שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קסח
להיות שיורשי הר"י דריהם תבעו ליורשי הר"ם ן' הרוש ואופן תביעתם היא שיורשי הרי"ד אמרו שהבית שדר בה היורש של הר"ם ן' הרוש היא של אביהם כהרי"ד ז"ל ומשכנה ביד הר"ם ן' הרוש והיום הזה רוצים הם לפדותה והיורש הנז' השיב אמריו אמת הדבר שכדבריהם כן הוא שהבית היא של אביהם והיתה ממושכנת ביד אביו וגם אחרי מות אביו נשארה ממושכנת בידו וביד אחיו הגדול ממנו שירשו אותה מאביהם אבל אחיו הגדול ממנו בחיים חייתו אמר לו שהר' שמעון דודם עמד על ענין זה עם יורשי כהרי"ד ז"ל וקנה מהם הבית בעד סך המשכונה שנושים באביהם ובעד סך שמונה דורוס שהוסיף להם והחליטו לו המכר היורשים הגדולים הם והר' משה אצראף נ"ע אפוטרופוס של הבת הקטנה של כהרי"ד הנז' וכתבו לו שטר מכר כדחזי ונשארה בידם אוכלים פירותיה בשופי זמן גדול וזה זמן גדול שנאבד ממנו השטר. אלה היו דברי היורש המחזיק בבית. ויורשי דריהם אמרו דלא היו דברים מעולם אלא עדיין הבית ממושכנת דוקא ומעולם לא היה שום מכר בעולם ע"כ הגיע דבריהם:
תשובה לזה הנה ידוע מחלוקת הרמב"ן והרא"ש עם הרמ"ה והרי"ל הביאם הטו"ר בסיק"ן דלדעת הרמב"ן והרא"ש דין הוא שהיורד בתורת משכונה אין לו חזקה לעולם אפילו ידוע ששלמו ימי המשכונה והחזיק אח"כ שני חזקה ולדעת הרמ"ה והר"י לברצלוני ס"ל דאם ידוע ששלמו יומי המשכונה והחזיק אח"כ עלתה לו חזקה יעו"ש ומצינו למר"ן בש"ע סיק"ן ס"ג שהביא שני הדעות בשם י"א וי"א והביא סברת הרמ"ה והר"י לברצלוני ז"ל באחרונה דעלתה לו חזקה ואנן לפי הכלל הכתוב ומסור בידינו דאזלינן בתר י"א בתרא וא"כ הלכתא הוא דהכי נקטינן כדעת הרמ"ה אלא דבנדו"ד כאן נמצא וכאן היה תרתי לגריעותא להמחזיק הזה דהא משכנתא דא שהחזיק בה המחזיק הזה ירד לה בתורת משכונא כדכתבי במתא דנא דהיינו שפלוני משכן קרקע פלוני ביד פלוני לכו"כ שנים בסך כו"כ ובתוך הזמן לא יפדה ולאחר הזמן תמשך לרצונו הטוב בניכוי פש"ן בכחו"ח למשך יומי המשכונה כידוע לכל באי שער עמי ומשכנתא דא מצינו להרב המרביץ זלה"ה הובאו דבריו בס' כר"ח ח"א סיק"כ שכתב וז"ל היורד לקרקע בתורת משכונה דקי"ל אין לו חזקה אם לאחר ששלמו יומי המשכונה יש לו חזקה תלוי בפלוגתא דרבוותא י"א דאין לו חזקה וי"א דיש לו חזקה והרב המברי"ץ כתב וז"ל נלע"ד פשוט דאין בכלל זה המשכונה שעושים לזמן ותוך הזמן לא יפדו וכל זמן שלא נמשכת בניכוי שאינו נקרא שלמו יומי המשכונה עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות למלוה אי נמי במשכונה בנכייתא ושלמו יומי הקצבה ר"ל ששלמו יומי הקצבה וחזרו המעות חוב הוא דיש לו חזקה לדיעה שנית ונסתלק המלוה מהפירות וכתבתי זה לפי שטעו בו רבים וחשבו כי אחר עבור זמן שקוצבים וקובעים שלא לפדות הוא הנקרא שלמו יומי המשכונה עכ"ל המרבי"ץ מכת"י כמוהר"ש אבן צור זלה"ה ע"כ מצאתי בסכר"ח להרב מו"ד נר"ו א"כ בזה נפלה ונהרסה חזקת המחזיק דהואיל והם אמרו דבמשכנתא בתו' ניכוי פרוטה ירד לה הממשכן וסך המשכונה הוא ארבעים מתקלים א"כ יכלה הזמן והמה לא יכלו המעות אלו בניכוי פש"ן בכחו"ח וא"כ כל הני שני שהחזיק האב ובנו כתוך הזמן חשיבי ובתוך הזמן אלבא דכו"ע אין לו חזקה:
והן אמת דרואה אנכי לכאורה דפסק זה של הרב המרבי"ץ זלה"ה נראה שהוא סותר לפסק מר"ן בש"ע סי' ס"ו ס"ב ובסי' רמ"ח ס"ו דשם בסי' ס"ו כתב שביעית משמטת את המלוה ואפילו מלוה שבשטר שיש בו אחריות נכסים והמשכנתא במקום שדרכם לסלק המלוה בכל עת וזמן שיביא מעותיו שביעית משמטתה ומקום שאין יכול לסלקו עד סוף זמנו אין שביעית משמטתו ואם אינה משכנתא אלא שסיים שדה בהלואתו אינו משמט וי"א דהני מילי באתרא דלא מסלקן ליה וכל שאינו יכול לסלקו אפילו יום אחד מיקרי אתרא דלא מסלקי ע"כ וכתב הסמ"ע ע דלסברת מר"ן קמא דסתם בדבריו ס"ל דבמשכנתא לא אמרינן דמיקרי אתרא דלא מסלקי אלא במקום שאינו יכול לסלקו אלא עד סוף זמנו וכתב דגם הי"א אלו שהביא מר"ן בסיף דבריו מודו בזה ולא קאי דבריו דכתב ואפילו ביום אחד מיקרי אתרא דלא מסלקי אלא אסיום דכתב ואם סיים וכו' ואפילו הרב טו"ז דפליג על הסמ"ע וכתב דדברי י"א אלו שהם הרשב"א הם חוזרים בין על סיים לו בין על המשכונה ובתרוייהו ס"ל הרשב"א דאם אינו יכול לסלקו אפי' יום אחד מיקרי אתרא דלא מסלקי עכ"פ הרי ס"ל לטו"ז דלס' הרמב"ם דכוותיה פסק מר"ן הדין הוא דלא מיקרי אתרא דלא מסלקי אלא שאינו יכול לסלקו עד סוף זמנו ואנן כוותיה דסתמא דמר"ן אזלינן וכן פסק בפשיטות בדיני בכור בסירמ"ח ס"ו דאם היתה קרקע ממושכנת ביד אביהם ונשלם הזמן בחיי אביהם לא מקרייא מוחזקת בידם הואל והלוה יכול לסלקו הויא ראוי יע"ש וא"כ נראה מפסקי מר"ן אלו דבזמן שיכול לסלקו מקרי כלה הזמן והיאך פסק הרב דאפי' כלה הזמן שאינו יכול לסלקו והדרא הרשות ביד הלוה לסלקו עכ"ז הואל ונמשכת בניכוי כאלו תוך הזמן הוא נראה דזה מוסתר מפסקים הנז':
והגם דעלה על דעתי לומר דאפשר הרב המרבי"ץ יפרש להני פסקי דמר"ן הם איירי במשכנתא שאוכל פירות בנכייתא עד זמן פלוני ואחר זמן הקצבה שוב לא יאכל פירות וחזר המעות חוב וכמ"ש הרב הנז' דבזה מקרו שלמו יומי המשכונה וכמ"ש בדבריו וז"ל דלא מיקרי שלמו יומי המשכונה אלא עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות אי נמי במשכונה בנכייתא ושלמו יומי הקצבה ר"ל ששלמו ימי הקצבה וחזרו המעות להיות הלואה הוא די"ל חזקה לדיעה שנית עכל"ה וא"כ נימא דבנדו"ז יפרש הרב להני פסקי:
אלא דראיתי להרב תוש"י זלה"ה ח"ב ס"ב ששם נשאל על מי שהיתה לאשתו משכונת קרקע ומתה אם מקרייא ראוי או מוחזק לגבי הבעל וכו' ושם איהו ז"ל דעתו לפסוק דבמשכנתא דסורייא מקרייא ראוי הואל ועבר הזמן והלוה יכול לסלקו וכחו הוא מההיא פסקא דסירמ"ח שכתבנו יעו"ש וכתב אח"כ וז"ל ומה שחלקו חכמי מראקס בין משכנתא דנכייתא לדסירא דסורא כו"ע לא פליגי דהוי מוחזק אף לאחר עבור הזמן אפי' למהר"י ן' מיגאש כיון שאין הלוה יכול לכופו לפדות כדקיי"ל ביור"ד סי' קע"ב והביאו ראיה ממ"ש הה"מ והרמב"ם והנמק"י בסי' קע"ב לענין רבית דמחשיבא כמכר מה"ט דאין המלוה יכול לכוף הלוה אף שהלוה יכול לסלקו אחר הזמן אין נראה חלוק זה משום דאף אם נאמר דהרשב"א מיירי במשכנתא בנכייתא דאית ליה התירא ומינה למהר"י ן' מיגאש דפליג עליה דלא פליג אלא בנכייתא אבל בדסורא אף הוא מודה להרשב"א כמ"ש החכמים יצ"ו אבל לגבי פסק מר"ן דפסק כהרי"ף והרמב"ם והגאונים ז"ל דלית התירא במשכנתא בנכייתא בין באתרא דמסלקי ובין דלא מסלקי אלא במשכנתא דסורייא דוקא וכמ"ש ביר"ד סיקע"ב ואפי"ה פסק כאן בסירמ"ח דאחר עבור הזמן שיכול הלוה לסלק המלוה מהמשכונא באתרא דמסלקי ולא הוי מוחזק לגבי בכור מוכרח דאינו מדבר אלא במשכנתא דסורא שהרי לדידיה אין התר אלא בדסורא ובה קמפלגי בין מינה ומינה ללא מינה ומינה ש"מ שגם בדסורא שאין המלוה יכול לפדות לעולם לא מקרי מוחזק אם הלוה יכול לסלקו אחר עבור הזמן עכל"ה וא"כ הגם דרואה אנכי דהרב המרבי"ץ ז"ל דעתיה היא כחכמי מראקס דמחלקי בין משכנתא בנכייתא וכמ"ש בדבריו דלעי' ולא חייש לאותה קושייא שהקשה תוש"י על חכמי מראקס דמר"ן לא יוצדק לפרש דבריו במשכנתא בנכייתא הואל ואיהו ס"ל דאסור גם המרבי"ץ לא חייש ולכך מפרש פסק מר"ן דסיק"ן בהכי וא"כ גם ההיא דסי' רמ"ח יכולים ליישבה אלבא דחכמי מראקס ואין סתירה:
אכין מה נענה אנן אלביה דהרב יוא"ל זלה"ה דמאן ימאן בחלוק זה מכח דמר"ן לא איירי בנכייתא אלא בדסורא א"כ הרי אלביה אין חלוק דמר"ן לא איירי אלא בדסורא ועכ"ז בעבור הזמן מקרי שלמו יומי המשכונה ומה נענה בתריה אלא דנראה דאפילו לדעת הרב יוא"ל ז"ל לדעתי פשוט דלענין זה בודאי יודה לס' המרבי"ץ דמקרי כאלו תוך הזמן דבשלמא גבי בכור הואל ויכול הלוה לסלקו א"כ חשבינן ליה כאלו הדרא קרקע לבעליה וההלואה חוב בעלמא ולכך אינו נוטל פ"ש ומילתא בטעמא יעו"ש בסמ"ע בסי' רמ"ח אבל בכאן לגבי חזקה אפילו אמר נאמר דבהגיע הזמן חשיבא כחוב גביה עכ"פ הואל ויש התיר לאכילת פירות תלינן בזה לומר הואל ועתה ירידתו לפירות נחית ועדיין יש לו זמן לאכול פירות לרצון הלוה בודאי לא עלתה לו חזקה למלוה כלל ומה יתן ומה יוסיף כאן בענין חזקה אם בתשלום הזמן מקרייא מוחזקת גבי מלוה או המעות חוב הוי סו"ס הואל והוייא שכורה גביה לאכול פירותיה כל ימי רצון הלוה ויש לנו לתלות דבשביל זה הוא מוחזק בה בודאי אם לא הוציא השטר שקנאה לא עלתה לו חזקה כלל ופשוט הוא ומה שיש להשיב לדעת הרב יוא"ל זלה"ה לפ"ז היאך יפרש פסק מר"ן דסיק"ן הרי מר"ן לא יש לו כלום התיר כי אם במשכנתא דסורא וא"כ ש"מ דמר"ן במשכנתא דסורייא קאי ואפי"ה ס"ל דמקרי עבר הזמן אלא י"ל דלהרב יוא"ל זלה"ה יפרש דברי מר"ן דסיק"ן איירי במשכנתא שהתיר בה מר"ן ומיירי שכלה ממון המשכנתא בניכוי דאו מקרי כלה זמן המשכונה ופי' זה יוצדק כאן בסיק"ן וכמו כן כתבנו לעי' משם המרבי"ץ דכל זמן שאוכל פירות הקרקע בניכוי פש"ן בכחו"ח מקרי תוך הזמן הואל ואין המלוה יכול להכריח ללוה לפדות ומפרש דברי מר"ן דעבר הזמן הוא דכלה ממון המשכונה יע"ש וגם הרב יוא"ל זלה"ה מודה בזה ואין שום סתירה ממה שסתר דברי חכמי מראקס במה שפירשו וכו' כמש"ל מילתא בטעמא דלענין חזקה שאני דהרב יוא"ל יורה יורה דכל זמן שאוכל פירות ואין יכול לכפות הלוה לפדות כתוך הזמן חשיבא ודו"ק:
גם יש ריעותא שנית בכאן דהא אין בידיהם שטר משכונא אלא הם אמרו שיש עדים שאביהם השכן אותה לזמן מה ואין העדים יודעים לכמה זמן וא"כ גם בזה נפלה חזקת המחזיק הואל ויש עדים כהר"י דריה"ם משכנה לזמן ואינם יודעים כמה זמן דהא מצינו לרבינו הטור בסיק"ן אחר שכתב מחלוקת הרמב"ן והרמ"ה שזכרנו סיים אח"כ וכתב וז"ל וכתב הרב יונה העידו העדים ששדה זו משכונה אצלו לשנים ואין אנו יודעים לכמה שנים אפי' החזיק בה כמה שנים אין לו חזקה העידו עליה שמשכנה סתם ואכלה גם משנה ראשונה ואילך יש לו חזקה דסתם משכנתא שתא ע"כ וסברת ר"י זאת הביאה מר"ן ג"כ בש"ע ס"ג אחר שכתב המחלוקת האמורה לעיל בשם י"א וי"א הוסיף עוד י"א שלשית וכתב ס' ר"י הנז' ובודאי דסברא זאת אפילו כתבה בשם י"א בודאי דלא נכנסה בצלע המחלוקת וכמו שנראה מדברי הרב"י בסי' הנז' שכתב וז"ל וכתב הרי העדים העידו וכו' כלו' הראשונים לא חלקו וכו' אבל הרי חלק בכך וכו' יעו"ש פשט לשון זה מורה דמה שלא הזכירו הראשונים בא ר"י להזכירו ולא לחלוק וכ"כ הש"ך בסק"ב וז"ל נ"ל דבזה כו"ע מודים עכ"ל וכ"כ הש"ך סו"ס סי"ז דבדין זה דאין העדים יודעים לכמה שנים משכנה לא יחלוק שום פוסק יעו"ש וכן ראיתי להרב משכנות הרועים באו"ח סיכ"ה שדעתו בפסק שם כדעת הש"ך דדין זה מוסכם דלא עלתה לו חזקה יעו"ש נקטינן מכאן דלפי דבריהם האמורים שיש להם עדים שאביהם ירד בתורת משכונה לזמן ואינם זוכרים מזמן א"כ בזה נפלה חזקת המחזיק דהוייא כאלו תוך הזמן הרי תרתי לגריעותא נמצאו בחזקה זאת:
אלא דכל זה יוצדק לנו אלו היו היורשים האלו דיניהם עם הר"מ עצמו הממשכן אבי היורש יוצדקו דברינו ונפלה חזקתו וגם יוצדק לנו ג"כ כל זה אלו היה היורש הזה אומר שאביו אחר שהשכינה חזר וקנאה ומכח אבוה אתא בזה היינו מגריעים טענתו מכח דבריהם האמורים דהואל ואלו היה אביהם חי לא היה מהני בטענתו גם הוא דבריו מהבל ימעטו הואל ואביו עצמו לא מהני לא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אם יאמרו החזקנו בה משום שירשנו אותה מאבינו בודאי לא מהני הואל וחזקת אביהם לא היתה חזקה כדאמרן גם לבניו לא תועיל ולא תציל יעו"ש בסי' קנ"ב בטוש"ע ס"א ובסמ"ע כל דבר דבור על אופניו ואיך שיהיה אלו היה אביו או בנו טען מכח אבוה אתא יוצדק דברינו:
אלא דבכאן לא כן היה טענת היורש אלא דאומר הוא דהוא עצמו חזר וקנאה מהיורשים כמו שמסודר בטענת הכתות וא"כ הואל ובא בטענת עצמו הדין עמו וכמו שפסק מר"ן בסי' קנ"ב ס"א וז"ל כל אלו שאמרו אין להם חזקה בניהם יש להם חזקה שאם אכלה הבן ג' שנים וטוען שהבעלים מכרוה או נתנוה להם יש להם חזקה ע"כ והן אמת דרואה אנכי דהאי דינא האמור בסיקנ"ב דכל אלו דאין להם חזקה בניהם יש להם חזקה מקורו הוא מפ"ג דב"ב ד' מ"ז ושם נאמר אר"י אומן אין לו חזקה בני יש לו חזקה אריס אין לו חזקה בנו יש לו חזקה גזלן לא הוא ולא:
בנו וכו' ושם סיים בגמרא דאפילו בן הגזלן אם בא בטענת עצמו יש לו חזקה ע"ש וא"כ הואל ודברי מר"ן אלו הם מדברי ר' יוחנן האמורים ושם לא נזכר כי אם אומן ואריס וגזלן מנ"ל לומר דגם בן היורד בתורת משכונה יש לו חזקה הרי לא נזכר אלא בן האומן והאריס והגזלן אלא דלזה אין לחוש כלל והם כי לא להזכיר ואדרבא יש לנו מכ"ש מבן הגזלן כמו שתראה שם בגמרא ובפסק מר"ן סיקנ"ב דכחו גרוע בחד צד יותר מאחרים דהיינו אם יש לו עדים שהודו לאביו וכו' כמ"ש מר"ן ועכ"ז אם בטענת עצמו מהני מכ"ש בן היורד בתורת משכונה דמהני הודאה ע"י עדים פשוט דמהני בבא בטענת עצמו וזה ג"כ מדוקדק מדברי רבינו הטור ומר"ן דבגמרא נקיט בין אומן בין אריס וכו' והטו"ר ומרן נקטו בלשונם וז"ל כל אלו שאמרו וכו' א"כ פשוט דקאי אכל מאי דתני בסימנים הקודמים וכן ראיתי להרב מאמר קדישין בסיקנ"א ששם כתב מר"ן ג"כ כל אלו שאין אכילתן ראיה וכו' כתב הרב הנז' וז"ל כל אלו היינו דקחשיב בסיקמ"ט ובסיק"ן יעו"ש וכ"כ הסמ"ע בסיקנ"א סק"א וז"ל כל אלו שאין אכילתן פירוש כגון האפוטרופוס והשותפים והאומנים והאריסין ובאינך דקחשיב בסיקמ"ט וק"ן והן הם דקחשיב הרמב"ם ג"כ לפני זה בפי"ג עכ"ל הרי לפניך דמאי דאמר מר"ן כל אלו הם קאי על כל מאי דאמור בסימנים הקודמים וגם יורד בתורת משכונה שם שם נאמר ועליו קאי ג"כ בנו יש לו חזקה מכ"ז נראה לפני לזכות ליורש הזה בטענתו הואל ואכלה ימים רבים:
אלא דהואל וראיתי דהני יורשי כהר"י דריה"ם הם אלמנות עניות אז אמרתי להם הואל ואתם יודעים שיש לכם עדים שיודעים שהקרקע היא של אביכם ומשכנה ביד הר"ם הנז' לכו ובקשו אולי ידעו דאחרי מות אביו של היורש הנז' נשארה ביד היורשים משכונה מימות אביהם ואזי ע"פ עדים אלה נוכל להוציאה מיד היורש דהגם דקי"ל בן היורד בתורת משכונה יש לו חזקה דוקא אם לא היה ידוע בעדים שאיהו עצמו ירד לה מכח המשכונה אלא בדידעינן שאביהם משכנה ואין יודעים העדים אם אח"כ פדאוה הבעלים או לא בזה הוא דבבן יש לו חזקה אבל אם יהיו עדים בדבר שהיורש הזה אחר מות אביו נשארה ממושכנת בידו א"כ מ"ל הוא מי לי אבוה ודיינין ליה כאלו הוא מעיקרא היורד בתו' משכונה דאין לו חזקה ודבר זה קיימתי מסברא ואח"כ דקדקתי אותו מפי' רשב"ם ז"ל בגמרא שהביאנו לעיל דאמר ר' יוחנן בן אומן יש לו חזקה ופירשב"ם ז"ל וז"ל אבל בן האומן יש לו חזקה וכגון שאין הבן אומן יש לו חזקה ע"כ הרי מדברי רשב"ם אלו מוכח דלא אמרו הבן יש לו חזקה אלא דוקא בשאין הבן אוחז מעשה אביו בידו אבל באוחז מעשה אביו מ"ל הוא מ"ל אבוה וא"כ גם כאן כאלו הוא במקום אביו אם יעידו דאיהו עצמו ירד בתורת משכונה אחרי מות אביו: ושוב אחר החיפוש באמתחתי ראיתי להרב החביב בספרו הגדול בע"י חי"י סי' צ"ד שהביא תשובה אחת מהרב הגדול כמהר"י קאוליירו זלה"ה ושם בתוך התשובה נמ"כ וז"ל ובתשו' להרמב"ן סי"ב כתב ז"ל אחר שיש לראובן ראיה שבא מקום ישיבה זה לשמעון בתורת משכונה אע"פ שנמשך זמן המשכונה לאחר פטירת שמעון אי אפשר ללוי בנו לטעון שחזר ולקחו מראובן לדעת הרי"פ ונלע"ד דאין זה סותר מ"ש לדעת הרא"ש והריב"ם ז"ל דלא כתב כן הרמב"ן ז"ל אלא לפי מה שנשאל שלאחר פטירת שמעון החזיק לוי אחר זמן הפירעון דנראה מזה גם מלשון ההודאה שעשה שמעון שאף לאחר פטירתו ישאר המקום ההוא ממושכן ליורשיו ימים או עשור מה שקבעו ביניהם א"כ כשישב לוי באותו מקום משעת פטירת שמעון אביו ברשות הממשכן ירד כמו שמעון אביו משו"ה אפילו נמשך המשכונה ונשאר ביד לוי ג' שנים אין יכיל לטעון לקחתי כיון שג"כ לוי הורשה לשבת שם אחר פטירת אביו זמן מה ומה לי הוא ומ"ל אבוה וכו' עכל"ה ושם אח"כ במה שהשיב לו הרב החביב זלה"ה על דבריו אלא שם בתשובה נמצא בתוך דבריו דלא חלק עליו בחילוק זה אלא דשם כתב לו דאין צריך לפרש בדברי הרמב"ן כך ויש לפרשם באופן אחר יעו"ש בפסקת ומיהו נלע"ד וכו' דמשם בארה דחלוק זה שכתב כמוהר"י קאוולירו זלה"ה דאם ידוע שנשארה אח"כ ממושכנת ביד הבן אין לו חזקה כמ"ש אני עני ונהניתי תהלי"ת שנתכונתי לדעת עליון וע"ז סמכתי ובטחתי ואמרתי להם שיביאו עדים שנשארה אחר מות אביהם ממושכנת ביד היורש והדר דינו כאלו הוא השכינה מתחילה דאין לו חזקה הן מצד ששטרי משכנתא דידן כתוך הזמן חשיבי הן שאין יודעים העדים לכמה זמן משכנה דיכול להיות דעד היום עדיין לא נגמר הזמן דאזי לא עלתה לו חזקה כמו שאמרן לעיל:
והן אמת שהיורש הנז' מודה איהו שנשארה ממושכנת בידו אחר מיתת אביו וא"כ הרי הוא מודה במשכונה וא"כ יש לחייבו הואל ומשכנתא בניכוי פש"ן הוייא כאלו תוך הזמן עדיין כמ"ש משם המרבי"ץ או הואל ואין ידוע לכמה שנים לא עלתה לו חזקה כמו שאמרן זה לא יתכן דאין לחייבו על פיו דהואל ואין עדים בדבר שנשארה בידו אחר מיתת אביו בודאי דעלתה לו חזקה דיכול להיות פדאה הממשכן מימות האב דהגם דאם לא פדאה חשיבא כתוך הזמן כמ"ש המרבי"ץ עכ"פ לגבי הבן עלתה לו חזקה הואל והיה הממשכן יכול לפדותה וזה מדוקדק מדברי הרב הפוסק למעלה הוא כמהר"י קאוולירו זלה"ה שמפרש בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב אין ללוי חזקה היינו דוקא באם התנה שמעון אבי לוי שתהיה המשכונה נמשכת ביד בנו ימים או עשור משמע דוקא במקום שיש תנאי ועכבה אבל שלא במקום תנאי כנדו"ד הגם שאם היה כהר"י דריה"ם מניחה ימים רבים היה יכול להניחה עכ"ז הואל ויכול הוא לפדותה א"כ. חזקת הבן עלתה לו ואיכא למימר דהבן מעולם לא ירד ברשות כלל כמו שידוע שאביו ירד ברשות וע"ז הוצרכתי אותם להביא ערים שנשארה בידו ואזי יש לנו לדונו כאלו ירד לה איהו ברשות אבל ע"פ הודאת עצמו אין לחייבו כלל ונאמן הוא במיגו שהיה יכול לטעון מעולם לא ירד לה איהו מכח שנשארה ממושכנת בידו אלא דמימי אביו פדאה כהרי"ד ואח"כ קנאה איהו וזה פשוט וא"צ להאריך בזה:
ועפ"ז הלכו היורשים לחקור ולדרוש האם ימצאו איזה עדים שימציאו שיעידו להם כך ואחר זמן מרובה באו אלי ואמרו דפשפשו ולא מצאו אפי' עדים שיעידו להם בבירור שהיא של אביהם וממושכנת ביד הר"ם ן' הרוש אלא מצאו איזה עדים שלמדו מפי השמועה דבית פלוני היא של פלוני וממושכנת ביד פלוני ואין להם עדות ברורה כי אם קול בעלמא ולזה אמרתי א"כ גמלא בעי קרנא אודנין דהוו ליה גזזו מיניה א"כ לפ"ז אפילו אלו היה אביהם עצמו קיים ואמור יאמר שהיתה ממושכנת בידו וחזר וקנאה היה נאמן הואל ואין כאן עדים ברורים כי אם קלא בעלמא דוקא וכמ"ש בסי' ק"ן ס"ה שאם החזיק בה ג' שנים ואח"כ יצא הקול נאמן לומר לקוחה היא בידי אבל אם טען שיש לו עליו תביעה אחרת ורוצה לעכב הקרקע עד שיאכל כל התביעה במיגו שהיה יכול לטעון לקוחה היא בידי אינו נאמן שהורע כחו של המיגו כיון שיצא הקול שירד בתורת משכונה לפיכך לא היה חפץ לטעון לקוחה היא בידי ע"כ ודינים אלו כתב מזה נמי מר"ן בסיקמ"ט ס"ך יע"ש וצריך אתה לדעת דהאי דנאמן לומר לקוח הוא בידי אם יצא הקול אחר ג"ש בודאי דלא בעינן עד שיאמר דמעיקרא בתורת מקח ירד לה אלא אפילו אם אמור יאמר דמיעקרא ירד בתורת משכונה ואח"כ קנאה נאמן ומילתא בטעמא דהא כשהקול יוצא לאחר ג' שנים אפילו הבריות אומרים אנחנו שומעים שהבית שדר בה פלוני בתורת משכונה עד היום עכ"ז מהני חזקתו הואל וקול זה יצא אתר ג' ואין לפרש דאם יש קול כזה שאפילו עד אחר ג' ישקול שעדיין ממושכנת לא מהני חזקתו ומאי דאמרו א"י קול לאחר ג' תהני חזקתו היינו קול שירד מעיקרא בתור' משכונה ועכשיו אינם יודעים אם עדיין נמשך בה דירתו בתורת משכונה אם לאו דזה אינו דהא כן כתב הסמ"ע בפירוש בסי' קמ"ט סקל"ב וזל"ה ולפ"ז מה שסיים וכתב דכשיצא הקול אחד ג' ואח"כ מת דאינו מבטל החזקה ר"ל אפילו יצא הקול שכלו שני המשכונה אחרי מות אביהם עכל"ה הרי לפניך דאם יצא הקול אחר ג' היינו אפילו היה הקול בתורת משכונה עכ"ז מהני חזקה וא"כ בענין זה מה לי יטעון דמעקרא ירד בתו' מקח או בתורת משכונה ואח"כ קנאה סו"ס הרי במה שטוען עכשיו חזר ולקחה הוייא נגד הקול ומהני וא"כ גם כאן אפילו אם היה אביהם חי לא מבעייא אם היה אומר דמעיקרא ירד לה בתורת מקח בודאי דהוה מהני הואל והיורשים אומרים דהעדים אמרו להם דקול זה אינם יודעים איתו אלא לאחר שדר בה הר"ע ן' הרוש יותר משני חזקה א"כ בודאי דהוה מהני אפילו אם הוא אומר שמעיקרא ירד בתורת משכונה ואח"כ ירד בתורת מקח הוה מהני כדאמרן הואל וליכא קול אלא אחר ג' על זה מהנייא טענתו:
וגם זה מדוקדק מדברי מר"ן עצמו דלא שאני לן בין אם יטעון מעקרא ירד בתורת מכר לאומר ירד בתורת משכונה ואח"כ קנאה דמהני לאחר ג' דאי אמרת דבעינן שירד מעיקרא בתורת מקח אבל אם אומר דירד מעיקרא בתורת משכונה ואח"כ קנאה לא מהני הואל ואינו מכחיש עיקר הקול א"כ יש להקשות למה מר"ן יצא לחלק באופן אחר וסיים וז"ל אבל אם טען שיש לו עליו תביעה אחרת וכו' הו"ל לפלוג וליתני בדידיה בטוען טענת לקחתי עצמה דדוקא באומר דמעיקרא ירד לה במקח אבל באומר במשכונה ירד ואח"כ קנאה לא מהני הואל ואינו מכחיש עיקר הקול מעיקרו אלא פשוט דכל האומר לקוחה היא בידי לא שנא אם יאמר לקוחה מעיקרא או חזרתי ולקחתי אח"כ כל שהקול הוא אחר ג' מהני:
וא"כ הואל ואפילו אי הוה משה חי היה יכול להחזיק בקרקע זה מכ"ש בנו פשוט דיכול להחזיק אפילו אי לא הוה טעין שחזר איהו ולקחה אלא אפילו אם בא להחזיק בה מכח אבוה ואומר מצאתי ירשתי הוה דיי והותר וקרינן ביה הבא מחמת ירושה אין צריך טענה הואל ויכולים לומר דלקוחה היא ביד אביו ואלו היה אביו קיים היה יכול להחזיק בידו:
וא"כ בראותי זאת לא מצאתי להיורשים על מי להשען ולא יש על היורש הזה כי אם שבועת הסית הואל ויורשים אלו טוענים נגדו ברי והגם דהשבועה עצמה מצינו בה דו"ד דמצינו למר"ן בסיק"ע ס"א דסתם דאפילו החזיק כראוי צריך לישבע הסית יעו"ש ובס"ב חזר וסתם דאם החזיק ג' שנים אין מוסרין אותו לשבועה יע"ש דהוי תרי סתמי דסתרן אהדדי וכ"כ סיים מור"ם וכתב בס"ב וכתב זה סברא אחרת וחולקת עמ"ש הראשונה שאע"פ שהחזיק ג' ובטענה נשבע ועומד בשלו וכן הוא בס"ד עכ"ל וא"כ הואל ומר"ן סתם תרי סתמי לא ידענו מה יעשה ישראל בדין זה הרי מדבריו מוכח דיש לנו לדון כסברא קמא ולהצריכו שבועה דהא מור"ם כתב בדבריו דסברא זאת היפך סברא קמייתא דכתבה דצריך לישבע וכן הוא בסמוך ס"ד עכ"ל נמצא מדברי מור"ם אלו נראה דחזר מר"ן בס"ד וסתם לן כסברא קמייתא וא"כ הכי נקטינן וכ"כ הש"ך בסק"ה דס' קמא עיקר יעו"ש וכן נראה פשוט לדעת הטו"ז דחולק על הסמ"ע ודחה דבריו ולבסוף מחלק איהו מדידיה וכתב דהמחבר פסק שאין מוסרין אותו לשבועה על עקר החזקה לומר שמא מיחה המערער בפני עדים וכו' אבל עכ"פ צריך שבועה על טענתו שלקחה יעו"ש וא"כ גם כאן הואל ואומר זה המחזיק לקחה צריך שבועה ואפילו לדעת הסמ"ע עצמו דחולק על מור"ם ומתרץ דברי מר"ן אהדדי עכ"פ בתרוצו האחרון דעליו סמיך הרי חלק בין האומר יש לו שטר או לא וכו' ובו מתרץ ההיא דס"ד יעו"ש וא"כ גם כאן הואל והמחזיק אמר שהי"ל שטר ואבד בודאי דצריך שבועה כההיא דס"ד דמה לי אמר שיש לו שטר ולא קיימו או אמר שהיה לו שטר ואבד הואל ועקר קנייתו מעקרא היתה על השטר עכשיו שלא הביא ראייתו דעליו קא סמיך צריך לישבע ואין להתעקש בזה וא"כ בודאי דהכי נקטינן דישבע הסית שכדבריו כן הוא דאחיו צוה לו שהיא לקוחה בידם ויפטר והגם דלגבי חלק היתומה הקטנה אומר שקנאה מיד האפוטרופוס בודאי דגם בזה מהני דהא האפוטר' יכול למכור קרקע היתומים כדי להאכיל אותם וכמ"ש בסי' ר"ץ סי"א וכ"ך ג"כ בפשיטות בסי' קמ"ט סכ"ד וז"ל החזיק שני חזקה בשדה יתומים וטוען שהאפוטרו' חכרה לו ואבד שטרו י"א דהוי חזקה והגם דסיים שם מור"ם וכתב וי"ח וכנ"ל עכ"פ אין לנו אלא דברי מר"ן דלא הביא כי אם סברת י"א דוקא בודאי דכך דעתו ועדיפא מזה אני אומר דאפילו מור"ם דפסק כדעת החולקים בכאן יודה דעקר טעם החולקים הרי הביאו הסמ"ע בסיק"מ מפני שהקונה מהאפוטרו' מוזהר בשטרו כיון שיודע שהקרקע אינו שלו ואין לו לסמוך אמאי שלא מיחה האפוטרופוס וכו' יעו"ש וא"כ יכולני לומר התינח בקרקע שהוא ידוע בבירור שהוא של היתומים אבל בקרקע כהאי דאין עדים שהוא שלהם גם נוסף ע"ז שקנה מהאפוטרופוס ומהאחיות הגדולות א"כ בודאי יש לסמוך בהאי על הגדולות שלא מיחו דהקרקע דידהו א"כ פשוט דבזה אפילו החולקים יודו דעלתה לו חזקה כ"ז כתבתי מה שנוגע בעקר הדין אכין הואל וראיתי ודמיתי בדבר שטענת המחזיק היתה דומה בעיני כאלו היא מלומדת ולא מצאתי כח להוציא בולעו ע"פ הדין יראתי לעצמי ופשרתי ביניהם ונתן בידם י"ח דורוס וכתבו לו שטר מכר חדש וצוי"ם וימ"ן. הי"ז בטבת התרמ"ט פה סאלי יע"ה:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: