כאן שבועה א"כ גם כאן אין להאריך:

עוד עיין להרב תורת חסד סקע"ט ז"ל הן אמת נסתפקתי לדעת האומרים דבאתרא דכתבי שטרא לא קני חזקה לחוד עד שיכתוב שטר אולי נאמר דהיינו דוקא בחזקה דלאלתר אמנם אם החזיק בקרקע שני חזקה ומה גם אם הוציא הוצאות במה שהחזיק איכא למימר דכל כי האי ודאי יש הודאה ומודעא רבא שגמר וסמך דעת הקונה לקנות אפי' בלי כתיבת השטר אמנם אחר העיון ראיתי שאין כל זה מספיק לקיים המקח והטעם דמאחר שגם המוכר לא סמך דעתי לגמור המכר עד. שיכתוב השטר מה מועיל שהקונה סמכה דעתו לקנות וכו' זה נראה לע"ד פשוט אחר העיון עכל"ה ועיין להכנה"ג בס' ק"ץ הגב"י ס"ך משם מהרש"ך ז"ל שכך דעתו יעו"ש. המורם מכל דברי הפוסקים שהביאנו דבמקום דכתבי העיקר של הקנין הוא השטר אפילו יהיה כתוב בלשון העדים כמו שטרי דידן אפילו עקר המכר הוא על השטר קאי א"כ ודאי לשטרי קנין יחשבו ונקנים בכתו"ם:

ואל יקשה בעיניך דאם האמת הוא דבמקום דכתבי שטרא גם הם לשטרי קנין יחשבו ונקנים בכתו"ם א"כ למה פרט בס' ס"ו וכתב בזה"ל אין שטר נקנה בכתו"ם אלא שטר חוב או שטר של קנייה שכתב לו שדה מכורה לך שהוא עקר הקנין וכו' לפי דברינו זה הו"ל למימר נמי או שטרי ראיה במקום דכתבי שטרא לשטר קנין יחשבו ויהיו נקנים בכתו"ם ומדפרט מר"ן וכתב בזה"ל או שטר של קנייה שכתב לו שדה מכורה לך וכו' נראה דתו לא מדי. זה אינו דהא מצינו להר' כנה"ג בס' ס"ו כתב וז"ל אמר המאסף מבואר הוא דהני שטרי דידן לדעת בעל העיטו"ר ז"ל והרמב"ן והרשב"א והגהו"ת והר"ן וה"ה ס"ל דשטרי קנין הוא ולא שטרי ראיה וכמו שנתבאר בס' ק"ץ וקצ"א וכ"ך מור"ם אלשיך בס' ע"ב ובס' ע"ה והרב"י בספרו הקצר סתם כדברי הרא"ש ז"ל ולא היא שהרב ז"ל לא כתב כאן דברי הרא"ש אלא לאשמועינן דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"ם אבל אה"ן דשטרי דידן לאו שטרי ראיה הן אלא שטרי קנין ונקנים בכתו"ם עכ"ל א"כ מזה נלמד דלאו דוקא כתב מר"ן בדיוק שדה מכורה לך אלא דבא להשמיענו דשטר שלא נכתב אלא לראיה בעלמא ואין בו עקר הקנייה הוא דאינו נקנה בכתו"ם אבל כל שטר שהקנין תלוי בו יהיה נקנה בכתו"ם וכמו שלמד הרב החביב לדין שטרי דידן דפסק הש"ע דשטרי קנין הם וכתב הרב החביב שיהיו נקנים בכתו"ם אף אנן נמי נלמוד למקום דכתבי שטרא הגם שהוא שטר ראיה הואל ואינה מתקיימת המכירה כי אם על ידו הדר דינו כדין שטר מכר שהוא העיקר של הקנין ונקנה בכתו"ם דשטרי מכר הם:

שוב ראיתי להרב כנה"ג בהגב"י אות ט"ז אחר ששם הביא דברי הרא"ש ורבינו בעה"ט דס"ל דשטרי דידן לאו שטרי קנין הם סיים על דבריהם וז"ל ונראה בעיני דלא כתבו הרא"ש ורבינו בעה"ט ז"ל דשטרי דידן שטרי ראיה הם ואין הקרקע נקנה על ידם אלא כשרוצה לקנות בשטר לבדו כמו במוכר שדהו מפני רעתה דקנה בשטר לחוד או בשטר מתנה או היכא דפריש בהדייא שיקנה בשטר לחוד אבל קנה בכסף באתרא דכתבי שטרא כל שנתן הכסף וכתב את השטר אפילו שטרי ראיה קנה וכן כתב רש"ל בתשובה ונזכרו דבריו בסמ"ע ובב"ח והן הם הדברים שכתב הסמ"ע וכתבתים לעיל באות י"א עכ"ל וראיתי לו שם באות י"א ששם הביא דברי הסמ"ע דס' ק"ץ סק"ח דכתב וז"ל לא קנה עד שיכתוב השטר הן שמדרכם לכתוב שדה מכורה או נתונה הן שמדרכם שאינו קינה עד שיכתוב לו שטר מכירה גמורה הן שמדרכם עד שיכתוב לו שטר ראיה לחוד כפי המנהג כן יקום ע"כ הרי שהרב כנה"ג כווין לדברי הסמ"ע וכתב דאפי' מאן דס"ל דשטרי דידן שטרי ראיה ולא שטר מכר עכ"ז יודה דדוקא לבדו בלי נתינת המעות אבל עם נתינת הכסף בלי שטר ראיה לדין מכר יתקרי במקום דכתבי שטרא כל מקום ומה שנהגו לכתוב אפי' שטר ראיה שטר מכר יתקרי וא"כ הדרן לדינא שיהיה נקנה בכתו"ם וא"כ אתאן לנדו"ד שהיה הקנין על מה שכבר פרעו בדמי המכר ודאי אותו שטר שכתב לו לשטר מכר יחשב:

ומעתה הואל וביררנו דנקנה הקרקע לראובן ע"י כתו"ם נחזי אנן מי הוא בעל מחלוקתיה דראובן אם האחים מודים שהם מכרו לסלימאן בהטבה וסלימאן הוא המכחיש את ראובן ואמר שמעולם לא מכר לראובן אזי נחזי אנן מי הוא המוחזק לאכול פירות ואזי דינין ליה שישבע היסת ותשאר בידו אם יש עדים למערער שהיתה בחזקתו אפי' יום אחד וכדינא דלעיל דכתבנו דבמקום שיש למערער עדים שהיתה בחזקתו נקטינן כסברא הראשונה דמר"ן דמצריך שבועה:

אבל אם אין עדים למערער שהיתה בחזקתו איזה זמן כלל אזי נחזי אנן מי הוא המוחזק ומי הוא המערער דאם המוחזק בפירות הוא ראובן וסלימאן זה בא להוציא מידו הדר דינא דאם אין לסלימאן המערער עדים שהיתה אפילו יום אחד בחזקתו אזי דינין ליה כמש"ל דאין על ראובן אפילו היסת דיכול ראובן לומר קי"ל כמ"ש הסמ"ע והרב באה"ג דמר"ן ז"ל ס"ל דבמקום שאין עדים למערער דאין מוסרין המוחזק לשבועה וכמש"ל בארוכה:

אך אם המוחזק הוא סלימאן וראובן שבא להוציא ממנו בזה אפי' אין עדים לראובן שהיתה בחזקתו מחויב סלימאן לישבע שהרי מצינו להרב נתיבות המשפט הביא דברי הש"ך דכתב בסק"ה שכתב אלא שטען מכרת לי קרקע וכו' שא"צ לישבע נלע"ד דאם תביעתו על המעות דודאי חייב לישבע היסת לא מבעייא אם אין טוען על גוף הקרקע כלל כגון שטען נתתי לך מנה בעד הקרקע שהבטחת למכור לי ועדיין לא נעשה קנין ואם אינך רוצה למכור הקרקע החזיר לי מעותי ודאי דחייב לישבע כיון שאין תביעתו רק על המעות אלא אפי' טוען גם על גוף הקרקע שנתן לו מעות וקנה ממנו הקרקע בק"ס דמ"מ חייב לישבע דנהי דאינו נאמן בטענתו על גוף הקרקע מחמת ריעותא ואינו יכול להשביעו מכל מקים יכול להשביעו מכח גוף המעות דמאן לימא לן דמשקר בכל דהחזקה והריעותא דשטרא אין מורין רק שמשקר בגוף קניית הקרקע אבל מכל מקום יכול להיות שנתינת המעות אמת וצריך לישבע על המעות וכו' יעו"ש שהביא ראיות חזקות מדברי הש"ע על זה יעו"ש וא"כ דין הוא אפי' אין עדים לראובן צריך לישבע:

ואם אין שניהם מוחזקים כגון אם עדיין האחים אוכלים פירות הקרקע הואל והמכירה היתה בהטבה אם אפשר שעשו להם ההטבה שתשאר בידם ט"ו שנים לאכול הפירות והם מוחזקים אלא שמודים שמכרוה לסלימאן ועדיין הם אוכלים הפירות והמחלוקת היא בין ראובן ובין סלימאן שסלימאן אומר לא מכרה כלל וראובן אומר שמכרה לו ונאבד ממנו השטר לכאורה היה נראה דדין זה הוא פסק הש"ע בס' קל"ט ס"ד דמסיק שם הדין הוא כל דאלים גבר הואל ואין שום אחד מהם מוחזק אך אין זה אמת דשאני התם שלא היתה ידועה בעולם שהיתה בחזקת אחד מהם איזה זמן אבל בכאן נחזי אנן דאם יש עדים שהיתה מכורה לסלימאן מיד האחים ולא ידעינן כלל שחזר ומכרה לראובן א"כ הרי היתה מעקרא בחזקת סלימאן ובזה מצינו להרב מוהריב"ו זלה"ה בס' קל"ב משם הרב מהר"א ן' ששון מהרש"ך והרב כנה"ג שכולם דקדקו מתשובת הרשב"א וכולם עלו בהסכמה שכל שחלוקים על הקרקע ואין אחד מהם מוחזק בו אזלינן בתר חזקת מרא קמא הגם שזה אומר מכרה לו הואל ואין שום אחד מהם מוחזק מי שיש לו חזקת מרא קמא יזכה בה וא"כ גם כאן אם יש עדים לסלימאן שקנאה מהאחים ואין עדים לראובן שסלימאן מכרה מעמידין אותה בחזקתו של סלימאן שהוא מרא קמא שהיתה ידועה לו שקנאה ויזכה בה וישבע שמעולם לא מכרה לראובן זהו מה שנראה בזה. וכל זה האופנים לצד שנעמיד דסלימאן וראובן אתגורי אתגור אך אם יהיה האופן שהר' סלימאן מודה שמה שלקח מהאחים מכר לראובן וכדברי ראובן כן הוא אלא שבעלי מחלקתו של ראובן הם האחים שאומרים מעולם לא מכרו קרקע זו לסלימאן ואין עדים כלל שהיתה חצר זו בחזקת סלימאן או ראובן גם בזו הדין הוא שישבעו האחים היסת שמעולם לא מכרו דהא נמי בנדון זה יש תביעה על גוף המעות וכמש"ל משם הרב נתיבות המשפט זהו מה שנראה להשיב:

ודע דבכל מקום הנז"ל דאין המוחזק מחויב לישבע דיכול לומר קי"ל כמאן דפטר משבועה א"כ עכ"פ מידי חר"ס לא נפיק יעויין בדברי הרב ויאמר יצחק סקמ"ג דפסק כן דבמקום שיש פליגתא בשבועה יכול לומר קי"ל ומסיק וכתב משם הפוסקים וז"ל ולהפיס דעת התובע יקבלו חר"ס כמש"ל עכל"ה וצוי"ם וימי"ן זהו הנלע"ד ותו לא מידי. היה בשבט התרנ"ט לפ"ק פה סאלי יפ"ה:

אחרי כותבי שוב התבוננתי וראיתי מ"ש הרב"י בס' ק"צ ס"ח שם בפסקת בד"א וכו' ששם כתוב בסוף דבריו וזל"ה אבל במקום שנהגו לכתוב שטר ראיה בלבד אי אפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה אלא כשנכתב אותו שטר קונה בכסף שעה ראשונה וכל זמן שלא נכתב אינו קינה משום דלא סמכה דעתו עכל"ה וא"כ נראה דהואל ושטר ראיה אין גופו עושה קנין אלא עושה חזוק לקנין הכסף א"כ לאו שטר קנין להיות נקנה בכתו"ם עכ"פ לפי ענ"ד נראה הואל וסוף כל סוף הוא המחזיק את הקנין של כסף ואלולי שטר זה אין הקרקע קנוי נמצא שיש בו ממשות והעמדה לקנייה דין הוא שיהיה נקנה בכתו"ם דעד כאן לא אמר הר"ן דאין הקרקע נקנה בו אלא בכסף למפרע הוא דעושה קנין דיקא ליחשב עקר הקנין בכסף להיות נקנה הקרקע משעת נתינת המעות אבל אה"נ לענין שיהיה נקנה בכתו"ם אומר אני דאפשר לשטר קנייה יחשב לדבר הזה:

עוד יש להחזיק קנין זה של ראובן מאת סלימאן מטעם אחר דהנה ידוע הטעם דבמקום דכתבי שטרי כל זמן שלא כתבו השטר לא קנה משום דכל זמן שלא נכתב לא סמכא דעתייהו וא"כ התינח אם עשו איזה קנין מהקנינים ועדיין בדעתייהו לכתוב השטר בזה הוא דאמרו כל זמן שלא נכתב לא סמכא דעתייהו אבל בנד"ד שעשו קנין במעות וגמרו ביניהם וכתבו על השטר כתו"ם ודאי דקנה באותם קנינים שעשו אפי' קיימי באתרא דכתבי דהואל וגמרו בדעתם להיות הקנין בזה א"ך הרי סמכו דעתייהו לגמור הקנין בזה וקנה דלא גרע זה ממ"ש הש"ע בס' ק"ץ ס"ח וז"ל התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף וכו' הרי זה קיים וכו' יעו"ש וא"כ גם כאן הואל וגמרו ביניהם לכתוב כתיבה ומסירה ביניהם ולא לכתוב שטר ראיה הנהוג הרי גמרו לקנות על ידי זה וא"כ הוי דין זה כדין התנו דקנו בלי כתיבת השטר וא"כ ע"פ הסברות האלה נראה לע"ד דנקנה הקרקע לראובן ואזי כל החלוקי דינים שכתבנו בענין השבועה הכל מסודר ומתוקן כהוגין. אך כל זה אם יסכימו עמי רבנן דיתבי על מדין דהמכר קיים ביד ראובן או מטעם הכתו"ם או מטעם השני. ואם לא יסכימו עמי אזי בטלה דעתי אם אין דעתם נוטה לזה. וא"כ הדר דינא על אופן אחר דהואל והמכר בטל מעיקרו וכל אחד יכול לחזור והדרא ארעא והדרי מעות לבעלים א"כ נחזי אנן כיצד הוא הענין אם בעל מחלוקתיה דראובן הוא סלימאן שאומר מעולם לא מכר לו נחזי מי הוא המוחזק שאוכל פירות קרקע זה אם ראובן הוא המוחזק א"כ זהו מה שפסק הש"ע בס' ק"ן ס"ד וזל"ה ואם אינו ידוע נאמן על תביעתו האחרת במיגו שהיה יכול לכבוש שטר משכונה ולטעון לקוח הוא בידי ובשבועה ודוקא שאכל כבר הפירות כדי התביעה שטוען עליו אבל אם בא לתובעו קודם שיאכל הפירות אינו נאמן לעכב הקרקע ע"כ וא"כ גם כאן אם הוא מוחזק לאכול הפירות וטוען שלקוחה היא בידו על ידי כתו"ם וסלימאן טוען שבגזל הם אוכלים ומעולם לא מכר לו דין הוא שתחזור הקרקע לסלימאן ומה שאכל ראובן ישבע עליו שלקוחה היתה בידו ואזי יזכה במה שאכל מפאת דמי המכר שאומר נתן וסלימאן ג"כ ישבע היסת שמעולם לא קבל ממנו שום מעות קנייה ותו לא מידי:

ואם סלימאן הוא המוחזק לאכול פירות תשאר הקרקע בחזקתו וישבע שלא קבל מראובן שום מעות כלל שאומר מכר לו בהם קרקע זה:

ואם אין בין סלימאן וראובן שום פלוגתא אלא מודים זל"ז וניחא ליהו בקיום המכר ואין רצונם לבטלו ובר פלוגתיה דראובן הם האחים שאומרים מעולם לא מכרו כלל לסלימאן אזי נחזי אנן אם המוחזק בקרקע לאכול פירותיה הוא ראובן א"כ הדרן לדינא קמא דהואל והוא המוחזק והאחרים המערערים באים להוציא הקרקע מחזקתו דינייהו כמ"ש מר"ן בס"א דישבע המוחזק היסת שקנוייה היא בידו מסלימאן שקנה אותה מהם ותשאר בידו אם רצונם של סלימאן וראובן לקיים ביניהם המכר:

ואם האחים. הם המוחזקים עדיין נחזה אנן אם ראובן זה ירצה לבטל המכר ולומר אין רצינו באותה קנייה דין הוא שיחזיר לו סלימאן מעותיו כי אין כאן קנייה כלל ואין יכול לעכב עליו מעותיו בשביל מה שאומר שמסר בידו שטר קנייה שבו קנה מהאחים ועכשיו נאבד מיד ראובן דהואל ולא שרפם בידים אלא שנאבדו מידו אין עליו שים חיוב לשלם לו בשביל מה שנאבדו מידו עיין בס' שפ"ו ובס' ש"א יעו"ש אין להאריך ואין על ראובן כי אם חר"ם שנאבדו מידו זולת אם טוענו ברי דלא נאבדו מידו אזי יכול להביאו לידי הסית עיין בס' צ"ה ובמקומות אחרים וסלימאן הוא בעל דינו של האחים ליזיל ולשתעי דינא בהדייהו ודינם הוא שישבעו שלא מכרו קרקע זה לסלימאן ואפילו מעולם לא ידענו שהיתה קרקע זה בחזקת סלימאן אפילו יום אחד הואל ועקר תביעת סלימאן לאחים מצד שקנה מהם ונתן דמי המכר הדרן ג"כ למש"ל משם הרב נתיבות המשפט שהדין הוא שישבע המוחזק. זהו משנלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה