שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קמג
ראובן היה לו בית מושכרת ביד שמעון לזמן ובתוך הזמן הלך לוי שהוא שותף עם ראובן בחצר ודר שם ג"כ ושכר אותה בית של ראובן מהיום ולכשיכלה הזמן שהיא מושכרת ביד שמעון והן היום כשמוע שמעון שלוי שכר הבית בא וטען שהוא מצרן ובפרט שלוי כבר יש לו בית שהוא דר בה ואינו צריך לזה ומשום הרוחב בעלמא אינו בדין שידחה הוא ומה גם ששמע שלוי רצונו להשכיר לאחר וא"כ איהו להוי מצרן ולוי טוען אפילו ירצה להשכירה לאחר אינו בדין שיכול שמעון לכפותו להשכירה לו כי הוא קשה לו ומידי יום יום אך בחלקות תשית למו עמו ועם ב"ב יומ"ץ:
תשובה תחלה וראש נחזי אנן בהאי קנין שקנה הבית לוי מראובן ועדיין לא הגיע הזמן של השכירות של שמעון אי הויה קנויה ללוי או לא דהואל והשתא קנויה ביד שמעון א"כ הוי כמקנה לחבירו דבר שאינו ברשותו והוי דומה למ"ש מר"ן בס' רי"א ס"א דהאומר שדה זו כשאקחנה קנויה לך לא אמר כלום ע"כ או נימא דשאני הכא הואל והקרקע סוף כל סוף אינו של שמעון אלא של ראובן ואינה אלא שכורה ולכשיכלה הזמן עתידה לחזור א"כ לא הוי דינו כדין מקנה דבר שאינו ברשותו וכדי שלא להאריך בדין זה הנה ראיתי דספק זה הביאו הרב זכו"ל בח"א א"ש וז"ל המשכיר בית לחבירו לזמן קצוב ובתוך הזמן השכירה לאחר לכשתכלה הזמן ההוא יכול לחזור בו דב"מ ח"ב ס"צ עכ"ל ושם נמי סמוך לזה הביא ג"כ הרב כרם שלמה סו"ס ל' שכתב וז"ל ראובן שכר בית לשנה וקודם תשלום השנה השכירה לשמעון אפע"פ שעשה חזקה וקנין כדין עכ"ז אם מכרה המשכיר אין לשמעון כלום דהחזיק בזמן שאין ראוי לו ולא מהני ע"כ ובספר הנז' ח"ב א"ש כתב וז"ל המשכיר בית לחברו לזמן קצוב יכול למוכרה או להשכירו תוך הזמן לכשיכלה זמן ולא הוי כמי מה שאירש מאבא מכור לך עיין כנה"ג סקצ"ב הגה"ט אות י"ט וכ"כ מהריק"ש ז"ל ודלא כמהרשד"ם ע"ע ועיין כנה"ג סקצ"ב הגה"ט ויש לעיין בכר"ם שלמ"ה סו"ס למ"ד דלא הזכיר רמז ממחלוקת הנז' עכ"ל הרב זכו"ל המובאים מח"א ומח"ב נתברר לנו דדבר זה הוא שנוי במחלוקת דלדעת הרב דב"מ והרב כרם שלמה ולדעת מהרשד"ם אותה קנייה כמאן דליתה ולדעת הנהו פוסקים אחרים שהם כנה"ג והרב מהריק"ש ס"ל דאותה קנייה שהקנה לו תוך הזמן הויה קנייה וא"כ הרי הדבר במחלוקת שנוי הן אמת דראיתי להרב מש"ה שפיר קאמר מערכת שי"ן קע"ד ששם גם הוא נסתפק בדין זה והביא סברת הפוסקים דיכול למכור ולשכור תוך הזמן והביא ג"כ סברת מהרשד"ם ז"ל החולק ולבסוף כתב וז"ל עלה מן האר"ש דאין לסמוך ע"ד מוהרשד"ם ז"ל בהא נגד כל גאוני קמאי ובתראי וכן מצאתי להרב מהריט"ץ ספ"ט ולהרב תורת חסד והרב החביב ז"ל בתשובה סק"ס והסכים עמו מהרי"ט עכ"ל עכ"פ בודאי ברור דלא כתב הרב כן אלא משום דלא ידע ולא ראה מספרי הפוסקים שהביא הרב זכו"ל שהם דברי דב"מ והרב כרם שלמה דהם קיימי בשטת מהרשד"ם ולכך הואל ולא ראה כי אם מהרשד"ם חולק לכך כתב דאין להניח סברת גאוני קמאי וכו' נגד מהרשד"ם משמע הואל ולא מצא עזר כנגדו אבל אנן שמצאנו ראינו להרב זכו"ל שהביא עוזרים לסברת מהרשד"ם אין לנו אלא להעמיד הדבר במחלוקת ויכול המוחזק לומר קי"ל וא"כ האי קנייה כמאן דליתה דמי וחשבינן כאלו עדיין ראובן לא שכר ללוי דיש נפקותא בזה כמו שנאמר לקמן בס"ד:
אלא דאחר ההתבוננות שפיר מצינו למר"ן עצמו הוא מכת הסוברים דהמשכיר יכול למכור ולשכור תוך הזמן דהא מצינו למר"ן דפסק בס' שי"ב ס"א וז"ל המשכיר לחבירו בית וכו' לזמן קצוב אינו חייב להוציאו והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלם זמנו ע"כ הרי לפניך דמר"ן פסיק ותני דהמקח קיים אלא שצריך הלוקח שימתין וכן ראיתי להרב אחרון הרב גושפנקיה דמלכא בחבורו להרמב"ם בפרק ששי מהלכות שכירות שהביא דברי הטו"ר ומר"ן אלו דס' שי"ב וכתב דמכאן מוכח דיש כח ביד בע"ה למכור ואפילו אית לן שכירות ליומא ממכר הוי והוא דכתב רבינו הטו"ר והמקח קיים ולוקח צריך להניחו ביד השוכר עד שישלם זמנו דבאו לשלול כל זה דכתיבנה עכ"ל הרי לפניך דאנן דבשטת מר"ן אזלינן הקנייה קנייה: גם עדיפא מזה נלע"ד דבנדו"ד אפילו מהרשד"ם וסייעתו יודו דקנה לוי דהא שמעון זה השוכר לא היתה מושכרת בידו בית זה לזמן קצוב אלא היתה מושכרת בידו סתם ואח"כ נכנסו יומי החורף שאין יכול להוציאו מהחג ועד הפסח כדקי"ל בפסק מר"ן סשי"ב ועל זה נכתב כאן בשאלה תוך הזמן וא"כ הואל והכי הוא לדעתי נראה דעד כאן לא קחשיב מהרשד"ם דמי ששכר בית לחבירו שוב אינו יכול למוכרה ולא לשוכרה תוך הזמן אלא דוקא בשכרה לזמן קצוב דאזי לא נשארה שום זכות כלל למשכיר בבית זה אפילו אם נפלה ביתו של משכיר או אם הוקרו הבתים או אם בא אדם אחר והוסיף על השוכר או אם כלליה לבריה כמו שמפורש כל זה בחומ"ש ס' שי"ב סי"א וי"ב וי"ג יעו"ש אבל אם היתה שכורה ונכנסו יומי החורף דיש לו זכות בכל מאי דאמרן א"כ הואל ויש לו זכית בה אפילו מהרשד"ם אזיל ומודה לסברת הפוסקים ולא מפשינן פלוגתא וברור דכן היא הסברא הואל ועדיין יש זכות למשכיר:
נקטינן מכל מאי דאמרן דזכה לוי ונקנית לו הבית והשתא הואל והקנייה הוייה קנייה נפלה בבירא טענת שמעון שטוען שהוא מצרן מכח שהוא דר בה דהגם דקי"ל כסברת הטו"ז בסו"ס קע"ה סנ"ט דס"ל דאפע"ג דלא קי"ל כהרא"ש דיש מצרנות בשכירות היינו דוקא במי שבא לזכות בבית שלפני ביתו הוא דאמרן הכי אבל מי שמושכרת בידו איזה בית והלך אדם אחר ושכרה יכול שוכר ראשון לומר הוא מצרן הואל והוא שכן בה זוהי סברת הטו"ז דאפילו לאחר זמן השכירות אם הלך המשכיר ושכרה יכול מי שדר בה לומר שהוא מצרן מכ"ש בנדו"ד שהשכירות שהשכיר ללוי היא בתוך יומי החורף דבזה מצינו מדברי הרב"י מתשובת מהר"י ן' שושאן ז"ל שהביא נראה דלא כן הוא יעו"ש אלא דבנדו"ד רואה אנכי דלא יוצדק דינו של הטו"ז דהא לוי זה השוכר השני יש לו חלק באותה חצר ודר בחלקו ומצינו לרבינו יעבי"ץ והרב המשבי"ר זלה"ה שכתבו דחצירות דידן שהם שותפים בשער כניסה ובבה"ך וכו' הגם דכל אחד יש לו בית אחד לדין שותפים יחשבו ודנין ליהו כדין שותף לכל דבר יעויין בדבריהם שהובאו בספר כר"ח ח"א סי"ג וא"כ הואל ולוי זה דין שותף יש לי יהלך ושכרה לאחר יומי החורף ודאי דיכול לדחות לשמעון ואינו יכול לומר שהוא מצרן דהא זה הקונה כחו עדיף ממצרן שהרי הוא שותף גמיר והואל ולאחר יומי החורף כלה זמן השכירות של שמעון א"כ הדרא הבית לרשות מרה קמא אלא דאם יעבור וישכירנה לאדם דעלמא יכול שמעון לומר שהוא מצרן וא"כ הואל ועבר ושכרה ללוי שהוא שותף בחצר אפילו אי לא הוה שותף עדיף ממצרן עכ"ז הרי קי"ל אם עבר אחד מן המצרנים וקנאה אפילו אין לו אלא חלק קטן זכה יעו"ש בס' קע"ה סי"א א"כ מכ"ש כאן דזה השוכר לא אחשבוה רבנן אלא למצרן דוקא ולוי הדר לא מלבד דאחשיבוה למצרן אלא רבותינו אחשיבוה לשותף בודאי דזכה בשכירות זה ויכול לדחות לשמעון שדר בה:
ומה שטען שמעון כי לוי זה השוכר כבר דיי לו בביתו שהוא דר בה ולא השכיר זה כי אם לרוחא בעלמא או להשכירה לאדם אחר הנה פשוט דאם לוי זה שכרה לעצמו משום רוחא פשוט דדברי לוי אינם מעלים ואינם מורידים דהגם דמצינו למור"ם בס' קע"ה ס"ט שכתב וז"ל אם הלוקח לית ליה ארעא ודחיקא ליה שעתא והמצרן א"צ לה רק לרוחא בעלמא י"א דלית ליה דינא דב"מ ויש חולקים ומדברי מהרא"י ומהרי"ו נראה כסברא הראשונה ע"כ הרי משם מוכח דדעת מור"ם לפסוק כסברה קמא דליכא דינא דב"מ וכן ראיתי להרב מש"ה אות מי"ם שכתב משם הרב זקן אהרן ז"ל כסברת י"א קמא דליכא דינא דב"מ בצריך לרוחה בעלמא:
עכ"ז נדו"ד שאני. ושתי תשובות בדבר חדא דלא נחלקו וס"ל בעלי י"א קמא דליכא דדב"מ היינו דוקא במי שבא לזכות מדין מצרן דוקא אבל בכגון דא דהוא שותף בודאי דבזה עדיף ממצרן דהא כל מקום שאין נגיעת הזיק למוכר אלא ללוקח דוקא בזה העדיפו השותף מן המצרן ואפילו לא היה דין מצרנות יזכה בדבר וכמו שבא כלל זה בדברי מוהריב"ו ז"ל סקפ"ו שכתב וז"ל אי בכל מילי דלית ביה דדב"מ אי אמרינן שותף עדיף ממצרן עיין שו"ת ב"ח סי"ג ומשפט צדק ח"א דס"ב דכללא כייל שכל שהוא צורך הלוקח אמרינן שותף עדיף ממצרן וכל שהוא צורך מוכר אין לחלק בין שותף למצרן ודברי הב"ח הביאם הרב זכות אבות סק"א יעו"ש עכ"ל וכן ראיתי להרב יוא"ל בתוש"י ח"ב סי"א דגם הוא נשתמש בכלל זה יעו"ש וא"כ גם כאן הואל ולוי זה שותף יכיל ללוקחה לעצמו אינו צריך כי אם לרוחה זאת ועוד אחרת והוא טעם כעקר דהתם מיירי באדם דעלמא שקנה ובא המצרן להוציא בזה הוא דלא העדיפו כח המצרן וזכה הלוקח וכמו שמפורש שם מדברי ס"ק פ"ט יעו"ש אבל בנדו"ד שכבר לוי שכרה והוא קרוי מוחזק והוא מצרן ושותף מהיכא תיסק אדעתין לומר הואל ואינו צריך כי אם לרוחה דלא יזכה בה זה לא יתכן:
ועדיפא מזה יש לנו לומר דאפילו אם לוי זה ירצה להשכירה לאדם אחר יוכל הוא לדחות את שמעון ממנה וישכירה לאדם אחר ואל תתמה היאך יוצדק דבר זה שהרי אפילו אי חשבינן ללוי זה הוא בעלה דהאי ארעא עכ"פ הרי שמעון השוכר יכול לומר אני מצרן וכסברת הטו"ז דדינין מידי יום יום אלא דלזה הרי יש ארוכה ומרפא מטענת לוי שאומר שאין רוצה להשכירה לו הואל ולא אתדר ליהו לדור ביחד ומדי יום יום אתגורי איתגור בני ביתו של שמעון עם בני ביתו של לוי ומכח טענה זאת יכיל לדחותו ולשכור אותה לאדם דעלמא כי יאמר זה ניח לי וזה קשה וכבר נודע פסק מר"ן בס' קע"ה סי"ח דבמקום שיש נחותה למוכר באדם דעלמא אין המצרן יכול לסלק לאותו דניחא ליה ביה המוכר או המשכיר א"כ גם כאן הואל ולוי זה ניחא ליה באחר ולא בשמעון ודאי דיכיל לדחות שמעון ולהביא אחר דטענה זאת שטוען דמידי יום יום פלגן בהדייהו טענה הנשמעת היא דהא עדיפא מזה מצאנו ראינו למר"ן בב"י סשי"ב מחס"ג שכתב משם המרדכי על ראובן שהיה דר בבית לאה ורצה להחזיק בקצת הבית ולא עלתה לו והיא טוענת שאינה יכולה לדור עמו שפיר טענה דדמית עלי כאריה ארבא מכל אלה התואנות והקנטורים שנעשו ביניהם אין אדם דר עם נחש בכפיפה ע"כ וכתב שם הד"מ וז"ל ומסיים שם צריך וצריך לצאת אפילו באמצע החורף יעו"ש מוכח מדברי הרב"י דאם היה דר עמו ונעשה שונאו יכול להוציאו אפילו תוך הזמן הן אמת דמצאנו שם להד"מ שהביא משם הנמק"י שהביא דפרק השואל דמי ששכר בית לחבירו והיה אוהבו ונעשה שונאו אין יכול להוציאו מן הבית ע"כ הרי ראיתי להרב זכו"ל שכתב משם כנה"ג ודעתו ג"כ כן הוא דהאי מ"כ שכתב הרב"י היא פליגא עם סברת הנמק"י שהביא הד"מ יעו"ש בדבריו ח"ב א"ש א"כ לפי דבריו של הרב כנה"ג והרב זכו"ל יש לנו לפסוק כדעת המ"ך שהביא מר"ן בב"י ולא כדעת הנמק"י שהביא הד"מ הואל וקי"ל כמר"ן אפילו כפי מה שהביא בב"י ולא העלה אותם על השולחן וא"כ לא מבעייא לדברי כנה"ג והזכו"ל דמר"ן ס"ל כדעת המ"ך דאפילו היה דר שם יכול להוציאו קו"ח לנדו"ד דלא הוא שהביא שמעון לבית זה נוסף על זה דאחרי יומי החורף הוא ענין זה ודאי אפילו הוא מצרן יכול לדחותו:
אלא אפילו לדעת מור"ם ז"ל דס"ל דדברי הנמק"י לא פליגי עם דברי המ"ך שהביא הרב"י שהרי מצאנו לו שפסק לתרווייהו בש"ע ס' שי"ב ס"ט פסק סברת הנמק"י ובסי"ד פסק לסברת המ"כ א"כ ודאי דס"ל דלא פליגי וכוותיה ודאי נקטינן הואל ומרן לא גילה דעתו עכ"ז בודאי דבנדו"ד גם הוא יודה דיכול לדחותו מטעם קטטה דעד כאן לא פליג הנמק"י וס"ל דאין יכול להוציאו אלא התם הואל והביאו מעיקרא ושכר לו הבית ועדיין הוא תוך הזמן הוא שאין יכול להוציאו אבל בכגון נדו"ד דבא לכתחילה לשכור לו מי הוא זה ואיזה הוא שיסבור דכייפינן ללוי זה ולהכריחו לשכור למי שהוא שונאי הואל והוא מצרן ישתקע הדבר ולא יאמר ועיין בס' בית יהודה ז"ל בדיני השכירות דאם בעל הקרקע רוצה להוציא השוכר אפילו בלי שום טעם ומידע ידעינן דאחר שיוציאו ישכירה לאחר עם כל זה יכול להוציאו יעו"ש. זהו מה שנראה לעניות דעתי וצוי"ם וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: