שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קנט
השקפנו לטובה על הצואה והמתנה שעשה הר"ח פינטו נ"ע הן בעודנו חי על פני האדמה צוה וכתב שבעת מיתתו יטלו יורשיו ה' אוקיות לכ"א דוקא בתורת ירושה גמורה דיקא וכו' ותו לא מידי ושאר כל נכסיו מקרקעי ומט' ומעות בעין יכל החובות בין בשטר בין בע"פ תזכה בהם אסתר בתו בכהקיש"ח מהיום ולשעה א' קודם מיתה והעה"ך וחיי"ע חו"ג שזיכה איתם לה במתנה גמו' מתנת בריא מהיום ולשעה א' יכו' ונ"ה בקוש"ח כו' יבשעב"ן וכו' אלה היא תמצית הצריך לנו מדברי הצוואה הנז' ונשאלנו ע"ז מעי"ת טאנג"א יע"א. וזאת מה שהשבנו:
לעד"ן פשוט דמה שבא כתוב בצוואה בזה"ל שיורשיו יטלו כ"א ה' אוקיות דוקא בתו' ירישה גמו' ותול"מ ובוה יהיו מסולקים כל היורשים שלו מירושתם וכו' וכו' פשוט דלדין סליק נחלה מיורשיו מקרי ומתנה עמ"ש בתירה הן מצד שאומר שבעד סך ה' אוקיות דוקא ובזה יהיו מסולקים דמדבריו אלה שאמר יהיו מסולקים הוי כאומר לא יירשו ומתנה עליהם הוא וכמו שבא הדבר בתשו' הרשב"א שבב"י בס"ס רפ"א שכתב שם בדין ראובן שנתן ליורשיו וכתב בצוואתו שבאלו הבתים הנתונים להם סלק כל חלק וזכות יורשיו מירושתם והשיב ע"ז שאין בדבריו כלום שאין האדם יכול לסלק היורש מירושתו מפני שהוא מתנה עמ"ש בתירה וכו' ע"ש הרי לך דבאומר יקח היורש כי"ך ובזה יהיה מסולק מירושתו חשיב ליה מתנה עמ"ש בתורה אפי' לא אמר בלשון לא יירש והן הן ממש כנדו"ד נוסף ע"ז בנד"ד מצאני שבא כתוב בזה"ל יטלו ה' אוקיות דוקא ותול"מ ומצאנו ראינו להרב מהרשד"ם בסי' שי"ח דאם אמר יטלו מאה בלבד מלת בלבד הוי כאומר לא יטול אלא מאה ע"ש וא"כ בנד"ד שכתוב מלת דוקא הוי כאומר בלבד ואדרבא נוסף עוד כאן ותו לא מידי הוי כאלו כתוב בפירוש לא יטול כ"א ה' אוקיות וא"כ נראה שאין דבריו קיימין דמשנה ערוכה שנינו ופסקוה כל הפו' ועד אחרן מר"ן הקדוש בסי' רפ"א שאין אדם יכול לסלק הירושה ממי שראוי ליורשו ולא יוכל להוריש מי שאינו ראוי ליורשו בין אם הוא בריא או שכ"מ וכו' וגם כאן הכי הוא ומן הראוי אפי' אם היה בסליק זה שסלק ליורשיו הוה מזכה ליורשיי אחרים אין דבריי קיימים הואל והוא מתנה עמ"ש בתורה משום דהוי כאומר לא יירש שמעון כ"א ראובן ופסק שם מר"ן בסעי' ג' דאין דבריו קיימים מכ"ש כאן דתרתי לריעותה שמסלק ליורשיו הראוים ונותן לבתו שאינה ראויה לירש והדר דינה כאומר בתי תירשני במקום שיש בן דלא אמר כלים דפסק הש"ע סי' רפ"א ס"א אפי' לא סלק היורש בתורת עקירה דהיינו אפי' לא אמר לא יירש בני אלא בתי עכ"ז לא מהני מכ"ש כאן דכבר אמרן דממה שאמר יהיו מסולקים ומדאמר מלת דוקא הוי כאומר לא יורשו היורשים והדר זיכה לבתו שאינה יורשת דהדבר פשוט שהגם שמדין התקנה שהבת חולקת באב כדין הזכרים עכ"פ אין עליה שם יורש דהא עיקר התק' ארכבוה בעלי התק' אדין שראויה ליטול באביה ובמקום עישור נכסי זיכו לה חלק כזכר וא"כ הרי מצינו משנה ערוכה שפסק הש"ע האומר בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום וחשיב לה שאינה ראויה לירש במקום שיש בן ואפי' במקום שיש לה עישור ניכסי עכ"ז הואל ואינה יורשת דאורייתא אינו מעלה ואינו מוריד וממנו נלמד לדין התק' דלא מיקריה ראוי לירש ובפרט המתבונן בשטר הצוואה ובזמנו ובזמן המכר שמכרו בני אסתר המקבלת כמ"ש בשטר המכר שכתוב ע"ג הצוואה משם בארה דבזמן שנתן לבתי נשואה היתה ובת בנים גדולים ואם כן אין לה חלק ונחלה בבית אביה אפי' מדין התק' ואם כן לכאורה נראה שדברי המצוה אין בם מועיל:
והגם דמצאנו ראינו בצוואה הזאת דלא עקר ירושה מיורשיו לגמרי אלא ההוא אמר שיטלו ה' אוקיות לכ"א מנכסיו והשאר לבתו עכ"ז הואיל וחלוקו שחלק להם הוא בלשון ירושה לא מהני וכמ"ש מר"ן ס"ז דאם ריבה לא' ומיעט לא' והשוה להם הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו אם אמר בל' ירושה לא מהני ע"ש מכ"ש לפי מה דאמרן עפ"י ת' הרשב"א ומהרשד"ם הנז"ל דנד"ד הוי כאומר לא יטלו דודאי לא מהני יעו"ש:
ובפרט דדין זה דריבה לזה ומיעט לזה לא יוצדק בנד"ד בשום אופן אפי' אם יהיו כולם יורשיו דהא נד"ד הר"ח פינטו הנז' צוואתו היתה הן בעודנו חי על האדמה ומצינו שם גם כן למר"ן ס"ה שפסק דאם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לא' משאר יורשיו ע"כ וא"כ נד"ד לא נגע בו דין דריבה לא' ומיעט לא':
והגם דמצינו ג"כ שם בס"ז שפסק וז"ל אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה אבל אמר ל' מתנה מהני וכו' וא"כ הוא בנדו"ד יש לנו לקיים שהרי בכאן מצאנו שחלק נכסיו ואמר פ' יטול ה' אוקיות ופ' יטול ה' איקיות וכו' ומצינו למר"ן בסי' רנ"ג ס"ב דשם כתב וז"ל שכ"מ שציוה ואמר יטול פ' כל נכסיי יטול ל' מתנה הוה יעו"ש א"כ גם כאן הואיל יחלק נכסיו בל' יטול הו"ל חלק בל' מתנה ויהיו דבריו קיימים וכמ"ש מר"ן בס"ז והסמ"ע ס"ק ו' דאם היה בריא וחלק נכסיו בלשון מתנה ובקנין מהני יעו"ש:
אלא דג"ז אינו דהא מצינו למר"ן שם בסי' רנ"ג ס"ג וז"ל לשונות אלי של מתנה המועילים בש"מ י"א שה"ה שמועילים בבריא וי"א שאינם מועילים ע"כ ועפ"י הכלל כי"א בתרא נקטי' ובפרט לנד"ד אפי' לדעת י"א דס"ל דגם בבריא מהני ל' יטול בכאן יודו דלא הוי ל' מתנה דהא עיקר מחלוקתם היא במימרא דרב ששת פ' מי שמת דאמר יטול אי יזכה או יחזיק יכו' כולן ל' מתנה יבזה נחלקו דלדעת הרמ"ה וגם לדעת הרמב"ם דס"ל דמשוך ותקנה לא קנה משום דלהבא משמע וכמ"ש הרב המגיד יעו"ש ס"ל דמילתי' דרב ששת דוקא בש"מ דאזי דוקא דבריו קיימים שאמר יטול הוא לאחר מיתה בזה הוא דיטול ל' מתנה אבל בבריא האומר יטול הוי כאומר משוך ותקנה דהוי כאלו אמר ותקנה לאחר זמן ולכך אפי' יהיה הדבר בקנין קנין דברים הוי: אבל ס' הרא"ש הביאה הטור והראב"ד הביאו הרב"י ס"ל דאדרבא מדמהני בש"מ כ"ש בבריא ומשמע לנו דלא הוי כאומר תקנה לאחר זמן יע"ש בהרב ב"י כ"ז ואם כן ממני נלמוד לנד"ד שבא כתוב וז"ל והוא שמכל נכסיו הנמצאים לי במצב פטירתו יתחלק בין היורשים שיורש פ' יטול ה' אוקיות בתו' ירושה גמורה ובזה יהיו מסולקים כל היורשים וכו' בכאן הרי קרי בחיל דמה שאמר יטול לאו למתנה נתכוון כמו שבא מפורש שכ"א יטול ה' אוקיות בתורת ירושה גמו' וכו' וירושה היא לאחר מיתה ולא מחיים וא"כ ש"מ דלא נתכוון במה שאמר יטול היינו מעכשיו אלא לאחר מיתה ובזה אפי' הרא"ש בעל סברא קמא יודה דיטול זה לא הוי מתנה ואם כן אליבא דכ"ע דיטול זה האמור כאן לא הוי מתנה וא"כ הדרן למאי דאמרן דנראה דדברי המצוה הבל ואין בם מועיל:
אלא דהאמת הוא כד דייק' שפיר פשוט כביעתה בכותחא דמתנה זאת קיימת היא דעד כאן לא אמרינן אפי' באומר פ' לא יירש וכו' דלא אמר כלום משום דעוקר דבר תורה דוקא באומר כן ושתק ולא סיים מי יטול נכסיו אבל כגון בנד"ד הגם דחשבינן ליה בסלוק זה כאלו אמר פ' לא יירש כ"א כו"ך והוי מתנה עמ"ש בתורה עכ"ז הואיל וסיים ופירש מי יטול נכסיו דהיינו אסתר בתו תטול כל נכסיו דבריו קיימים וחילי הוא מתשו' הרשב"א שהביא הרב המגיד בפ"ו דנחלות והביאו הרב"י ופסקה מור"ם בס"ג וז"ל וכן אם אמר לא ירש שמעין וראובן ירש הכל דבריו קיימים ע"כ והטעם הרי הוא מפורש בדברי הסמ"ע סק"ה יעו"ש וא"כ היינו דינא דידן שאמר לא יטול כל א' כ"א דוקא ה' אוקיות ואסתר תזכה בשאר אפי' אי חשבינן האי תזכה הוא ל' ירושה זכתה בדינא דמור"ם ה' אם תהיה צוואת ש"מ:
והגם דכבר ידוע לנו החקירה בדברי מור"ם בדין זה דיש לנו לחקור היאך יוצדק לנו לקיים פסק זה של מור"ם עם דברי הש"ע דפסק שם בס"ג לדברי הרמ"ה שכתב שם וז"ל או שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלים אבל אם אמר ראובן בני יירשני או יירש כל נכסי ולא יירש שמעון דבריו קיימים ע"כ. מלשון זה מוכח דדוקא באומר תחילה ראובן יירש ואח"כ שמעון לא יירש הוא דמהני אבל במקדים דבריו ואמר לא יירש שמעון וראובן ירש לא מהני. וא"כ נר' דדברי מור"ם אלו אינם משנה הואל ומר"ן פסק כהרמ"ה דלא ס"ל כן:
אלא דלזה מצאנו ארוכה ומרפא מדברי הרב אבי התעודה הוא מוהרי"ט בח"ב סי' צ"ו דנשאל בראובן שציוה ואמר לאחר שתטול אשתו כתובתה יטלו היורשים הנוגעים בנחלה אלף לבנים בלבד שאני משאיר להם מנכסי ולא עוד וכל מה שישאר הכל כאשר לכל אני נותן לאמי וכו'. ושם החכם השואל נפלו לו ספיקות בין דברי הרמ"ה שהיא פסק הש"ע ובין דברי הרשב"א שהוא פסק מור"ם אי פלגן בהדייהו כדאמרן. וע"ז השיבו מוהרי"ט ז"ל וזל"ה טעמו דהרמ"ה ז"ל שהתורה נתנה רשות לאב להנחיל לאיזה מבניו שירצה אבל אין לו רשות להוריש חלק זה לאחיו. וכן באר בתחילה שאמר ראובן ירש חלקו וחלק אחיו לא אמר כלום דלאו כל כמיניה לאורותי חלקיה לאחרים וכן היכא דתלייה לירושה דראובן בלא ירש דשמעון נראה דמהך טעמא גופא לא זכה שלא הנחילו מעצמו כלום אלא שחלק שמעון רצה שתהיה עוברת לראובן ואמר לא ירש שמעון אלא ראובן ירש ואי אפשר לה שתמכר והוא רשאי להעבירה אבל אמר בדבריו לא ירש שמעון אלא ראובן ירש הנכסים שפיר דמי דירש מכחו קאמר ובהא פליגי הרשב"א ז"ל שהביא ה"ה וס"ל דבתורת מתנה יהיב ליה וכו' ואין דברי הרמ"ה אלא באומר לא ירש שמעון אלא ראובן דמשמע דירושה מאליה ממשמשת ובאה לראובן מחמת שעקרה משמעון וכו' אלה היו דברי מהרי"ט ז"ל הצריכים לנו בענין זה שמכחם קיים הנדון דידיה. הרי לפניך דדברי מור"ם קיימי אליבא דהילכתא ומר"ן ז"ל מסכים לזה:
גם ראה ראינו להרב תורת חסד בסי' רמ"ה דקע"ב כתב דכך היה ס' רש"י שאע"פ שאמר תחילה לא יירש שמעון דהוי מתנה עמ"ש בתורה אם סיים ופלוני יירש קנה והוסיף עוד וכתב וז"ל וכן ראיתי להנמק"י שכ"כ וכ"כ ה"ה ריש פרק ו' מנחלות בשם רשב"א ומדברי הרמ"ה שכתב הטור חו"מ רפ"א היה נראה שאין דבריו קיימים אלא דוקא באומר ראובן בני יירשני ולא יירש שמעון כן נראה לכאורה אבל ראיתי להרב"י שהחזיק דברי הרמ"ה שכתב שדבריו נכונים הם ונימוקם עמם ועכ"ז כתב שדברי ה"ה ז"ל מסכימים עם דברי הרמ"ה ואחריו נמשכו הרבנים בעל המפה ובעל הלבוש ובעל מ"ע ז"ל וא"כ כיון דהני רבוותא ז"ל הביאו דברי הרמ"ה ודברי הרשב"א שכתב ה"ה אין נראה להם להסתפק על דברי הרמ"ה כיון שהם לא נסתפקו בהם. ומעין זה מצאתי בת"ה סי' ש"מ שכתב וז"ל אפשר קשה מאד לסתור דברי הגאונים המבוארים בהדייא מדוקדקים בדברי גאונים אחרים יעו"ש:
וא"כ גם אנן בדידן אחר שנר' מדברי רש"י והרשב"א שיכול להעביר הירושה בכה"ג אעפ"י שדברי הרמ"ה לפי המובן אין נר' מדבריו כן יש לנו לומר שגם הרמ"ה אינו חולק עמהם כמו שכתבתי עכ"ל הרב תורת חסד ז"ל: עוד ה' האיר עינינו ועד אחרן ראינו להרב מוהר"ר יהודא עייאש ז"ל בספרו בית יהודא ח"ב סקנ"ג ששם פסק בסכינא חריפא בפסק והחזיק במסמרים לס' הרב מהרי"ט ז"ל דהרמ"ה והרשב"א לא פלגן בהדייהו וכחלוקו של הרב ה' ועלי ובאו הש"ע ומור"ם בסברא חדא וא"כ מי יבוא אחרי המלכים האדירים האלה לפקפק אחר פסק מור"ם ז"ל:
הן אמת דעמד לנגדינו מ"ש הרב באה"ג בסי' רפ"א וז"ל אמר ראובן לא יירש ושמעון יירש וכו' דין זה שכתב הרמ"א צל"ע ולא זכיתי פה לספרו ד"מ ע"כ ותמיהתו של הרב הרי היא כמפורשת ודאי כוונתו להקשות כיצד יתקיימו דברי מור"מ עם דברי הש"ע וכן מצאנו ג"כ מפורש בס' משד"ר בנמוקי הרמ"א שכ' וז"ל ק' בעיני איך יתקיים דברי ההג"ה עם הש"ע שאמר אם הקדים ואמר לא ירש שמעון הוי מתנה עמ"ש בתורה וכבר קדמני בזה ר"מ רבק"ש והניח בצ"ע ומ"ש בס' פרמ"א ליישב זה לא נתישב לי א"כ לפי דברי הרב באה"ג והרב משד"ר שהם מפקפקים בדבר כיצד יתקיימו דברי מור"ם עם הש"ע וא"כ מן הראוי לחוש לדבריהם במקום הוצאה מן המחזיק שהם היורשים דאורייתא אלא דהאמת הוא דאין לנו אלא דברי הרבנים העליונים למעלה דהא הרב באה"ג ומהרמ"א לא כתבו בפשיטות דפלגן בהדייהו אלא דהוקשה להם כיצד יתקיימו דברי שניהם והצריכו עיון לתרץ. ופשוט דאין לנו להניח פשיטות של כמה גדולי עולם הלא המה הרב תורת חסד והלבוש ומהרי"ט ומוהרי"ע והרב מ"מ ז"ל והרב פרמ"א והרב יהודא עייאש ז"ל אין לנו להניח כל הני חבל נביאים דכתבו מר"ן ומור"ם ז"ל שוים לטובה ולא פליגי משום פקפוק הבאה"ג ומהרמ"א והן הם דברי הרב ת"ה שהביא הרב ת"ח דכתב ק' מאוד לסתור דברי הגאונים המבוארים להדייא מדקדוקי דברי גאונים אחרים וכו'. וגם אנן אין לנו לחוש לדקדוק הבאה"ג ולהניח פשיטותייהו דהנך חבל נביאים מכח הקושייא בעלמא:
ובפרט כד דייקת שפיר תראה דאדרבא מדברי הבאה"ג ומהרמ"א ומתמיהתם יש להביא ראיה לנד"ד דהא הרבנים ה' הוק' להם קושייא ועמדה בצ"ע וקושיתם היא היאך יתישבו דברי מור"ם עם הש"ע. והרואה יתמה מאי קושיתייהו הלא יכולים לומר דמור"ם פליג על מר"ן כדרכו בכל מקום ואין כאן קושייא. ואי משום דכתב מור"ם כתב בלשון וכן ולא בל' וי"א. שהוא ל' מחלוקת הרי מצינו בכמה מקומית דמור"ם פליג אדברי מר"ן וכותב בל' שאינו נראה שהוא פליג כידוע דבר זה למי שבקי בדברי הש"ע ומור"ם וכן כתב בפשיטות הרב פר"ח ביו"ד כמה פוסקים מלאים מזה אין להאריך בהם וא"כ מאי קושיתייהו שלא הושואו בעיניהם מר"ן ומור"ם ז"ל אלא דמוכרחים אני לומר דכבר קדמה להם ידיעה מדברי הרב"י שהביא דברי הרמ"ה והוסיף עליהם ואמר דכך מסכמת דעת הרשב"א. וא"כ הואיל והרב"י השוה דעת שניהם ומור"ם בד"מ לא דבר מאומה ואדרבא בא במפ"ה וכתב ס' הרשב"א בל' המובן שאינו חולק ש"מ דגם הוא אזיל ומידה דלא פלגן בהדייהו וכמ"ש הרב תו"ח דהמפ"ה ז"ל אזיל גם הוא בשיטת הרב"י דהרמ"ה והרשב"א שוין. וע"ז הוק' להם היאך הושוואו והניחו בצ"ע. אתייא מבינייא דגם באה"ג ומהרמ"א מודים דמור"ם ס"ל דשוים הם ולא פליגי מר"ן ומור"ם ואם כן הואל ומר"ן ומור"ם ס"ל כך ופסקו מור"ם בש"ע הרי קיי"ל כוותיה אפי' נגד אלף פוסקים וממנו לא נזוז:
אך מה שעמד לנגדי הוא דברי הסמ"ע בסי' רפ"א סק"ט דאמר דהחידוש הוא בפשוט הוא אם אמר לא יירש שמעין אלא כו"כ ובני השני ירש כו"כ דבאופן זה אפי' בפשוט לא מהני הואל ואמר בלי ירושה אין דבריו קיימים וכמ"ש בס"ג ע"כ. וכוונתו פשוטה דכוונתו היא כמ"ש הש"ך ס"ק ו' דכוונתו לומר דלגבי הפשוט אין שום חידוש במרבה בל' מתנה דהא אפי' בל' ירושה מהני. כגון אם אמר ראובן יירש כו"כ ושמעון כו"כ וא"כ מה חידוש כתב כאן בפשוט אלא אם באנו לומר דיש בפשוט הוא דאם אמר בפשוט לא יירש ראובן אלא כו"כ ובני אשני כו"כ דבאופן זה לא מהני ל' ירושה אלא ל' מתנה. ולכאורה יש לתמוה על דברי הסמ"ע אלו שכתב דאם אמר בל' ירושה לא כמ"ש בס"ג הרי אדרבא מור"ם פסק בס"ג דאם אמר פ' לא יירש ופ' יירש מהני. ובאומרך אפי' אמר לא ירש לגמרי מהני מכ"ש באומר לא ירש אלא כו"כ דלא סלקיה לגמרי ודאי מהני וטעם א' להם דהא הטעם למה מהני באומר פ' לא ירש ופ' ירש הוא משום דפסקינן לדיבוריה ואמרינן מה שאמר תחילה דברים בפני עצמן ומה שאח"כ הם דברים אחרים וכמ"ש הסמ"ע סק"ה יע"ש. וא"כ לנו יש לדעת היכן מצא הסמ"ע דבס"ג שכתב אם אמר בלשון ירושה לא מהני. אלא מוכרחים לומר דהסמ"ע ס"ל דהגם דמורים פסק לתשובת הרשב"א ודאי דמר"ן דפ' לס' הרמ"ה ודאי לא ס"ל כך ומיפלג פלגן בהדייהו ולא מהני לדעת מר"ן אלא באומר פ' ירש ופ' לא יירש אבל במקדים פ' לא ירש לא מהני. וא"כ לפי דברי הסמ"ע אלו הרי ס"ל דפלגן נינהו מר"ן ומור"ם: והגם דראה ראינו להרב מוהרי"ע ז"ל שכתב דהסמ"ע לא פליג על דברי הרשב"א שהביא ה"ה ופסקו מור"ם ויצא לחלק בין האומר פ' לא ירש ופ' ירש דס"ל להסמ"ע דמהני וכסברת מור"ם ולא יצא הסמ"ע לחלק בין ל' מתנה ללשון ירושה אלא באומר לא ירש אלא כו"כ ופ' כו"כ הואל ואמר כו"כ בזה נפל חלוקא בינייהו ע"ע:
ולעד"נ דחילוקו דחיק ורחיק מכמה דקדוקים אין זה מקומם. עכ"פ בנד"ד אפי' לפי חלוקו הרי בנד"ד לא אמר בניו לא יירשו כלל אלא פ' ה' אוקיות ופ' ה' אוקיות והשאר וכו'. נמצא הדר דינא דידן כאומר לא יירש כ"א כו"כ ופ' כו"כ. ובזה לדעת הרב מוהרי"ע ס"ל דדברי הסמ"ע הילכתא נינהו דבל' ירושה לא מהני ובל' מתנה הוא דמהני ומה נענה בנדו"ד אפי' אם היה צוואת הר"ח פינטו ה' והוא שכ"מ מכ"ש שהיא מתנת בריא דלא מהני כלל אפי' להפוסקים דס"ל כהרשב"א דאם סיים ופירש מי יטול נכסיו דמהני:
גם אחר החיפוש כן מצאנו להרב מהריט"ץ בסי' צ"ב שגם מר ניהו רבה כתב דדברי הרמ"ה הרשב"א מיפלג פליגי ויצא לתמוה על הרב"י איך השיב אותם וא"כ הרי עומדים לנגדינו דברי מוהריט"ץ והסמ"ע. והגם שיש בידינו סברת כל הנהו חבל נביאים דאמרו דאם סיים ופירש מי יטול נכסיו מהני בין לדעת מר"ן בין לדעת מור"ם עכ"פ יש לנו לחוש לס' הסמ"ע ומוהריט"ץ דאמרו מופלג פליגי ואין לפסוק לדעת מור"ם הואל ומר"ן לא ס"ל ואפי' אי הוה דברי הר"ח פינטו ה' במתנת ש"מ ומכ"ש שהיא בבריא דלא מהני ביה חילוק נכסיו כלל כמ"ש לעיל:
אלא דהאמת יורה דרכו דנד"ד דמתנתא דא כ"ע יודו דקיימת הואל ומצינו בה תרתי לטיבותא חדא דהגם דאמר לא יטלו יורשיו כי אם ה' אוקיות דוקא והוי כאומר לא יטול וכו' כמו דאמרן לעיל עכ"פ הרי מצינו לו שסיים דבריו ואמר ונתן במתנה ולא בל' ירושה וכמו שבא כתוב בשטר הצוואה וז"ל והנשאר וכו' תזכה בו מעתה ומעכשיו ולשעה א' וכו' והגם דכאן בבריא איירי ומצינו ג"כ בסי' רנ"ג ס"ב דשם היה מונה לשונות המועילים ומכללם מונה ל' יזכה יעו"ש. ואח"כ בס"ג כתב מר"ן שם י"א דכל הני לישני דוקא בש"מ וכו' אבל בבריא לא מהני וא"כ נמצא דגם ל' יזכה אינו ל' מתנה בבריא דכבר הוכחנו דכי"א בתרא נקטי' עכ"ז הדבר ברור במה שנתן לאסתר אפי' כתוב בל' תזכה ליכא לספוקי דשמא לאו בל' מתנה נתן דזה מבורר ממה שבא כתוב בפירוש שנתן לה מעתה ומעכשיו ולשעה א' קודם מיתה דבכתיבה זאת פשוט דנתכוון למתנת בריא אף מהיום ופירות לאחר מיתה כמ"ש הש"ע סי' הנז' וא"כ הרי כוונתו להקנות לו במתנה גמורה. ועיין בס' ויאמר יצחק ח"ב שכך מפורש בדבריו יעו"ש. ועדיפא מזה נמ"כ בשטר זה וז"ל והגם שמתנת הר"ח ה' הוא מתנת בריא עכ"ז הוכחנו אותו ע"ד אעבורי אחסנתא הרי לך עדיו בחתומיו זכין לו דבתורת מתנה יהיב: ומעתה הואל וסוף דבריו במתנה יהיב הגם אי חשבינן ל' יטול שאמר בבניו ל' ירושה אמר עכ"ז בתר סוף דבריו אזלינן ומקיימים דבריו שסיים בל' זה של מתנה אליבא דכ"ע וזה מפורש יוצא בפשיטות בדברי ה"ה מה' נחלות הלכה ב' שכתב וז"ל לפיכך האומר איש פ' וכו' משנה שלימה בלשונה ופי' כגון שלא אמר יותר אבל אם אמר בבכור אבל אני נותן כל שאר נכסי לאחיו זכו אלו כשאמר ל' מתנה וכמו שיתבאר בסמוך עכ"ל הרי לך מה שבא במשנה באומר בני לא יירש וכו' וכו' אם סיים ונתן בלשון מתנה מהני וסיים ה"ה וכמ"ש בסמוך ופשוט דמה שיתבאר בסמוך שכתב ה"ה הוא קאי עמ"ש הרמב"ם אח"כ בה' ה' וז"ל בד"א כשאמר ל' ירושה אבל אם נתן במתנה דבריו קיימים לפיכך וכו' וכתב ה"ה ע"ז בד"א וכו' ביאור דברי רבינו הוא כך בד"א דש"מ לא אמר כלום במי שאינו ראוי ליורשו וכן בבכור ובברי דלא אמר כלום אפי' בפשוטין דוקא כשאמר בלשון ירושה אבל בל' מתנה מהני עכ"ל. א"כ לפי מ"ש ה"ה בתחילת הפסק שאם אמר פ' לא ירש אבל אני נותן שאר נכסי לאחיו זכו אלו וכמ"ש בסמוך הרי מה שנתבאר בסמוך הוא מ"ש הרמב"ם בה' ה' בד"א וכן ראיתי להרב מוהרי"ע ז"ל שכ' דמ"ש הה"מ וכמ"ש בסמוך עמ"ש הרמב"ם בה' ה' בד"א וכו' וא"כ הרי לך דעל כל הדינים שאין מועיל בהם ירושה מהני בהם ל' מתנה אפי' התחיל ואמר לא ירש אם סיים אלא ינתן לפ' זכה וכמ"ש הה"מ והוא פ' הש"ע (אתי אפי' אליבא דהסמ"ע) בסי' רפ"א ס"ד והן הם דברי הסמ"ע בסק"ט. נמצינו למדין דנד"ד הוא פ' הש"ע ואתי אפי' אליבא דהסמ"ע ופשוט:
ג"כ כ' בפשיטות הרב מהריט"ץ בסוף פסקו בס' צ"ב וז"ל אמנם בנד"ד שהוא בריא אליבא דכ"ע ע צריך שיאמר בל' מתנה וכשיקנה לו בא' מדרכי ההקנאו' באופן דבעי' שיאמר בל' מתנה פ' בני אני מעבירו מנחלתו ואני נותן כל נכסי לבני פ' בא' מדרכי הקנייה האל"ה לא אמר כלום והבן יורש אותו עכ"ל. יעו"ש בדבריו ודו"ק בהם. וא"כ הרי נד"ד מוסכם אליבא דכ"ע:
ודברינו אלה ג"כ הם תשובות הרשב"א שכ' מרן בפשיטות סי' רפ"א בס"י דשם בת' הרשב"א הביאה הרב"י הכי נמ"כ בא' שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן לבן אחיו וכתב לו בעד זה יהיו מסולקות וכ' ע"ז דזה חשיב מתנה עמ"ש בתורה הואל ואמר יהיו מסולקות. וכתב הרשב"א דדבריו בטלים וכו' ופ' מר"ן בסי' רפ"א ס"י לת' זאת וכ' הסמ"ע בסקי"ח וז"ל בן האח יורש הכל דכיון שלא אמר בפירוש השאר ינתן לבני אחותיו לא אמר כלום ולא הוי סלוקו סלוק והו"ל כמתנה עמ"ש בתורה עכ"ל. הרי לך דאם סיים אפי' תחלת דבריו היו דרך מתנה עמ"ש בתורה עכ"פ דבריו האחרונים קיימים: ומעתה הבוא נבוא למה שנשאר לנו לספוקי במתנה זאת שנתן האב לבתו קו"ט וסחורה ושט"ח ופנקסאות וכו' והכל הקנה לה בק"ס. וע"ז יש לחקור אה"ן קו"ט וסחורה דין הוא שק"ס מועיל בהם וכמ"ש בסי' קצ"ה בדין מכירת קרקעות ובסי' ר"ג בדין קנין כל דבר המטלט' יעו"ש. אך בשט"ח הרי אין המכר בק"ס מועיל רק בכתי' ומסירה כמ"ש בסי' ס"ו ס"א יעו"ש או לא יצטרך מסירה אלא יקנה לי השטר אג"ק ויאמר לו בע"פ קני לך האי שטרא וכו' וכמ"ש ג"כ בסי' ס"ו ודין המתנה כדין המכירה וכמ"ש שם בס"ו ובסי' ר"ג ס"ט ודין כ"י ג"כ הכי הוא קנייתו כדין קניית שט"ח וכמ"ש מר"ן סי' ס"ו ס"ו ועיין בס' משכנות הרועים מע' מ' שאסף איש טהור סברות הפו' ומסיק דכ"י של גוי כדין כ"י של ישראל ודינם כדין שט"ח שנקנה בכתי' ומסירה וכו' וא"כ נד"ד שלא נמצא כאן לא כתי' ומסי' ולא קנין אג"ק ואמירת קני לך במאי קני. ובפרט בחובות של אשראי במאי קני הן של ישראל הן של גוי במאי קנתה אסתר זאת. הרי לא מצאנו להם שום קנין כלל בשום אופן אפי' הקנה אותם לו אג"ק וכמ"ש מר"ן בסי' ר"ג ס"ו ובמור"ם סס"ו סכ"ו יעו"ש. ואין למלוה ע"פ שום קנין זולת מעמד שלשתן ותו לא:
גם מעות בעין הרי קיי"ל דאין מטבע נקנה בחליפין יעו"ש ג"כ בסי' ר"ג ס"א וס"ט ואופן כיצד יהיה קנין המט' ובכאן לא נמצא אופן זה דמהני: ואין לומר דנד"ד יש לקיים המתנה בין בשט"ח ובהלואות ובמעות בעין הואל ומצינו לו שמתנתו זאת היתה ע"י קנין וש"ח כמ"ש בשטר בתחילתו בקוש"ח ובסוף ג"כ כתוב ונד"כ בקוש"ח וא"כ מכח תומר השבועה יתקיים הקנין וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ד וז"ל ואם נשבע לקיים המקח אעפ"י שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו כדלעיל סר"ז סי"ט וסי' ע"ג ס"ח יעו"ש. וכן ראיתי בת' אחת בס' כרם חמר ח"א סקל"ט וז"ל התשובה הן אמת דאין שטרות נקנים אלא בכתי' ומסי' אך יש לשמוע בנד"ז שהחלוקה קיימת אם מכח השבועה שנשבע לחלוק עפ"י ברורים א"כ לא יהיה אלא חובות עפ"י וקבלו עליהם לחלוק בשבועה אעפ"י שאין דרך לקנות חוב בעפ"י עכ"ז מכח השבועה נסתלק כ"א מחלקו עכ"ל. וא"כ נימא מכח השבועה יהיה כל דבר קנוי:
אלא דבנד"ד לא יוצדק זה דהא השבועה אינה עושה קנין גמור וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ד שסיים שם וכתב וז"ל ומיהו השבועה אינה עושה קנין גמור לכן אם לא נוכל לכוף לקיים שבועתו כגון שמת וכו' אין הקנין כלום יעו"ש וא"כ הדרן למאי דאמרן דלנו יש לדעת אסתר זאת במאי קנתה: אלא דלכל זה מצאנו ארוכה ומרפא ממה שמצינו דהר"ח המצוה קבל עליו כ"ז בתורת חיוב ובשעכ"ן וכמו שמצינו מפורש בל' הצוואה ששם מפורש שבא הדבר בחיוב בקוש"ח ובסוף ובשעכ"ן והואיל ומצאנו כן הדבר כך מפורש הגם שמצינו בידינו צדדים וצדדי צדדים לקיים המתנה במעות שהיו לו בשטת הצוואה וגם בשטרי חובות וכתי' עכ"ז אין לנו לחפש אחר אותם צדדין הואיל שיש בידינו תרופה מן התורה לקיים כל דברי הצוואה אפי' לגבי מעות שקנה הר"ח אחר הצוואה וגם לגבי חובות של אשראי שאין להם קנייה אלא במע"ג והתקופה היא מדברי הרה"ג מוהר"י אירגאס ז"ל בס' דברי יוסף סי' כ"ט וז"ל אבל הא נמי ליתא דאפי' תימא שלא היו לו באותה שעה אלו המתנה קיימת אליבא דכ"ע שהרי חייב עצמו ושיעבד עצמו בשעבוד גוף ונכסים בק"ג וכבר קיי"ל בש"ע סי' ס' והסכמת הפוסקים הוא כמו שהביא הרב כנה"ג שבתורת חיוב יכול אדם להתחייב עצמו בדשב"ל אז שאינו מצוי אצלו משום דהחיוב חל על גופו וגופו ישנו בעולם וכיון שכן כשהגיעה שעה א' קודם מיתתו של ראובן קנו בהחלט מקבלי המתנה כל הנכסים הנמצאים לו אז הגם שאותם נכסים לא היו לו בשעת המתנה וכו' ואל תטעה לומר לשון חיוב דוקא דמהני אבל ל' שעבוד גוף ונכסים הכתוב בצוואה לא מהני דז"א דחיוב ושעבוד חדא מילתא היא תדע דחיוב ושעבוד חדא מילתא היא מדאשכחן בפ' מ"ש וכו' וכו' כלל העולה דמתנה זו מאושרת ומקויימת עכל"ה אלה היו דברי מורה"י אירגאס ז"ל:
וא"כ בנד"ד נמי הואיל ונכתבה בל' חיוב כמו שראינו בשטר הצוואה שמזכיר החיוב פעמים שלש ובשולי השטר כתוב ובשעכ"ן א"כ הרי כל מה שיהיה לו בשעת מיתתו זכתה בהם מכח חיובו כמ"ש משם הרה"ג לעיל. זהו משנלע"ד לכתוב בענין זה בקצר אמיץ באב הנחמות תרנ"ד לפ"ק סאלי יע"א וצויי"מ וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט: