שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קכט
ראובן יש לו בית ושמעון יש לו עלייה ע"ג ויש לשמעון הנז' צנור אחד יוצא מהעלייה לחצר שיש בה הבית של ראובן ושמעון בעל העלייה לוקח לעצמו המים היורדים מצנור עלייתו והן היום שמעון בעל הבית תבע שני הדברים. האחת היא שרוצה גם הוא לקחת לי ממימי הצנור הואל ויורדים לחצרו רוצה להיות לו זכייה בהם. השנית הוא רוצה לכפות לשמעון להניחו לעלות לגג העלייה כדי לשטוח שם כלים המכובסים ושאר דברים הצריכים חום השמש יומ"ץ:
השקפתי לטובה על השאלה ומה שנלע"ד הוא שאין לבעל החצר שום זכות לא במים היורדים מהצנור ולא בתשמיש הגגות דעל מה שטען שרצונו לשטוח בגדיו ע"ג גג העליות לא ידענו מי נתן לו מדרך כף רגל ברשותי של חבירו דהא כבר מבורר יוצא מהגמרא והפוסקים דהבית והעלייה של שנים הדין הוא שמן התקרה של הבית ולמטה הוא רשות בעה"ב ומתקרה ולמעלה הוא רשות בעל העלייה וכשיארע שום קלקול בבית או בעלייה כל אחד מתקן את שלו ואין להם זע"ז כלום וכמ"ש הש"ע בס' קס"ד ס"א יעי"ש והוסיף שם מור"ם לבאר בפשיטות ז"ל וכל צורכי הגג חייב בעל העלייה לשלם לתקן יעו"ש הרי שאין לבעל הבית שום שייכות בגג העלייה והואל ואין לו שייכות מה זכות תהיה לו להשתמש בו:
והגם דראה ראינו להסמ"ע בס' קנ"ה ס"ד סקט"ו שהקשה פסק מור"ם זה דסימן קס"ד שכתב שכל קלקול שיארע בגג הוא על בעל העלייה שם מה שפסק מור"ם ג"כ בס' קנ"ה ששם פסק משם הריב"ש הפך מזה יעו"ש דמחייב לבעל הבית בתיקון גג העלייה והניח הסמ"ע הדבר בצ"ע א"כ מדברי הסמ"ע אלו נראה דדין זה דפסק בס' קס"ד דגג העלייה הוא רשות בעל העלייה דוקא ואין לבעל הבית שום שייכות בו הוא מוסתר ממה שפסק בס' קנ"ה דמשם נראה דיש שייכות לבעל הבית בגג העלייה וא"כ הוא הואל ויש לו שייכות איכא למימר דקרוי רשותו להשתמש בו ג"כ:
והגם דראה ראינו להרב"ח בס' קנ"ה שתרץ לקושיית הסמ"ע ז"ל ולא הניח דברי מור"ם סתראי יעו"ש דמיישב בין גשם שוטף לגשם שאיני שוטף עכ"ז אפילו לפי ישובו נמי נראה דיש לבעל הבית שייכות בגג דהא במקום גשם שוטף על הניזק לתקן:
עכ"ז נראה פשוט דאפילו לדעת הסמ"ע המקשה דברי מור"ם אהדדי ומניח דברי מור"ם בצ"ע ובין לפי תרוצו של הב"ח דמפרש דמור"ם פסק ותני במקום גשם שוטף על בעל הבית לתקן חלילה לנו לומר דהואל ועליו לתקן יהיה נחשב לשותף בגג להשתמש בו דמי שם פה לאדם לומר שיהיה לבעל הבית רשות להשתמש בגג הואל ומן התקרה ולמעלה הוה לבעל העלייה וכמו שמוסכם ופסקו הש"ע א"כ מה זכות יש לו בו להשתמש במקום שהוא של אחרים ולא היתה כוונת מור"ם בפסק דס' קנ"ה אלא לומר דאין בעל הבית יכול לכוף לבעל העלייה לתקן הגג אלא שבעל העלייה אם אינו רוצה לתקן ובעל הבית יש לו הזק יכול בעל העלייה לומר אם רצית לתקן תקן משלך ואין בעל הבית יכול לכוף לבעל העלייה לתקן ותו לא מדי:
ומה גם הרי מצינו לרבותינו האחרונים שחזקו וקיימו לפסק מור"ם דס' קס"ד שאין לבעל הבית שום חיוב כלל בכל אופן להתחייב בתיקון גג העלייה הראשון אדם הרב נתיבו"ת המשפ"ט בס' קס"ד ששם עשה ישוב לדברי מיר"ם דשאני נדון הריב"ש שפסק מור"ם בס' קנ"ה מדין זה דפסק בס' קס"ד ועלה דדברי מור"ם דס' קס"ד שרירים וקיימים וכל תקוני הגג הם על בעל העלייה יעו"ש וכן מוכח מדברי רב אחרון חביב מהרמ"א זלה"ה בס' הבהיר משחא דרבותא בס' קס"ד יעו"ש וא"כ הוא לרבותינו האחרונים שומעין ובפרט כבר מלתינו אמורה דלגבי נדו"ד אפילו הסמ"ע והרב"ח יודו דאין שום רשות לבעל הבית בגג העלייה:
ועל מה שטען בעל הבית שהחזיק לשטוח בגדיו על גג העלייה אין בדבריו כלום דמאי הוי אם היה שוטח אין זה אלא מאהבת חסד שהיתה בינו לבין בעל העלייה ובכל עת וזמן הרשות נתונה לבעל העלייה לעכב ולא דמי זה כלל למ"ש מר"ן בס' ק"ם סט"ו דאם היה מעמיד בהמה וכו' דהתם מיירי בטוען טענת חזקה שיש עמה טענה קנה או נתן לו במתנה אבל נדו"ד חזקה שאין עמה טענה כלל:
ומה גם בנדו"ד אפילו אם היתה בפיהו של בעל הבית טענת מכרת לי אין טענתו כלום הואל ובעל הגג גם הוא משתמש בגגו הדר דינו למ"ש מור"ם בס' ק"ם סי"ג דכל זמן שבעל הבית משתמש עם המחזיק אין בחזקתו כלום יעו"ש ועיין להרב"ח הובאו דבריו בס' מ"ק סקכ"ה בס' ק"ם הנז' וז"ל כתב הרב"ח בתשובה ס"ו שמעון שהיה משתמש בחצר ראובן שכינו ושואב מים מבאר שבחצרו והולך הוא ובני ביתו לבית המוצנע המועדת בחצרו של ראובן ומת שמעון. ובניו אחריו היו משתמשים בכל התשמישים הנזכרים ובאים בכח חזקה והבא מכח ירושה אין צריך טענה וראובן טוען דאין להתשמישין אלו דין חזקה שגם אנכי ובני ביתי משתמשים בכל התשמישים הנז' ופסק שהדין עם ראובן דמאהבת שכנים זה לזה לא מקפידים ודין חזקה וראיה ליכא כלל כיון שלא יצא החצר ובאר ובית המוצנע שבו מרשות הבעלים כלל כל עיקר עכ"ל וא"כ קם דינא בנדו"ד שאין כח ביד בעל הבית להשתמש כלל בגג: ועל מה שטען שרוצה גם לזכות במים היורדים מהצנור גם בזה דבריו מהבל ימעטו דהואל ולא החזיק כלל לקחת לו אלא בעל העלייה לוקח בעצמו מי גגו מאן ספין ומאן רקיע לומר שתהיה ריח זכות לבעל הבית והרי דינו ערוך וסדור בש"ע חומ"ש סקנ"ג ס"ו ששם פסק דבעינן עד שיחזיק בעל החצר במימי גגו של חבירו הוא דזכה הלאו הכי לא יעו"ש ופשוט. זהו הגלע"ד ט"ו לח' אב הנחמות כאן ח"ן וכבוד לפרט מן הפרט פה סאלי יע"ה וצור יצילנו משגיאות וימ"ן:
הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט: