אור ברסלב

שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא

סימן קל

סימן קכט

להיות שראובן ושמעון יש להם כותל אחד בשותפות וכל אחד מונח לו עליו קורות ביתו והן היום עמד ראובן ובנה עלייה אחת בחצירו והוצרך לבנות ולהגביה הכותל שבינו ובין שמעון כדי שיניח עליו קורות העלייה וכן עשה והצליח אלא לא בנה כותל החדש ע"ג כל הכותל הזה שבינו ובין שמעון לאורך ולרוחב אלא בנה ע"ג חצי הכותל באורך מ"מ ובעובי הכותל בנה כמו שלשה רבעי הכותל והן היום בא שמעון לערער על אשר בנה לו ע"ג הכותל שבינו לבינו שלא ברשותו מה יהי משפטם ושכמ"ה:

תשובה הנה בעיקר הבנין אם ראובן יכול לבנות או לא מצאנו ראינו שדבר זה נפתח במחלוקת הראשונים והביאם רבינו הטו"ר ס' קנ"ז סכ"ו וז"ל י"א אם רצה האחד להגביה יותר כותל השותפות שהרשות בידו שיד שניהם שוה בו וכל אחד יכול להשתמש בשלו ופעמים שזה צריך להגביהו או זה צריך להגביהו אלא זה מגביה וטעין וזה מגביה וטעון שכל אחד מגביה על שלו ובלבד שלא יגביה יותר כ"כ שיתקלקל הכותל בכך לדעת הבקיאים וא"א הרא"ש ז"ל כתב שחבירו מעכב עליו לומר חצי המקום הכותל שלם ואיני רוצה שתמעט אויר שלי וכ"כ כתב רבינו יונה עכ"ל הטו"ר וכתב הרב ב"י זלה"ה ס' הנז' סכ"ב שדעת הרב רבינו ירוחם זלה"ה כדעת הרא"ש זלה"ה ורבינו יונה ע"כ וכוותיהו פסק בקצר בס' קנ"ז ס"ט בסתם דבריו וכן ג"כ הביא בסו"ס קס"ד בקצר מחלוקת זה בשם י"א וי"א אלא דהביא סברת הרא"ש ורבינו יונה ביש אומרים בתרא וא"כ הואל ופסקה מר"ן לסברת הרא"ש ורי"ו זלה"ה בודאי כוותייהו נקטינן והגם שהביא מר"ן סברת הגאונים דס"ל דאין אחד יכול לעכב על חבירו הביאה בס' קנ"ז בשם י"א גם בסו"ס קס"ד הביאה בסברת י"א קמא עכ"פ אנן כסברת הרא"ש ורי"ו עבדינן הואל והביאה בס' קנ"ז בסתם דבריו ובס' קס"ד בשם י"א בתרא דאנן הכלל המסור בידינו הוא דהדין הוא כסתמא דמר"ן או כי"א בתרא וכן ראיתי להרב כר"ח ח"ב סי' ע"ב שכתב שכך פסק מהר"מ אלשי"ך סי' כ"ט יעו"ש:

והגם שטעמו של הרא"ש הוא שיכול לעכב עליו הוא כמ"ש הרב"י בס' קנ"ז סכ"ג דטעמו של הרא"ש הוא שיאמר לו איני רוצה שתמעט איירי ורוצה אני להשתמש בחצי כותל שלי או היום או מחר אבנה ואסמוך הקורות על חצי הכותל שהיה שלם יעו"ש וא"כ בנדו"ד דלא שייך טעם זה דרוצה אני להשתמש דהא כותל זה הוא גבוה למעלה וכבר בנויים עליו קורות שני בתים ואינו עומד לתשמיש וא"כ הואל ולא שייך טעמו של הרא"ש כאן דאני רוצה להשתמש נימא דאינו יכול לעכב וכן ראיתי להרב בנ"י חי"י סצ"ט דכתב דכל היכא דהכותל גבוה ואינו ראוי לתשמיש מודה הרא"ש דיכול לבנות בעל כורחו יעו"ש:

עכ"ז בנדו"ד דידן הרי עדיין יש בידינו טעם השני שהביא הרב ב"י דהיום או מחר אבנה קורות נשרים ואסמוך אותם על חצי הכותל שלי והגם שגם לטעם זה איכא למימר לא יוצדק ג"כ כאן דהא הניח לו רביע בעובי הכותל ויכול לסמוך עליו קורות אחרים דהא כותל זה רחב הרבה עכ"ז יכול לטעון עליו דאינו רוצה ליתן לו משלו אפילו מלא אצבע ויצמצם הוא על עצמו וממילא מטעם זה לחוד יכול לעכוב עליו דאין סברא לומר דהרב"י מצריך תרי טעמי הוא דיכול לעכב עליו הלא"ה לא מעכב מכח חד טעמא דאין זה סברא וכי אין אדם יכול לעכב על חבירו אם יזיקו נזק אחד ומה גם דהרב"י כך משמע מלשונו דבחד טעמא סגי דקאמר או היום או מחר וכו' דמשמע דכוונתו היא דבמקום דלא שייך טעם ראשון דתשמיש יכול לעכב מטעם השני ובפרט דהרי הרא"ש לא הזכיר בדבריו אלא חד טעמא שהוא טעמא קמא וכמו שבא הדבר מפורש בס' בנ"י חי"י נמצא טעם השני הוא של הרב"י ובודאי דלא כתב טעם השני אלא במקום דלא שייך טעמא קמא א"כ מטעם זה לחוד יכול לעכב עליו ומה גם דהא מר"ן פסק דין זה משם הרא"ש ורי"ו וכמ"ש הרב באה"ג זלה"ה ובטעמו של רי"ו הרי מצאנו להרב"י ז"ל שהביא טעמו של רי"ו זלה"ה שיכול לעכב עליו מלהגביה יותר מדאי לפי שאין הכותל הגבוה מתקיים כמו הנמוך אך בנדו"ד נמי הרי יוצדק לנו טעמו דרי"ו זלה"ה ויכול לעכב עליו:

והגם שמר"ן בקצר לא נקט אלא טעמו של הרא"ש דמיעוט האויר ולא נקט טעם השני שהביא בב"י וגם לא נקט טעם דכובד הבנין שהוא טעמו של רי"ו וא"כ משמע דמר"ן בפסקיו בש"ע לא חייש אלא לטעמו של הרא"ש שהוא טעם האויר ותו לא מדי וא"כ בנדו"ז דאין כאן טעם האויר נימא דאינו יכול לעכב. ז"א דמר"ן חדא מן הטעמים וטעם הכתוב ברישא בדברי הרא"ש הוא דנקט דה"ה היכא דלא שייך טעם הרא"ש ושייך ט' השני שהביא הב"י הוא טעמו של ר' יונה ה"ה דיכול לעכב והראיה שהרי הרב באה"ג ציין דדין זה הוא מהרא"ש ורי"ו זלה"ה כמ"ש הטו"ר ומצינו להרי"ו זלה"ה דדעת אחרת אתו לא כטעם הרא"ש אלא מטעמא אחרינא בשביל כובד הכותל ומר"ן לא הביא טעמו של רי"ו אלא ודאי דכוונת מר"ן חדא מן הטעמים נקט דה"ה היכא דשייך טעם אחר ולא שייך טעם האויר בודאי דיכול לעכב וא"כ לפי זה יכול לעכב ראובן על שמעון שלא להגביה כיתל שביניהם:

אלא דכ"ז נראה הוא דוקא בבא לבנות מעיקרא הוא דיכול לעכב השותף אבל בכגון דא דכבר ראובן עמד ובנה בלי דעת שמעון וכבר צייר וכייר אין סברא לומר דיפיל הבנין בשביל כותל קל כזה ויפסיד אלף בשביל מנה וכן נראה מדקדוק דברי הטור דכתב מחלוקתם באחד שרצה להגביה ולא בבנה כבר וכן מדוקדק נמי דברי מר"ן בס' קנ"ז דנקט דבריו בבא לבנות ולא בבנה כבר וכן נמי משתמע מדבריו דסו"ס קס"ד יעו"ש וא"כ נימא דלא פסק מר"ן יכול לעכב אלא בבא לבנות מעיקרא אבל אם עבר ובנה בודאי יכול לסמוך על סברת הגאונים שהביא מר"ן בס' קנ"ז וקפ"ד דס"ל דאפילו לכתחילה אינו יכול לעכב. ומילתא כדנא מילתא דמסתברא היא ויש לי עליה ראיה ממ"ש מר"ן בס' קע"ח ס"ב בדין שותף שירד לשדה המשותפת ועבדה חשיב כיורד ברשות ונוטל כאריס ואפילו בשדה שאינה עשויה ליטע אלא לזרוע כמ"ש הסמ"ע אפי"ה נוטל כאריס וסיים מור"ם עלה ואם מיחה השותף השני שלא לעשות כגון שבנה בנין והוא מוחה אם הוא דבר שאי אפשר שלא לבנות צריך חבירו ליתן לו חלקו ואם אינו צריך לבנות יכול חבירו לומר לו טול עצך ואבנך עכ"ל הרי עיניך הרואות דבר המשותף תמצא בו דאפילו מעיקרא אם בא לבנות יכול למחות בו עכ"ז אם עבר ובנה אינו יכול לעכב וא"כ גם כאן נימא הכי הואל וכותל זה משותפים בו ראובן ושמעון הואל וכבר בנה הוי כיורד ברשות וא"כ נימא דמר"ן כן הוא דעתו כאן בס' קנ"ז בדין הכותל:

ואל תשיבני ע"ז דשאני התם הואל והשותף השני מיתהני עכ"פ בבנין או בחרישה אבל בנדו"ד דאדרבא אומר שהוזק או מחמת כובד או מחמת היום או מחר וכו' אימא יכול לעכב אפילו לשעבר. ז"א דהא כותל זה כ"ע גמירי דמי שהשיגה ידו עושה עליו עליות וחדרים. ע"ג ביתו וא"כ הוי דבר העומד לכך וכמ"ש מר"ן בפירוש בס' שע"ה סעי"ז דחצירות הם ראוים לבנין להוסיף בהם בתים ועליות וא"כ הרי מוכח דכותל זה עומד לבנין הוא ואין אומר ואין דברים וא"כ אפי' אם נימא דלכתחילה יכול לעכב מאיזה טעם מתלת טעמי הנזכרים עכ"פ אם עבר ובנה בודאי דלא גרע משדה העומדת לזריעה והלך הוא ונטעה דכתב בה מר"ן דהוי יורד ברשות הגם שיש היזק במה שנטעה דע"י זריעה מרויח כפלים או על ידי נטיעה מיתכחיש ארעא והוי כמו נדו"ד דמיתכחיש הבית על ידי הגובה עכ"ז חשבינן ליה יורד ברשות א"כ גם כאן אפי' אי אמרינן דכותל זה אינו עומד כי אם שישאר מונח כך עכ"ז הואל וראובן זה שותף וג"כ יש כמה כותלים דעבדי אותם בעליהם לבנות עליהם כמו שעשה ראובן זה א"כ בודאי דאפילו אם לכתחילה יכול למחות בו שלא יבנה ע"ג חלקו כמ"ש מור"ם בהג"ה שם עכ"ז הואל וכבר בנה בודאי דחשיב כיורד ברשות לענין זה והגם דלגבי כותל אינו יכול לכוף ראובן לשמעון ליתן לו' חלקו במה שהגביה הכותל כמ"ש בס' קנ"ז בטו"ר ובב"י ובקצר היכא דראה ושתק וביורד לשדה חבירו פסק מר"ן כאן בס' קע"ח דחייב ליתן לו חלקו בבנין או בזריעה אפילו היכא דלא ראה אותו הואל והוא כיורד ברשות. שנייה דא מן דא דשאני התם דס' קע"ח הגם דירד בלי הודעת חבירו ואפילו בשדה שאינה עשויה ליטע עכ"פ הרי נהנה במה שנטע או במה שבנה לא כן בכותל זה לא נהנה שמעון בבנין זה בהאי שעתא ואהנ"מ לעת הצורך כשיבוא לבנות על גבו גם הוא בודאי דמחייבינן ליה ליתן חלקו כמ"ש בסקנ"ז יעו"ש וא"כ קם דינא היכי דכבר עבר ובנה בודאי דאינו יכול לכופו לסותרו:

והגם שמצאנו ראינו להרב"י בס' קנ"ז סכ"ג שהביא משם רבינו ירוחם זלה"ה בנתיב כ"ו ח"ב כתב כדברי הרא"ש וכתב עוד כופהו לסתור מה שבנה למעלה מד"א יעו"ש אין משם סתירה דאיכא למימר דמר"ן בקצר לא פסק כן דהרי דבריו הם בבא לבנות דוקא ומדהביא דבריו כדברי הרא"ש דוקא בבא לבנות דוקא ולא הוסיף לומר אפילו כבר בנה כסברת רבינו ירוחם זלה"ה הואל ונקט דבריו בבא לבנות מעיקרא א"כ איכא למטעי ולומר אבל אם עבר לא יפיל וא"כ הואל ויכולים לטעות הו"ל להביא סברת רבינו ירוחם אלא בודאי אפילו הביא בב"י לא נתכוון לפסוק סברא זו בקצר:

ועוד דבנדו"ד איכא למימר אפילו רבינו ירוחם זלה"ה יודה דהואל וכבר בנה לא יפיל דהא כתב דרבינו ירוחם סבר כהרא"ש זלה"ה ובסברת הרא"ש מצאנו טעמו הוא כדכתבנו משם הרב"י משום שיכול לומר רוצה אני באוירי וכו' ולא נזכר בטעם הרא"ש משום כובד הבנין וא"כ נימא דע"כ לא קאמר רבינו ירוחם דצריך להפיל אלא משום הני טעמי דאפי' כבר בנה יכול לומר רוצה אני באוירי ואין תקון בדבר דמהיכן יבוא לו אויר ע"ז יכול לומר דיכול להפיל אבל אם הוא נקט רביר"ו הטעם דשמא יכביד ויפול הכותל בזה בודאי לא הוה קאמר ריר"ו דצריך להפיל דזיל בתר טעמא כשיפול הרי כשיפול נותן לו דמי הבנין ובודאי כופין על מדת סדום דזה נהנה וזה אינו חסר ואפילו לכתחילה יכול לעכב ולומר דאיני רוצה לטרוח עוד בבנין עכ"פ היכא דכבר בנה הסברה נותנת דאינו יכול לעכב להפיל הבנין שבנה ע"ג הכותל:

וא"כ ממנו יוצא לנדו"ז הואל וכותל זה לא היה עומד להשתמש בו ולא נשאר לו העיכוב כי אם מצד טעם השני שהביא הב"י שמא היום או מחר יעשה קורות נשרים או מטעם הכובד א"כ בודאי דיודה רבינו ירוחם הואל וכבר בנה לא יסתור. אלא דלפי טעם השני של הרא"ש ג"כ צריך להתנות עליו על ראובן שאם היום או מחר יבוא לבנות יכול לסמוך על קיר נשרים מה שהיה ראוי לסמוך על חצי כותל ובפרט הרי הניח לו רביע הכותל ויכול לסמוך עליו ומה גם בנדו"ז דלא נטל לו מחלקו כ"א רביע הכותל והניח לו רביע וא"כ איכא למימר דאין כאן שום טעם ואפי' הרא"ש איכא למימר יודה לסברת הגאונים הואל ויכול לסמוך על ידי הדחק ברביע הכותל וטעם השימוש א"כ כמ"ש וגם טעם הכובד אין כאן כובד כו"כ:

ואפילו באם בהניח מונח דפליגי הרא"ש והר' יונה גם בנטל רביע כותל עכ"ז בעבר ובנה בודאי מודו כדכתבנו:

ואחרי כותבי ראיתי להרב בע"י חי"י ז"ל בסי' צ"ט דפסק כסברת הגאונים מכח דיכול המוחזק דהוא המזיק לומר קיים לי כסברת האומרים דהמזיק הוא מוחזק יעו"ש וא"כ הגם דאנן בדידן אין לנו אלא כדברי מר"ן דפסק בס' קנ"ז כסברת הרא"ש בסתם דבריו ובסי' קס"ד כסברת י"א בתרא דלא יכול לומר קיים לי עכ"ז הרי לא נחלקו הרא"ש ור' יונה והגאונים וכו' אלא בבא לבנות אבל הכא דכבר בנה לא נזכר זה בדברי הרא"ש אלא זה סברת רבינו ירוחם וא"כ יכול המחזיק לומר קיים לי כסברת הגאונים בזה היכא דבנה לא יפיל הואל ומר"ן לא גילה דעתו בקצר באם עבר ובנה וכבר ביררנו משם הרב בע"י חי"י שכתב משם כמה פוסקים דנחלקו במזיק אי הוי מוחזק או ניזק הוא דאיקרי מוחזק וכתב הרב דיכול לומר המזיק קיים לי ובפרט מזיק כהאי דאין הזיקו ברור דשמא לא יהיה שום היזק דבזה כ"ע מודו וחלוק זה כתבו הרב המאסיף בסי' בע"י חי"י בסי' צ"ט וק' וק"א יעו"ש באורך וברוחב ומה גם הרי מצינו דעדיפא מינה שכתב הרב מו"ד נר"ו בספרו כר"ח סי' ע"ב דהרב נתיבות המשפט הוכיח דדעת מר"ן לפסוק כסברת הגאונים מכח מה שהוקשה לו מההיא דפסק מר"ן סי' שמ"ה ס"ו יעו"ש:

אלא דהוא תמה על הרב נתיבות המשפט וישב קושיית הרב במה דפסק מר"ן בקצר כסברת הרא"ש ולא פסק כסברת רביר"ו דאם בנה יפיל וששתי כעל כל הון דאפילו נניח כישובו של הרב מו"ד נר"ו עכ"ז הרי ביררנו דמר"ן לא פסק כההיא דר"י זיע"א ומינה זכינו לנדו"ד דהואל ובנה סמכינן אדעתא דהגאונים זיע"א ובפרט מכל הני מילתא דאמרן דאין שייך כאן טעמו של הרא"ש דשמוש הואל והכותל גבוה וגם יכול לסמוך בקיר נשרים לצד הדחק על רביע הכותל וגם אין כאן חששת כובד הואל ולא הכביד ובנה על כל הכותל אלא על ג' רבעי הרוחב ועל חצי האורך בזה ודאי לית דינא ולית דיינא דהואל ובנה לא יפיל לפחות. אלא דצריך לקבל עליו שאם היום או מחר ירצה גם הוא לבנות שצריך ליתן לו שיעור רביע הכותל שלקח לו מחלקו ויניח עליו קורות נסרים שהיה ראוי לו להניח עליו והוא יתן לו מה שהיה ראוי להוציא בבניינו וגם צריך להודות לו בפני עדים ולקבל עליו שאם יפסיד הבית הזה מכח העלייה הזאת צריך לשלם לו מה שראוי לו לשלם כדין הפסד הבית מן העלייה. זהו משנלע"ד כעת והדבר:

צריך אצלי תלמוד ולכשאפנה אשנה בעה"ו והצוי"ם וימ"ן. ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט:

תוכן העניינים

שות קרני ראם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה