שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קמד
תשובה לעי"ת רבאט להרב כמוהר"י בירדוגו נר"ו:
אחר דשו"ט במשל"ש שטי"ן רהוטי רהוט לידה"ק להשיב מה"ך על מאי דשאיל מר מינן על מי שהיתה בידו בית בשכירות ובעודה שכורה בידו הלך וקנה בית הסמוכה להאי בית בחצר ובא המצרן שהוא בעל הבית המשכיר לו לזכות בזה הבית שקנה זה השוכר ולהוציאה מידו מדדב"מ מה דינו הואל ולפי דעת הרב משי"ש זלה"ה בס' שמ"א ובס' ת"ט כתב על ההיא דכתב מר"ן בס' קע"ה ס' ס"א בשנים ששכרו שדה בשותפות ואחד מהם רצה להשכירו וכו' שהשני אם רצה לזכות בדדב"מ הדין עמו ע"כ וכתב הרב הנז' בס' הנזכרים ה"ה אם רצה השני למכור אם היה שלו יכול השוכר השני לזכות אפילו במכירה יעו"ש ובעינא דשפיר חזי ליה למר מה שכתב מהרח"ט זצוק"ל דחצירות שלנו דין שותפים יש להם וא"כ גם כאן בנדו"ד רצה ידידי לערבינהו וליתנינהו להני ב' סברות לעשות חצר כדין השות' דפסק מר"ן ס' קע"ה ס"א ולנהוג בהם ע"פ מ"ש הרב משי"ש ז"ל אלא דנשאר להידיד דוחק גדול על דברי מהרח"ט זלה"ה שכתב על דברי מר"ן דס' קע"ה ס' ס"א דאפילו בעבר ושכר יכול השותף שבחצר להוציא מיד השוכר השני וידידי קשה ליה דמדברי מר"ן לא משמע אלא באם אחד רוצה להשכיר וכו' אבל אם כבר שכר משמע שאינו יכול להוציא וסליק הידיד בתימא על דברי מהרח"ט אלה תוכן דבריו נר"ו:
דע ידידי דדברי מהרח"ט ז"ל לאו יחידאה הוא בסברא זו אלא הרי בידינו פסק ערוך והוא במודפסים בס' כר"ח ח"א סי"ג חתומים בו הרבנים מוהר"ר יעבי"ץ והמשבי"ר זלה"ה שכך השיבו לרבני סאלי יע"ה דכך הוא הדין דחצירות דידן אפילו כל אחד יש לו בית מיוחד דין שותפים יש ליהו הואל ושותפים הם בבאר המים ובית שער החצר וכו' ועל פיהם כך אנו דנים מידי יום יום במי שיש בידו בית בשכירות ובית הסמוכה לה רצו בעליה להשכירה יוכל זה הדר בשכירות לומר הוא המצרן וכדי לשכך אוזן צדיק במה שקשה לו על מהרח"ט מדברי מר"ן דלא נקט דבריו אלא באם רצה לשכור וכו' ראיתי להעלות לך מ"ש אצלי זה זמן בענין זה ומילתא דאתייא באגב טר"ח וכתב לה כתיב על כן הילך מ"ש אצלי וזה נוסחו בס' קע"ה ס' ס"א שנים ששכרו שדה בשותפות ואחד מהם רוצה להשכיר חלקו לאחר והשני רוצה לזכות בי מדין בן המצר הדין עמו שהוא שותף בו עכ"ל הנה מפשט לשון זה של מר"ן נראה דדוקא בדעדיין לא שכרה לאחר מיירי אלא רוצה להשכירה בזה הוא שיזכה מר"ן השכירות לשותף אבל אם כבר שכרה לאדם אחר לא אתי זה השותף ומסלקו וכן נראה נמי מפשט לשין הסמ"ע בס"ק קי"ד שכתב וז"ל כיון שהוא שותף להי"א שכתב מור"ם לפני זה דיש בשכירות משום דדב"מ בלא האי טעמא דהוא שותף הוא קודם לכתחילה לאחר כל שלא קדמו האחר וקנאו והרב המחבר כ"ך לשטתו וק"ל עכ"ל הנה כוונת הסמ"ע רצויה דכוונתו לומר דדברי מר"ן הואל ובעדיין לא שכרה איירי א"כ לדעת מור"ם לא צריך לתת טעם משום שותף אלא תיפוק ליה דמטעם מצרן לחוד ס"ל למור"ם ז"ל דיכול לזכות בדינא דבר מצרא וכמ"ש בסעיף ס' שקודם לזה וז"ל ויש מי שחולק וסבירא ליה דיש בשכירות דין מצרנות ע"כ ופירשה שם הסמ"ע סקי"ב דדוקא בדעדיין לא שכרה אדם אחר איירי אלא בבא לזכות לכתחילה ולשטתו שלשם בסקי"ב אזיל כאן בס"ק קי"ד ועל זה הוצרך כאן לומר דמר"ן הואל ולית ליה דדב"מ בשכירות הוצרך למינקט מטעם שותף ועכ"פ בדעדיין לא שכר לחבירו איירי מר"ן ועל זה קשה לי דהא כללא כללו לנו רבותינו דבכל מקום שאמרו לית ביה דדב"מ אית ביה דינא דשותפי דשותפי עדיף ממצרן וא"כ הואל ופסק מר"ן בס' נ"ט השוכר בית וכו' והמצרן רוצה לסלקו אין שומעין לו א"כ ממנו יש לדון אבל שותף עדיף ומוציא מיד השוכר אפילו כבר השכיר הבית וא"כ היאך כאן חזר לפסוק הדין ברוצה לשכור דמשמע בדעדיין לא שכר קא מיירי הרי אפילו שכר כבר עדיף כח השותף להוציא:
וראיתי אחרי רואי לרבותינו הרב יעבי"ץ והרב המשבי"ר שהובאו דבריהם בס' כר"ח ח"א סי"ג ושם נאמר שנשאלו על אודות אחד ששכר חלקו בחצר לאחר ופסקו שם דיכול השותף להוציא מיד השוכר ופשטו לה מהאי דכתב כאן מר"ן בס' ס"א יעו"ש וא"כ לפי"ז קשה הרי מר"ן לא איירי אלא בדעדיין לא שכר אלא רוצה לשכור והם פסקו אפילו בדכבר שכר:
על זה הוצרכתי לראות עקר דין דפסק מר"ן מהיכן מוצאו ומובאו וראיתי להרב באה"ג שציין עליו שהוא מכללי הרא"ש כלל א' ס"ב וכללי הרא"ש אינם בידי אכן ראה זה מצאתי דלרבינו הטו"ר ס' שט"ז שהביאו וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן ושמעון שכרו שני בתים וכו' עוד להם חצר בשותפ' והיו כל אחד משתמש בחלקו והלך ראובן והשכיר ביתו ללוי ושמעון מעכב עליו ואומר איני חפץ בשותפות של לוי כי ירא אני שנתקוטט ביד ואם עכ"פ תרצה להשכירו הנח לי החצר המשותף ואתן לך שכירות החצר כפי חלקי המגיע ממנו אם שומעין לו תשובה יראה שהדין עם שמעין חדא שטוען ליתן שכירות החצר כפי המגיעו כי הוא מצרן ושכירות שייך בו הטוב והישר ועוד אני אומר דשנים ששכרו בשותפות לדור ביחד אין אחד מן השותפין יכול להושיב אחר במקומו אפילו יש לו דיורין פחותין מן הראשון כי יכול לומר אותך אני מקבל אבל אחר לא עכל"ה וציין עלה שם הרב"י דמקור שאלה זאת בכלל א' ס"ב כמי שציין הרב באה"ג והנה דין זה הגם שהוא מרבינו הרא"ש ורבינו הרא"ש ידוע דס"ל שכירות ליומא ממכר הוי ולשטתיה אזיל דס"ל יש דדב"מ בשכירות על כל פנים כתב כאן הרב"י בס' זה דגם הרמב"ם יודה בזה הואל ויש שיתף ביניהם ושותף עדיף עיין כל זה בהרב"י בס' זה ס' צ"ב וזהו כוונת הרב"י דנתכוון לומר דאותו דין דפסק הרא"ש ז"ל במצרן גם הרמב"ם יפסוק איתו בשותף ולכך פסקו כאן מר"ן בס' ס"א הגם שהוא אזיל בשטת הרמב"ם דס"ל דאין דדב"מ בשכירות עכ"פ גם הרמב"ם יודה וא"כ תבנא לדיננא הואל ועקר דין זה הוא מהרא"ש הרי הרא"ש בפשיטות מיירי אפילו בעבר ושכר מיירי וא"כ פסק הרב יעבי"ץ והמשבי"ר הם אמת ותורתם אמת:
ומעתה חל עלינו חובת הביאור במאי דיש להקשות בפסק זה לכאורה דהואל ודין זה הוא מהרא"ש הרי מצינו לרבינו הרא"ש שם שהשיב דמכח שתי תשובות יכול השותף לעכב חדא משום שהוא מצרן ודעדיפא מזה יכול לומר לו לך אני רוצה לקבל ולא לאחר ולטעם זה השני פשוט דאפילו השותף הזה השני אינו רוצה לשוכרו לעצמו כלל עם כל זה יכול לעכב עליו שלא ישכירנו לאחר וטעם זה השני פסקו מר"ן עצמו בס' שט"ו ס"ב וא"כ קשיין אהדדי דכאן כתב דיכול לזכות בו מדין שותף משמע אבל אלולי זה שהוא שותף ורוצה אותו לעצמו אינו יכול לעכב עליו והרי תפיק לך דיכול הוא לעכב עליו כמ"ש בס' שט"ו ס"ב וא"כ פסקי מר"ן מחזי כסתראי וכשאני לעצמי הייתי רוצה לתרץ דמר"ן כאן בדינא דמצרנות נקט טעם המצרנות ושם מקור דין השכירות נקט שם טעם הצודק אבל אה"ן גם כאן אם היה רוצה לעכב יכול לעכב אלא דזה נראה בעיני דוחק והאמת הברור הוא דזה יתברר לך מלשון הרא"ש דהרא"ש כתב דינו בשנים ששכרו בית בשותפות וכו' וכן נמי נקט מר"ן בס' שט"ז שנים ששכרו בית בשותפות וכו' וא"כ למה כאן נקט מר"ן בדבריו שדה אלא דלזה נתכוון דכאן בדיני מצרנות לא רצה אלא להביא דינה דמצרנות דהיינו טעם הראשון דכתב הרא"ש ולכך כתבו בשנים שקנו שדה בשותפ' דבשדה לא יוצדק כי אם טעם שהוא מצרן ויכול לעכב עליו ולשוכרה לעצמו ולא שייך לומר לך אני רוצה לקבל ולא לאחר דמי הביאו לטענה זאת וכי הם דרים לילה ויום אין להם כי אם שדה שותפו' הרי יכולים לחלוק אותה וכל אחד יחרוש ויעבוד חלקו ואין היזק מזה לזה אבל בבתים דשייך טעם קטטות ומריבות על ידי שהם דרים בבת אחת פשוט דיכול כל אחד לעכב ולכך נקט כאן מר"ן שדה כדי להשמיענו כאן דינא דשותף דאפילו הרמב"ם יודה הוא בזה ע"כ הוא מן המועתק וא"כ על פי הדברים האלה יתברר לך דמאי דנקט מר"ן כאן בס' ס"א אם אחד רצה להשכיר וכו' הוא לאו דוקא ולא בדיוק:
או אפשר דמר"ן בכוונת המכוון נקט בלשונו רוצה לשכור כדי שלא תטעה והטעות הוא דאי הוה אמר הכי שנים ששכרו שדה בשותפות והלך אחד והשכיר חלקו לאחר יכול השותף להוציא כיון שהוא שותף וכו' הייתי טועה ואומר דעד כאן לא הוצרך מר"ן לתלות הדין בשותף אלא משום שכבר נשכר וזה בא להוציא אבל אם בתחילת השכירות היה בא לעכב קודם השכירות הייתי אומר אפילו אם לא היה דין שותפים כי אם דין מצרן הייתי אומר שהיה זוכה וכדעת הרא"ש דהכי ס"ל וכמ"ש הסמ"ע ס"ק קי"ב וסברא זאת יש להוכיח כן מדברי מר"ן דס' נ"ט שכתב השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו אין שומעין לו וכו' דמשמע דיקא במי שבא להוציא מה ששכר לו כבר הוא דאין שומעין למצרן הא אם בא לכתחילה קודם השכירות לזכות יהיה זוכה וא"כ אתי לטעות על כן הוצרך כאן לכתוב דיני דאפילו בבא לזכות קודם השכירות דוקא משום שותף הוא שזוכה אבל אלולי טעם זה של שותף אלא טעם מצרן לחוד אפילו בבא לזכות קודם השכירות לא זכה ועל זה הוצרך לכתוב מר"ן הדין בבא לזכות קודם השכירות אבל לעולם אפילו בכבר שכר יכול להוציא כדין השותף וכדברי הרא"ש כך ס"ל למר"ן והרמב"ם מדין שותף ואל תקשה עלי דאם מטעם זה הוכרח לכתוב דינו באם רצה לשכור וכו' כדי שלא נטעה בדין מצרן לחוד בלי שיתף כדאמרן הרי אדרבה איכא למימר דיש לטעות לאידך גיסא ולומר דעד כאן בדין דשותף פסיק ביה מר"ן דיכול לזכות אלא דוקא בבא לזכות לכתחילה אבל באם כבר עבר ושכר אין זה יכול להוציא מידו אפילו הוא שותף זה לא יתכן דהואל ומר"ן בסימן נ"ט פסק השוכר בית מחבירו והמצרן רוצה להוציאו מידו לשוכרו לעצמו אין שומעין לו ע"כ וכבר דקדקנו דשותף עדיף ממצרן כללא הוא וא"כ באומרך בדין זה אין המשכיר יכול להוציא בשכבר נשכר מינה יש לדון דוקא מצרן הא שותף יכול להוציא ואפילו כבר נשכרה א"כ ודאי מאי דנקט בס' ס"א באם רצה וכו' אינו אלא שלא נטעה כדאמרן ומה גם הואל ודינא דסי' ס"א מקורו הוא מדין דהרא"ש ודינא דהרא"ש הוא אפילו בעבר ושכר יכול להוציא ודאי דיש לנו לומר דודאי גם לדעת מר"ן לא שאני לן באם רצה לשכור או אם כבר שכר ודאי לא הוזקק לכתוב באם רצה אלא כדי שלא נטעה כדאמרן אך עדיין צריך להתיישב בדבר מי הביאהו למר"ן לכתוב הדין דס' נ"ט במי שכבר שכר שלא נטעה לומר דוקא כבר שכר אבל אם מתחילת השכירות בא לעכב ולשכור איהו הדין עמו עד שהוצרך בס' ס"א לשנות מלשון הרא"ש ולכתוב ואחד מהם רוצה להשכיר וכו' מי הביאוהו עד הלום הו"ל לכתוב בס' נ"ט במי שרצה להשכיר שאין המצרן יכול לזכות ואזי יכתוב דינא דס' ס"א כמ"ש הרא"ש דאפילו בשכבר שכר יכול השותף להוציא מידו וכך הו"ל למינקט והוא יותר עדיף ממה שצריכים עתה לומר לפי דברינו דמאי דנקט בס' נ"ט הוא לאו דוקא ומאי דנקט בס' ס"א הוא לאו דוקא על כן צריך להתיישב:
אחר החיפוש ראיתי להרב זי"ע זלה"ה בס' י"ז שכתב וז"ל מספקא לי בדעת מר"ן שפסק בשותף דאין בה דדב"מ לסלוקי לשוכר ואפילו לדעת הרמב"ם שפסק כוותיה אם דוקא ברוצה להשכיר ועדיין לא שכר או דילמא אפילו שכר מצי מסליק ליה מחמת שהוא שותף דעדיף ממצרן ובמצרן נמי מספקא לי אם דוקא בשכבר שכר הוא דלא מצי מסלק ליה אבל ברוצה להשכיר וכו' ותיפשוט מהא חדא דמצרן לד' מר"ן אפילו עדיין לא שכר שאין המצרן מעכב דאי מעכב אמאי בשותף דמיירי ברוצה לזכות ולהשכיר נקטיה מטעם שותף הא אפילו מצרן נמי דינה הכי ואמאי הוצרך לטעם שותף אלא ודאי דשותף הוא דמעכב אבל מצרן לא מצי מעכב אבל בשותף אכתי איכא ספיקא דנימא בעי תרתי טעם שותף ועוד בה שלא היה קשה השכירות ולא מעדיפין ליה בתרתי ונימא דמצרן אף דלא שכר ושותף אפילו שכר ומסתברא לי כיון דבמצרן דעת הרא"ש והרשב"א וכמה רבוותא ס"ל דשומעין למצרן והרמב"ם וכמה רבוותא ס"ל דאין שומעין לו ובשותפין לא גילה דעתו הרמב"ם אמאי מפשינן פלוגתא אחריתי בינייהו והגם שבמצרן נמי אם לא שכר כבר מצינן למימר הכי מ"מ כיון דמדברי מר"ן מוכח דלא שנא הכי נקטינן אבל בהא הבו דלא לוסיף לה עכ"ל בראותי זאת ששתי שנתכוונתי לספיקותיו והבאתי לך דבריו שממנו תראה ג"כ שגם מנ"ר פסיק ותני דדברי מר"ן אפילו נקט בלשניה אם רצה וכו' הדין הוא אפילו בכבר שכרה יכול השותף להוציא ומעתה לא נשאר להידיד לתמוה על דברי מהרח"ט זלה"ה:
גם במאי דמקשה דלפי דיעה זו אם נאמר דדברי מר"ן איירי אפילו בכבר עבר ישכר יכול להוציא ממנו היאך יוצדק דין זה עם מה שפסק מר"ן בס' נ"ז וז"ל אבל אם מכרה הממשכן לאחר אפילו אינו בן המצר אין המלוה יכול להוציאו מידו ע"כ וזו בודאי עדיפא הואל ושכורה גביה הוא עדיף מההיא דס' ס"א וכמ"ש הרב משי"ש בס' שמ"א ובס' ת"ט ע"ע האמת הברור כך הוא דיש לחלק דכאן בס' ס"א בבא לזכות בשכירות כמו כח שיש לו דגם הוא שוכר בזה עדיף כחו הואל והוא שותף אבל בס' נ"ז דהוא ממושכן גביה ובא לזכות בגוף הקרקע יותר מכח שיש לו בו בזה לא העדיפו כחו וחלוק זה הרי מפורש יוצא בבד"ק הבי"ת שבו מיישב פסקי הרא"ש שהקשה הרב"י גם הרבה מהאחרונים כך חלקו:
ומעתה הבוא נבוא לעקר הדין בזה השוכר שקנה הבית בחצר מה יהיה הדין בינו ובין המצרן לעד"ן כמ"ש כת"ר דאפילו לדעת מר"ן הואל ולקחה כבר זכה הלוקח הזה השוכר בית בחצר דקרוי שותף ואין בעל הבית עצמו ששכר לו יכול להוציאו או אם בא איזה ליקח מעלמא לכתחילה לקנותה יכול זה לעכב בידו דהא לדעת הרא"ש דפסק מור"ם כמותו דיש מצרנות בשכירות וכתב בס' ס' וז"ל ויש מי שחולק דיש בשכירות פירשה הסמ"ע כמו דאמרן דהייני אם בא לקחתה אדם דעלמא זה קודם או אם כבר עבר וקנאה אין המצרן יכול לסלקו והגם דמר"ן לא ס"ל כן עכ"ף הרי מר"ן פסק כוותיה דהרא"ש מיהא בדין דשנים ששכרו וכו' בזה מודה כמ"ש ס' ס"א א"כ דכמו לדעת הרא"ש מצינו לו בפשיטות במקום דאיכא דינא דב"מ בשכירות אם קדם וקנה אין המצרן יכול להוציא מידו א"כ הוא הדין נמי בשנים ששכרו דמודה מר"ן בזה וכל מאי דמצינן לדעת הרא"ש ומור"ם בדינא דמצרן עבדינן ליה לדעת הרמב"ם ומר"ן בדין שנים ששכרו הואל ודין שותפים יש להם וזו ראיה שאין עליה תשובה:
ואין שום סתירה לזה ממ"ש מר"ן סנ"ח וז"ל אם שדה הסמוכה למשכונה נמכרת הלוה מעכב על המלוה וכו' ואם קדם המלוה וקנה בן המצר מוציא מידו ע"כ דהתם לדעת מר"ן המלוה אין לו כי אם דין מצרן לאותה שדה עצמה דוקא ולא לסמוכה ולכך אפילו לאותה עצמה הממושכנת דוקא אם עבר וקנאה הוא דזכה וכמ"ש בס' נ"ז ולכך הואל ואין לו שייכות בסמוכה לה אפילו עבר וקנאה יכול המצרן שהוא הלוה עצמו או מצרן אחר להוציאה מידו אבל בזו שיש בידו בית מושכרת בחצר דחשבינן ליה כחצי שדה דס' ס"א וביש בידו חצי שדה דהוי שותף הדר דינו כאלו דר בכל השדה או בכל החצר ולהטעים הדברים דבדבר המשותף שאין כל חלק מבורר הדר דינו בכל חלק יש לזה זכות ולזה זכות וכל אחד יש לו שייכות בכל המקום וא"כ הוי כל אחד כאלו מושכר בידו הכל דאין ברירה ואם בא איזה אחד מהם לשכור או למכור חלקו הוי כאלו משכיר מה שביד חבירו וא"כ על כן אמינא דודאי אם קדם וקנאה זה הדר בשכירות חלק זה לחלק האחר אין המצרן יכול לסלקו וכמ"ש מר"ן בס' ס"ב ודו"ק:
ואל תשיבני עוד לומר דסו"ס אפילו האמת הוא דמי שמושכרת בידו חצי שדה או בית בחצר חשבינן ליה לשותף ואם קדם וקנה אפילו המצרן עצמו אינו יכול לסלקו התינח אם זה השוכר שקנה מעכשיו היה המקום מושכר ממנו במשל שכור מראובן וחלק האחר בא למכור וקדם זה השוכר וקנאי אפילו יבא מצרן אחר שאינו ראובן שהשכיר לו ובא להיות מצרן אה"ן אמרינן דזכה דהואל וחלק ראובן מושכר בידו וחשבינן דהואל והן שותפין ואין ברירה בחלקם הוי יש לו שייכות בכל החצר או בכל השדה והוי כאלו שוכר שקדם וקנה דהוי כאלו ראובן עצמו בעל הקרקע קנה הואל וכחו של ראובן הוא ביד השוכר ושכירות ליומה וכו' ואפילו למר"ן במקום שותף אמרינן הכי אבל בכגון נדו"ד שנשאל עליו כת"ר דהבית שכורה משמעון וראובן מכר חלקו יקנאו השוכר ועכשיו בא עצמו המשכיר לזכות מדין המצר האם נאמר שיהיה שוכר זה עצמו עדיף מגברה דאתי מחמתיה שהוא שמעון בעל הקרקע וא"כ יכולני לומר דזו היא דין דס' נ"ח דהלוה מצי מעכב על המלוה ופירושו הוא אפילו עבר וקנאה המלוה יכול הלוה להוציא ממנו דכן ראוי לפרשו ע"פ מ"ש הש"ך ס"ק מ"א יעי"ש וא"כ איכא למימר דאפילו במקום דחשבינן ליה שותף אמרינן הכי לדעת מר"ן דבנפול היסוד יפול הבנין והגם דמור"ם ג"כ שם ס' נ"ח סיים וכתב וז"ל וי"א דלמלוה דין מצרן ופשטה הוא דקאי ודאי על אם קדם וקנה אין המצרן יכול להוציא ממנו עיין בסמ"ע סק"י ובטו"ז ע"ש איכא למימר היינו דוקא מצרן אחר שאינו בעל הקרקע הממושכנת בידו אבל אם בא מי שמשכן בידו לסלקו בזה איכא למימר דבנפול היסוד שבא בעל הקרקע להוציאו מידו יפול הבנין דהיינו לא נשאר כח בידו של שוכר דמה זכות יש בידו ולא עדיף מגברא דאתי מחמתיה:
אלא כד דייקינן שפיר לאו מילתא היא דזו שממושכנת בידו הואל ובאותה שעה כח הבעלים בידו ושכירות ליומה ממכר הוי אלבא דהרא"ש א"כ בשעה שלקחה לשדה הסמוכה לה הוי כאלו המשכיר שהוא מצרן לקחה והגם שעתיד להוציא ממנו אותה שדה, עצמו איהו עצמו מ"מ השתא מיהא בשעה שהיא בידו של שוכר כחי גדול לענין אם קדם וקנאה זה השוכר זהו לדעת הרא"ש ובודאי מאי דאמר מור"ם בס' נ"ח וי"א דלמלוה דין מצרן וכו' ופירשה הסמ"ע והטו"ז דהיינו אם קדם הממשכן וקנאה אין המצרן יכול להוציא ודאי לא שאני לן בין המצרן הממשכן עצמו למצרן אחר וכדאמרן וא"כ הדרן נמי לנדו"ד דזה השוכר הקונה לדעת מר"ן הואל ושם שותף עליו הדר דינו מה שקנה בשעת השכירות כאלו קנה בעל הקרקע עצמו ואפילו אח"כ בא בעל הקרקע זה המושכרת בידו להוציא אפילו הכי אינו יכול להוציא וזכה זה השוכר הקונה. זהו הנראה לפי דעתינו ובפרט מן הפרט אין זה כי אם טרחא בעלמא דכבר הורה זקן הרא"ג המלאך רב זלה"ה בס' משי"ש סמ"א ובס' ת"ט דכך הוא הדין ובודאי עליו יש לנו להשען אפילו יהיו חולקים נגדו וכמ"ש מור"ם בס' קע"ה ס' מ"ה יעו"ש מכ"ש במקום שלא מצאנו חולק על דבריו על מי יש לנו להשען יותר מאילן גדול כזה דרב גובריה ורב חיליה זהו משנלע"ד ולי"ה יצילנו מכל שגיאה. מאתי אהובך:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: