אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קלו

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קלו

סימן קלה

נשאלתי בשותפים בחצר שהיתה צריכה תקון הכרחי ואחד מהם לא רצה לתקן עמהם כתב מר"ן בסי' קס"א ס"ה וז"ל אם אחד מבני החצר אינו רוצה ליתן בתיקון הצריך ואינו רוצה להשכיר ביתו שבחצר יתקנו הם וישכירו הבית ויקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו יעו"ש והנה פשט לשון מר"ן הוא דאנן שוכרים הבית למי שירצה להשכירה ומאי דתפסינן מדמי השכירות מנכין אותו מחלקו המגיעו בהוצאה ותול"מ אלא דשמעתי באומרים לי שהרב משכנות הרועים מפרש בזה דכוונת מר"ן היא דשוכרים הבית ויקחו השכירות לעצמם ואין מנכין אותו מן ההוצאה עד שיפרעו מחלקו. המגיע לו ר"ל עד שיפרע להם בעה"ב ההוצאה ואזי יחזירו לו ביתו ומה שאכלו אכלו מדמי השכירות ושמעתי שדחוקו של הרב ע"ז הוא דהיאך השותפים יוציאו ממון ההוצאה מכיסם ואח"כ יחזרו על השוכר לגבות ממנו מעט מעט זה אינה תורה:

ואני נבהלתי משמוע דהיאך פה קדוש יאמר דבר זה דלא מלבד דיש על זה קושיות חבילות חבילות דזה נכלל בכלל רבית:

גם מאי שנא מההיא דמי שבנה בחצר חבירו האמורה בסי' שע"ה ס"ד דשם נאמר דכל מה שתפס מנכין לו מהוצאתו גם אין לשון מר"ן סובל זה הפירוש דלפי פירושו הכי הול"ל ויקחו השכירות עד שיפרע להם חלקו המגיע לו אבל במאי דתני עד שיפרעו מחלקו משמע דכוונתו לא יקחו השכירות עד שיפרעו מחלקו המגיע לו דהיינו מאותו שכירות יהיו נפרעים עד שיכלו דמי ההוצאה ואח"כ יחזור קרקע למרה קמא והגם ששמעתי שהרב הנז' נדחק במה דכתיבנא ושם עשה כסא וסמוכות שלו לפירושו ולא זכיתי כעת לראות זה הספר ולעמוד על הבא"ר:

אכן משנלע"ד לכתוב עתה הוא דעיקר תמיהתו של הרב דבשבילה הוצרך להוציא הדברים מפשוטן לעד"ן שאינה תמיהה כלל דהא יכולים השותפים לשכור הבית וליקח עד כדי דמי הוצאתן וכיצד יעשו דהיינו יכריזו על הבית כמה ירצה איזה אדם לשוכרה ולהקדים בשכירות הבית כו"כ ואזי מי שיבוא אצלינו ויאמר אני רוצה לתת כו"כ בתורת מקדים בשכירות הבית אזי שוכרין לו אפי' צריך לגבות לו משומת השכירות דהיינו אפילו לאחר התיקון תהיה שוה דינר בחודש ועל ידי הקדמת השכירות אנו שוכרין אותה לו בחצי דינר לא איכפת לן. שכתב מר"ן בסיק"ג ס"ה וז"ל ואם אין המלוה רוצה לקנות יותר מכדי חובו ואומר פרע לי מעותי מאחר שמה שהוא כדי חובו אין בו שיעור הראוי הדין עמו וכופין את הלוה למכור את הקרקע או למשכנו ויפרע לזה מעותיו ע"כ וכתב שם הש"ך סק"ד וז"ל או למשכנו ובתשו' רשב"א ורבינו ירו' איתא או משכירין וכתב ד"מ דהיינו להשכירו שיעלה בפעם אחד דמי החוב אבל אם לא יוכל להשכירו רק שנה אחת בדבר אחד מועט אין ממתינים ללוה דא"כ תנעול דלת בפני לווין ויותר נ"ל דכאן מיירי שמשכירין אותו שיתן השוכר השכירות מיד דאל"כ כיון ששכירות אינה משתלמת אלא לבסוף אינו בדין שימתין המלוה ונראה שלכך השמיט המחבר השכירות משום דאינו שכיח ששוכרים לשלם מיד דהא שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לכך מוכרים או ממשכנים עכ"ל הרי לפניך דבמקום שהדין הוא לשלם לו ממונו דינא שימכור הקרקע או ממשכנה או שוכרה ע"י הקדמת השכירות וכמ"ש הרשב"א ופירשו הש"ך וא"כ גם כאן לפי דבריו של הרב הנז' דהוצרך לו' דהשותפין יקחו השכירות עד שישלם להם ההוצאה ויהיה דמי השכירות נוסף על ההוצאה משום דהווייא אונאה בדבר שהשותפים יוציאו הדבר ואח"כ יקחו אותו בפרוטרוט ולפי דבריו שיש אונאה בדבר הרי הי"ל להרמ"ה בעל סברא זאת לו' דהשותפים ימכרו מעט מהקרקע כדי חלקו בתיקון או ממשכנים או שוכרים אותו בהקדמת השכירות והוא טוב לו לשותף משיקחו כל דמי השכירות יתירות על ההוצאה אלא ודאי דאין אנו צריכים לכל זה דהגם דלגבי המלוה כתב מר"ן בסיק"ג דמוכרים הקרקע או ממשכנים וגם הוסיף הש"ך לו' משמיה דהרשב"א שמשכירים בהקדמת השכירות הרי פי' שם בדברי הש"ך משם הד"מ טעמו בצדו משום נעילת דלת ולזה כתב הד"מ דמשום נעילת דלת דין הוא ששוכרין אותה כדי שיעלה בפעם אחד דמי החוב והוסיף הש"ך לו' גם בהקדמת השכירות יעו"ש הרי דלא כתבו זה דשוכרים אותה בפעם אחד ובהקדמת השכירות אלא משום נעילת דלת אבל במקום דליכא נעילת דלת לא שכרינן ליה בפעם אחר וגם לא פחתינן משווייה ליקח השכירות בתורת מוקדם מכ"ש דליכא למי' שיקחו השכירות נוסף על ההוצאה כמ"ש הרב ז"ל דבנדון זה אין כאן נעילת דלת דהא יותר ממה שהשותף רוצה לתקן השותפין חביריו ניחא להו יותר לתקן ומה נעי' דלת שייך כאן אלא בודאי דפשט מר"ן מורה דהכוונה היא שהשותפים מוציאים בבנין ויקחו משכירות הבית קמא קמא וינכו אותו מדמי ההוצאה שמגיע לשותף בחלקו:

אחרי זאת ראיתי להרב כמהר"י ן' וואליד זלה"ה בס' וי"ץ סקפ"ב שנשאל ע"ז בשותף שלא רצה לפרוע חלקו והשיב להם הרב הנז' וז"ל ואם אין בידם במה לשלם ימשכנו הבית בידו ויהנה בפירות השבח שהשביח בבנין מחמת ההוצאה שהוציא דהיינו שישומו הבית כמות שהוא עכשיו כמה שוה שכירותו בכל חודש והגם שאינו ראוי הוא לדירה אפשר שראוי הוא לדבר אחר ואחר שיבנה אותו ישומו השמאים כמה שכירותו בכחו"ח דרך משל אם עכשיו שוה שני איקיות ואחר שיבנה אותו יהיה שוה שבעה אוקיות יפרע לשותפים בכחו"ח מה שעולה להם מהב' איקיות כפי שיעור חלקם בחצר ויהנה הוא בחמשה אוקיות שהשביח מחמת הוצאת הבנין עד שיפדו השותפים עכ"ל והנה הגם דהרב מהרויב"ו גילה דעתו ודבריו דאין פירוש דברי מר"ן שיקחו השותפים השכירות לגמרי כמ"ש הרב משכנות הרועים דלפי דברי הרב משכנו' הרועים אין אנו צריכים לעשות אותה בידו משכונה וגם אפי' מה שהיתה שוה מקודם הבנין עכ"ז הרי אית ליה להרב דהכל יהיה לשותפים עד שישלם להם לא כן הרב הנז' ס"ל דצריך לשלם להם מה שהיה קודם הבנין וגם מה שנתרבה מכח הבנין אינו זוכה בו אלא מצד שעשאו אותו בידו משכונה דון מינה הא אם הוציא ולא נעשה בידו משכונה צריך לנכות הכל וזה מורה שהרב הנז' מפרש כפשט מר"ן דכל מה שיקחו השותפים מדמי השכירות יתנכה מהוצאת חלק השותף:

אלא דעל הרב מהריב"ו זלה"ה נמי תמיה לי מנין הוציא דין זה דאם לא רצה השותף לבנות דעושה אותה משכונה כדי שירויח השותף השכירות בשביל מה שהוציא ההוצאה הרי מר"ן לא כתב אלא שוכרים אותה דהיינו שוכרים אותה וגובין על יד על יד בכחו"ח ומאין הוציא האי דינא דממשכנים אותה בידו ואם כוונתו של הרב מהריב"ו לפרש דכוונת מר"ן שכתב שהשותפים שוכרים אותה דהיינו בבת אחת ויקחו השכירות בתו' מוקדם דאז נראה דמר"ן חייש לפסידת השותפין שלא יתבטל כיסן בהוצאת הבנין וממילא הואל ומר"ן חייש לזה כתב הרב בתשובה זה התיקון שימשכנו בידי השותף חלק מי שאינו רוצה לבנות עמהם דדא ודא אחת היא דכמו שיכול לשכור בפעם אחת בהקדמת השכירות כן נמי תיקון אחר יכול למשכן וכמ"ש מר"ן בסיק"ג שכתב וכופין את הלוה למכור או למשכן וכתב הש"ך משם הרשב"א דגם יכולים לשכור לזמן וכו' ש"מ דשוים הם ולכך הרב מהריב"ו כתב לשואל בתשו' שיעשו זה התיקון זה לא יתכן לפרש כן בדברי מר"ן שהכוונה היא שישכירו אותה ע"י הקדמת השכירות דהא כבר כתבנו שהש"ך כתב בשם הד"מ דלא תקנו שיכול לשכור בהקדמת השכירות אלא במקום דאיכא נעי' דלת אבל במקום דליכא נע"ד לא ובנדו"ד כבר כתבנו דליכא נע"ד:

זאת ועוד אחרת דהרי כתב הש"ך דשם מר"ן בסיק"ג לא כתב אלא דמוכרין הקרקע או ממשכנו אבל לא כתב שישכירו לזמן ולהקדים לו השוכר השכירות וכסברת הרשב"א והטעם דלא כתב להאי תיקון משום דסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לכך לא חש הרב לכתוב מלתא דלא שכיחה ואם כן היאך אנו נאמר דכוונת מר"ן כאן שישכירו אותו השותפים בהקדמת השכירות הרי מילתא דלא שכיחה לא כתב לה:

ואדרבא כלפי לייא דלא הו"ל למר"ן לכתוב כאן בסיקס"א אלא דאם לא רצה השותף לבנות עמהם מוכרים מחלקו או ממשכנים דהיא מילתא דשכיחא וכמ"ש בסיק"ג:

שוב ראיתי להרב תוש"י ח"ב די"א ע"ד שכתב בתוך פסק אחד וז"ל ולא עוד אלא שהיה אביו מדקדק כשבנה משלו החנויות שהיו בשותפות ביניהם לעשות משכו' בב"ד על הבנין שהוסיף משלו ואם איתא שהיו עיסה אחת וכל הרווחים לאמצע למה יעשה משכונה בב"ד על הבנין שהוסיף כיון שהכל מן האמצע וגם הב"ד שעשו לו אי אפשר להסכים על המשכו' אם לא שהיה ידוע ביניהם שכל אחד נפרד לעצמו עכל"ה הרי מדברי הרב הנז' מוכח דכך הדין פשוט בב"ד דשותף שהוציא בבנין ממשכנין בידו חלק חבירו וכפסק הרב מהריב"ו זלה"ה ותמיהתי במקומה עומדת ועדיין הדבר צריך אצלי תלמוד מהיכן יצא להם דין זה כי דברי הרב מהריב"ו באו בקיצור בלי שום ראיה גם צריך לי עיון במ"ש דשיימינן לקרקע כמה היתה שוה וישלם לו השותף ומה שהוסיף בשכירות מכח הבנין יהיה ריוח למוציא הוצאות בעד ממונו שהוציא ירויח זה על ידי שעושה אותה לו משכונה כ"ז צל"ע:

אבל בענין הדין כך חובתינו לשתות בצמא את דברי רבותינו הראשונים ולקבל מנהגם הטוב דאם לא ירצה השותף לפרוע עומדין הבדי"ץ וממשכני' את חלק המעכב ביד השותף כדין משכנתא בניכוי כאשר יראה בעיני הדיינים הואיל וכן בא הדבר מפורש בספר תוש"י ובספר וי"ץ כמש"ל. זוהי הנראה לעניות דעתי וצויי"ם וימ"ן אכי"ר:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט הל' מצרנות סימן קל"ז להיות שראובן היתה בידו חנות אחת מושכרת מעכו"ם אחד והלך שמעון ושכרה מהעכו"ם ובא להוציא ראובן ממנה וראובן טוען שהוא מצרן ורוצה שישאר בה מדין מצרנות ובא העכו"ם לפנינו וטען כי גם הוא אינו רוצה להשכירה לראובן יותר ורצונו הוא שישכירה לשמעון דשמעון נוח לו וראובן קשה לו ע"כ: תשובה לזה הוא הנה ידוע דדין מצרנות בשכירות היא מחלוקת הרמב"ם והרא"ש דלהרמב"ם אין דין מצרנות בשכירות ולהרא"ש ס"ל דגם בשכירות יש דינא דבר מצרא ואנן כוותיה דהרמב"ם ס"ל הואל ומר"ן בקצר פסק כוותיה בסי' קע"ה סנ"ט דאין דין מצרנות בשכירות ובנדו"ד אפי' הרא"ש יודה דהא מצינו לרבינו הסמ"ע שכתב בסי' קע"ה ס"ק קי"ב דגם סברת הרא"ש שהביא מור"ם דס"ל דיש דין מצרנות בשכירות עכ"ז היינו אם קדם השוכר או הממשכן וקנאו דאין המצרן יכול לסלקו יעו"ש א"כ הרי לפניך דאפילו מאן דס"ל דשכירות ליומא ממכר הוי ויש בה דינא דבר מצרא הייני דוקא אם קדם מי שממושכנת או מושכרת בידו וקנאה אבל אם בא לכתחילה מי שממושכנת בידו לקנותם אפילו הרא"ש מודה דאין בה דינא דבר מצרא וא"כ כ"ש בנדו"ד שכבר הלך שמעון ושכרה מגוי וראובן רוצה לזכות בה בשכירות מכאן והלאה בודאי דלכל הדיעות אין כאן מצרנות ואין לומר דהא דבעינן דוקא קדם וקנאה הוא שיזכה בה לדעת הרא"ש אבל אם בא לזכות בה לכתחילה לא היינו דוקא לגבי המצרן אבל לגבי מי שאינו מצרן כנדו"ד איכא למימר אפילו לכתחילה יכול לזכות בה הממשכן או מי שמושכרת בידו ז"א דהא מהא דכתב מר"ן בסעיף מ"ה דאם טען הלוקח למצרן שדה שבאת מכחה לסלקני שכורה היא בידך או משכונה וכו' ש"מ דאם היא שכורה או משכונה אינו יכול לסלק אפילו למי שאינו מצרן וממנה הוכיח הסמ"ע בסעיף קי"ב דאין כח ביד הממשכן לזכות או המוכר אלא בקדם וקנאה דוקא אבל לכתחילה אם בא לזכות אינו יכול לזכות אפילו כנגד לוקח שאינו מצרן א"כ לכאורה נראה בנדו"ד אפילו לסב' הרא"ש ליכא דינא דבר מצרא:

אלא דמצאנו ראינו להרב הט"ז שכתב בסעיף נ"ט דהרמב"ם והרא"ש לא נחלקו אלא במי ששוכר בית ובית שאצלו נשכר אבל אם הוא שוכר בית ובא אדם אחר ושכר אותו בית עצמו בודאי דיכיל השוכר הראשין להחזיקו לעצמו וגם הרמב"ם מודה בזה יעו"ש ובודאי דברי הטו"ז אלו דאמרן דמי שהיתה מושכרת בידו יזכה בה מדין מצרנות ודאי הסברא נותנת אפילו אם המצא ימצא דהגוי יאמר לא ניחא לי לשכור לך ביתי יותר כי זה השני נוח לי ואתה קשה לי בודאי אם יבוא הגוי לדין לפנינו כמו מאי דקמן בודאי פסקינן ליה דצריך לשכור אותה לשוכר ראשון ויסתלק מינה השוכר שני מדין מצרנות כי טענת זה נוח לי לבטל מצרנות דשכירות היא גריעא: והגם שיש לדקדק ולומר דלכאורה נראה דמר"ן ס"ל דטענת זה נוח לי טענה אלימתא היא דהא כתב מר"ן בסעיף נ"ח וז"ל אם בתחילת המשכונה בא המצרן וערער ולעכב לומר אני אלוה לך כי שמא כוונתו להערים למכור למלוה אינו יכול לעכב בידו כי יאמר לו זה נוח לי ואתה קשה ע"כ וא"כ גם כאן היאך יכול לזכות מדין מצרנות בבית זה הרי בעל הבית יאמר לו זה השוכר השני נוח לי ואתה קשה לי הואל וסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף: זה אינו דבנדו"ד שהיתה כבר מושכרת בידו ודאי גילה דעתיה דנוח לו ביה וראיה מההיא דסי' רצ"א סכ"ו דשומר שמסר לשומר חייב וכתב שם לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד דבר זה אצל השומר השני הרי השומר הראשון פטור הרי לפניך כל שגילה דעתו שוב אינו יכול לומר אין רצוני בו א"כ גם כאן הואל והיתה מושכרת בידו ימים רבים אזדא לה טענת רצוני שזה קשה וכו' והגם שיש להשיב על ראיה זה דשאני התם דהשומר הראשון פטור משום דלא מיחה מעיקרא המפקיד ובשביל זה אמדינן דעתיה דמסתמא ניחא ליה בשמירתו אבל אם שם ג"כ המפקיד בשעה שבא למסור הפקדון ביד שומר שני מיחה בו בודאי דיכול לעכב עליו ואם נאבדה מיד שומר שני ודאי יהיה הראשון חייב דכל שגילה דעתו לית דין ולית דיין וא"כ גם כאן הואל ובא בעל הבית לומר אין רצוני עוד בשוכר הראשון כי הוא קשה לי נימא דטענתו טענה:

אכן מתשובת הרא"ש שהביא הטור בסי' שט"ז נראה דאפילו אם בעל הקרקע אינו רוצה לשוכרה עכ"ז כתב הרא"ש שם שהדין עם שמעון המצרן וא"כ קשה הרי ראובן בעל הקרקע יכול לטעון זה נוח לי וזה קשה לי:

אלא בודאי דבשכירות לא שייך טעם זה הואל ואין כאן פסידא כ"ך גם איכא למימר שמא שקר קא טעין ע"ז המצרן וא"כ מדיניה דהרא"ש דאותו תשובה דסי' שט"ז אתה למד לנדו"ד מכ"ש דהרי דיניה דהרא"ש בדלא היתה מושכרת כלל ביד שמעון אלא היה ראובן משתמש בה לעצמו וכששכרה ללוי רצה שמעון לזכות בה מדינא דבר מצרא וא"כ מכ"ש בנדו"ד דהיתה מושכרת ביד השוכר וכבר בעל הקרקע גילה דעתו דניחא ליה ביה ודאי שוב אין יכול לטעון אתה קשה לי לבטל המצרנות:

וגם דברי מר"ן עצמם בסי' נ"ח מורים כן דהרי מר"ן עצמו לא כתב דיכול בעל הקרקע לומר זה נוח לי אלא בבא לטעון בתחילת המשכונה כי שמא כוונתו להערים בזה הוא דאיכא יכול לטעון זה נוח לי כי שמא האמת אתו הואל ואין כאן בטול דינא דבר מצרא דשמא אין כאן ערמה אבל אם יודע הדבר בבירור דכוונתו להערים ודאי ויכול להוציאה מידו ולמשכנה המצרן וכמ"ש הרב גו"ר ארי"ה בסקט"ו משם מהרשד"ם דהגאונים כתבו שצריך להחרים ע"ז שלא עשו קנונייא ביניהם יעו"ש הרי לפניך דכשיש ערמה בדבר נפלה במהרה טענת זה נוח לי הואל ויש כאן ביטול דינא דבר מצרא וא"כ הרי סייעתא לנדו"ד דאין הבה"ב יכול לומר זה נוח לי ומבטל טענת המצרן:

ואחרי כותבי ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בליקוטיו אות ש' שהביא דין זה בפשיטות וז"ל מי שהיתה קרקע חבירו שכורה בידו והלך אחר ושכרה יכול שוכר הראשון לסלק השני וכן המנהג פשוט בעיר טיטוואן ומרגלא בפומייהו דאנשי כרא בכרא פייא ולא ועי' בטו"ז סיקע"ה מצאתי כתוב בכת"י מהרש"א זלה"ה דיהיב טעמא דאין יכול לומר זה נוח לי וזה קשה לי דאמרי' ליה כי היכי דהוא נוח לך כל ימי השכירות שעברו שהשוכר היה דר בה יהיה נוח לך גם עתה מכאן ולהבא עכ"ל ולי אני הצעיר כבר הוכחתי וביררתי מתשובת הרא"ש הנז' דאפילו בלא האי טענה דהיתה מושכרת כבר בידו עכ"ז במקום שיש דינא דבר מצרא וכגון בבתים שלנו דפסקו בהם רבותינו הראשונים חכמי פאס יע"ה דאפילו מבית לבית יכול לזכות מדינא דב"מ דהואל ומשותפים באמצעה של חצר וכו' הרי ביררתי לך מתשובת הרא"ש דאפילו בכה"ג אינו יכול לומר זה נוח לי וזה קשה לי וטעמא הוא ודאי משום דאיכא למימר שקר ענה זה המשכיר וכוונתו היא לבטל המצרנות גם איכא למימר הואל ואין כאן פסידא כ"ך דאם לא ירצה לפרוע לו בחודש הראשון הרי יכול להוציאו ואין כאן טענה אלימתא בטענת זה נוח לי וזה קשה לי בשכירות לבטל דינא דב"מ:

והגם שכתב הרב זכו"ל ח"ב חלק חומ"ש אות מ' וז"ל ראיתי בספר אחרון הנדפס מחדש מחח"מ רס"י כ"א דכתב בפשיטות דאם המוכר חפץ באחר ולא במצרן דאומר זה נוח לי בזה כו"ע מודו דהרשות בידו ואין המצרן יכול לסלקו יעו"ש ודבריו נראים הפך דברי מור"ם סי' קע"ה ס"ו דכתב דאפילו אם אין המוכר רוצה בזה אפי"ה קנה המצרן בע"כ של מוכר והוא מתשו' מימו"ן ועי' כנה"ג שם הגה"ט אות ז' ובנ"י חי"י אות ג' שלא הביאו חולק ע"ז הן אמת שכ"ך הדרישה כמו שהביא שם מ"מ גם על הדרישה צריך עיון איך לא זכר כלל מדברי מור"ם אלו וגם הוא עצמו בסמ"ע סק"ז נראה דמסכים לדברי מור"ם וכעת צריך להתיישב בדבר וגם לראות תשו' הרשב"א שם בב"י מחדושיו כ"ט ואפשר שדברי הדרי' אינם אלא בשכירות ומשכנת' דעסיק בהו לא בסתם מכירה ולשון מוכר דנקט א"א לשון מושקל ועז"ק דאפילו להרא"ש ז"ל ודעמיה דס"ל דשכירות אית בה דדב"מ היינו כשלא אכפת ליה למוכר אבל בלא"ה יכול למחות והט' דבשכירות דאינה מש' אלא לבסוף יאמר זה נוח לי שיפרע לי וגם במשכנת' יאמר בזה נוח לי כי ירוח לי הזמן וכמ"ש הטור וש"ע ולבוש בסנ"ח איברא דעדיין ק' דמת' הרא"ש שציין שהביא הטור בסשי"ו מפשט לשונו נראה דאפילו אם מעכב המשכיר יש בו דדב"מ יעו"ש ואיך קאמר דכ"ע מודו עכ"ל הרב זכו"ל וא"כ הואל ודבר זה דאם המשכיר אומר זה נוח לי בשכירות היא מחלוקת שנויה א"כ נימא דיכול המשכיר לומר קיים לי כס' החולקים על הרא"ש ז"א דודאי כוותיה דהרא"ש נקטינן דהא מצינו דמר"ן בקצר פסק האי דינא דהרא"ש בסי' קע"ה סעיף ס"א וז"ל שנים ששכרו שדה בשותפות ואחד מהם רוצה לשכור חלקו לאחר והשני רוצה לזכות בו מדין בן המצר הדין עמו כיון שהוא שותף ע"כ וכתב הרב באה"ג דדין זה הוא מהרא"ש כלל א' ודין זה דכלל א' הוא שהביא הטור בסי' שט"ז שהביאנו למעלה ושם בטור מפורש דהמשכיר לא היה רוצה לשוכרה למצרן ועכ"ז הרי פסקה מר"ן בסעיף ס"א דיכול לזכות ואין בעל הקרקע יכול לעכב א"כ הרי מכאן מוכח אפילו במקום שלא היה דר בה מעקרא אלא היה דר בבית אחרת עכ"ז בתים שלנו יכול לזכות מדין המצר אפילו בלא טענת כי היכי דהוא נוח לך כל ימי השכירות שעברו וכו' שהביא הרב מהריב"ו משם מהרש"א וא"כ יש להקשות למה הוצרך הרב מהרש"א זלה"ה לאותו טעם דכי היכי דהוא נוח לך וכו' הרי מתשובת הרא"ש שפסק מר"ן נראה דאפילו במקום דלא שייך אותו טעם דהא עובדא דהרא"ש היתה בשנים שהיו שוכרים קרקע בשותפות ואחד מהם רוצה לשכור חלקו לאחר וכמו שמפורש שם ועכ"ז פסק הרא"ש דיכול לזכות השותף בקרקע מדינא דב"מ ושם לא שייך טעמו של מהרש"א וא"כ קשה למה הוצרך מהרש"א לטעם זה: אלא לפי האמת נראה דצריכים אנו לט' של מהרש"א דהא דברי מהרש"א הם במי שהיה שוכר בית מחבירו ורוצה לזכות בה עכשיו מדין בן המצר לכן צריכים אנו לט' של מהרש"א לבטל טענת זה נוח לי וכו' אבל בתשובתו של הרשב"א היתה בדין שרצה לזכות מכח שותף ובשותף איכא למימר אפילו בלא טעמו של מהרש"א אינו יכול לטעון זה נוח לי דהא שותף עדיף ממצרן ולענ"ד נראה דבזה נסתלקה תמיהת הרב זכו"ל שתמה על מה שראה בס' אחרון הנדפס מח' דכתב בפשיטות דכ"ע מודו דיכול המשכיר לומר זה נוח לי וכו' והוא תמה עליו מתשובת הרא"ש הנז' דמשמע ממנה שהרא"ש חולק וע"ז תמה עליו איך קאמר דכ"ע מודו וכמו שהבאתי לעיל כל דבריו של זכו"ל יעו"ש לעי' ולי אני הפטור נראה דהאמת הוא כמ"ש הרב ס' אחרון דכו"ע מודו ושאני תשו' של הרא"ש משום שהיה שותף ושותף עדיף ממצרן אבל אם הוא אתי מכח מצרנות לבד ולא היה שותף אי"ל גם הרא"ש מודה דיכול לומר זה נוח לי וכו' וכ"ז כתבנו בתורת אגב אבל בנדו"ד אין אנו צריכים לכ"ז דהא כבר היה דר בה ויצדק לך טעמו של מהרש"א וא"כ קם דינא דזכה ראובן מדין המצרנות כפסקו של ט"ז:

אלא דעדיין יש יד הדוחה לדחות דע"כ לא נאמרו דברים אלו אלא בישראל שהיה דר בבית ישראל חבירו אבל בכגון דא דהלך השוכר השני והשכירה מיד הגוי נימא אין כאן מצרנות דהא פסק מר"ן בסעי' ל"ח הקונה מן הכותי אין המצרן יכול לסלקו ע"כ עכ"ז יש להשיב דהרי הטעם מפורש בתוס' שם בגמרא והביאו הסמ"ע סקס"ו והש"ך סקל"ג דהטעם הוא דהקונה מעכו"ם אין בי דינא דב"מ משום דיאמר לו ארי אברחית לך ממצרך אבל בנדו"ז דלא שייך טעם זה בודאי דיש בו דינא דמצרנות וכמו פסק הנמק"י שהביא הסמ"ע בסקס"ו דפסק דבקונה מעכו"ם כותל רעוע זכה המצרן דאין כאן טעם דארי אברחית לך וכו' דיאמר לו המצרן דאם לא קנית אותו היה נופל ע"כ וא"כ גם כאן הואל ולא שייך טעם זה בודאי דזכה המצרן:

וכן ראיתי בס' כר"ח ח"ב דף ל"ו ע"ב שהביא פסקי הראשונים שפסקו בנדון אחד דבמקום דאין טענת ארי אברחית לך וכו' זכה המצרן דבנפול הטעם יפול הבנין יעו"ש איך שיהיה הרי נתברר לך כשמש בצהרים דיכול ראובן לזכות בחנות מדין מצרנות והצוי"מ וימ"ן כי"ר הי"ז בסדר אנשי אמ"ת שונא"י בצ"ע דהאי שתא בלב"י צפנתי אמרתיך לפרט מן הפרט:

הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה