שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קנו
ראובן היו לפניו פירות צבורים ובא שמעון ואמ"ל תרצה למכור לי צבור זה של פירות בכו"ך מעות ונתרצה ראובן ומיד הוציא המעות שמעון מכיסו ופרעו ואחר שפרעו ותפס ראובן המעות ונתנם בכיס אח"כ רצה לחזור בו מהו הדין:
תשובה הנה הספק הזה מצא מקום לנוח דהא מצינו למר"ן בחומ"ש סקצ"ט ס"א שכתב ז"ל יש מעות קונות כיצד היו לו מעות בידו בלא מנין ובלא משקל ואמר לחבירו מכור לי חפץ שלך במעות אלו שבידי ולקחם המוכר לא דקדק לידע מנינם נקנה החפץ ללוקח ואין אחד מהם יכול לחזור בי מפני שהוא דבר שאינו מצוי לא גזרו ביה רבנן עכ"ל וא"כ גם כאן הואל והפירות צבורים ולא היה הלוקח יודע מנינם איכא למימר דאם קבל המוכר המעות קנה קנה אותם הלוקח דמה לי אם יהיו הפירות צבורים או המעות צבורים כל שאינו דרך מקח וממכר שהלוקח והמוכר ידעי שעור מקח והדמים איכא למימר לא גזרו:
אלא דיש להסתפק אדרבא לאידך גיסא דלא קנה חדא דא"כ הוא דגם בקונה פירות צבורים קנה הואל ולא ידע מנינם א"כ למה מר"ן לא תנינהו עם כל הנהו דינים דפסיק ותני להו שהמעות קונות אלא דעל זה יכולני להשיב דכך היא דרכה של תורה לדמות דבר לדבר ומר"ן פסיק כאן דין הנלמד מגמרא דמציעא רמ"ו יע"ש ואנן בדידן דינין ליהו בדומה דמר"ן לאו כרוכלא לחשוב אבות ותולדות ובפרט הרי מצאנו בס' קצ"ח ס"ה דשם תני דרך אחרת שהמעות קונות בו ולא שנאה כאן וא"כ מר"ן תנא ישייר:
הן אמת דהיה ג"כ בדעתי למפשט ספק זה מסיום דברי מר"ן שכתב מפני שהוא דבר שאינו מצוי לא גזרו בו ע"כ וא"כ ממנו נלמד ונדוק בקונה פירות צבורים דאם הוא אורחא דבני אדם למקני כך א"כ הדר דינן בדין שאר קניות דמעות אינם קונות ואם אין אורחא דמילתא למקני כך פשוט דקנה במעות דהא זיל בתר טעמא דקנה בחפינת המעות האמור בס' קצ"ט הוא משום מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה וכעין זה ראיתי להרב בני דו"ד פאלקו"ן הובאו דבריו בס' גור אריה ז"ל שנסתפק בקונה חצי חפץ מחבירו מי אמרינן דהואל ואם תבוא הדליקה מוכרח המוכר להציל חצי חפצו וא"כ אגבו מציל חצי חפץ של חבירו שמכר והוא ממש דומה למ"ש מר"ן בס' קצ"ח ס"ה דאם היתה ביתו של לוקח מושכר למוכר דקנה הלוקח במעות משום דמצוי הוא אצל ביתו וכשיבוא הדליקה יציל וא"כ גם כאן הואל ואם תהיה הדליקה יציל משום שיש לו בחפץ מחצה וא"כ קנה במעות או דילמא דבחצי חפץ חיישינן שמא מכר גם חצי חפץ לאחר ואינו מציל כלל יעו"ש הרי לפניך דהרב הנז' רצה למחות ולומר כל מקום דליכא חששת נשרפו אמרינן מעות קונות אף אני אביא כל מקום שאינו מצוי, לא גזרו בו רבנן ואוקמה אד"ת דמעות קונות:
אלא דסו"ס לא ידעינן היכי לדיינו דייני להאי דינא דלא נתברר לנו קניית פירות צבורים אם דרכם להמכר כך ולא יהיו המעות קונות או אין דרכם להמכר כך והוי דבר שאינו מצוי וקנו המעות אכן אחר החפוש ספק זה מצאנו ראינו דדבר זה הוא מחלוקת רבנן הסמ"ע והטו"ז דמצינו למר"ן סרכ"ז סי"ט דכתב הלוקח בדמים אכסרה וכו' וסיים שם מור"ם וי"א דספיקא הוי ואין מוציאין ממון מיד המאנה ע"כ והסמ"ע שם בסקל"ד תמה על מור"ם למה בסר"ט דכתב שם מר"ן האי דינא ג"כ דהאומר לחבירו ערימה זו של חטים אני מוכר לך בכו"ך דקנה ומחזיר אונאה ומור"ם שם לא הגיה כלום ולמה בכאן הגיה על דברי מר"ן וכתב דספיקא הוי ואין מוציאין זהו תמיהתו של הסמ"ע ומכת קושייא זו הוצרך לתרץ דהגה זו שהגיה מור"ם כאן לא קאי אלא דוקא אמעות אכסרה משום דאין דרך קנין בכך אלא בחליפין אבל בפירות אכסרה יש דרך מקח שרגיל אדם לקנות כרי תבואה ופירות בלא מדה ומנין ומשו"ה סתם בסר"ט בלי פלוגתא עכל"ה הרי לפניך דהסמ"ע פסיק ותני דדרך העולם לקנות פירות אכסרה וא"כ דין הוא שאין המעות קונות הואל ודבר הרגיל הוא אכן הרב טו"ז בס' רכ"ז מצאנו לו דתמה על הסמ"ע וכתב ז"ל על כן נ"ל ברור דהי"א פליג אתרוייהו וגם בפירות אכסרה לא שכיחה ומשום הכי לא הביא רבינו פירות אכסרה דאין חלוק ביניהם והא דכתב רבינו לעיל בס' ר"ט וכו' יעו"ש הרי לפניך דהטו"ז ז"ל פסיק ותני דאין חלוק ביניהם ותרוייהו הוו מילתא דלא שכיחא וא"כ לפי סברתו פשוט דקנו בהם מעות אלא דהואל והדבר הוא במחלוקת שנוי אין לנו להוציא מן המוכר נגד סברת הסמ"ע. זהו הנלע"ד בעת הזאת וצוי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט: