שות קרני ראם· רבי רפאל אנקאווא
סימן קכד
תשובה לדאר לבידא יע"ה:
ראובן ושמעון יש להם חצר אחד בשותפ' וראובן יש לו בית אחת יש לה שני פתחים פתח אחד פתוח לתוך החצר ופתח אחד לבית שער החצר ומ"מ כמו שלשים שנה עמד ראובן וסגר הפתח הפתוח לחצר והוסיף לסותמו באבנים זע"ז ולא הניח לתשמיש כי אם הפתח הפתוח לבית שער החצר ואחר שנשאר פתח הפתוח לחצר סגור וסתום כמו שלשים שנה אחר זה מת ראובן וגם שמעון השותפ' ונשארה השותפ' בין בניהם אחר זה עמדו יורשי ראובן ורצו לפתוח עוד אותו פתח הסגור ועל זה עמדו לדין יורשי ראובן עם יורשי שמעון ונמנו מהדי"ן דהואל וראובן לא פרץ הפצמין הרי הוא או יורשיו יכולים לפתוח וכתבו רבני דאר לבידא יע"ה פס"ד ביד יורשי ראובן שיכולים לפתוח כקדם קדמתא וכן עשו אך יורשי שמעון או צעקו ככרוכיא וכתבו מחאה שבכל עת ורגע שידרשו ויחקרו הן מצד איזה ראיה או מצד הדין לסתור דברי הפסקנים הרי ידיהם נטויה לעמוד לדין לחזור ולסתום וכן עשו יורשי שמעון אחר החפוש מצאו שני עדים לזכותם שהעידו להם שהם ידעו וראו שזה כמה היה תביעה לשמעון על ראובן מפאת ירושה אחת והם ידעו וראו שאחר כרכורי דברים שערבו בין ראובן ושמעון הנז' נכנסו מפשרים ביניהם בדרך זה שראובן מחל לשמעון ערעורו על הפתח הסגור ונתן לו רשות להוסיף לסגור הפתח אפילו בבנין והר' שמעון מחל בערעור הירושה מחילה ביניהם כראוי והסכימו על הפשרה הנז' שני הצדדים ונטלי מהם קנין על דנה פתגם וכתבו על זה עכ"ל קב"ע הנז' והן היום באו יורשי ראובן ושמעון לדין לפנינו יען שיורשי שמעון רצונם לחזור על הפתח לסוגרו ע"פ זכותם זה שהעידו להם העדים ויורשי ראובן מעכבים מהו הדין יומ"ץ. ואנחנו באמת לא רצינו להכניס עצמינו בתגר זה הן מצד הואל וכבר בדי"ן של דאר לבידא טרחו ונתנו הפס"ד ביד יורשי ראובן הן מצד סבות אחרות אך הואל ונעקרו ממקומם ובאו עד כאן והפצירו עד בוש לא יכולנו להשיב פניהם ריקם:
תשובה מה שנראה לע"ד הוא דאין לנו לגרוע עדות עדים אלו הואל ונתקבלה כראוי מצד שלא נתבאר שמות העדים מה המה אלה כמו שטענו יורשי ראובן אין זה מעכב דהגם שמצינו להש"ע בס' כ"ח סי"ב פסק דלכתחילה טוב וישר לפרסם שם העדים עכ"פ אם לא פרסמם אין מעכב וכמו שסיים מור"ם שם יעו"ש ואין כאן מקום להאריך:
ואם מפני שלא נתקבלה העדות בפני בעלי הפתח וכמ"ש הש"ע שם דצריך להעיד בפני בעל דבר גם לדבר הזה אין כאן שום עכבה הואל והעדים הם בעיר אחרת עיין בס' ה' סעיף ט"ז וי"ז ופשוט:
גם אם מצד שזה כמו חמש שנים שעמדו בעלי הפתח ופתחו אותו ע"פ הבדי"ץ ובעלי החצר לא הוציאו ראיתם אלא עד האידנא גם זה שאינו מעכב דאפילו אלו היה שמעון בעל החצר עודנו חי על האדמה ואמרו לו בדי"ץ יש לך עדים ואמר אין לי עדים ואח"כ באו עדים ממדינת הים הרי זה מביא וסותר יעו"ש בחומ"ש ס"כ מכ"ש נדו"ד דאין כאן כי אם היורשים דלא ידעי במילי דאבוהון נוסף על זה שהעדים אינם במדינה עמהם נוסף עוד דהיורשים אלו לא אמרו שאין להם עדים אלא אדרבא עשו מחאה שבכל זמן שימצאו ראיה לזכותם יסתרו את הדין א"ך מהיכא תיסק אדעתין דהואל ולא מצאו עד האידנא יגרע נחלתן פשוט דעל פי עדים אלו כל ריב' וכל עפה גם אינו נכנס בסוג הכחשה מה שהעידו העדים אלו שבאו בקב"ע שהם העידו שבכלל התווך בעת שנתפשרו בירושה היה בכלל שראובן בעל הפתח סלק כחו וזכותו מפתח זה ועל זה טענו יורשי ראובן שעדותם של עדים אלו מכחשת לשטר פשר שבידם שבו כתוב בזה"ל שבעד סך מה שנטל שמעון מראובן קבל בקש"מ שלא נשאר לו נגד ראובן שום תביעה ע"ך וא"ך מדברי עדים שבשטר זה מחזי דהפשרה היתה בעד סך מה מעות שקבל ולא בעד סלוק השעבוד מהפתח כמי שמעידים העדים שבקב"ע וא"ך מחזי כמוכחשים בעדותם על זה אמינא דאין זה נכנס בסוג הכחשה כלל דהואל ולא נתברר מהו הסך שנטו"ק מאת ראובן אלא סך מה סתם הרי כל דבר ודבר יכולים אנחנו לכוללו בסך מה ה': ומה גם אפילו אי הוא מפורש בשטר זה מהו הסך שנטו"ק כגון אם היה כתוב סך מנה או מאתים שנטו"ק עכ"ז אין לנו לומר דבזה דוקא היתה הפשרה ותו לא מידי ונימא דהוו העדים מוכחשין דזה אינו דאפילו אי הוה כתוב באופן זה היינו אומרים דדברי העדים שבק"ע אמת דברו ומה שלא הוזכר בשטר הפשרה שהיה הפשרה גם בעד מה שמחל בשעבוד הפתח על זה יש לנו להשיב ולומר דודאי אורחא דמילתא שאין אדם כותב וליקח בידו אלא שטר של זכותו וא"ך בשלמא הסך שנתן מידו אורחא דמילתא לבוא בזכרון דברים פן ואולי יום מחר או מחרתו יבואו היורשים לטעון נגד ראובן לבטל הפשרה והמחילה כי בטעות היתה על זה טוב להיות הדבר מפורש כמה קבלו לדעת מה יעשה ישראל אבל על מה שמחל שעבודו בפתח מה זכות יש לו לראובן בהזכרתה בשטר הפשר ואדרבא אינה אלא לחובתו דממ"ן אם יבואו לידי חזרה מפשרתם מכח מחילה בטעות וכדומה הרי ראובן יחזור לערער על הפתח ואם בוא יבוא שמעין להוציא שטרו שכבר מחל לו שעבודו הרי שם שם ימצא שהמחילה היתה בעד פשרתם בירושה דדוחק לומר דהיה לו לחוש דילמא שממון יבנה בנין גמור וכו' באופן שיתבטל ערעור של ראובן ואזי כשיבוא ראובן לערער יאמר לו שמעון כבר מחלת לי ולא מצד ירושה ויכבוש שמעון את שטרי דכולי האי לא עבדי אינשי דחיישי לזה ואין מדרך האדם לכתוב ולכבוש תחת ידו אלא שטר שיש לו בו זכות אבל מחילה זו של הפתח אינה לזכות ראובן לבוא בשטרו ואינה אלא זכות שמעון ופשוט דאין מדרך הסופרים אלא לכותבה ולמוסרה ביד שמעון ולא ביד ראובן ואין מזה שום נדנוד הכחשה בעדים שבקב"ע עם עדי השטר שביד יורשי ראובן כלל ואפי' להכניס אותם בכלל דברי הר"ן שפסק מר"ן בס' כ"ט דיש לנו לתרץ דברי העדים אפילו על צד הדחק כדי שלא יהיו מוכחשין יעו"ש נדו"ד אין להכניסו בכלל זה דבנדו"ד הרי עדות זו דרך רוחה והצלחה הן מצד דהואל ולא ברר כמה ממון נתן אלא סך מה הרי אנחנו יכולין להכניס כל דבר בסך מה הן מצד דהואל ומחילת פתח זה אינה אלא לזכותו של שמעון אורחא דמילתא היא שזכות זה לכותבה ולמוסרה ביד שמעון ולא ביד ראובן: ומעתה הואל וחקרנו ולא מצאנו פקפוק ממה לגרוע עדות עדים אלו א"ך לעת עתה שנגלה לפנינו שבעל הפתח סלק שעבודו בקנין וסגור יהיה לא יפתח הדין הוא שלא לפותחו עוד הואל וקני מידו על זה ואין ענין זה נכנס בסוג ק"ד דהא בעל הפתח הזה יש לו זכייה בחצר ארבע אמות נגד פתח זה כמ"ש בס' קע"ב ס"ג יעו"ש והגם שיש לו פתח אחר לבית זה עכ"ז זכה בארבע אמות לפני כל פתח ופתח וכמ"ש בס' קע"ב ס"ג יעו"ש וא"ך הואל ובעל הפתח הזה יש לו ארבע אמות נגד פתח זה ובעת הפשרה בטל שעבודו של הפתח בקנין הרי לא ק"ד הוא זה אלא מגופה של קרקע קנו מידו דהיינו סלוק שעבודו מאותו ארבע אמות דהקנה גם לחבירו חלק בה וא"ך בודאי דלא הוי ק"ד. ועדיף נדו"ד ממה שמצאנו לתשובת הרשב"א הביאו הד"מ בסי' קע"א ז"ל כתב הרשב"א אם היה הדבר יש בו כדי חלוקה וקבלו קנין שלא לחלוק אין יכול לכופו לחבירו לחלוק ולא אמרינן דהוי ק"ד בעלמא ע"ך ותשובה זו פסקה בהגה ס"א יעו"ש וטעמא דמילתא הוא הואל וקני שלא לחלוק הרי כל אחד מזכה ומשעבד לחבירו חלק מזכותו להשתמש בשלו ובשביל זה לא הוי ק"ד וא"ך ממנו תלמוד במכ"ש לנדו"ד דלא הוי ק"ד שהרי התם לא היה הקנין אלא שלא לחלוק ותשאר החצר בחזקת שניהם להשתמש מכ"ש נדו"ד שבאמת אלו היו באים לחלוק את החצר בעוד שלא סלק ראובן שעבודו מהפתח א"ך היה ראוי בדין ליטול ארבע אמות בראש נגד פתחו ועכשיו על ידי סלוק שעבודו מהפתח הדר דינו להיות ידו ויד שותפו בחצר ארבע אמות אלו יד שניהם שוה וא"ך ודאי דלא הוי ק"ד:
ואין לנו לגרוע כח קנין זה ממה שראינו בא כתוב בקב"ע ז"ל ובכן נכנסו מפשרים ביניהם בדרך זה שהר' ראובן מחל לשמעון ערעורו על הפתח ונתן לו רשות לסגור הפתח ואם ירצה יסתום אותו בבנין ושמעון מחל וכו' ונטלו מהם קנין על דנה פתגם עכל"ה וא"ך לכאורה נראה מלשון זה דאמרו שראובן מחל לשמעון וכו' יש לנו להסתפק דילמא בלשון מחילה הקנה לו דהיינו קבל בקנין שמחל לו ראובן לשמעון וא"ך לכאורה נראה שבאנו למחלוקת הפוסקים בזה:
דהן ראינו מדברי הרשב"א הביאו הרב"י בס' רמ"א משם מוכח ומבורר דאפילו בקרקע מהנייא מחילה בקנין דאמרינן מגופה של קרקע קנו מידו יעו"ש וכן כתב הטו"ז וכן כתב הרב משכנו"ת הרועי"ם מערכת מי"ם אית וא"ו ועד אחורן הוא הרב יוא"ל בתוש"י ח"ב סל"ז יעו"ש דכך הלכה העלה דאמרינן מגופה של קרקע קנו מידו:
אך נגד זה ראיתי בס' הנחמד כר"ח ח"א סק"ד שהביא שם דברי הר"ש אבן צו"ר ז"ל שהביא דברי הרשב"א וכתב עליהם בתחלת דבריו דמהרשד"ם חולק על הרשב"א מכח תשובת הרא"ש וכו' ואחיך הוקשה לו על דברי מהרשד"ם דזה הוא הפך גמרא ערוכה דפרק חזקת וכו' ועל זה סיים וכתב ז"ל לכן נראה כמ"ש איש האלהים מוהריבו"ן זלה"ה בתשובת אחד ששדך בתולה ונתן לה נדונייא וכתב לה דאם חזר בו מחל לה הנדונייא והעלה הרב דאפילו היתה בקנין לא הויא מחילה דלא מהנייא אלא בחוב ומה מההיא דחזקת הבתים איירי בכותב לו שסלק עצמו בקנין מדו"ד דאז אמרינן דודאי היה הקנין על גוף הקרקע באופן שלא נזכר מחילה זו בקנין אלא על דו"ד ומוקי ההיא דהרשב"א דלא היתה המחילה על גוף הקרקע ממש דבזה לא מהני מחילה אלא הכוונה שמחלו לו כל זכות ושעבוד שיש לו על אותו קרקע דאז המחילה שייכה לזכות ולשעבוד וכתב דכן פירשה הרב"ח לההיא דהרשב"א עכל"ה וא"ך לכאורה נראה דנדו"ד במחלוקת הוא שנוי אי מהנייא מחילה זו שמחל ראובן זה אפילו בקנין או לא:
אך כד דייקינן נראה פשוט דמהני ומהני ולא מבעייא אפילו אי הוה באמת נדו"ד גם הוא בסלע המחלוקת ראוי לנו לפסוק ולומר באמת דמגופה של קרקע קנו מידו דלא כמהר"ש אבן צור ז"ל יען דעינינו ראו להרב משכנו"ת הרועי"ם כבר עמד על כל הדעות והביא גם סברת מהרשד"ם ודחאה וכתב דכבר עמד עליה הרב מט"א והשיג עליו והוסיף עוד להביא דברי הפוסקים דלא כהרשד"ם וזו הלכה העצה הרב מש"ה שפיר קאמר ז"ל ולענין דינא נראה דקי"ל כמ"ד דע"י קנין מהני שפיר למחילה כדברירנא עכל"ה וא"ך הואל ורב אחרון הוא משכנו"ת הרועי"ם נגלו לו כל הסברות והוא הכריע אליו שומעין נוסף על זה כבר הורה תנא דידן הוא הרב יוא"ל זלה"ה אחרון אחרון חביב מי יבוא אחריו דהכי קי"ל דמאביי ואילך הלכה כבתראי יעו"ש בחומ"ש סכ"ה ועיין שם בפת"ש סק"ח שכתב משם כנה"ג דהלכה כבתראי אפילו יחיד נגד רבים יעו"ש מכ"ש נדו"ד שהרב טו"ז והרב מש"ה והרב יוא"ל כולם הכריעו דקנין מחילה בקרקע מהני בודאי דכוותייהו נקטינן ועיין בס' אשר לשלמה נר"ו הנד"מ ששם בלקוטיו אות קוף כתב ז"ל כל שמצינו האחרונים מכריעין בין הא' הולכין אחר הכרעתן ואין לומר קי"ל הרב פמ"א וכן כתב הרב ויאמר יצחק סמ"א עכל"ה וא"ך נדו"ד כבר מלתינו אמורה דלדעת הרב משכנו"ת הרועי"ם אליו נגלו כל תעלומות הפוסקים והכריע איהו ז"ל דלא כהרשד"ם וס"ל דמחילה בקנין מהנייא וכוותיה נקטינן:
אלא דעדיפא מזה דנדו"ד לא נכנס בסלע המחלוקת כלל ואפילו מהר"ש אבן צור ז"ל יודה בזה דהא מסקנתו היא דהרשב"א איירי במי שכתב לו שמחלו לו בזכות ושעבוד שיש לו על אותו קרקע דאז אמרינן המחילה היתה על זה וגוף הקרקע היה באופן המו"ה מהדין כמש"ל בדבריו וא"ך נדו"ד נמי הכי הוא דהכא בכאן הקב"ע כך נמצא כתוב בה בזה"ל שראובן מחל לשמעון ערעורו על הפתח ונתן לו רשות לסגור הפתח אפילו בבנין וכו' הרי גם כאן יש לנו לומר אפילו אלו היה יוצא לפנינו שטר גמור שבו כתוב בזה"ל שעשו כך בקנין הוה דיינין ליה אפילו לדעת מהר"ש אבן צור זלה"ה דהא דהזכירו מחילה הוא על דו"ד של הערעור וכו' אבל הקנין היה באופן המועיל שקנו מידו על גוף הקרקע ומהני אליבא דכו"ע:
וכל זה לא כתבנו בנדו"ד אלא לרוחה דמילתא בדרך מה שלא היה אם היה אבל לפי האמת נדו"ד לא נכנס בסוג זה הואל ואין לפנינו שטר כתוב כך להסתפק בו ואין לפנינו אלא דברי העדים המעידים שהיה ביניהם דו"ד ומחלו זל"ז ונטלו קנין וכו' ואין העדים מעידים על לשון הקנין כיצד היה אם קבל בקנין שמחלו לו או בלשון קנייה וא"ך מה יכניסנו לבוא לבית הספק ולומר דהואל והעדים אמרו מחלו זל"ז דילמא גם הקנין היה בלשון זה חלילה לנו מזה אלא אפילו העדים נקטו בלשונם מחלו זל"ז יש לנו לומר דהסופרים שנטלו מהם הקנין בודאי חזקתם עשו כהוגן אופן המועיל אלבא דכ"ע ומי הביאנו להסתפק במקום שלא נראה לפנינו לשון גרוע או מסופק דאמת הוא הואל והעידו העדים שנתפשרו ועשו הדבר העמד דבר על חזקתו דהב"ד והסופרים בקיאי בקנין וחזקתם עשו אופן המומה"ד בלי שום ערעור:
ואין נדו"ד דומה למ"ש הסמ"ע בס' ע"ב סקט"ו משם מהרא"י זלה"ה דשטר שהיה כתוב בו וכל הא קבל עליו בקנין ולא היה כתוב בו במנא דכשר למקנה ביה ופסק דיש לנו לחוש שקנה בדבר אחר ויד בעל השטר על"ה יעו"ש דשאני התם הרי טעמו בצדו כמו שהביא דבריו הרב כנה"ג הגב"י אות כ"ג דטעמו הואל ורגילות לכתוב במדל"ב וזה שינה וכתב בקנין סתם יעו"ש וא"ך דוקא התם הואל ויש שנוי בכתיבה מהנהוג הוא דאמרו כל המשנה ידו על התחתונה אבל נדו"ד כבר מלתינו אמורה דמי הביאנו לבית הספק לומר דילמא אותם סופרים או ב"ד שעשו להם הקנין דילמא טעו וכתבו הקנין בלשון מחילה ועיין במפרשי הש"ע בש"ך סמ"ב סקי"א והטו"ז ובפת"ש ותראה מ"ש אפילו על ההיא דמהרא"י ומשם תלמד דנדו"ד בודאי אין לנו להסתפק יעו"ש וראיה גמורה לדברינו עיין בפסק הש"ע סמ"ב ס"ד שכתב דצריך ליזהר שלא יכתוב בסוף שטה משלש ועד עשר וכו' שמא יעשה מעשר עשרים וכו' וכתב שם הסמ"ע סק"ו משם הנמק"י דאי אשכחן תלתין וחמשין בסוף שטה כשר ולא חיישינן שמא תלת וחמש היה דחזקה על העדים שעשו שליחותן יעו"ש וכ"ך עוד הסמ"ע סק"ט על ההיא דגמטריאו"ת משם הלביש דגם הוא כתב אם נמצא י"ב י"ג כשר דחזקה על העדים שעשו כהוגן יעו"ש וא"ך משם באירה דבמקום דליכא לפנינו במה להסתפק בלשון השטר אין לנו להסתפק דילמא העדים עשו שלא כהוגן אלא אדרבא חזקתן שעשו כהוגן:
ועדיפא מכל זה הוא עיין להרב החביב בס' מ"ב הגב"י סקל"ו שכתב ז"ל ספיקא במילתא דתליא בפלוגתא דרבוותה לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה הרדב"ז ז"ל עכ"ל הרי לך אפילו אלו הוה לפנינו שטר ויש בו לשון הראוי להסתפק בו עכ"ז הואל ודבר זה תלוי במחלוקת הפוסקים אין לנו להגריע כח השטר מכ"ש לעת עתה שאין לפנינו שום שטר להספתק בו פשוט דאין לנו להכניס עצמנו בשום ספק ודע לך דמן הראוי לא היה צריך לנו להביא ראיות לזה והוה די לן להביא ממה שכתבנו לעיל דמהר"ש אבן צור ז"ל משם הרב יעבי"ץ זלה"ה דמפרש ההיא דהרשב"א דכתב דמחילה בקנין מהני היינו משום דשם היה כתוב שסלק זכותו ושעבודו מעל הקרקע ומחל וכו' דפירש בו הרב יעבי"ץ דמפרשינן באותו שטר דמה שכתבו מחילה הוא על דין ודברים וסלוק השעבוד וכו' אבל על ף הקרקע אמרינן ודאי עשו קנין מגוף הקרקע יעויין לעיל שכתב מהר"ש אבן צור זלה"ה שכן פירש הרב יעבי"ץ דברי הרשב"א וכן מצא להרב"ח יעוין לעיל וא"ך מזה הוה די והותר להביא ראיה לדברינו במכ"ש שהרי התם היה מקום להסתפק הואל ונמצא כתוב בשטר שעשה לו מחילה בקנין עכ"ז אמרינן דהמחילה שאמרו היא קאי על סלוק השעבוד וכו' אבל גוף הקנייה מסתמא עשי העדים כהוגן וקנו קנין המועיל א"כ מכ"ש נדו"ד דלא נמצא כתוב במה להסתפק מאן ספין ומאן רקיע להכניס דבר זה בספק אלא הוצרכנו להביא ראיות אחרות לרווחה דמילתא. קנצי למלין דע"פ קב"ע שביד יורשי שמעון רשאין היורשים הנז' לסגור הדלת והפתח ואין אומר ואין דברים:
ומעתה אמרתי אשיבה שופטי דבר רבני העיר דאר לבידא יע"ה שכתבו וחתמו מעיקרא קודם שנגלה לפניהם הקב"ע זו כתבו ביד יורשי ראובן לחזור לפתוח הפתח דבאמת אמינא אחר המחילה דהנה ראינו שבנו עקר פסקיהם הואל ולא פרץ ראובן הפצמין יכול הוא לחזור ולפותחו ומייתי ראייתם מדין החלון שפסק מור"ם קנ"ד סי"ב יעו"ש ואנא אמינא לא ידעתי למה לא מייתי ראיה לדבריהם מדברי מר"ן בש"ע בס' קס"ב שכן פסק בדין פתח הפתוח למבוי שאינו מפולש שכל זמן שלא הרס הפצמין יכול לחזור ולפותחו יעו"ש ומה להם להביא מדברי מור"ם ולא ממרן עצמו אך באמת אחר המחילה נדו"ד שהיה הפתח פתוח לחצר השותפין לא דמי לא לדין חלון ולא לדין מבוי שהרי בדין פתח פתוח לחצר השותפין מצינו להש"ע קמ"ב ס"ג שכתב ז"ל בית שיש לו פתחים הרבה מכל רוחותיו יש לו ארבע אמות לכל רוח ואם יחד לו פתח אין לו אלא ארבע אמות כנגד פתחו ע"ך ומצינו שם להסמ"ע סק"ח שכתב ז"ל ואם ייחד לו פתח הטעם דהנשארין נחשבין כסתומין ולא יפתחו לעולם כיון שיש לו פתח פתוח ואינו דומה למ"ש המחבר בסמו' ס"ו בבית סתום דיש לו ארבע אמות ודין זה ודבסמוך שניהם מדברי הרמב"ם דשם כיון דאין לו פתח כלל אמרינן סופו להפתח אם לא פרץ פצמיו עכ"ל הרי לך בפשיטות דבדין פתח הבית הפתוח לחצר הואל וייחד לו פתח אחד אזי בטלו ובטל שעבודו אפילו נשאר הפתח כמות שהוא צורתו ופצמיו:
וכן בא הדבר בהרב המגיד דהטעם הוא דהואל וייחד אחד מהם להכניס ולהוציא נסתלק זכות האחרים יעו"ש וכן כתב ג"ך הכסף משנה כדברי הסמ"ע הנז"ל וכן בא הדבר בהרב"י ג"ך שאחר שהביא דין זה של בית שיש לו פתחים הרבה ומ"ש הרב המגיד על דברי הרמב"ם הוסיף וכתב ז"ל וא"ת הרי כתב בסמוך בית סתום יש לו ארבע אמות ואיתא בפ"ק דב"ק ומי עדיף יחד לו מבית סתום ונ"ל דהתם בבית שאין לו אלא פתח אחד וכו' והן הם דברי הסמ"ע הנז' וכן בא הדבר בדברי כנה"ג קס"ב סקי"ג שמחלק בין דין היה לו פתחים הרבה ויחד לו פתח אחד לדין בית הסתום וכתב ז"ל דבייחד לו פתח הודע שהפתחים האחרים כלא היו וכסתומים דמו אבל בית סתום שאין לו פתח אחד כי אם זה הסתום ולא פרץ פצמיו כל דלא עשה מעשה שמתוכו נראה שסלק שעבודו אמרינן סופו להפתח כל שלא פרץ פצמיו עכל"ה הרי לך בדין בית הפתוח שני פתחים כנדו"ד אפילו לא סתמו אלא ייחד לו פתח אחד מהם איתו יחוד מהני לבטל כחו וזכותו מהאחר וא"ך בנדו"ד הואל וסתם וסדר עליו אבנים על גבי הפתח וייחד לו הפתח האחר זה שלשים שנה היאך קמו הרבנים הפוסקים ונתנו לו רשות לפותחו כבר באי בדברי הסמ"ע הנז"ל דסגור לעולם יהיה לא יפתח פשוט דהרבנים הפוסקים לא שלטו עיניהם הפקוחות בדברי הש"ע קמ"ב מדלא העלו דברי הש"ע הנז' על ד"ל שפתם ופשוט אלו היו שמו עיניהם על דברי מר"ן אלו הוו הדרי בהו לעת עתה בודאי יבואו במודים דרבנן היינו. שבחייהו והדר דינא. זהו הנלע"ד וצוי"ם וימ"ן ארבעה אדר פה סאלי יפ"ה התרס"ג לפ"ק:
רפאל אנקאווא סי"ט: