אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קסג

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קסג

סימן קסב

לעי"ת מוגאדור להרה"מ הדו"מ כמוהר"ם כנאפו נר"ו. על אודות ערל אחד שבשעת מותו כתב צוואה שלא תירשנו אחותו שהיתה ראויה ליורשו וכתב צוואה שתירשנו זוגתו שהיא סתוואר בת חקו והיה לערל הנז' כת"י על ראובן מסך מאתים ועשרים דורוס ובאה הזונה הנז' לתבוע לראובן מה יהיה דינה אם תוכל האשה לגבות מראובן והרב הפוסק הנז' שלח אלי פסקו אשר פסק בו שראובן הנז' פטור. וזאת היתה תשובתי אליו:

השקפתי לטובה על כל מה שכתב ידיד אוה"ע נר"ו ונשתעשעתי בדב"ק טוב ומה שנלע"ד תחילה להשיב על דברות קודשו הוא הנה תחלה וראש ראיתי להרב הנז' שהוצרך לעשות יסוד מוסד דגוי יורש את אביו דבר תורה ממימרא דרבא בקדושין ומדברי הש"ע ר"ס רפ"ג ואח"כ יצא לידון בדבר חדש מה דינו של הערל במה שנתן לסתואר אם שייך בו מתנת שכ"מ ואייתי בידיה מחלוקת הרי"ף והרמב"ם עם הרא"ש ורבינו בעל הטורים במתנת הגר ומזה יצא לידון בנדו"ד וכתב בדב"ק וז"ל אמור מעתה דלהרא"ש ורבינו הטו"ר כי היכי דבגר לא מהני מתנת שכ"מ משום דליתיה בירושה לבנים שנולדו לו בגיותו אפע"ג דאיתיה בירושה לבנים שיולדו לו אחר גירותו הא מיהא לגבי בנים שנולדו לו בגיותו לאו בני ירושה מקרו והכי נמי משכ"מ דגוי לישראל דלגבי ישראל לאו בר ירושה מקרי הכי נמי לא מהני מתנת שכ"מ ע"כ דבריו נר"ו ותמיהא לי מילתא איך יצאו דברים אלו מתחת קולמוסו דרב המרחק ביניהם דעד כאן לא נכנס בסלע המחלוקת אלא מתנת הגר דלאו בר ירושה הוא לא לבנו הגוי ולא לבנים שנתגיירו עמו דכו"ע מודו דמי שאינו בר ירושה אינו בר מתנה אלא דלהרי"פ והרמב"ם לא נאמר כלל זה אלא לגבי בניו משום ראות עין ולדעת הרא"ש והטו"ר ז"ל אפילו לאחריני שאינם בניו אינו יכול ליתן אבל בגוי שהוא מדבר תורה בר ירושה וגוי יורש את אביו וכו' מנין לך שאינו במתנה בזה כו"ע יודו דהויה מתנתו מתנה אפילו לבניו ומכ"ש לאחרים לסברת הרי"ף והרמב"ם ואין שום ילפותא מגר לגוי:

אך טעם השני שכתב דליכא דין מתנת שכ"מ בגוי דלא תקינו חז"ל דברי שכ"מ ככתובין וכו' אלא בישר שלא תטרף דעתו ודאי דהאמת כך הוא. הן אמת דעלה על הדעת לומר דהגם דלא תקנו בגוי שכ"מ להיות דבריו ככתובין וכמסורין אלא בגוי שנתן לגוי אבל בגוי שנתן לישראל איכא למימר דקנה הישראל דבאומרך אפילו מישראל קנה המקבל מכ"ש מהגוי ודוגמא לזה איתא בגמרא בב"ק דל"ו בדין שור של ישראל שנגח לשור של עכו"ם פטור דשור רעהו אמר רחמנא ושל עכו"ם שנגח לשל ישראל חייב אפילו נזק שלם ואיתא שם הטעם דדרשי לה משום ראה ויתר גוים וכו' או משום הופיע מהר פארן וכו' לכל מור כדאית ליה ע"ש ופסקו בש"ע בס' ת"ו יע"ש וא"כ לכאורה ג"כ אף אנן נימא הכי דהואל ותקנה זו חלה אפילו כדי שיקנה ראובן משמעון מכ"ש שקנה ראובן מגוי:

אלא כפי האמת לאו מילתא היא מטעם דרישא דכל עקר התקנה דדברי שכ"מ לא היתה מחמת תקנת הקונה לומר שהפקיעו נכסי השכ"מ כדי שיקנה המקבל דאזי נלמוד ממנה בקו"ח לממון שכ"מ גוי שיקנה אותו הישראל אלא עקר תקנת רבותינו לא היתה אלא כדי שלא תטרף דעתו של השכ"מ ומצד להיות לו נח"ר זכה המקבל אבל בעכו"ם דלא חשו לתקנתו מאיזה טעם יקנה הישראל וע"ש בתוספ' בב"ק דל"ח ד"ה עמד והתיר וכו' דממנו מוכח דלא הפקיעו שם חז"ל ממון דעכו"ם אלא במקום נגיחה דיש פסידא לישראל אבל שלא במקום פסידא לא הפקיעו כלל הואל וגזל גוי אסור יע"ש וא"כ בנדו"ד מאיזה טעם ומאיזה ריח הואל ודברי הגוי שכ"מ לא חיישינן לטרופו מאיזה טעם יזכה המקבל ישראל:

גם לא דמי למ"ש הש"ע בסקכ"ו סכ"ב בדין מע"ג שכתב שם וז"ל ואם הנותן כותי והמקבל והנפקד ישראל קנה הישראל וכו' ומפרש הטעם משם הרא"ש והטו"ר דכיון דהפקיעו רז"ל ממון של ישראל במ"ג כ"ש ממונו של גוי ע"כ דהתם מילתא בטעמא הוא דרבנן תקינו כך משום כדי שלא יצטרך לטרוח ולעשות קנין כמו שמפורש בגטין די"ד בדברי התוספ' יע"ש ומכח טעם זה הפקיעו ממון זה וזכה זה אפילו ישראל מישראל בזה הוא דאמרינן הואל ומטעם זה הפקיעו ממון ישראל מכ"ש שיפקיעו ממון גוי אבל צוואת שכ"מ כבר מלתינו אמירה דלא קרב זה אל זה ופשוט דליכא תקנת שכ"מ: גם מ"ש ה' הפוסק וז"ל דאי מתנה זו היא מתנת בריא הרי היא חסורי מחסרא דרכי הקנאה וכו'. אמת נכון הדבר אך התינח אלו בא לזכות מכח הקנאה כמו מישראל לחבירו היה מקום כאן לעיין אם תהיה לה זכייה או לא אפילו אם היתה כתיבה בכת"י זה כתו"ם כדרך שמקנים ישראל זל"ז. ודאי אפילו אי הוה כתיבה היה צריך מקום לעיין אם תזכה או לא ועיין בס' דב"ר מש"ה בס' י"ז שהביא סברת מהרשד"ם דס"ל דלא מהני קנין כתו"ם מיד גוי ליד ישראל יעו"ש ובנדו"ד דליכא שום דרכי הקנאה כלל היה נראה דאין לסתוואר זו שום קנייה:

אך ומה נענה בפסק הנמק"י הביאו הרב"י וערכו מור"ם על השולחן בס' ס"ו סכ"ה ז"ל הש"ע כותי שמכר שטר חוב לישראל יש מי שאומר שכיון שבדיניהם כל זכותו מכר בדיניהם דיינין ליה שאם חזר ומחלו אינו נמחל וסיים מור"ם וכן כל שנתן בדיניהם אפילו בלי כתו"ם משלם ע"כ ובסו"ס שס"ט ג"כ פסק מור"ם שם לתשובת הרא"ש לענין דדינין בין ישראל הקונה לישראל הלוה בדיניהם דהיינו הואל מה שהיה מרויח העכו"ם כדיניהם כך אנו דנים לישראל הקונה יע"ש והגם דמור"ם בס' שס"ט כתב והכותי מכר השטר וכו' הרי הש"ך בסו"ס שס"ט סק"ט ובס' ס"ו ס"ק פ"ד השוה דין מתנה למכר יעו"ש הרי מפסקי מור"ם אלו מוכח וברור דגוי שנתן לישראל שט"ח שיש לו על חבירו לא דיינין ליה כדת משה אלא כדיניהם דיינין לכל דבר בין לענין דרכי הקנייה בין לענין שאר דברים וא"כ הואל ובדיני הערלים אם כתב בכת"י או נתן ע"פ סופריהם כתב יד זה במתנה תזכה אשה זאת למה נגריע כחה הואל ובדינינו אין כאן צד קנייה הרי דברי מור"ם קרו בחיל דעפ"י דיניהם דינין לה:

גם אל תיסק אדעתין לחלק ולומר דמור"ם לא דבר אלא בשטר אבל בכת"י אפשר נגרע כחו כמו שנראה שכך הבין הר' הפוסק נר"ו שכתב וז"ל וכ"ש במתנה זו שאינו בניטאריו אלא בכת"י בעלמא וכו' דזה אינו דלענין קנייה שקולים הם כמו שמצינו למר"ן בס' ס"ו ס"ו שכתב ז"ל וכן שטר של כת"י נקנה בכתו"ם יע"ש ועיין להרב משה"ר מערכת עיין שהביא להקת הפוסקים וזו הלכה העלה דאפילו כת"י של גוי נקנה בכתו"ם כשטר ע"כ וא"כ כמו שמצינו לענין קניית ישראל מחבירו לא יש שום גריעותא בין כתב יד לשטר דכולהו הושואו לקנין כתו"ם הוא הדין לדין זה דנתינת הגוי לישראל בודאי אין חלוק:

ובפרט דבכת"י זה שיש בידי הערל הזה מראובן הוא עדיף מכת"י שבין ישראל לחבירו דבכת"י שבין ישראל לחבירו יכול לטעון פרעתי דקרוב הדבר לומר דכמלוה ע"פ דמי ואינו נקנה בכתו"ם ועכ"ז הדין הוא כמ"ש אבל בכת"י שביד הערל דבר פשוט הוא לעיני אומייה ועממייה דאין יכול לטעון פרעתי מכח שטרך בידי מאי בעי והואל וכן הוא דין שטר יש לו כמ"ש הפוסקים בספרתם הראשון בקודש נהדר הוא מהר"ם אדרבי ז"ל בס' הרב ס"ב שכתב שאם נהג הסוחרים שבכתב ידם אינו נאמן לומר עליו פרעתי הוי כשטר יעו"ש וכן כתב הרמ"ק בס' שס"ט משם כנה"ג ועיין להרב יוא"ל זלה"ה שכך נראה דעתו מדקדוק דבריו יעו"ש ועד אחורן הוא הרב מוהריב"ו זלה"ה יעו"ש בס' מ"ג שזו הלכה העלה על כת"י שבזברטאל יע"א דכשטר חשיב יע"ש וא"כ זה פשוט דשוי לשטר גמור ואין לפקפק בזה:

גם יש להסתפק בדברי הח' הפוסק שלא שת לנגד עיניו הלשון המבורר שבא בשאלה שהערל כתב צוואה שכל נכסיו תירש האשה סתוואר וכו' הלשון הזה לאו לשון מתנת בריא ולא מתנת שכ"מ הוא דאין כאן לשין מתנה אלא העברת ירושה וא"כ קשה על הרב הפוסק איך הניח מה שלפניו לברר הדין אם הגוי יכול להעביר הירושה מיורשיו לאחריני והלך לדרוש דין מתנת גוי זה אם היא במתנת שכ"מ או במתנת בריא זה תימא:

ונראה לברר הדין דהעברת הערל הזה שהעביר מיורשיו לאשה זו הד"א אמרה דיכול להעביר ע"פ דתינו הקדושה דהא בישראל משנה ערוכה שנינו ב"ב דקנ"ז דהט' שאין יכול להעביר הישר' ירושה מיורשיו משום דהוי מתנה על מ"ש בתורה ופסקה הרמב"ם בריש פ"ו דנחלות וז"ל אדם יכול להוריש למי שאינו ראוי ליורשו ולא להעביר הירושה מן היורש אע"פ שזה ממון הוא לפי שנאמר בפר' נחלות והיתה לבני ישראל לחוקת משפט לומר שחוקה זאת לא תשתנה ואין התנאי מועיל בה וכו' יע"ש והוא מה שפסק מר"ן בס' רפ"א ס"א וא"כ הוא הגם דקי"ל דגוי יורש את אביו דבר תורה עכ"פ יכול הוא להעביר הירושה מיורשיו דהא בישראל מן הראוי שיכול להעביר הואל והוא עסק ממון וכל תנאי שבממון קיים אלא משום דכתיב בפרשת נחלות והיתה לבני ישראל וכו' דון מינה לגוי דלא כתיב ביה והיתה וכו' יכול הוא להעביר ולא הוצרכנו לכל זה אלא בירושת גוי דאורייתא כגון באב לבנו אבל בנדו"ד שאחותו היא היורשת שאין לזה שירש מן התורה כמ"ש הרמב"ם בפ"ו מהל' נחלות הל"ט שכתב ז"ל הגוי יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושותיהן מניחים אותם לפי מנהגם ע"כ וכתב הרב המגיד ז"ל על זה שמה שכתב רבינו ששאר ירושותיהן מניחין אותם לפי מנהגם הוא מפני שלא מצינו שהיה סדר נחלות אלא לישראל בלבד עכ"ל בזה פשיטא דיכול הגוי להתנות מה שירצה אפילו ע"פ דתינו היקרה וקו"ח הוא מדין הגר שתקינו לו חכמים לירש את אביו הגוי כמו שפסק הרמב"ם בפרק ה' הל"י ופסקו מר"ן בס' רפ"ג ואפילו הכי כתבו שתנאי מועיל בירושה זו להפקיע תקנת חז"ל שלא להוריש בנו הגר מכ"ש בערל הזה שהיורשת אינה מדברי תורה אלא ממנהגם ודאי לא עדיף מנהגם מתקנת חז"ל שתקנו הבן הגר יורש ועכ"ז יכול אביו הגוי להפקיע מכ"ש ביורש מחמת תקנת הגוים ודאי דיכול להפקיע:

ומעתה אחרי הודיע אלקים אותנו את כל זאת נתנה ראש לדעת מה יעשה ישראל בבוא לפניו דין זה של סתוואר עם הערלית ודאי אם היו יהיה שבדיניהם לפני השליטים שלהם הדין הוא שתזכה סתוואר מדין מתנת בריא או מדין מתנת שכ"מ גם אנן בדידן הגם דלפי דתינו הקדושה דהגוי לאו בר מתנת שכ"מ הוא כמש"ל וגם בדין מתנת בריא אין כתב יד נקנה בדינינו מישראל לחבירו אלא בכתו"ם עכ"ז יש לנו לפסוק ע"פ דיניהם כפי מה שפסק מור"ם ז"ל בס' ס"ו סכ"ה ובסו"ס שס"ט שכתבנו לעיל לכל חלוקיהם דהא אפילו בישראל שקנה מגוי דיינין כדיניהם אפילו להוציא מישראל לחבירו מכ"ש בישראל וגוי ויש זכות לישראל בודאי דכך דינין ליה ע"פ דיניהם דאפילו בלי דברי הנז"ל הדרן לדינא האמור במס' קמא דגוי וישראל הבא לפניך וכו' דהגם דאותו דין לא פסקו מר"ן בש"ע עכ"פ הרי הרמב"ם בפי"ב מהלכות מ"ל הל"ב פסקו ע"ש ומצינו הפוסקים נשתמשו בדין זה ועיין להרב יוא"ל ז"ל בס' צ"ו שכך פסק א"כ פשוט הוא דכך פסקינן להערלית בין אם תהיה מתנת הערל אחיה מתנת בריא או שכ"מ עלינו לפסוק לה הדין שתזכה סתואר הנז':

גם אם מהוה תהוי מה שנתן לסתואר לאו בתורת מתנה אלא בתורת ירושה דהיינו העביר הנחלה מזוגתו לזונתו כמו שנראה מלשון הצוואה בזה נראה יותר ויותר דאם הוא בדיניהם שיכול להעביר ודאי דהכי נקטינן הן מצד דבדינינו כך הוא דיכול הגוי להעביר כמו שכתבנו הן מצד הואל ובדיניהם הכי הוא הדר דינא נמי לפסק מור"ם דס' ס"ו סכ"ה שכתבנו ודס' שס"ט דהואל והקנין בתורת ירושה מהני בדיניהם הוי כאלו נתן במתנת בריא או באופן המועיל והדר דינא לדין קו"ח נמי דאמרן מדמהני אפילו לישראל המקבל מיד הגוי להוציא מיד חבירו הואל וע"פ דיניהן כך הוא פשיטא ג"כ דמהני להאשה סתואר להפקיע מיד הערלית וכעין זה ראיתי בפסק אחד בכת"י בדין גוי שקנה קרקע מישראל בשטר בסופרי ישראל ולא כתבו הסופרים שהיה הקנין בסודרו של גוי ואח"כ אותו הגוי מכר אותו קרקע לישראל אחר אי הוי קנין הגוי מעקרא קנין או לא וכתבו משם רבינו יעב"ץ זלה"ה וסיעת מרחמוהי דהואל ולגבי דיני הגוים כל שיש בידו שטר סמכא דעתו גם כאן הרי סמכא דעתו בשטר הגם שאינו שטר כפי דינינו הואל ולגבי דיניהם הוי שטר הוי דינו כמו שפסק מור"ם בס' ס"ו סכ"ה אלה היו דברי הרב הנז' וגם אנן לדידן נדון גם למי שבא לזכות מדין ירושה מדין דמור"ם הנז"ל: ועדיפא מזה יש לנו להביא ממה שמצאנו ג"כ למור"ם בס' רע"ח ס"א שפסק לתשובת הריב"ש שכתב וז"ל ואם עשה הצוואה במקום שנהגו לדון בערכאות של כותי"ם ובאו אח"כ למקום אחר לדון בדיני ישראל לא אמרינן דירושה אין לה הפסק עכ"ל מזה נלמד דאפילו בירושה עצמה אפילו בין ישראל לחבירו אזלינן בתר הערכאות במקום שנהגו לדון כך מכ"ש בין ישראל לכותי פשוט דכך דנין ליהו אך צל"ע אם בדיניהם לא תהיה הצוואה קיימת מה נענה הואל ולפי מ"ש לעיל דגוי בר אעבורי אחסנתא הוא אם נדון ליהו בדינינו כדין גוי וישראל הבא לפניך והנראה לנו הוא דודאי כדינינו דינין ליה מההיא דקמא כדאמרן מסקנא דמילתא אם יהיה בדיניהם דמתנת בריא או שכ"מ מהנייא בנמוסי הערלים אף אנן הכי דינין ומזכינן לסתואר ואם לא יהיה הדבר בלשון מתנה אלא בלשון תנאי להעביר מירושתו בין יהיה בדיניהן שיכול להעביר בין לא יהיה הואל ובדיננו יכול להעביר כמש"ל הכי דינין ליה:

תבנא לדיננא מהו הדין בין האי אשה קשת רוח ובין האי בעל כת"י זה ודאי הדין פשוט ג"כ כמו שאמרן דהואל וזכתה בכת"י פשוט דיכולה להפרע ממנו אם יהיה לה זכות בדיניהם גם אנן כך פסקינן לה לגבות מהלוה הנז' מהנהו דינין המסומנים לעיל דס' ס"ז וס' שס"ט וצריך לתת לה כפי מה שהיתה מרוחת בו בדיני הגוים כמ"ש מור"ם בתרי הגהות לדון לה למעליותא:

והן אמת ידוע הדבר ומפורסם הקושיא הידועה שמקשים מפרשי הש"ע על מה שפסק מר"ן בתרי מקומות בס' מ"ה סי"ז בדין מי שקנה שטר מגוי והיו עדיו מרוחקין תרי שטין ובהאי דינא דקמן דס' ס"ו סכ"ה דבכלהו פסק מר"ן דהבא מכח גוי הרי הוא כמוהי למעליותא ובשטתיה אזיל מור"ם ובס' קנ"ד סי"ח שם פסק מר"ן דישראל שקנה קרקע מגוי והיו לישראל חלונות על גגו של כות"י הישראל הקונה אינו יכול לסתור וכו' דלא הוי דינו אלא לגריעותא יע"ש וא"כ פסקי מר"ן דאנן קי"ל כוותיה סתראי נינהו ועל זה מצאנו כמה תרוצים על זה דהסמ"ע סי' מ"ה סקל"ח תרץ שני תרוצים תרוץ ראשון הוא דשאני שטרות שהוא דינא דמלכותא לא כן ההיא דסקנ"ד דאינו מדינא דמלכותא ודקדק זה מדברי מור"ם יע"ש ואח"כ תרץ תרוץ שני וכתב עליו שהוא עקר והתירוץ השני הוא דשאני ההיא דס' מ"ה הואל והכותי"ם נהגו לגבות בו באותו שטר ומהשטר מוכח שחייב הישראל וכו' וכן ההיא דס' ס"ו הואל והוא בשטר וקנה אותו ממנו אין כח במחילתו וכו' לא כן ההיא דסקנ"ד דאדרבא ישראל זה היה מוחזק בחלונו וזה בא להזיקו וכו': והטו"ז ז"ל בסקנ"ד סי"ח הרץ באופן אחר דשאני בס' מ"ה וס"ו דכל היכא דישראל מתחייב נגד הכות"י לא מפקע החוב שלו בכל מלי שהיה לו אף אם בא ליד ישראל דהקונה במקום מוכר קאי משא"ך ההיא דסקנ"ד דלא נשתעבד הישראל כלל לכותי לשום דבר ע"כ ובבאה"ג סקנ"ד תרץ באופן אחר דהתם בס' מ"ה וס"ו שהוא לענין ממונא ודינא דמלכותא אבל הזק ראיה איסור נמי איכא לא שייך לומר דד"ד בדבר איסור יע"ש:

והרב מוהרי"ע ז"ל תרץ באופן אחר דשאני התם בסמ"ה וס"ו הואל וכח הגוי שהוא השטר הרי הוא עתה ביד הישראל שכלם הזכירו שטר לא כן ההיא דסקנ"ד דליכא שום שטר של זכות החלון ביד ישראל בבהאי גוונא אינו אלא לגריעותא ע"כ:

ומעתה הואל ובררנו דפסקי מר"ן לאו סתראי ואלו ואלו דברי א"ח חזר הדין למה שאמרנו ולא מבעייא לתרוץ השני של הסמ"ע שהוא עקר בעיניו דהואל והגוים נהגו לגבות בשטר ולפי תרוצו של הטו"ז והרב מוהרי"ע ז"ל פשיטא דאין שום דו"ד כלל בכת"י זה שמחויב לשלם אלא אפילו לפי תרוץ ראשון של הסמ"ע ותרוצו של באה"ג דמשום ד"ד נגעו בה גם בנדו"ד איכא ד"ד הן בדינא דהמלך דבני מערבא הן בדינא של כל מקום ומקום מחוקי המלכות ומתקוני המדינות שכל זמן שכת"י קיים יגבה ואין אומר ואין דברים באופן זה להכניס עצמינו אם זה קרוי ד"ד או לא דזה פשוט הן מצד חוק המלכות כך הוא הן מצד חק המלך להושיב קונסולים בכל מדינה ומדינה ולדון כאשר יראה בעיניהם על כן נראה פשוט דדינא דפסקי מר"ן ומור"ם בס' ס"ו סכ"ה ושס"ט הן אמת ודבריהם אמת וזכתה האשה לגבות בכל מין כח שהיה להערל הרי סתואר תמורתו:

ומעתה לא נשאר לנו לברר אלא החלוק שבין דינים אלו דס' ס"ו סכ"ה ודס' שס"ט דמנייהו פסקנו דישראל הבא מכח גוי זכה בשטר ויגבה מחבירו וכן מההיא דס' מ"ה סי"ז ודסי' ס"ו סי"ז יע"ש, וכן מצאני בדין מ"ג סכ"ב דפסק שם דאם הנותן כותי והמקבל והנפקד ישראל קנה הישראל ויכול להוציא ממנו וכתב הש"ך. ואפילו אין העכו"ם תובע או מת עכ"ז יכול הישראל להוציא יעו"ש מאי שנא דינים אלו מההיא דפסק מור"ם בס' ע"ב סמ"א ודס' קצ"ד דעלייהו סמך פסקו הרב הפוסק לומר הואל ומשם מבורר דנכסי גוי הרי הם הפקר גם בנדו"ד כן על זה יש לנו לברר כפי האמת מה חלוק יש בין הנהו דס' ע"ב וקצ"ד להני חבל פסקי דנין שזכרנו: אלא הדבר פשוט דרב המרחק ביניהם דשאני ההיא דס' מ"ה וס"ו וס"ז הואל והשטר בידו שלקח מיד העכו"ם בכח מה שבידו יכול לגבות מהישראל חבירו הגם דקי"ל כרבא דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ואין בידו אלא נייר בעלמא עכ"פ לעניין זה שישתעבדו לו נכסי הלוה הוי כאלו עשה קנין או משיכה בהם ומטעם זה ג"כ ישראל מחבירו קני בכתיבה ומסירה יע"ש בש"ך ריש ס' ס"ו דקניית השעבוד הגם שאינו נמכר לגמרי עכ"פ לא פקע יעו"ש וא"כ גם בקונה מגוי הכי הוא ואפילו במקום שאין הגוים קונים בכתו"ם עכ"פ משוינן קנין דידהו כקנין כתו"מ דידן:

זאת ועוד אחרת דלפי התרוצים שזכרנו לעיל משם הסמ"ע והטו"ז זלה"ה והרבנים כלם הרי הדבר מבורר הן מצד דכח גוי הרי הוא מסור ביד הישראל הן מצד דד"ד הישראל השני קנה לא כן בס' ע"ב וקצ"ד הואל והישראל השני לא עשה שום משיכה ולא קנין אחר והגוי נסתלק א"כ מה כח יש ביד הישראל השני להוציא מהראשון והדר דינא לדין נכסי עכו"ם הרי הם כנכסי מדבר: גם יש לחלק בין דין דמ"ג ג"כ דהואל ותקנת חז"ל להפקיע הממון של הנותן לזכות בו המקבל אפילו מישראל חבירו וכ"ש מגוי לישראל הרי כאלו מאותה שעה זכה בו והרי הוא כאלו תפוס בידו ופשוט:

אלא דמוכרחים אנחנו לומר דההיא דס' ע"ב דאין הישראל השני יכול להוציא מהראשון היינו בדלא היתה המתנה במ"ג דאם היתה המתנה במ"ג קנה השני ופשוט כפסק הש"ע בס' קכ"ו הנז' דמעמד של שתן קני בין במתנה בין בפירעון החוב וכו' כמ"ש ריש סקכ"ו אלא דמוכרחים לומר דלא היה הדבר במ"ג. זהו משנלע"ד להשיב כעת בענין זה בחשון לראו"ת טו"ב לפ"ק ולרום החיים והשלום וצוי"ם וימ"ן:

הצעיר רפאל אנקווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה