שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קסט
ראובן היה מוחזק בקרקע אחד לדור בה שנים ארוכים ולעת זקנתו עמד ומשכן אותה קרקע בסך כו"ך ביד אברהם אפותיקו ואח"כ משכנה ביד יצחק משכנתא דסורייא. עברו ימים והלך לו ראובן הנז' לדור בא"י ונשאר יצחק אוכל פירות הקרקע כדין משכנתא דסורייא ואחר עבור מ"מ שיעור ל' שנה לעליית ראובן לא"י בא נמואל בן שמעון אחי ראובן ופייס את אברהם ואת יצחק ונתן מה שהיו נושים על הקרקע וכתבו לו שטר מסירה זה על שט"ח וזה על שטר משכנתו. ועמד נמואל הנז' לאכול פירות הקרקע בכח שטר משכונה המסור בידו מיצחק. ואחר עבור כמו עשר שנים עמד נמואל הנז' ומכר בקרקע הנז' מכירה גמורה לאדם אחר. והן היום כשהיה כאן ת"ח אחד שבא מא"י שמע הדבר והלך והגיד הדברים לבן ראובן וכשמוע בן ראובן את הדבר הרע הזה בא לפנינו קובל ומתרעם על נמואל בן דודו איך עשה מה שעשה למכור קרקע שאינו שלו. וע"ז השיב אמריו נמואל הנז' ואמ"ל קרקע זה לא של אביך לבד היתה אלא של יעקב אבינו הזקן היתה קרקע זאת וכשמת נשארה הקרקע משותפת בין אבי לאביך ומה שהיה אביך ראובן אוכל פירותיה וגם עמד ומשכנה ואבי לא מיחה בו טעמא דמילתא הוא הואל ואביך היה גדול מאבי בחכמה ובמנין. וע"ז אני עמדתי ופרעתי החובות שלוה אביך על הקרקע והחזרתי עטרה ליושנה להיות בין שנינו וכל אחד ממנו יטול מחצה אחר שתשלם החובות שלוה אביך עליה מכיסך. ע"כ היו הדברים יורנו מורה צדק:
תשובה לזה לכאורה נראה דטענת נמואל בן שמעון יש לה על מה לחיל דהגם דכתב רבינו הטור בסי' קמ"ט וז"ל וכתב בעל העיטור דאחי אינם כשותפים ומחזיקים זע"ז עכ"ל. וא"ך גם כאן הגם דראובן זה אחיו של שמעין הוא נימא דיש להם חזקה זע"ז עכ"ז נראה לכאורה לגרוע כאן חזקת ראובן דהא רוב הפוסקים ס"ל דלא דבר בעל העיטור דאמר דאחין אין להם חזקה זע"ז אלא דוקא באחין שאין להם שום שותפות אבל בכגון דא שטוען נמואל דקרקע זו מעיקרא שותפים היו בה ראובן ושמעון כי נחלת אביהם היה נראה דאין כאן חזקה זה על זה דלא גרע מדינא דשותפים. ומשנה ערוכה שנינו בפרק חזקת הבתים דשותפים אין להם חזקה זע"ז ופסקיה כל הפוסקים וערכה מר"ן בשולחנו הטהור בסי' קמ"ט ס"ב יעו"ש וא"כ גם כאן הגם דמפאת האחוה יש להם להחזיק זע"ז מצד השותפות אזדה לה חזקה וכמו שבא הדבר מפורש בב"י במחודשים ס"א והביאו הסמ"ע סק"ו וז"ל כתב בתשובת הרשב"א דבמה שירשו האחים מאבוהון יחד הם כשותפים ואין מחזיקים זע"ז ומשמע אפילו אין כים אחד לכולם אין מחזיקים באותה ירושה עכל"ה הרי לפניך דלא אמרו האחים יש להם חזקה זע"ז אלא בדבר שלא היו שותפים בי ובמקום השותף אין כאן חזקה:
גם יש לנו ליתן יד לבטל כאן החזקה ממה שטען נמואל ואמר דמה שהניחו שמעון אביו לראובן אחיו לאכול פירותיה הוא משום שהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין ואין לאל ידו. בכך היה מחזיק בידו ומניחה לו לדור בה לכאורה גם זו טענה הנשמעת היא מהא דכתב רבינו הטור סל"ז משם מהר"י אלברצלוני זלה"ה וז"ל ולא עוד אלא אפילו אם מוציא האח על אחיו כגון אחד עשיר ואחד עני והשני אין לו כלום ידר בבית המיוחד לאחיו אינו יכול להחזיק באותו הבית עכ"ל ופסקו ג"כ מר"ן בש"ע סי' קמ"ט ס"ח יעו"ש והתם אפילו במחזיק בבית של אחיו לבדו דהא בהכי איירי מדכתבו הטור ומר"ן בלשונם והעני היה דר בבית המייחד לאחיו ע"כ ועכ"ז יכול העשיר לומר דמשים החסד והרחמים שיש לו עליו היה מניחו לדור בו ולא היה מוחה בו כ"ש בקרקע שהיא של שניהם כמו שאומר נמואל שירשוה מזקנו דתרתי איכא הכא שותף ואח עני בודאי דאין לו שום חזקה במה שהיה דר ומחזיק ראובן:
אלא דיש לסתור כח טענות אלו דכנגד הטענה הראשונה שאמרנו דהואל ושותפים הם אין זע"ז חזקה בודאי דהגם דקי"ל דהשותפים אין להם חזקה זע"ז וכתב מר"ן אפילו החזיק א' מהם כמה שנים האי למה שנים לאו דרך גוזמא קאמר דהא דין זה דהשותפים אין להם חזקה זע"ז מקורו הוא משנה בפרק ח"ה דף מ"ב ושם אוקמה רבינא דוקא בקרקע דאין בה דין חלוקה אבל בקרקע דאית בה דין חלוקה יכולים להחזיק זע"ז ושם רשב"ם יהיב טעמא למה בקרקע דאין בה דין חלוקה אין מחזיקים זע"ז וכתב ז"ל דלית בה דין חלוקה אינה חזקה דהתם מנהג היא לאכול זה ג' או ד' שנים שלמות כל השדה ואח"כ זה משום דבשניהם ביחד אינו כדאי והכי קי"ל עכל"ה וטעם זה הביאו הסמ"ע בסק"ג אם כן הרי לפניך דטעמא דדינא הוא משים דדרך העולם כל א' נוטל פירות ג' או ד' שנים שלמות ולזה לא עלתה חזקה לשים אחד וא"כ דון מינה בכגון נדו"ד דאכלה ראובן המוחזק כל ימי היותו חי אין לנו לומר דאין לו חזקה משום דכך היתה חלוקתם שזה יאכלה בשנים הללו ואח"כ יאכלה חבירו כנגדו דזה לא יתכן דעד מתי תהיה חלוקת קרקע זה לאכול גם שמעון חלקו אין לדבר סוף ובודאי דלא אזלינן אלא בתר מנהגא דאם הוא מנהג לחלוק אפילו זה לעשר שנים וזה לעשר שנים כך נוהגים אבל בכגון זה שעברו רוב שנותיו של האח והוא לבדו דר ואחיו נעדר בודאי דיש לנו לומר דחזקתו חזקה ומ"ש מר"ן בלשונו אע"פ שאכל א' מהם כמה שנים הרי היא בחזקת שניהם לאו בדרך גוזמה נקטה ולא נתכוון אלא לומר כל כך שנים היינו כשני חזקה או יותר דהיינו ג' או ד' או כמנהג וכמו שמפורש הטעם ברשב"ם בגמרא שמהם יצא עקר הדין:
וסברא זאת ישרה והגונה היא דהא כתב מר"ן בסי' קמ"ט דבר הידוע שהוא משל שותפות אין לאחד חזקה על חבירו אפילו נשתהא זמן רב ע"כ וכתב הסמ"ע סק"א משום דשותפי לא קפדי אהדדי ואע"ג דכתבתי בסי' קנ"ז דבזמן רב רגילין להקפיד מ"מ כיון דניכר וידוע הוא דדבר זה בשותפות היא עדיין הוא בחזקת שניהם עכ"ל וכתב הש"ך סק"ב וז"ל כתב הסמ"ע וכו' לא כתב שם בס' קנ"ז כלים ונראה שכיון למ"ש הטור שם בס"ג ושהו ברשותו זמן רב וכו' והיינו כמ"ש התוס' ריש ב"ב דבשהו זמן רב רגילין להקפיד ויכיל לטעון לקוח ואינו מבין מ"ש מ"מ כיון דניכר וכו' דמה בכך שהיא של השותפות כיון שרגילין להקפיד והגע עצמך היכא שהיא ידוע שהוא של חבירו לבדו נאמן לטעון לקוח כ"ש של שניהם ומה בכך שהיא של שותף הרי הוא מקפיד אלא נראה לפענ"ד דהטור מיירי בזמן רב שאין רגילים להקפיד והתוס' מיירי בזמן יותר שרגילים להקפיד וכמש"ל ועיין בתשובת מהראנ"ח ובתשובת המבי"ט ובשאלות השניות ובתשובת ר"י לבית לוי עכ"ל וכן נראה מדברי הטו"ז בס' קנ"ז דהשותפים דרכן להקפיד זמן רב יותר מן הראוי יעו"ש הרי לפניך דהרב טו"ז והש"ך וכל הנהו פוסקים דמייתי בעזרתו כולהו ס"ל דבשותפים עצמם דוקא בעינן דבר דדרך השותף נהיג לחלוק בו עם חבירו אבל יותר מן הראוי בודאי לא והוייא חזקת המחזיק חזקה ובנדו"ד נראה דאפי' הסמ"ע יודה דעד כאן לא קאמר הסמ"ע דאפילו זמן רב דאין דרך השותף להקפיד אלא בדבר הידוע של שותפות וכמ"ש בדבריו אבל בכגון זה דשותפותם אינה ידוע אלא אמרינן הואל וירשוה מאביהם הוו שותפים איכא למימר דאם נשתהה זמן רב ביד אח אחד הוי חזקה דהו"ל לאחיו לחוש שמא יאמר לו מעולם לא הייתי שותפך אלא כשמת אבינו נטלתי אני הקרקע ואתה כנגדי מטלטלים או מעות:
גם טעם השני שהיינו רוצים לבטל ממנו חזקת ראובן גם, הוא נסתר מחמת"ו מכמה טעמי חדא דהא לשון הר"י אלברצלוני זלה"ה שפסק מר"ן הכי הוא אם א' עשיר וא' עני ואין לו כלום ואחיו מוציא עליו הוצאות והעני דר בבית וכו' הרי לפניך דלא נאמר דין זה אלא באח הנותן שהוא עשיר לא כן אם אינו עשיר יש לו חזקה דמילתא בטעמא הוא דהואל ואינו עשיר אין עליו שום חיוב לתת לאחיו הבית לדור בו וא"כ גם כאן הואל ושמעון אחי ראובן לא היה עשיר ואדרבא יכול להיות שאחיו היה מרווח ממנו מאין יבוא לו החוב לתת לו בתורת חסד עד שנאמר לא עלתה לו חזקה ואם משום דאחיו גדול הוא ממנו בחכמה ובמנין לא מצאנו שום רגל לחלק בזה ולומר משום גדולתו נתן לו ואין לו חזקה ודין זה לא כתבו שים פוסק ולא תלה הר"י אלברצלוני דינו אלא בעשיר ועני ולא בגדול וקטן:
גם יש לגרוע טענתו זה דהא סיים וכתב וא' עני ואין לו כלום ואחיו מוציא עליו הוצאות וכו' משמע דלא כתב הר"י אלברצלוני דין זה אלא במי שהוא עני לגמרי ואין לו מה לאכול ואחיו הוא שמוציא עליו הוצאות דאזי אמרינן כמו שנותן לו מה לאכול כך נותן לו בית לדור בו אבל בנדו"ד שלא היה מאכלו ומשקהו מהיכן נולד חסד זה לומר דמה שהיה ראובן דר בבית הזה ולא מיחה בו הוא משום חסד אלא פשוט דאין בטענתו כלום: ואין לחלק ולומר דעד כאן לא הוצרך הר"י אלברצוני זלה"ה לומר דבעינן שיהיה א' עשיר וא' עני וגם בעינן שיהיה מוציא עליו הוצאות אלא דוקא באח הדר בבית המיוחד לאחיו בלי שום שותפות כלל לכך בעינן כל הנך טעמי אבל במקום דשותפים נינהו נימא דבטעם קל כ"ש איכא למימר דלא עלתה לו חזקה דהואל ויש לזה הדר בו מחצה איכא למימר דאחיו מחל לו גם במחצה הואל ודבר מועט הוא:
אלא דחלוק זה גם הוא אין רגלים על מי לעמוד ומוסתר הוא מדברי הסמ"ע שכתבנו דכתב הסמ"ע סק"ו וז"ל והעני דר בבית המיוחד וכו' ואם ירשו אותו הבית יחד דבר פשוט הוא דלא יוכל זה האח העני הדר בו ג' שנים לומר קניתי גם חלק אחי העשיר והחזקתי בו ג' שנים ולא ניתן לכתוב דהרי יש לו חלק בו ולא עדיף משותף לכך כתב בבית המיוחד עכ"ל הרי לפניך דהסמ"ע קשיתיה על מהר"י אלברצלוני בעל הדין למה נקט בדבריו בית המיוחד ולא נקט בדבריו בית המשותף ולזה תריץ הואל והוא מילתא דפשיטא דבלאו הכי אין לו חזקה מדין השותפין ואם כנים הדברים דיש חלוק באח שדר בבית דאם הוא בבית המיוחד בעינן הנהו תנאים אבל אם דר בבית המשותף אפילו בטעם קל אין לו חזקה משום דבחצי הבית עביד האח למחול בדבר קל אם כן למה תירץ הסמ"ע דנקט מהר"י אלברצלוני בדבריו בית המיוחד ולא נקט בית המשותף משום מילתא דפשיטא תיפוק ליה דמוכרח הוא למינקט בית המיוחד משום דבעינן כל הנהו תנאים א' עני וא' עשיר ומוציא עליו הוצאות ודין זה לא בעינן אלא בבית המיוחד לאח לבדו אבל בבית המשותף דיי בטעם קל לבטל חזקתו דבמקום שאין לאח אלא מחצה עביד למחול אותו לאחיו לדור בו הואל והוא דבר מועט אלא ודאי אפי' חשבינן ליהו דשותפין היו בבית זה לא עביד למחול בחלקו אלא דוקא מי שהוא עשיר והאח הוא עני ואין לו מה לאכול ואחיו מוציא עליו דוקא וא"כ בכאן דלא נמצא תנאים אלו לא נמצא לנו שום ריח וטעם לבטל חזקת ראובן הן מצד דהחזיק בקרקע רוב שנותיו ומילתא דלא מיתאמרא למימר דפלגו אהדדי לזמן רב כזה כדאמרנו לעיל הן מצד דלא נמצא ריח וטעם לומר דבר מאהבת החסד כדכתבנו ג"כ:
ועדיפא מזה יש לנו לומר כאן ואדברה ולא אבוש דלדעתי נראה דאפילו אם היה שמעון זה עשיר ומוציא עליו הוצאות אין לנו לומר דלא תועיל חזקתו וטעמא דמילתא הוא דהא שמעון אחי ראובן זה כל ימיו היה דר בקרקע אחרים בשכירות פעם בחוץ פעם ברחובות ואם אמת הוא שהיה לו חלק בקרקע זה זה לא שמענו שיתן קרקע שלו לאחרים לדור בו והוא יהיה מושלך בחוץ להשכיר מאחרים ולטלטל עצמו מדי שנה בשנה לזמנים וקשה טלטולה דגברא וגם סברה זאת ישרה היא בעיני ויש לה סעד וסמך מהא דכתב רבינו הטור באהע"ז סי' נ"ט וז"ל המשיא לבנו גדול בבית קנאו שאמרו חכמים דעתו קרובה אצל בנו שמרוב שמחתו גמר ונתנו לו במתנה ודוקא שיש לאב בית אחר לדור בו יעו"ש הרי לפניך דבמקום דאין לו לאדם לדור לא עביד ליתן את שלו וילך הוא לחזר על פתחי אחרים וזה אפילו אם האב עשיר ואין לו במה לדור עכ"ז אמדוהו ואמרו דאין מן הדרך שיתן קרקעו לבנו וילך הוא לחזר במה לדור וזה אפילו האב לבנו כ"ש נדו"ד שאין שמעון זה עשיר וגם המחזיק אינו אלא אחיו דוקא פשוט הוא דלא שביק דידיה ומרחם על אחוהי והגם דכתב שם הרב"י דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו חלוק זה אם יש לו בית אחר לדור בו או אין לו וא"כ משמע דחלוק זה אינו מוסכם משלשה עמודי ההוראה אשר בית ישראל נכון עליהם וגם מר"ן בקצר שתק ולא כתב חלוק זה זולת מור"ם הביאו בשם י"א יעו"ש אבל מר"ן דלא הביא סברא זאת נראה פשוט דאזיל לשיטתו שכתב בביתו הנאמן דכתב הרי"פ והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו חלוק זה ובשביל זה גם הוא לא פסק סברא זאת וא"כ לכאורה נראה דאין לחלק חלוק זה אלא דכד דייקת שפיר הואל וסברא זאת ישנה בעולם איכ"ל דאפילו הרי"פ והרמב"ם והרא"ש לא מחלקי בכך אפשר דוקא באב לגבי הבן הוא דדחוייה קרו לה לסברא זאת דהתם איכ"ל דמרוב שמחתו של האב יכול להיות שמוחל לו באותו בית אפי' אין לו אלא הוא אבל במקום אהבת חסד בודאי דסברת רבינו הטור שכתב והיא מוסכמת מכמה פוסקים אחרים בודאי דיש להעמידה בכאן ולומר דאינו מן הסברא שיהיה מושלך הוא בחוץ ואחיו ליחדי בממונו זה אינה תורה והעד ע"ז דגדול כח הבן דהא אם השיאו בבית קנאו לכן איכ"ל לדעת הרי"פ והרמב"ם והרא"ש אפילו אין לו אלא אותו בית קנאו אבל מי שנותן לאחיו העני לדור באיזה בית בודאי דלא קנאו נמצא דעדיף כח הבן מן האח העני וא"כ לדבר הזה עדיף כח הבן לדעת עמודי ההוראה דאפי' אין לו אלא הוא קנאו לא כן באח כמו שאין סברא לו' דקנאו לגמרי אלא לדור בו נתנו לו כך אין סברא לומר שיתן אותו לו לדור בו והוא יהיה מושלך:
גם יש לנו לעקור הני תרי טעמי דמנייהו בעינן לבטל חזקת ראובן לא מלבד טעמים הראשונים. שכתבנו לבטל טענת נמואל ארצה אלא אפילו אם לא היו אותם הטעמים יש לנו טעם אחר דמכתו נפלה טענת נמואל דהא בין לטעם דשותפים אין להם חזקה זע"ז בין לטעם שאמר נמואל דמשום החסד היה מוחל אביו שמעון לראובן זה לא יוצדק דוקא אלא אם היה ראובן דר בבית ולא יצא ממנה כלל אזי היינו יכולים לומר שותפים אין מחזיקים זע"ז וגם נניח לומר חסד עשה עמו כפי דעתו של נמואל זה אבל בכגון זה שרצה ראובן לילך לדור בארץ ישראל ועמד ושעבדה ביד אברהם והשכינה ליצחק והיה יצחק אוכל פירות עד כדי ל' שנה מאי דעתיה של שמעון בזה דרצה ושתק ודאי דאין לו בקרקע זה כלום ועדיפא מזה ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בסי' קמ"ט סק"ג וז"ל וכתב כנה"ג אם השותף השכירו לאחרים לא עלתה לו חזקה אבל אם היו פורעים השכירות לשותף האחד הוייא חזקה וה"ה אם היו אחים עכל"ה הרי לפניך דאם שותף אחד או אח גובה השכירות לבדו עלתה לו חזקה וכ"ש נדו"ד דהוי כמכרו לגמרי דהרי שעבדו בכדי דמיו והיו אחרים אוכלים פירותיו מה זו שתיקה בודאי דאין לשמעון בו כלום וכן ראיתי להרב באר היטב סי' הנז' סק"ג שכתב משם הרב המביט וז"ל אם שותף אחד השכירה לאחרים לא עלתה לו חזקה אבל אם היו פורעים השכירות לשותף זה ולא לאחר עלתה לו חזקה וה"ה אם היו אחים ושותפים ואין לו טענה שהוא מוותר לו מפני שהוא אחיו ומסכן ע"כ הרי לפניך דאם האח העני מקבל השכירות לבדו אין העשיר יכול לומר מחלתי לו מכח עניותו מכ"ש בכאן דעמד ועשאה אפותיקי בסך כו"ך ביד ראובן ובסך מה משכנה ביד יצחק וירד יצחק לאכול פירותיה דלא מלבד דמחזייא כאלו ראובן האח מקבל לבדו השכירות והוייא חזקה וכמש"ל הרב מאמר קדישין משם כנה"ג והרב הבאה"ט משם המבי"ט אלא דעדיפא מינה נוסף כאן הואל והלך ושעבדה ומשכנה בכדי דמיה הוייא כמכירה ממש וזהו גלוי מילתא דראובן קרי בחיל דדידיה היא ושמעון שותק וראיה לזה מתשובת הרשב"א שהביא מור"ם בסי' קמ"ו ס"י וזל"ה דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה ודוקא יורש וכיוצא שירש מאמו אבל מי שלקח קרקע מהאשה ומכרה בפרסים מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח דאלו לא הוי הקרקע של האשה לא היו מניחים היורשים לאשה למוכרם בחוזקה ובפרסום עכ"ל וכתב שם הסמ"ע סיקכ"ג דמלשון הג"ה זאת בסדורה בטעמא משמע דאפילו לא החזיק בה הלוקח ג"ש מחזקינן הקרקע בידו ועיין בהגהות ד"מ מ"ש בזה עכ"ל הסמ"ע הרי מבורר לך דכל היכא שידע המערער שהמחזיק מכרה והוא שותק בודאי דאין לו עליו שים ערעור כלל והגם שבתשובת הרשב"א שם כתוב שמכרה בפרסום ופרסים הוא בהכרזה בבית הכנסת וכמ"ש הרב כנה"ג בהגהות ב"י בסיקמ"ו סט"ו שכתב דהאי פרסים דקאמר הרב היינו בהכרזה שכתב המרדכי והרשב"א יעו"ש שהובאו דבריו בכר"ח סי' נ"א וא"כ נימא דלא אמרה הרשב"א אלא דוקא בפרסום דהיינו הכרזה אבל בכגון דא דהלך ומשכנה בלי הכרזה נימא דלא אמרינן מדשתק ש"מ דלית ליה לשמעון בה כלום זה לא יתכן דהא כל טעם ההכרזה והפרסום הוא כדי שנאמר שהיורשים ידעו שקרקע זו נמכר ואזי אמרי' שע"י הפרסום בודאי ידעו ולמה שתקו בודאי דאין להם בה כלל וא"כ גם כאן הואל וראובן זה משכנה באותו זמן ביד אברהם ויצחק בכדי דמיה ונוסף גם הוא שירד יצחק לאכול פירותיה ושמעון רואה ושותק בודאי דאבד טענותיו דאין לך מחילה יותר משתיקה זאת הרי בררתי לך דאפילו במקום שהחזיק אין חזקתו עולה לו כמו האשה שאין לה חזקה בנכסי בעלה ועכ"ז אם מכרה בפרסום בענין דידעו היורשים ושתקו אמרינן דאין להם שוב שום טענה גם כאן אפילו נימא דאין לראובן זה חזקה עכ"ז הואל ומשכנה ושעבדה וירד יצחק לאכול פירותיה בפרהסייא ושמעון שותק בודאי דאין לו כלום:
והגם דלכאורה נראה דתשו' הרשב"א זאת סותרת כמה פסקי מר"ן דמנייהו משמע אפילו ידע המערער שנמכרה הקרקע יכול המערער אח"כ להוציאה מיד הלוקח וכמ"ש מר"ן סי' קמ"ו סי"ז וסי"ח ומסי' קמ"ז מרישיה לסיפיה ובכמה מקומות יע"ש דמשמע דאפילו ידע המערער ושתק לא איבד זכותו אלא דוקא אם עשה מעשה כגון חתם בשטר מכר או סיוע וכו' אל תקשה לך מזה דשם איירי דלא החזיק המוכר הראשון שלש שני חזקה לכך הוא לא אבד זכותו בשתיקתו דהואל ועדיין לא אכלה המוכר ג' שני חזקה איהו לא חש למחות אבל בכגון זה כגון אלמנה זאת שכתב מור"ם או כגון ראובן זה דנדו"ד שאכלה כמה שנים בשיפה ואח"כ חזרו ומכרו אותה פשוט הוא דבשתיקתם הודו וחזקת המחזיק היתה כדת וכהלכה ויפה שתיקה למי שאין לו חזקה אם אכלה שני חזקה ואח"כ מכרה בפרסום יותר ממי שיש לו חזקה בנכסי חבירו ולא אכלה כי אם שנה או שנתיים ואח"כ מכרה אפי' שתק כששמע המכירה יכול אח"כ לערער ולהוציא מיד הלוקח:
והגם דכאן לא עשה מכר גמור אלא משכונה אפי"ה אין לחלק וכמכר דמייה והילך מ"ש הרב זרע יעקב ן' נאיים בספרו הבהיר סי' נ"א וז"ל ובנדו"ד דמלוה בשטר מאוחרת היא משכונה נראה לכו"ע היא קודמת ולא מבעייא אם הוא מוחזק שהיא משכונה לדור בה אלא אפי' משכונה סתם שהיא על דעת לאכול פירות והרי אין עדיין ביד הבעלים נראה שהיא קודמת למלוה ע"פ כיון דמשכונה סתם אינו יכול לסלק תוך זמנו וכ"כ הרב ז"ל במנהגים דאנן אתרה דלא מסלקי ואמרי' בפרק איזהו נשך האי משכנתא באתרא דלא מסלקי ב"ח גובה הימנה ובכור נוטל בה פי שנים ושביעית אינה משמטתה ופירש"י דהוי מכר אצל בעל המשכונה וחשיב מוחזק לגבי בכור ע"ש וכיון דהוי מכר הו"ל לקותות וכ"ע מלוה ע"פ אינה טורפת מלקוחות וכ"ש סברת הרא"ש דאפילו באתרא דמסלקי ועוד אשכחן בדין מת לוה בחיי מלוה דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו אם היתה משכונה כיון דשבועה אין כאן נוטל בלא שבועה עכל"ה הרי ביררתי לך מדברי הרב דמכר ומשכונה שוים הם: אחכ"ו האיר ה' עיני וראיתי לרבינו מהרי"ט זלה"ה בסי' כ"ו שנשאל בכעין זה באחים שירשו מאביהם קרקעות בעיר אחת והיה ראובן דר בעיר מולדתו ואחיו דר בעיר אחרת וראובן היה עני ואחיו היה מניחו לשכור קרקעות ולקחת השכירות כי איש עני הוא וכך היה המעשה לימים מת ראובן ובא שמעון לראות קרקעותיו ונמצאו שכבר מכרם ראובן אחיו ליהודא ויהודא ללוי ולוי לזבולן ועמדו בדין וזיכה הרב הקרקעות ללוקח מטעם דהואל והיה לוקח כל השכירות וגם מכרם בודאי דשלו הם יעו"ש בדבריו שהביא ראיותיו מהש"ס באורך וששתי שנתכוונתי אל האמת וה' יאיר עינינו בתורתו:
וכל זה לא כתבנו אלא לרווחא דמילתא דבנדו"ד אין אנו צריכים לכל זה דהא נמואל זה עדיין לא הביא שום עדים דקרקע זאת היתה מוחזקת שהיתה של אביהם הזקן אלא מפי השמועה ששמע מאביו למד דבר זה שהיה אומר לו ואפילו אם היו יהיה שהיה אביו קיים היה צריך להביא עדים שקרקע זאת היתה של אביהם יעקב ולא היה ראובן זה מוחזק בה בימי אביו דהא אפילו אין לבן חזקה בנכסי אביו היינו דוקא בסמוך על שולחנו אבל בשאינו סמיך על שולחנו חזקת הבן בנכסי אביו הוייא חזקה וכמ"ש בסימן קמ"ט ס"ג לכן גם שמעון זה אם ירצה לבטל חזקת ראובן המחזיק ולהוציא הקרקע מחזקתו עליו רמי לברר שקרקע זאת היתה של יעקב אביהם וראובן זה לא החזיק בה בימי אביו או אפילו החזיק בה היה סמיך על שולחנו דאזי לא עלתה לו חזקה:
וסמיכה על שולחן אביו דצריך לברר ואזי תתבטל לו חזקתו דע לך דדין סמיכת השולחן של האב לא מקרייא אלא אם תהיה בשני אופנים דהיינו שיהיה הבן סמוך ואוכל על שולחנו וגם כן שיהיה הבן מתעסק בנכסי אביו והילך לשון הרב משח"א דרבות"א בח"ב בנימוקי מהרש"א זלה"ה כתב וז"ל בסי' קמ"ט הבן שהוא סמוך על שולחן אביו אין לו חזקה וכו' הנה בפירוש סמוך ע"ש אביו פי' רשב"ם וכו' ומעתה יש לתמוה על הש"ע שהעתיק דברי הרמב"ם והניח חבל נביאים שנתנבאו בסגנון אחד רשב"ם והר"ן והריב"ש בשם הרשב"א הביאו הרב"י והטו"ר בשם הר"י אלברצלוני דכולם ס"ל דבעינן שיהיו סמוכים זע"ז בממון ובעסקים ואיך נטה הש"ע אחר דברי הרמב"ם נגד כל הני רבוותא ואפשר לומר דאף הרמב"ם מודה דבעינן שיהיה משתדל בנכסי אביו דוק ותשכח בלשונו דכתב סמוך על שולחנו ונחשב בכלל בני ביתו והש"ע העתיק דברי הרמב"ם כהוייתן כדרכו ברוב המקומות וכו' עכל"ה הרי הבאתי לך דברי הרב משד"ר בריש מילין להודיעך דהא דאין לבן הסמיך על שולחן אביו חזקה אלא דוקא במתעסק בנכסי אביו וא"כ גם כאן שצריך להיות ברירתו של שמעון אם היה מערער ורוצה לבטל חזקת ראובן דהיינו צריך לברר דמעולם לא החזיק בקרקע זאת בימי אביו או היה סמוך ומתעסק בנכסי אביו עד מות אביו דאזי לא עלתה לראובן חזקה דהא אפילו בבן עם אביו אם החזיק הבן ובא האב להוציא ממנו על האב להביא ראיה שבנו היה סמוך על שולחנו ומתעסק בשלו הלאו הכי אין להוציא הקרקע מחזקת בנו המחזיק דכל המערער עליו להביא ראיה וגם כאן הקרקע בחזקת המחזיק היא דהא הבן יש לו חזקה בנכסי אביו ואין האב זה יכול להפיל לו חזקתו ארצה אלא אם יברר שהוא סמוך ומתעסק הלאו הכי מעמידינן לה בחזקת המחזיק מדי דהוה כאומר לאדם אחד ממך קניתיה אפי' היתה ידועה מקודם למערער כ"ז שלא בירר דלא מכרה לו בחזקת המחזיק תיקום:
ודבר זה ג"כ הרי מפורש יוצא בדברי הבאה"ט סנ"ט סק"ב שכתב על דין המשיא בנו גדול בביתו קנאו דכתב מר"ן דדוקא אם לא שייר אבל אם שייר אפי' פך לא קנה ע"ז הביא הרב הבאה"ט מחלוקת הפוסקים אם האב והבן חלוקים דהאב אומר שייר והבן אומר לא שייר וכתב דלסברת מהר"ם אלשי"ך והרמ"ה יעו"ש ולבסוף כתב דכנה"ג ס"ל דלעולם על הבן להביא ראיה זולת דוקא אם הבן אכל שני חזקה דאזי על האב מוטל להביא ראיה יעו"ש עכ"ל הרי לך דאם אכל שני חזקה מהנייא טענתו אפי' באומר לא מכרתיה לי אלא אומר נתתיה לי מכח שהכנסתני בה לחופה ופשוט הוא דטעמו הוא הואל והחזיק מעמידין אותה בידו דהויה חזקה שיש עמה טענה ואפי' מאן דס"ל דעל הבן לברר שלא הניח כלום הלאו הכי אינו נאמן עכ"ז מהני ליה במקום חזקה דידיה נאמן במיגו:
שיאמר בקנייה ירדתי לה או אפשר אפי' בלי מיגו האמינוהו דמסתמא טענתו טענה הואל ושתק אביו שלש שנים:
איך שיהיה אתייא מבי נייא דבמקום חזקה על האב לברר טענתו ולבטל חזקתו וא"כ גם שמעון אם היה עדיין חי עליו היה מוטל לברר שאחיו בימי אביו לא עלתה לו חזקתו הואל והיה סמוך ומתעסק ואזי בטלה חזקתו ונשארה לשניהם ואזי שמעינן שדבריו יש להם על מי לחול אבל במקום דליכא עדים כהני דאמרן אפילו אם המצא ימצא ראובן המחזיק עדיין חי ויאמר דהאמת הוא שקרקע זאת של אביהם היתה דבשנינו ירשנוה אבל מכרת לי חלקך בודאי דהוא נאמן ולא אמרינן שותפין אין להם חזקה זע"ז דיהיה ראובן נאמן במיגו שיאמר לו מעולם לא היתה של שנינו אלא מאבי לקחתה דכל היכא דאיכא מיגו מהני טענתיה כמ"ש בסי' קמ"ו במר"ן סכ"א ובסי' קמ"ט ס"ך ובכמה מקומות דוק ותמצא:
איך שיהיה הרי ביררתי לך דלא שמעינן מעקרא לטענת שמעין אם היה חי אלא הביא יביא עדים שקרקע זאת מוחזקת היא מאבותיו ומה שאכלה ראובן בימי אביו הוא משום שהיה סמוך על שולחן אביו ומתעסק בו ואזי חזרו לידון כשותפים בה ונחזי אנן אם יש לו חזקה לגבי אחיו או לא כדאמרן לעיל:
אבל אין לו' אפילו במקום שיברר שמעון שאחיו אכל קרקע זאת בימי אביו הוא משום שהיה סמוך ובטלה לו חזקה נימא דג"כ צריך לברר שמעון שאביהם לא הניח להם שום קרקע אחרת זולת זה הלאו הכי יכיל ראובן לטעון שאביו הניח להם קרקעות הרבה וחלקו אותם ועלתה לו זה בחלקו וכדקי"ל דאם היו בקרקעות כדי חלוקה הרי זה מחזיקים זע"ז וכמ"ש בסי' קמ"ט ס"ב יעו"ש דזה לא יתכן דהאמת הוא אם יברר שמעון דמה שהחזיק בימי אביו לא עלתה לו חזקה ואחרי מות אביהם נשארה משותפת ביניהם א"כ הרי בחזקת שניהם קיימא ואין לאחד כח בה יותר מחבירו אפילו החזיק. מכח דשותפים אין להם חזקה זע"ז וא"כ ל הדר דיניה דראובן הוא המחזיק ועליו להביא ראיה שאביו הניח קרקעות הרבה ואזי יהיה נאמן בחזקתו לומר שבחלקו עלתה: ואין להקשות ולו' דמאי שנא כאן דאמרינן דראובן המחזיק עליו להביא ראיה שאביהם הניח קרקעות הרבה ומאי שנא מאם החזיק בימי אביו דהוכחנו לעיל דעל האב להביא ראיה זה אינה קושייה כלל ושניא דא מן דא דבשלמא במחזיק בימי אביו כל בן יש לו חזקה בימי אביו זולת אם יהיה המחזיק שהוא סמוך עש"א והוא אומר שלא היה סמוך אם כן חזקתו חזקה ואין להוציא מידו עד שיביא אביו ראיה שהוא סמיך על שלחנו אבל בכאן אחים השותפים אפי' ראובן הוא מחזיק לא עלתה כלל חזקתו וא"כ עדיין הוא ברשות שניהם עד שיברר שאביהם הניח הרבה ואזי למפרע חזקתו חזקה וזה חלוק ברור ומפורש ואין לומר דבנדו"ד שכבר מת ראובן המחזיק והמערער דן עם יורש שלו נימא דטענינן ליורש דשמא אביהם הזקן הניח קרקעות הרבה ועלתה זה לראובן בחלקו ואלולי היה עדיין ראובן חי היה מברר שהניח הזקן קרקעות הרבה זה לא יתכן חדא דהא מאי דקי"ל ופסקו מר"ן בסי' ק"ח ולהלן דטוענים ליורשים היינו דוקא להעמיד ולהחזיק מה שבידם אבל מה יהנה לן טענותינו במה שהוא מוחזק ביד אחרים זה לא יתכן:
ובפרט דבנדו"ד אפי' במקום שהיורשים מחזיקים לא תהני לן טענותינו דהא ראיתי להרב משכנות הרועים מערכת יו"ד אות כ"ב שכתב דהגם דקי"ל טוענין ליורשים דוקא טענה שהיה האב יכול. לטוענה וא"ץ לברר דבריו בעדים אבל בדבר שצריך לברר דבריו בעדים מחזי מדבריו דלא טענינן וכן ראיתי להרב מו"ד בספר כרם חמר ח"א סי"ב שכתב בפסקת ומוהריב"ל וכו' סיים וכתב וז"ל וע"ע למוהריב"ל ח"ג סי' ק"ט דלא טענינן ליורשים וללקוחות היכא שהמוריש או המוכר היה צריך לברר ולהביא עדים ועיין מהרש"ך סי' קפ"ג ומהרשד"ם ס"ס ות"א סי' קל"ט ור"ד ובני שמואל סי"ד עכ"ל איך שיהיה עלה בידינו דתחלת דברי פיהו של המערער על ראובן בחזקתו שהחזיק בימי אביו צריך להביא עדים שהיה בימי אביו סמוך עש"א ומתעסק בדידיה אכן כשיביאזה דיי ליהולא צריך לברר דקרקע זאת הוא שהניח אביו דוקא:
אחרי כותבי בחיפושי באמתחתי בספרי הקודש ראיתי להרב החבי"ב זלה"ה בספרו הקדוש בע"י חי"י סי' צ"ו שנשאל על ראובן ושמעון ולוי ויהודה אחים הוו וירשו מאביהם חצר אחת וחלקו ביניהם ראובן ושמעון לקחו העליות ובית אחת ולוי ויהודה התחתיות ויהי היום ויבוא ערל ויהרוג את שמעון ויקומו כל האחים על הערל לנקום נקמתו ואמרו לוי ויהודא לראובן שיוציא הוצאות מכיסו לנקום נקמת דם אחיהם ויהיה חלק אחיהם קנוי לי ויחגור ראובן חרבו ויאזור חיל נקמת אחיו וה' עמו והצליח דרכו עד אשר נהרג הערל ומאותו היום והלאה החזיק ראובן בחלק שמעין יותר משני חזקה אא"כ קם יהודה ערער על חלק המגיעו בירושת שמעון ואומר שיטול חלק בי וראובן טוען כבר נקנה לו בעד ההוצאה כמו שנתפשר עמו ועם לוי והראה שהחזיק יותר משני חזקה ולא דיבר שום דבר עכ"ל השאלה בקצור והרב הנז' אחר שקלא וטרייא אריכתא לאסוקי שמעתתא אלבא דהלכתא ובפרט לברר אם סברת העיטור שהביא רבינו הטור דאחין יש להם חזקה זע"ז היא אפילו באחים השותפין והיא היפך סברת הר"י אלברצלוני זלה"ה שהביא הטור בסעיף ל"ז דבאחים השותפים אין חזקה זע"ז והביא בזה סברת הפוסקים שחולקים בזה ולסוף העלה וכתב וז"ל כללא דמילתא דאם אין עדים שנשארו משותפים אחרי מות אביהם לא שנא חלוקים בעיסתם ל"ש אינם חלוקים ל"ש יש בה דין חלוקה ל"ש אין בה חלוקה נאמן ראובן שהתנה עמו שההוצאה שיעשה לנקום נקם אחיו יתפרע מחלק הבתים שלו וישבע שכך התנה עמו ויזכה בבתים ואם יש עדים שנשארו משותפים אחרי מית אביהם אם יש בבתים דין חלוקה לכו"ע עלתה לו חזקה אם הוא חלוק בעיסתו ואם הוא אינו חלוק בעיסתו נכנסו לפלוגתא דרבוואתה ואוקי ארעא בחזקת מרא קמא שהוא יודא וכן אם אין בו דין חלוקה אע"פ שהוא חלוק בעיסתו אוקי ארעא בחזקת מרא קמא עכ"ל הרב החביב זלה"ה אם כן מכאן מפורש יוציא היפך סברתי שכתבתי דבמקום דשמעון יביא עדים שקרקע זאת מוחזקת היא של אביו ומה שאכלה ראובן בימי אביו הוא משום שהיה סמוך ותו לא מדי דלא בעי להביא דקרקע זאת היא שהניח דוקא ולא אחרת אלא על ראובן היה מוטל להביא עדות זה הלא"ה מחזיקינן ליהו כשותפים ולא עלתה לו חזקה:
אלא דסברא זאת היא בטילה לגבי דברי הרב שהבאתי שמפורש בהם דעל יודא המערער להביא ראיה שנשארו שותפים הלאו הכי מחזיקינן ליהו דלא נשארו שותפים דהא כתב בדבריו דאם אין עדים שהם שותפים נאמן ראובן אפילו בדבר דלאו בר חלוקה ש"מ דמי שמוחזק יכול לטעון כבר חלקנו והגם דתמיהא גדולה עמדה לנגדי איך מלאו לבו להרב הנז' לו' דאפי' בדבר שאין בי חלוקה אם אין עדים שנשארו שותפים חזקתו חזקה א"כ הרי בטלת דין זה דהשותפים אין להם חזקה זע"ז דהא יכול כל שותף לומר לחבירו חלקנו ובפרט דבדבר שאין בו חלוקה היאך יאמר לחבירו חלקנו הרי כל טעמם של דברים דאמרו דבדבר שאין בו חלוקה אין מחזיקים זע"ז הוא משום דלא מצי למימר חלקנו הואל ולא שייכא בו חלוקה כלל:
אלא דהאמת כד דייקת שפיר אל תתמה על הרב בודאי דינא דמתניתן בכבודו מונח דהשותפין אין להם חזקה בדבר שאין בו חלוקה אבל עכ"פ התינח במקום שהם שותפים כגון שידענו בהם שהיו בו שותפים אבל בדבר שאינו ידוע בערים אלא דמפיהם אנו חיים כגון באחים שאומרים שירשו בית אחת אלא דאחר מית אביהם חלקו ונפלה לאחד ומעולם לא נשתתפו בה דבזה נאמן המחזיק והיא כוונת הרב שכתב בדבריו כללא דמילתא אם אין עדים שנשארו משותפים הכוונה לא נשארו אחר מות אביהם ומ"ש בדבריו דהואל ואין עדים נאמן לומר חלקנו הכוונה חלקנו אחר מות אבינו ועלה בגורלי ואתה נטלת כנגדה קרקע אחרת או כלים או ממון זוהי בודאי כוונת דבריו דאין להוציא קרקע זה מיורשי ראובן ואין אומר ואין דברים:
והגם שעכשיו מוחזקת היא ביד נמואל שמכרה והחזיק בדמיה אין בתפיסה זאת כלום והקרקע בחזקת בעליה יורשי ראובן קיימא דאפי' ירד לה נמואל ן' שמעון כמה שנים ואכל פירותיה אין בחזקתו כלום חדא דהא ירד לה בתורת משכונה וקי"ל דכל היורד בתורת משכונה אין לו חזקה כמ"ש הטו"ר ומר"ן בסי' ק"ן והגם דכתב שם מר"ן בסי' הנז' ס"ג היכא שידוע שירד לה בתורת משכונה י"א שאין לו בה חזקה לעולם אפי' אם ידוע ששלמו ימי המשכונה והחזיק בה ג"ש אח"כ וי"א שאם אכלה ג"ש אחר ששלמו יומי המשכונה יש לו חזקה עכל"ה וא"כ גם כאן נימא דאחר כלות יומי המשכונה יהיה נאמן לו' במה שטען שהיא של אבותיו דהא אנן כי"א בתרא קי"ל דאחר כלות ימי המשכונה נאמן לו חזרתי וקניתי וא"כ גם כאן הגם שאינו טוען שחזר וקנה אותה אלא רוצה להחזיק בה מכח דשל אבותיו היא יהיה נאמן במיגו דיכול לטעון ממך חזרתי ולקחתי אותה דמהני מיגו להחזיק בידו הקרקע כמש"ל דדבר זה מפורש בכמה מקומות בפסקי מר"ן והגם דמיגו זה הוא מיגו דהעזה וכבר ידוע דמיגו דהעזה הוא מחלוקת הפוסקים אי אמרינן מיגו אם היה מעיז לשאינו מעיז עכ"פ כבר כתב הש"ך בסי' פ"ב בכלל המיגו אשר לו דטענינן והביא דברי מר"ן ופסקיו דפסק בקציר בסי' קמ"ו סכ"ד ובסי' קמ"ט ס"ך בדיני החזקות דטענינן מיגו דמעיז לשאינו מעיז וא"כ גם כאן נימא דנמואל זה יכול לומר דשל אבותיו היא עדיין במיגו שיאמר ממך קניתיה:
אלא דהאמת יורה דרכו דלא יוכל לומר ממך קניתיה חדא דהא שטר משכנתא זה שהיא מושכנת ביד נמואל הוא זכה בה מיד יצחק שמשכנה בידו ראובן ומשכנתא הדין היא משכנתא דסורייא דכתבי בה ניכוי פרוטה בכחו"ח ובמשלם שנייא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף ומשכנתא דאנן ידעינן לה שראובן משכנה ביד יצחק ונמואל הלך וקנה השטר מיצחק לא מלבד שאין אנו יודעים עד זמן מה עשה אותה ראובן משכונה ביד יצחק אלא יודעים שהיה משכונה ואין אנו יודעים זמן מה וא"כ הדר דינייהו למ"ש מר"ן בסי' ק"ן בסוף דבריו שבסעיף ג' וז"ל ויש מי שאומר שאם העידו העדים ששדה זה משכונה אצלו ואינם יודעים כמה שנים אפי' אם החזיק בה כמה שנים אין לו חזקה עכל"ה וא"כ גם כאן אפילו עברו כמה ימים ושנים לא החזיק בה נמואל הואל וידענו דבתורת משכונה ירד:
אלא דבמשכנתא דידין דסורייא אפילו אם ידוע נדע שעשאה לו על שנה או שנתיים לא יפדה ואח"כ יפדה כמו שאנו כותבים בה שכך הוא היתר דידה שתהא נמשכת לרצון הממשכן בניכוי אפילו פרוטה בכחו"ח עכ"ז לא אמרינן הואל ועברה זו השנה או שנתיים שקצבו בה שאינו יכול לפדות ואח"כ יפדה אם ירצה נימא דזה הוא עבר הזמן ואח"כ יכול לטעון שקנה אותה ממנו אח"כ. דזה אינו דהואל ואם ירצה להניחה ביד המלוה כ"ז שירצה עד שיכלו דמי המשכונה בניכוי פש"ן כולהו שני מיקרו תוך ימי המשכונה: ודבר זה הרי הוא מפורש בספר כר"ח סי' ק"ך וז"ל היורד לקרקע בתורת משכונה דקי"ל אין לו חזקה אם אחר ששלמו ימי המשכונה י"ל חזקה זה תלוי בפלוגתא דרבוותא והרב המבי"ט כתב וז"ל ונלע"ד פשוט דאין בכלל זה המשכונה שעושים לזמן ותוך הזמן לא יפדו וכ"ז שלא יפדו נמשכת בניכוי שאינו נקרא שלמו ימי המשכונה עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות למלוה אי נמי במשכונה דנכייתא וכו' ולפי שטעו רבים כתבתי כי חושבים אחר עבור הזמן שקוצבים וקובעים שלא לפדות הוא נקרא שלמו ימי המשכונה וטעו בזה עכ"ל הרב המבי"ט והרב מהר"ש אבן צור זלה"ה א"כ זכינו לנדו"ד שהיא ממושכנת בניכוי פש"ן אפילו תתעכב ביד המלוה שלא יכלה הזמן וימי המשכונה לא יכלו הואל וירד לה בניכוי פש"ן בכחו"ח דהוי ירד בתורת משכונה ועדיין הוא בתוך הזמן גם אפילו אם היו יהיה שיהיה מי שירד לקרקע זאת בתורת משכונה יכול להחזיק עכ"ז בנדו"ד אין לו לנמואל זה חזקה דהא בן היורש הוא בעל הקרקע אינו דר בעיר אלא בארץ רחוקה שהיא א"י ומנא ידע בנמואל זה שירד לקרקע זאת ולהחזיק בה והדר דינו למאי דקי"ל דמי שהוא בארץ רחוקה אין חזקה בנכסיו והגם דדין זה כתבו מר"ן בסי' קמ"ג ושם חילק דאם השיירות מצויות יש בנכסיו חזקה וא"כ גם כאן הואל ולפעמים באים מהתם להכא כמה שלוחי כולל וא"כ נימא דילכו ויגידו לו זה לא יתכן דהא טעם הדבר דבמקום שהשיירות מצויות אין לו חזקה הוא משום דאמרינן חברך חברא אית ליה וזה לא יתכן אלא דוקא באם ילכו השיירות ממקום המחזיק שיודעים שקרקע פלונית פלוני החזיק בה וילכו ויגידו אבל מהתם מהיכן ידעו לא דבר ולא חצי דבר ווה מדוקדק מלשונו הטהור שכתב ואם יש שיירות מצויות ממקום שהמחזיק בו למקום שהמערער בו יעו"ש בסי' קמ"ג ס"א:
ובפרט דבנדו"ד אפילו במקום השיירות לא יחזיק דהואל וראובן זה בלכתו לא"י לא הניח הקרקע פנוייה אלא הניחה ממושכנת ביד יצחק בתורת משכונה וחזר יצחק ומכר שטר משכונה לנמואל בן שמעון א"כ יכול ראובן לו' שהגם שעברו ימי המשכונה והיה יכול ראובן להחזיק עכ"ז לא מחיתי בו דמובטח אני ביצחק שלא יגזול אותי ויאמר שהיא קנוייה בידו וא"כ הואל והייתי מובטח שיצחק לא יגזול אותי ע"ז בטחתי וסמכתי שלא מחיתי בו ובשביל זה לא תעלה חזקת נמואל שקנה השטר דאני לא עלה בדעתי שהיא ביד נמואל למחות בו שהואל ואני בעיר אחרת דמיחו בדעתי שעדיין היא ממושכנת בידי יצחק ובשביל זה לא הייתי שואל ומבקש על הקרקע אם החזיק בה שום אדם כדי שאהיה צריך למחות בו דדעתי נאמנה שהיא ביד יצחק משכונה בטחתי שהוא איש נאמן וחלוק זה ה"ה בפירוש יורה בדברי הסמ"ע ס' ק"ם סקט"ו על מאי דהוקשה לו על דברי מר"ן דס"ל דאם שני בני אדם שכרו מאדם אחד ג"ש עכ"ז צריכים שטר כדי שתעלה חזקה למשכיר והוק"ל מאי שנא מלקוחות יעו"ש והוצרך לתרץ וז"ל דשאני לקוחות דהן עצמן באים להחזיק בו ואמרו שלקחוהו מהמערער משו"ה אמרינן משדרו בו ג"ש בלי מחאה הוייא חזקה משא"ך שוכרים הללו דלא באו הם עצמם להחזיק בו אלא המשכיר להם בא להחזיק מכחם בזה ס"ל להראב"ד דיכול המערער לו' בטוח הייתי באלו שדרו בו שלא יטענו שקר שלקחוהו מידי ולכן לא מחיתי בם ומהמשכיר לא ידעתי כיון שלא שכרו בשטר יעו"ש הרי לפניך דיכול ראובן זה לו' דהואל והנחתי אותו ביד ראובן בו בטחתי וסמכתי שאל יגזול אותי ובשביל זה לא מחיתי בלי דו"ד כלל:
ואין לומר דבנדו"ד הואל ויצחק זה מכר שטר המשכונה לנמואל בעדים ושטר הרי שמע הקול והו"ל למחות. זה לא יתכן דדוקא אם יהיה אדם בעיר ישמע הדבר אבל בכגון דא דהלך והניחה ביד יצחק ודאי לא שמע דהא עקר הטעם דעל מי ועל מה אמרינן חברך חברא אית ליה הוא משום שילך בעל הקרקע וישאל מי מחזיק בקרקע ואזי יגידו אכל זה בודאי לא ישאל כי הוא ידע ביד מי הניחה ומה לו לשאול עוד ואין זה צריך לפנים סו"ד הדין נשמע דראובן או יורשיו זכאים בקרקע זה מכמה טעמי חדא דעדיין לא ברר נמואל שקרקע זה של יעקב אביהם הזקן היתה. שנית אפילו אם יברר דשל יעקב הייתה צריך לברר דהבן בימי אביו לא היה מוחזק בה או היה מוחזק אבל היה סמיך ומתעסק בשל אביו כמש"ל. שלישית שאחר מות אביהם נשארו שותפים בה בין היורשים וידוע דשותפים בה נינהו ואפי' חדא ממאי דאמרן אינה בידו. רביעית אפילו יברר כל מאי דאמרן עלתה לראובן חזקתו הן מצד דעברו כמה וכמה שנים והוא דר בה ואין זה דרך חלוקת השותפות זאת ועוד אחר הואל ומשכנה דהוי כאלו מכרה בפניו. מכל הני טעמי פשוט דעלתה לראובן חזקתו ודברי נמואל או שמעון אביו מהבל ימעטו: ולענין השבועה אי מזקיקינן לבנו של ראובן איזה שבועה או לא אם צוהו אביו וכדומה הנה בזה כבר נודע פסקי מר"ן בסי' ק"ם סצ"ב בענין שבועה אחר החזקה דס"א פסק שם דצריך המחזיק לישבע הסית ובס"ב פסק להיפך ומן הראוי לנו לפסוק כפסקא בתרייתא ואינו צריך שבועה ובפרט הרי מצאנו להרב דמש"א בס' זה סק"ב דמיישב דברי מר"ן וז"ל נראה דאפשר ליישב דלא קשה אהדדי בס"א מיירי שלא החזיק ג"ש ממש מיום ליום רק ג' בצירוף וכנז' בסי' קמ"א ס"א אף שמקרי חזקה מ"מ כיון שי"ח שצריך מיום ליום לכך צריך לישבע אבל אם החזיק שלש ממש שהוא מפורש בגמרא אין עליו חר"ס ומדיוק הלשון שבסעיף א' כתב שקנה והחזיק שמעין כראוי וכאן בס"ב כתב והחזיק שלש שנים עכ"ל אם כן בכאן דהחזיק כמה שנים נראה דאין שבועה אפילו על ראובן המחזיק עצמו אם היה עדיין חי:
אלא אפילו לסברת מור"ם דקי"ל כוותיה דפסקי מר"ן סתראי נינהו וא"כ ראוי לנו לפסיק כסברא קמא דמר"ן דמצריך שבועה דהא באותו פסק דס"א דפסק בו כן חזר ופסק בס"ד דאפי' החזיק צריך היסת וכן דמחלק הרי כתב ג"כ הש"ך בסק"ה דהעיקר הוא כסברא הראשונה יעי"ש גם לפי חלוקו של הסמ"ע דמצריך שבועה ודין המקרקעי כדין הממון דנשבע אלא דעכ"ז נראה פשוט דאפי' מאן דמצריך שבועה דוקא אם היה עדיין המחזיק חי דהוי טענתו עליו טענת בודאי מדי דהוה כאומר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום אבל בכגון דא שכבר נלב"ע המחזיק ואין לפנינו כי אם בנו הבא מכח חזקת אביו הדר דינו כשאר יורשים שאין משביעין אותם על דבר שמוחזקים בו דלא מצינו יורשים נשבעים אלא בבאים להוציא מיד אחרים: והגם שראיתי להסמ"ע בס' ק"ם סק"ב וז"ל כתב הרשב"א שאם המחזיק טוען כנגד היתומים שהמחזיק בשל אבוהון דאז חייב לישבע בנקיטת חפץ ומת המחזיק ולא נשבע אין אומרים בזה אין מוריש שבועה לבניו הואל והם באים להחזיק עכ"ל הן אמת שחפשתי בס' הרב"י אשר לפני לראות עיקר ושורש שאלה זו לידע כיצד הוא הענין שהמחזיק חייב לישבע שבועה דאורייתא כנגד היתומים ולא נזדמנה כעת בידי עכ"פ המובן מדברי הסמ"ע הוא דאין אדם מוריש והיורשים צריכים לישבע שלא פקדנו א"כ הרי משמע שהיורשים נשבעים אין מזה סתירה דשאני נדונו דהרשב"א שדיבר בו הסמ"ע התם נתחייב כבר המחזיק שבועה בנק"ח ואזי איכ"ל דחל על בניו שבועה דשלא פיקדנו אבא אבל בכגון זה דלא היה על המחזיק עצמי כי אם שבועת היסת ומת אזדא לה השבועה ואין שבועת היסת באה על הספק ועי' דעדיפא מזה במר"ן סי' קל"ג ס"ה ומ"ש שם הש"ך שם בסקי"א ודו"ק אחרי כותבי ראיתי להרב מו"ד בספרו כר"ח סי' ס"ח שנסתפק בכעין זה ופסק דאין עליו אפילו חר"ם:
קם דינא דיורש ראובן המחזיק זכאי בדינו ופטור אפילו מן השבועה. כ"ד החו"פ סאלי יע"ה בסדר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ש"ש תרמ"ז לפ"ק וצויי"ם וימ"ן. הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: