אור ברסלב
שות קרני ראם סימן קלה

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קלה

סימן קלד

עמדו לדי"ת שתתעלה כל אומני האלסייאגין של עי"ת רבאט יע"ה וכל אומני של עי"ת סאלי יע"ה וכולם נקבצו ובאו נגד יצחק נר"ו ואנשי הרבאט טענו שיצחק הנז' בכל יום הולך לעירם ומוליך כלי כסף שעושה בחנותו כאן בעיר סאלי והולך ונותן אותם לסרסור למוכרם לו בעיר רבאט כמו שהם עושים במלאכתם ולא מלבד זה אלא שהוא פוחת במכירתו יותר משתות מהשעור שהם מוכרים בו ועל זה באו נקבצו ואמרו שאין רצונם שילך לעירם כי הוא מקפח פרנסתם:

ואנשי עי"ת סאלי טענו כנגדו ג"כ שהוא מקפח פרנסתם הואל והוא מוכר פחות שתות לפחות משער שלהם ואינם מוציאים מי שיקנה מהם שום דבר ועל כן הם רוצים לעכב עליו שלא ימכור בפחות ממה שהם מוכרים זהו טענתם ותול"מ:

תשובה על ראשון ראשון. פשוט הוא דבני רבאט יכולים לעכב עליו וגמרא ערוכה שנינו בפרק לא יחפור ד' כ"א ע"ב אמר רב הונא בריה דר"י פשיטא דבר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב יעו"ש ופסקוה כל הפוסקים ופסקה מר"ן בס' קנ"ו ס"ז וז"ל סוחרים המביאים סחורותם למכור בעיירות בני העיר מעכבים עליהם מלמכור על יד על יד כדרך חנוונים ע"כ וא"כ ראוי הוא לעכב עליו:

והגם שיצחק הנז' הוא מוזיל בסחורה ומוכרה בזול ומצינו למור"ם בס"ס קנ"ו דכתב י"א הא דבני העיר יכולים למחות בבני עיר אחרת היינו דוקא בדליכא פסידא ללקוחות שמוכרים כשאר בני העיר אבל אם נותנים בזול אין מוכרי סחורות יכולים למחות ובלבד שיהיו הלוקחים ישראל עכל"ה ואם כן גם כאן שהוא מוזיל נימא דאין יכולים לעכב. אין זה אמת מתרי טעמי חדא דהדין זה דאם המוכר מוזיל הוא מחלוקת הפוסקים וראיתי להרב"י בס"ס קנ"ו שכתב וז"ל נמצא פסקן של דברים וכוי ומהדר הדינים וכשהגיע לדין זה לא פסקו בסתם כשאר דינים אלא כתב וז"ל ואם הסוחרים הבאים מוכרים סחורותם יותר בזול ממה שמוכרים בני העיר אם הקונים עכו"ם פשיטא שהיהודים בני העיר יכולים לעכב ואם הקונים הם יהודים להר"י הלוי ולהרא"ש ורבינו ירוחם ור"י יכולים לעכב עליהם ולהרמב"ם והמרדכ"י אינם יכולים לעכב עליהם עכל"ה הרי לפניך דדין זה הוא במחלוקת שנוי ומר"ן בב"י לא גילה דעתו אלא הניח הדבר במחלוקת א"כ כאן בש"ע דסתם דבריו ולא חלק בין אם הסוחרים מוזלים או לא ש"מ דלא שאני ליה וכן נראה מלשון מור"ם שהביא סברא זאת בשם י"א ולא פסק סתם נראה דלחלוק על מר"ן ז"ל דסתם דבריו ולא הביא שום סברא מהחולקים ש"מ דאינו מחלק וס"ל כסברת רוב הפוסקים דס"ל דיכולים לכוף אותו אפילו הוא מוכר בזול וא"כ אנן כסברת מר"ן קי"ל ויכולים לכופו:

ועדיפא מזה הוא דהא עקר סחורה שמוכר יצחק הנז' בזול לא מטייא שום הנאה לישראל אלא לעכו"ם דוקא וא"כ אין כאן שום מחלוקת כמ"ש מר"ן הב"י דכו"ע מודו דיכולים לעכב עליו וכן כתב ג"כ מור"ם כמש"ל בדבריו ואם כן גם כאן יכולים לעכב ואין אומר ואין דברים:

והגם שקודם לזה היה יצחק הנז' רגיל למכיר סחורתו בעיר רבאט ולא היו מעכבים עליו כלל ואם כן הרי הוא כבר החזיק למכור סחורתו ומהנייא חזקתו שאין יכולים לעכב עליו שכבר ידעו מהזיקו ומחלו והוי דינייהו כדין חזקת ישוב שכתב בסו"ס קנ"ו וכן יש להוכיח מכמה סעיפים דמה ששתקו החזיק למכור ואינם יכולים לעכב עוד ועי' להרב זכו"ל חח"מ אות מ' ס' שכתב וז"ל ועי' במוהרח"ש ח"א סי' מ"ג שכתב דמי שהחזיק בלקיחת הצמר וכיוצא הוי כמו שהחזיק בבתים שבניו יורשים חזקתו יעו"ש והביא כמה פוסקים דסברי כן יעו"ש:

הרי לפניך דדין חזקה יש לו ליצחק הנז' לדבר זה וא"כ הואל ויש לו חזקה נימא דאין יכולים לעכב. גם לענין אי בעינן איזה זמן להחזיק בו כדי שתעלה לו חזקתו בודאי דלא בעי' שום זמן אלא משידעו בו שהוא מוכר סחורותיו בעירם ושתקו ולא מיחו הויא ליה חזקה לאלתר וכפסק מר"ן בסי' קנ"ד דלא מצריך חזקת ג' שנים אלא למחזיק בקרקע של חבירו אבל לשאר ענינים כגון הזיק ראיה וכדבר הזה הואל ומדהרגישו בהזיקו ולא מיחו הוי חזקה יעו"ש בסי' קנ"ד א"כ גם כאן נימא דאינם יכולים לעכב עליו: וכן ראיתי לרבינו מהריט"ץ זלה"ה סי' קכ"ח שנשאל על ראובן שהיה מוחזק במקום אחד להלות רבית לעם לא מבני ישראל המה ובאו שמעון ולוי והלוו גם המה ועברו כמו שש שנים ולא מיחה ואחר עבור שש שנים ערער ראובן על שמעון ולוי הנז"ל באומרו שאין להם רשות להלוות במקום שהוא מוחזק ושמעון ולוי השיבו אתה מחלת לנו וראובן השיב שמעולם לא מחל ומה שלא עשיתי מחאה משום שאתם החזקתם בגזל והגזלן אין לו חזקה וכו' יעו"ש השאלה באורך ולבסוף פסק הדין הרב הנז' וכתב הילכך בנ"ד אם לא היה חרם היה קינה תכף בראה ושתק כמו שכתבנו אמנם אם יש חרם אין הדבר כן ולו' שישבע אין מקום לשבועה זאת דהא השבועה היא שראה ונתפייס לאפוקי מה שטוען שלא ראה עד עתה כמ"ש הרמב"ם פי"א מהל' שכנים אמנם בנדו"ד לא שייך זו דהיכי מצי טעין לא ידעתי והרי יש לו יותר משש שנים שמלוה וכיצד יאמר שלא ראה עד עתה עכ"ל:

אמור מעתה דגם יצחק הנז' הואל וידעי בו שמוכר סחורתו בעיר רבאט ומעולם לא מיחו למוחזק יתקרי. עכ"ז בנדו"ד שהוא מוזיל הסחורות מן השער שלהם יכולים בני העיר לעכב עליו ולו' דעד כאן לא מחלנו מקול"ז אלא בזמן דלא הויא לן פסידא כ"כ שהיינו אנחנו מוכרים כפי השער שלנו וגם אתה עמנו ולא היית מפחית השער אבל עכשיו שאתה רוצה לפחות השער ולהוזיל לקונים ונשאר אנחנו יושבים שומים ונתקפחה פרנסתנו לזה לא החזקת וסברה ישרה ונכונה היא ודמייא האי מילתא למ"ש מור"ם בסי' קנ"ד סי"ב במי שהחזיק לשפוך מימי כביסה אחת לחצר חבירו דאינו יכול לשפוך יותר ממימי כביסה אחת יעו"ש והטעם הוא דיכול לו' דיותר מהזיק זה אינם יכולים לסבול:

ואם כן גם כאן יכולים בעלי אומנות הנז' לו' דהגם דהחזקת למכור עכ"ז להוזיל השער ולקפח פרנסתנו לא החזקת. ואין להשיב ולומר דשאני התם הואל ובחזקת קרקע איירי לכך אינו יכול להוסיף המזיק יותר ממה שהזיק אבל בנדו"ז איכא למימר לא. זה לא יתכן דהא כל מאי דקי"ל בהו דלא בעינן חזקת ג' שנים אלא לאלתר הויא חזקה הרי טעמייהו בצדק דהטעם הוא דהואל וידע ושתק בהזיקו ודאי מחל וכמ"ש מר"ן בדבריו בסי' קנ"ד ס"ז ובדברי הסמ"ע שם סקז"ך וא"כ גם כאן ממנו יוצא לנדו"ד דאם ירצה למכור כפי השער שלהם בודאי דאינם יכולים לעכב שהרי ידעו ומחלו אבל לפחות מהשער ולילקו בשתים דהיינו למכור בעירם ונוסף ע"ז פחיתת השער לזה לא החזיק וזה אינה תורה ודרכיה דרכי נועם כתיב. זהו משנלע"ד בזה ותול"מ:

גם מלבד זה אפילו אם לא היו יכולים לעכב עליו מה"ד שלא ילך וישתחרר אצלם אפי"ה יש להם ארוכה ומרפא כדי למונעו מהא דכתב הרב"י בסי' קנ"ו וז"ל מהרי"ק בשורש קצ"ד האריך בדינים אלו וכתב שזה שכתב הרא"ש בתשו' שאדם יכול לדור בכל מקום שירצה ואין בני העיר יכולים לעכב עליו פשיטא שר"ל שאין בני העיר יכולים לעכב עליו ע"פ ב"ד אבל אם תגבר יד בני העיר לסגור דשא באפיה הן ע"י השר הן ע"י שום דבר פשיטא שהרשות בידם ולא יחלוק ע"ז כי אם העקש ופתלתול אשר לא ידע ולא יבין ולא הגיע להוראה עכ"ל הרי לפניך דאפילו במקום דלא מצי לעכב מצד הדין יכולים הם לילך אצל השר ולעכב אותו ע"י:

והגם שהרב מר"ן בבד"ה תמה עליו וכתב וז"ל ודבריו תמוהים בעיני היאך יופקד זה להתגבר ע"י השר ושלא ע"פ ב"ד ואע"ג שהפריז הרב להחרים נגד החולק על דבריו לא אמנע מלכתוב הנראה דמלאכת שמים היא ואין משא פנים בדבר עכ"ל א"כ הרי משמע דמר"ן ז"ל תמה עליו לא נניח פסקו של הרב מהרי"ק מכח תמיהת הבד"ה דהא הרב בד"ה דהוא עצמו לא החליט הענין אלא תמה תמיהא בעלמא והלך לו ומה גם שמור"ם בד"מ ובהג"ה פסק כוותיה שאחר שהביא סברת הרא"ש דאין יכולים לעכב בני העיר על מי שבא לדור אצלם והביא סברת החולקים כתב לבסוף ולכ"ע אם בני העיר יכולים לסגור הדלת ולגרום עם המושלים שימחו בבאים לגור אצלם או ע"י מונח אחר הרשות בידם יעו"ש ואנן כסברת מור"ם קי"ל היכא דלא גילה מר"ן דעתו וא"כ גם כאן הגם דמר"ן בבד"ה תמה על מהרי"ק ז"ל הואל ובקצר לא גילה דעתו כגלוייה דמור"ם קי"ל:

וכנדו"ז ממש ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה בס' קמ"ו שכתב על מאי דפסק מור"ם בס"ס רצ"ד אותה תשובה של הרב ת"ה זלה"ה בההיא דראובן שהמציא חוב בטוח לשמעון וכו' יעו"ש וכתב הרב הנז' דמר"ן בב"י סי' של"ה כתב דדברי הרב ת"ה מגומגמים אפי"ה הואל ולא הכריע בקצר הפך ממנו אלא דאשמטיה לדינא דת"ה ומור"ם ז"ל פסקו אנן הכי נקטינן לפי הכלל המסור בידינו דהיכא שמר"ן השמיט דין אחד בש"ע ומור"ם פסקו כוותיה עבדינן הרי לפניך דאפילו תמה על הרב מהרי"ק ז"ל בתר מור"ם אזלינן הן אמת דלכאורה יתמה על הרב מהריב"ו זלה"ה שהרי הוא ז"ל כתב בליקוטיו משם הרב כמוהרר"פ בירדוגו זלה"ה וז"ל עוד כתב הרב הנז' שאלה אם קבלת קדמונינו דברי מר"ן היתה אף על דבר שהכריע הוא בביתו הנאמן ב"י אע"פ שלא ערכו על השולחן הטהור בספרו הקצר:

תשובה כך הוא וכן ראיתי להרשב"א ז"ל ששאל להרב מוריב"ע והשיבו לכו אל יוסף אף בהכרעתו בב"י לבד וכן ראיתי למוהריב"ץ ז"ל וכו' יעו"ש א"כ הרי מדברי המלכים האדירים האלה דאזלינן בתר מר"ן אפילו על גילוי דעתו שבב"י וא"כ היאך פסק איהו כמור"ם הואל וכבר מר"ן גילה דעתו בב"י ואולי יש לתרץ דלא היתה קבלת הרבנים הנז' אלא היכא דגילה מר"ן דעתו ועשה הכרעה גמורה וכמו שמובן בדבריהם שכתבו בהכרעתו שהכריע בביתו הנאמן אבל היכא דלא הכריע אלא תמה איזה תמיהא בעלמא כנדו"ד או שלא כתב הכוונה אלא גמגם בדבר כההיא דסי' של"ה שהביא הר' ז"ל דהרב"י כתב דדברי ת"ה מגומגם בזה פשוט הוא בעיניו של הרב מהריב"ו ז"ל דבזה לא מקרייא הכרעה וכוותיה דמור"ם פסקינן גם י"ל דלא כתבו הך כללא דבתר מר"ן אזלי' אפילו בב"י היינו היכא דלא גילה מור"ם דעתו בקצר אבל היכא דגילה מור"ם דעתו בקצר ומר"ן הכריע בב"י איכא למימר בתר מור"ם אזלינן ולא היא הך כללא דאזלינן בתר הכרעת מר"ן אלא דוקא לגבי שאר פוסקים:

אלא דזה נ"ל דוחק דלא משמע מלשונו כך שכתבו בשאלה אם קבלת קדמונינו היתה על דברי מר"ן אף על דבר שהכריע בו בב"י וכו' ולפי פשטן של דברים משמע דעל הקבלה סתם קא שאיל אם הקבלה דקי"ל כמר"ן בש"ע אם גם בב"י אמרינן כן דהלכה כוותיה וע"ז השיב דשוים נינהו וא"כ הואל ושוים הם כמו דקי"ל דמאי דפסק בש"ע קי"ל כוותיה ולא כסברת מור"ם א"ך גם מאי דפסק בב"י הכי נקטינן ולא כסברת מור"ם זהו פשטן של דברים אלא בודאי דצריכים אנן לתרץ על הרב מהריב"ו בתירוצו קמא כדי שלא יהו דבריו נגד המלכים והוא שותה בצמא את דבריהם בכל פסקיו יעו"ש וכ"ך הרב מש"ה מ"מ א"ל דאזלינן בתר מר"ן בב"י אפילו דעת מור"ם בקצר הפך: וכל זה לא כתבנו אלא לרווחה דמילתא דלנדו"ד אין אנו צריכים לכ"ז דודאי הוא שהגם שמר"ן בבד"ה תמה על מהרי"ק ז"ל אנן כסברת מור"ם דפסק כוותיה עבדינן דהא תמיהתו על מהרי"ק לא הובאה בב"י אלא בבד"ה וראיתי להרב הנז' בליקוטיו שכתב מפי המלכים האדירים שזכרנו דלא היתה קבלת קדמונינו אלא על ב"י והש"ע אבל על הכרעתו בבד"ה שלא יצא טבעו בימיהם לא היתה קבלה ע"ז וכו' יעו"ש ואם כן גם כאן פשוט הוא דאזלינן בתר מהרי"ק ז"ל הואל ומור"ם פסק כוותיה לית דין ולית דיין:

אחרי זאת בחיפושי באמתחתי בספרי הקודש מצאתי להרב כנה"ג בספרו הבהיר בע"י חי"י סי' ר"ג ראיתי שנשאל הרב על בני מגנאסייא שהיה מחייתם תלויה בקניית הצמר מאת הגוים אשר בעירם והיו מוליכים אותו לאיזמיר אח"כ קמו בני אזמיר ונתעוררו והלכו הם עצמם לקנות ממגנאסייא הצמר מהגוים וע"ז צעקו ככרוכייא בני מגנאסייא על בני אזמיר אשר פסקו להם חיותייהו ועלתה צעקתם לפני מלך החיים זלה"ה והשיב להם אחר כמה ראיות דמן הדין אינם יכולים לעכב עליהם דלא אמרו דבר מתא אבר מתא אחרינא מעכב דוקא אם באו למכור אבל אם באו לקנות בזה לא אמרו דמעכב יעו"ש מטעם זה ומטעמים אחרים ולבסוף כתב דהגם דמן הדין אינם יכולים לעכב עכ"ז יכולים הם בני מגנאסייא לסגור דשא באפייהו מההיא דמהרי"ק וכמו שהבאתי אני עני ממש ונתתי שמחה בלבי וראיתי להרב הנז' שכתב דגם מהרשד"ם תמה על הרב מהרי"ק ז"ל ואפי"ה בסוף דבריו כתב מהרשד"ם דמי יבוא אחרי המלך מהרי"ק ז"ל יעו"ש גם כתב דהרב ב"ח כתב דתשו' מהרי"ק אינה צודקת יעו"ש עם כ"ז כתב הרב הנז' בסו"ד דהגם דהרב בד"ה והרב ב"ח חולקים על מהרי"ק הרי הדבר מחלוקת הפוסקים ובני העיר קרוים מוחזקים לענין זה ויכולים לומר קי"ל כס' מהרי"ק ויכולים לסגור דשא באפייהו יעו"ש:

ואנן בדידן לא צריכים לכ"ז אפילו אם היו יהיה המזיק הוא המוחזק עכ"ז כבר כתבנו דיכולים בני העיר לעכב הואל וקי"ל כמור"ם ז"ל ומור"ם פסק כמהרי"ק ז"ל דיכולים לעכב:

גם ראיתי להרב בע"י חי"י זלה"ה שכתב דאל תטעה לו' שהגאון מהרי"ק זלה"ה לא אמרה אלא בשבא דוקא גם הוא בע"כ של יושבי העיר ע"י השר ולכן גם הוא יעכבו עליו ע"י השר אבל כשאינו בא בע"כ ע"י השר אלא בא מעצמו גם בני אנשי העיר אינם יכולים לסגור דשא באפיה זה אינו אלא שהדברים מוכרחים שמהרי"ק דן דינו אפילו במי שאינו בא בע"כ מהראיות שהביא יעו"ש:

סוף דבר חפשתי על כל דבר ודבר ומצאתי שיצחק הנז' סגר עליו המדבר הן מן התורה הן מן השררה לכל אשר יפנה ימצא תברא אכן במקומו ימצא אורה:

ומעתה הבוא נבוא העירה למחלוקת בני העיר סאלי יע"ה על יצחק באומרם לו שלא יוזיל השער דפסק להו לחיותייהו ומעקרא אכתוב משנלע"ד לכאורה ולבסוף אכתוב מה ששוהד"ן:

איתא בפרק הזהב דף ס' רבי יודא אומר לא יחלק החנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות מהשער וחכ"א זכו"ל ע"כ וז"ל הגמ' שם מ"ט דרבנן דאמר ליה אנא מחלקנא אמגוזי ואת פליג שויסקי ע"כ והוסיף בגמ' וז"ל וחכ"א זכו"ל מ"ט דרבנן משום דקא מרוח לתרעא ופירש"י שם דכשרואים אוצרי פירות שזה מוזיל השער גם הם מוזלי השער:

הנה פשוט במשנה ברור דבדינא דרישא דמחלק קליות ואגוזים בודאי דלא שייך טעמא דמרווח לתרעא דהא השער כדקאי קאי ואינו מקפח פרנסתם אלא מכח חלוקו ולכן לא אמרו חכמים בדינא דרישא זכו"ל אלא אמרו וחכמים מתירין לא כן בדינא דסיפא אמרו חכמים זכו"ל ובשביל זה דבדינא דרישא ליכא הרווחת תרעא ע"ז הוצרכו בגמ' למיהב טעמא דאנא מחלקנא באגוזים ואת חלוק שויסקי זהו פשטן של דברים:

ועפ"ז יבוא על נכון מחלוקת ר"י ורבנן למה הוצרכו לחלוק בהני תרי בבות ולא די להם בבא אחת לחלוק בה משום דרישא וסיפא איצטריכו לתרוויהו דלר"י איצטרכי רישא לומר לך דאפילו יש להם תקון לחלק שויסקי ובשביל זה לא תהיה להם קפוח הפרנסה אפי"ה יכולים לעכב עליו והט' הוא דהואל וליכא הרווחת תרעא בזה יכולים לעכב עליו וסיפא גם כן איצטריכא לר"י לו' דהגם דאיכא הרווחת תרעא בזה עכ"ז הואל ומקפח פרנסתם הואל ואין בידם לתקן כדי שלא תתקפח פרנסתם יכולים לעכב וכללא דמילתא הוא היכא דאיכא תרתי לטיבותא אלבא דר"י דהיינו דאיכא הרווחת תרעא וגם יש בידו לתקן אזי אינם יכולים לעכב אבל בכגון הני תרי בבות דליכא אלא חדא לטיבותא יכולים לעכב ולרבנן ג"כ איצטריכו הני תרי בבות דרישא איצטריכא דאין יכולים לעכב אפי' ליכא טעמא דהרווחת תרעא ויש בידו לתקן ולא תתקפח פרנסתו ובחדא לטיבותא דיכולים לתקן לא יכול לעכב עליו וסיפא איצטריכא שמתקפח פרנסתו ואין בידו לתקן עכ"ז אינם יכולים לעכב הואל ויש הרווחת תרעא דהיינו חדא לטיבותא וא"כ סיפא ורישא איצטריכו לר"י ורבנן וחדא מחדא לא אתייה:

והנה מצינו לכל הפוסקים דכולהו פסקו כסברת חכמים דאין יכולים לעכב עליו וכן פסק מר"ן בס' רכ"ח סי"ח וז"ל מותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי שירגלו לבוא אצלו ויכול להוזיל השער ואין בני השוק יכולים לעכב עליו יעו"ש:

וא"כ לפי מה שביררתי לך בדברי הגמ' אם כן לפ"ז מאי דפסק מר"ן כאן דיכול לחלק הוא משום שאין קפוח הפרנסה כ"כ דיכול לומר להם הרי יש בידכם לתקן דהיינו לחלק שויסקי ומאי דפסק דיכול להוזיל השער הוא משום דמרווח לתרעא:

ואם כן בנדו"ד שמוזיל השער ובהוזלת השער לא מרווח לתרעא אלא לעכו"ם נראה דיכולים לעכב עליו דהא מקפח פרנסתם ואין בידם לתקן ואין כאן שום הרווחת תרעא ומטעם זה פסק מור"ם בסי' קנ"ד דבר מתא אבר מתא אחריתי לא מצי מעכב אם הוא מרווח לתרעא אבל אם לא היתה הרווחה תרעא לישראל אלא לעכו"ם בלבד בודאי יכולים לעכב עליו יעו"ש והבאתי דבריו לעיל וא"כ גם כאן יכולים לו' דיכולים לעכב עליו שלא יוזיל השער ולא יקפוח פרנסתם זהו משנ"ל:

אכן ומה אעשה שמצאתי להד"מ בסי' רכ"ח שכתב וז"ל כתב רבינו ירוחם נל"א אם שני בני אדם דרים בעיר אחת והאחד רוצה להלוות במעט רבית יותר מחבירו לא מצי מעכב עליו כדאמרינן בפרק לא יחפור לענין חניני עכ"ל וכן כתבו הרב"י בסי' קנ"ו וז"ל במחס"ב וז"ל הרוצה להלוות במעט רבית יותר מחבירו לא מצי מעכב עכל"ה ופסקי מור"ם לדין זה בסי' קנ"ו ס"ה וסיים מור"ם וכתב עי' לקמן ס' רכ"ח סי"ח עכ"ל. ומה שסיים עי' לקמן סי' רכ"ח סי"ח כוונתו לו' כמ"ש רבינו ירוחם דכמו דבחנוני אינם יכולים לעכב גם כאן אינם יכולים לעכב:

ואני הדל לא זכיתי לספרו של רבינו ירוחם לראות הדברים ולעמוד על שורשם ולהבינם היאך מדמה דין זה דרבית לההיא דחנוני דלדעתי הקצרה לא דמו דבההיא דחנוני יש חד טעמא ברישא דהייני שיאמר לו אנא מפליגנא אמגוזי ואת חליק שויסקי ובהיכא דמוזיל יש הרווחת תרעא אבל בשני בני אדם המלוים ברבית לעכו"ם היאך יוצדק שום טענה מהנהו תרי טעמי דכתיבנא:

וכדברי אלה מצאתי בגמרא פרק לא יחפור ד' כ"א ע"ב דתני התם אמר רב הונא האי בר מבואה דאוקי ריחייא ואתא בר מבואה חבריה וקא מוקי גביה דינא הוא דמעכב עלויה דא"ל את פסקת לחיותי א"ל רבינא לרבא לימא רב הונא דאמר כר' יהודא דתנן ר"י אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילם לבוא אצלו וחכמים מתירין. אפילו תימא רבנן ע"כ לא פליגי רבנן עליה דר"י התם אלא דא"ל אנא מפליגנא אמגוזי ואת פליג שויסקי אבל הכא אפילו רבנן מודו דא"ל את פסקת לחיותי עכ"ל הגמרא. הרי לפניך דבמקום דליתא לשום טעמא מהנהו טעמי דהרווחת תרעא או הטעם האחר דיכול גם הוא לתקן דהיינו אנא מפליגנא וכו' אית ליה לגמרא דאיכא למימר דיסברו רבנן דיאמר ליה את פסקת לחיותי והיאך רבינו ירוחם יליף דינא דרבית מדין החנוני:

והגם דלגבי פסקי מור"ם אהדדי יש לישבן דהיינו דבכאן בסימן קנ"ו ס"ז פסק כרבינו ירוחם דיכול להוזיל אפי' ברבית דלא מטייא הנאה כי אם לעכו"ם ובסוף הסימן בהג"ה פסק דאם ההנאה לא מטייא אלא לעכו"ם יכולים בני העיר לעכב וההיא פסקה ג"כ היא מרבינו ירוחם נל"א וכמו שרשם עליה הרושם והביאה הב"י בסי' קנ"ו וז"ל כתב הירוח"ם נל"א ס"ו שאם הלוקחים עכו"ם אפי' מוכר יותר בזול בני העיר מצו מעכבי וכן כתב הרב המגי"ד בפ"ו מהל' שכנים בשם ן' מיגא"ש עכ"ל ואם כן קשייה דברי ר"י עם דבריו וגם פסקי מור"ם סתראי נינהו:

אלא דזה יש לישב דבסעי' ז' מיירי בבני עיר אחת וכמו שכתב בלשונו שני בני אדם הדרים בעיר אחת לכך אינו יכול לעכב אבל באותה הג"ה דסוף הסי' מיירי בבן עיר אחרת דמן הראוי אין לו רשות לבוא להסתחרר אצלם ולא התרו בו שיכול לבוא אלא משום הרווחה לבני העיר ובשביל שבני העיר יכולים לומר אנחנו חפצים בו כדי שירוח לנו תרעא ומאי חזית דאזלינן בתר ריוח דידכו אדרבא ניזל בתר רויחא דידן ולכך אם לא תהי להם שום הרווחה לבני העיר אלא לעכו"ם יכולים לעכב וחילוק זה הרי הוא מפורש בב"י בסי' קנ"ו בפסקה המתחלת וכתב עליו הרמב"ן ובחילוק זה. נתחוורו דברי רבינו ירוחם אהדדי ופסקי מור"ם אהדדי אכין מה שהקשה בעיני על פסק רבינו ירוחם שכתבתי דלדעתי נראה דלא דמי ההוא דינא דרבית לחנוני זה צריך אצלי תלמוד הואל ואין בידי ספר ירוחם לעמוד על שורש הדברים: ומה שנ"ל פשוט הוא דרבינו ירוחם לאו מדין החנוני ממש יליף אלא מאי דאיתא שם בגמרא בפרק לא יחפור דאמרן דהקשה שם בגמרא על מאי דאמר רב הונא דבר מבואה דאוקי רחייא ואתא בר מבואה חבריה לאוקי ג"כ דהראשון יכול לעכב על השני הקשה שם בגמרא עליה וז"ל הגמרא מתיבי עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו ומרחץ בצד מרחצו של חבירו ואינו יכול למחות בידו מפני שיכול לומר לו אתה עושה בשלך ואני עושה בשלי. תנאי היא דתניא כופין בני מבוי זה את זה שלא להושיב ביניהם לא חייט ולא בורסקי ולא אחד מבעלי אומניות ולשכנו אינו כופהו רשב"ג אומר אף לשכנו כופהו עכ"ל הש"ס. ד וכוותייהו דרבנן דברייתא דכתבו דלשכנו לא מצי מעכב פסקו כל הפוסקים והרי התם לית ליה תקנתא כלל לבר מבואה הראשון שהרי פוסק לו חיותו דאי אמרת דיש שום תקון לבר מבואה הראשון או יש בו שום רווחה לבני העיר א"כ מאי דחי ליה תלמודא התם כשהיה רוצה רבינא לומר לימא רב הונא דאמר כר"י וכו' מאי דחי אפי"ת רבנן ע"כ לא אמרי רבנן אלא התם דאמ"ל אנא מחלקנא אמגוזי ואת פליג שויסקי דהינו בידך לתקן הרי גם אם יש בידו לתקן או יש צד אחר דהיינו הרווחת תרעא לישראל דלרבנן שוים נינהו אלא בודאי דבהאי דאוקי ריחייא ואתא חבריה ואוקי ג"כ יש כאן פסקת חיים לראשון ואין בידו לתקן וגם ליכא שום הרווחה כלל ועכ"ז פסקו הפוסקים דאין הראשון יכול לעכב כרבנן דברייתא דפליגי עלי' דרשב"ג וס"ל דאפילו פוסק לו חיותו אינו יכול לעכב הואל וכל אחד עושה בשלו וא"כ פשוט בעיני דמכאן יליף רבינו ירוחם זלה"ה לדינא דרבית ולא מדינא דחנוני:

והגם דלשון הד"מ הוא זה כתב ר"י וכו' כדאמרינן בפרק לא יחפור לענין חנוני עכל"ה מלת לענין חנוני לאו היינו חנוני דמחלק אגוזים דז"א דלא מצינו דין זה דחנוני דמחלק אגוזים בפרק לא יחפור אלא בפרק הזהב והגם שגם כאן בפרק לא יחפור מביא דין זה דחנוני כשהיה רוצה לו' לימא ר' הונא דאמר כר"י דס"ל לא יחלק וכו' עכ"ז לא הו"ל להניח משנה ערוכה דפרק הזהב שהוא עיקר מקומו ולהרחיק מידיו להביאה מפר' ליחפ"ו ובפרט דאדרבא מפר' ליחפ"ו לא משמע לדבריו כלל וכמו שמחלק תלמודא כשהיה רוצה לו' לימא ר' הונא כר"י ודחי ליה אלא בודאי דמלת לענין חנוני צריך להיות לענין בני מבוי ואפילו אם תרצה לקיים מלת חנוני איכ"ל דקאי על אותה ברייתא דתני עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו וכו' ומוקים לה החם כרבנן דרשב"ג דפסקי כוותייהו הפוסקים וזהו מלת לענין חנוני דאמר הד"מ דהיינו לענין חנוני שיכול לעשות חנות בצד חבירו והדברים ברורים ופשוטים:

וגם פסק מור"ם יעיד ע"ז דפסק להאי דינא דרבינו ירו' בס' קנ"ו ס"ה גבי אותו דין דבני מבוי דיכול לעשות חנות בצד חבירו ולפניו פס"ד דר' ירו' ש"מ דמהתם יליף דאי הוה יליף מדין מותר לחנוני לחלק וכו' הו"ל להביאו לפני אותו דין בס' רכ"ח סי"ח אלא בודאי דדברי רביר"ו מכאן חוצבו ומ"ש מור"ם בתר האי דינא דרבינו ירוחם עי' לקמן בס' רכ"ח סי"ח כוונתו לומר דשם ג"כ יש דוגמא לזה:

איך שיהיה תבנא לדינא דידן שהדין שיכול יצחק הנז' בעירו לעשות חפצו ורצינו ולהוזיל בהונו ולא יכלי למימר ליה פסקת לחיותינו. זהו משנלע"ד לעת כזאת וצוי"ם וימ"ן אכי"ר כ"ד החותם כי למחי"ה שלחנ"י אלדי"ם בהאי שתא תרו"ם קרננו לפ"ק פה סאלי יע"ה:

הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה